בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 20324-08-21 חדעד – ניהול והשקעות בע"מ נ' קאן פארמאצבטיקה בע"מ ואח'
מספר בקשה:8
לפני כבוד השופטת סיגל רסלר-זכאי
מבקשות
(נתבעות)
1. קאן פארמאצבטיקה בע"מ
2. קאן בטר ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונן ברק
נגד
משיבה
(תובעת)
חדעד – ניהול והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אסף שיפר ועו"ד מאיה מלכי
החלטה
לפני בקשה לחיוב התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה, אשר לא תפחת מסך של 250,000 ₪, להבטחת תשלום הוצאות הנתבעות (להלן: "המבקשות") וזאת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"). החלטתי לקבל את הבקשה.
1. המדובר בתביעה כספית על סך של 4,557,625 ₪ בגין הפרתו הנטענת של הסכם שכירות מיום 3.8.20 אשר נכרת בין הצדדים למשך תקופה של חמש שנים עם תוספת של שלוש תקופות אופציה להארכתו (להלן: "הסכם השכירות"). המשיבה הינה בעלים של קרקע חקלאית במועצה האזורית לב השרון הידועה כגוש 7795 חלקה 46 ועליה שני מבנים בשטח של כ- 2,370 מ"ר ברוטו (להלן: "המשוכר" או "הקרקע"). המבקשות הינן חברות העוסקות בגידול ושיווק מוצרי קנאביס רפואי.
2. בכתב התביעה נטען, כי בחלוף שנה מיום החתימה הפרו המבקשות את הסכם השכירות, נמנעו מלשלם את דמי השכירות ופינו את המושכר בחופזה, בהודעה חד-צדדית, ללא כל צידוק תוך גרימת נזקים למשיבה. נטען, כי באחריות המבקשות היה לדאוג להשגת היתרים ורישיונות וכי אינן זכאיות להביא את השכירות לכלל סיום מכל סיבה שהיא לפני תום תקופת השכירות, למעט מקרה בו לא תהיה אפשרות לקבל את ההיתרים והרישיונות הדרושים לצורך עשיית שימוש במושכר למטרת השכירות, וזאת בהודעה בכתב לתובעת 120 יום מראש (סעיף 7.3 להסכם השכירות).
3. בכתב ההגנה נטען, כי המבקשות התקשרו בהסכם השכירות בהסתמך על מצגיה של המשיבה, מצגים אשר הסתברו מאוחר יותר כלא נכונים. נטען, כי בהתאם לסעיף 7.3 סייפא להסכם השכירות, שמרו לעצמן המבקשות את הזכות לבטל הסכם השכירות בהודעה בכתב מראש בת 120 ימים. נטען, כי בלית ברירה ובעת שהמבקשות הגיעו לכלל מסקנה שאין אפשרות לקבל את ההיתרים הנדרשים לצורך פעילותן במושכר, נאלצו לפעול בהתאם לתנאי הסכם השכירות ולפנות את המושכר בסיומה של תקופת ההודעה המוקדמת, שנה לאחר תחילת השכירות, בעת שכבר הוציאו מכיסן למעלה מ- 2 מיליון ₪ עבור התאמת המושכר ובעת שאינן יכולות לעשות בו שימוש להקמת חווה לגידול קנאביס רפואי.
4. בבקשה שלפניי עותרות המבקשות לחייב את המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט, אשר יפסקו בסופו של ההליך ככל שהתביעה נגדם תדחה. נטען כי הכלל הוא חיוב חברה התובעת בהפקדת ערובה, והחריג הוא מתן הפטור (רע"א 55626-12-11 דוד בלום נ' החברה לפיתוח שרש בע"מ (30.1.12)). נטען, כי הנטל להוכיח כי מקרה נופל לגדרי החריג מוטל על כתפיה של התובעת תוך שהיא נדרשת להוכיח קיומו של אחד משני חריגים: הראשון, נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה, והשני, כי תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות ככל שתידרש לכך על ידי בית המשפט (רע"א 9618/11 ארט יודאקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (29.12.11)).
