בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 58566-12-18 הוצאת עתון הארץ בע"מ ואח' נ' כיכר השבת בע"מ ואח'
לפני כבוד השופטת כוכבה לוי
התובעת והנתבעת שכנגד :
הוצאת עתון הארץ בע"מ
באמצעות בא כוחה עו"ד זאב ליאונד ועו"ד דור ליאונד ואח
נגד
הנתבעים:
1. כיכר השבת בע"מ
2. נתנאל לייפר
התובעת שכנגד : כיכר השבת בע"מ
באמצעות באי כוחה עו"ד זאב פרל ועו"ד שי טביב
פסק דין
בפני תביעה ותביעה שכנגד , כל תביעה בסכום של 1 מיליון ₪ שבמהותן הן תביעות כספיות בגין הפרת זכויות יוצרים , שהגישו התובעת והתובעת שכנגד – חברות בע"מ הפעילות בתחום התקשורת.
להיות הצדדים חברות בע"מ חשיבות לנוכח מהות אישיותן המשפטית , זהות המוסכמים מטעמה להתקשרויות ולשיתוף פעולה , הדרך לבירור זהות זו והכל תוך יישום הוראות חוק זכות יוצרים 2007.
1. התביעה העיקרית :
התביעה העיקרית הוגשה על ידי הוצאת עיתון הארץ בע"מ , שהיא חברה בע"מ המוציאה לאור של עיתון הארץ ועיתון "דה מרקר" , ומפעילת אתרי אינטרנט בקבוצת הארץ לרבות דה מרקר בגין "פגיעה בוטה " בקניינה הרוחני של התובעת על דרך העתקה מתמשכת ושיטתית של "כתבות מקוריות "שהתפרסמו בעיתון הארץ ובעיתון דה מרקר השייכות לתובעת ופרסמו באתר הנתבעת 1 "כאילו היה רכושם שלהם"- של הנתבעים .
על פי כתב התביעה העיקרית פעילותה זו של התובעת מצויה בליבת עסקיה.
היא מעסיקה עובדים רבים לרבות כתבי דה מרקר, וזכויות היוצרים בכתבות הרבות שהועתקו על פי כתב התביעה על ידי הנתבעים שייכות לתובעת .
כבר בשלב זה אציין כי למרות טענות התובעת בכתב תביעתה לא צירפה התובעת אסמכתאות להעיד כי היא העסיקה את הכתבים , כותבי הכתבות מושא התביעה העיקרית , העסקה מכוחה הוקנו לה זכויות הקניין בפרי יצירת הכתבים מכח סעיף 34 לחוק זכות יוצרים 2007 לאמור :
"34.
מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת."
התובעת , בכתב התביעה העיקרית מונה 13 כתבות שפורסמו על ידה בעיתון דה מרקר והועתקו בסמוך לאחר פרסומן על ידי הנתבעים ופורסמו בפרסומים מפרים על ידי הנתבעים.
התובעת בכתב תביעתה מציינת ומצרפת את הכתבות המקוריות שהיא טוענת לזכות יוצרים בהן ואשר פורסמו לאורך תקופה בהחלט משמעותית למן 28.9.2016 ולאורך תקופה רציפה ועד 14.5.2018.ברם ,אין להתעלם מהעובדה כי התובעת בהגינותה טענה כי את התנגדותה ומחאתה להפרות ביטאה למעשה לראשונה בהתייחס ובעקבות הפרת זכויותיה בכתבה המאוחרת מבין הכתבות אשר פורסמה ב -17.4.18.2018 .
מעיון בניספח 2 לכתב התביעה עולה כי מכתב ההתראה הראשון בגין הפרת זכות יוצרים התייחס אך ורק להפרה בכתבה האמורה פרי יצירתה של הכתבת רפאלה גויכמן.
