בית משפט השלום בירושלים
בפני כבוד השופטת הבכירה מרים קסלסי
ת"א 4698-12-17 מלול ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'
תובע
דוד מלול
נגד
נתבעים 1. בנק לאומי לישראל בע"מ
2. מקסים מלול
ב"כ התובע: עו"ד אהרון ריבלין ואח'
ב"כ נתבע 1: עו"ד אילן שמעוני ואח'
ב"כ נתבע 2: עו"ד גיל תורג'מן ואח'
פסק דין
העובדות הצריכות לענין
1. התובע הוא איש עסקים המתגורר משנות ה-70 בגרמניה, ואשר לו עסקים גם בישראל. בבעלות התובע היו 7/20 ממקרקעין הידועים כ"אולמי מוניטין" ברח' רוטשילד 27 בת ים. יתר הזכויות היו שייכות לשותפו דוד שושן אשר גם ניהל את המקום. על זכויות שניהם נרשמה משכנתא ע"ס 6 מליון ₪ לטובת בנק לאומי – נתבע 1.
בתחילת שנת 2009 נקט הבנק בהליך משפטי בהוצל"פ לצורך מימוש המשכנתא בדרך של מכירת נכס המקרקעין הנ"ל.
2. ביום 28.09.09 פנה אחיינו של התובע, נתבע 2, לבנק לאומי וטען, בשם התובע, כי אין לעשות שימוש במשכנתא באופן שיפגע בחלקו של התובע, משום שהתובע לא חתם על שטר המשכנתא וכלל לא היה בישראל במועד החתימה. עוד נכתב שנתבע 2 וגדי שאמה הם נציגי התובע בישראל. למכתב צורף תצהיר בחתימת התובע שאכן לא היה במועד הרלוונטי בישראל.
3. ביום 18.10.09 פנה עו"ד יגאל מזרחי בשם התובע, לעו"ד שמעוני (להלן: הכונס) והעלה השגות בנוגע לתקפות שטר המשכנתא ששימש את הבנק לצורך מימוש הנכס. הבנק צירף שני שטרי משכנתא: האחד ללא הגבלה בסכום מיום 19.8.91, בו נרשם שדוד שושן חתם בשם התובע על פי יפוי כח (יפוי כח קונסולרי שאומת בשגרירות בבון, גרמניה, נ1/1), ושטר משכנתא נוסף מיום 17.4.99 בו מופיעות שתי חתימות שנחזות להיות של דוד שושן. לא נרשם שדוד שושן חתם בשם דוד מלול על פי יפוי כח, ובאימות השטר בפני עו"ד פנחס נרקיס אושר שהתייצבו לפניו הממשכנים. בשטר המשכנתא השני נעשה שימוש לרישום המשכנתא על המקרקעין המדוברים. עו"ד נרקיס הורשע ב-2003 בשישה אישומים שעניינם עבירות גניבה בידי עובד ציבור וכן בעבירות מרמה והפרת אמונים (ע"פ 10996/03 (29.11.06)) . עו"ד מזרחי מציין זאת במכתבו, משום שהוא יודע שגם לבנק לאומי היו טענות כלפי עורך דין זה.
4. בין הכונס מטעם הבנק ובין עו"ד מזרחי התנהל משא ומתן. בסופו של דבר סוכם ביניהם כי הנכס יימכר והתובע "יהיה זכאי לשליש מהתמורה לאחר הפחתת כל הוצאות ותשלומי הכינוס לרבות שכ"ט כונס" (נ1/15). קדמה לכך הצעת עו"ד מזרחי ששכר כונס הבנק ינוכה רק מחלקו של שושן ואילו הוא ינכה שכרו מחלקו של התובע (נ1/14). ברם הניסוח במכתב האחרון בזמן הוא של הבנק, ולכן הוא הקובע לענייננו. מעדותו של עו"ד מזרחי עולה כי לא קיבל את שכרו מהתובע.
