בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
04 ספטמבר 2022
ת"א 15607-12-19
לפני: השופט יעקב שפסר, סגן הנשיאה
התובעים:
1. שאול אלוביץ' (התביעה נמחקה בהחלטה מיום 29.3.20).
2. יוסף אלוביץ'
שניהם ע"י ב"כ עו"ד יצחק יערי
נגד
הנתבעת: מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד קרן אביסרור ועו"ד ניסן טוביאנה – פמ"מ
פסק דין
תביעה כספית - נזיקית בסך של 20,511,345 ₪ שהגישו התובעים, ה"ה שאול ויוסף אלוביץ', כנגד המדינה בגין תפיסת חשבון ניירות ערך, שהיה בבעלותם המשותפת.
בהחלטתי מיום 29.3.2020 הוריתי על מחיקת התביעה שהגיש התובע 1 – שאול אלוביץ'. עניינו של פסק דין זה, נוגע אפוא לחלקו של התובע 2 - יוסף אלוביץ' לפיצויו בסך של 10,435,102 ₪.
רקע וצדדים לתביעה
1. ביום 8.2.2018, במסגרת חקירה פלילית של הרשות לניירות ערך נגד בכירים בקבוצת בזק (הידועה בכינויה "פרשת תיק 4000"), הוציא בית משפט השלום בתל אביב צו לתפיסת רכושו של התובע 1 (להלן: "שאול") – אחד החשודים בפרשה, מכוח סעיפים 32, 34 ו-43 לפקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש] [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה") ומכוח סעיפים 21(א) ו-26 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "הצו").
אין מחלוקת בין הצדדים, כי הצו לא הוצא נגד התובע 2, אחיו של שאול (להלן: "יוסף"), שלא היה חשוד בפרשה.
במסגרת אותה חקירה, נעצר שאול ביום 18.2.2018.
2. באותה עת, החזיקו שאול ויוסף בבעלות משותפת בחשבון ניירות ערך שנוהל בחברת IBI השקעות בע"מ (להלן: "חברת IBI"). מדובר בחשבון ניירות ערך שירשו שאול ויוסף מאמם ז"ל, בחלקים שווים. עד חודש אוקטובר 2017 נוהל התיק בבנק דיסקונט לישראל בע"מ. עם פתיחת החקירה של רשות ניירות ערך נגד שאול (בחודש יוני 2017) דרש הבנק מהתובעים שיסגרו את החשבון ויעבירו את התיק. בהתאם לכך, ביום 31.10.2017, העבירו התובעים את התיק לחברת IBI.
3. ביום 31.10.2017 העמידה IBI לרשות התובעים הלוואה בסך של 19 מש"ח, כנגד משכון על התיק, לצורך סגירת חוב שנותר לטובת בנק דיסקונט עם סגירת החשבון שם. בעקבות פרסום הפרשה ומעצרו של שאול, דרשה IBI כי התובעים יקטינו באופן מיידי את יתרת החוב כלפיה לסך של 5 מש"ח. לצורך זה, ביום 19.2.2018 מכר יוסף את כל מניות אנלייט אנרגיה (להלן: "אנלייט") בהסכמה ובשיתוף פעולה מלא עם IBI.
לאחר שפורסם בעיתונות כי נתפסו נכסים של שאול, דרשה IBI כי חלף הקטנת חוב ההלוואה, תסולק כל יתרת ההלוואה לאלתר, והחליטה על מימוש כפוי של כל מניות בזק שבתיק, על מנת לפרוע את מלוא חובם של התובעים אליה. בעקבות זאת נותרו בתיק מניות אינטרנט זהב וסאטקום מערכות (כיום חברת גילת טלקום גלובל בע"מ, להלן: "סאטקום").
4. לאחר שחברת IBI מכרה את כל מניות בזק שבתיק, פורסמו בתקשורת כתבות לפיהן התובעים מכרו מניות בזק ב-5.2 מש"ח. על פי הפרסומים, נמכרו מיליון ממניות בזק בסכום כולל של 5.17 מש"ח, מתוך אחזקותיו הפרטיות של שאול וכן 7.3 מיליון ממניות אנלייט אנרגיה, בסכום של 13.3 מש"ח לכל הפחות. לפי הדיווח של אנלייט, המכירה בוצעה על ידי יוסף ופורסם, כי סביר שגם מכירת מניות בזק נעשתה באמצעותו.
