884. עוד יש לזכור כי בסופו של דבר ניסוי הסירה הוסר מרשימת הניסויים ליריד ניו יורק, כאמור, ולא הוצגו ראיות המלמדות על כך שבשלב העברת הנתונים והתכנים לגורמים בניו יורק ניסוי הסירה נכלל בהם. בהקשר זה אף יוער כי המאשימה לא הביאה מסמכים או עדויות המעידים על הנדרש לצורך קבלת הרישיון בניו יורק או אישור הקונסול, ואין בידי לקבוע ממצאים בהקשר זה. כמו כן, יודגש כי לא הוכח שנאשם 6 היה אחראי על הוצאת הרישיון ליריד ניו יורק, ומהראיות ומהעדויות שהוצגו בפני עולה כי תפקידו ביריד ניו יורק היה רק בתחום הפקת הנדרש להכשרה ולהטסה לחו"ל מבחינת ציוד ותפאורה (פרוטוקול בעמ' 198 ש' 15-17, בעמ' 203 ש' 10-11 ובעמ' 554 ש' 5-7; סיכומי המאשימה בעמ' 136). כמו כן, המאשימה לא הוכיחה מה היה חלקו של נאשם 6 ביחס לחלקו של המפיק המקומי בניו יורק בהפקת יריד ניו יורק, ומה הייתה חלוקת האחריות ביניהם ביחס לתכני היריד, הפעילויות המבוצעות בו והחומרים בהם נעשה שימוש.
885. בנוסף, המאשימה לא הוכיחה ברמה הדרושה בפלילים (והנאשמים אף לא נשאלו על כך בחקירותיהם ובעדויותיהם) כי התכתבות ניו יורק הועברה לנאשמים 1, 5 ו-6 או כי הברור שנדרש בעקבות הודעת הדוא"ל ששלח מר יואל רוטשילד, בקשת נאשמת 2 לברור אם יש כללים נוספים לגבי האוהל שעליה לדעת עליהם ועמדת גב' מירב אלקן כי עליה לבדוק אם הם לא התחייבו שלא תהיה אש גלויה בבקשת הרישיון לאוהל, הועברו לידיעת נאשמים 1, 5 ו-6, ובוודאי שהיא לא הוכיחה כי אלה סוגיות שנבדקו על ידם. בהקשר זה יודגש כי טענתה של המאשימה כי נאשמים 1 ו-5 בהכרח ידעו על התכתבות ניו יורק, מאחר שיום למחרת התקיים בינם לבין נאשמים 2 ו-4 וגב' מירב אלקן מפגש בנוגע להכנה למשלחת במקום בו נערכה הכשרת ניו יורק ("מפגש אודות ההכנות, במקום ההדרכות, יום לאחר דיון בטיחותי בניסוי, לא יכול היה שלא להידון עם הגורמים האמונים על הקשר עם המפיק והקונסוליה בניו יורק." (סיכומי המאשימה בעמ' 142 סעיף 23)), אינו מתיישב עם העובדות והראיות שהוצגו בפני. ראשית, סדר התאריכים של ההתכתבות והמפגש הוא דווקא הפוך - בעוד המפגש
886. --- סוף עמוד 140 ---
887.
888. האמור נערך ב- 13. 03 .13, התכתבות ניו יורק התקיימה רק כחודש לאחר מכן ביום 12. 04 .13. שנית, גם אם היה מדובר בתאריכים עוקבים, המאשימה לא הוכיחה, ובוודאי לא ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים, כי המפגש התקיים בפועל או כי עניין זה דובר או עלה במהלך המפגש.
889. כמו כן, המאשימה לא הוכיחה כי איסור חברת התעופה על הטסת הכוהל הובא לידיעתם של נאשמים 1, 5 ו-6 או שהוא היה בטיפולם, וטיעונה התבסס רק על טענת נאשמת 2 (שמצאתי כלא אמינה ומתחמקת, בהקשר זה) כי האחריות על הטסת הציוד הייתה של נאשמת 1 מול נאשם 6, אף מבלי שטענה זו הוצגה בפני נאשמים 1 ו-6.