5. במקרה דנן נטען, כי מכתב התביעה עולה כי המשיבה היא בעלים של קרקע חקלאית, שפעילותה היחידה, לכאורה, מסתכמת בניסיונות שלא צלחו להשכרתה (ס' 12 לבקשה). לשיעור הערובה נטען, כי על בית המשפט להעריך את הוצאות המשפט הנדרשות לניהול ההליך וההוצאות הצפויות להיפסק (בש"א (חי') 6191/04 Polska Zegiuga Morska נ' החברה לנאמנות של בנק איגוד בע"מ (17.1.06)). נטען כי עיון בפסיקה מעלה כי שיעורי הערובה שנקבעו, במקרים דומים למקרה דכאן, הינם בשיעור של כ- 10% מסכום התביעה (ר' רע"א 707/97 טלארט בע"מ נ' דיזינגוף סנטר בע"מ (25.1.98); רע"א 7496/15 אור בנמל תל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל איב בע"מ (14.2.16) (להלן: "עניין אור בנמל") ועוד).
6. בתשובת המשיבה נטען, כי דין הבקשה להידחות תוך השתת הוצאות על המבקשות. נטען כי המדובר בבקשה קנטרנית בעת שהמבקשות יודעות כי המשיבה הינה חברה סולבנטית ובעלת איתנות כלכלית שלא תתקשה לעמוד בתשלום הוצאות, ככל שתחויב לעשות כן. עוד, בבסיס התביעה קרקע המצויה בבעלות המשיבה ואשר שוויה מוערך במעל לעשרים מיליון ₪. יוער כי שווי הקרקע הנטען לא הוכח.
7. נטען, כי החזקה הקבועה בסעיף 353א בחוק ניתנת לסתירה בהתקיים אחד משני תנאים: (1) במידה ויוכח כי יהא בידי התובע לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה האחרון בדין; (2) במידה והתובע יוכיח כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיובו בהפקת ערובה (רע"א 10905/07 נאות אואזיס ואח' נ' זיסר (13.7.08)). נטען, כי בפסיקה נקבע מבחן תלת שלבי במסגרתו בשלב הראשון נבחנת שאלת איתנותו הכלכלית של התובע ויכולתו לעמוד בתשלום ההוצאות ככל שתיפסקנה. במקרה בו התובע לא מוכיח איתנות כלכלית יש לעבור לשלב השני, במסגרתו יבחן ביהמ"ש אם קיימים טעמים המצדיקים שלא לחייב התובע בהפקת ערובה. אם לא הוכחו טעמים אלה, יש לעבור לשלב השלישי ולקבוע את גובה הערובה עפ"י נסיבות כל מקרה לגופו. (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (12.2.09) (להלן: "עניין ל.נ. הנדסה")).
8. במקרה דנן נטען, כי המדובר במשיבה בעלת איתנות כלכלית משמעותית בשל היותה בעלים של קרקע ששוויה מוערך במעל לעשרים מיליון ש"ח. עוד, לאחרונה הושכרה הקרקע בדמי שכירות של מיליון ₪ לשנה. זאת ועוד, מן הדו"חות הכספיים של המשיבה לשנת 2020 וכן מחשבון הבנק שלה ניכר כי המדובר בחברה רווחית ובעלת אמצעים אשר תוכל לעמוד בכל תשלום הוצאות אשר יוטל עליה במסגרת ההליך (נספח 2). בנוסף, המשיבה התקינה על חלק מגגות המבנים שבקרקע מערכת פאנלים סולאריים לייצור חשמל באופן עצמאי כך שתהא זכאית לתשלום מחברת חשמל בשיעור של כ- 18,000 ₪ בחודש ובסך הכל כ- 220,000 ₪ בשנה (נספח 3).
9. אשר לסיכויי התביעה נטען כי הינם גבוהים בעת שהמדובר בתביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם השכירות שלא בהתאם להוראותיו. לפיכך, ובעת שהמדובר בתביעה שהוגשה בתום לב וסיכוייה גבוהים על בית משפט לדחות הבקשה להפקדת ערובה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בכתבי הטענות, בבקשה ובתשובה מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.