5. במועד בו הוצא הצו, לא היה ידוע ליחידה החוקרת במשטרה דבר קיומו של אותו חשבון ניירות ערך שהיה כאמור, בבעלות משותפת של התובעים. עובדה זו נודעה למשטרה בעקבות אותם פרסומים לאחר מכן.
6. ביום 21.2.2018 נחקר שאול בחקירה תחת אזהרה ביחידה להב 433 (יאל"כ) בלוד. משנודע לה דבר קיומו של אותו חשבון ניירות הערך, תפסה הנתבעת ביום 22.2.2018 את כל חשבון ניירות הערך, לרבות את חלקו של יוסף בו ופנתה לחברת IBI והמציאה לה את צו התפיסה.
7. בהתאם לדרישת המשטרה, הקפיאה חברת IBI את החשבון. בסמוך לאחר מכן, מסרה חברת IBI למשטרה מסמכים שונים הקשורים לאותו חשבון המניות.
8. ביום 26.2.2018 זומן יוסף למסירת הודעה במשטרה, כ"טוען לזכות". במסגרת הודעתו טען, בין היתר, כי חלקו בחשבון ניירות הערך המשותף הוא בשיעור של 50% וכי בפועל רק הוא מבצע פעולות באותו חשבון.
9. ביום 13.3.2018 הגיש יוסף לבית משפט השלום בתל אביב בקשה לשחרור התפוסים, במסגרתה התבקש בית המשפט, מכוח סמכותו לפי סעיף 34 לפקודה, להורות על שחרור חלקו היחסי בחשבון ניירות הערך שנתפס, וכן להורות על העברת חלקו בחשבון זה לחשבון בנק נפרד שייפתח על ידו לשם כך ולא לחשבון בחברת IBI (להלן: "הבקשה לשחרור התפוסים"). לאותה בקשה צורפה במעטפה סגורה, לעיון בית המשפט בלבד, חוות דעת של רו"ח הופמן (להלן: "חוות דעת הופמן"). מאוחר יותר, לאחר דין ודברים, הועברה ביום 29.4.2018 לעיון המשטרה אותה חוות דעת.
10. בבקשה לשחרור התפוסים, טען יוסף, בין היתר, כי זכויותיו בפועל בתיק ניירות הערך הינן בשיעור של כ-61% מסך ההחזקות הכולל.
11. בתגובת המשטרה לבקשה לשחרור תפוסים (שהוגשה לבית המשפט ביום 14.3.2018) ציינה המשטרה, כי המועד הקובע לחלוקת הרכוש הוא יום ההקפאה של החשבון (22.2.2018), כי מחומר החקירה עלו ממצאים לפיהם חלקו של יוסף בחשבון הוא מחצית בלבד, וכי היא מסכימה להשיב ליוסף שיעור של 50% מתיק ניירות הערך.
12. ביום חמישי 29.3.2018 התקיים בבית המשפט דיון בבקשת יוסף לשחרור התפוסים (לאחר שביום 26.3.2018 הגיש יוסף בקשה לקביעת דיון במעמד הצדדים).
במהלך אותו דיון, ביקש יוסף לחקור את נציגי המשטרה, והיחידה החוקרת הגישה "דו"ח סודי" לעיון בית המשפט בלבד.
13. בתום אותו דיון, החליט בית המשפט בהסכמת הצדדים, על השבת שיעור של 50% מתיק ניירות הערך לחשבון בנק נפרד של יוסף וקבע, כי בעניין המחלוקת שנותרה בין הצדדים (לגבי חלקו הנטען של יוסף ביתרה בשיעור של 11% מהחשבון) תינתן החלטה משלימה.
14. ביום ראשון 1.4.2018 יצרה המשטרה קשר עם נציגת חברת IBI וציינה כי בהתאם להחלטת בית המשפט, יש להעביר מחצית משווי תיק ניירות הערך לחשבון נפרד של יוסף.
ההעברה בוצעה בהדרגה: ביום 9.4.2018 ציינה חברת IBI, כי בוצעה ההעברה הנדרשת ביחס לניירות ערך ישראליים וביום 16.4.2018 שלחה המשטרה הודעה נוספת לחברת IBI, בה ביקשה לוודא כי כל ההעברות הושלמו. ביום 16.4.2018 השיב מנהל התפעול של חברת הבורסה מטעם IBI, כי כל היתרות עברו, למעט נייר ערך מסוים מאחר ומדובר בתעודת מניה שלוקח זמן להעבירה ולדעתו, יסתיים הטיפול בשבועיים הקרובים.
