דיון והכרעה
12. מהטעמים שאפרט להלן, אציע לחבריי כי נדון בבקשה זו כבערעור, נקבל את הערעור ונקבע כי תניית השיפוט הזר חלה גם על המבקש וחוסמת את התביעה אשר הוגשה נגדו על ידי המשיבה. במילים אחרות: את הסכסוך שבו עסקינן יש להביא לדיון בפני בית משפט מוסמך בעיר אנטוורפן, בלגיה, אשר בפניו – ורק בפניו – ביקשו הצדדים ליישב סכסוכים כגון זה.
13. מקובלת עליי הכרעתו של בית משפט השלום בהליך העיקרי, אשר אושרה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולפיה תניית השיפוט הזר שבה עסקינן היא תניית שיפוט ייחודית המקנה את סמכות השיפוט ביחס לכל סכסוך שעתיד לנבוע מההסכם לערכאות המוסמכות בבלגיה. לשונה של תניית השיפוט הזר היא בהירה ונהירה, ואין – וממילא לא יכולה להיות – כל מחלוקת באשר לפרשנותה. חשיבות מיוחדת נתונה ללשון מקום בו עסקינן בחוזה בין שני צדדים עסקיים מתוחכמים אשר אינו מעלה כל קושי פרשני או לקונה (ראו: ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקאות 17-11 לפסק דיני ופסקאות 7-5 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף (20.11.2019) [פורסם בנבו]; וכן, דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקה 17 להחלטת הנשיאה א' חיות (19.4.2020) [פורסם בנבו]). כך בפרט כאשר עוסקים אנו בכללי הפרשנות המיוחדים אשר חלים על פרשנותן של תניות שיפוט זר – כללים הדוגלים בפרשנות לשונית-דווקנית במטרה לכונן ודאות בענייני מסחר בינלאומי (ראו: רע"א 928/18 De Neef Construction Chemicals BVBA נ' גילאר בע"מ, פסקה 11 והאסמכתאות שם (15.5.2018) [פורסם בנבו] (להלן: עניין De Neef)).
14. המחלוקת היחידה שנותרה אפוא בין הצדדים – ואשר ביחס אליה התבקשה רשות ערעור – נוגעת להיקף תחולתה של תניית השיפוט הזר, כלומר: לשאלה האם תנייה זו, כפי שנוסחה, חלה גם בעניינו של המבקש. מאחר שמדובר בתניית שיפוט שכמותה יש הרבה בעולמו של מסחר בינלאומי, שאלה זו חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. סבורני כי הכרעתנו בשאלה זו תתרום לוודאות המשפטית באשר למשמעותם של הסכמים דומים אשר באים להסדיר ענייני מסחר בין אנשים וגופים הפועלים בארצות שונות. יתרה מכך: הנני סבור כי הכרעתנו כאן דרושה גם כדי למנוע עיוות דין אפשרי.
15. לפי לשונה הברורה של תניית השיפוט הזר, כל מחלוקת בקשר עם ההסכם אמורה להתברר בפני בית משפט מוסמך בעיר אנטוורפן, בלגיה, ורק בו. לשון חובקת-כל זו של תניית השיפוט הזר שבהסכם היא בעלת משמעות אחת ויחידה: כל מחלוקת שמקורה בהסכם – בין אם היא קשורה להסכם או לכל שירות שניתן מכוחו באופן ישיר ואף כאשר היא קשורה לאחד מאלו בקשר הדוק – דינה להתברר בפני הערכאה המוסמכת בבלגיה; ולא לפנינו. לשון התנייה ברורה ויש ללכת לפיה (ראו הכרעות דומות ביחס לתניות שיפוט זר אשר נוסחו באופן דומה או כמעט זהה לתנייה שבה עסקינן: ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G.M.B.H., פ"ד נ(4) 73, 77-78 (1996) (להלן: עניין סנקרי); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465, 476-474 (2004) (להלן: עניין ראדא)). מסקנה חד-משמעית זו נובעת מההלכות הרבות אשר מורות לנו כי בהעדר נסיבות חריגות של ממש, עלינו לכבד את הסכמותיהם של הצדדים במועד החתימה – כמות שהן – ולאפשר להם לממש את התכלית שבבסיסה של תניית השיפוט הייחודית: בירור סכסוכים בפני הפורום אותו בחרו (ראו, למשל: ע"א 362/83 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר", פ"ד לח(2) 505, 519 (1984); ע"א 601/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' C.I.S – Continent Israel Schiffahrts G.M.B.H, פ"ד מ(2) 673, 679-678 (1986); עניין סנקרי, בעמ' 77; בר"מ 2190/20 G&B Packing Co. נ' Serra International, Inc., פסקה 25 (25.10.2020) [פורסם בנבו]).