10. בית המשפט מוסמך לחייב תובע, יחיד או חברה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כתנאי לניהול התובענה (תקנה 157(א) לתקנות, סעיף 353א לחוק). מקום בו בית המשפט דן בבקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה, בהתאם לסעיף 353א לחוק, ברירת המחדל היא כי החברה תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אולם, עסקינן בחזקה הניתנת לסתירה. לשם סתירת החזקה האמורה על התובעת להוכיח, כי במידה ותביעתה תדחה יעלה בידה לשלם את הוצאות הנתבע. כן, על בית המשפט להשתכנע כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיובה בהפקדת ערובה.
11. בהתאם להלכה הפסוקה, טרם התקנת התקנות החדשות, שכוחה יפה גם כעת, על בית המשפט לפעול במתינות תוך הפעלת שיקול דעת זהיר, איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע, לבין זכות הנתבע למנוע הגשת תביעות סרק כנגדו וכן להבטיח הוצאותיו. השיקול המנחה בבקשה לחיוב חברה ולחיובו של יחיד, הינו שיקול כלכלי. קרי, האם לאור מצבם הפיננסי של המשיבה יש להיעתר לבקשה אם לאו. על כתפי התובעים רובץ הנטל להוכיח את חוסנם הכלכלי ולא על כתפי הנתבעים. במידה ובית המשפט מוצא, כי התובעים לא הוכיחו כי בידם לשלם את הוצאות הנתבעים, על בית המשפט לבחון האם נסיבות המקרה מצדיקות היעתרות לבקשה (ר' עניין ל.נ. הנדסה). זאת ועוד, בתי המשפט נוטים ביתר קלות לחייב חברה בהפקדת ערובה מאשר אדם פרטי (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, (05.02.1990)).
12. בעניין אור בנמל עמד כב' השופט י. עמית, על תכלית סעיף 353א לחוק ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה:
"תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...".
(פס' 4)
13. ובמקרה שלפני, המשיבה חברה פרטית הרשומה בישראל. בתשובתה התייחסה לחוסנה הכלכלי וכושר פירעונה וצרפה, בהתאם למפורט לעיל, מסמכים לביסוס הנטען. יחד עם זאת, מצאתי כי לא עמדה בנטל הנדרש להוכחת איתנותה הפיננסית ואפרט. לתשובתה צירפה המבקשת דוחות כספיים לשנת 2020, אישור ניהול חשבון בבנק לאומי ודו"ח יתרת עו"ש ללא תאריך ערך. עוד, צרפה את הסכם ההצטרפות מול חברת החשמל בקשר עם התקנת הפאנלים הסולאריים ומכירת עודפי חשמל. הלכה היא, כי על חברה הטוענת לאיתנות פיננסית לפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, זאת על ידי המצאת ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה והתחייבויותיה. נתונים אלו עליה לבסס באמצעות דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכיו"ב (לעניין זה ר' תא (ת"א) 27675-02-20 סיצ'ם סוסיאטה פר אציוני נ' קובי ציון בע"מ (22.10.20)).
14. מעיון בדו"חות הכספיים שצרפה המשיבה לשנת 2020 עולה כי הרווח לשנה זו הינו תוצאה של רווח הון ולא תוצאה מפעילותה העסקית. דומה כי מהדו"חות עולה כי שנת 2020, היתה שנה שניה בה לא היו למשיבה הכנסות מפעילות שוטפת. זאת ועוד, על פי דו"ח ההתאמה לצרכי מס עולה כי המדובר לחברה הפסדים זו השנה השניה. זאת ועוד, אין באישור הבנק על קיומו של חשבון למשיבה או דו"ח יתרות שאינו מוגדר וללא יום ערך, על מנת לפרוש את מלוא התמונה הנדרשת בקשר עם איתנותה הפיננסית של המשיבה לפני בית המשפט. כך, גם אשר להסכם ההצטרפות מול חברת חשמל, בהקשרו טוענת המשיבה כי תהא זכאית לתשלום של כ- 220,000 ₪ לשנה. בהקשר זה היה על המשיבה לציין עלות ההשקעה בפרויקט התקנת הפאנליים הסולארים, מתי ובאיזה מועד תוחזר השקעתה כך שתוכל לזקוף את התשלום העודף כרווח. זאת ועוד, גם הטענה כי הקרקע הושכרה בדמי שכירות של כמיליון ₪ לשנה נטענה בעלמא וללא צירוף אסמכתאות מתאימות. מכל האמור, בעת שלא הורם הנטל הנדרש, אני קובעת כי המשיבה לא הוכיחה איתנותה הפיננסית ודי בכך על מנת לקבל הבקשה. זאת ועוד, ככל שטענותיה של המשיבה באשר לחוסנה הפיננסי נכונות, הרי שקביעת ערובה באופן מידתי לא תפגע בזכויותיה החוקתיות ולא תנעל בפניה שעריו של בית המשפט.