890. אם בכך לא די, הרי שכפי שיובהר בהמשך, מצאתי כי המאשימה גם לא הוכיחה כי נאשמים 1, 5 ו-6 נחשפו לניסוי הסירה ולתוכנו בעת שלקחו חלק בהכשרת ניו יורק, ומהראיות שהוגשו דווקא עולה כי ההכשרה בה השתתף נאשם 5 נערכה ביום שונה מזו שבה העבירה נאשמת 3 את ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה (ת/34א').
891. אם כן, לאור כל האמור, אני קובע כי המאשימה לא הוכיחה ברמה הנדרשת בפלילים שנאשמים 1, 5 ו-6 נחשפו להתכתבות ניו יורק, או כי הם ידעו בפועל שעתיד להתקיים ניסוי הכולל שימוש באש וחומרים מסוכנים, או על ביטול ניסוי זה עקב התכתבות ניו יורק או מסיבה אחרת.
892. כמו כן, וכפי שיפורט בהרחבה בעניינה של נאשמת 3, גם לא מצאתי שהמאשימה הוכיחה כי נאשמת 3 נחשפה להתכתבות ניו יורק, לנורות האזהרה שעלו ממנה או לכך שעלו שאלות בטיחותיות ביחס לביצוע ניסוי הסירה במסגרת יריד ניו יורק אשר נותרו ללא מענה (פרוטוקול בעמ' 409 ש' 30-31 ובעמ' 410 ש' 3-4).
אחריותם "המשותפת" של הנאשמים להפקת האירוע, ארגונו, ניהולו ובטיחותו
893. המאשימה טענה בסיכומיה כי בנסיבות המקרה הנאשמים לא רק נושאים באחריות אישית, אלא שיש לראותם גם כאחראים ב"אחריות משותפת", קרי "ביחד ולחוד", בעבירות הרשלנות שבוצעו באירוע, וזאת "מכח חבירתם לכדי "גוף" אחד שיזם, ארגן, הפיק והיה אחראים על שלומם של קטינים מארגונם ול"ציבור היעד" אליו הגיעו קהל קטינים והוריהם ו"חובות הזהירות" המוקמות מתוך כך." (סיכומי המאשימה בעמ' 68-77).
894. בישיבת הסיכומים בעל פה נשאל ב"כ המאשימה לעניין כוונתו באמירות אלה, לכך השיב: "...שהחבות של כל אחד מהנאשמים היא לא פונקציה של מה הגדיר להם מנכ"ל כזה או אחר אלא פונקציה של הדין. יש נורמת-על ששוזרת ביחד באחריות משותפת את כל הנאשמים, זו הנורמה של חובת הפעלת שיקול דעת לבחינת פוטנציאל הסיכון העולה מקיומה של הפקה שבה עושים ניסויים מדעיים. באותה נורמה חב לוינזון וחב המפיק. הנורמה הזו, הבסיסית, שוזרת ביחד את כלל הנאשמים לאותה חובה נורמטיבית לאותו ממד בסיסי שהיו חייבים לעשות – איש-איש בתחומו כקדושת חיים. אחר כך אני אומר שיש לי גוף, בגוף יש שני היבטים לכאורה – הממד של התלמידים, של ההפקה החינוכית, וההיבטים של האירוע ההמוני. ואני בא ואומר שבאירוע שכזה החובות של קיום, מכוח החובה הכללית, אירוע המוני מחייב את אותו צד שהוא לכאורה בא מ"אורט", והחובות של בטיחות לפי חוזרי מנכ"ל משרד החינוך מחייבים את אנשי ההפקה. אני בא לבית המשפט ואומר שיש פה מבנה נורמטיבי מוסדי. אני לא מבקש להרשיע מתוך דיני הביצוע בצוותא, אני מתכוון גם לחלוקה העובדתית וגם לאחריות הנורמטיבית, אבל לא ברמת דיני השותפות. יותר מזה, ואני חוזר למה שצריך היה ולא היה, מה החובה שהייתה צריכה להיות ולא נעשתה כאן על רקע קדושת החיים
895. --- סוף עמוד 141 ---
896.
