מעשה בית דין
37. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להתערב ולשנות גם ממסקנות כב' המפקחת בדחיית טענת המערערת לקיומו של מעשה בית דין בין הצדדים.
38. כידוע, הכלל בדבר מעשה בית דין משמעו, כי צדדים להליך מנועים מלחזור ולהתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק דין סופי. בבסיס הכלל עומדים טעמים שבטובת הציבור, שעיקרם הפעלה יעילה של מערכת בתי המשפט ומניעת כפל התדיינות והכרעות סותרות, העלולות לפגוע ביציבות המשפט ובוודאות ההחלטות הניתנות מכוחו. כמו כן מיועד הכלל של מעשה בית-דין להגן על האינטרסים של בעלי הדין ולמנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו באותו עניין (ראה: ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ - משכן נ' לאה נגר (פורסם בנבו, 19.2.2009).
הדוקטרינה של מעשה בית דין נחלקת לשני ראשים: הראש האחד עניינו בהשתק עילה ולפיו פסק דין סופי שניתן לגופו של עניין מעניק לנתבע (או לחליפו) חסינות מפני תביעה נוספת של התובע (או חליפו) בגין אותה עילת תביעה. בהקשר זה ניתנה למושג "עילת תביעה" משמעות רחבה, במטרה להגשים את תכלית הכלל ולמנוע את הטרדת הנתבע בתביעות חוזרות בשל אותו מעשה.
הראש השני הוא השתק פלוגתה, ולפיו כאשר פלוגתה, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, הוכרעה באופן פוזיטיבי בפסק דין סופי (במפורש או מכללא), ההכרעה הייתה חיונית לתוצאה הסופית ולבעלי הדין "היה יומם" ביחס לאותה פלוגתה, יהיו בעלי הדין (או חליפיהם) משותקים מלהתדיין לגביה שוב (שם).
39. טענת המערערת בהליך קמא התייחסה למעשה בית דין בכל הנוגע לחיובם של המשיבים בדמי ניהול ואחזקה לפי הסכמי הניהול, לנוכח הליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים ביחס לתקופה שלאחר רישום התקנון וקביעות בתי המשפט ביחס אליהם.
אותם הליכים ופסקי הדין הקודמים נסקרו ופורטו בהרחבה על ידי כב' המפקחת בפסק הדין (פסקאות 14-8). מעיון מדוקדק באותם פסקי דין, עולה כי הללו כלל לא עסקו בשאלה העקרונית הנדונה במקרה דנן ולא דנו בתקנון המוסכם, אלא עסקו בתחולת הסכמי הניהול שנדונו שם ובכלל זה לא קבעו כל קביעה משפטית בעניין זה. לפיכך, בדין קבעה כב' המפקחת כי בענייננו אין תחולה לכלל בדבר מעשה בית דין.
40. בקביעותיה התייחסה כב' המפקחת בעיקר לשתי פרשות שנוהלו בין הצדדים – האחת, עניין ק.ר. והשנייה, עניין מורן;
בפסק הדין בעניין ק.ר. שניתן על ידי כב' המפקחת (ענתבי שרון) בתיק 1/471/2016 אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ נ' ק.ר. 4X2 השקעות ונכסים (2000) בע"מ (1.5.2017), בגין תשלום דמי ניהול לתקופה שבין 10.7.2015-1.1.2012, עלתה השאלה האם יש לחייב את ק.ר. לשאת בהוצאות הניהול והאחזקה בהתאם לקבוע בתקנון המוסכם, או לפי שיטת החישוב שנהגה עד למועד רישום התקנון.
במסגרת פסק דין חלקי (מיום 1.5.2017) נקבע, כי שיטת החישוב הייחודית שנהגה כלפי ק.ר. ונקבעה במסגרת הסדרים פרטניים בינה לבין המערערת, תואמת את סעיף 58 לחוק המקרקעין ולמעשה "התקנון המוסכם לא שינה ולא הפתיע את הנתבעת בכל הנוגע לשיטת החישוב כאמור, ולפיכך אין לראות בו כל שינוי נסיבות רלוונטי לצורך העניין, שיש בו כדי לסייג את הכרעות בתי המשפט החלוטות בעניין. אם נפריד טפל מעיקר נמצא כי המחלוקת בין הצדדים איננה נוגעת לשיטת חישוב דמי ניהול והאחזקה, שכן בין אם נלך לפי האמור בהסכמי המכר ובין אם לפי האמור בתקנון המוסכם, זו זהה וצריכה להיקבע לפי האמור בסעיף 58 לחוק.".
לפיכך, הפלוגתא שנדונה באותו עניין כלל אינה זהה לזו שבמקרה דנן, זאת מאחר ולהבדיל מהקביעה בעניין ק.ר. כי ההסדר הפרטני אינו סותר את האמור בתקנון המוסכם ובחוק המקרקעין - במקרה דנן, קבעה המפקחת כי "שיטת החישוב הקבועה בהסכמי הניהול אכן סותרת בעיניי את שיטת החישוב הקבועה בתקנון הבית המשותף.... לא ניתן לומר כי החישוב לפי סכום למ"ר, כשהסכומים בין בעלי הדירות אינם זהים כבמקרה דנן, הוא ביטוי קונקרטי לכלל הקבוע בתקנון ולפיכך סבורה אני כי אכן קיימת סתירה בין התקנון להסכמי הניהול..." וכי השיטה שנקבעה בתקנון מתאימה לסעיף 58 לחוק המקרקעין (סעיף 24 לפסק הדין).
41. כך גם בכל הנוגע לעניין מורן – המשיבים 2 ו-5 בהליך דנן לא היו משיבים באותו הליך ובצדק קבעה כב' המפקחת, כי לא הוכח קיומו של קשר משפטי מחייב בין הצדדים (פסקה 27 לפסק הדין). אולם גם בהתעלם מכך ובהנחה שתתקבל טענת המערערת, כי יש להרחיב את הכלל בדבר מעשה בית דין גם למי שלא היו צד להתדיינות הראשונה, ממילא בהליך בעניין מורן, לא דן בית המשפט בסוגיה של התקנון המוסכם כי אם בסוגיה של מעמדו ותוקפו של הסכם הניהול, אל מול החלטת האסיפה הכללית, בה הוסכם על שיעור השתתפות בדמי הניהול השונה מזה הקבוע בהסכם ולטענה כי אותה החלטה גוברת על הוראותיו וממילא, לא קבע באותו הליך קביעה עובדתית או משפטית, המשליכה על המקרה דנן. לפיכך, במקרה דנן לא מדובר בפלוגתא שנדונה בהליך הקודם ומכאן שלא מדובר בהשתק פלוגתא ובקיומו של מעשה בית דין.
42. לפני סיום אעיר, כי טענת המערערת לחוסר תום לב מבחינת המשיבים (סעיף 15א לכתב הערעור) נטענה גם כן תוך הרחבת חזית, מאחר ולא הועלתה בפני כב' המפקחת. ממילא, לאור קביעותי לעיל, נדחית הטענה גם לגופה.
סוף דבר
43. במכלול האמור לעיל, נדחה הערעור.
44. בהינתן שהערעור הוכרע על בסיס כתבי הטענות מטעם הצדדים, י המערערת בהוצאות המשיבים בסך כולל של 10,000 ₪, אשר יועברו לב"כ המשיבים מהפקדון שהופקד. יתרת הפקדון תושב למערערת.
ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ב, 08 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.
יעקב שפסר