בית משפט השלום בירושלים
ת"א 14819-02-19 שטארך נ' Jewish Community Watch ואח'
ת"א 14817-10-19 דסי ארליך ואח' נ' צבי שטארך
בפני כבוד השופטת מוריה צ'רקה
התובע בת.א. 14819-02-19
צבי שטארך
ע"י ב"כ עוה"ד נעם שרייבר
נגד
הנתבעים בת.א. 14819-02-19 1. Jewish Community Watch
2. מאיר סיוולד
ע"י ב"כ עוה"ד רועי ששון ואביחי טויג
ובעניין
התובעים בת.א. 14817-10-19 1. דסי ארליך
2. ניקול מאייר
3. אלי סאפר
4. Jewish Community Watch
5. מאיר סיוולד
ע"י ב"כ עוה"ד רועי ששון ואביחי טויג
נגד
הנתבע בת.א. 14817-10-19 צבי שטארך
ע"י ב"כ עוה"ד שלמה מצגר ואמיר בן יהודה
פסק דין
בפני שתי תביעות שעניינן לשון הרע. כיוון שהפרסומים השונים נכתבו באותה פרשה, ובתגובה זה לזה, הוריתי שהדיון בשתי התביעות ייעשה במאוחד.
הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים
1. התובע בת"א 14819-02-19 (להלן: "שטארך" ו"התביעה" או "התביעה הראשונה", בהתאמה), הינו תושב ירושלים, אשר מפרסם מעת לעת מאמרי דעה בבלוג אינטרנטי, וכן בחשבון הפייסבוק שלו. כל הפרסומים של שטארך נעשו תחת שם העט "יחזקאל הירשמן".
2. במהלך שנת 2016 החל שטארך בפרסום סדרת מאמרים במסגרתם הביע דעתו לפיה יש איסור הלכתי להסגיר יהודי למדינה זרה. שטארך לא הסתפק בדיון בסוגיית ההסגרה באופן תיאורטי בלבד, ובחלק מאותם מאמרים, התייחס באופן ספציפי לשאלת הסגרת מלכה לייפר (להלן: "לייפר"). לייפר חשודה בכך שביצעה מספר רב של פגיעות מיניות בתלמידותיה בהיותה מנהלת בי"ס באוסטרליה, ובתקופה בה פרסם שטארך את הפרסומים העומדים בבסיס התביעות, התקיים דיון בבתי המשפט ובציבור בכללותו בשאלת הסגרתה לאוסטרליה (ר' תה"ג (מחוזי י-ם) 23733-08-14 מדינת ישראל פרקליטות המדינה המחלקה לעניינים בינלאומיים נ' מלכה לייפר (23.9.19), ועה"ס 6974/20 מלכה לייפר נ' היועץ המשפטי לממשלה (15.12.2020)). במסגרת ממאמריו הביע שטארך דעתו שקיים איסור הלכתי בהסגרת לייפר, או בביצוע כל פעולה התומכת בהסגרתה.
3. בפרסומיו של שטארך ישנה התייחסות לא רק להסגרת לייפר, אלא לפרשה בכללותה, ולמעשים המיוחסים לה. בנוסף, התייחס שטארך במאמריו לשלוש האחיות שהגישו תלונות כנגד לייפר למשטרת ויקטוריה באוסטרליה, ואשר בעקבות תלונותיהן התבקשה הסגרתה של לייפר. אחיות אלו יכונו להלן "המתלוננות". יצוין כי המתלוננות לא שמרו על אנונימיות, וניהלו מאבק ציבורי להסגרתה של לייפר לאוסטרליה, במסגרתו הן התראיינו בשמן המלא ותמונותיהן פורסמו ברבים.
4. בפרסומים, אשר תוכנם יפורט להלן בהרחבה, הוא "לבש את גלימת הסניגור", כלשונו הציורית, בכל פעם שהתייחס ללייפר ולמעשיה, ולימד עליה זכות בכל דבר ועניין. שטארך הביע דעתו שאין איסור הלכתי במעשים שיוחסו לה ואין בה כל מסוכנות, אף אם יוכח שהמתלוננות דוברות אמת, וכתב שהיא ראויה לאמפתיה עקב נסיבות חיים קשות שהביאו אותה לעשות כנטען. מנגד, ביחסו אל המתלוננות, דן אותן שטארך לחומרה, וייחס להן, בין השאר, תלונת שווא מתוך בצע כסף ורצון לנקמה.
