תפיסת החלק בשיעור של 20.1% מחשבון ניירות הערך
60. טענת יוסף שונה בנוגע לתפיסת החלק בשיעור של 20.1% מחשבון ניירות הערך. בניגוד לטענתו בנוגע לתפיסת החלק בשיעור של 50% מהחשבון, בכל הנוגע לתפיסת שיעור של 20.1% מהחשבון סבור יוסף כי התפיסה של חלק זה הייתה כדין, מאחר ובמועד התפיסה לא היו בידי המשטרה הנתונים מהם היא יכולה היתה להסיק כי חלקיהם של האחים בחשבון אינם שווים. עם זאת, לטענתו, הגם שתפיסת אותו חלק הייתה כדין, במהלך התקופה בה היה תפוס אותו חלק בחשבון, טיפלה בו הנתבעת ברשלנות רבתי, תוך הפקרה מוחלטת של חובתה לשמור על ערכו הכלכלי של התפוס ולא עשתה מאומה בעניין, לרבות מכירת המניות. הנתבעת לא מינתה בעל מקצוע כלשהו ללוות את התפיסה, או לנהל את תיק ניירות הערך לאחר תפיסתו, ואפילו לא פנתה לשאול וגם לא ליוסף על מנת לבדוק מה רצונו שייעשה ברכושו.
61. כידוע היטב, על-פי העקרונות המסורתיים של דיני הנזיקין, נטל השכנוע בעניין יסודות עוולת הרשלנות, רובץ על התובע. לאחר עיון בטענות הצדדים ובנתונים שהוצגו לפני, הגעתי לכלל מסקנה שיוסף לא הרים את נטל השכנוע כי הנתבעת נהגה ברשלנות. כן נחה דעתי בנסיבות העניין, כי התנהלות המשטרה בכל הנוגע לאופן החזקת חשבון ניירות הערך הייתה התנהלות סבירה, תוך הפעלת שיקול דעת וההתנהלות המיטבית במקרה דנן, הייתה להחזיק בניירות הערך ללא שינוי, חלף האופציה של מכירת המניות.
62. בהקשר זה העידה לפני רו"ח נועם, מנהלת המחלקה הכלכלית ביחידת החילוט באפוטרופוס הכללי, כי הפרקטיקה המקובלת בפעולות יחידות החילוט ביחס לניהול תיקי ניירות ערך תפוסים שהייתה נהוגה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, קרי בשנת 2018, הינה פעילות באמצעות אחת משלוש האפשרויות הבאות (שפורטו בסעיף 7 לתצהירה):
"1. לאחר תפיסת תיק ניירות ערך על ידי משטרת ישראל, משטרת ישראל הייתה רשאית לפנות לחשוד ולהציע לו את שתי החלופות הבאות:
1) מכירה בהסכמה של ניירות הערך והפקדת תמורת המזומן בקרן החילוט,...
2) להעביר את תיק ניירות הערך לניהול יחידת החילוט באמצעות חברת הראל,...
3) במידה והחשוד בעל שליטה או בעל עניין תיוותר האחזקה ללא שינוי.
2. במידה והחשוד אינו מסכים למכירת ניירות הערך, אזי המדינה רשאית לפנות לבית המשפט בהליך הפלילי על מנת לקבל הוראות לאופן החזקת ניירות הערך.
3. בין אם החשוד מסכים לאחת משתי החלופות (בהנחה שהוא לא בעל שליטה או בעל עניין), ובין אם לאו, לשם העברת תיק ניירות ערך לניהול יחידת החילוט, נדרשת החלטה של בית המשפט המורה על כך במפורש והמסמיכה את יחידת החילוט לביצוע הפעולות.
4. ככל שמתקבלת החלטה של בית המשפט המורה על ניהול תיק ניירות ערך תפוס על ידי יחידת החילוט, אזי ניתן לפנות ליחידת החילוט ולהעביר לניהולה את תיק ניירות הערך".
