בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תנ"ג 10032-02-21 אבו כף נ' מרינה תעשיות סקיפג'ק בע"מ ואח'
לפני כבוד השופט יעקב פרסקי
המבקש:
תייסיר אבו כף
ע"י ב"כ עו"ד דורון טאובמן ועו"ד יאנה לורייה
נגד
המשיבים: 1. מרינה תעשיות סקיפג'ק בע"מ
2. אחמד אלאסד
3. גרין מוצרי תעבורה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עופר שפירא ועו"ד בתיה ברד
פסק דין
עניינו של פסק דין זה בבקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המבקש נגד החברה המשיבה 1
רקע
1. המבקש, מר תייסיר אבו כף, (להלן: "תייסיר"), הינו איש עסקים אשר יזם והקים את החברה המשיבה 1, מרינה תעשיות סקיפג'ק בע"מ, (להלן: "החברה"). החברה היתה מצויה בתהליך הקמת מפעל לייצור אריזה ואחסנה של שימורי טונה. תייסיר ביום 23.7.17, הביא לכך שהחברה שכרה מקרקעין באזור קרית שמונה, לטווח ארוך על מנת שבהם יקום מפעלה של החברה. המשיב 2, מר אחמד אלעסד הינו איש עסקים, עו"ד במקצועו, מכהן כראש המועצה המקומית לקיה, (להלן: "אחמד") ובעל השליטה במשיבה 3 חברת גרין מוצרי תעבורה בע"מ, (להלן: "חברת גרין"). אחמד גילה עניין בחברה, והצדדים נקשרו בהסכם ביום 11.1.18, (אין מחלוקת כי ישנה טעות קולמוס בתאריך ההסכם), שעיגן את יחסי הצדדים, (להלן: "ההסכם" או "הסכם בעלי המניות"). ההסכם הביא לכך, שהצדדים הפכו להיות בעלי מניות בהיקף זהה, היינו לכל אחד 50% ממניות החברה. בהסכם נקבעו עקרונות בהם שההון הנדרש להקמת המפעל הינו כ – 14 מיליון ₪, הובא בחשבון שתייסיר השקיע כבר 4 מיליון ₪, כי אחמד ילווה לחברה 4 מיליון ₪, ושהחברה שכרה מקרקעין בקרית שמונה והיא מצויה בעיצומו של הקמת המפעל לייצור טונה שם.
2. מלבד הסכם בעלי המניות, ההתנהלות שבין תייסיר לאחמד ובהקשר לחברה, לא היתה פורמלית. תייסיר קידם נושאים רבים הקשורים למפעל החברה, בעוד אחמד היה עסוק בהתמודדות על ראשות מועצת לקיה. לא היתה התחשבנות מדויקת לדוגמא בנוגע להשקעות. בסביבות אמצע 2018, התגלעה מחלוקת מול בעל הנכס בקרית שמונה והסכם השכירות בוטל כך שהיה צורך לאתר נכס אחר למפעלה של החברה.
3. המצב שבו בוטל הסכם השכירות בקרית שמונה, נוצל לאיתור נכס באזור גאוגרפי קרוב יותר לצדדים שהינם תושבי הנגב. תייסיר טוען שאחמד אמר לו שעדיף לרכוש נכס, כאשר טוען אחמד כי לא הייתה כוונה לרכוש נכס עבור החברה. מכל מקום, אותר נכס בפארק תעשיות עידן הנגב במועצה האזורית בני שמעון. לא היתה מחלוקת שנכס זה שהיה במצב שלד, נמצא כמתאים לצרכי החברה, כאשר יש לציין כי הנכס בקרית שמונה, היה במצב של כמעט מסירה לעומת המצב השלדי של הנכס במקום החדש. טוען תייסיר כי הכוונה היתה שהחברה תהא בעלת הזכויות בנכס שאותר, לעומתו אחמד טוען כי הרכישה היתה שלו, באמצעות חברת גרין אשר תעמיד את הנכס לרשות החברה להקמת המפעל. חברת גרין התקשרה ביום 28.11.18, עם חברת דיוקים 2000 תעשיות בע"מ, לרכישת הזכויות בנכס שהינו מגרש המכונה 2014A חלק מחלקה 1 בגוש 226001 בשטח 4,743 מ"ר באזור התעשייה עידן בנגב כשעליו מבנה בשטח 3,000 מ"ר, (להלן: "הנכס"). התמורה לפי ההסכם עמדה על 7 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. כשיטת אחמד, היו הוצאות נוספות בהם מיסוי מקרקעין ועוד, והעסקה כולה היתה בהיקף של למעלה מ – 8 מיליון ₪.
