437. --- סוף עמוד 78 ---
438.
439. אורט, כבר החלו עוד קודם ביחס לפרויקט הקניונים, ומכאן שאין מדובר בשינוי משמעותי עבורן.
440. אין מחלוקת כי נאשם 6 נבחר על ידי רשת אורט להיות המפיק בפועל של יריד המדע, וכי הוא פעל להוצאת רישיון עסק מול עיריית תל אביב-יפו, המשטרה, מכבי האש ומד"א (להלן ביחד: "הגורמים המאשרים"; ת/16א'). כמו כן, גם אין מחלוקת שנאשם 7 הוא שערך את תכנית הבטיחות שצורפה לבקשה לרישוין עסק וחתם עליה (ת/48א'; ת/65).
441. אין חולק כי ביצועו הקונקרטי של ניסוי הסירה, אופן ביצועו, והשימוש באש גלויה, בכוהל ובגפרורים במסגרתו, כחלק מהפעילויות והניסויים באוהל אורט ביריד המדע, לא נכללו בתכנית הבטיחות וכי הגורמים הרלוונטיים בעיריית תל אביב-יפו, המשטרה, מכבי אש ומד"א לא דוּוחו לגביו.
442. אין חולק כי קודם ליריד המדע לא נערכה ישיבה משותפת ומסודרת בנוכחות הגורמים מטעם מפ"ה (נאשמים 2 ו-4), הגורמים מטעם חג"ם (נאשמים 1 ו-5), המפיק (נאשם 6) ומהנדס הבטיחות (נאשם 7), אשר בה נקבעה חלוקת אחריות בנוגע לבטיחות האירוע, היריד ואוהל אורט. כאמור, ביום 12.03.14, כשבועיים קודם לאירוע, התקיימה פגישה של נאשמות 1 ו-2 וגב' איריס חזן, נציגת מל"ם (מחלקת מכללות), אשר במסגרתה בוצעה חלוקת עבודה פרטנית, הן לפרויקט הקניונים והן ליריד המדע. יחד עם זאת, בפגישה זו לא בוצעה כל חלוקת אחריות בנוגע לבטיחות פרויקט הקניונים, אוהל אורט או יריד המדע, או הפעילויות העתידות להתבצע במסגרתם.
443. שושי ודיטי היו מורות, ותפקידן כרכזות מטעם מפ"ה ונאשמת 2 היה להיות אחראיות על השלמת חומרים חסרים, על הוצאה והחזרה של התלמידים המציגים להפסקות, על חלוקת שי למבקרים ועוד. כמו כן, נכחו באוהל אורט אנשי מטה אורט, אשר עזרו בליווי התלמידים המציגים להפסקות (ת/33 ש' 81-87 ; ת/39ג'; נ/35; פרוטוקול בעמ' 234 ש' 16-20, בעמ' 294 ש' 23-32, בעמ' 295 ש' 1-15 ובעמ' 392 ש' 23-29).
גיוסו של ט.ח. להשתתף באירוע אוהל אורט
444. טרם התקיימה הכשרת סינגלובסקי, פנתה מנהלת בית ספרו של ט.ח. לכיתתו, שבה למדו 5 יחידות פיסיקה, וסיפרה על פרויקט הקניונים, לרבות הדרישה לבצע ימי הכשרה מקדימים כדי להשתתף בו. כמו כן, ציינה כי המשתתפים יקבלו אייפד או אייפון מתנה. ט.ח. וארבעה תלמידים נוספים מבית ספרו התנדבו לקחת חלק בפרויקט הקניונים, והסכימו להשתתף בימי ההכשרה המקדימים (ת/27 ש' 3-7).
445. מבין חמשת התלמידים האמורים, ט.ח. ושניים נוספים לא היו מד"צים. הגם שלקח חלק בסמינר הראשון שהתבצע במהלך חופשת הקיץ של אותה שנה, ט.ח. לא סיים את הכשרתו כמדריך בפרויקט המד"צים, ועל כן יש מקום לקבוע כי הוא לא עבר הכשרה מלאה של מד"צים, לא שימש כמד"צ ולא צבר ניסיון בהדרכת ניסויים כמד"צ (ת/27 ש' 2-7 וש' 19-26; ת/34 ש' 44-47; ת/36 ש' 27-35; פרוטוקול בעמ' 12-14).