5. שטארך פרסם מאמריו בבלוג ובדף הפייסבוק שלו, ובנוסף שלח אותו בדוא"ל אל המתלוננות, וגם שיתף את התובעת מס' 1 בת.א. 14817-10-19 (להלן: "ארליך" ו"התביעה השנייה" בהתאמה) בעמוד הפייסבוק שלה. ארליך מצידה שיתפה את המאמר עם כל חבריה והעוקבים אחריה, וכך הובאו מאמריו של שטארך לידיעת מספר רב של עוקבים של ארליך, תומכים וחברים.
6. אחד מאותם עוקבים, הנתבע 2 בתביעה הראשונה, שהוא גם התובע 5 בתביעה השנייה (להלן: "סיוולד"), פרסם בדף הפייסבוק האישי שלו מספר פרסומים המתייחסים אל שטארך, בהם הוא כינה אותו בשמות גנאי, ייחס לו "הנאה להגן על מי שפגעו בילדים", טען שמאמריו פשטניים ומעידים על העדר הבנה, וחשף את זהותו האמתית של שטארך. בגין פרסומים אלו הוגשה התביעה הראשונה.
7. הנתבעת 1 בתביעה הראשונה (להלן גם: "JCW") היא עמותה שייסד סיוולד, אשר משרדיה בארה"ב, ומטרותיה הם הגנה על ילדים מפני פגיעות מיניות, באמצעות העלאת מודעות לתופעה, תמיכה בקורבנות, מלחמה בסטיגמה השלילית והבושה המלווה את הקורבנות, חינוך הקהילות וסיוע להבאת הפוגעים לדין (ס' 5-7 לתצהירו של סיוולד). אחד הפרסומים של סיוולד פורסם גם באתר שמפעילה נתבעת זו.
8. הנתבעת 3 היא עמותה הפועלת בישראל, אשר מטרותיה הן סיוע לקורבנות תקיפה מינית, פיזית או הזנחה של ילדים. נוכח הדמיון במטרות ובקהל היעד, בין הנתבעת 1 לנתבעת 3 היו שיתופי פעולה לאורך השנים (ס' 5 ו- 7 לתצהיר אהרונסון מטעם הנתבעת 3).
9. כתגובה לתביעה הראשונה, ובד בבד עם הגשת כתב ההגנה, סיוולד והנתבעת 1 הצטרפו אל שלוש המתלוננות בעניינה של לייפר, והגישו תביעה כנגד שטארך (להלן: "התביעה השנייה"), במסגרתה טענו שהפרסומים של שטארך כלפיהם הם בגדר לשון הרע.
10. כבר בשלב זה יצוין כי במסגרת ישיבת קדם המשפט הראשונה המלצתי לשטארך לשקול הסרת חלק מהביטויים הכלולים במאמריו ואשר מתייחסים אל המתלוננות באופן מבזה. לאחר ישיבה זו הגיש שטארך רשימת תיקונים שהכניס במאמרים, מבלי להודות ב"אשמה" כלשונו.
11. יחד עם זאת, המתלוננות סברו שאין די בתיקונים שהכניס שטארך, ועמדו על המשך ניהול ההליך. לפיכך, ההליך נוהל עד תום, נשמעו העדים, הוגשו סיכומים, והגיעה עת ההכרעה.
טענות הצדדים
12. כאמור, התביעה הראשונה הוגשה על ידי שטארך, אשר טען שפרסומיו של סיוולד כפי שיפורטו להלן, מהווים לשון הרע. בנוסף טען, שהפרסומים פוגעים בפרטיותו בכך שחשפו את שמו ותמונתו, שהיו חסויים. התביעה הוגשה במקור גם נגד הנתבעת 1, אשר לטענת התובע, סיוולד פעל בשמה, ונוכח אחריותה ללשון הרע שפורסמה באתר אותו היא מפעילה. התובע ביקש לייחס לנתבעים אחריות גם לתגובות הגולשים שנכתבו בתגובה לפרסומים שהם פרסמו, אולם לא הוכיח מה היו התגובות לפרסומים, ולא טען שהיו בתגובות משום לשון הרע.
13. הנתבעים 1 ו-2 לא הכחישו שהם שפרסמו את המיוחס להם בכתב התביעה, אלא טענו שבית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדיון בתביעה, בשים לב לכך שמקום מושבם ומקום פעילותם הוא בארה"ב. לחילופין, ביקשו הנתבעים להחיל על פרסומיהם את הדין האמריקאי.
