1366. בדומה לנאשמת 2, גם נאשם 4 ביקש לטעון כי הוא סבר שניסוי הסירה בטוח כשלעצמו, או לכל הפחות אינו מסוכן, וכי אדם מן היישוב בנתוניו ובנסיבות העניין היה נוהג באופן דומה, מכיוון שניסוי הסירה בוצע במשך למעלה מעשור קודם לכן במסגרת פרויקט המד"צים ובמסגרת זו לא דווח לו על אירוע בטיחותי. כאמור, גם טענה זו אין בידי לקבל.
1367. בדומה לקביעותי בעניינה של נאשמת 2, וכפי שקבעתי לאורך כל הכרעת דין זו, מצאתי כי יש לראות את ההחלטה על הוצאת ניסוי הסירה מהמסגרת הנורמטיבית והגיאוגרפית של פרויקט המד"צים לביצוע למול הציבור הרחב באירועים ציבוריים רבי משתתפים, שהתקבלה בקשר לפרויקט הקניונים ואוהל אורט בשיתוף נאשם 4, כמהווה את "קו פרשת המים" בענייננו, ולנוכח השינוי המהותי והדרמטי בתנאי ובנסיבות ביצוע הניסוי ובסיכונים הכרוכים בו החלטה זו חייב אתחול של כל חשיבה והתייחסות לבטיחות ביצוע הניסוי
--- סוף עמוד 235 ---
ובנוגע לסכנות הטמונות בו. לנוכח חלקו של נאשם 4 בהתכתבות ניו יורק, כמו גם ידיעתו אודות שאלות הבטיחות שעלו מההתכתבות ואשר נשארו פתוחות, הרי שדברים אלה חלים לגביו ביתר שאת.
1368. בהתאם לכך, הרי שאין כל רלוונטיות ממשית לענייננו לסברתו של נאשם 4 כי ניסוי הסירה כשלעצמו, ואף בתנאי ביצועו במסגרת פרויקט המד"צים, בטוח ולא מסוכן, וככל שהוא סבר כך בטעות, הרי שטעות זו אינה סבירה כלל לנוכח השינוי המהותי והדרמטי שחל בחיי ניסוי הסירה, ולטעמי היא אף אינה כנה, לנוכח מודעותו האמורה של נאשם 4 לתובנות הבטיחותיות שעלו מהתכתבות ניו יורק, ובמיוחד לנוכח הודאתו כי הוא ידע שלא אמור להיות הבדל מבחינת הסיכונים וכללי הבטיחות בין ניו יורק לבין ישראל, וכי תנאי ונסיבות ביצוע הניסוי דומים (פרוטוקול בעמ' 371 ש' 26-27).
1369. מכאן, יש לראות את הסתמכותו הפסולה, העיוורת והבלתי רלוונטית של נאשם 4 על ההנחה כי ניסוי הסירה בטוח לביצוע במסגרת פרויקט הקניונים ואוהל אורט בשל ביצועו התקין לכאורה בפרויקט המד"צים – מבלי שטרח לוודא שננקטים אמצעי הזהירות הראויים והמצופים מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש ובכוהל, מבלי שדאג שינקטו אמצעים להתאמת התוכן והתלמידים הקטינים המציגים לסביבה ולקהל היעד, למאפיינים ולנסיבות החדשות, ולגורמי הסיכון הייחודיים של אוהל אורט ויריד המדע, שעה שידע שהם שונים באופן מהותי ומשמעותי מאלה של פרויקט המד"צים, ובמיוחד כאשר בהצעה הראשונית לפרויקט הקניונים צוין במפורש כי הכשרת התלמידים לקראת השתתפות בפרויקט הקניונים (ובהמשך באוהל אורט) צריכה לכלול "...התנסות בניסויים שבהם יתנסה הקהל, התאמה לגילאים השונים ולקהלי יעד שונים." (נ/32) – מהווה בהכרח סטייה ממשית ונכבדה מסטנדרט הזהירות הראוי והמצופה באופן סביר מבעל תפקיד ניהולי מרכזי ומהותי, האחראי על הפקת התכנים המוצגים ועל התלמידים המציגים את התכנים והניסויים באירוע ציבורי רב משתתפים הפתוח לקהל הרחב והחב ברישיון עסק, בנתוני נאשם 4 ובנסיבות העניין.
