ומכאן לטענות שכן עמדו במוקד ההליך בבית המשפט המחוזי ובהן, ובהן בלבד, יתמקד הדיון בערעור זה.
תנאי השימוש והפרתם
23. הטענה העיקרית עליה התבססה תביעתו של המערער הייתה כי חסימת חשבונו על ידי המשיבה מהווה הפרה יסודית של החוזה עמו, היינו את תנאי השימוש. נקודת המוצא של המערער בתביעתו הייתה אפוא כי תנאי השימוש תקפים ומחייבים, אולם הוא סבר כי המשיבה פעלה בניגוד להוראותיהם בעוד שהוא עצמו מילא אחריהם ככתבם וכלשונם. וכפי שהדברים צוינו על ידו בכתב התביעה:
"ביום 23.04.2018, ללא כל הודעה מראש, נודע לתובע כי נחסמת גישתו מרשת פייסבוק של הנתבעת. חסימה זו בוצעה ללא כל התראה מראש, ללא שהתובע יודע מהו הפרסום בגינו נחסם, ללא שהתובע יודע מה היו השיקולים לחסום אותו, מי התלונן על אודותיו, ואיך התנהל הדיון נגדו. בפועל, היתה זו הפרה יסודית של החוזה מצד הנתבעת..." (שם, פסקה 8).
ובהמשך:
"התובע לא הפר את ההסכם עם הנתבעת... ואולם, מרגע שהנתבעת הפרה את ההסכם פקעו זכויותיה. לכן, התובע טוען כי על הנתבעת להשיב לו פיצוי בגין המפורט בכתב תביעה זה" (שם, פסקה 12).
דברים דומים צוינו על ידי המערער בסיכומיו אשר הוגשו בתום ההליך בבית המשפט המחוזי. וכפי שהובעו הדברים על ידו:
"המסקנה המתבקשת היחידה היא כי הנתבעת סיימה את ההסכם עם התובע שלא כדין: היא לא סיפקה לו התראה כדרוש, היא לא נתנה לו הזדמנות ראויה לתקן את דרכיו אם תפסה כי יש הפרה, ובהתחשב בכך שהנתבעת היא זו שקובעת את הכללים, הנתבעת כלל לא עמדה בחובות תום הלב" (המבוא לסיכומים).
ובהמשך:
"הוכח לאורך סיכומים אלו כי הנתבעת לא עמדה בחובותיה החוזיות כלפי התובע וכי סיימה את ההסכם ללא התראה מראש וללא שהתובע הפר את ההסכם, ולמצער ללא שהתובע הפר את ההסכם הפרה יסודית שאינה ניתנת לתיקון" (פסקה 15 לסיכומים).
משזו הייתה הנחת היסוד של המערער בהליך בבית המשפט המחוזי, אין כל מקום בעת הזו לרעות בשדות זרים ולבחון מהי הגישה הננקטת מעבר לים ביחס לתוקפם של תנאי השימוש, כטענת המערער בערעור שלפנינו. נקודת המוצא להכרעה בערעור היא אפוא כי הוראות תנאי השימוש חלות ככתבן וכלשונן, כאשר השאלה היא האם המערער אכן הפר אותן בפרסומיו, או שמא המשיבה היא זו שהפרה את תנאי השימוש בכך שחסמה את חשבונו.
24. הואיל והצדדים חלוקים ביניהם גם בנוגע לאופן שבו יש לפרש את הוראות תנאי השימוש, נזכיר כי גבולות הפרשנות של החוזה תחומות על ידי לשונו. ככל שהלשון מצביעה באופן בהיר על אומד דעת הצדדים בעת כריתתו, שמורה לה הבכורה בהליך הפרשני (ע"א 6652/19 אקספו ניהול בע"מ נ' שהם שמיר השקעות ופיננסים בע"מ, פסקה 23 [פורסם בנבו] (12.6.2022); ע"א 2308/20 פז חברת נפט בע"מ נ' ממן, פסקה 64 [פורסם בנבו] (28.8.2022); ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, פסקה 46 [פורסם בנבו] (8.2.2018)). דברים אלה נכונים גם מקום שמדובר בחוזה אחיד, שהרי גם על חוזה מעין זה חלים כללי הפרשנות הרגילים (וראו: רע"א 7470/20 Facebook Ireland Limited נ' גל, פסקה 17 [פורסם בנבו] (3.1.2022); רע"א 8160/20 Google LLC. (לשעבר Google Inc.) נ' אשל, פסקה 12 [פורסם בנבו] (20.2.2022)).