5. בחודש פברואר 2011 נמכר הנכס לקונה אשר שילם 2,550,000 ₪ בתוספת 16% מע"מ. מדו"ח כספי שהגיש כונס הנכסים מטעם הבנק (נספח ו' לתצהיר התובע) עולה כי הוצאות הכינוס הכוללות בין היתר תשלומי מע"מ, מס שבח וחוב ארנונה, עמדו על כ- 1,360,000 ₪ ללא שכר טרחת הכונס.
6. לאחר אישור ההוצל"פ העביר הבנק לזכות התובע סך של 450,000 ₪. לטענת הבנק סכום זה משקף את חלקו של התובע בנכס (7/20), משמע התמורה נטו עמדה על 1,286,000 ₪. 400,000 ₪ הועברו בהתאם להנחיית אחיינו של התובע (נתבע 2) לבזוב יוסי (עוסק במט"ח), 25,000 ₪ לכרמית שמא ו-25,000 ₪ לליסה דיין (נ1/ 26א-26ב).
7. בשנת 2009 או 2012 נפטר דוד שושן (התובע אינו זוכר בדיוק). בשנת 2013 נפטר עו"ד שמואל ולד שהיה מיופה כוחו של התובע וכנראה גם שותפו בעסקאות אחרות. חתימתו מופיעה בשטר המשכנתא הראשון, והוא זה שייפה את עו"ד יגאל מזרחי לטפל בענייני התובע מול בנק לאומי. התובע טען שעו"ד ולד ודוד שושן שימשו כמתווכים בעסקה אחרת, וכי שניהם גם יחד רימו אותו.
8. הנתבע מס' 2 אוחז ביפוי כח חתום ע"י התובע ומאומת ע"י עו"ד פני גיל (נ1/ 20) מיום 1.4.10, מכוחו מסר ההוראות לבנק, כפי שנמסרו לו לטענתו ע"י עו"ד ולד , שאף הוא כאמור, החזיק ביפוי כח מאת התובע ( נספח 1 לתצהיר עו"ד מזרחי).
התביעה וטענות הצדדים בתמצית
9. התובע דורש מהבנק ומאחיינו סך של 1,035,300 ₪ (קרן) בגין חלקו במקרקעין שנמכרו. לטענתו לא הסכים למכירת הנכס, לא הסמיך איש שיפעל בשמו, לא קיבל כל סכום, ובכלל אחיינו זייף את חתימתו על יפוי הכוח ורימה אותו. כתב התביעה מייחס רשלנות לבנק ומרמה ורשלנות לאחיינו.
10. במהלך ניהול התביעה, אף שהתובע המשיך לגרוס שזייפו חתימתו, בא כוחו צמצם המחלוקת וטען כי אף בהנחה שהחתימה אותנטית, היא לא הסמיכה את האחיין לאשר או לבצע פעולות שביצע והבנק לא היה מורשה לפעול בהתאם למסמכים השונים שהיו ברשותו או שהוצגו לו.
11. הנתבעים כופרים באחריותם, טוענים שפעלו כדין, טוענים לשיהוי שגרם לנזק ראייתי, ואילו נתבע 2 הוסיף וטען כי מדובר בתביעה נקמנית שהגיעה בעקבות תביעתו לתשלום שכר שהגיש נגד התובע בקשר עם פרויקט בניה בנהריה, המכונה סאן הצפון.
השאלות שבמחלוקת
12. השאלות השנויות במחלוקת הן כדלקמן:
• האם הבנק התרשל בתפקידו? האם הבנק פעל כיאות בעת שמכר המקרקעין, או שמא התרשל או הפר חובת נאמנות כלפי התובע.
• מה הסכום המגיע לתובע מתוך כספי המכירה.
• האם התובע או מי מטעמו קיבלו את ה-450,000 ₪. האם הבנק התרשל במסירת שיקים שאינם לפקודת התובע בלבד, בהסתמכו על יפוי כח שאינו יפוי כח נוטריוני (בין התובע לנתבע 2).
• האם התרשל נתבע 2 בפעילותו בשם התובע?
• אם יחויב הבנק בסכום כלשהו, האם קמה לו זכות שיפוי מנתבע 2 , בהתאם להודעת צד שלישי שהגיש.
