דיון
17. אקדים כי מצאתי שדין תביעתו של דגן להידחות, כפי שיפורט להלן
שותפות
18. בהתאם לפקודת השותפיות [נוסח חדש] תשל"ה – 1975, (להלן: "הפקודה"), נקבע בסעיף 1, בהגדרות, כי:
"שותָפות" – חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות"
"קשרי שותָפות" – הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט את הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר;
19. סע' 2 לפקודה, אינו קובע מהם אותם קשרי שותפות, אם כי מפרט על מה צריך ליתן את הדעת בקביעת קשרי שותפות, בין היתר נקבע כי אין די בקבלת רווחים כדי ליצור קשרי שיתוף, אם כי בקבלת רווחים מעסק יש ראיה לכאורה לקשרי שותפות. הפקודה אינה קובעת את הצורך ברישומה של השותפות כתנאי לקיומה וגם לא דרישת כתב. יחד עם זאת, העדר רישום השותפות כמו גם העדר מסמך בכתב מקשים על הגורם הטוען כי נוצרו קשרי שותפות בין הצדדים.
20. ההלכה הפסוקה, קבעה כי השאלה האם היסודות הנדרשים לקיומו של שותפות התמלאו במקרה נתון, הינה שאלה מעורבת של עובדה וחוק. נקבע כי יש צורך לבחון נתונים ונסיבות ובין היתר, קיומו של הסכם שותפות בכתב, את כוונת הצדדים להיות שותפים, הצגת הצדדים לציבור כשותפים, האם שני הצדדים מנהלים בפועל את העסק? השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק, השקעת ההון בעסק המשותף, הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק, הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בענייני העסק, השתתפות הצדדים ברווחי העסק, כמו גם אחריות משותפת להפסדים ומשך היחסים בין הצדדים. (ראו: ע"א 7065/15 יונה לוי נ' נחלת א. מ. בנייה, (28.1.18).
21. בפסיקה, עלו מצבים שהוגדרו כקרובים לשותפות בין צדדים, אולם לא בדרגה שהצדיקה הכרה בהם כשותפות. כך למשל, "מיזם משותף", לא הוכר כשותפות, אלא כמוסד עסקי, כהתקשרות עסקית המתבצעת במהלך העסקים הרגיל, ראו: ע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית נ' ראדא תעשיות, (4.2.09). בחיי המסחר מצויים קשרים כלכליים עסקיים, דוגמת שיתופי פעולה, שילובים עסקיים, יזמות עסקית, חיבורים עסקיים, סינרגיה תפעולית, תיווך עסקי וכיו"ב שאינם עולים ומגיעים בגדר שותפות, היינו, הגם שיש אינטרסים כלכליים משותפים, הדברים אינם מגיעים בהכרח לכדי שותפות.
מהו "העסק" שבין הצדדים בענייננו?
22. בטענותיו של דגן עולה קושי, בהעדר הגדרה ברורה לעסק לו הוא טוען, שהיה בינו לשמעון מול הלקוח נטפים. כפי שפורט ברקע לעיל, נטפים הגיעו לדגן, לאחר שהתברר כי ישנה "מכה" של גניבות במפעל החברה. בהנהלת החברה, טרם גיבשו עמדה, מה הפתרון הנדרש. כך למשל, האם להסתפק בסקר סיכונים? האם להציב מצלמות נסתרות באופן זמני? האם לערוך חקירות? האם צריכים הם שירותי קב"ט באופן קבוע? משרה מלאה? חלקית? במפעלים קשורים? לפיכך נערכה תקופת מבחן, "פיילוט", על מנת שנטפים יחליטו מה הצרכים בתחום השירות אותו יכלו לספק דגן ו/או שמעון. בתקופה שבה פעלו בפועל שמעון ודגן, היינו בחודשים 11/18-7/19, סופקו שירותים בתחום האמור, אם כי אלו לא הוגדרו, הגם שהרעיון הכללי היה להציב עובד שיוגדר כקב"ט במפעל נטפים במשרה חלקית. לכאורה, בהשמה של קב"ט במשרה חלקית, ובמתן שירותים נוספים, ניתן ליצור בסיס רווח שיכול להצדיק ולהגיע לכדי פעילות משותפת ואף כשותפות. אלא שהדברים לא גובשו, לא הובררו, למעט העיקרון ולפיו יש לקוח שהינו נטפים, כאשר המטרה הינה "למכור" לו מקסימום שירות. העדר ההגדרה מקשה על טענתו של דגן, כאשר בפועל, בסיום תקופת הפיילוט הובהר בידי שמעון לדגן כי כל צד חופשי לפעול. יתרה מכך, דגן הציע לשמעון כי לא כדאי לו לנסות לפעול לבד, כשיטת דגן בזמן אמת, כי נטפים רוצים רק אותו ולא את שמעון.