63. רו"ח נועם הצהירה (בסעיף 15 לתצהירה) כי בטרם ניתן יהיה לבחון העברת תיק ניירות ערך לניהול יחידת החילוט, יש לבחון האם תיק ניירות הערך נכלל בגדר אחד מהמצבים הבאים: האחד – יש לבחון האם מדובר במניות בעל שליטה, באופן שיכול להכווין את פעילות התאגיד. בענייננו, יוסף ושאול החזיקו במניות במשותף ורואים אותם כמחזיקים ביחד, בהיותם בני משפחה מדרגה ראשונה, באופן שהקנה להם שליטה בחברת אינטרנט זהב. לשיטתה, מכירת מניות בחברות בהן ליוסף ולשאול אחיו יש שליטה במישרין, או בעקיפין (החברות בקבוצת יורוקום), לא יכולה להיות חלופה מיטבית לניהול תיק ניירות ערך מסוג זה. לכן המדינה לא הייתה מבקשת מלכתחילה מבית המשפט להעביר את החשבון לניהולה באמצעות יחידת החילוט ולא היה ניתן לנקוט בפעולת מכירה כפויה ללא אישור בית המשפט;
השני – יש לבחון האם החשוד הוא בעל עניין, הגם שאינו בעל שליטה. בעל עניין מוגדר כמי שמחזיק ב-5% ומעלה ממניות החברה, או בעל יכולת למנות חברי דירקטוריון. בענייננו, שאול היה בעל 5.13% מהון המניות המונפק של סאטקום. לכן, לא ניתן היה להעביר את התיק לניהול יחידת החילוט ולבצע מכירה כפויה של ניירות הערך בתיק והמרתן לסכום מזומן.
64. רו"ח נועם העידה (סעיף 16 לתצהירה) כי, ביום התפיסה, 99.6% משווי התיק נבע מניירות ערך של חברות בקבוצת יורוקום. כך שבאותה עת, שלטו יוסף ושאול בקבוצת יורוקום במישרין ובעקיפין: במישרין – החזקת מניות באמצעות חשבונות בתאגידים פיננסיים, קרי החזקה באמצעות חברת IBI בניירות ערך בחברות אינטרנט זהב וסאטקום. בעקיפין – ניירות הערך של חברות אלו מוחזקים על ידי יוסף ושאול באמצעות חברת יורוקום. קרי, האחים מחזיקים במניות חברת יורוקום שמחזיקה במניות חברות אלו.
יוסף ושאול החזיקו במשותף במניות באופן שהקנה להם שליטה בחברת אינטרנט זהב ויוסף אישר בחקירתו כי הוא היה בעל עניין בחברת סאטקום וכי "באופן אישי החזקנו בסטקום שאול ואני 5.13%," (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 12-11).
65. רו"ח נועם הצהירה (סעיף 10 לתצהירה) כי: "לאחר שעיינתי בהרכב התיק נשוא התביעה, ומהות ההחזקה של התובע ואחיו שאול במניות נכון למועד התפיסה, המשך ההחזקה בחברת IBI עד לקבלת החלטת בית המשפט בדבר שיעור חלקו של התובע ושחרור חלקו של התובע, היא מתכונת ההחזקה היחידה והמיטבית שעמדה על הפרק בנסיבות העניין".
66. רו"ח נועם נימקה מדוע במקרים שבהם החזקה במניות מעניקה למחזיק השפעה מהותית על התאגיד או יכולת להכווין את פעילותו, המדיניות היא שלא למכור את ניירות הערך שבתיק, וכלשונה (סעיף 17 לתצהירה): "מדיניות יחידת החילוט – בתיקי ניירות ערך שהם לא רק להשקעה, הכוונה שהבעלות בהם מקנה השפעה מהותית או יכולת להכווין את פעילות התאגיד, יחידת החילוט ממליצה שלא למכור את התיק, ושלא להעביר את התיק לניהול על ידי יחידת החילוט או מי מטעמה. מכירה לאלתר של כל ניירות הערך במועד התפיסה איננה הדרך המיטבית לשמור על ערכם של ניירות הערך בנסיבות אלה ובוודאי שאינה הדרך היחידה הסבירה.". ביחס לטענות יוסף, הצהירה רו"ח נועם (סעיף 18 לתצהירה) כי: "...כאשר התובע טוען בכתב התביעה שלא ננקטה כל פעולה על מנת לשמור על ערך החשבון התפוס, שכולל תיק ניירות ערך בלבד, אין בכך אמת. המדינה נקטה באחת משלוש החלופות האפשריות לניהול תיק ניירות ערך – הותרת תיק ניירות הערך על כנו...".