1370. סיכומו של דבר, לנוכח כל האמור, הרי שיש מקום לקבוע כי מחדליו ומעשיו האמורים של נאשם 4 מהווים הפרה מהותית ובוטה של חובות הזהירות שהוטלו עליו וסטייה משמעותית, ממשית ונכבדה מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו, וזאת בפרט לנוכח תפקידו המרכזי והמהותי באירועים (יצוין כי אף אם נאשם 4 היה מרוחק יותר ממעגל העשייה הראשון בשטח לעומת נאשמת 2, עדיין, כמפורט לעיל, תפקידו היה מרכזי ומהותי, בין היתר בשל מעמדו וסמכויותיו בנוגע לתחומים מהותיים באירוע, לרבות קביעת התכנים, ובשל אחריותו הניהולית והמקצועית על הנאשמת 2); לנוכח אחריותו, ביחד עם נאשמת 2, להפקת התכנים ועל התלמידים הקטינים המציגים באירוע; לנוכח היותו המנהל הממונה הישיר על נאשמת 2 והאחראי עליה; לנוכח השכלתו האקדמאית, הידע המקצועי שלו, ההכשרה שלו, המומחיות שלו, הניסיון שלו ובכירותו המקצועית באורט, אשר נאשמת 2 הסתמכה עליהם, בידיעתו; לנוכח חובות הזהירות המוגברות שחלו על כל מארגני האירוע ומנהליו, בהיעדר קיומו של "מנהל-על" אחד האחראי על כלל האירוע ובהיעדר חלוקת אחריות ברורה ומוגדרת בנושאי בטיחות בין האחראים – אשר חייבו אקטיביות וזהירות בטיחותית; לנוכח ידיעתו על מאפייני ניסוי הסירה, ועל השימוש באש גלויה ובכוהל באירוע, שהיו בהחזקתו; לנוכח ידיעתו כי ניסוי הסירה לא בוצע לבסוף במסגרת יריד ניו
--- סוף עמוד 236 ---
יורק וכי השאלות הבטיחותיות שעלו במסגרת יריד ניו יורק נשארו פתוחות; ולנוכח העובדה שחדל מחדל חמור ביותר בכך שלא ווידא ששאלות הבטיחות שעלו במסגרת התכתבות ניו יורק, ואשר נותרו כאמור ללא מענה, הועברו לבחינה בטיחותית של כלל הגורמים הרלוונטיים (לרבות נאשמים 1, 3, 6 ו-7, גורמי המקצוע במשרד החינוך והגורמים המאשרים).
1371. סטייתו האמורה אף מתגברת במיוחד לאור כך, שכאמור, מהראיות ומהעדויות עולה באופן ברור שמניעת הנזק לא הייתה כרוכה בקושי רב או בהשקעת משאבים ניכרת.
1372. בהתאם לכך, לאור כל האמור, ובשים לב לעליונות ערכי קדושת החיים, שלומו של אדם, בריאותו ושלמות גופו, וכן בכפוף לכל האזהרות האמורות לעניין הרשעה בעבירות של רשלנות פלילית בכלל ובעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין בפרט, וכן בכפוף לאיזון בין ערכים ואינטרסים מתנגשים בכל הנוגע לאחריות לבטיחות במצבי סיכון מובנים באירועים ציבוריים מרובי משתתפים, אני קובע שנאשם 4 לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש גלויה ובכוהל (חומר לקיח) שהיו בהחזקתו, בדרך רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו לחבלה, וכי יש לראותו כמי שסטה מסטנדרט ההתנהגות המצופה באופן סביר מבעל תפקיד ניהולי מרכזי ומהותי, האחראי על הפקת התכנים המוצגים ועל התלמידים המציגים באירוע ציבורי רב משתתפים שנערך על ידי מוסד חינוכי, בנתוניו ובנסיבות העניין.