הכשרת ניסוי הסירה במסגרת הכשרת סינגלובסקי
446. כעולה מהראיות ומהעדויות שנסקרו לעיל, ההחלטה לפיה הכשרת סינגלובסקי תועבר הן ביחס לשבוע הקניונים והן ביחס לאוהל אורט התקבלה עוד בטרם התקיים מפגש ההכשרה
447. --- סוף עמוד 79 ---
448.
449. הראשון ((ת/39 ש' 4-14 וש' 18-24; ת/39א'; נ/46 בעמ' 2). לצד זאת, כפי שיובהר בהרחבה בפרק הבוחן את שאלת רשלנותה של נאשמת 3, מצאתי שלא הוכח במידה הנדרשת בפלילים כי נאשמת 3 ידעה על קיומם של יריד המדע ואוהל אורט, או על כך שניסוי הסירה עתיד להיכלל בהם, בטרם העבירה את ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה במסגרת הכשרת סינגלובסקי, ביום 10.03.14.
450. לאור סקירתי הרחבה אודות ניסוי הסירה כמפורט לעיל, ומאחר ואין חולק כי אופן ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה במסגרת הכשרת סינגלובסקי, לכל הפחות, התבסס (ואולי אף היה זהה) על אופן ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה בפרויקט המד"צים, אדון בחלק זה רק בעובדות ובנתונים הייחודיים להכשרה סינגלובסקי.
451. הדרכת ניסוי הסירה במסגרת הכשרת סינגלובסקי נערכה בשלושה סבבים, בני כ-45 דקות כל אחד, כשבכל סבב השתתפו כ-15 תלמידים. ההדרכה כללה את בניית הסירה, הסבר על העיקרון הפיזיקלי העומד בבסיס ניסוי הסירה, ולאחר מכן הפעלתה (ת/27 ש' 8-9 וש' 32-33; ת/36 ש' 55-60). לנוכח כמות התלמידים ובעיית מקום, כשהגיעו התלמידים לשלב האחרון בהכשרה – לשלב הביצוע – הם התחלקו לארבע קבוצות, כשכל קבוצה בונה ומבצעת במקביל את ניסוי הסירה (ת/22 ש' 55-56; ת/36 ש' 53-65; ת/39א'). אין חולק כי במהלך ההכשרה ביצע כל אחד מהתלמידים את הניסוי פעם אחת בלבד, וצפה בשאר חברי קבוצתו מבצעים את הניסוי, הכל בפיקוחה של נאשמת 3 שבדקה והעירה הערות (ת/22 ש' 86-87; ת/27 ש' 126-127; ת/28 ש' 53-54). יוער כי לאור קביעתי האמורה שט.ח. (ותלמידים נוספים) לא לקחו חלק קודם לכן בפרויקט המד"צים, הרי שיש מקום להניח כי התנסות זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה בה הם התנסו בביצוע הניסוי בטרם ביצעו אותו במסגרת אוהל אורט.
452. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה אילו הוראות בטיחות העבירה נאשמת 3, אם בכלל, במסגרת ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה בהכשרת סינגלובסקי, ובפרט האם התלמידים הונחו לשמור על מרחק בין הצופים לבין הניסוי.
453. בהתאם לראיות ולעדויות שהוצגו בפני (ובמיוחד לנוכח עדויות התלמידים הקטינים שנכחו במקום האירוע בעת התאונה) אני קובע כי חלק מההנחיות שהעבירה נאשמת 3 לתלמידים במסגרת הכשרת סינגלובסקי הן במהותן הוראות בטיחות, הגם שהן הועברו כחלק אינטגרלי מהוראות ביצוע הניסוי ושלא תחת הכותרת הברורה של "הוראות בטיחות", ובאופן שפורט לעיל. כמו כן, ניתן לקבוע כי התלמידים הכירו את ההוראות הללו והבינו שמדובר בהוראות בעלות מאפיין בטיחותי, אף אם לא הפנימו אותן כהוראות בטיחות המחייבות בכל מצב.