14. לגופו של עניין טענו הנתבעים שהפרסומים המיוחסים להם אינם לשון הרע, ולחילופין, שהם פרסום מוגן לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" או "חוק איסור לשון הרע"). הנתבעים טענו שפעלו בתום לב, וכי האמור בפרסום הוא אמת ויש בו עניין ציבורי, והוא נעשה מתוך חובה מוסרית וחברתית ומתוך הגנה על עניין אישי כשר של אחר. בנוסף, טענו הנתבעים, שהפרסום היה בגדר הבעת דעת על התנהגותו של שטארך, ו/או ביקורת על יצירה שלו, ו/או שהוא נעשה כדי לגנות לשון הרע שהוא פרסם, וכי גם מטעמים אלו יש לדחות התביעה נגדם.
15. הנתבעים 1 ו- 2 הוסיפו וטענו שפרסום שמו האמיתי ותמונתו של שטארך אינם אסורים על פי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), הן משום שהפרטים היו ממילא מפורסמים באינטרנט, והן משום שהיה בהם עניין ציבורי המצדיק זאת.
16. מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, ביקש שטארך לתקנה ולהוסיף את הנתבעת 3, בטענה לשיתוף פעולה בינה לבין הנתבעת 1, ובטענה שסיוולד מכהן כבעל תפקיד בשתיהן. הנתבעת 3 הכחישה כל קשר לפרסום.
17. גם במסגרת התביעה השנייה, נטען שיש בפרסומיו הרבים של שטארך כפי שיפורטו להלן משום לשון הרע על התובעים. כמו הנתבעים 1 ו- 2 בתביעה הראשונה, גם שטארך הודה שהפרסומים העומדים בבסיס התביעה השנייה נעשו על ידו. להגנתו טוען שטארך שהעובדות שהובאו בפרסומים הן אמת, שכן הן מבוססות על דברים שפורסמו בעבר בכלי התקשורת, וכי הפרסומים כולם הם בגדר הבעת דעה, אף אם נכתבו בדרך של הפרזה (היפרבולית), אשר לדעתו של הכותב היא "לשון בית המדרש" (ר' ס' 9 לכתב ההגנה מטעמו בתביעה השנייה).
18. שטארך מוסיף וטוען שהפרסומים נכתבו בתום לב, ללא כוונה להשפיל ולקנטר, תוך תגובה לפרסום לשון הרע שפרסמו המתלוננות כלפי לייפר וכלפי אחרים, וכתיבת הדברים מוגנת מכח חופש הביטוי וחופש הדת.
19. שטארך ביקש להגיש תביעה שכנגד גם נגד המתלוננות בתיק לייפר, בקשה שנדחתה בשל האיחור בהגשתה.
דיון והכרעה
20. נוכח ריבוי הפרסומים וריבוי העילות והטענות, נאלצתי להאריך גם מקום בו ביקשתי לקצר. לפיכך, לנוחות הקריאה, הדיון ייפתח בדיון בעילות כל הצדדים לפי חוק איסור לשון הרע, משם אמשיך ואדון בתביעת שטארך לפי חוק הגנת הפרטיות, ולבסוף אדון בסעדים הנדרשים. כל אחד משלושת הפרקים האמורים ייפתח בדיון במסגרת המשפטית הכללית, ויימשך ביישום ההלכה על פרטי המקרה שבפני.
21. אולם בטרם אפתח, אומר כי אני דוחה את טענת הנתבעים 1 ו- 2 בתביעה הראשונה לפיה בית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתביעה, שכן הם תושבי ארה"ב, וזאת בשים לב לתביעה שהם עצמם הגישו נגד שטארך בגין אותה פרשה.
22. בנוסף, אני סבורה שככל שהנתבעים סבורים שהדין האמריקאי שונה מהדין הישראלי בכל הנוגע לדיני לשון הרע, עליהם הנטל להוכיח דין זה (ר' דנ"א 1558/94 ויקטוריה נפיסי נ' סימנטוב נפיסי, נ(3)573 (1996)), והם לא עשו כן. לפיכך הפרסומים השונים ייבחנו על פי הוראות חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות והפסיקה המפרשת אותם, הכל כפי שיפורט להלן.