14. עמדתי בנוגע לבקשה דנן עולה בקנה אחד עם המגמה להקל על נפגעי עבירות מין, כפי שעולה מהאסמכתאות הבאות, להן הפנתה המערערת: סעיף 14א לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, הקובע את זכותו של נפגע עבירת מין, לבחור את מין החוקר; חוזר נכות 1835 של המוסד לביטוח לאומי שכותרתו "תביעות נפגעות תקיפה מינית" (3.2.2010) הקובע כי לאור רגישות הנושא, יש להיעתר לבקשת נפגעות תקיפה מינית, להיבדק על ידי רופאה; סעיף 13(ד) להצעת חוק שיקום, פיצוי וסיוע משפטי
--- סוף עמוד 9 ---
לנפגעי עבירות מין, התשפ"א-2021, ה"ח 2102/24, שלפיו נפגעי עבירות מין זכאים לסיוע משפטי במהלך ההליך הפלילי, כשמינו של נותן הסיוע נתון לבחירתם.
הגם שבכל הדוגמאות דלעיל, אין צד שני ואין צורך "לאזן" בין אינטרסים נוגדים, הרי שיש בהן כדי לבטא מגמה והלך רוח של הקלה והתחשבות בנפגעי עבירות מין.
15. שונים הם הדברים באשר לבקשת המערערת כי המומחית שתבדוק אותה מטעם בעל הדין שכנגד, תהיה בעלת התמחות בטראומה מינית. דרישה זו אף מעוררת תמיהה, בהינתן שהמומחית שנתנה חוות דעת מטעם המערערת עצמה, היא "פסיכוגריאטרית, נרקולוגית והיפנותראפיסתית" כאמור בכותרת חוות הדעת. בחנתי גם את פרטי ניסיונה של הפסיכיאטרית כמפורט בחוות דעתה, ולא מצאתי התמחות כלשהי בפגיעות מיניות. די בכך כדי לדחות את הבקשה. מכל מקום, לבעלי דין אין זכות לבחירת סוג המומחיות של המומחים מטעם בעל הדין שכנגד, ומדובר בבחירה של בעל הדין שכנגד, בהתאם לשיקוליו הוא. מובן, כי היעדר התמחות בתחום הרלוונטי, עשוי לפגוע במשקלה של חוות הדעת, והדברים נכונים לשני הצדדים, אך עניין זה הוא לבית המשפט לענות בו במסגרת פסק דינו.
16. בית המשפט קמא נסמך בהחלטתו על החלטתי ברע"א 4028/18 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (14.6.2018) (להלן: עניין פלונית), והסיק מהדברים, כי בבחינת טענת נפגעת תקיפה מינית על קושי להיבדק על ידי מומחה גבר, יש לתת משקל לאופן הבדיקה וסוג המומחיות; וכשמדובר בבדיקת מומחה פסיכיאטרי, שאינה בדיקה גופנית הנערכת בליווי קרובת משפחה של המבקשת, יש כדי להקהות את הקושי המדובר.
ברם, הדברים נכתבו בהקשר אחר. בעניין פלונית, היה מדובר בתביעת פיצויים בטענה לנכות פסיכיאטרית של המבקשת בעקבות תקיפה מינית על ידי המשיב. בדומה לענייננו, המבקשת תמכה תביעתה בחוות דעת מומחית פסיכיאטרית, והמשיב ביקש כי המבקשת תיבדק על ידי מומחה מטעמו, כדי שהאחרון יגיש חוות דעת נגדית. בשלב הראשון, המבקשת טענה לפני בית משפט השלום כי אינה יכולה להיבדק על ידי מומחה ממין זכר. בית המשפט דחה את הבקשה והורה למבקשת להתייצב לבדיקת הפסיכיאטר מטעם המשיב. ודוק: המבקשת לא השיגה על החלטה זו. בשלב השני, לאחר שהמבקשת לא התייצבה לבדיקה ולא שיתפה פעולה עם המומחה של בעל הדין שכנגד, בית משפט השלום קבע כי אם לא תשתף פעולה, תימחק תביעתה. על החלטה זו הגישה המבקשת