13. לא כללתי בשאלות שבמחלוקת את טענת הנתבעים לפיה התובע לא שילם כל תמורה עבור חלקו במקרקעין שנמכרו, ולכן תביעתו מהווה עשיית עושר שלא במשפט, וזאת משום שנסח המקרקעין מהווה ראיה מכרעת לחלקו של התובע, הבנק לא כפר בכך בשום שלב, והשאלה אם שילם לשותפו דוד שושן, או התחשבן אתו בהתחשב בעסקאות אחרות ביניהם, או אולי הזכויות היו שייכות לגדי שאמה ששוחח ישירות עם הכונס טרם כניסתו של עו"ד יגאל מזרחי לתמונה, כל זה אינו רלוונטי.
גם הטענה שהמשכנתא של הבנק חלה גם על חלקו של התובע אינה עומדת להכרעה, נוכח הסכמת הבנק טרם המכירה, שלא להחיל אותה על חלקו של התובע, כפי שפורט לעיל.
14. אין מחלוקת שהשיקים שסכומם הכולל עמד על 450,000 ₪ נפרעו ע"י שלושת המוטבים, ואין מחלוקת או ראיה לכך שנתבע 2 שלשל סכום כלשהו לכיסו, ולכן עניינו יידון מנקודת המבט של יחסי שולח – שלוח וצד שלישי (הבנק).
הראיות
15. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ומסמכים רבים, נחקרו העדים הבאים: התובע (בוויעוד חזותי מגרמניה, בשל הקורונה וגילו - יליד 1939), כונס הנכסים מטעם הבנק (עו"ד אילן שמעוני), עו"ד יגאל מזרחי ונתבע 2 . בנוסף הוצג תצהיר של באזוב שהתובע ויתר על חקירתו. באזוב הצהיר שככל הזכור לו ההמחאה שהוצגה בפניו נמסרה לו כנגד רכישת מט"ח, שזה היה עיסוקו באותם הזמנים.
16. בהינתן שעדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין, ככל שהמסמכים שהוצגו לא יתמכו בטענותיו, הרי שתביעתו תידחה, זאת גם בהתחשב בשיהוי שבו התביעה הוגשה ובאי הזמנתם לעדות של מקבלי השיקים, כדי לבדוק מכוח מה קיבלו הסכומים והאם היה זה תשלום לו הם זכאים מהתובע או ממי שפעל מטעמו ולטובת האינטרסים הכלכליים שלו. גם גדי שאמה שעו"ד מזרחי העיד שהוא הוצג כנציגו של התובע לא זומן להעיד. על החזקה הראייתית לפיה אי הבאת עדים פועלת לרעת מי שנמנע מכך, אין צורך להכביר מלים (ראו ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חב' לסחר וציוד בניה בע"מ (2008), ספרו של יעקב קדמי, על הראיות 2009, חלק רביעי, עמ' 1889-1891).
דיון והכרעה
17. אין מחלוקת כי לבנק אחריות מושגית כלפי התובע, ואין צורך להכביר מלים על כך, ההלכה הפסוקה ידועה. השאלה אם הבנק פעל באופן שבנק סביר אחר לא היה פועל, צריכה להיבחן בנוגע לשתי פעולות הנוגעות לנכס: מכירת הנכס באמצעות ההוצל"פ, והעברת סך של 450,000 ₪ לידי צדדים שלישיים, בהתאם להנחיית נתבע 2.
