97. סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי:
"15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
98. סעיף 20 לחוק החוזים מתייחס לדרך הביטול וקובע כי:
"20. ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה".
99. באשר ליסודות עילת ההטעיה נקבע בעא 9447/06 דניאל פוקס נ' משה אלבס, (25.3.08), פסקאות 15-16, כי:
"...אחד מיסודותיה של עילת ההטעיה היא קשר סיבתי. הקשר הסיבתי הנדרש הוא כפול: על מנת שתקום עילת ההטעיה נדרש קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הטעות, כלומר שההטעיה היא שגרמה לטעות; בנוסף, נדרש קשר סיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות בחוזה, כלומר נדרש שעקב הטעות, התקשר המוטעה בחוזה (ראו: גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 314 (2005) (להלן: שלו); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 854 (1992) (להלן: פרידמן וכהן)).
16. נטל הוכחת הקשר הסיבתי הכפול הוא על הטוען להטעיה, המבקש להפעיל את ברירת הביטול. הטוען להטעיה חייב להוכיח כי הטעות שנגרמה על ידי אי הגילוי היא שהניעה אותו להתקשר בחוזה או, במלים אחרות, כי לו ידע את הדבר שלא התגלה לו, לא היה מתקשר בחוזה. עליו לספק הסבר סביר ומתקבל על הדעת מדוע לא היה מתקשר בעסקה לו היה ידוע לו הדבר שלא התגלה. (ראו: פרידמן וכהן, 854; ע"א 280/87 רן קופלמן נ' דניאל בינקין, פ"ד מג(2) 753 (1989) (להלן: קופלמן נ' בינקין)). יש להניח לטענה זו תשתית עובדתית. אין די בהעלאת טענות, אלא יש לבססן מבחינה עובדתית, שאם לא כן, תידחה הטענה (ע"א 362/89 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' יקבי חברון בע"מ ([פורסם בנבו], 5.1.1992))".
100. גרול אישר בעדותו כי התנאים הכלכליים של ההסכם עם ארגיל פחותים מן התנאים הכלכליים של ההסכם עם התובעות (פרו' עמ' 70, ש' 23-25). ההסכם עם ארגיל נחתם בחודש אוקטובר 2015. מתצהיר גרול עולה כי העובדה ששווי הזכויות נאמד על-ידי התובעות בסך של כ- 116,000,000 ₪ נודע לנתבעות בעקבות מסמך אותו הגישו התובעות למינהל בחודש מאי 2015 (פיסקה 33 לתצהיר גרול). מכאן, שגם אם היתה הטעיה של התובעות ביחס לשווי המחצבה וגם אם מתקיים קשר סיבתי בין ההטעיה לטעות, מתאיינת הטענה לקשר סיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות בחוזה.
101. בנסיבות, אינני נדרשת להכרעה בשאלה האם היתה הטעיה, לרבות לא בשאלה האם יש באותו המסמך שהגישו התובעות למינהל (צורף כנספח 1 לתצהיר גרול) כדי ללמד על שווי המחצבה בפועל והאם הנתבעות נדרשו להוכחת טענתן באמצעות חוות דעת.
102. לו מטעם זה נעקרת גם מתוכן טענת הנתבעות לעושק. כבר נקבע כי:
"עילת הביטול מסוג עושק מושתתת על שלושה יסודות מצטברים הקבועים בסעיף 18 הנ"ל:
א. מצבו של העשוק (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון)
ב. התנהגותו של העושק (ניצול מצבו של המתקשר)
ג. תנאי החוזה שנוצר כתוצאה מהניצול גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
(ראו: ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו(1) 762, 767 (להלן: פרשת סאסי); ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן, פ"ד נה(1) 939, 949-948; ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ"ד נח(5) 193, 198). היסודות הנ"ל אינם רק מצטברים אלא "שלובים זה בזה ככלים שלובים" וקיימת ביניהם תלות הדדית המתבטאת בכך שככל שמתקיים אחד היסודות באופן מובהק יותר כן תטה הכף לכיוון המסקנה שמתקיימים היסודות האחרים" (עא 2041/05 דוד מחקשווילי נ' רחל מיכקשווילי, (19.11.07), פיסקה 12).