25. תנאי השימוש, עליהם חותם כל משתמש בעת יצירת חשבון, קובעים את התנאים והמדיניות של המשיבה ביחס לשימוש בפייסבוק. במסגרת סעיף 3 לתנאים האמורים, שכותרתו "בטיחות", מתבקשים המשתמשים לקחת על עצמם התחייבויות שונות על מנת לשמור על הבטיחות בפייסבוק. בין היתר מתבקשים המשתמשים ליטול על עצמם את ההתחייבות שלא לפרסם תוכן אשר "יש בו משום דברי שטנה, איום או תוכן פורנוגרפי; מסית לאלימות; או מכיל עירום או אלימות גרפית או לא מוצדקת" (סעיף 3.7; ההדגשה הוספה). תוצאותיה של הפרת ההוראות השונות על ידי המשתמשים מפורטות גם הן בתנאי השימוש. כך, סעיף 5.2 שכותרתו "הגנה על זכויותיהם של אנשים אחרים", מקנה למשיבה סמכות להסיר תכנים מפרים בזו הלשון:
"באפשרותנו להסיר כל תוכן או מידע שאתה מפרסם בפייסבוק אם אנו סבורים שהם מפרים הצהרה זו או את המדיניות שלנו" (ההדגשה הוספה).
כמו כן, סעיף 14 לתנאי השימוש מקנה למשיבה סמכות להפסיק את פעילותו של חשבון, כדלקמן:
"אם תפר את תוכנה או רוחה של הצהרה זו, או תגרום בצורה אחרת לסיכון או לחשיפה אפשרית שלנו לתביעה משפטית, נהיה רשאים להפסיק לספק לך את כל השירותים של פייסבוק או את חלקם. נודיע לך על כך בדוא"ל או בפעם הבאה שתנסה לגשת לחשבונך" (ההדגשה הוספה).
26. תנאי השימוש גם מפנים בחלקם האחרון למסמכים המספקים מידע נוסף לגבי השימוש בפייסבוק, ובהם כללי הקהילה. כללי הקהילה כוללים התייחסות רחבה לפרסום דברי שטנה, ובין היתר נאמר בהם כך:
"אנחנו אוסרים פרסום דברי שטנה בפייסבוק מפני שהדבר יוצר סביבה של הפחדה ואי-הכללה ובמקרים מסוימים הדבר עלול לקדם אלימות ממשית.
אנחנו מגדירים דברי שטנה כהתקפה ישירה על אנשים על בסיס מה שאנחנו מכנים מאפיינים מוגנים – גזע, מוצא אתני, מוצא לאומי, שיוך דתי, נטייה מינית, מין, מגדר, זהות מגדרית, או נכויות ומחלות קשות. אנחנו גם מספקים הגנות מסוימות למעמד הגירה. אנחנו מגדירים תקיפה כדיבור אלים או משפיל, הכרזות של נחיתות או קריאות לאי-הכללה או לבידוד" (ההדגשות הוספו).
בהמשך מספקים כללי הקהילה דוגמאות לרמות שונות של דברי שטנה שאינם מותרים לפרסום בפייסבוק.