18. בנוגע למכירת הנכס – הבנק/הנושה, נכנס בנעליו של החייב בעל הזכויות במקרקעין – דוד שושן אשר החזיק ברוב הזכויות 13/20, ולכן רשאי הבנק לממש זכויותיו בדרך של מכירת הנכס ולבקש למנות כונס נכסים מטעמו. הבנק אפשר לתובע להציע לרכוש את חלקו של הבנק בנכס, אולם לא באה כל הצעה כזו מצד התובע או מי מטעמו. גם בדיעבד, ב-2016 התובע לא טען כנגד עצם המכירה, אלא דרש את כספי המכירה. ולכן ניתן לסכם ולומר כי לא נפל פגם או לא הוכח שנגרם לתובע נזק בעצם מכירת נכס המקרקעין המשועבד. איש גם לא טען ובוודאי שלא הוכח, שניתן היה להשיג סכום גבוה יותר מאשר זה ששילם רוכש הנכס. נשאלת השאלה האם הבנק התרשל בכך שיידע ושיתף פעולה עם מי שהציגו עצמם, באמצעות מסמכים, שהם מורשים לפעול בשם התובע: עו"ד יגאל מזרחי ונתבע 2. עו"ד מזרחי מונה ע"י עו"ד שמואל ולד, שהתובע אינו חולק שמינה אותו לפעול בשמו, ואילו נתבע 2 מונה כמייצג התובע באמצעות יפוי כח שחתם התובע בפני עו"ד פני גיל ביום 1.4.10. על העברת יפוי הכח מעו"ד ולד לעו"ד מזרחי התובע לא חלק ולא טען שאינו תקף, די בכך כדי לקבוע שהבנק יכול היה להסתמך על ההסכמות שהושגו עם עו"ד מזרחי.
19. מסקנתי מהאמור עד כה היא שייצוגו של התובע ע"י עו"ד מזרחי היה כדין, ובכל מקרה הבנק לא התרשל משנסמך על כך. העובדה שהתובע או בא כוחו לא סברו שיש מקום לתבוע את עו"ד מזרחי, אף היא תומכת בקלישות טענות התובע.
יפוי הכח לנתבע 2 מיום 1.4.10
20. התובע הודה כי מינה את אחיינו נתבע 2 לטפל בקבלת כספים מבנק לאומי. להזכיר שבסוף 2009 כבר סוכם עם עו"ד יגאל מזרחי כי הנכס יימכר באמצעות ההוצל"פ, והתובע יקבל 1/3 מהתמורה נטו, ולכן בהקשר זה ברור שמדובר ביפוי כח שמתייחס לקבלת הכספים שיתקבלו ממכירת הנכס. התובע לא טען למקור כספי נוסף שעומד לזכותו בבנק לאומי, לכן גם הטענה שרק ב-2016 נודע לתובע "לתדהמתו" שהאולם נמכר לצד שלישי אינה מהימנה בעיניי, ומכל מקום דרישתו לנהל משא ומתן רק איתו באופן ישיר הגיעה מאוחר מדי (מכתבו לבנק מיום 13.7.16, שעליו הגיב הבנק ב-29.8.16).
21. טענת התובע לפיה יפוי הכח לנתבע 2 מותנה בקבלת הסכמתו מראש לכל פעולה, לא מופיעה ביפוי הכח עצמו, ולכן מהווה טענה בע"פ נגד מסמך בכתב שלא הוכחה כדבעי (ס' 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני). בנוסף, לא זומן לעדות עו"ד פני גיל, שיכול היה להעיד בנוגע לנסיבות חתימת התובע על יפוי הכח, מה קרה בסמוך ל-1.4.10 שהצריך יפוי כח כזה. בכל מקרה, מקובלת עלי עדותו של נתבע 2, כי עדכן את התובע ושוחח עמו תדיר, בטלפון ואף הגיע לגרמניה. הכחשתו הגורפת של התובע אינה מספיקה.
22. במסמכים שהגיש הבנק הוצגה תרשומת שיחה טלפונית עם עו"ד פני גיל מיום 31.5.11 ( נ1/ 21) , אשר אישר בכתב ובע"פ את חתימתו של התובע על יפוי הכח בפניו, הוא אף זכר מתי והיכן זה נחתם (בפסח, בבית המלון שבו שהה התובע). על אף כל זאת, התובע המשיך לטעון בעדותו שמדובר בזיוף, מה שמפחית באופן משמעותי את משקלה ומהימנותה של עדותו. התובע, איש חשדן, בא בימים, שעסוק בהליכים משפטיים נוספים הקשורים עם פרויקט בניה בשם סאן הצפון, חלקו באותו נכס מקרקעין (אולם אירועים) היה מינורי וחסר משמעות לגביו, במשך עשרות שנים, לפיכך גם לא התעניין בו, אלא לאחר מותם של אנשי שלומו (דוד שושן ועו"ד ולד) ואיבוד האמון באחיינו, נתבע 2.