897. והפעלת שיקול דעת – שבעולם הזה שמקבל השראה מהמבצעים בצוותא, מה לא התקיים? העדים אמרו שלא היו מפגשים לפני רבין ולא היו מפגשים ביחד, ה"ביצוע בצוותא" זה רקע..." (פרוטוקול בעמ' 640-642).
898. לשם הבהירות אציין כבר עתה כי הלכה ידועה היא שבעבירות רשלנות אין אחריות בצוותא או ביחד ולחוד, ולא ניתן להרשיע נאשם בעבירת רשלנות בגין מעשיו או מחדליו הרשלניים של נאשם אחר מכח דיני השותפות בפלילים (ע"פ 6365/12 פלוני נ' מדינת ישראל, סו(3) 92 (2013)).
899. יחד עם זאת, אני סבור כי בהחלט תיתכן נטילת אחריות משותפת כוללת למשימה של הפקת אירוע, על היבטיה ההפקתיים, הניהוליים והבטיחותיים, על ידי מספר אנשים, וזאת כפי שנעשה בענייננו ביחס ליריד המדע ואוהל אורט על ידי חג"ם, ששכרה גם את שירותי הנאשמים 6 ו-7, ומפ"ה, ואנשיהם.
900. אנשי חג"ם (נאשמים 1 ו-5) ואנשי מפ"ה (נאשמים 2 ו-4) התבצרו כל אחד בעמדתו כי הם פעלו בהתאם לאחריותם ולתפקידם, אשר לא כללו את הפן הבטיחותי של תכני אוהל אורט.
901. כך, נאשמים 1 ו-5 ביקשו להסתמך על דבריו של מר צבי פלג, מנכ"ל אורט בעת הרלוונטית, בהודעותיו במשטרה ובעדותו בפני כי תפקידם ואחריותם היו מצומצמים לפן ההפקתי, כי הם לא כללו אחריות על תוכן הניסויים ועל בטיחותם, וכי האחריות לכך הייתה בידי מפ"ה, ובפרט נאשמים 2 ו-4 (ת/50 ש' 7-10, ש' 13-15, ש' 19-31, ש' 34-35 וש' 48-49; ת/51 ש' 13-16 וש' 23-26; פרוטוקול בעמ' 76 ש' 29-32, בעמ' 77 ש' 1-3 וש' 30-32, בעמ' 78 ש' 18-19, בעמ' 79 ש' 16-32, בעמ' 80 14-21, בעמ' 87 ש' 8-10 וש' 28-32 ובעמ' 92 ש' 1-8 וש' 24-27).
902. מנגד, ביקשו נאשמים 2 ו-4 לסמוך את טענתם כי הם היו נעדרי יכולת וסמכות לקחת אחריות מקצועית על היבטי הבטיחות של ניסוי הסירה ויריד המדע וכי נושאי הבטיחות "לא היו בליבת תפקידם", על הודעותיו ועדותו של מר אלי אייזנברג, סמנכ"ל באורט וראש מפ"ה בעת הרלוונטית לאירוע, בהן טען כי מפ"ה אינה עוסקת בבטיחות, אלא מסתמכת על אנשי מקצוע בתחום זה (לרבות נאשמים 6 ו-7), וכי נאשמים 1 ו-5 מונו להיות מנהלי האירוע (ת/52 ש' 5-9 וש' 49-51; ת/53 ש' 7-9 וש' 44-47; ת/54 ש' 5-9; נ/8; פרוטוקול בעמ' 93 ש' 23-32, בעמ' 94 ש' 1-17, בעמ' 95 ש' 14-18 וש' 28-32, בעמ' 96 ש' 1-9 וש' 23-29, בעמ' 97 ש' 6-14 וש' 29-31, בעמ' 98 ש' 4-13 ובעמ' 100-102).
903. אני דוחה את שתי הגישות.
