ביתר פירוט נטען כי "החלטות שיפוטיות חלוטות" שניתנו במסגרת ההתדיינות בין הצדדים נוגדות את אישור פסק הבוררות זאת נוכח הקביעה כי סמכות השיפוט הבלעדית לבירור הסכסוך נתונה לבית המשפט בישראל להבדיל מהליך הבוררות הזרה.
בקשת ורסו לאישור פסק הבוררות "מהווה ביזוי החלטות שיפוטיות של ערכאות בתי המשפט בישראל, התעלמות מקיומו של מעשה בית דין, והכל תוך ניסיון הטעיה חמור של ביהמ"ש הנכבד דנא והסתרת הליך משפטי והחלטות חלוטות המעקרות את תוכן הבקשה לאישור פסק בורר מן השורש!!!" (סעיף 5 להתנגדות).
עוד נטען כי: "עצם הגשת הבקשה לאישור פסק בוררות חוץ כמו גם עצם ניהול הליך הבוררות הזרה במעמד צד אחד מהווה ביזוי החלטת ביהמ"ש העליון הנכבד מיום 13.4.21, החלטה המהווה "מעשה בית דין", באופן בו חל על ורסו השתק עילה לעצם ניהול הליך הבוררות האמריקאי וודאי מניסיון אכיפתו בישראל" (סעיף 7 לבקשה).
מהות פסק הבוררות והסעד שניתן במסגרתו המורה לפאי לחדול מכל "מעורבות" במותג Cattelya ומכל עיסוק המהווה תחרות הוא למעשה אותו סעד לו עתרה ורסו במסגרת תביעת ורסו-אופטיקנה שבמסגרתה נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים וניתנו החלטות המהוות "מעשה בית דין" שמעקרות הלכה למעשה את תוקף הליך הבוררות ואת פסק הבוררות.
מדובר בבקשה לאכוף פסק בוררות שעוסק במותג Cattelya ושיווקו באמצעות הפרזנטור אדם שכנגדו אין כל פסק או צו מניעה שכן בקשתה של ורסו בענין זה נדחתה על ידי בית הדין לבוררות ובעלת המותג - חברת אופטיקנה - לא צורפה כצד בבקשה. ורסו פעלה בחוסר תום לב שעה שלא צירפה את אופטיקנה להליך אישור הפסק.
עוד נטען כי מתקיימות עילות התנגדות לאישור פסק הבוררות על פי אמנת ניו יורק כדלקמן:
סעיף 5(1)(א) לאמנה - הסכם הבוררות אינו בר תוקף זאת לאור הקביעה בהחלטה בבקשה לעיכוב הליכים כי הסכם הבוררות פקע או "סוכל".
סעיף 5(1)(ב) לאמנה - לא היה בידי פאי לטעון את טענותיה לפני טריבונל הבוררות זאת נוכח החלטות שניתנו הן על ידי בית המשפט העליון הן על ידי כב' השופט בכר בדבר בירור הסכסוך בישראל והעדר הפרדה בין שלושת הצדדים הרלוונטיים: אופטיקנה, פאי וורסו.
סעיף 5(1)(ג) לאמנה - הפסק מתייחס לסכסוך ששטר הבוררין לא התכוון לו והוא לא נכלל בהוראותיו שהרי שטר הבוררין אינו עוסק במותג Cattelya בעוד שפסק הבוררות עוסק במותג זה.
סעיף 5(1)(ה) לאמנה - ורסו הגישה את פסק הבוררות מיום 25.2.2022 לאישור של בית המשפט בפלורידה לפני שניתנה הכרעה בבקשה לתיקון פסק הבוררות. אמנם אין חובה להגיש את פסק הבוררות לאישור בית המשפט טרם פניה לאישור הפסק בישראל ואולם משכך ורסו פעלה לגבי פסק הבוררות המקורי הימנעותה לעשות כן לגבי פסק הבוררות המתוקן עומדת לה לרועץ.
סעיף 5(2)(ב) לאמנה - הכרתו ואכיפתו של פסק החוץ נוגדת את תקנת הציבור נוכח "ביזוי של החלטות שיפוטיות חלוטות" של בית המשפט בישראל וניהול הבוררות הזרה תוך התעלמות מהחלטות המהוות "מעשה בית דין" לענין סמכות בתי המשפט בישראל לדון בסכסוך שבין הצדדים. על ורסו חלים דיני ההשתק והמניעות ועצם ניהולו של הליך הבוררות הזרה והגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות מהווה מעשה שפוגע בערכי היסוד של שיטת המשפט בישראל ונוגד את תקנת הציבור שכן ורסו מנסה במו ידיה ליצור הכרעות סותרות.
התשובה להתנגדות להכרה בפסק הבוררות - תמצית טענות ורסו
22. טענות ההתנגדות אינן רלוונטיות וחסרות בסיס משפטי או עובדתי.
