בית משפט השלום בחיפה
ת"א 1933-02-19 מילר נ' אבו סאלח
בפני כבוד השופט אבישי רובס
תובע אייל מילר
ע"י ב"כ עוה"ד ב. קרפל ושות'
נגד
נתבע שאדי אבו סאלח
ע"י ב"כ עוה"ד ל. ערפאת
פסק דין
1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה לפיצוי בסך של 200,000 ₪, בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן "החוק").
2. בתמצית, כפי שעולה מכתב התביעה המפורט היטב, התובע עובד כפקח וכמנהל מרחב צפון ברשות שמורות הטבע והגנים. בין יתר תפקידיה, מופקדת הרשות על ענייני שמורות הטבע והגנים הלאומיים וקיימות בידיה סמכויות להגנה על חיות הבר, מכח חוק להגנת חיית הבר - התשט"ו - 1955 והתקנות, לרבות בשמורת ראש הנקרה - אכזיב, שהוגדרה כשמורת אלמוגים, שהדיג בה אסור, לרבות דיג חכות. החל משנת 2017 החלה הרשות לבצע בשמורת ראש הנקרה אכיפה מהודקת של איסור הדיג, כולל דיג ספורטיבי. התובע היה אמון על האכיפה כאמור, כמנהל מרחב הצפון ברשות.
התובע טען, כי הנתבע הוא דייג חובב, העושה דין לעצמו ונוהג להפר את הוראות החוק, תוך פרסום הדברים במרשתת.
ביום 10.12.2018 נחקר הנתבע על ידי התובע בתחנת משטרת משגב. באותו יום הגיש הנתבע באותה תחנה תלונת שווא נגד התובע. נטען, כי הנתבע בדה ממוחו מעשיה מופרכת לפיה התובע איים עליו ברצח, באמצעות אקדח שלוף, יום קודם לכן - 9.12.2018 (להלן "הפרסום הראשון").
נטען, כי עוד באותו יום (10.12.2018), לאחר שהגיש את תלונת השווא, צילם הנתבע וערך סרט דיבה, שהופץ בקבוצת הפייסבוק "דייג בישראל 2018/2019", המונה 14,224 חברים פעילים, במסגרתו טען, כי התובע הצמיד לראשו אקדח ואיים כי יפוצץ את ראשו (להלן "הפרסום השני").
התובע טען, כי תלונת השווא, שהובילה לחקירה בנסיבות משפילות ומבזות, נסגרה על ידי משטרת ישראל בתוך זמן קצר בנימוק של "העדר אשמה פלילית", לאחר שהתובע הציג עמדתו, שטח גרסתו, המגובה בראיות, ועבר בדיקת פוליגרף. התובע הדגיש, כי לא היו דברים מעולם.
התובע טען, כי הנתבע בצע כלפיו שתי עוולות אזרחיות של הוצאת לשון הרע, לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, ופגע בשמו הטוב בצורה קשה ואגרסיבית. התובע הדגיש, כי הפרסומים מכילים פוטנציאל פגיעה הרסני בשמו הטוב, במשרתו ובכח ההשתכרות שלו. התובע הוסיף, כי הנתבע בקש לפגוע בו, בכוונת זדון, וגם כשניתנה לו הזדמנות להסיר את הפרסומים ולהתנצל, הוא סרב לעשות כן.
התובע טען, כי הוא זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א לחוק ומאחר ומדובר בפרסום לשון הרע בזדון, הוא זכאי לכפל פיצוי לפי סעיף 7א(ג) לחוק, בסך של 280,000 ₪. התובע העמיד את תביעתו, משיקולי אגרה, על סך של 200,000 ₪.
3. הנתבע התגונן מפני התביעה וטען, כי "מוכחש תיאור האירוע הנטען אשר התרחש בין התובע לבין הנתבע והנתבע יטען, כי אכן התובע איים עליו ושלף לעברו אקדח והצמיד לנתבע ואיים לרצוח אותו כך היה".
הנתבע בחר שלא להתייחס בכתב הגנתו הלקוני לסעיפי התביעה כסדרם. לטענתו, התובע מנסה להתנקם ולהתעלל בו וכי איים עליו גם במקרים אחרים, במטרה לפגוע בו כדייג.
לגבי הפרסום הראשון, טען הנתבע כי עומדת לו הגנת "אמת דיברתי". הוא טען, כי בחר להגיש את התלונה בתחנת משגב, אמר את האמת, ותאר כיצד התרחש הארוע. לטענתו, התובע שלף אקדח ואמר לו "אני מבטיח לך שאני בסוף אפוצץ לך את הראש". לטענתו, לא מדובר ב"פרסום", כהגדרת מונח זה בחוק.