67. במסגרת חקירה חוזרת הבהירה רו"ח נועם את המשמעות של מכירת מניות של בעל שליטה ולדבריה: "כאשר מוכרים מניות של בעל שליטה יש לכך משמעויות גם בשוק גם בשווי ניירות הערך בבורסה וגם ביכולת שלו לנהל את החברה. ניתנו פה דוגמאות שונות עם אחוזים שונים למכירה של חלק מההחזקה וככל שההחזקה של בעל השליטה יורדת היכולת שלו לשלוט בחברה פוחתת וזה מובן מאליו. כאשר בעל שליטה מוכר ניירות בבורסה השוק מגיב לכך והערך שלהן יורד... זה הצד של השוק. בצד של ניהול החברה, אין דומה מצבו של בעל שליטה במאה אחוז (החברה לא היתה נסחרת בבורסה) למצבו של מי שמחזיק בחברה 51% ותידרש התייחסות גם לפיזור הבעלים האחרים ועוד שאלות אחרות, התשובה לכל שינוי בעל שליטה תלויה בגורמים שונים." (עמ' 70 לפרוטוקול, ש' 27-18).
גם יוסף סבור שיש לכך השפעה על מחיר המניות והשיב בחיוב כאשר נשאל האם "מחיר של ניירות ערך שכוללות דבוקת שליטה שונה לחלוטין כאשר אתה מפזר את זה בשוק למי שאין לו את אותה דבוקת שליטה?" (שם, ש' 17-15) ולכן, במכירת התיק על ידי המדינה, התמורה בהכרח הייתה נמוכה יותר ממה שיוסף, כבעל דבוקת שליטה עשוי לקבל. כן אישר, כי מי שהיה קונה את כל התיק לא היה משלם פרמיית שליטה, כי הוא לא היה מקבל אותה (שם, ש' 29-27). עוד ציין יוסף, כי: "אם אתה מוכר בבלוק בבורסה זה יוריד את המחיר. אם את מוכרת בטפטופים אז אתה יכול להשפיע על המחיר." (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 4-3) ובהמשך, הסכים כי אם המדינה "תמכור בבלוק אחד זה יוריד את השער." (שם, ש' 14-11).
68. לא נעלמה מעיני טענת יוסף, כי אין לתת משקל לעדותה של רו"ח נועם, לפיה כאשר מדובר במניות של בעל שליטה, ההחזקה היחידה והמיטבית בניירות הערך, היא לא לעשות דבר. לא מצאתי לקבל טענה זו. גם עדות רו"ח נועם, כעדות רפ"ק לב ארי, מהווה עדות של הגורם המקצועי מטעם הנתבעת ועדותה לא נסתרה על ידי יוסף, שעה, שכאמור, עליו מוטל הנטל להוכיח שהיה על הנתבעת לנהוג אחרת.
69. כמו כן לא נעלמה מעיני טענת יוסף כי ההצדקה לפיה במידה והחשוד בעל עניין, או בעל שליטה, ההחזקה תיוותר ללא שינוי, הומצאה לטובת התיק ולא הוצג תקדים לכך.
גם טענה זו יש לדחות. נימוק זה לא נסתר על ידי יוסף באמצעות תצהיר מתאים, או חוות דעת מומחה מטעמו, בזמן שנטל ההוכחה כתובע, מוטל עליו.
70. בנוסף, טענת יוסף כי ההחלטה של בעל שליטה אם להחזיק מניות או למכרן היא עניין כלכלי טהור וכי "גם בעלי שליטה מוכרים את מניותיהם כאשר הדבר כדאי או נחוץ" (סעיף 12ד לסיכומי התובע), נסתרה מהתנהלותו של יוסף עצמו בזמן אמת, כאשר גם עובר לתפיסה וגם לאחר שחלקו בחשבון ניירות הערך הושב לו, הוא לא פעל למכירת המניות ולמעשה לא התכוון למכור את המניות לפני או לאחר תפיסתן.
71. מהנתונים שהוצגו לפני, נלמד כי יוסף לא היה מעוניין במכירת המניות בסמוך למועד בו הן נתפסו. בחקירתו במשטרה נשאל יוסף מה הפעולה האחרונה שביצע בחשבון ניירות הערך והשיב: "הכפייה של IBI, זה לא אני ביצעתי אלא בוצע לי על הראש", בשל "הרצון העז" של IBI "להוריד את החוב, אחרת לא הייתי מוכר" (נספח 5 לתצהיר רפ"ק לב ארי, עמ' 120, ש' 258-254). משמע, המכירה נעשתה בניגוד לרצונו של יוסף בזמן אמת שלא למכור את המניות.
72. מנגד, טען יוסף כי הוא התכוון למכור את המניות אלמלא התפיסה. אני סבור כי יש לדחות את גרסת יוסף בהקשר זה, שכן זו לא הייתה אחידה לאורך ההליך והייתה רוויית סתירות.