הדיון בבקשה מוגבל לעילות ההתנגדות לאישור פסק הבוררות בהתאם להוראות אמנת ניו יורק.
ההחלטות שעליהן פאי מבססת את טעמי ההתנגדות הן החלטות ביניים שכלל לא עסקו בשאלת תוקפו של הסכם הבוררות, מה גם שהחלטות ביניים אינן יוצרות מעשה בית דין.
ההחלטה הרלוונטית לענייננו היא ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים שבמסגרתה נדחתה בקשת פאי למתן צו חוסם נגד ניהול הליך הבוררות והותר לורסו לקיימו. באופן תמוה, איזכורה של החלטה זו ששומטת את הקרקע תחת טענות פאי נפקד מטעמי ההתנגדות.
פאי נמנעה במודע ובמכוון מליטול חלק בהליכי הבוררות והליכי האישור וההתנגדות אינם האכסניה המתאימה לטענות שמקומן בהליך הבוררות.
במסגרת הדיון בבקשה לאישור פסק בוררות חוץ על פי אמנת ניו - יורק אין סמכות לבטל את פסק הבוררות או להתערב בתוכנו, כך שאין מקום להידרש לבקשת פאי לביטול פסק הבוררות.
עילות ההתנגדות להכרה בפסק הבוררות כפי שנקבעו בסעיף 5 לאמנת ניו-יורק אינן מתקיימות בענייננו, כך שיש לדחות את ההתנגדות ולקבל את הבקשה לאישור פסק הבוררות.
דיון והכרעה
23. לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את השלמת הטיעונים במסגרת הדיון במעמד הצדדים, אני סבורה כי דין ההתנגדות לאישור פסק הבוררות להידחות ודין הבקשה לאישור פסק הבוררות להתקבל. אפרט נימוקי תוך התייחסות לטענות הצדדים.
הדין החל
24. סעיף 29א' לחוק הבוררות קובע:
"בקשה לאישור או ביטול של פסק בוררות - חוץ שחלה עליו אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין הנדון, תוגש ותידון בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן".
אין מחלוקת כי על הבקשה לאישור פסק הבוררות שהוא פסק בוררות חוץ חלות הוראות אמנת ניו-יורק.
25. ברע"א 4320/11 אי.איי.אם אחזקות תקשורת בע"מ נ' Michael Wilson & partners Ltd (15.2.2012) (להלן: "ווילסון"), נפסק כי הוראות אמנה שישראל צד לה, דוגמת אמנת ניו-יורק, גוברות מכוח הוראות סעיף 29א' לחוק הבוררות על ההסדרים שנקבעו בחוק הבוררות לעניין אישור או ביטול של פסק בוררות.
אמור מעתה שהתנגדות לאישור פסק בוררות חוץ על פי הוראות אמנת ניו-יורק, יכולה לבסס עצמה אך ורק על העילות הקבועות באמנה שהן בגדר רשימה סגורה של טעמי התנגדות לאישור הפסק, כדברי כב' השופט י' דנציגר:
"כאשר מדובר בפסק בוררות - חוץ עליו חלה האמנה, אין מדובר כלל בבקשה לביטול כהגדרתה בסעיף 24 לחוק הבוררות, שכן אין מדובר בהתנגדות להכרה ולאכיפה (ואם תרצו - לאישור) המבוססת על עילות הביטול המנויות בסעיף 24 זה. מדובר בבקשה שיסודה בהוראות סעיף 5 לאמנה, ובעילות המנויות בסעיף זה המאפשרות דחיית בקשה להכרה או לאכיפת פסק בוררות" (פסקה 40).
26. בסעיף 5 לאמנת ניו-יורק נקבעו התנאים להכרה ולאכיפה של פסק בוררות חוץ.
סעיף 5(1) לאמנה קובע חמש עילות שלפיהן בית המשפט רשאי לסרב להכיר בפסק בוררות חוץ והן: וח
נוסף על כך נקבעו בסעיף 5(2) לאמנה שתי עילות נוספות שלפיהן יכול בית המשפט לסרב אף מיוזמתו וללא בקשה מטעם בעלי הדין להכיר בפסק בוררות חוץ, זאת כאשר נושא הסכסוך אינו יכול להתברר בבוררות או כשההכרה בפסק הבוררות ואכיפתו נוגדות את תקנת הציבור של המדינה שבה מבוקש להכיר באותו פסק חוץ (ווילסון פסקאות 22-19).