הנתבע הוסיף, כי לא ידוע לו על סגירת התלונה במשטרה נגד התובע עקב העדר אשמה. הוא הבהיר, כי יאחוז בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי לשנות את ההחלטה.
לגבי הפרסום השני, טען הנתבע כי עומדת לו הגנת "אמת דיברתי". הוא אישר שפרסם בקבוצת הפייסבוק של חובבי הדייג, שמונה 14,224 חברים פעילים, תיאור של הארוע וכיצד התובע "השליף אקדח על ראשו מטווח אפס". הנתבע טען, כי התכוון ליידע את חבריו בעמוד הפייסבוק, לאחר שפנו אליו בכל מיני שאלות בנוגע לארוע וכי פעל על פי דין, כדי להתריע מפני ארועים דומים בעתיד.
הנתבע טען, כי התובע לא נפגע וכי מדובר בתביעה קנטרנית, שיש לדחותה.
4. במהלך ישיבת קדם המשפט ביום 17.11.2019, אשר ב"כ הנתבע כי מתקיים יסוד הפרסום, בשני הפרסומים המיוחסים לנתבע. בנוסף, הסכים ב"כ הנתבע, כי בנסיבות העניין, נוכח מהות טענות הנתבע, יש מקום להפוך את נטל הראיה. בהתאם, הורתי על היפוך נטל הראיה ולכן, הביא הנתבע ראיותיו להוכחת טענותיו לפני התובע. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לפצל את הדיון בין שאלת החבות והנזק.
5. במסגרת ישיבת ההוכחות העידו מטעם הנתבע הוא עצמו ומר עלי טרביה - חברו. מטעם התובע העידו התובע עצמו, גב' איילה מילר - אשתו, פקד ערן טמפלר - ראש משרד חקירות בתחנת נהריה (קצין פשעים של תחנת נהריה בזמן הרלוונטי לארועים נשוא התביעה) ומר גיא איילון - מנהל מחוז צפון ברשות הטבע והגנים. עדי הצדדים העידו בעל פה, בחקירות ראשיות ונגדיות. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב ומכאן פסק הדין.
דיון והכרעה
6. לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת, ראוי לעמוד תחילה על השתלשלות העניינים לאשורה והרקע לפרסומים הנטענים.
7. התובע עובד כפקח וכמנהל מרחב צפון ברשות שמורות הטבע והגנים. התובע מתגורר ביישוב בגליל המערבי (אבהיר, כי נוכח הראיות שהובאו בפני, אני נמנע מלציין בפסק הדין את כתובת מגוריו, אף שפרט אותה בכתב התביעה), נשוי ואב לשלושה ילדים. התובע שרת שירות חובה ביחידת עילית ועדיין משרת באותה יחידה במילואים.
8. רשות שמורות הטבע והגנים, מעסיקת התובע, היא תאגיד סטטוטורי מכח חוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998. הרשות מופקדת על כל ענייני שמורות הטבע והגנים הלאומיים, לרבות טיפול, שמירה ופיקוח עליהם. בנוסף, נתונות לרשות סמכויות מכח חוק להגנת חיית הבר, התשט"ו - 1955.
שמורת אכזיב, ששטחה מגיע עד לגבול לבנון בראש הנקרה, היא שמורת אלמוגים. לפי תקנות שמירת ערכי טבע (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים והגנה עליהם), התשכ"ח - 1968, הדייג בשמורה המוגנת אסור. במהלך שנת 2005 פרסם השר להגנת הסביבה אכרזה לפיה, בין היתר, ערכי הטבע בשמורת הים התיכון (הכוללת גם את שמורת אכזיב), הם ערכי טבע מוגנים. לפיכך, קיים איסור לפגוע בדגה בשמורת אכזיב.
כפי שעולה מכתב התביעה (הנתבע לא כפר בכך בכתב ההגנה), בעשור האחרון הפך תחום דייג החכות למתוחכם ומסוכן יותר לשמורה. החל משנת 2017 החלה הרשות לבצע אכיפה מהודקת יותר של איסור הדייג במקום. בין היתר, היה התובע אמון על אכיפת איסור הדיג בשמורה.
מטבע הדברים, הדייגים, לרבות דייגים חובבנים, לא היו שבעי נחת מאיסור הדיג ומדיניות האכיפה וניצלו את זכותם להפגין נגדן. יש מביניהם, שגם המשיכו לדוג בשמורה, חרף האיסור המפורש.
הנתבע הוא דייג חובב והיה מבין אלה שהמשיכו לדוג בשמורה. הוא הגדיל לעשות, ואף פרסם במרשתת סרטונים, בהם הוא מתגאה בהפרת הוראות הדין. כך, ביום 24.11.2018, פרסם הנתבע סרטון, שצולם בשמורה, במסגרתו התגאה שהוא וחבריו הדייגים דגים בשמורה. הנתבע לא הסתפק בכך, אלא קרא לתובע "אייל, אנחנו בשמורה, אם אתה גבר תגיע אלינו" (ראה מוצגים ת/15 ות/16 וכן, עמ' 46 לפרוטוקול).