רק "בהמשך" התברר לתובעת לשיטתה – סעיף 14 לכתב התביעה - כי הנתבעים נהגו להפר "באופן שיטתי"- כך לטענתה , את זכויות היוצרים הנטענות של התובעת על דרך העתקת כתבות שלמות מאתר דה מרקר , אותן פרסמו תוך שינויי עריכה מינוריים , ובחתימת הנתבע 2 אם בשמו ואם בשם העט שאימץ לעצמו – דניאל הרץ.
לעניין זה בהחלט לא נסתר מעיני כי מכתב ההתראה והדרישה בעניין הפרת זכויות יוצרים גורפת בכתבות מושא התביעה יצא תחת ידו של בא כח התובעת רק ב21.8.2018 – כ-3 חודשים לאחר המכתב הראשון – ניספח 2 לתביעה ובהתייחס לכתבות שפורסמו ברצף ועד שנתיים קודם המכתב כאמור .
התובעת טוענת כאמור להפרת זכויות יוצרים בכתבות מושא התביעה "שנעשו על ידי עובדיה לצורך ובמהלך עבודתם בעיתון ומשכך שייכות לתובעת " – כאמור התובעת נמנעה וסיבותיה עימה, מלבסס טענתה כבעלת זכות היוצרים בכתבות אלה ולהוכיח בפשטות כי הכתבים החתומים על הכתבות שהועתקו לשיטתה , ולהם עומדת חזקת סעיף 64 לחוק זכות יוצרים הם אכן עובדי התובעת . ברי כי ככל שהיו מוכיחים זאת , היתה התובעת בעלת זכויות היוצרים בכתבות.
יחד עם זאת אינני מתעלמת מטיעוני התובעת לעניין זה – הערת משנה 4 לסיכומי בא כח התובעת בתביעה העיקרית לאמור כי זכויות היוצרים של התובעת בכתבות לא הוכחשו על ידי הנתבעת . מה שהוכחש על ידה הוא הפרת זכויות היוצרים בהן.
ברם , לא נוכחתי מהתנהלות התובעת – וזאת בהתייחס לזכויות היוצרים של הנתבעת בהן עשתה בהן שימוש , אל מול בעלת זכויות היוצרים – הנתבעת על דרך גזרה שווה . סוגיה זו תידון להלן.
התובעת טוענת בין היתר לעשיית עושר ולא במשפט על ידי הנתבעים שפעלו על מנת לנכס לעצמם את פרי עמלם של כתבי התובעת תוך שינויים מכוונים בכותרות הכתבה ,ועותרת לפיצוי, בין היתר לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט בגין התעשרות שלא כדין מקניינה הרוחני של התובעת.
למותר לציין כי התובעת עותרת לפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 56 לחוק זכות יוצרים בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעת ב13 כתבות מקוריות שונות ומבקשת לראות בכל הפרה , הפרה עצמאית ונפרדת ודורשת להורות לנתבעת להסיר לאלתר ולצמיתות את כלל הפרסומים המפרים מושא התביעה מאתר כיכר השבת ומכל מופע אחר שלהם במרשתת .
התובעת העמידה את תביעתה מטעמי אגרה על הסכום של 1 מיליון ₪.
2. הגנת הנתבעת והתובעת שכנגד
מנגד , הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ - הבעלים והמפעילה של אתר החדשות "כיכר השבת" אותו היא מציגה כאתר החרדי הגדול בעולם , המהווה- כך לשיטתה - פורטל החדשות הגדול והפופולרי ביותר למגזר הדתי חרדי.
אתר זה פועל למטרות רווח ומופיעות בו פרסומות לצד תכנים עיתונאים .
הנתבע 2 –נתנאל לייפר , ובשם העט שלו – דניאל הרץ, הוא כתב באתר כיכר השבת ומועסק על ידי הנתבעת 2. זאת לציין כי בשלבים ראשונים של בירור ההליך בפני התברר כי הנתבע 2 השתמש בשם בדוי בכתבות שפרסם, זאת על מנת שלא להיות מזוהה בחוגים החרדיים בנושאים השנויים במחלוקת במגזר זה..