23. הטענה כי יפוי הכח לנתבע 2 אינו תקף משום שאינו יפוי כוח נוטריוני, נדחית מהסיבות הבאות: ראשית, סעיף 20 א' לחוק הנוטריונים תשל"ו-1976 קובע כך: "יפוי-כוח כללי ויפוי-כח לביצוע עסקאות במקרקעין הטעונות רישום במרשם המקרקעין, לא יהיו בני-תוקף אלא אם ערך אותם נוטריון או אימת את החתימות שעליהם". יפוי הכח המדובר שנתן התובע לנתבע 2 לא נועד לביצוע עסקת מקרקעין. העסקה בוצעה בין כונס הנכסים לבין צד שלישי, באישור ההוצאה לפועל. יפוי הכח גם אינו יפוי כח כללי ורחב, הוא צומצם לנושא אחד: "לפעול עבורי ובמקומי בכל הנוגע לענייניי בבנק לאומי לישראל".
24. שנית, כשהטענה להעדר תוקף עולה מפי מייפה הכוח בעצמו, אשר התכוון לתת יפוי כח כאמור ומעולם לא סבר שאין תוקף ליפוי כח כזה, אלא לאחר שהוסבר לו ע"י בא כוחו (ס' 25 לתצהירו), הרי שמדובר בחוסר תום לב, שאינו עולה בקנה אחד עם דיני החוזים. מדובר בניסיון לבטל בדיעבד פעולה שבוצעה ע"י השלוח בשם השולח.
"שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח." "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם".(ס' 2 ו-3 לחוק השליחות תשכ"ה-1965). המועד הראשון שבו נשמעה טענה כנגד השלוח, היה ב-2016, עת החל התובע להתכתב עם הבנק, כ-3 שנים לאחר שהשליחות בוצעה והסתיימה.
25. פעולות כונס הנכסים מטעם הבנק נעשו בחסות רשם ההוצאה לפועל. על מנת להוכיח רשלנות, על התובע להוכיח כי בנק סביר אחר, או נושה סביר אחר היה נוהג בדרך אחרת זהירה יותר, ברם ראיה כזו לא הובאה בפניי.
תיק ההוצאה לפועל היה גלוי לעיני בא כוח התובע, הוא עיין בו ובחר להגיש מתוכו רק את הדו"ח הכספי לאישור הוצאות הכינוס (אינו נושא תאריך, אך הוגש במענה להחלטת הרשם מיום 20.10.13, נספח ו' לתצהיר התובע. דו"ח כספי זה רק מפריך את טענת התובע לפיה 7/20 מזכויותיו הם שווי ערך ל-1,035,300 ₪ כטענתו בכתב התביעה, ועל כך בהמשך.
26. אחזור ואומר, התובע לא טען כי המכירה בוצעה בחסר או ברשלנות ע"י כונס הנכסים, אלא שהוא סבור שחישוב חלקו מהתמורה הוא אחר.
הסכום המגיע לתובע
27. התובע טוען כי הוא זכאי לקבל 7/20 מסך של 2,958,000 ₪ הכוללים מע"מ (408,000 ₪), התובע לא טען שהעסקה כולה או חלקה היתה פטורה ממע"מ. התובע לא הוכיח מדוע מכירת המקרקעין פטורה ממס שבח (817,559 ₪), ולו בנוגע לחלקו שלו. ממסמכים שצירף הבנק (נ1/ 26א-26ב) עולה כי עבור חלקו של התובע שולם מס שבח סך 345,775 ₪. אם התובע פטור ממס שבח, היה עליו לפנות ישירות לרשות המס ולתקן את דו"ח המכירה. אותו הדבר לגבי סכומים נוספים נמוכים יותר המופיעים בדו"ח הכספי שהוגש להוצאה לפועל (נספח ו'), כמו שכ"ט שמאי מקרקעין, חובות ארנונה ועוד.