27. הפסקת פעילות חשבונו של המערער בפייסבוק נבעה כאמור מכך שהמשיבה ראתה בפרסומיו משום "דברי שטנה" שהיא אסרה על פרסומם. המערער מצדו טען לפני בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום לסווג את תוכן פרסומיו כדברי שטנה, וזאת משני טעמים עיקריים: האחד, כי פרסומיו אינם מהווים "התקפה ישירה", שכן אין בדבריו כל קריאה ישירה לפעולה נגד אוכלוסיות מוגנות; השני, כי הוא מייצג דמות הומוריסטית סאטירית המבקשת להפנות אצבע מאשימה כלפי הגזענות בחברה הישראלית, וממילא אין לראות בתכניו משום תוכן "שנאה" של ממש. טענות אלה נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, ובדין נדחו.
28. באשר לטענה הראשונה, הרי שמקריאה של התכנים שפרסם המערער, אין כל מקום לספק כי הם עונים להגדרת "דברי שטנה" בכללי הקהילה. המערער נקט בפרסומיו בלשון אלימה ומשפילה כלפי קבוצות אוכלוסייה שונות על בסיס גזען, מוצאן האתני, שיוכן הדתי, מגדרן ועוד. המערער גם פרסם אמירות רבות ובוטות המביעות נחיתות של אותן קבוצות. בתוך כך המערער לא בחל בשימוש בביטויים משפילים ומבזים, בלשון בוטה ומעוררת סלידה, כשהוא משווה את אותן קבוצת לבעלי חיים; מייחס להן מחלות שונות ושאר פגעים; ומאחל לסילוקם מישראל. וזה רק קצה קצהו של הקרחון.
29. ויודגש, עצם העובדה שפרסומיו של המערער אינם כוללים הסתה לאלימות או קריאה לפעולה כלשהי נגד אותן אוכלוסיות, אין פירושה כי לא מדובר ב"התקפה ישירה". די בשפה הבוטה, המבזה והמשפילה של המערער כלפי אוכלוסיות שונות כדי לסווג את פרסומיו כהתקפה ישירה כלפיהן כלשונה בכללי הקהילה. עובדה זו עולה לא רק מלשונם של כללי הקהילה ("אנחנו מגדירים תקיפה כדיבור אלים או משפיל, הכרזות של נחיתות או קריאות לאי-הכללה או לבידוד"), אלא גם מלשון סעיף 3.7 לתנאי אשר מפרט את סוגי הפרסומים האסורים ומבחין בתוך כך בין תוכן שיש בו משום "דברי שטנה" לבין תוכן ה"מסית לאלימות". על כן, דין טענת המערער בעניין זה להידחות.
30. ומכאן לטענה כי מדובר בתכנים סאטיריים. ראשית ייאמר כי במסגרת כתבי הטענות שהוגשו מטעמו של המערער בבית המשפט המחוזי צוינו דברים המלמדים כי תוכן פרסומיו מבטא את דעותיו האישיות. כך למשל צוין בכתב התביעה כי "דעותיו של [המערער] אינן מקובלות כנראה על הרוב במדינה; או לפחות על כמה מיעוטים קולניים בה" וכי "אלו שאינם שבעי רצון מדעותיו של [המערער] קוראים כל הזמן להשתקתו" (עמ' 2 לכתב התביעה); כי "הוא ידוע בשל הדעות הקיצוניות והפרובוקטיביות שלו" וכי "לא כולם גילו סובלנות דמוקרטית" כלפיו (סעיף 6.1 לכתב התביעה). בכתב התביעה גם צוין כי המערער קיים ביקורים בישובים פריפריאליים בין היתר מתוך אמונה ש"מפגשים בלתי אמצעיים עם תומכי ימין מתלהמים נטולי השכלה מהפריפריה יוכלו לשכנע את האנשים הללו כי מקומם לא בישראל, ואז מטרותיו הפוליטיות של התובע להפוך את ישראל למדינה בסגנון אירופאי נטול ציונות ויהדות יוכלו להתגשם. גם אם התובע היה נאיבי, ברור כי זו מטרה לגיטימית" (סעיף 7 לכתב התביעה). דברים דומים צוינו גם בתצהיר העדות הראשית מטעמו. אכן, מקובלת עליי טענת המערער כי משנה אידיאולוגית של אדם ניתנת להפצה גם באמצעות סאטירה. ברם, אופן ההתנסחות של המערער בכתב תביעתו ובתצהירו מקשה עד מאוד על הטענה כי תוכן הדברים שפרסם – להבדיל מהמסר הנטען החבוי בהם – אינו משקף את דעתו האישית.