המחלוקת בתמצית
4. כשיטת תייסיר, חברת גרין שבבעלות אחמד, רכשה את הנכס בנאמנות, עבור החברה כאשר כשיטת אחמד, רכישת הנכס בידי גרין מטרתה לאפשר לחברה, היצמדות לתוכנית הכלכלית המקורית, לפיה החברה שוכרת מקרקעין לטווח ארוך, כאשר הרכישה בידי גרין מועילה לחברה, בכך שהזכויות בנכס מצויות בידי אחד השותפים. תייסיר טוען כי מדובר בניצול הזדמנות עסקית של החברה, מנגד טוען אחמד שהרכישה אינה קשורה לפעולות החברה. תייסיר טוען כי זכות החברה נפגעה בידי אחמד, ולכן הגיש בקשתו לאישור תביעה נגזרת. טענות הצדדים יובאו בתמצית להלן כאשר קודם לכן יש לציין כי הסכסוך בין הצדדים החל בשנת 2019, לאחר קבלת טיוטות הדוחות הכספיים לשנת 2018. תייסיר, בסע' 40 לבקשה, מתאר כי בהנהלת החשבונות "נעלמו" רישומים אודות השקעות שלו בחברה, כאשר מנגד "הופיעו" חיובי הוצאות שאינן קשורות אליו, כאשר בהמשך תייסיר כשיטתו גילה פעולות נוספת לגזלת נכסי החברה, העיקרית ביניהם היתה הגילוי ולפיו אחמד אינו מתכוון להביא לרישום הנכס על שם החברה. אחמד לעומתו, פירט כי המשבר עלה סביב קבלת הדוחות הכספיים באמצע 2019, אז הבין, כשיטתו שתייסיר לא השקיע כפי שהצהיר, סך של כ – 4 מיליון ₪ בחברה עובר לחתימת הסכם בעלי המניות ובהמשך טוען אחמד שתייסיר סירב להשקיע כספים נוספים לפעילות החברה. אין מחלוקת כי בין הצדדים יש נתק, מהמחצית השנייה של 2020 ושאין כל התקדמות בהפעלת מפעל החברה וכניסה לפעולות ייצור.
הבוררות שבין תייסיר ואחמד
5. בכול הנוגע לחילוקי הדעות והמחלוקות הישירות בין תייסיר ואחמד, הגיש תייסיר את הפ"ב 37166-11-20, (ביהמ"ש המחוזי תל אביב), שם בהסכמה, מונה הבורר עו"ד חזי כהן, על מנת להכריע במחלוקות שבין בעלי המניות לחברה. נכון להיום, טרם הסתיימו הליכי הבוררות.
תמצית טענות תייסיר
6. טוען תייסיר כי הזכות להירשם כבעלת הזכויות בנכס הינה של החברה, וזכות זו נגזלה ממנה, כאשר פעולתו של אחמד בשם חברת גרין לרכישת הנכס, יש להכיר בה כרכישה בנאמנות עבור החברה. תייסיר פירט את רקע הדברים, את השותפות עם אחמד והסכם המייסדים כמו גם המחלוקות שנוצרו. תייסיר פירט כי רכישת הנכס הייתה נושא מהותי לחברה, והדברים סוכמו ואושרו. טוען תייסיר שהדבר היווה חלק נוסף במהלך של השקעות אדירות בנכס, כאשר לבקשה צורפו מסמכים רבים מאוד התומכים בפעולות להשבחת הנכס שהיה במצב שלדי. טוען תייסיר כי מדובר בחברה פעילה, כי מפעלה של החברה מוכן לפעולה, וכל שנותר הינו להתחיל לייצר. טוען תייסיר שלחברה עומדות עילות תביעה רבות כנגד אחמד, בהם הפרת נאמנות, הפרת אמונים, הפרת חובת זהירות ותום הלב, הפרת החובה לפעול בהגינות ועשיית עושר ולא במשפט. טוען תייסיר שעומד הוא בכול דרישות סע' 198 לחוק לאישור תביעתו הנגזרת, אשר טיוטה ממנה צורפה לבקשה.
תמצית טענות אחמד
7. טוען אחמד כי בין הצדדים הסכם המבוסס על היקף ההשקעות המשוער ועל המודל ולפיו החברה תשכור נכס להקמת מפעלה. לאור כך שבוטל הסכם שכירות בקרית שמונה, נמצאה חלופה באזור עידן הנגב, תוך שהזכויות בנכס שאותר נרכשו על ידי חברת גרין שבשליטתו, כאשר הנכס הועמד לרשות החברה, הגם שמאוחר יותר, נדרשה החברה לשלם דמי שכירות עבורו. טוען אחמד כי התביעה הינה בחוסר תום לב, ולאור המחלוקת העמוקה שבין הצדדים. טוען אחמד כי אין היתכנות להפעלת החברה, לאור שינוי מהותי בדרישות ההשקעה העדכניות, ושהחברה אינה פעילה במיוחד לאור הנתק הממושך שבין הצדדים ושלחברה אין עובדים. בסיכומם של דברים, טוען אחמד כי תייסיר אינו עומד בתנאים הקבועים בסע' 198 לחוק, היינו אין מדובר בתביעה בתום לב ולטובת החברה ולכן טוען שעל בית המשפט לדחות את הבקשה.