454. בין יתר הוראות אלו ניתן לפרט את ההוראות הבאות: יש לטבול את הצמר גפן בכוהל שבבקבוק, ולא לשפוך את הכוהל על הצמר גפן (ת/22 ש' 74-75; ת/27 ש' 35); יש להשתמש במעט צמר גפן ולטבול אותו בכוהל בכמות קטנה (ת/24 ש' 27 וש' 47-48; ת/27 ש' 39-40); לפני שמדליקים את הצמר גפן יש לטבול את היד קצת במים ולשטוף את שאריות הכוהל היד כדי לא להידלק (ת/24 ש' 86-87); יש להדליק את הצמר גפן בצד ולא מעל הסירה כדי שהיא לא תידלק (ת/24 ש' 85-86); מדליקים את רק כשהסירה בתוך המים, אחרי כל הבנייה (ת/24 ש' 30-31); כדי לכבות את האש (בתום הניסוי או אם רוצים להתחיל מחדש)
455. --- סוף עמוד 80 ---
456.
457. יש להפוך את הסירה לכיוון המים (ת/24 ש' 15-16 וש' 74-75); לא לשים ידיים מעל האש (ת/27 ש' 35); ולא לגעת בסירה עם היד (ת/27 ש' 35-36).
458. עם זאת, מהראיות שהוצגו לפני עולה כי במסגרת ההכשרה נאשמת 3 לא הציגה את האיסור להוסיף כוהל לצמר גפן כאשר הוא דולק ואת האיסור לשפוך כוהל על צמר הגפן בכלל תחת הכותרת הברורה "הוראות בטיחות", בנפרד, בצורה ממוקדת, ובלשון ציווי מודגשת, לצד אזהרה ברורה להימנע מהפרתן בכל מקרה ומצב, והיא לא הבהירה בצורה מודגשת שהדבר מסוכן מאוד, לנוכח הסיכון שבכוהל כחומר דליק, ועלול לגרום להתלקחות ולפגיעה קשה בנפש (ת/27 ש' 42-43; ת/28 ש' 37-38; ת/36 ש' 102-105).
459. כמו כן, לעניין המחלוקת בשאלה האם נאשמת 3 הדריכה את התלמידים לשמור על מרחק בטיחות בין הצופים לבין הניסוי, אני סבור כי התשובה לכך, העולה מהעדויות ומהראיות, היא שלילית.
460. אומנם בהודעתה השלישית במשטרה, מיום 27.11.14, וכן בפני, טענה נאשמת 3 כי במהלך ההדרכות היא הנחתה את התלמידים לשמור על מרחק "...בין מבצע הניסוי לבין הגיגית ובין הגיגית לבין הצופים." (ת/37 ש' 16-18, ש' 30-31 וש' 39-40; פרוטוקול בעמ' 408-409, בעמ' 440 ש' 3-5 ובעמ' 445-446), אך מנגד, בהודעתה השנייה במשטרה, ביום 02.04.14 ובסמוך מאוד לאירועים, נשאלה נאשמת 3 האם יש הוראות לגבי מרחק בטיחות מהגיגית, והיא השיבה: "לניסוי כפי שמתבצע על פי ההוראות אותן נתתי אין צורך לשמור מרחק מיוחד כאשר הדגש היחידי הוא לא לשים ידיים מעל הסירות" [הדגשות שלי, י.ג.] (ת/36 ש' 129-131; ת/37 ש' 30-31).