28. מהדו"ח הכספי עולה כי 1,360,000 ₪ היוו הוצאות ותשלומים, ללא שכר טרחת הכונס. אם נתעלם לרגע מרכיב זה, הרי שמסכום המכירה בניכוי הוצאות נותר סך של 1,598,000 ₪, 7/20 מסכום זה מגיע לסך של 559,300 ₪. לאנשים שנטען שהם בעלי חוב של התובע, הועבר סך של 450,000 ₪, חסרים לכאורה 109,300 ₪ בלבד. מדף חשבון תיק ההוצאה לפועל (נ1/29) עולה כי קרן החוב עמדה על 8 מיליון ₪, שכרו של הכונס בפתיחת התיק הועמד על 277,287 ₪, שנה לאחר מכן נקצב שכ"ט ב' בסך 342,759 ₪. תיק ההוצאה לפועל נסגר עם יתרת חוב משמעותית שהבנק לא הצליח לגבות במימוש הנכס.
29. הרצון של התובע לקבל את חלקו ממכירת הנכס מבלי לשאת בהוצאות הנלוות מובן, אך לא עולה בקנה אחד עם האופן שבו מתנהל הליך פירוק שיתוף במקרקעין או מימוש משכנתא, ועומד בסתירה ברורה עם הסכמת עו"ד מזרחי שהובעה בשם התובע. התובע לא הוכיח כי הבנק ניכה מחלקו סכומים גבוהים מדי, הוא בחר להתעלם לחלוטין מכל ההוצאות שנלוו למכירת הנכס כמקשה אחת. אגב, עו"ד מזרחי לא קיבל את שכרו עד היום, למרות שהתבקש ע"י עו"ד ולד לנסח הסכם נאמנות בנוגע לכספים שיתקבלו, הטיוטא הוכנה על ידו אולם אז עו"ד ולד ומקסים "התאיידו" כדבריו, כנראה משום שעו"ד ולד הגיע לפתרון אחר בנוגע לכסף שיתקבל עבור התובע.
האם 450,000 ₪ שולמו למי מטעם התובע?
30. משקבעתי כי הבנק יכול להסתמך על יפוי הכח שהציג נתבע 2, הרי שהבנק פעל בהתאם להוראות שקיבל, הסכום נפרע, ולכן בוודאי שלא ניתן לדרוש מהבנק תשלום כפל. בתחילה אמור היה שיק על סך 400,000 ₪ להירשם לפקודת גדי שאמה, לאחר מכן ביקש נתבע 2 להחליפו בשיק לטובת יוסי בזוב. זה האחרון הצהיר שההמחאה על סך 400,000 ₪ נמסרה לו כנגד רכישת מט"ח, הוא לא מכיר את נתבע 2 ולא מסר לו או למי מטעמו סכום כלשהו, כך הוא זכר. איש לא ביקש לחקור אותו על כך. רכישת מט"ח והעברתו במזומן לתובע היא פעולה הגיונית עבור התובע שניהל עסקיו בגרמניה. , וכנראה שביקש להימנע מהעברה בנקאית מטעמים השמורים עמו. התנהלות אופיינית כזו נתמכת בעדותו של נתבע 2 שלא נסתרה, לפיה הועברו מזומנים לתובע, וכן עם הערות עו"ד ולד בכתב יד על גבי טיוטת הסכם נאמנות מול עו"ד מזרחי, לפיו אין צורך לציין את שמות הנהנים (נ/3).
31. התובע לא זימן את גב' כרמל ואת גב' דיין, וגם לא את גדי שאמה, ולא ניתן הסבר להימנעות זו. לו היה מזמינם להעיד סביר שהיה נגלה הקשר הישיר או העקיף בינם לבין התובע, או בינם לבין נתבע 2, אשר חשד בו התובע שלקח את הכספים. אגב התובע בעדותו חשד בכולם: באחיו שנפטר, בדוד שושן, בעו"ד ולד, בעו"ד פני גיל וכמובן בבנק. כולם עשו יד אחת נגדו. בהינתן שמ-28.09.2009 (הפניה הראשונה לבנק), מודע התובע לכוונות הבנק למכור את נכס המקרקעין, ואף על פי כן בחר להתנהל "בשלט רחוק" באמצעות גורמים אחרים, שאח"כ התכחש לפעילותם, צריכה אף היא לפעול לרעתו.