העדר מסמך בכתב והעדר רישום שותפות
23. העדר מסמך בכתב אודות קשרי השותפות הנטענים, כמו גם העדר רישום שותפות, מכבידים על דגן שעליו נטל ההוכחה לקיומם של קשרי השותפות. יש לציין כי המילה :"שותפות" לא נזכרה עד לפניית דגן לבא כוחו ועד לדרישה בכתב שנשלחה לשמעון טרם הגשת התביעה. לעיל פורטו חילופי דואר אלקטרוני בין הצדדים, כך למשל ביום 11.2.19, כתב שמעון לדגן: "... אנחנו נדבר בהמשך ונחליט איך כדאי להמשיך אם נקבל את הפרויקט כמה נשקיע בעובד, כמה שעות אתה תשקיע וכמה אני וכמה רווח צפוי לכל אחד. נבנה הסכם כך שלא יהיו שיחות כאלה...". עולה כי בזמן ההתרחשות, בזמן אמת, הצדדים לא היו מגובשים על אופי הקשר העסקי, ואף בכתב, עלה כי יש צורך בעתיד "לבנות" הסכם על מנת שהיחסים בין הצדדים יוסדרו. אעיר כי דגן, לא ציין גם בחשבונית שבה קיבל כספים עבור פרויקט נטפים כי מדובר בשותפות, ראו למשל, חשבונית שמסר לשמעון, נספח 21 למוצגי הנתבעים. העדרו של ההסכם, והעדר גיבוש הדברים גם בתקופת הניסיון, כמו גם העדר התייחסות לאורך כל התקופה הרלוונטית, לשיתוף הפעולה העסקי, "כשותפות", מקשים על טענתו של דגן.
מי ניהל בפועל את ה"עסק" הנטען? מי נחזה להיות כצד המחויב מול נטפים?
24. הגם שהפניה הראשונית היתה לדגן, שהוא זה שהביא את שמעון, והגם שמלכתחילה, ההצעה לנטפים היתה משותפת, בהמשך הדרך, חברת נטפים התקשרה עם שמעון והחברה שלו, ודגן היה פחות ופחות מעורב. טוען דגן כי לדרישת נטפים, שלא תהיה רתיעה מההתקשרות לצורך חקירות, הוא נשאר "מאחורי הקלעים", והטענה ברורה. אלא שהדבר אינו הגיוני שכן בנייר ההצעה המשותפת, ניתן היה להשמיט מהלוגו של דגן, את המילה "חקירות" ואז לא היתה כל בעיה. בפועל, ההתקשרות החוזית היתה מול הנתבעים, ומהמסמכים שצורפו עלה כי נטפים, ראו את אופייה של העסקה למול שמעון והחברה שלו. דגן בחקירתו בע' 24 ש' 1 ואילך נשאל מדוע הסכים להתקשרות בתקופת הניסיון, רק בן שמעון לנטפים, בלעדיו, ודגן השיב, שהוא פשוט "הבליג" על כך. דגן הודה בחקירתו כי שמעון היה רוב הזמן בנטפים ולמעשה, בנקודה זו טוען דגן כי שמעון ניצל את העובדה כי היה "בחזית", כדי ליצור קשרים ולנשל אותו מהעסקה, כלומר להביא לכך שכאשר נגמרה תקופת המבחן, לא הייתה לנטפים מניעה מלהתקשר רק עם שמעון והחברה שלו. כאמור לעיל, יכול היה דגן, להביא לעדות את הגורמים מנטפים, שיכלו ליתן מענה לשאלה, כיצד הם ראו את ה"עסק" הנטען בידי דגן, אולם דגן נמנע מכך, וחזקה כי העדר הזימון, בידי דגן, שעליו נטל השכנוע, כי אם היו מזומנים אנשים נטפים שעמדו עם הצדדים בקשר, כי עדותם לא היתה תומכת בדגן. הדברים מקשים על גרסתו של דגן.
האם נרשמה שותפות? האם נפתחה חברה לצורך השותפות?