461. אף שנאשמת 3 ביקשה ליישב סתירה זו במסגרת עדותה בפני - בטענה כי בהודעתה במשטרה היא התייחסה למרחק בין מבצעי הניסוי לבין הניסוי עצמו וכי היא התייחסה ל"...מרחק מיוחד, זאת אומרת לא מרחק סטנדרטי שיש לשמור בניסוי, אלא מרחק מיוחד כמו למשל שקיים ניסוי שחלקים עפים" (פרוטוקול בעמ' 445-446) - לא מצאתי את הסבריה לסתירה זו כמשכנעים דיים, ועל כן אני סבור כי יש להעדיף את העולה בפשטות מהודעתה השנייה במשטרה, שניתנה בסמוך מאוד לאירועים.
462. חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא גם בהודעות ובעדויות התלמידים הקטינים שנכחו במקום התאונה בעת התרחשותה, לרבות ט.ח.. מההודעות ומהעדויות עולה בבירור כי במסגרת ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה שהעבירה נאשמת 3 בהכשרת סינגלובסקי התלמידים לא הודרכו להקפיד על שמירת מרחק ביטחון כזה או אחר בין הקהל לבין ניסוי הסירה (ת/22 ש' 123-124; ת/24 ש' 98-99; ת/27 ש' 52-53 וש' 113-117; פרוטוקול בעמ' 34 ש' 1-3, בעמ' 36 ש' 28-32 ובעמ' 42 ש' 2-5).
463. אם כן, אני קובע שבמסגרת ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה במסגרת הכשרת סינגלובסקי התלמידים לא הונחו לשמור על מרחק בטיחות של הקהל מהניסוי.
464. בנוסף לאמור, יש מקום לציין כי במסגרת ההכשרה גם לא הועברו לתלמידים הכשרות או הוראות המתייחסות להתמודדות במצב של שריפה, וזאת אף שהניסוי כלל שימוש באש גלויה ובכוהל (פרוטוקול בעמ' 42 ש' 10-20). כמו כן, לא הוסברו בנפרד ובמודגש סיכוני הכוהל כחומר דליק ומסוכן.
--- סוף עמוד 81 ---
דיון
רקע משפטי ונורמטיבי
עבירות הרשלנות
כללי
465. כידוע, עבירות הרשלנות ייחודיות בנוף הדין הפלילי. זאת, משתי סיבות: ראשית, הואיל ובניגוד לעבירות אחרות, מידת האשמה הנדרשת להרשעה בעבירות רשלנות פחותה מהאשמה הנדרשת להרשעה בעבירות רגילות, שכן אנו מניחים לטובת הרשלן שאם הוא היה מודע לסיכון הוא היה נמנע ממנו; שנית, העול שמטילות עבירות הרשלנות על הציבור גבוה יותר מאשר בעבירות מחשבה פלילית, שכן החובה המוטלת על האדם להימנע מביצוע מעשה או להשיג מידע נוסף קודם לביצוע המעשה, גבוהה מזו הנדרשת בעבירות מחשבה פלילית, שם האדם מודע והדרישה ממנו להימנע מהמעשה היא אלמנטרית וטבעית (ראה מרדכי קרמניצר "על הרשלנות בפלילים יסוד נפשי, יסוד עובדתי או שניהם גם יחד" משפטים כד 71 (תשנ"ד) (להלן: "קרמניצר – על הרשלנות"); מרדכי קרמניצר וחאלד גנאים הרפורמה בעבירות ההמתה (2019) – לאור עקרונות היסוד של המשפט ומחקר היסטורי והשוואתי פרק שביעי (2020) (להלן: "קרמניצר וגנאים - הרפורמה בעבירות ההמתה")).