1373. לנוכח תפקידו המרכזי ומהותי של נאשם 4 באירוע, לנוכח ידיעתו בפועל על השימוש באש גלויה ובכוהל באירוע, לנוכח ידיעתו על תובנות ניו יורק, ולנוכח מחדלו מלפעול באופן כלשהו לבחינת נורות האזהרה הבוהקות שנדלקו בעקבות יריד ניו יורק טרם ביצוע הניסוי ביריד המדע - אני קובע כי עוצמת הרשלנות במעשיו ובמחדליו של נאשם 4 הייתה ממשית ונכבדה, וברמה העומדת ברף הנדרש להרשעה בעבירות רשלנות ואף ברף הנדרש להרשעה בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין. על כן אני קובע כי עצמת רשלנותו של נאשם 4 מספיקה לשם הרשעתו בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, ובוודאי בעבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין.
תוצאה וקשר סיבתי
1374. אזכיר שוב כי המאשימה בסיכומיה הסכימה שככל שימצא שיש להרשיע מי מהנאשמים בעבירת רשלנות לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, היא לא תעמוד על הרשעתו גם בעבירת רשלנות על פי סעיף 341 לחוק העונשין. בנוסף, קבעתי גם אני שבכל מקרה אין מקום להרשיע נאשם בעבירות לפי שני הסעיפים, וזאת מאחר ורף הרשלנות הנדרש בעבירה על פי סעיף 338 לחוק העונשין גבוה מזה הנדרש בעבירה על פי סעיף 341 לחוק העונשין, ומאחר וסעיף 341 לחוק העונשין קובע תנאי לפיו "והמעשה או המחדל אינם מן המפורטים בסעיפים 338 עד 340"
1375. מאחר שמצאתי לעיל כי רשלנותו של נאשם 4 הייתה ממשית ונכבדה וכי היא עומדת ברף הרשלנות הנדרש להרשעה בעבירת רשלנות פלילית על פי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, ומאחר שהעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין אינה דורשת הוכחת תוצאה או קשר סיבתי בין ההתנהגות היוצרת את הסיכון לבין התוצאה, ככל שהתממשה, הרי שכל שנדרש
--- סוף עמוד 237 ---
בעניינו של נאשם 4 בהקשר של היסוד העובדתי הוא לבחון את הרכיב ההתנהגותי, כפי שנבחן לעיל.
1376. למעלה מן הצורך, ולשם הזהירות בלבד, אבחן בקצרה את שאר רכיבי היסוד העובדתי הנדרשים במסגרת העבירה שבסעיף 341 לחוק העונשין, קרי את התרחשות התוצאה והאם קיים קשר סיבתי בין התנהגותו של נאשם 4 לקרות התוצאה.
1377. מכיוון שהצדדים לא חלקו על התרחשותה של תוצאה בדמות החבלות שנגרמו לנפגעי העבירה הקטינים, כהגדרת חבלה בסעיף 34כד לחוק העונשין, הרי שלא נדרש עוד לבחון את שאלת התוצאה (ת/6; ת/7; ת/8; ת/10; ת/11; ת/12).
1378. בחינת הקשר הסיבתי העובדתי מלמדת כי קשר כזה אכן קיים בין רשלנותו של נאשם 4 לבין התוצאה.