15. ביום 23.4.2018 קיבל שופט בית משפט השלום את בקשת יוסף לשחרור יתרת חלקו בחשבון המניות (בשיעור 20.1%) וקבע כדלקמן:
"לאחר שעיינתי במסמכים שונים שהוגשו לעיוני, לרבות חומר שסומן על ידי במ/2, בבקשה ובתגובה לה, ובטיעוני הצדדים בפניי, ומשאין מחלוקת במישור העקרוני כי יש להשיב למבקש את חלקו שלו בחשבון המשותף, ולאחר שהמחלוקת הצטמצמה לאופן ושיטת חישוב חלקו של המבקש, החלטתי לקבל את עמדת המבקש ולהורות על השבת חלקו כפי שעולה מבקשתו ובהתבסס על חוות הדעת שהוגשה מטעמו, וזאת מהטעמים הבאים:
נקודת המוצא לדיון היא שהמבקש איננו חשוד בתיק ואין לי אלא להניח לטובתו שפעולותיו בחשבון המשותף היו תמימות לחלוטין.
על רכושו של המבקש חלה הגנה חוקתית (מלאה) מכוח הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 3).
אל מול הניתוח המפורט בחוות הדעת שהוגשה מטעם המבקש, אליה צורפו אסמכתאות ברורות, עומד המסמך (מזכר מיום 14.3.18) ובו הסבר מפורט מדוע זכאותו של המבקש עומדת על מחצית מהיתרה בכל זמן נתון (ובפרט במועד התפיסה). אומר בקצרה כי הגדרת רכוש וקניין הינה הגדרה משפטית שאיננה "כפופה" למגבלות הוראות בנקאיות מקובלות או למישור היחסים בין הבנק לבין לקוחותיו.
המבקש הינו בעל הרכוש (חשבון הבנק במשותף עם אחיו) כהגדרת סעיף 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון. איני יכול לשלול טענת המבקש שהוא הבעלים של מחצית מהכספים בחשבון לפי חישוב הנגזר ממשיכות (בפועל) על ידי השותפים לחשבון. הדבר עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון ועם התנהלות השותפים בפועל (עד לחודש יולי 2017). אף שהמבקש לא נקט באמצעי אקטיבי לצורך איזון וסימטריה בין המשיכות לאחר יולי 2017, ואף שלא נטען שהביע התגדות למשיכות לא מתואמות (במישור היחסים בין האחים-השותפים), אין בכך משום ויתור על חלקו (האמיתי) שכן יתרת הכספים בחשבון עודנה מאפשרת חלוקה שווה בין השותפים לפי חישוב המותאם למשיכות.
על בסיס האמור בחוות הדעת ובמסמכים שצורפו לה, פוטנציאל החילוט של אותם 12.8% שנותרו במחלוקת, אינו יכול לבסס פגיעה בזכותו החוקתית וברכושו של המבקש כבלתי מעורב בתיק זה.
אשר על כן, אני נעתר לבקשה.
אני מורה על "שחרור" יתרת חלקו של המבקש לפי שיטת החישוב שפורטה בחוות הדעת." [הערה: ההדגשות בפסק דין זה אינן במקור – י.ש.].
16. ביום 24.4.2018 הגיש יוסף "בקשה דחופה לפסיקתא", במסגרתה התבקש בית המשפט להורות למשטרה ולחברת IBI להעביר את יתרת חלקו בחשבון ניירות הערך המשותף לחשבון נפרד, כמצוין בבקשה. לבקשה צורפה חוות דעת עדכנית של רו"ח הופמן.
עוד באותו יום הגישה המשטרה "בקשה להורות על המצאת מסמכים" במסגרתה התבקש בית המשפט להורות לב"כ יוסף להעביר למשטרה את חוות דעת הופמן.
ביום 25.4.2018 הגיש יוסף "בקשה דחופה לאיסור פרסום מידע פרטי", במסגרתה התבקש בית המשפט לאסור על פרסום תוכן הנספחים שהוגשו.
17. ביום 26.4.2018 נעתר בית המשפט ל"בקשה דחופה לפסיקתא" והורה להעביר ליוסף את חלקו לפי המפורט בנספח לבקשה.