בין כך ובין כך הנתבעים הכחישו את טענות התובעת , הכחשה גורפת לטענות התובעת בדבר הפרת זכויות היוצרים של התובעת בכתבות שפורסמו על ידה.
לגופן של טענות התובעת להפרות ,טענו הנתבעים כי בין התובעת לנתבעת שררו הסכמות לשיתוף פעולה שקיבלו ביטויין בפועל בכתבות , וצילומים רבים אשר פורסמו לראשונה על ידי הנתבעת ולה זכויות היוצרים בהן ואשר הועתקו העתקה שיכולה הייתה להיחשב כמפרה אלמלא ההסכמות לשיתוף פעולה להן היא טוענת בין שני הגופים וזאת לאורך תקופה ממושכת החל מ 10.10.2012 ועד 2018מאי – תאריך מכתב ההתראה הראשון ניספח 2 לתביעה העיקרית , תוך פרסום צילומים לרבות של הרב דרעי שהזכויות בהן לנתבעת והמשך בכתבות ויצירות רבות שפורסמו על ידי הנתבעת 1 והועתקו על ידי התובעת כאמור לאורך תקופה בשנים :2013- ס 20 לכ ההגנה ,אפריל 2014- סעיף 23 לכתב ההנה ,9.6.2014- בינואר 2015 – סעיף 28 לכתב ההגנה , אוג 2015 – סעיף 30 לכ ההגנה , דצמ 2017 – סעיף 24 לכתב ההגנה ועוד.
הלכה למעשה טוענים הנתבעים הן בכתב הגנתם והן בתביעה שכנגד כי לנתבעת ניתנה הסכמת התובעת בהסכם שיתוף פעולה שאינו כתוב, לעשות שימוש בתכנים אשר נסקרו או דווחו או פרסמו על ידי התובעת באתריה ומנגד התובעת גם היא ובאופן הדדי פעלה בהסתמך על שיתוף הפעולה כאמור ועשתה שימוש רב בתכנים פרי עט , ומצלמת כתביה וצלמיה של הנתבעת. לא למותר להדגיש כי אין חולק שהן הנתבעת והן הנתבעת שכנגד לא שילמו כל תמורה לצד שכנגד תמורת פרסום ושימוש בכתבות ויצירות הגוף האחר – בעל זכויות היוצרים .
ולא זאת אף זאת אלא שלטענת הנתבעת עשתה התובעת שימוש בכתב הנתבעת לו שילמה הנתבעת את שכרו .- סעיף 38 לכתב ההגנה – יוער כי טענה זו נטענה באופן עלום ולא קונקרטי.
לטענת הנתבעת , קיים רציונאל בשיתוף הפעולה וההסכמות ההדדיות בין התובעת והנתבעת להן היא טוענת נוכח העובדה שעסקינן בקהלים שונים וקוטביים האחד למשנהו , של כל אחד מהן .
לשון אחרת – קהל היעד של הנתבעת הוא ציבור חרדי שבכל מקרה אינו נחשף לפרסומי וכתבות עיתון הארץ , ודה מרקר וההיפך.
משכך, ובהתבסס על הנחת יסוד זו הרי שלא נגרם כל נזק לתובעת שכן ממילא קהל היעד של הנתבעת- הקהל החרדי לא נחשף לכתבות התובעת שקהל היעד שלה שונה לחלוטין .
לטענת הנתבעת , עשתה התובעת שימוש לרעה בהליכי בית משפט למרות ידיעתו אודות ההסכמות הדדיות , הגישה בדיעבד, ותוך שיהוי ומניעות - ראו בין היתר סעיף 8 לסיכומי בא כח התובעת שכנגד , תביעה בגין הפרות עבר רבות , ולמרות נסיונה ומיומנויותיה לאתר פרסומים מפרים כביכול , "לא ניסתה לאתר ולא אסרה על הנתבעת לעשות שימוש בתכנים בשום צורה שהיא עד לאחרונה" . בקצירת האומר טוענים הנתבעים כי התובעת נתנה הסכמתה לעשיית שימוש על ידי הנתבעים בתכנים מושא התביעה .