1379. כאמרו, מצאתי שנאשם 4 לא עמד בחובות הזהירות האמורות, ובמיוחד, לא הפעיל שיקול דעת בטיחותי אקטיבי ופוזיטיבי; לא בחן בעצמו את ההיבטים הפדגוגיים-בטיחותיים של התאמת תוכן הפעילויות והניסויים, ובמיוחד ניסוי הסירה, לסביבה; לא ווידא באופן אקטיבי ופוזיטיבי שמתקיים שיח בטיחותי בנושא התכנים (בדגש על ניסוי הסירה, הכולל שימוש באש גלויה ובכוהל), התלמידים והמלווים בין כלל הגורמים הרלוונטיים (לרבות גורמים פנימיים באורט (ובניהם נאשמים 1, 2 ו-3), חיצוניים לאורט (לרבות נאשמים 6 ו-7), במשרד החינוך, ובגורמים המאשרים) סביב מאפייניו הייחודים של אוהל אורט (בדגש על השינוי המשמעותי והמהותי שלו לעומת פרויקט המד"צים), וגורמי הסיכון שלו; לא ווידא שנאשמת 2 נערכת באופן הולם, כראוי וכמצופה לקיום אוהל אורט, לרבות הפעילויות והניסויים בו, ולהוצאת התלמידים הקטינים המדגימים אליו; לא ווידא שהגורמים הרלוונטיים מטעם אורט (ובמיוחד נאשמים 1, 3, 6 ו-7), משרד החינוך והגורמים המאשרים יודעים שעתיד להתבצע במסגרת אוהל אורט ניסוי הכולל שימוש באש גלויה ובחומרים מסוכנים, ומודעים לשאלות הבטיחותיות שעלו במסגרת התכתבות ניו יורק, שנותרו ללא מענה, וכן מוודא כי הם בודקים בטיחותית את כלל השאלות שעלו; אל ביצע בעצמו, ולא ווידא שכלל הגורמים הרלוונטיים מבצעים אף הם, הערכת סיכונים ובחינת תרחישים לגבי אוהל אורט בכלל, וניסוי הסירה בפרט; ואל ווידא שנקבעים אמצעי זהירות ובטיחות לנטרול הסיכונים.
1380. אם נאשם 4 היה עומד בחובות הזהירות האמורות, ניתן להניח במידה רבה של סבירות שנאשמים 1, 2, 3, 6 ו-7 היו נותנים את דעתם לגורמי הסיכון הקיימים בביצוע פעילות הכוללת שימוש באש גלויה ובחומרים מסוכנים, בנסיבות ובתנאי אוהל אורט; כי הם היו מתייעצים עם הגורמים המאשרים ועומדים בדרישותיהם, וכי הם היו נותנים את דעתם ומספקים מענים לסיכונים ולשאלות הבטיחותיות שנותרו פתוחות במסגרת התכתבות ניו יורק; וכי הגורמים הרלוונטיים (באורט ומחוץ לאורט, לרבות הגורמים במשרד החינוך ובגורמים המאשרים) היו מנהלים ביניהם שיח בטיחותי סביב מאפייניהם הייחודיים של אוהל אורט וניסוי הסירה וגורמי הסיכון העולים מהם, וכן היו מבצעים הערכת סיכונים ובחינת תרחישים וקובעים אמצעי זהירות ובטיחות (כמו למשל אי הכללת ניסוי הסירה באוהל אורט, קביעת מרחקי ביטחון לקהל הצופה, חיוב בקיום אמצעי מיגון והפרדה בין הקהל הצופה לבין הניסוי, הטלת חובת פיקוח של מורה בצמוד לביצוע הניסוי, ועוד) – כך שהתאונה והחבלות היו נמנעות.
--- סוף עמוד 238 ---
1381. לעניין זה אף יוער כי בהודעתו במשטרה, אמר נאשם 7 שאם היה יודע אודות האש והשימוש בחומרים המסוכנים מראש "היו שמים גידור מסביב כדי שאנשים יתרחקו... לא ידעתי שישימו דבר כזה בתוך האוהל זה אסור לעשות לא היו מאשרים דבר כזה." (ת/48 ש' 10-13 וש' 40-42), וכי בעדותו בפני טען נאשם 6 כי "אם הייתי יודע שהיה בקבוק כוהל, בוודאי שהייתי מפרט כי זה גורם סיכון..." (פרוטוקול בעמ' 546 ש' 30-31)].