באותו יום החליט בית המשפט שלא להיעתר ל"בקשה להורות על המצאת מסמכים" וקבע, כי אם החומר דרוש למשטרה לצורך הגשת ערר על החלטת בית המשפט, היא רשאית לבקשו והמשטרה פנתה לב"כ יוסף בבקשה שיועברו אליה המסמכים בדחיפות. ביום 29.4.2018 פנה ב"כ יוסף בכתב אל המשטרה וצירף את חוות דעתו של רו"ח הופמן מיום 12.3.2018.
18. עוד ביום 25.4.2018 פנתה שוב המשטרה לחברת IBI בבקשה לקבל את הרכב תיק ניירות הערך לאותו יום. העברת חלקו של יוסף לחשבון נפרד בבנק הבינלאומי הושלמה ביום 26.4.2018 עם העברת מניות אינטרנט זהב.
19. ביום 5.12.2019 הוגשה התובענה דנן על ידי שאול ויוסף. בהחלטתי מיום 29.3.2020 הוריתי על מחיקת התביעה שהגיש שאול מהנימוקים שפורטו בה.
20. בתביעה שהגיש טוען יוסף, כי שווי ניירות הערך בחשבון שהושבו לו היה נמוך משוויים במועד תפיסת אותו חשבון ועל הנתבעת להחזירו למצבו ערב התפיסה ולפצותו בגין הנזק שנגרם לו, לטענתו, בגובה ההפרש בין שווי ניירות הערך ביום התפיסה לבין שוויים ביום בו הוחזר לו חלקו בתיק ניירות הערך.
21. בהתאם להסכמת הצדדים, בהחלטתי מיום 25.12.2021 הופרד הדיון בתובענה בין שאלת האחריות/החבות לבין שאלת הנזק, כך שתחילה תדון שאלת האחריות ובהתאם להכרעה בה וככל שיידרש הדבר, תידון שאלת הנזק.
22. פסק דין זה עוסק אפוא בשאלת החבות/האחריות של המדינה לירידה הנטענת על ידי יוסף, בשווי ניירות הערך במהלך התקופה בה החשבון נתפס.
תמצית טענות התובע
23. שיעור של 50% מחשבון ניירות הערך נתפס ללא צו ושלא כדין - גם לאחר שהמדינה הודתה כי מחצית מתיק ניירות הערך שייכת לתובע, היא לא פעלה לשחרור חלק זה. לכן, המדינה אחראית לנזק שנגרם עקב תפיסה זו שהינו, מלוא ההפרש בין שווי התיק עובר למועד התפיסה, לבין שווי התיק במועד בו הוחזר לתובע.
24. חלקו של התובע ביום התפיסה היה גבוה מ-50% ובסופו של דבר פסק בית משפט השלום, כי חלקו עומד על שיעור של 70.1%. חלק עודף זה של 20.1% אמנם נתפס כדין, מאחר ובמועד התפיסה לא היו בידי המשטרה הנתונים מהם יכולה היתה ללמוד כי חלקם של האחים בחשבון אינו שווה, אך במהלך התקופה בה היה תפוס, חלק זה טופל ברשלנות רבתי, תוך הפקרה מוחלטת של חובת המדינה לשמור על ערכו הכלכלי של התפוס. עם תפיסת התיק, הפכה המדינה למנהלת התיק וחובה עליה לנהלו כראוי, אולם היא לא מינתה מנהל תיקים כלשהו שיטפל בתיק וינהל אותו, ובכך עברה על הוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995, האוסר על מי שאינו בעל רישיון לנהל תיקים. המדינה הותירה את התיק ללא ניהול וללא השגחה כלשהם. מחדל זה מהווה רשלנות רבתי והפרה חמורה של חובות אמון ונאמנות שחבה המדינה ליוסף, ולכן היא אחראית לנזק שנגרם לו עקב התפיסה ושלילת שליטתו בתיק ניירות הערך.
25. כתוצאה מההתנהלות הרשלנית של הנתבעת, ירד ערכו של חשבון ניירות הערך וליוסף נגרם נזק כבד בגובה ההפרש בין שווי חלקו במועד התפיסה, בתוספת ריבית שקלית כחוק עד מועד השחרור, לבין שווי חלקו במועד השחרור, בצירוף הפרשי ריבית שקלית כחוק ממועד השחרור ועד מועד הגשת התביעה. בהתאם לכך, גובה הנזק הינו בסך של 10,435,102 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.
