בפוסט מיום 17.4.2018 נאמר כך:
"ישנן ערי פיתוח גרועות יותר ומזעזעות פחות, אבל קרית מלאכי יש רק אחת. אני מדבר כמובן על בירת האדולן של ישראל, שקיבצה אליה נרקומנים, אלכוהוליסטים, חבד"ניקים ועברייני מין מכל רחבי העולם השלישי: מרוקו, הודו, פרס, גרוזיה, קווקז, וכמובן גם אתיופיה... בקרית מלאכי אפשר למצוא המון מעצבי שיער איכותיים בזכות האתיופים שחזקים בצמות. אגב, האפרו מבלבל וגם אני כמעט התקשרתי למשטרת ההגירה לדווח שראיתי כו-שים שברחו ממתקן סהרונים מסתובבים חופשי... אבל אלו כמובן כו-שים טובים עם סבתא יהודיה. לכן, במקום להעלות אותם על רפסודה נותנים להם כסף לדירת עמידר והם מבזבזים את הכסף על וודקה ונערות ליווי – כמנהג אבותיהם מימים ימימה... אפשר לסכם ולומר שאם אשקלון מייצגת את הפשטות והתמימות, ולאשדוד יש טעם של בריונות, קרית מלאכי היא סתם מזבלה אנושית מהסוג שאפשר למצוא בכמויות בבנגלדש. בכל זאת, אפילו אם נולדתם בקרית מלאכי למשפחה מרובת ילדים שלא מאמינה בפסיכומטרי עם אבא מוסכניק בחובות ואמא עקרת בית אישה מוכה – לא הכל אבוד... למי שתוהה לאן נעלמו הפוסטים שלי על אשדוד ואשקלון – התשובה היא שבפייסבוק לא שמים לב אם התלונות על 'גזענות' מגיעות מקופים בוגרי מכללה או מבני אדם, כי הפערים באמת קטנים ובזמן האחרון יש מגמה של התחשבות בחיות."
בפוסט מיום 22.4.2018 נאמר כך:
"... היא שמאלנית יפת נפש שמרחמת על יצורים שחורים מסוכנים שמקומם הטבעי באפריקה על העץ. אני נגעל מאנשים כמוה, שלא מבינים ששחורים עם כינים זה מפגע בריאותי..."
5. לאחר סקירת הפרסומים פנה בית המשפט לדון בהתקשרות בין המערער לבין המשיבה. בית המשפט עמד על כך שתנאי השימוש וכללי הקהילה מהווים הסכם מחייב בין המשיבה לבין משתמשי פייסבוק. תנאי השימוש אוסרים על פרסום תוכן שיש בו דברי שטנה או הפוגע בזכויות של אחר, וכללי הקהילה קובעים כי למשיבה עומדת זכות להסיר תוכן מפר ולהשבית חשבון. כללי הקהילה גם קובעים הנחיות מפורטות בנוגע לתוכן שפרסומו אסור. בכלל זה קובעים כללי הקהילה כי דברי שטנה הם התקפה ישירה על ציבור על בסיס מאפיינים מוגנים ובהם גזע ומוצא אתני, וכי תקיפה היא "דיבור אלים או משפיל, הכרזות של נחיתות או קריאות לאי-הכללה או לבידוד".
6. בית המשפט ציין כי האופן שבו מוגדרים דברי שטנה על ידי המשיבה מקבל חיזוק במחקרן של רותם מדזיני ותהילה שוורץ אלטשולר (Rotem Medzini & Tehilla Shwartz Altshuler “Dealing with Hate Speech on Social Media”, Yad Vashem Policy Paper E12 (2019) (להלן: מדזיני ושוורץ אלטשולר)). מחקר זה מציע קריטריונים והנחיות שלפיהם ייקבע האם תוכן מסוים מהווה ביטוי שנאה וכיצד יש לנהוג ביחס אליו, כאשר בין היתר הוצע לבחון האם התוכן מכוון כלפי קבוצה או פרט המשויך לקבוצה מסוימת על יסוד השתייכותו לקבוצה; האם הביטוי מבטא שנאה; האם הביטוי עלול לגרום לנזק; והאם כוונת אומר הביטוי היא לגרום לנזק. ביישום קריטריונים אלה על נסיבות העניין קבע בית המשפט כי התכנים שפרסם המערער היו מכוונים כלפי קבוצות ופרטים לפי שיוכם לקבוצות, כאשר ההתייחסות לקבוצות נעשתה בהתבסס על מאפיינים כגון גזע, מוצא אתני, שיוך דתי, נטייה מינית, נכויות ועוד. תכנים אלה ביטאו שנאה וזלול בכבודם של אנשים ושל קבוצות על בסיס מאפיינים עדתיים ועל בסיס מוגבלות פיזית. כמו כן, התכנים היו עלולים לגרום לנזק והמערער היה מודע להיתכנות זו. בנסיבות אלה התכנים שפרסם המערער בחשבונו עולים כדי "דברי שטנה". בהקשר זה הודגש כי בניגוד לטענת המערער, המשיבה לא הייתה מחויבת להוכיח הסתה לאלימות על מנת להצדיק את הפסקת פעילות החשבון, שכן אין כל דרישה שכזו בכללי הקהילה.