9. ביום 27.11.2018 הגיע הנתבע לתחנת המשטרה בנהריה כדי לתאם הפגנה. זו היתה הפעם הראשונה שהתובע והנתבע נפגשו (עדות התובע בעמ' 38, שורה 23 ועמ' 45, שורות 22 - 27 לפרוטוקול ומוצג ת/2, עמ' 2, שורות 22 - 22)). התובע, ששהה באותה עת בתחנה, בקש לחקור את הנתבע בנוגע לדיג אסור בשמורה עקב הסרטון שהעלה ביום 24.11.2018 (עמ' 39 ועמ' 46, שורות 6 - 8 לפרוטוקול). הקצין במקום בקש להפריד בין תיאום ההפגנה לבין החקירה. לפיכך, זומן הנתבע לחקירה ליום 10.12.2018 בתחנת המשטרה במשגב (עדות התובע בעמ' 51, שורות 20 - 21 ועדות הנתבע, בעמ' 5, שורות 17 - 20 לפרוטוקול).
10. אין חולק, כי בין לבין, ביום 30.11.2018, נפגשו השניים בסיום הפגנה שנערכה באכזיב.
11. ביום 10.12.2018 התייצב הנתבע במשטרת משגב ונחקר על ידי התובע (עמ' 5, שורות 17 - 20 לפרוטוקול). התובע טען, כי במהלך החקירה הציג בפני הנתבע את הסרטון מיום 24.11.2018 ובשלב מסויים, הנתבע התרגז ושוטר נוסף נאלץ להישאר במקום, כדי שניתן יהיה לסיים את החקירה (עמ' 39 לפרוטוקול).
12. באותו יום הגיש הנתבע תלונה נגד התובע בתחנת המשטרה במשגב. על פי ההודעה שנגבתה ממנו בשעה 19:28, טען הנתבע כדלקמן:
".... אתמול בסביבות השעה 18:00 בערב הייתה בחוף אכזיב נהריה הייתי ביחד עם החברים שלי בשם עלי רשיד טרביה, ירדנו לחוף בלי כלים ירדנו לשבת ולשתות כוס קפה ואז ברגע שעליתי לרכב בכדי להביא בקבוק מים ופתאום ראיתי את אייל מילר מאחורי עם הטנדר של הפקחי שמירת טבע והוא מכיר אותי מהפייסבוק ואל אותי אם אני דג שם ואמרתי לו שאני לא דג בו ואז הוא התחיל לדבר על ההפגנות שאני עושה וכל האנשים שאני מביא מכל הארץ לראש הנקרה בכדי להפגין ואני בסוף והבטחתי לו שאנחנו נפתח לדג ספורטיבי חוקי ואז הוא אמר לי שזה בחלום שלך ובחלום של אבא שלך ולא קבל את זה ואני אמרתי לו אל תביא את השם של אבא שלי והתחלנו שנינו לצעוק שם במקום אחד על השני ואז שלף אקדח ואמר לי בסוף אני מבטיח לך שאני בסוף יפוצץ לך את הראש ואז בזמן הזה הגיעו החברים שלי מהחוף למטה וראו אותו וצעקו עליו ואז החזיר את האקדח להתקפל מהמקום".
(מוצג ת/2 - הפרסום הראשון. השגיאות במקור - א.ר.).
הנתבע אישר, כי ראה את התובע פעם ראשונה בתחנת המשטרה נהריה ביום בו קבל אישור להפגין, אולם שמע עליו לפני כן. הוא לא ידע מה סוג או צבע האקדח באמצעותו איים עליו, כביכול, התובע ולא ידע מה מספר הרכב בו נהג התובע (מוצג ת/2).