הראיות
העדויות
8. התקיים דיון הוכחת בו נשמעה חקירתם הנגדית של תייסיר כמו גם של אחמד. מטעם תייסיר, נחקר גם מר אמג'ד גדוע אבו עית, אשר הצהיר כי קיבל מתייסיר 20,000 ₪ עבור פעולות התיווך לגבי הנכס. אעיר כבר בשלב זה, שלא שוכנעתי ברלוונטיות של עדות זו, שכן גם איתור נכס לצורך היות החברה שוכרת או ברת רשות בנכס, עשויה היתה לזכות את מר עבו עית בתשלום. בנוסף, גם אם הנכס אותר בידי תייסיר, הרי המטרה הייתה איתור נכס שהחברה תפעל בו, והמחלוקת ממילא הינה באלו תנאים, כבעלי הזכויות, או בדרגת פחותה כמו שוכרת לטווח ארוך ולכן הדבר אינו מסייע לטענת בעלות החברה בנכס בהיות עובדת האיתור מתיישבת גם אם טענה כי מדובר באיתור נכס לצורך שכירתו.
9. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה האם יש לזקוף לחובת הצד השני, את העדר העדתו של עו"ד גבי מיכאלי, אשר שימש כעו"ד של החברה, כמו גם שייצג את חברת גרין בשליטת אחמד ברכישת הנכס. מלכתחילה, התנגד אחמד להעיד את עו"ד מיכאלי, בפועל, לאחר שאושרה הזמנתו, ערב ישיבת ההוכחות, נוצר קושי בשל נסיבות אישיות להגעה לדיון ולכן מטעם תייסיר ניתנה הודעת ויתור על עדותו של עו"ד מיכאלי. לא מצאתי במכלול הנסיבות לזקוף לחובת מי מהצדדים את העדר העדתו בפועל של עו"ד מיכאלי.
המסמכים
10. תייסיר הגיש מסמכים רבים, להוכחת השקעות החברה בנכס בעידן הנגב, אלא שלאור העדר הכחשה עקרונית מצד אחמד שהיו השקעות ואף השקעות ופעולות רבות, השאלה היא, האם ההשקעות היו בדומה להשקעות של שוכר לטווח ארוך להבדיל מפעולות המוכיחות בעלות על הזכויות בנכס. המסמכים הרבים לפיהם החברה פעלה לצורך הקמת המפעל בנכס, אינם מצביעים דווקא על כוונה לרכישת הנכס עצמו, ובהקשר של היחסים הלא פורמליים שבין הצדדים, מדובר בהתנהלות שאינה סותרת את עצם רכישת הנכס בידי חברת גרין ואת המסמכים המהותיים שהינם הסכם הרכישה והמסמכים הרשמיים הנוגעים לרכישה בידי חברת גרין. ישנם מסמכים שבהם יש אינדיקציות למצג מול צדדים שלישיים כי הבעלות בנכס הינה של החברה, למשל לצורך קבלת תעודת כשרות או מסמך שב"כ החברה עו"ד מיכאלי, פונה לצד שלישי ותייחס לרכישת הנכס בידי החברה, (מכתב מיום 22.7.189), אולם הדברים משקפים התנהלות לקידום הקמת המפעל, לא כמסמכים מהותיים מהם ניתן ללמוד על נאמנות או על בעלות החברה בזכויות בנכס. גם אחמד מנגד הגיש מסמכים רבים להוכחת השקעותיו, אף כאן, יש לציין כי לאור כך שאין עניינו של התיק בהשקעות הצדדים, הרלוונטיות של המסמכים הרבים שצורפו לא היתה רבה.
11. לטעמי, המסמכים המהותיים לצורך פסק דין זה הינם הסכם בעלי המניות וכן התוכנית העסקית הכלכלית מיום 3.12.17, שבאה לביטוי בהסכם בעלי המניות (מיום 11.1.18). אתייחס גם לטענת תייסיר כשיטתו למסמך מהותי, כשיטתו מדובר בהודאת בעל דין של אחמד, לפי מסמך מיום 16.8.20, (צורף לבקשה כנספחי 34), שם טוען אחמד כי השקיע בחברה כבר כ 13 מיליון ₪, (באותיות דפוס, רשום שמו של אחיו של אחמד, עקב, אולם לא היתה מחלוקת שהמסמך נחתם בידי אחמד). אלא שעיון במסמך מעלה כי לא מדובר בהודאה שהסכום כולל גם את ההשקעה ברכישת הנכס בידי חברת גרין ולכן אין מדובר, "בהודאת" בעל דין כטענת תייסיר.
דיון
12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות כפי שאפרט להלן