904. ראשית, לא מצאתי לקבל את פרשנותם בדיעבד של מר צבי פלג ומר אלי אייזנברג. נראה כי זיקתו של מר צבי פלג לנאשמים 1 ו-5, וכן זיקתו של מר אלי אייזנברג לנאשמים 2 ו-4, הביאו את שניהם לפרש באופן מגמתי ביותר את התפקידים והאחריות שחלו על הנאשמים בזמן אמת, כל אחד כפי זיקתו, ועל כן, אני סבור כי לא ניתן להסתמך עליהן לצורך קביעת היקפי האחריות בענייננו.
905. שנית, התבצרותם של כל אחד מהצדדים ב"תפקידו ואחריותו" מלמדת כשלעצמה, כפי שעולה גם מחומר הראיות והעדויות שהוצגו בפני, שקודם ליריד המדע לא מונה "מנהל-על" אחד לכל האירוע בכלל, ולנושא הבטיחות בפרט, ולא נקבעו "גבולות גזרה" ברורים בין המעורבים השונים באירוע, ובפרט בתחום הבטיחות. במקום זאת, בפועל, נקבעה ויושמה אחריות משותפת של נאשמים 1, 2, 4 ו-5, ובהמשך גם של נאשם 6, שנשכר כאיש מקצוע על
906. --- סוף עמוד 142 ---
907.
908. ידי חג"ם כדי להפיק את האירוע, ואשר שכר בתורו את נאשם 7, לשמש כמהנדס בטיחות לאירוע.
909. כך, במסמך סיכומי פגישות (ת/31ה'), שהוצא בעקבות הפגישה שהתקיימה בלשכת מנכ"ל אורט ישראל בעניין שיתוף הפעולה שבין אורט למשרד המדע במסגרת יום המדע הישראלי - בהשתתפות מר צבי פלג (מנכ"ל אורט), מר אלי אייזנברג (סמנכ"ל בכיר וראש מפ"ה), מר שמריהו רוזנר (סמנכ"ל אורט וראש מח"ת), מר איתי גולדפרב (סמנכ"ל אורט וראש מל"מ), גב' אסנת חכמון (מנהלת המחלקה למצוינות בית ספרית וחינוך טכנולוגי), ונאשמת 1 (נאשם 5 התנצל שלא יכול היה להגיע) – אשר הועבר גם לנאשמים 2 ו-4 (נ/33), נכתב בעניין האירוע של אוהל אורט ויריד המדע: "אירוע פתיחה מרכזי של יום המדע הישראלי בהשתתפות השר [שר המדע, י.ג.] וראש עיריית ת"א - אורט ישראל בשת"פ עם משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל יקימו אוהל (STREET LAB) בכיכר רבין בת"א – האירוע כולו יופק ע"י אורט ישראל. משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל יממן את כל הכרוך בהפקת "אירוע האוהל": אישור + רישיונות מהעירייה, מהנדס בטיחות, העסקת מפיק – הקמת אוהל, תשתיות (חשמל, אינטרנט, גנרטוקים), ציוד, מסכי פלזמה. אורט ישראל תישא בעלויות של הפעילות עצמה – תקציב מסודר יישלח בהמשך. באחריות חג"מ ומפ"ה." [הדגשות שלי, י.ג.] ((ת/31ה').
910. בנוסף, ביום 03.03.14 העבירה נאשמת 1 הודעת דוא"ל שקיבלה ממר תומר כהן, למר שמריהו רוזנר, למר אלי אייזנברג, ולמר איתי גולדפרב, וכיתבה גם את נאשם 5 ואת מר צבי פלג. בהמשך להודעה כתבה למכותבים כי למרות שטרם נחתם הסכם עם משרד המדע וטרם התקבל מהם אישור סופי, לאור הודעתו של מר תומר כהן על מחויבות השר והמשרד לשיתוף הפעולה, הפרויקט אושר על ידי מר צבי פלג, מנכ"ל אורט. עוד הוסיפה כי "בהמשך לסיכום הישיבה בנושא (רצ"ב) [ככל הנראה צורף להודעה מסמך סיכומי הפגישות האמור, י.ג.] להלן פירוט הפעילויות והאחראים:" הפעילות הראשונה היא "אירוע הפתיחה המרכזי של היום שייערך בשת"פ עם רשת אורט ישראל:
1.1 הפקת האירוע כולו בכיכר רבין – אחריות חג"מ (בשיתוף מפ"ה ומל"מ – הכשרת תלמידים/ סטודנטים + פרויקטים + צוות עובדי מטה)..." [הדגשות במקור, י.ג.] (נ/33).
