10. לאחר שעמדתי על השתלשלות האירועים ועל שורת מחדליה של המערערת, כמו גם על טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בצדק החליט הרשם ברוך להיענות לבקשת המשיבה ולתת פסק-דין בהעדר הגנה. מחדליה של המערערת בהליכי התביעה שהגישה כנגדה המשיבה בבית המשפט המחוזי הינם חמורים, חסרי הצדקה סבירה ומהווים רשלנות ואף זלזול בהליכים שיפוטיים.
התביעה הוגשה לפרקליטות, כאמור, ביום 18.9.03, אחד עשר ימים לפני מועד פרוץ העיצומים, אשר הפרקליטות לא נטלה בהם חלק. טוענת הפרקליטות כי לא היה בידה להגיש בקשת רשות להגן שעה שמשרד הבינוי והשיכון מצוי בעיצומים. הפכתי והפכתי בטיעונים שהועלו בפנינו בעניין זה, אך לא מצאתי נימוק רציני מדוע לא הגישה הפרקליטות, במועד המתאים לכך, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן. האם עלינו לקבל את טיעוני המערערת ולהסיק מכך, כי ביום בו פורצים עיצומים באחד ממשרדי הממשלה, "פטורה" הפרקליטות מלנקוט כל פעולה וההליך המשפטי מוקפא באופן אוטומטי, וזאת גם במקרה בו התביעה הוגשה עוד לפני פרוץ העיצומים? האם לא חלה על הפרקליטות כל חובה ליידע את בית המשפט ואת הצד שכנגד בדבר אי יכולתה לבסס את ההגנה בתנאים אלו, ובהתאם לבקש הארכת מועד?
11. גם שורת התקלות עליהן הצביעה המערערת, אשר אירעו לאחר סיום העיצומים ושבעטיין נגרם עיכוב נוסף בהתייחסות משרד הבינוי והשיכון לכתב התביעה, אין בה כדי להועיל לטיעוניה. ראוי לשים לב לכך כי העיצומים הסתיימו ביום 5.1.04. גם לאחר סיומם המשיכה הפרקליטות להתנהל על מי מנוחות בכל הנוגע לתביעה שאותה הגישה המשיבה. אמנם, קיימה הפרקליטות התכתבויות בנוגע לתביעה מול משרד הבינוי והשיכון, אך לא טרחה להגיש כל בקשה להארכת מועד לבית המשפט. רק ביום 11.3.04 הגישה בקשה להארכת מועד, וזאת לאחר שביום 1.3.04 הורה לה הרשם אזר ז"ל להגיב תוך 5 ימים על הבקשה למתן פסק-דין שהוגשה על ידי המשיבה ביום 25.2.04. החלטה זו של הרשם אזר ז"ל הומצאה לפרקליטות ביום 3.3.04. ניתן לראות כי אף תגובתה להחלטה זו הוגשה באיחור של מספר ימים. אמנם, המערערת מציינת כי רק ביום 9.3.04 המציאה המשיבה לפרקליטות את הבקשה עצמה. ואולם, לדעתי בנסיבות העניין מוטלת הייתה על הפרקליטות חובה מוגברת לעמוד בזמנים שקבע הרשם אזר ז"ל, וכי היה עליה לכל הפחות ליצור קשר עם ב"כ המשיבה ולדרוש, כבר ביום 3.3.04, כי הבקשה למתן פסק-דין תועבר אליה עוד באותו יום.