31. שנית, אף אם אניח כי כוונתו של המערער הייתה סאטירית, לא די בכך כדי להימנע מסיווג דבריו כ"התקפה ישירה" כלשונה בכללי הקהילה של פייסבוק. המערער הודה כי לא בנקל יכול הקורא להבין שדבריו מהווים סאטירה (למשל: "במהלך השנים אנשים אשר לא הסכימו עם דעתו ביקשו לדווח על התוכן שלו כפוגעני. ייתכן שאלו לא הבינו כי חלק מהתכנים הם סאטיריים במהותם" (סעיף 6.1 לכתב התביעה); "העובדה, כי מאחוריה (של הסאטירה) עומדת אידיאולוגיה, וכי לקורא קשה לעיתים להבין אם היא סאטירה או לא, דווקא מוכיחה, כי זו סאטירה" (סעיף 55 לערעורו)). גם המומחה מטעמו של המערער העיד כי לא תמיד פשוט לקורא להבין שמדובר בסאטירה (וראו למשל: "יש איזשהו פער בין פרופסור אמיר חצרוני האדם לבין פרופסור אמיר חצרוני הדמות שהוא משהו מאוד, ככה, מעורפל, מורכב" (פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2020, עמ' 47 שורות 31-30); "הסטירה של חצרוני, כמו בהרבה סטירה טובה, תמיד יש משהו בסטירה שיש אנשים שמבינים ויש אנשים שלא מבינים. גם אני בהתחלה, כשנחשפתי בהתחלה, האמת שאני מודה ומתוודה, כשנחשפתי לראשונה לקיומו של פרופסור אמיר חצרוני, לא ידעתי איך לקבל את הדבר ולכאורה לקח דברים, איך אומרים, כפשוטם. והיה, וגם כן הייתי בטוח, אתה יודע, הצטרפתי לעליהום הזה. ועם הזמן ראיתי שיש משהו מאוד ממזרי, מאוד מתוחכם בסטירה הזו" (שם, עמ' 49 שורות 26-21); "אני מרגיש שבהקשר הזה, פייסבוק לא מבינה את הקטע. לא רק, יש עוד הרבה אנשים שלא מבינים את הקטע. יש בסטירה, בסטירה שלו, משהו חמקמק..." (שם, עמ' 59 שורות 35-34)). בהינתן הקושי, שאינו שנוי במחלוקת, בהבנה כי דבריו של המערער סאטיריים, ובשים לב לאופן הבוטה, המשתלח והקיצוני בו נוסחו הדברים – איני מוצא כל פגם בסיווג הפרסומים על ידי המשיבה כדברי שטנה המפרים את תנאי השימוש. זאת אף בהתייחס לטענת המערער כי אין להבין את הדברים כפשוטם אלא כסאטירה. אוסיף כי לטעמי פרסומיו של המערער רחוקים מלהיות סאטיריים כמרחק מזרח ממערב. במסגרת זו אף מוכן אני להניח כי המערער ניחן בחוש הומור פורץ גבולות. דא עקא, ישנם גבולות שאסור לעבור.