25. דגן בחקירתו הנגדית, בעמ' 15 מפרט בש' 7 ואילך כי בכוונת הצדדים היה לפתוח חברה, שתייחד את הפעילות בנטפים, (עמ' 15 ש' 7). בהמשך, פירט דגן כי היתה כוונה לפתוח חברה משותפת, אם נטפים יחתמו "אתנו" על חוזה כלשונו. אלא שטוען דגן כי חוזה נחתם מאחורי הגב שלו. עולה מכאן שאם היתה כוונה לפתוח חברה שהפעילות בנטפים תיוחד בה, ולא נפתחה חברה, ולא היו הליכים לפתיחת חברה, הדבר תומך בכך שהיו הרהורי שותפות, והכנות מתקדמות לשותפות לכל היותר, אולם הדברים לא עלו למהלך מעשי של הקמת שותפות. לדברים יש להוסיף את חלופת הדואר האלקטרוני בין דגן לשמעון, שם דובר על כי לעתיד, יסכמו את כל התנאים כמו קביעת מי עושה מה ומי נושא באיזה הוצאה. חילופי הדברים תומכים במסקנה כי היו הרהורים, מחשבות אודות שותפות אולם לא מעשים ממשיים, והעדר רישום שותפות, כמו גם העדר הקמת חברה לצורך ההפעלה, כפי שעלה במחשבות המוקדמות, הינן נסיבות המקשות על גרסתו של דגן.
ההשקעות "בעסק"
26. מהראיות על כי כבר בתקופת הניסיון, פיילוט, היתה מחלוקת עמוקה בין הצדדים, מה כל אחד נותן ומה כל צד מקבל. כך למשל, ב"כ שמעון, הפנה לכך שאת ההוצאה שמעון מוציא מיד, לכל המאוחר בסוף החודש כאשר התשלום מנטפים מגיע תוך 60 יום. אם כך, מי המממן? מי צריך לשאת בהוצאות הביניים? אלו הוצאות להכיר ואילו לא להכיר? הדבר מקשה על גרסת דגן.
משך תקופת קיום "העסק"
27. ה"פרויקט" מול נטפים היה במשך חודשים לא רבים, בשלהי 2018 ועד אמצע 2019, כאשר לא נטפים ולא דגן ושמעון היו מגובשים על מה שיהיה, ומה העסק, ובמיוחד מה ההוצאות וכיצד יש לזקוף אותם. למעשה, קשה מאוד לקיים עסק, שותפות שכל כולה לא נועדה אלא לטובת לקוח אחד, וכפי שעלה בתקופת הפיילוט, אף זאת במשרה חלקית, דבר המקשה מאוד על ראיית השותפות כעסק יציג ומגובש, לכל דבר ועניין. לדברים יש להוסיף כי כבר בתקופה הקצרה האמורה, המחלוקות הגיעו לידי חוסר אפשרות לעבוד ביחד, כאשר בפועל, שמעון הוא היחיד שפעל בשלהי תקופת הניסיון כאשר היה ברור כי הצדדים אינם יכולים לעבוד עוד ביחד, וכאשר שני הצדדים יכולים היו להתמודד ולהציע עצמם למול נטפים לצורך ההמשך לאחר הפיילוט. אמנם, דגן הוא זה שהציע לשמעון את ההזדמנות להצטרף וזאת על מנת להצליח מול נטפים, כאשר למעשה, דגן לא יכול היה לבדו, לפעול מול נטפים. יחד עם זאת ובמהות הדברים, קשרי השיתוף המוגבלים בתקופה הקצרה של "הפיילוט" מצד נטפים מקשים על טענת דגן לשותפות שהתגבשה, כטענתו.
האפשרות לשני הצדדים להתמודד על העבודה עם נטפים
28. כפי שעלה בחילופי הדברים שבין הצדדים, מאמצע חודש יוני 19 ועד סוף יולי 19, היה ברור שהצדדים לא יוכלו עוד לעבוד ולתת שירותים ביחד מול נטפים, והדברים הובהרו בצורה חד משמעית. דגן טען כי מלכתחילה מנטפים, העדיפו אותו, לעשות עסקאות מולו, וגם בסיום התקופה, כי הוא יכול להמשיך לבדו מול נטפים, ושמעון אף הבהיר לדגן שהוא יכול להתמודד ולהציע לנטפים את שירותיו, והדברים עלו בחילופי הדואר האלקטרוני בין הצדדים בסוף התקופה. הדבר מחזק את טענת שמעון, כי אין מדובר בשותפות שהתגבשה.
