גרסת התובעות
15. לגרסת התובעות, במועד בו הוגשה הבקשה לקיום הצוואה המוקדמת לא היה בידיעתן שקיימת צוואה מאוחרת. יחד עם זאת, הגם שמדובר בשגגה, התנהלו הבנות על פי הוראת הצוואה המאוחרת והחלו בחלוקת העיזבון באופן שווה בין שלושתן. התובעות בקשו להסתמך בתביעתן על עדותם של מספר עדים, ששמעו מפי המנוח שרצונו להוריש את רכושו ל 3 בנותיו.
16. התובעות טענו, כי יש לבטל את צו קיום הצוואה שניתן ביחס לצוואה המוקדמת.
17. מבחינה משפטית, טענו התובעות כי הנתבעת לא הגישה כתב טענות במענה לבקשה לביטול צו קיום הצוואה המוקדמת ומשכך, יש להיעתר לבקשה זו.
18. הטעון המשפטי לפיו יש לבטל את צו הקיום על פי עמדת התובעות הינו מכוח הוראת סעיף 72(א) לחוק הירושה התשכ"ה -1965 (להלן: " חוק הירושה"). על פי הוראת סעיף זה רשאי ביהמ"ש לבטל צו שניתן "על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו".
19. התובעות ציינו שהנתבעת לא טענה לשיהוי, וממילא הצדדים החלו לחלק את העיזבון ל- 3 חלקים, דבר המעיד על הסכמתה לחלוקה זו. כמן כן טענו כי גם אם היה שיהוי, לא נגרם לנתבעת כל נזק עקב השיהוי. משכך, סברו התובעות כי יש לבטל את צו קיום הצוואה המוקדמת.
20. באשר לטענות שהועלו בהתנגדות מטעם הנתבעת טענו התובעות שיש לדחות את ההתנגדות שבנויה על טענה משפטית לפיה בהיות הצוואה המוקדמת צוואה הדדית, שקוימה לאחר פטירת המנוחה, לא היה באפשרות המנוח לעשות צוואה שונה מהצוואה ההדדית שקוימה.
21. התובעות הסתמכו על הוראת סעיף 3 לצוואה במסגרתו הצהירו המצווים שהם שומרים על זכותם לשנות את הוראות הצוואה. וכן הסתמכו על הוראת סעיף 7 לצוואה שהותיר למי שנותר את הזכות לעשות בדירה כל פעולה או עסקה ללא יוצא מהכלל.
22. לטענת התובעות, האמור בסעיף 3 לעיל מבטל את ההסתמכות של המנוחה על היות הצוואה הדדית וניתנה האפשרות לשנות את הוראות הצוואה המשותפת ללא צורך בהסתלקות מהחלק העודף שניתן למנוח בעיזבון, על פי הצוואה ההדדית. התובעות תמכו טענתם בפסיקה מכל הערכאות.
23. התובעות טענו שהמנוחים קבעו בצוואה המוקדמת "הוראה אחרת" שהתירה להם לשנות את צוואתם מעת לעת, גם לאחר הפטירה של מי מהם.
24. התובעות ציינו שעו"ד ..., שניסח את הצוואה המוקדמת, פעל כדין כשהסביר למנוחים טיבה וטבעה של צוואה הדדית, תוך שהציג להם את האפשרות להתנות על ההגבלות שבצוואה כזאת.
25. התובעות ייחדו פרק נפרד לצורך אכיפת הסכם החלוקה בין יורשים. כפי שפורט לעיל, אכיפה של ההסכם לא היתה אחד מהסעדים שביהמ"ש יכול להידרש אליו במסגרת הטיפול בכתבי הטענות שהוגשו: בקשה לבטול צו קיום צוואה ומתן צו קיום לצוואה מאוחרת תוך בחינת ההתנגדות שהוגשה.
26. גם ב"כ הנתבעת ציין בסכומים מטעמו כי לא עומדת תביעה למתן סעד של הוראה לקיום הסכם החלוקה בין יורשים.
27. מעמדו של ההסכם הוא כאסמכתא להתנהלות הצדדים בפועל. בנוסף, במידה ותקוים הצוואה המאוחרת, אין צורך בהסכם.