לטענת הנתבעת , החליטה התובעת באופן חד צדדי , וטעמיה עימה לחזור בה מההסכמות לשיתוף פעולה שנהג בין הצדדים. באופן זה הכשילה או הטעתה את הנתבעים בכוונת מכוון.
עוד טענה כי לתובעת אין כל זכות עמידה לתבוע סעד בגין זכותם המוסרית האישית על עובדיה " ככל שקיימות כאלה בנסיבות העניין".
לאור התנהלות ההדדית של הצדדים לאורך שנים טענה הנתבעת כי היא פעלה בתום לב תוך הסתמכות על ההסכמות ההדדיות הנטענות על ידה ,מבלי לשער ומבלי לצפות לטענות בדבר הפרת זכויות יוצרים מטעם התובעת
והוסיפה וטענה כי נוכח התנהלות שני הגופים מכאן ומכאן ובעיקר התנהלות התובעת שעשתה שימוש בפרסומים וצילומים שלנתבעת זכויות יוצרים בהן הרי שהתובעת מנועה ומושתקת מלטעון להפרות כאמור .
3. התביעה שכנגד
הנתבעת כאמור , ולנוכח התביעה העיקרית, הגישה את תביעתה שכנגד בגידרה פירטה שורה ארוכה של יצירות – כתבות וצילומים שלה זכות היוצרים בהן , אשר הנתבעת שכנגד עשתה בהן שימוש לאורך תקופה ארוכה למן 2012 ועד 2018.
כאמור , גם התביעה שכנגד הוגשו על ידי הנתבעת 1 בגין הפרת זכות יוצרים לתשלום פיצוי של 1,000,000 מליון ₪..
גם במקרה דנן טוענת התובעת שכנגד כי היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכויות היוצרים שלה בשלל הכתבות שפורטו בתביעה שכנגד בסכום כולל של 1.7 מליון ₪ והעמידה את תביעתה מטעמי אגרה על הסך של 1 מליון ₪, והכל ככל שלא תתקבל טענתה כי בין הצדדים שררה מערכת הסכמים לשיתוף פעולה שבהסתמך עליה התנהלו שני הצדדים בפועל.
התובעת שכנגד הכחישה בכתב תביעתה , כל הסכמה או הרשאה לה טענה הנתבעת שכנגד ,כאילו זו ניתנה לנתבעת שכנגד לעשות שימוש בזכויות היוצרים שלה .
התובעת שכנגד מונה רשימה של 17 כתבות וצילומים שזכויותיה בהן הופרו על ידי הנתבעת שכנגד כפי שיפורט להלן אלא שהנתבעת שכנגד , התגוננה פרטנית בהתייחס לכל פרסום ופרסום בטענה כי לא הפרה את זכויות היוצרים של התובעת שכנגד אמנה להלן חלק מאירועי ההפרה הנטענים על ידי התובעת שכנגד ותשובות הנתבעת שכנגד :
- תמונת השגריר האמריקאי דייויד פרידמן אשר פורסמה באתה התובעת שכנגד ביום 23.5.18 ואשר הועתקה על ידי הנתבעת שכנגד בו ביום וכן בספט 2018- ס 8.1.4 לכתב התביעה שכנגד .
בהתייחס לטענת הפרה זו טענה הנתבעת שכנגד להגנתה כי קיבלה את האישור לפירסום ממר ישראל כהן – כתב התובעת שכנגד אשר טען כי צילם את הצילום הנטען .
ברם , הנתבעת שכנגד אינה מתמודדת בהגנתה עם הוראות סעיף 34 לחוק על פיו זכויות היוצרים הן של המעסיק – כיכר השבת ולא של ישראל כהן הנ"ל.
