"ואכן המגמה היא להקפיד על סדרי הדין ולמעט בהתחשבות במי שאיחר את המועד; ואם במועד שבו הגיעה לראשונה הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה לעיון שופט, לא נמצא כתב הגנה בתיק, זכאי התובע שיינתן פסק דין בהעדר הגנה (ראו תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; וכן גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, עמ' 83-82)".
(כן ראו, למשל, רע"א 5967/91 ג'ון מיכאל הופמן, קטין נ' גבריאלה הופמן, פ"ד מו(1) 784, 786).
13. המערערת סומכת טענותיה על שני פסקי דין נוספים אשר ניתנו על ידי בית משפט זה: רע"א 6265/04 מאיר כסיף, עו"ד נ' דורון רובין, פ"ד נט(3) 913 (להלן: עניין כסיף) ו-רע"א 8743/01 אריעד מבנים נ' אבי את אריק הנדסה, פ"ד נו(4) 61 (להלן: עניין אריעד מבנים).
בעניין כסיף, הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, אך לא התקיים בה דיון לגופה, כי אם נדחתה בקשתו של המשיב להארכת מועד להגשת כתב הגנה ונקבע כי תיגבה עדות מהמבקש בהתאם לתקנה 97(א) לתקנות. כבוד השופטת ע. ארבל, ציינה כי:
"אמנם, הוגשה בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה, אך לא נתקיים דיון בבקשה, אלא נקבעו הליכים קודמים לכך, ומכל מקום, מהתרשומת בתיק עולה כי עד ליום הגשת כתב-ההגנה לא נערך דיון בבקשה לגופה. זאת ועוד, ההלכה הפסוקה אשר צומצמה בפרשת נחושתן [1] היא כי אין להתעלם מכתב-הגנה שהוגש באיחור, ואין להתייחס אליו כלא היה..." [עמ' 916].
בניגוד לעניין כסיף, בענייננו נדונה הבקשה למתן פסק דין על ידי הרשם אזר ז"ל, כמפורט לעיל. בעניין כסיף הזכירה השופטת ארבל את פסק הדין שניתן בעניין אריעד מבנים, אשר גם בו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה אשר דחתה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בעניין אריעד מבנים קבע כבוד השופט (כתוארו אז) א. ריבלין, כדלקמן:
"בענייננו קיים לפחות ספק אם ניתן לראות בהליכים בפני הרשם דיון בבקשה לקבל פסק-דין בהיעדר הגנה, שהרי כעולה מההחלטות שנתן הרשם, עניינן היה בניסיון לברר אם כתב-התביעה הומצא למשיבה כדין. בלי להכריע בשאלת טיב ההליך שהתנהל בפני הרשם, אין לקבל את הגישה שלפיה גורל ההליך ועצם קיומו יוכרעו על-פי אמת-מידה פורמאלית בלבד.
...
במציאת נקודת האיזון הראויה בין השיקולים השונים שפורטו לעיל על בית-המשפט להתחשב בנסיבות המיוחדות לכל מקרה, ואין לקבוע כלל נוקשה בבחינת "ייקוב הדין את ההר" אשר יקפח באופן גורף את זכותם של בעלי-דין לנהל הליך שיפוטי.
...
מידת הזמן שחלף מתום המועד הקבוע להגשת כתב הגנה הוא שיקול המובא במסגרת השיקולים ששוקל בית-המשפט, אך אין בו כדי להכריע; יש לבחון את מכלול נסיבות המקרה (השווה בש"א 8967/00 מדינת ישראל נ' ויסמן [8] – [פורסם בנבו] החלטת הרשם אוקון). בית-המשפט מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות, כך שזכות היסוד לגישה לערכאות לא תיפגע מעבר לנדרש. על בית-המשפט לבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, ואשר בכוחם גם למזער את הפגיעה בזכות היסוד, ובכלל זה הטלת הוצאות על הצד המפר..." [עמ' 65].