26. בניגוד לטענת הנתבעת, קיים קשר סיבתי בין תפיסת החשבון לבין ירידת ערך תיק המניות. בנסיבות המקרה, עצם ההתנהגות העוולתית של הנתבעת מבססת את קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק ויש לאמץ את הגישה הנוהגת בפסיקה ל"פיצויי ביטול" – "recessionary damages" (ע"א 3654/97 יחזקאל קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ (פורסם בנבו, 27.6.1999)). במקרה של הערכת נזק בתיקי ניירות ערך, שערכם עשוי לעלות או לרדת, מבחן ה"אלמלא" (קרי, השאלה מה היה קורה אלמלא העוולה) הוא היפותטי במיוחד. במקרה דנן, החלת גישת "פיצויי הביטול" מתחייבת מהתקיימותם של יחסי אמון מיוחדים ויחסי שליחות בין הרשות לבין האזרח וכן בשל התקיימותו של יחס חוזי. יחסים אלו הופרו על ידי הנתבעת ברגל גסה.
27. לחילופין, יש לדחות את טענת הנתבעת בנוגע לניתוק הקשר הסיבתי בין העוולה לנזק. יוסף הוכיח כי הוא התכוון למכור את תיק המניות, אלמלא הוא היה נתפס שלא כדין.
תמצית טענות הנתבעת
יש לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים:
28. היעדר סמכות עניינית: טענות יוסף נגד תפיסת החשבון הועלו במסגרת ההליך הפלילי ובית המשפט המוסמך לא מצא כי נפל פגם בהתנהלות המשטרה בעניין זה. המשטרה פעלה כדין, הן בתפיסת החשבון כולו והן בשחרור חלקו של יוסף במועדים שנקבעו על ידי הערכאה המוסמכת. בית משפט אזרחי נעדר סמכות עניינית לדון בטענות יוסף נגד התפיסה ומדובר בתקיפה עקיפה אסורה.
29. בהתאם לסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, המדינה אינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית.
30. משטרת ישראל פעלה כדין, בתום לב ובתחום ההרשאה החוקית והסבירה המוענק לה, הן בתפיסת החשבון כולו והן בשחרור חלקו של יוסף במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט; למשטרה הייתה סמכות לתפוס בשלב הראשוני את חשבון המניות כולו, לנוכח החשד להברחת נכסים, כאשר היה ידוע שבאותו שלב נעשית מכירה של מניות בהיקף של עשרות מיליוני ₪. צו התפיסה נתבקש ואושר כדין ונחתם על ידי בית המשפט ולא הוגשה בקשה כלשהיא לשחרור התפוס – החשבון – או בקשה באשר לאופן ניהול התפוס/החזקתו.
31. ליוסף אין עילת תביעה כלפי המדינה שפעלה במסגרת הוראות הדין. תפיסת כל חשבון המניות בשלב הראשון, לרבות חלקו של יוסף, נעשתה כדין, בין היתר, בשים לב לחשש להברחת הנכסים ולמטרה של תפיסת נכסים ושימור מצבת נכסיו של החשוד ומניעת הברחתם. בחקירה כלכלית תחת אזהרה שנערכה לשאול (ביום 21.2.2018) עלה, כי ליוסף ייפוי כוח ושיקול דעת מלא למכור מניות בחשבון המשותף, ללא הסכמה של שאול וכי יוסף מכר את המניות לצורך מימון שכר טרחת עו"ד והוצאות של שאול. סמוך לאחר התפיסה, זימנה המשטרה את יוסף כ"טוען לזכות" ופעלה לבחינת טענות שאול בדבר חלקו בחשבון המשותף. הטיפול בשחרור חלקו של יוסף היה באופן מיידי, משנתקבלה ההחלטה על שחרור חלקו. קביעת שיעור חלקו של יוסף בחשבון דרשה עריכת חישובים ובחינות, כל זאת כאשר התעוררה מחלוקת לגבי שיטת החישוב. בתום הליך שיפוטי, הכריע בית המשפט וקבע חישוב הנגזר ממשיכות והיה צורך להתחקות אחר המשיכות בפועל ובחינת טענות הצדדים בעניין זה, לשם הכרעה בדבר חלקו של יוסף ובטרם ניתן היה לשחרר את חלקו. כמו כן, לשם שחרור חלקו של יוסף נדרש היה לפתוח חשבון בנק נפרד על שמו, והיה צורך להפקיד את הכספים בחשבון בנק אחר שפרטיו נמסרו למשטרה במועד מאוחר יותר על ידי יוסף.