כך, בתחילה, יוסף הצהיר במסגרת תצהיר עדות ראשית, כי:
"12. הפרסום על תפיסות ועיקולים, המכירה הכפויה שביצעה IBI והפרסומים שבאו בעקבותיה על כך שמכרנו את מניות בזק, סגירת קו האשראי שלנו ב-IBI והצפי לירידות שערים – כל אלה הביאו אותי למסקנה כי עלי למכור במהירות את יתר התיק ולצבור כספים נזילים.
13. ביום ה', 22.2.18, זומנתי ע"י המשטרה לחקירה שתתקיים ביום 26.2.18. במהלך כל אותו יום התכוננתי לחקירה זו והתייעצתי עם עורך דיני. עם פתיחת המסחר ביום א', 25.2.18, פניתי למזכירה בחברת יורוקום על מנת שתפעל מול IBI למכירת מניות אינטרנט זהב. את מניות סאטקום, שהן פחות סחירות, התכוונתי למכור בחבילה מחוץ לבורסה בעזרת דורון. אלא שעוד בטרם פניתי לדורון, הודיעה לי המזכירה שפנתה ל-IBI, כי החשבון נתפס על ידי משטרת ישראל ולא ניתן לבצע בו פעולות כלשהן.".
לעומת זאת, בראשית דיון ההוכחות (ביום 3.2.2022) ביקש ב"כ יוסף לתקן את הכתוב בסעיף 13 לתצהירו, כך ש"במקום המילה למזכירה בחברת יורוקום בתחילת שורה שלישית לסעיף 13 ובהתאמה בשורה החמישית באותו סעיף, יש לרשום שהפניה היתה לליאור מאיר שהוא גם מיופה כוח לחשבון ותפקידו היה מנהל השקעות באינטרנט זהב והוא טיפל בשביל התובע ואחיו בתיקים. בהתאמה הוא גם זה שהודיע כאמור באותו סעיף." (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 15-12).
73. בחקירתו הנגדית הסכים יוסף, כי הוראות מסחר זה לא משהו שמזכירה יכולה לתת (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 19-17). בנוסף, יוסף לא הציג הוראת מכירה בכתב וכן לא הוגש תצהיר מטעם המזכירה לעניין זה. כשנשאל מדוע לא צירף תצהיר של המזכירה, השיב יוסף: "לא השגתי אותה ואחר כך כשדיברתי עם ליאור הוא אמר לי "איזה מזכירה זה אני דיברתי"". גרסה שונה זו, לא נתמכה בתצהיר מתאים מטעם ליאור מאיר. כשנחקר יוסף אודות כך, השיב: "אמרתי לעורך הדין שלי שאני אביא תצהיר של ליאור ועוד תצהיר של היועץ המשפטי של יורוקום והוא אמר שתם שלב התצהירים." (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 27 – עמ' 26, ש' 11). למרות זאת, יוסף לא הגיש בקשה מתאימה להוסיף ראיות לעניין זה, משנודע לו כי ליאור הוא זה שפעל באותו עניין, הגם שלגרסתו, שיחתם בעניין נערכה חודשיים וחצי עובר למועד החקירה.
74. עוד בניגוד לאמור בתצהירו, כי הפנייה למזכירה/לליאור מאיר נעשתה לצורך מכירת המניות, בהמשך חקירתו הנגדית, העיד יוסף כי הפנייה לליאור מאיר נעשתה כדי שיבדוק מה הפרוצדורה מול חברתIBI ולא על מנת שיבצע מכירה וכלשונו: "לא, לא ביקשתי שיבצעו מכירה אלא פניתי לשאול על הפרוצדורות כי זה פעם ראשונה שאני מוכר מניות בלי שיש הלוואה." (עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 24-20).
75. מעבר לכך, יוסף לא הסביר באופן משכנע ומניח את הדעת מדוע דווקא ביום 25.2.2018, לאחר שהחשבון נתפס, הוא החליט למכור את המניות. גרסה זו נסתרה במהלך חקירתו הנגדית, כאשר מחד יוסף טען לקשיים בימים שלאחר מעצרו של שאול והוא היה "עסוק באלף ואחד דברים...הייתי צריך לארגן את עצמי מחדש" (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 3-1) ומאידך, טען כי לאחר המעצר ולאחר שזומן לחקירה ביום חמישי (22.2.2018), ביום ראשון (25.2.2018) היה לו "ראש פנוי" לנהל עסקים ולבקש למכור, והסבריו לכך נאמרו בנימה צינית כי "אולי זה הצד הנשי שלי" (עמ' 41 לפרוטוקול, ש' 13-10).