חלוקת הרווחים בתקופת המבחן ("פיילוט")
29. נכונה טענת דגן, כי התקבלו הכנסות בתקופת הנסיון, שמקורם בנטפים. יחד עם זאת, גם המעט שהתקבל בהכנסות, היה במחלוקת, נוכח הקושי בהסכמה על זקיפת הוצאות. לפיכך, אין לראות בכך שהיו הכנסות בתקופה שהדברים לא היו מגובשים, כראיה לשותפות שהתגבשה מעבר לאותו שיתוף הפעולה העסקי בתקופת הנסיון.
חשבון בנק ומסמכי הנהלת חשבונות, אחריות למקרה של הפסדים.
30. אין מחלוקת כי דגן לא היה שותף, בכול מסמך הנהלת חשבונות כלשהו בנוגע לפרויקט בנטפים. גם בהעברת כספים בתקופת הפרויקט, כאשר דגן הוציא חשבונית על כספים שקיבל, לא ציין הוא כי מדובר בשותפות. סממן זה מקשה על טענותיו של דגן. בכול הנוגע לשאלה ההיפותטית, האם ניתן היה לחזור לדגן במקרה של הפסדים, דגן משיב שהוא מסכים לכך, כשותף שאם היו הפסדים, ניתן היה לחזור אליו, אולם בפועל, בזמן אמת, לא היו כל מסמכים, הסכמים וכיו"ב שעליהם הוא היה חתום, ולכן היה קושי לחזור אליו במקרה של הפסדים והדבר אינו תומך בגרסתו.
האיסור על חוקר פרטי להיות שותף בעסק לחקירות עם מי שאינו חוקר פרטי
31. קובעת תקנה 7 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית) תשל"ג – 1972:
"חוקר פרטי לא יעסוק במקצועו בשותפות עם אדם שאיננו חוקר פרטי או שאינו רשאי אותה שעה לעסוק בחקירה פרטית, ולא ישתף במישרין או בעקיפין אדם כזה בהכנסותיו כתמורה בעד שירותים, סיוע או תועלת אחרת לעיסוקיו, אלא בהתאם לסעיפים 13 ו-14 לחוק"
32. ב"כ שמעון, הקשה על דגן. כיצד יכול דגן לערוך שותפות עם שמעון, כאשר את שירותי החקירות שבפרויקט הנטען, אינו יכול לבצע, שכן הדבר מנוגד לכללי האתיקה של החוקרים. דגן נשאל על כך בעמודים 13-14 והתשובה לא הניחה את דעתי. ישנה התייחסות לכך שאת שירותי החקירות, יבצע דגן, אבל לא כחלק מהשותפות אלא בנפרד, כאשר המוטל על השותפות לא יכלול חקירות, והדברים מקשים על השאלה, מה למעשה, כל אחד נותן לטובת השותפות ומה חלקו של כל אחד. הדברים מתיישבים עם טענת שמעון, כי באותה תקופה שבה נטפים העמידו את דגן ושמעון לניסיון, גם אם לא היו מגובשים, והדברים מחזקים את הקושי שבטענה לשותפות שבין הצדדים.
סיכום
33. בין הצדדים היה שיתוף פעולה עסקי, למול חברת נטפים, אשר החל לאחר פנייה לדגן שהציע לשמעון להצטרף אליו. הצדדים הרהרו באפשרות של שותפות, ואף היו מחשבות כיצד הדבר ייושם בפועל, כמו גם שהיתה חלוקה מסויימת של תקבולים שהתקבלו מהלקוח, אולם לאחר חודשים לא ארוכים, הדברים לא עלו לכדי שותפות, הצדדים לא הסתדרו ולא הצליחו להגיע להבנות ולעיל פורטו האינדיקציות הרבות לכך שיחסי הצדדים לא עלו לכדי שותפות, כאשר לדברים יש להוסיף את העדרו של מסמך בכתב אודות מהות יחסי הצדדים כמו גם העדר רישום שותפות. ציינתי לעיל גם קושי בהעדפת עדותו היחידה של דגן, בו בזמן שיכול היה להביא עדים שבהישג ידו, אולם הוא לא עשה כן על כל המשמעות שבכך.
34. לפיכך הנני קובע כי דגן לא עמד בנטל השכנוע להוכחת טענתו לקיומה של שותפות בינו לשמעון בכול הנוגע לעבודה מול חברת נטפים מושא תביעתו.
לפיכך, התביעה נדחית.
התובע, דגן, יישא בהוצאות ושכ"ט הנתבעים ביחד ולחוד בסך כולל של 50,000 ₪.
זכות ערעור כדין.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשפ"ב, 24 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
יעקב פרסקי