8. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר העניק לו רשות ערעור אך דחה את ערעורו לגופו. בית המשפט המחוזי קבע כי תניית השיפוט הזר חלה אך ורק על הצדדים הישירים להסכם; המבקש איננו צד ישיר כאמור, ועל כן אין להחילה בעניינו; ויתרה מכך: עילות התביעה נגד המבקש מושתתות על חבותו האישית, ולא על חבותה של החברה הבלגית או על חבותו של היצרן הקנדי. לנוכח קביעה זו, פנה בית משפט קמא לבחינת הפורום הנאות אשר איששה את קביעותיו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי הפורום המתאים לדיון בתביעה אישית נגד המבקש נמצא בישראל.
9. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.
טענות הצדדים
10. במסגרת בקשתו טוען המבקש כי יש להחיל את תניית השיפוט הזר גם בעניינו. לשיטתו, לשון התנייה ברורה ומעידה על כך שהצדדים התכוונו להעניק סמכות שיפוט בלעדית לבתי המשפט שבאנטוורפן, בלגיה, ביחס לכל שירות שניתן על ידי החברה הבלגית, או מי מטעמה, ללא קשר לזהות הנתבע ולהיותו צד פורמלי להסכם. המבקש ממשיך וטוען כי התנייה חוסמת את התביעה שהוגשה נגדו בהיותו מנהל החברה הבלגית. בעניין זה, מדגיש המבקש, התערבותנו דרושה על מנת להכריע בשאלה המשפטית הנוגעת להיקף תחולתן של תניות שיפוט זר סטנדרטיות או שכיחות ביחס לאורגנים של תאגיד. עוד טוען המבקש כי צירופו לכתב התביעה על ידי המשיבה נבע אך ורק מניסיונה להקנות סמכות דיון לבית משפט בישראל חרף קיומה של תניית השיפוט הזר. המבקש מוסיף וטוען כי עילות התביעה הנטענות נגדו זהות לחלוטין לאלו שנטענות נגד חברות גנדי וכי קיים קשר הדוק בין השאלה בדבר אחריותן של חברות אלה לנזקיה של המשיבה לבין אחריותו שלו. לדברי המבקש, כל אלו מראים כי אין זה רצוי או יעיל לפצל את הדיון. לאור כל המפורט, מבקשנו המבקש כי נורה על עיכוב ההליכים גם בעניינו.
11. במענה לטענות אלה טוענת המשיבה כי לשון תניית השיפוט הזר מעידה על תחולתה אך ורק כלפי החברה הבלגית, ועל כן אין מקום להחילה ביחס לצדדים שלישיים שאינם צד ישיר להסכם. עוד טוענת היא כי אילו היו מבקשים הצדדים להחיל תנייה כאמור על עובדיה של החברה, הדבר היה צריך להיעשות בלשון מפורשת. בהקשר זה, מפנה המשיבה לאמור בע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי, פ"ד מב(3) 324 (1988) [פורסם בנבו] (להלן: עניין מנו), כאסמכתא המבססת את טענתה. עוד מדגישה המשיבה כי עילות התביעה נגד המבקש הן עצמאיות וישירות, וכי ממילא אין בהכרעות בעניינן של חברות גנדי כדי להשליך על שאלת האחריות האישית של המבקש. לשיטת המשיבה, המבחן המקובל של מירב הזיקות מוביל למסקנה כי בית המשפט הישראלי הוא הפורום ההולם לדון בתביעתה נגד המבקש, והמבקש מצדו לא הוכיח אחרת. לאור כל האמור, סומכת המשיבה את ידיה על הכרעותיהן של הערכאות קמא ומבקשת כי נדחה את הבקשה שלפנינו.