32. השתק ומניעות: יוסף מנוע ומושתק מלטעון הן נגד חוקיות התפיסה של החשבון, הן נגד ניהול החשבון ודין טענות אלו להידחות, מאחר ולא הועלו בזמן אמת ובית המשפט בהליך הפלילי, לא מצא לקבוע כי המשטרה פעלה שלא כדין בתפיסת החשבון כולו. במועד תפיסת החשבון, או בסמוך אליו, נמנע יוסף מלבקש למכור את ניירות הערך ולהפקיד את הכספים בקרן החילוט. גם לאחר תפיסת החשבון, היה יוסף מודע כל העת למצב ניירות הערך ומחיריהם היורדים ולמרות זאת, לא פנה בבקשה לממשם. רק ביום 13.3.2018 ביקש יוסף לראשונה לשחרר את חלקו בחשבון, טען לראשונה כי חלקו בחשבון עומד על שיעור של 61% ובשלב מאוחר יותר, טען כי מדובר על 70.1%. עצם העובדה שיוסף נמנע מלפנות למדינה בבקשה למכור את ניירות הערך ולהפקיד את הכספים בקרן החילוט – בזמן שידועים לו כל העת המשך ההחזקה בניירות הערך ומחיריהם – מקימה טענת השתק ומניעות נגדו.
33. ההחלטה שלא לבצע מכירה של כל המניות בסמוך לאחר מועד תפיסתן היא החלטה סבירה בנסיבות העניין.
34. אין לבחון את התנהלות המדינה "בחוכמה שבדיעבד", תוך הסתכלות לאחור, בייחוד ביחס להחזקת נכס שקשה להעריך את שוויו העתידי. במועד תפיסת ניירות הערך, המגמה של הניירות הייתה חיובית וחלה עליה במחיר שלהן בימים שקדמו לתפיסה, בעיקר בנוגע למניית אינטרנט זהב. יוסף מתיימר להפוך את המדינה ל"מבטחת" ויש לדחות את ניסיונו לשפר את מצבו מזה שהיה אלמלא התפיסה.
35. ממילא, ספק אם אלמלא התפיסה, יכול היה יוסף למכור את ניירות הערך על רקע מגבלות שימוש במידע פנים. בנוסף, ספק אם היה ניתן למכור את כל ניירות הערך עם תפיסתם, מאחר והחשבון שימש בטוחה להלוואה. באופן אובייקטיבי, בפרק הזמן ממועד התפיסה ועד לשחרור, לא ניתן היה למכור את כל ניירות הערך ולהפקיד את הכספים בקרן החילוט, מאחר והעברה לניהול יחידת החילוט היא תהליך הכולל מספר שלבים. הראיה, גם לחברת IBI נדרש פרק זמן של כ-3 שבועות לצורך העברת ניירות הערך מהחשבון המשותף לחשבון בנק נפרד של יוסף.
36. ניתוק הקשר הסיבתי בין מעשה התפיסה לבין ירידת ערך תיק המניות: מבחן הקשר הסיבתי העובדתי לפיו ההתרשלות היא "הסיבה בלעדיה אין" לקיומו של הנזק, אינו מתקיים. יש לדחות את הטענה, כי מעשה התפיסה הוא זה שהוביל לירידת ערך תיק המניות, מאחר וקיימים גורמים רבים המשפיעים על מחירי ניירות ערך.
37. יש לייחס ליוסף אשם תורם בשיעור של 100% ולחייבו בנטל הקטנת הנזק: התובעים, שהם אנשי עסקים מנוסים המעורים בכל הקשור לתיק המניות וידעו שערכו מצוי ב"מצב ירידה", לא נקטו כל פעולה ולא פנו למשטרה, או לבית המשפט, או לחברת IBI, בבקשה לשימור ערך המניות באופן זה או אחר. יוסף עיכב את המשטרה מלשחרר את חלקו, כאשר חרף בקשות המשטרה לקבל את חוות דעת הופמן, בה פורט חישוב חלקו בחשבון (בשיעור העולה על 50%), נמנע יוסף מלהעבירה עד ליום 25.4.2018, כאשר כבר התקבלו שתי החלטות לשחרור חלקו. לוּ היה יוסף מעביר את חוות הדעת קודם לכן, היתה המשטרה משתכנעת במהימנות טענותיו באשר לחלקו ופועלת לשחררו.