וכלשון סעיף 5 לאמנה, בתרגומו לעברית:
"1. לפי בקשת בעל הדין שנגדו מעידים את הפסק אפשר לסרב להכרתו ואכיפתו רק אם אותו בעל דין המציא לרשות המוסמכת, שממנה מבוקשות ההכרה והאכיפה הוכחה -
(א) שבעלי ההסכם הנזכר בסעיף 2 (הסכם הבוררות - ב.ט) היו, לפי החוק החל עליהם, נתונים לאיזו פסלות, או שההסכם האמור איננו בר תוקף לפי החוק שבעלי הדין החילו אותו על ההסכם, או באין הוראה על כך, לפי חוק הארץ שבה ניתן הפסק; או
(ב) שבעל הדין שנגדו מיעדים את הפסק לא ניתנה לו הודעה נאותה על מינוי הבורר או על סדרי הבוררות או שלא יכול היה מסיבה אחרת לטעון טענותיו; או.
(ג) שהפסק מתייחס לסכסוך שלא נתכוון לו שטר הבוררין או שלא נכלל בהוראותיו של שטר הבוררין או שהפסק מכיל החלטות בעניינים שמחוץ לתחומו של שטר הבוררין ...או
(ד) שהרכבה של הרשות הבוררות או שסדרי הבוררות לא היו בהתאם להסכם בעלי הדין או בהעדר הסכם כזה, בהתאם לדיני הארץ שבה נתקיימה הבוררות; או
(ה) שהפסק טרם נעשה חובה על בעלי הדין, או בוטל או הותלה על ידי רשות מוסמכת של הארץ שבה, או שלפי דינה, ניתן הפסק.
2. כן אפשר לסרב להכרתו ולאכיפתו של פסק בוררות אם הרשות המוסמכת בארץ שבה מבקשים הכרה ואכיפה מוצאת:
(א) ...שנושא הסכסוך לא ניתן ליישבו בדרך בוררות לפי דינה של אותה ארץ; או
(ב) הכרתו ואכיפתו של הפסק יהיו נוגדות את תקנת הציבור של אותה ארץ".
ומן הכלל אל הפרט;
27. פתח דבר ועיקרו - בנסיבות העניין נראה כי התזה המשפטית שעומדת ביסוד ההתנגדות שלפיה פסק הבוררות ועצם ניהול הליכי הבוררות סותרים ומפרים החלטות חלוטות של בתי המשפט בישראל, שגוייה מיסודה ואינה מתיישבת עם עקרונות משפטיים כלליים ואף עם האמור בהחלטות שעליהן פאי מבססת את נימוקי ההתנגדות.
28. ראשית, ההחלטות שניתנו במסגרת ההליכים שמתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הן החלטות ביניים. הלכה מושרשת היא כי החלטות ביניים אינן סופיות ולא רק שאינן יוצרות מעשה בית דין אלא שהן ניתנות לשינוי על ידי הערכאה שנתנה אותן (רע"א 573/14 ד"ר פלוטקין נ' Smith Kline, Beecham Biologicals, Belgium).
יתרה מכך, גם החלטה בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים אינה מהווה מעשה בית דין, כדברי כב' השופטת ע' ברון בע"א 6885/14 פלח נ' דרור (16.3.2016) :
"מושכלות יסוד הן כי החלטה הניתנת בגדרי בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים אינה קובעת מסמרות בממצאים העובדתיים הנדונים בתובענה, ואינה יכולה לבוא תחת הצורך בשמיעת ראיות, המהווה נדבך מהותי והכרחי בעבודתן של הערכאות הדיוניות. התייחסותו של בית משפט זה לחומר הראיות בגדר ההחלטה שניתנה ברשות הערעור, כמו גם בהחלטות ביניים אחרות בהקשרים דומים, היא לכאורית ואך לצורך החלטה בבקשה, ולא על מנת להכריע בהליך לגופו (הגם שייתכן כי יהיה לה מקום במסגרת מכלול שיקוליה של הערכאה הדיונית). שכן, החלטה בבקשת ביניים נעשית "על יסוד ראיות לכאורה" בלבד, ובטרם נדונו ראיות הצדדים עד תומן...
עניין זה מוצא ביטוי מובהק בהלכה המושרשת שלפיה החלטות ביניים אינן מהוות מעשה בית דין. בית המשפט רשאי לעיין בהן מחדש ולשנות את החלטותיו עם התקדמות ההליך; בפרט, אך לא רק, אם חל שינוי נסיבות (ע"א 8981/04 אבי מלכה – "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ (27.9.2006); ע"א 9396/00 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537, 540 (2001); ע"א בלסקי נ' אמריקן ישראל הולדינגס בע"מ, פ"ד לה(2) 729, 734 (1981); ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1) 525, 528 (1968); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 239 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין); בנימין רוטנברג "אי סופיותן של החלטות-ביניים" משפטים כ"א (תשנ"ב)).." (פסקה 7).
29. שנית, לא ניתן לקרוא בהחלטות שעליהן מבוססים נימוקי ההתנגדות את שפאי מבקשת ללמוד מהן.
ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים שעליה פאי תולה את עיקר יהבה, כוללת שני חלקים. בעוד שהבקשה לעיכוב ההליכים בתביעת פאי נדחתה תוך שנקבע כי "התנהלותה המאוחרת של ורסו מלמדת על "סיכול" הכוונה להעביר את הסכסוך לבוררות בפלורידה..." וכי: "לאור האמור לעיל מצאתי כי במקרה דנן השיקול כי יש לכבד את רצון ורסו ופאי בהסכם המקורי לקיים בוררות בפלורידה הוא שיקול בעל משקל נמוך שכן רצון זה סוכל עם כניסת שותפה חדשה למערכת היחסים עליה לא חלה תניית הבוררות..." , הרי שחלקה השני של ההחלטה עוסק בבקשת פאי להורות לורסו שלא לקדם את הליכי הבוררות הזרה. גם בקשה זו נדחתה אך זאת תוך שנקבע והובהר כי: "אין צו המונע מורסו לקדם את הליך הבוררות, וכל צד יפעל על פי חכמתו בעניין זה." (פסקה 46 בהחלטה).
נוכח הקביעה המפורשת כי "אין צו המונע מורסו לקדם את הליך הבוררות", לא ניתן לקבל את טענת פאי שניהול הליכי הבוררות "מהווה ביזוי החלטות שיפוטיות של ערכאות בתי המשפט בישראל" (סעיף 5 להתנגדות).
30. פאי לא הגישה בקשת רשות ערעור על דחיית בקשתה להורות לורסו שלא לקדם את הליכי הבוררות ואף לא פעלה להגיש בקשה מתאימה לעיכוב הליכי הבוררות הזרה ואין לי אלא לשוב ולהפנות להחלטת כב' השופט בכר שקבע בהקשר זה כי :"...טענות פאי כי אין מדובר בצו חוסם אלא בצו מניעה זמני היו אולי יכולות להישמע ככל שבפני בית המשפט היה הליך עיקרי הנוגע לבוררות גופה... ברם, בענייננו, בית משפט זה אינו דן בהסכם הבוררות, סמכות הבורר וכיו"ב, ופאי עצמה קשרה את בקשתה לבקשת עיכוב ההליכים מטעם ורסו ולא לכל הליך אחר."
31. גם בהסתמכות על ההחלטה ברע"א 1895/21 אין כדי להועיל לפאי בטענתה. אמנם בקשת רשות הערעור על ההחלטה לצרף את פאי כנתבעת נוספת בתביעת ורסו - אופטיקנה נדחתה תוך שנקבע כי "...אי צירופה של PAI להליך במסגרתו מתבקש צו המניעה היה מאפשר ל-Verso, אלמלא איחוד התיקים, לנקוט בטקטיקה של "הפרד ומשול"- להתדיין באותו עניין עצמו (זכותה של Verso למנוע את ההתקשרות בין עומר אדם לבין אופטיקנה) במקביל בשני הליכים שונים ונגד שני צדדים שונים: בהליך הבוררות הזר נגד PAI בלבד, ובהליך דנן נגד אופטיקנה בלבד. לכך לא ניתן להסכים...".
עם זאת, כב' השופט ע' גרוסקופף הבהיר בפתח הדברים כי "צירוף PAI להליך דנן איננו מונע דיון בבקשה לעיכוב הליכים מחמת הליך הבוררות הזר, והיא אכן ממשיכה להתברר לפני בית המשפט קמא..."(פסקה 6 בהחלטה) - ואכן ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים שבמסגרתה נקבע כי אין צו המונע מורסו לקדם את הליכי הבוררות, ניתנה בשלב מאוחר יותר. פאי לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה האמורה ואף לא ראתה להגיש בקשה מתאימה לערכאה המוסמכת לעיכוב הליכי הבוררות.
32. משהובהר כי בהחלטות ביניים אין כדי לקבוע מסמרות או להקים מעשה בית דין, אין רבותא בטענות פאי לגבי החלטות שניתנו בבקשת ורסו להארכת המועד להגשת כתב הגנה בתביעת פאי (נספחים 7-6 להתנגדות), ולא ראיתי צורך להרחיב בדברים.
33. סיכומם של דברים, מעבר לכך שבהחלטות הביניים שעליהן מבוססים טעמי ההתנגדות, אין כדי לקבוע מסמרות או להקים מעשה בית דין הרי שנוכח העובדה שבהחלטה בבקשה לעיכוב הליכים נקבע במפורש כי "אין צו המונע מורסו לקדם את הליך הבוררות" - דין הטענה שלפיה ניהול הליכי הבוררות והבקשה לאישור פסק הבוררות סותרים החלטות חלוטות של בתי המשפט בישראל או מהווים ניצול לרעה של הליכי משפט - להידחות.