האם נתבע 2 חב כלפי התובע?
32. התובע לא הוכיח שנתבע 2 נטל מכספי מכירת הנכס ולו שקל אחד, גם לא באופן עקיף ולכן אני דוחה את טענות המרמה והזיוף, שהועלו נגדו. מלבד האשמות של התובע לא הובאה כל ראיה בענין. מיותר לציין כי טענות בעלות אופי פלילי דורשות הוכחה באמצעות ראיות כבדות משקל (ראו לדוגמא ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (2013)).
33. חובות השלוח מעוגנות בסעיף 8 בחוק השליחות תשכ"ה-1965 . לא מצאתי כי הנתבע הפר איזו חובה מבין החובות שמוטלות עליו. הוא לא עשה פעולת שליחות עם עצמו, הוא לא קיבל כל טובת הנאה, והאמנתי לו כי נתן לתובע דין וחשבון על פעולותיו, לפיכך התביעה נגדו נדחית.
34. בכל הנוגע ל"צורת" יפוי הכח, שולח שחותם על יפוי כח, מנוע מלטעון כלפי שלוחו שיפוי הכח VOID, משום שלא נחתם בפני נוטריון, אלא רק בפני עורך דין. כאמור, זו טענה חסרת תום לב, הפוגעת בשלוח שביצע בתום לב השליחות עבור התובע ובבנק שהעביר הכספים למי שמיופה הכח אמר. אגב, עו"ד פני גיל הוא גם נוטריון, לו סבר שמדובר ביפוי כח כללי, מן הסתם היה מוסיף חתימתו כנוטריון. מכל מקום, אם מדובר בפגם, זה לא רובץ לפתחו של השלוח - נתבע 2, שלא ידע על כך בעת ביצוע השליחות. כאמור, גם עו"ד פני גיל לא זומן להעיד.
35. גם אם הייתי מגיעה למסקנה שנתבע 2 התרשל במילוי תפקידו כשלוח, ממילא לא הוכח כי נגרם לתובע נזק בעקבות פעולותיו של נתבע 2. הנכס היה נמכר בכל מקרה, בין אם הובעה הסכמת נתבע 2 בשם התובע ובין אם לאו, לא הוכח שמחיר המכירה היה נמוך מדי, ניכוי שכר כונס והוצאות נוספות מחלקו של התובע הוסכם עם ב"כ התובע (עו"ד מזרחי בהעברה מעו"ד שמואל ולד), ובנוגע לסך של 450,000 ₪, לו רצה להוכיח התובע כי הכספים הגיעו לגורמים בלתי מורשים מטעמו, היה צריך לזמנם לדיון ולהוכיח טענה זו, או לצרפם כנתבעים נוספים אשר לכאורה התעשרו על חשבונו שלא כדין, הוא יכול היה גם לצרפם כנתבעים, אך גם את זאת לא עשה.
36. נוכח התוצאה נדחית מאליה גם ההודעה לצד שלישי ששלח הבנק לנתבע 2 .
סוף דבר
37. אני דוחה את התביעה נגד שני הנתבעים וכן דוחה את ההודעה לצד שלישי.
38. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים, 25,000 ₪ לכל אחד מהם לחוד. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
39. אני מורה על מימוש הערבות שהפקיד התובע להבטחת הוצאות הנתבעים. המזכירות תעביר מהפקדון הסכומים הנ"ל לנתבעים באמצעות באי כוחם. היתרה, ככל שישנה, תוחזר לתובע באמצעות בא כוחו.
40. אני מחייבת את נתבע 1 לשלם לצד שלישי הוצאות משפט בסך 7,500 ₪. הסכום נמוך, בהינתן שצד שלישי הוא גם נתבע 2 וממילא נזקק להתגונן מפני התביעה.