466. לאור ייחודן האמור של עבירות הרשלנות, נידונה לא פעם שאלת הדמיון שבין עבירות הרשלנות בדין הפלילי לבין עוולות הרשלנות בדין הנזיקי. בעניין זה הכריעה הפסיקה כי רמת הרשלנות הנדרשת להרשעה בפלילים חייבת להיות גבוהה מזו הנדרשת לקביעת אחריות במשפט האזרחי, וכי לאור המשמעויות הקשות של הטלת אחריות פלילית, בשונה מאזרחית – קרי אשם עברייני, פגיעה בשם הטוב, אפשרות פגיעה בעיסוק, פוטנציאל הפגיעה בחירות, ופגיעה בזכויות יסוד חוקתיות ככלל - על בית המשפט להזהיר עצמו פן ירחיב את היריעה הפלילית יתר על המידה. לעניין זה יודגש כי יסודות עבירת הרשלנות אינם חופפים ליסודות העוולה האזרחית, והם נבדלים ברמת ההוכחה, בנטלי ההוכחה ובכללי הפרשנות (קרמניצר – על הרשלנות; ע"פ 385/89 אמנון אבנת נ' מדינת ישראל, מו(1) 001 (1991) (להלן: "פרשת אבנת"); ע"פ 7193/04 ולדימיר יקירביץ' נ' מדינת ישראל (נבו 30.04.2007) (להלן: "פרשת יקירביץ"); רע"פ 1007/05 מדינת ישראל נ' דוד בוחבוט, סג(1)63 (2008) (להלן: "פרשת בוחבוט"); רע"פ 9188/06 אברהם עדי נ' מדינת ישראל (נבו 05.07.2010) (להלן: "פרשת עדי"); דנ"פ 5496/10 עדי ואח' נ' מדינת ישראל (נבו 16.02.2011) (להלן: "דנ"פ עדי")).
467. בהתאם לכך, על בית משפט השוקל להרשיע נאשם בעבירת רשלנות לבחון היטב שהוכח יסוד עובדתי מוצק ומבוסס כראוי, שחובות הזהירות ברורות, שמתקיימת סטייה ממשית ומשמעותית מסטנדרט ההתנהגות/הזהירות המצופה, להקפיד בבחינת הקשר הסיבתי המשפטי ובבחינת ניתוק הקשר הסיבתי, להקפיד כי הוכחה נטילת סיכון בלתי סביר
468. --- סוף עמוד 82 ---
469.
470. להתרחשות התוצאה/גרימת הסכנה, ולהקפיד בקביעת סטנדרט נורמטיבי לפיו אדם סביר בנסיבות העניין צריך היה להיות מודע לרכיבי היסוד העובדתי (קרמניצר – על הרשלנות; פרשת בוחבוט). זאת ועוד, על בית המשפט להוסיף ולהזהיר עצמו מפני הסקת מסקנות רק בעקבות תוצאה קשה ומפני חכמה שלאחר מעשה (ע"פ 2635/95 יונתן לוטן נ' מדינת ישראל (נבו 04.06.1996) (להלן: "פרשת לוטן"); קרמניצר – על הרשלנות; ע"פ 7832/00 בוריס יעקובוב נ' מדינת ישראל, נו(2) 534 (2002; להלן: "פרשת יעקובוב")).
471. הגדרת היסוד הנפשי בעבירות הרשלנות קבועה בסעיף 21 לחוק העונשין:
"(א) רשלנות – אי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות הענין, להיות מודע לאותו פרט, ובלבד –
(1) שלענין הפרטים הנותרים היתה לפחות רשלנות כאמור;
(2) שבעבירה שעם פרטיה נמנית תוצאה שנגרמה על ידי המעשה או סכנה העלולה להיגרם בשלו – העושה נטל סיכון בלתי סביר להתרחשות התוצאה או לגרימת הסכנה כאמור.
(ב) רשלנות יכול שתיקבע כיסוד נפשי מספיק רק לעברה שאיננה מסוג פשע."
472. בעוד שבעבירות מחשבה פלילית נדרש יסוד נפשי של מודעות בפועל, או לכל הפחות עצימת עיניים, של העושה לרכיבי היסוד העובדתי של העבירה, עבירות רשלנות נועדו להגביר את המודעות לסכנה ולמניעתה, ועל כן הן אינן מכוונות למודעות בפועל, כי אם למודעות בכוח, באותם מצבים בהם ניתן וצריך היה העושה להיות מודע להם אם היה ערני לכך. כפי שנאמר בקרמניצר – על הרשלנות: "הרשלנות מתחילה אפוא במקום שבו מסתיימת המחשבה הפלילית.".