בנוסף טענה כי בתקופה הרלבנטית היה ישראל כהן עורך באתר כיפה – טענה סתמית שאינה נתמכת בכל אסמכתא. לחלופין טוענת היא כי מדובר "במסכת אחת" בהתאם לסעיף 56 (ג) לחוק זכות יוצרים
כתבה אודות הדיקנית החרדית הראשונה שפירסמה התובעת שכנגד באוק 2013 , ואשר בו ביום פורסמה בתר הנתבעת שכנגד על דרך העתקה מפרה.
בהתייחס לטענה זו טענה הנתבעת שכנגד כי אין מדובר ב"העתקה מפרה" אלא בfollow up כלומר כי עשתה שימוש ברעיון חדשותי שאינו מוגן על פי סעיף 5 לחוק להבדיל מדרך ביטוי החדשות כאמור .- לטענתה בפרק ב(5) לכתב ההגנה שכנגד לא ביצעה העתקה מפירה אלא שצירפה לידיעה החדשותית ראיון עם פרופ' שפס שנערך על ידי הנתבעת שכנגד אשר לכל היותר מהווה "שימוש הוגן " בהתאם לסעיף 19 לחוק.
כתבה מ4.8.14 תחת הכותרת פרוייקטים אין אבל קרנות לא חסר בעניין מירילשווילי . כתבה שכללה תמונה של מירילשווילי אשר לתובעת שכנגד ז יוצרים בה ואשר פורסמה פירסום מפר על ידי הנתבעת שכנגד – ס 11 לת שכנגד.
פרסום מיולי 2013 באתר הנתבעת שכנגד שכלל תמונת הרב שלום כהן אשר לתובעת שכנגד זכות יוצרים בה. לעניין זה טענה הנתבעת שכנגד כי קיבלה את אישורו של ישי כהן שהיה לעת ההיא כתב פוליטי של התובעת שכנגד , אלא שלא נוכחתי כי בדקה או ביררה או הציגה אסמכתא כלשהי שתעיד כי ישי כהן מוסמך להרשאה כאמור.
פרסום תמונת הרב דרעי בכתבת הנתבעת שכנגד מאו 2012 אשר לטענת התובעת שכנגד זכות היוצרים בה היא של התובעת שכנגד . לעניין זה טענה הנתבעת שכנגד כי ניתנה הסכמת שמואל קמינקר עורך ראשי של התובעת שכנגד לשימוש כאמור .
עוד טענה כי באפריל 2014 פרסמה הנתבעת שכנגד באתר כתבה שכלל תמונות אשר זכויות היוצרים בהן שייכות לתובעת שכנגד – סעיף 15 לתביעה שכנגד ,
ביוני 2014 פירסמה הנתבעת שכנגד כתבה תוך שימוש בתמונה של מירילשווילי שזכות היוצרים בהן שייכות לתובעת שכנגד .
לעניין זה טענה הנתבעת שכנגד בתצהיר הגב ראומה יפרח מטעמה כי נתבקשה רשות על ידי כתב הנתבעת שכנגד נתי טוקר מאת אהרון רבינוביץ וזו ניתנה בחילופי מיילים .
ברם , לא ניטען ולא נוכחתי שהנתבעת שכנגד ערכה בירור האם אהרון רבינוביץ היה מוסמך ליתן הרשאה כאמור וללא תמורה . כל זאת אלא אם תתקבל עמדת הנתבעת והתובעת שכנגד להסכם שיתוף פעולה כללי בין הצדדים שנכרת בעל פה ויושם על דרך התנהגות במהלך תוקפה ממושכת של מספר שנים .
בינואר 2018 פירסמה הנתבעת שכנגד הקלטה של ח"כ גפני אודות אכיפה נגד עסקים בשבת . התובעת שכנגד טוענת לזכות יוצרים בהקלטה שצורפה לכתבה .