76. לאור סתירות אלו בגרסתו של יוסף, לא שוכנעתי כי יוסף התכוון למכור את המניות אלמלא תפיסתן.
77. יתירה מכך. הלכה למעשה, גם בסופו של דבר משהושב לו חלקו בחשבון ניירות הערך, לא פעל יוסף למכירת המניות והמשיך להחזיק בהן וכלשונו: "...בשלב הזה של הזמן, בסוף אפריל, שהתחילו הדיבורים על מכירת בזק והמניה ירדה כל כך לא רציתי למכור רציתי לחכות לעליה שתבוא." (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 4-2, ש' 22-21). רק בשלב מאוחר יותר, בתחילת שנת 2021, התחיל יוסף במכירת מניות סאטקום; ואת המניות של אינטרנט זהב החל למכור בסוף שנת 2018 ותחילת 2019 (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 16-12). עוד בניגוד לטענתו, הוצג לפני דו"ח מאתר "מאיה" המנוהל על ידי הבורסה לניירות ערך שכותרתו "דוח מיידי על מצבת החזקות בעלי עניין ונושאי משרה בכירה" (מוצג נ/1), לפיו החזיקו יוסף ושאול במניות סאטקום לכל הפחות עד ליום 31.12.2021. יוסף לא סיפק הסבר משכנע לסתירה זו וטען בחקירתו, כלאחר יד, כי הוא "לא אחראי על מאיה. זכותם לרשום" (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 28-17).
כך או כך, הוכח לפני כי גם לאחר שחלקו של יוסף בחשבון הושב לו והועבר לחשבון נפרד בבנק הבינלאומי, הוא נמנע מלבצע מכירה של ניירות הערך, לכל הפחות עד ליום 30.7.2018 (סעיף 20 לתצהיר רו"ח נועם). משמע, יוסף עצמו בחר להחזיק את המניות חלף מכירתן. עובדה זו מלמדת על העדפתו הברורה להמשיך ולהחזיק בניירות הערך ולא לבצע בהן פעולה אחרת כגון מכירה.
78. עוד לא נעלמה מעיני טענת יוסף כי, עם תפיסת התיק הפכה המדינה למנהלת התיק וחובה עליה לנהלו כראוי ומאחר ולא מינתה מנהל תיקים, היא עברה על הוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995.
טענה זו יש לדחות. ראשית נטענה טענה זו לראשונה בסיכומי יוסף ולכן מהווה הרחבת חזית אסורה. מעבר לכך, יש לדחות את הטענה גם לגופה, מאחר וחשבון ניירות הערך המשיך להיות מוחזק באמצעות חברת IBI, שהיא בעלת רישיון כדין, עד לקבלת החלטת בית המשפט בדבר שיעור חלקו המדויק של יוסף בחשבון (סעיף 10 לתצהיר רו"ח נועם).
79. עוד מצאתי לנכון לדחות את טענת יוסף, כי בענייננו, לא מדובר במניות המקנות שליטה ומכירת התיק כולו לא הייתה פוגעת בשליטת יוסף ושאול בחברות. כאמור, עדות רו"ח נועם אודות ההתנהלות המיטבית בנסיבות העניין התייחסה גם לסיטואציה של בעל עניין ולא רק לבעל שליטה וכלשונה: "גם כאשר הוא בעל עניין ולא רק כשהוא בעל שליטה לא תבוצע מכירה כפויה, יחידת החילוט לא היתה מבקשת להעביר את התיק לניהולה אלא אם החשוד היה פונה למדינה ומבקש זאת כחלק מניהול עסקיו הרגיל, מה שלא קרה בתיק זה." (עמ' 68 לפרוטוקול, ש' 9-1). לכן, עדותה באשר לפרקטיקה המקובלת כוללת גם את הסיטואציה של בעלי עניין.
80. מעבר לכל האמור לעיל, גם אם הייתי מוצא לנכון לקבל את טענת יוסף כי התנהלות הנתבעת בהחזקת חשבון ניירות הערך הייתה בלתי סבירה, ממילא, כפי שצוין לעיל ויפורט להלן, הגעתי לכלל מסקנה שלא הוכח לפני הקשר הסיבתי הנדרש בין התנהלות הנתבעת לבין הירידה הנטענת בשווי ניירות הערך, באופן שבכל מקרה לא הוכחה לפני עילת הרשלנות.