13. בהמשך אותו יום, צולם הנתבע כשהוא נוהג ברכבו (בדרכו חזרה מתחנת המשטרה במשגב) ואומר את הדברים הבאים:
"ערב טוב חברים, יש לי משהו להגיד לכם. אתמול בשעה 5 היינו במשטרת נהריה לקחנו את האישור להפגנה הבאה ביום שישי ואחר כך יצאנו אני ועוד 3 חברים לראות את המקום בראש הנקרה כי החלפנו מקום הפגנה, כאילו עלינו למעלה יותר לראש הנקרה ליד הכיכר. אז החלטנו ללכת לראות את המקום ואם יש חניות מספיקות כאילו למכוניות שבאות וכל (לא ברור) להפגנה אז הסתובבנו שם, ראינו והחלטנו ביחד. בחזרה הגענו לאנדרטה, עצרנו שם בצד וירדנו למים לשתות כוס קפה, היה לנו קומקום קפה, ישבנו קצת ועליתי לאוטו להביא בקבוק מים, עליתי למעלה, פתאום אני רואה את הטנדר של (לא ברור), שמורת טבע, (לא ברור) לא התייחסתי, לקחתי את הבקבוק, פתאום הוא יורד אחד מהפקחים אייל הזה, הוא אומר לי 'מה אתה באת לדוג פה?' אמרתי לו 'לא, אני לא דג פה. אני באתי לראות את המקום של ההפגנה ועכשיו פה אנחנו שותים כוס קפה'. התחיל איתי 'אתה מביא לי את האנשים, אתה לא יודע מה כל העניינים האלה, התחיל כאילו בא הולך להיות ביום שישי, אמרתי לו 'תהיה לך הפתעה יפה מאוד' אז הוא התחיל כאילו להגיד לי 'אתה עושה לי צרות, אתה עושה לי בעיות, אתה חושב עצמך לא יודע מי'. אמרתי לו 'אני שום דבר, אני אחד מהדייגים שנמצאים בישראל, הדייגים הספורטיביים'. חשוב מאוד שנגיד ספורטיביים כי נמצאים פה בארץ (לא ברור) מהדיג, נאסרו מהדיג בראש הנקרה, ואנחנו עושים את כל הדברים החוקיים הקשורים להחזיר את הים לאזרחים, ובמיוחד ראש הנקרה'. אז הוא התחמם ואני התחממתי האמת קצת, ובסוף בסוף יצא לו להגיד לי והשליף אקדח קודם כל על הראש שלי מטווח אפס, נשבע לכם, והבטיח לי שהוא בסוף יפוצץ לי את הראש. עכשיו, עד שבאו חברים שלי מלמעלה, הצעקות שלנו, הוא התקפל והלך. היום הזמין אותי לחקירה במשגב, במשטרת משגב, הוא עשה את החקירה והקשבתי לו לכל מה שדיבר עניתי, כל מה ששאל עניתי. בסוף בסוף נגמר לא יפה, נגמר בצעקות וכל הדברים האלה. והגשתי את התלונה, מה שצריך להגיש, מה שהיה אתמול הגשתי תלונה. חברים, אני האמת עושה הכול בשבילכם ואני מאמין בכם ואם אתם רואים שלא צריך כל העניין הזה, תגידו לי, אין לי בעיה, אני מפסיק. אבל אני עושה הכול בשבילכם ולפי מה שאמרתם לי וכל התמיכות שתמכתם בי אז אני משקיע מהזמן שלי ועל חשבון הילדים שלי ועל חשבון אשתי, על חשבון הבית שלי, משקיע בשבילכם... אז אני מבקש מכם יום שישי בעזרת השם בשבוע הבא הזה, בסוף השבוע יש לנו הפגנה מ-12 עד 2 בראש הנקרה...".
(מוצגים ת/3 ו - ת/4 וכן, עמ' 14 לפרוטוקול. הפרסום השני. ההדגשות שלי - א.ר.).
אין חולק, כי הסרטון הופץ על ידי הנתבע עוד באותו יום בקבוצת הפייסבוק "דייג בישראל 2018/2019", המונה 14,224 חברים (סעיף 9 לכתב ההגנה ועמ' 5, שורות 6 - 8 לפרוטוקול). הפרסום גרר אחריו עשרות תגובות של חברי הקבוצה, חלקן תגובות הכוללות כשלעצמן איומים על התובע (ראה מוצג ת/5).
התובע נחשף לסרטון באותו לילה, לאחר שנכנס לקבוצת הפייסבוק של הדייגים. התובע הבהיר, כי קבוצת הפייסבוק שמשה לו מקור מידע רלוונטי לעבודתו, כאיש רשות שמורות הטבע והגנים, העוסק בפיקוח על דיג (עמ' 39, שורות 25 - 31 לפרוטוקול). לאור התגובות המתלהמות לסרטון, פנה התובע מיד לחברים בקבוצה כדלקמן:
"ערב טוב לכולם. לפני שאתם מאבדים עשתונות. אתם מנהלים מאבק חוקי על הדייג בשמורה. אני אתמול לא פגשתי את שאדי ובטח שלא שלפתי אקדח (כי ב12 שנות פיקוח לא הנחתי יד על האדח (צ"ל "האקדח" - א.ר.) אפילו פעם אחת). מי שבוחר להאמין לשאדי, שייהנה. אני מבקש שלא להידרדר לאלימות שכזו".
(מוצג ת/5, עמ' 4 ומוצג ת/17. השגיאות במקור - א.ר. בנוסף, ראה עמ' 47, שורות 5 - 23 לפרוטוקול).