911. כפי שהסברתי בהרחבה לעיל, אני סבור כי בשים לב לעליונות קדושת החיים, שלומו של אדם, בריאותו ושלמות גופו, ובכפיפות לכל האזהרות שהובאו לעיל בעניין הרשעה ברשלנות פלילית בכלל ובסעיף 338 לחוק העונשין בפרט, ובכפוף לאיזון בין ערכים ואינטרסים מתנגשים בכל הנוגע לאחריות לבטיחות במצבי סיכון מובנים באירועים מרובי משתתפים, ככל שלא נקבע בבירור "מנהל-על" אחד שאחראי על כל התכנון, הארגון, הניהול וההפקה, על כלל נושאי הבטיחות, וככל שלא נקבעו "גבולות גזרה" ברורים ומוגדרים של אחריות ותפקידים בין האחראים השונים, בפרט בתחום הבטיחות והקשור אליו, וכן בהינתן שהמחוקק לא הגדיר במדויק גורם על אחד שאחראי לבטיחות באירועים רבי משתתפים, יש להטיל אחריות כוללת משותפת על המעורבים בנושא הבטיחות באירוע, וזאת כדי למנוע הפקרות בטיחותית.
912. אומנם כל אחד מהשותפים לאחריות אחראי לבטיחות במישור הרלוונטי אליו (פדגוגי-בטיחות או הפקתי-בטיחותי) ועל פי תפקידו הספציפי באירוע, אך לנוכח האחריות הכוללת המשותפת, כל האמור בנוגע להתנהגות בטיחותית באירועים רבי משתתפים עם מצבי סיכון
913. --- סוף עמוד 143 ---
914.
915. מובנים חל ביתר שאת עקב החשש הכבד שסוגיות בטיחותיות מהותיות יפלו בין הכיסאות, שעה שכל שותף לאחריות מניח, ואף סומך, שהאחר הוא האחראי, כך שבסופו של דבר איש אינו אחראי.
916. זאת ועוד, על כל בעל תפקיד מוטלת האחריות האישית לוודא שהמרכיבים והנתונים הרלוונטיים לבטיחות שבתחום אחריותו אכן הגיעו לידיעת הגורמים הרלוונטיים ולטיפולים, וזאת במיוחד ב"קו התפר" שבין הגופים השונים האחראים במשותף על הבטיחות, כגון בענייננו, בקו התפר שבין החלק הפדגוגי לחלק ההפקתי של יריד המדע ואוהל אורט.
917. הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר באירוע רב משתתפים, המאורגן ומבוצע על ידי מוסד חינוכי, על ידי גורמים ללא ניסיון קודם בהפקת אירועים דומים בישראל, שבו הוצגו ניסויים מדעיים, וביניהם ניסוי מדעי העושה שימוש באש גלויה, בכוהל ובגפרורים, באוהל, במרחב הציבורי, בפני קהל לא ידוע ורב גילאי, הכולל ילדים קטנים בני פחות מ-10, על ידי תלמידים קטינים שחלקם לא לקחו חלק בפעילויות קודמות דומות ועברו רק הכשרה מינימאלית, אשר הציגו את הניסויים באירוע במשך שעות רבות ובאופן חזרתי, ללא השגחה צמודה של מבוגר, כל שכן מורה, כל שכן מורה מקצועי בתחום. כל הגורמים האמורים מגבירים את הסיכון הנשקף מהפעילויות, ובכך מגבירים את חובות הזהירות המוטלות על אותם שותפים לאחריות האמורים.