1382. כמו כן, בחינת הקשר הסיבתי המשפטי מלמדת, כי לאור כל האמור לעיל, ובעיקר לנוכח התפקידים והאחריות של נאשם 4 באירוע (כמפורט לעיל); לנוכח השכלתו, מומחיותו, ניסיונו וידיעותיו האמורות; לנוכח היעדר מינוי "מנהל על" לאירוע והיעדר חלוקת אחריות מוגדרת וברורה בתחום הבטיחות באירוע, שחייבו התנהלות אקטיבית ופוזיטיבית מצד כל האחראים; לנוכח היותו אחד מיוזמי פרויקט הקניונים ומי שערך ביחד עם נאשמת 2 את ההצעה הראשונית לפרויקט הקניונים, שכללה את ניסוי הסירה במסגרת רשימת הפעילויות והניסויים לביצוע, אשר שימשה בסיס לאוהל אורט; לנוכח ידיעתו כי ניסוי הסירה עתיד להיכלל במסגרת אוהל אורט עוד קודם לביצוע הכשרת סינגלובסקי; לנוכח גורמי הסיכון העולים מביצוע ניסוי הכולל שימוש באש גלויה וכוהל על ידי תלמידים קטינים, באירוע ציבורי רב משתתפים, בפני קהל רחב, מתחלף, לא ידוע ורב גילאי, לרבות קטינים, על מאפייניהם הייחודיים שפורטו, שאותם ידע בזמן אמת; לנוכח ידיעתו כי ניסוי הסירה לא בוצע לבסוף במסגרת יריד ניו יורק, לנוכח תובנות ניו יורק ולנוכח ידיעתו כי השאלות הבטיחותיות שעלו נותרו ללא מענה; לנוכח חוסר ניסיונו וחוסר הניסיון של רשת אורט בהפקת אירוע כמו יריד המדע ואוהל אורט בישראל קודם לאירוע וחוסר היכולת להסתמך על ידע קודם שנרכש לכאורה במסגרת פרויקט המד"צים בעניין בטיחות הצעת ניסוי הסירה, שכן שינוי הנסיבות היה משמעותי ומהותי ביותר; ולאור כך שהפעולות שנדרשו ממנו כדי לעמוד בחובותיו לא דרשו ממנו להשקיע מאמץ מיוחד או לנקוט באמצעים מסובכים או יקרים – לא יכול להיות ספק כי יש מקום לקבוע שאדם סביר בתפקידו ובנתוניו של נאשם 4 ובנסיבות העניין צריך היה לצפות את התרחשות התוצאה.
הטענה לניתוק הקשר הסיבתי בשל התערבותו של גורם זר
1383. בסיכומיו העלה נאשם 4 טענות לפיהן יש לראות במעשיהם ובמחדליהם של נאשמים ושל גורמים אחרים כמנתקים את הקשר הסיבתי שבין מעשיו ומחדליו לבין תוצאות האירוע.
1384. כאמור, בכדי לבחון האם יש לראות בהתערבותו של גורם זר כמנתקת את קיומו של הקשר הסיבתי, נדרש לבחון האם אדם סביר בנסיבות העניין יכול וצריך היה לצפות מראש את התערבותו של הגורם הזר, ואין זה משנה האם מעשי הגורם הזר נעשו ברשלנות חמורה, בפזיזות או במתכוון.
1385. לעניין טענותיו של נאשם 4 כי מעשיו ומחדליו של ט.ח. מנתקים את הקשר הסיבתי בעניינו (סיכומי נאשם 4 בעמ' 53-54) - מצאתי לדחותן.
1386. כך, אף שנאשם 4 ידע שהתלמידים המשתתפים באוהל אורט ויריד המדע (לרבות ט.ח.) הם קטינים (על כל מאפייניהם הייחודיים של קטינים - אקטיביות ופזיזות, רצון להרשים את זולתם, מחשבה שהם בוגרים יותר מכפי גילם ועוד (פרשת מרצלי)), הוא לא ווידא שהמורים והמנהלים שבוחרים את התלמידים הקטינים שישתתפו באוהל אורט יודעים ומודעים לכלל
1387. --- סוף עמוד 239 ---
1388.