3.3. נחום הציע לתובעת להשקיע עמו ברכישת דירות בבאר שבע, והבטיח לה שמדובר בהשקעה רווחית שתניב להם תשואה גבוהה. בשנים 2007-2006 העבירה התובעת לנחום כספים לרכישת שש דירות, והאמינה שהיא משלמת רק מחצית ממחירן. התובעת לא חתמה על אף אחד מהסכמי הרכישה, ונחום מצא כל הזמן תירוצים שלא להראות לה אותם. לימים התברר לתובעת שכל הכספים ששימשו לרכישת הדירות היו שלה. עוד גילתה התובעת שנחום רשם מחצית מהזכויות בארבע מהדירות על שם מי מילדיו, ולא על שמו כמוסכם, וכן רשם את הדירה השישית שברחוב החיד"א בשלמות על שם בנו יונתן, וכיום היא רשומה על שם יורשיו של יונתן.
3.4. עלות רכישתן של כל שש הדירות הייתה 260,000 $, בתוספת מס רכישה בשיעור של 3.5% לכל דירה ושכר טרחת עורכי דין. היה על התובעת לשלם מחצית מהסכומים הנ"ל, אולם לבקשת נחום היא העבירה לצורך רכישת הדירות סך של 50,000 $ ביוני 2006 ולפחות עוד 360,000 $ בדצמבר 2007, ובסך הכול כ-410,000 $. מכאן שהדירות נרכשו בכספה של התובעת בלבד. במסמך בכתב ידו של נחום מצוינות כל שש הדירות, אך נחום נתן לתובעת להבין שחלקה בבעלות הוא 355,000 $. לבקשת נחום, התובעת אף רכשה בינואר 2007 ריהוט עבור הדירה ברחוב החיד"א בסכומים של 2,195 $ ו-6,080 $. נחום לא הציג לתובעת חשבוניות בגין התשלומים ששילם לטענתו עבור ריהוט הדירות.
3.5. מאחר שהתובעת בלבד היא זו שמימנה את רכישת הדירות, הרי שהיא זכאית לקבל סך כולל של 1,901,177 ₪ בגין דמי שכירות החל ממועד הרכישה של כל דירה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עד לשנת 2014 לא קיבלה התובעת חלק כלשהו מדמי השכירות. נחום הסתיר במכוון את הסכמי השכירות ואת דמי השכירות שהתקבלו מהשוכרים. מהמועד שבו נרכשו חמש הדירות הראשונות במחצית שנת 2006 ועד סוף שנת 2013, קיבל נחום בגינן דמי שכירות בסך של כ-868,500 ₪ שהם 1,203,927 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. בהסכמה דיונית בין הצדדים נקבע שהחל מ-1.1.2014 תהיה התובעת אחראית לגביית דמי שכירות, אך גם לאחר מועד זה המשיך נחום לשלשל לכיסו דמי שכירות. בין שנת 2014 לשנת 2017 הצליחה התובעת לחלץ דמי שכירות בסכום כולל של 46,450 ₪, לאחר ששילמה לעורכי דין עשרות אלפי דולרים. לכן, התובעת דורשת את מלוא דמי השכירות שנגזלו ממנה גם בגין תקופה זו בסך של 300,950 ₪, שהם 311,083 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. רק משנת 2017 הצליחה התובעת לפעול למינוי כונס נכסים שיטפל בדירות. התובעת קיבלה לידיה דירות הרוסות שחלקן נטושות וחלקן מאוכלסות בפולשים, ושילמה 108,980 ₪ בגין הוצאות על תיקונים ובגין שכר טרחת עו"ד עבור פינוי הדירות מפולשים. התובעת צירפה לתביעתה חשבוניות בגין חלק מהוצאות אלה שעומדות נכון ליום הגשת התביעה על סך של 91,504 ₪. התובעת אף נאלצה להגיש תביעת פינוי נגד שני דיירים שלא שילמו דמי שכירות. כמו כן התברר שנחום קיבל את דמי השכירות בגין אחת מדירות אלה ושלח את הכסף לבנותיו בניו יורק. למיטב ידיעתה של התובעת, נחום גבה משנת 2017 ועד הגשת התביעה דמי שכירות בסך של 43,200 ₪.