32. ויודגש, המשיבה אינה עוצמת עיניה כלפי האפשרות שתכנים מסוימים המכילים על פניו דברי שטנה יהיו סאטיריים, הומוריסטיים או כאלה המיועדים להעלאת מודעות לנושא מסוים. ואולם, על מנת לאפשר זאת היא מבקשת ממשתמשיה להבהיר את כוונתם בפרסומיהם ובכך להימנע מהסרתם. וכפי שהדברים צוינו בכללי הקהילה:
"לפעמים אנשים משתפים תוכן המכיל דברי שטנה של מישהו אחר כדי לעורר מודעות או כדי ליידע אחרים. בדומה, בחלק מהמקרים, נעשה שימוש במלים או במונחים שבאופן אחר היו מפרים את הכללים שלנו, בדרך של התייחסות עצמית או של העצמה. במקרה כזה, אנחנו מאפשרים את התוכן, אך מצפים מאנשים להבהיר את כוונתם, כדי שנוכל להבין טוב יותר מדוע הם שיתפו אותו. כאשר הכוונה אינה ברורה, אנחנו עלולים להסיר את התוכן. אנחנו מאפשרים הומור והבעת פרשנות חברתית בנושאים אלה. בנוסף, אנחנו מאמינים שאנשים פועלים באחריות רבה יותר כשהם משתפים פרשנות כזו כאשר הם משתמשים בזהות האמיתית שלהם" (שם, סעיף 12).
אלא שבענייננו, המערער ציין בחשבונו כי חלק מהתכנים הם סאטיריים מבלי שניתנו על ידו הבהרות ברורות לצד פרסומיו השונים. לא מן הנמנע כי הערפול ביחס לכוונותיו של המערער אף משרת אותו ואת הדמות אותה הוא מבקש להציג, כטענתו.
33. מעבר לכך, אף אם הייתי נכון לקבל את טענת המערער והמומחה מטעמו לפיה עוקביו וחבריו המעורים בתכנים שלו מבינים כי מדובר בסאטירה, לא היה בכך כדי לסייע לו. הטעם לכך נעוץ בעובדה שחשבון הפייסבוק של המערער אינו נגיש רק לחבריו או לעוקביו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, מאחר שחשבונו על תכניו המפורסמים בו מוגדר כ"פומבי", מנגנון שיתוף הפוסטים של פייסבוק מאפשר הפצה של התכנים גם למשתמשים שאינם חברים של המערער או עוקבים אחריו. מדובר במשתמשים אשר אינם חשופים לכלל התכנים של המערער ולעיתים נחשפים רק לפרסום בודד, ואין חולק כאמור כי הם עשויים שלא "להבין" כי מדובר בסאטירה.
34. סיכומו של דבר, טענותיו של המערער נגד קביעת בית המשפט כי פרסומיו מהווים "דברי שטנה" המפרים את תנאי השימוש של המשיבה בדין יסודה, ואינה מגלה כל עילה להתערבות.
35. בשולי דברים אלו אעיר כי איני רואה מקום להידרש למחקרן של מדזיני ושוורץ אלטשולר ולאופן שבו הוגדר בו המונח דברי שטנה. זאת שעה שהמערער עצמו לא הלין בשום שלב על האופן שבו הוגדרו דברי שטנה על ידי המשיבה, וטענותיו התמקדו בכך שפרסומיו שלו אינם עונים על הגדרות אלו.
תוצאות ההפרה
36. ומכאן לתוצאותיה של הפרת תנאי השימוש על ידי המערער. כאמור לעיל, תנאי השימוש מורים כי פרסום תכנים מפרים מקנה למשיבה זכות להסירם (סעיף 5.2) ואף להפסיק את פעילות חשבונו של המפר (סעיף 14).
37. במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי טענת המערער הייתה כי על המשיבה להעביר לו התראה מראש על כך שהוא הפר את תנאי השימוש, תוך פירוט הפרסומים המפרים, וליתן לו אפשרות לתיקון ההפרה בתוך זמן סביר. טענות אלו סמך המערער על פסק הדין בעניין ת"א (מחוזי מר') 18763-04-15 ויוה מדיה בע"מ נ' Google Ireland Ltd. [פורסם בנבו] (26.8.2019) (להלן: עניין ויוה מדיה), שם נקבע לטענתו "הרף שצריכה הודעת הפרה להציג" (סעיף 4.5 לסיכומיו). בית המשפט המחוזי לא שעה לטענות אלה וקבע כאמור כי המערער היה מודע לכך שתכניו עלולים להביא לחסימת חשבונו. בקביעה זו איני רואה כל טעם להתערב.