לעניין זה טענה הנתבעת שכנגד טענה אותה אינני מקבלת כי לא הפרה את זכויות היוצרים של התובעת שכנגד בהקלטה אלא ביצעה "הטמעה" של הסרטון שפרסומם ברשת החברתית של התובעת שכנגד – לעניין זה טענה כי אין מדובר בהפרה שכן הצפיות בהקלטה "נספרות באתר המקורי"- עם כל הכבוד דין טענה זו להידחות . עצם העובדה שהנתבעת כנגד "הטמיעה" את ההקלטה באתר שלה – לרווחת צופיה , ומבלי שהיא הוציאה הוצאה להפקת הסרטון או שילמה תמורתו מהווה הפרה אלא אם אקבל את טענת הנתבעת בתביעה העיקרית להסכמה לשיתוף פעולה .
בינואר 2015 פירסמה התובעת שכנגד כתבות אודות הרב קנייבסקי אשר הועתקו ושודרו במלואן כולל תמונות – רכושה של התובעת שכנגד – בהפרה מפרה ,
כן מונה מספר כתובת נוספות משנת 2015 שפורסמו על ידה אשר חלק לא מבוטל מהן הועתק לטענתה על ידי הנתבעת שכנגד ופורסם על ידה סעיפים 21 – 24 לכתב התביעה שכנגד .
4. דיון
בבירור המחלוקת בין הצדדים אין חולק כי הצדדים אינם חלוקים ביניהם בשאלה האם לכל אחת מהתובעות הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד – זכויות היוצרים בכתבות מושא תביעתן – הן בכתבות מילוליות , הן בצילומים והן בהקלטה (הקלטת הרב גפני".
אין גם מחלוקת כי התובעות , כל אחת מהן בניפרד אינה טוענה כי קיבלה הרשאה לשימוש בזכויות היוצרים של רעותה מאת בעל זכות היוצרים !.
לעניין זה אין להתעלם מהוראות סעיפי החוק הרלבנטים לאמור :
..בחוק זה –
"זכות יוצרים" – כמשמעותה בסעיף 11;
""יצירה ספרותית" – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב;
"יצירת צילום" – לרבות יצירה המופקת בתהליך הדומה לצילום, ולמעט צילום שהוא חלק מיצירה קולנועית;
.....
"עותק מפר" – עותק של יצירה שיש בה זכות יוצרים, למעט בניין או מבנה אחר, שהוא אחד מאלה:
(1)
עותק שנעשה בישראל בלא רשותו של בעל זכות היוצרים באופן שמהווה הפרה של זכות היוצרים להעתקה כאמור בסעיף 11(1);
"פרסום", של יצירה – הוצאה של מספר סביר של עותקים של היצירה, בשים לב לאופייה, לרשות הציבור, ברשותו של בעל זכות היוצרים, למעט ביצוע פומבי של היצירה או שידורה, ולמעט הצגה לציבור של יצירה אמנותית שאינה גופן;
"רשת תקשורת אלקטרונית" – רשת האינטרנט, וכן כל רשת תקשורת ציבורית אחרת שהשר קבע בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
מקום הפרסום לראשונה
2. ..........................
פרק ב': תנאים לקיומה של זכות יוצרים
ייחוד הוראות החוק
3.
לא תהא זכות יוצרים ביצירה אלא לפי הוראות חוק זה.
היצירות שבהן יש זכות יוצרים
4. (א)
זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1)
יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית........................... המקובעת בצורה כלשהי; לענייננו אין חולק כי כתבה עיתונאית ככל שעונה על שאר הדרישות על פי חוק זה מהווה יצירה מוגנת לפי חוק זכויות יוצרים .
יחד עם זאת הבסיס הוא היותה "יצירה מקורית"
(2)
(ב)
היקף זכות היוצרים ביצירה
5.
זכות יוצרים ביצירה כאמור בסעיף 4 לא תחול על כל אחד מאלה, ואולם על דרך ביטוים תחול זכות היוצרים:
(1)
רעיון;
(2)
תהליך ושיטת ביצוע;
(3)
מושג מתמטי;
(4)
עובדה או נתון;
(5)
חדשות היום.
פרסומים רשמיים
6. ......................
פרק ג': מהות זכות היוצרים
זכות יוצרים מהי
11.
זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
(1) העתקה כאמור בסעיף 12 – לגבי כל סוגי היצירות;
(2) פרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה;
(3) ביצוע פומבי כאמור בסעיף 13 – לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט;
(4) שידור כאמור בסעיף 14 – לגבי כל סוגי היצירות;
(5) העמדת היצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 – לגבי כל סוגי היצירות;
(6) עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור – לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית שאינה גופן, יצירה דרמטית ויצירה מוסיקלית;
.העתקה
12. העתקה של יצירה היא עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית, לרבות –
(1) אחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר;
(2) עשיית עותק תלת-ממדי של יצירה דו-ממדית;
(3) עשיית עותק דו-ממדי של יצירה תלת-ממדית;
(4) העתקה ארעית של היצירה"
34 .
מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת
ובעניין הרישיון או ההרשאה לעשיית שימוש או פרסום של יצירה מושא זכות היוצרים – זו יכול ותינתן אך ורק על ידי בעל הזכות :
37. א(זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי.
ב(העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון, כאמור בסעיף קטן (א), יכול שיהיו לגבי זכות היוצרים, כולה או חלקה, וניתן להגבילם למקום מסוים, לתקופה מסוימת או לעשיית פעולה מסוימת ביצירה.
ג(חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב.
ד(בסעיף זה, "רישיון ייחודי" – רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור.
כאמור , לא נוכחתי לא מטענות התובעת כנתבעת שכנגד – עת טענה כי קיבלה הרשאה במייל לעשות שימוש בכתבות וצילומי התובעת שכנגד ולא מטענות הנתבעת כי קיבלה רישיון במסמך בכתב מהגורם המוסמך אצל החברה המרשה שהיא כאמור תאגיד ולא כל שכן כי ביררה מי בכלל מוסמך מטעם התובעת שכנגד ליתן רישיון כאמור .
התוצאה היא שככל שתתבררנה הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד – דין שתי התביעות להתקבל שכן כאמור גם מה שנחזה לכאורה להיות רישיון או הרשאה , ככל שניתן , לא נוכחתי שניתן על ידי הגורם המוסמך.
5. הכרעה
למרות מסקנתי דלמעלה על פיה בהחלט נוכחתי כי לא הנתבעת ולא הנתבעת שכנגד קיבלה רישיון מפורש מגורם מוסמך אצל נותנת הרישיון שהיא כאמור חברה בע"מ , עדיין יש לדון בטענתה הגורפת של הנתבעת והתובעת שכנגד ,להסכם שיתוף פעולה בעל פה ארוך שנים , שנהג בין הצדדים לכל הפחות בין השנים 2012 ל2018 על פי הותר לכל אחת מהחברות לעשות שימוש ביצירות רעותה ובזאת בשים לב לרציונאל שפורט מעלה לאמור – קהלי יעד שונים לכל אחת מהחברות אשר אינם נוהגים להיחשף קהל לפרסומי המפרסמת לקהל "האחר".
בעניין זה אני בהחלט ערה לעובדה שעד למכתב ההתראה הראשון – ניספח 2 לתביעה העיקרית, לא הייתה כל סיבה או עילה לנתבעת לחשוש או לנחש כי התובעת אינה מסכימה לשיתוף הפעולה, או כי לשיטת התובעת – לא קיים הסכם או הסדר שיתוף פעולה בין שתי החברות והכל לעניין "ההעתקות המפירות "שביצעה הנתבעת בהתייחס ליצירות התובעת.
ובאשר לשימוש שעשתה הנתבעת שכנגד ביצירות התובעת שכנגד , אני בהחלט קשובה לטענות התובעת שכנגד שאלמלא הסכם שיתוף הפעולה כאמור , לא ניתן היה לשער או לצפות או לקבל "הסכמה" לכאורית של מי מאנשי התובעת שכנגד , יהא אשר יהא מעמדו אלא שהרשאתו אינה יכולה להיחשב למתן רישיון מטעם התובעת שכנגד , והכל ללא תמורה .