15. סעיף 353א לחוק אינו מתייחס באופן מפורש לסוגיית סיכויי ההליך. עם זאת, נקבע כי בית המשפט רשאי שלא לחייב חברה בהפקדת ערובה אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת. הלכה היא, כי במסגרת הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט, בחינת סיכויי ההליך הינה רלבנטית. אף, בעניין זה, מוטל הנטל על כתפי התובעים ועליהם להוכיח, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיובם בהפקדת ערובה. הלכה היא, כי בשלב זה אין להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה, ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. עוד, על בית המשפט להיזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויו של הליך תלוי ועומד, בשלב מקדמי זה. ובמקרה שלפני, המדובר בטענות עובדתיות שונות אשר להשגת הרישיונות והאישורים הנדרשים להפעלת המושכר בהתאם למטרות אשר הוגדרו בהסכם השכירות. כן, נטענו טענות פרשנות בקשר עם הסכם השכירות. מנגד, עולה כי למבקשות היתה זכות לבקש את ביטולו של הסכם השכירות. לסיכום, דומה כי המדובר בטענות עובדתיות ומשפטיות אשר יש לבררן במסגרת ההליך ואין זה השלב להכריע בהן או להביע עמדה לחוזק או חולשת הנטען. אולם, בזהירות המתבקשת, לא שוכנעתי כי זהו המקרה לקבוע כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים במיוחד ולכן יש לפתור התובעת מהפקדת ערובה.
16. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשות. לפיכך, דין הבקשה שלפני להתקבל וזאת בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק.
17. לקביעת שיעור הערובה- כאמור לעיל עסקינן בתובענה על סך 4,557,625 ₪. יש לבחון את הערובה הנדרשת ולוודא שתהא מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים. את שיעורה יש לגזור משיעור ההוצאות הצפויות להיפסק במידה ותדחה התובענה, שכן זוהי מטרת הערובה. בדרך זו ניתן לאזן בין זכות הנתבעים לתשלום הוצאותיהם במידה והתובענה תדחה לבין זכות התובעים כי תהא להם גישה לערכאות משפטיות. המבקשות סוברות כי יש להעמיד הערובה על סך שלא יפחת מ- 250,000 ₪ וכן הפנו לפסיקה אשר קבעה שיעור ערובה בשיעור של 10%. המבקשות לא התייחסו לגובה הוצאותיהן במסגרת ההליך ולא טענו לעניין זה. המשיבה כלל לא התייחסה במסגרת תשובה לשאלת שיעור הערובה והוצאות המבקשות בהליך.
18. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, סכום התביעה, העובדה כי המדובר במשיבה שהינה חברה פרטית, שיעור שכר הטרחה וההוצאות שעשויות להפסק, תוך איזון עם הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני המשיבה ראיתי לנכון לחייב המשיבה, בהפקדת ערובה בסך של 100,000 ₪. סכום זה או ערבות בנקאית מתאימה יופקדו, בתוך 30 יום מהיום ויהוו תנאי להמשך ניהול ההליכים בתובענה.
19. הוצאות הבקשה – אני מחייבת המשיבה בהוצאות הבקשה, בסך של 3,500 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.
מזכירות תקבע תז"פ ליום 15.12.21 לקבלת אישור על הפקדת הערובה. לא תופקד הערובה עד למועד שנקבע, תמחק התביעה שכנגד.
ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"ב, 07 נובמבר 2021, בסמכותי כרשמת, בהעדר הצדדים.