למטפלת צמודה, ישלמו מנהלי העיזבון מעיזבוני למטפלת.
11. למען הסר ספק, הנני סומכת על מנהלי העיזבון שידאגו לכל מחסורה של בתי ויוכלו
לאשר הוצאות נוספות עבור בתי (מעבר לתשלום הקבוע בחודש בסך 8,000 ₪), עפ"י שיקול דעתם היחיד והבלעדי וכן אלה הם שידאגו למילוי צוואתי זו ובכלל זה האמור בס' 3 לעיל.
............."
--- סוף עמוד 19 ---
בתוספת לצוואה, אשר נכתבה שישה ימים לפני פטירתה של ז. ז"ל, שינתה היא מקצת מהוראות הצוואה כדלקמן:
"תיקון לצוואה מיום 9.12.07
אני רוצה שי. וא. יהיו היורשים שלי לאחר פטירת הבת שלי בהתאם לצוואה. אני
רוצה שהבת שלי תישאר בבית שלי כל ימי חייה ולא תוכל למכור את הדירה.
אני רוצה שי. וא. יתנו לבת שלי 6,000 ₪ כל חודש שעל פי האמור בסעיף 9 לצוואה.
סעיף 7 לצוואה מבוטל.
שאר הצוואה תהיה בתוקף בכפוף לשינויים הנ"ל".
התוספת לצוואתה של ז. ז"ל, בוטלה במסגרתה של התנגדות אותה הגישה ד. ז"ל, באמצעות האפוטרופא אשר מונתה לה, עו"ד פ..
מהוראות צוואתה של ז. ז"ל (סעיף 6), לאחר פטירת בתה ד. ז"ל, הורתה ז. ז"ל כי רכושה יועבר לעו"ד ש. וא., כל עוד יטפלו בבתה עד אחרית חייה.
כאמור, אנו מצויים בצוואה בה עו"ד ש. וא. הם בבחינת "יורש אחר יורש".
אין חולק כי עו"ד ש. וא. לא קיימו את התנאי אותו הציבה ז. ז"ל בצוואתה, עת עו"ד פ. מונתה תחתם כאפוטרופא לד. ז"ל ועת מונה מנהל עיזבון אחר תחתם. הדברים נבעו מהחלטות סגנית הנשיא, כבוד השופטת ט. סיוון במסגרתם של ההליכים אשר התנהלו בפניה עוד בשנת 2009, זאת בין היתר, בשל ניגוד עניינים וטעמים נוספים.
מכאן ובעצם באה לעולם תובענה זו, וגדר המחלוקת בין הצדדים היא פרשנותה של צוואת ז. ז"ל, באשר לזהותו של ה"יורש אחר יורש" ואומד דעתה של המנוחה.
על אף שבין טענות הצדדים, וראה טענות עו"ד פ., מצאתי כי יש מי שסבור להורות על ביטולה של צוואה זו ומתן צו קיום לצוואתה הראשונה של ז. ז"ל, אקדים ואומר כי אין בכוונתי לעשות כן, עילה בדין אין, גם לא הוגשה בקשה לקיומה של הצוואה הראשונה – לא לרשם הירושה, לא לבית המשפט בכאן.
המסגרת הנורמטיבית לפרשנות צוואה נקבעה בסעיף 54(א) לחוק הירושה, והוראות הסעיף מורות כך:
"מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה - כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות".
--- סוף עמוד 20 ---
פרשנות הצוואה נעשית תוך הכרה במתח הרב הקיים בין הרצון לתת ביטוי ללשון הצוואה, לבין הרצון לקיים את רצונו של המוריש. הצוואה, באופן ייחודי, היא מסמך אשר כותבו נפטר, ולכן לא ניתן לשאול אותו על דבר רצונו, ועובדה זו משפיעה על האפשרויות השונות העומדות בפני בית המשפט, לפתרון בעיות יסוד בפרשנות הצוואה.