לאחר שבחנתי את כתבי הטענות בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד ,לאחר שעיינתי בתצהירי המצהירים מטעם התובעת והתובעת שכנגד ומטעם הנתבעת והנתבעת שכנגד ולאחר שעניינתי בפרוטוקולים של הדיון וחקירות העדים ובסיכומי באי כח שני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי בין הצדדים אכן נהג בפועל הסכם שיתוף פעולה על פיו הותר לצד לעשות שימוש בתכני משנהו – שימוש שאלמלא הסכם שיתוף הפעולה , היה בהחלט נחשב להפרת זכויות יוצרים , הסכם על פיו רשאית הייתה כל אחת מהתובעות לעשות שימוש ביצירות רעותה – ללא תשלום .
בעניין זה מקבלת את עמדתה של הנתבעת והתובעת שכנגד על פיה בין הצדדים נהג הסכם שיתוף פעולה לפחות בין השנים 2012 ל2018. תנאי הסכם זה לפרטיהם – אומנם לא הוכחו בפני זולת העובדה ששני הצדדים מכאן ומכאן נהגו על פי הרשאה או הסכם שיתוף פעולה ועשו שימוש ביצירות החברה שכנגד – ללא תשלום , ולאורך תקופה ממושכת של כ- 6 שנים באין מחאה מצד הבעלים של זכות היוצרים כאמור עד לאותו מכתב התראה – נספח 2 לתביעה העיקרית מ15.5.2018 ששלח בא כח התובעת אל הנתבעת וגם זאת אך ורק בהתייחס לכתבה המאוחרת מבין הכתבות מושא התביעה העיקרית – נספחי 1 לתביעה העיקרית.- שעניינו "חלום ההיי טק של הנשים החרדיות".
אדגיש כי בבחינת התנהלות הן הנתבעת והן הנתבעת שכנגד ולמעשה התנהלותן ההדדית לאורך תקופה ממושכת מסקנתי היא כי בהחלט נוכחתי בדפוס התנהגות הדדי מתמשך ועקבי העשוי לבסס מסקנה בדבר הסכם שיתוף פעולה בדרך של התנהגות. בהקשר זה אעיר כי מטעם הנתבעת שכנגד שהיא גוף ממוסד וותיק מאוד שפעיל עשרות שנים בהחלט נוכחתי בדפוס נוסף של בקשת רשות – כלאחר יד באמצעות הדוא"ל , אלא שבקשה זו אינה עומדת במבחן חוק זכות יוצרים לבקשת רשות מ"בעל הנכס" וקבלתה מבעל הנכס כאמור ולכן אין להעניק עדיפות כלשהיא לעמדת התובעת והנתבעת שכנגד על פני עמדת התובעת שכנגד – הנתבעת שהיא גוף מצומצם בהרבה שנוכחתי שמונה בסך הכל כ-10 אנשים .
אמת , הסכם שעניינו שימוש בזכות יוצרים שמהווה בהחלט זכות קניינית של בעליה ,מן הראוי שייערך בכתב , על ידי גורם מוסמך . בהחלט מן הראוי להמליץ לצדדים לשכלל הסכם כאמור לרישיון – אם רישיון גורף ואם רישיון ספציפי , אם תוך הגבלה ואם ללא הגבלה . אלא למועד הרלבנטי בין הצדדים לא נוכחתי בהסכם כאמור .
לעניין זה אוסיף כי בהחלט מן הראוי שלכל אחת מהתובעות יהיה נוהל מסודר וחד משמעי לעניין מתן רישיון לשימוש בזכויות יוצרים של החברה , תוך חידוד חד משמעי של זהות המוסמך ליתן הרישיון כאמור ובאילו תנאים . לצד המלצה כי נוהל כאמור יועבר גם לצד שכנגד להסכם למניעת תקלות , אי הבנות והתדיינות מיותרת .
התוצאה היא שדוחה הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד .
בנסיבות אלה אינני עושה צו להוצאות ואני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו
המזכירות תשלח פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים