4.3. התביעה מוגשת לאחר שכבר נגרם נזק ראייתי לנחום, לרבות ניתוק כל קשר שלו עם הקבלנים שעבדו בפרויקט ואובדן יכולת לשחזר מסמכים בנקאיים מהשנים 2008-2005. לכן, גם אם לא תתקבל טענת התיישנות, דינה של התביעה להידחות על הסף מחמת שיהוי רבתי בהגשתה, תוך פגיעה חמורה בזכויותיו הדיוניות של נחום.
4.4. התובעת מגישה למעשה כפל תביעות, משום שכבר תבעה בתביעות החוב שהגישה למפרק אצט את הכספים שלטענתה הועברו לנחום. התובעת טענה בתביעות החוב שהשקיעה את הכספים באצט, ומנגד טוענת בהליך דנן שהעבירה את אותם כספים לנחום. משכך, חל על התובעת השתק שיפוטי לפי הלכת בית ששון.
4.5. התובעת רכשה שתי דירות בפרויקט עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת, לפני כל שיתוף פעולה עם נחום. בתחילת שנת 2003 התברר שחברת צאלח נקלעה לקשיים כלכליים ואיננה יכולה לסיים את הפרויקט, ולכן פנה המפרק כהן לרוכשים, לרבות התובעת, והציע להם להעמיד הלוואות להשלמת הפרויקט. בנסיבות אלה נטלו על עצמם התובעת ונחום לסייע למפקח ולחברת צאלח להשלים את הפרויקט.
4.6. ביום 21.8.2003 נחתם פרטיכל ראשוני שלפיו התובעת ונחום יעמידו לחברת צאלח הלוואה על סך 160,000 $ כנגד שיעבוד דירות בפרויקט שטרם נמכרו. מתוך סכום זה שילם נחום 30,000 $ מחשבונו הפרטי והתובעת שילמה את היתרה בסך 130,000 $, תמורת שיעבוד 8 דירות שבחר המפרק כהן לטובת התובעת ונחום. ההשקעה הראשונית משנת 2003 לא הספיקה, ולכן ביום 27.8.2007 התחייבו המפרק כהן וחברת צאלח להעמיד לנחום 10 דירות נוספות כנגד הזרמת 200,000 $ נוספים. ביום 23.9.2007 נחתם הסכם לביצוע עסקה משותפת בין חברת צאלח למשקיעים, שעליו חתם נחום עבור שניים מבניו ועבור התובעת לטובת השלמת הפרויקט. אצט הוקמה כפועל יוצא מהסכם זה. בהסכם מיום 23.9.2007 נקבע שבתמורה לקבלת 2/3 מהזכויות לרווחים מהפרויקט ומימון 2/3 מכל העלויות העתידיות להשלמת הפרויקט, מתחייבים התובעת ובניו של נחום כדלקמן: (1) לפרוע את המשכנתה של חברת צאלח בסך של 300,000 $; (2) לממן עבור חברת צאלח את חלקה בהשלמת עבודת הבנייה בסך של 250,000 $; ו-(3) לשלם לחברת צאלח 130,000 $ עד לא יאוחר מ-31.12.2007, בתנאים שיקבעו התובעת ונחום. כמו כן הוסכם שהמשקיעים יוכלו להגדיל את השקעתם בסך של 150,000 $ נוספים כנגד שיעבוד דירות נוספות בפרויקט לטובתם, כך שסך השקעתם במימון תעמוד על 400,000 $ כנגד 10 דירות נוספות בפרויקט. בבסיס ההסכם מיום 23.9.2007 עמדה הצהרת המפרק כהן כי העלות של יתרת העבודות להשלמת הפרויקט היא 2,378,875 ₪.
4.7. בטרם הספיקו הצדדים להשלים את ביצוע ההסכם הנ"ל, ביום 3.4.2008 פוטר המפרק כהן מתפקידו ועו"ד ארז נכנס לנעליו. סמוך לאחר מכן מינה בית המשפט את המהנדס צבי רון שהכין דוח מקיף הכולל את כל ההוצאות האפשריות להשלמת הפרויקט בעלות כוללת של 6,600,000 ₪. ביום 3.7.2008 התקשר המפרק ארז עם חברת צאלח בהסכם חדש שבו אישר המפרק התחייבות של קופת הפירוק לשעבד 30 דירות נוספות לטובת התובעת ונחום. למיטב ידיעתו של נחום, בית המשפט אישר את ההסדר הנ"ל ביום 8.8.2008.
4.8. על יסוד ההסכמים המתוארים לעיל פעל נחום עבור בניו ועבור התובעת להקמת הפרויקט יחד עם קבלנים בשטח, תוך השקעת שעות עבודה מרובות במשך שנים והשקעת מיטב כספו האישי בסכום מצטבר של 33,637,205 ₪.
4.9. ביום 23.3.2009 שלחה עו"ד עדנה שבתאי למפרק ארז דרישה לקיים את התחייבויותיו לרישום השעבודים לפי ההסכמים הנ"ל. נחום הצליח להשלים את הפרויקט, ואגב כך, הציל את השקעותיהם של מאות הדיירים שרכשו דירות ממיטב כספם. ואולם, בסמוך לאחר טקס הפתיחה שהתקיים ביום 3.8.2010, התגלה שהמפרק ארז אינו מתכוון להבטיח את השקעות הצדדים בפרויקט, ובשל מצוקה כספית של קופת הפירוק, הוא נאלץ למכור את הדירות המשועבדות. בעקבות זאת ניהלו הצדדים מערכה חסרת תקדים בערכאות המשפטיות, ונחום מימן מכיסו מאות אלפי ש"ח בגין שכר טרחת עורכי הדין בניסיון להציל את ההשקעות בפרויקט.
4.10. מנגד, התובעת חדלה מלהשתתף במימון הפרויקט, הפרה את ההסכמים בין הצדדים וחתרה תחת פעילותה של אצט. בין היתר פנתה התובעת לבנקים וביקשה מהם לעצור את המימון לפעילות החברה, הביאה לכך שהבנקים יעמידו את ההלוואות לפירעון מיידי, הגישה בקשה למנות מפרק לחברה, פנתה לקבלנים בפרויקט בטענות סרק והגישה לבית המשפט המחוזי באפריל 2012 תביעה נגד אצט ונחום בניסיון לקבל לידיה את כל שווי נכסיהם, לצד השבה של כל השקעותיה בסך 10,000,000 ₪.
4.11. בסופו של דבר לא עלה בידי בית המשפט העליון לסייע לצדדים, שכן הוא העדיף את האינטרס של קופת הפירוק והדיירים, ואישר את מכירת הדירות המשועבדות. כך הפסידו התובעת ונחום את מרבית השקעותיהם בפרויקט. נחום אינו חייב לתובעת דבר בגין ההשקעות בפרויקט מסיבות אלה: (1) התובעת רכשה שתי דירות בפרויקט וידעה היטב שמדובר בפרויקט בסיכון גבוה; (2) השקעות הצדדים בוצעו בנכסי אצט המוקנים למפרק, והליכי הפירוק משתיקים את התובעת מלהעלות טענות נגד נחום בגין התנהלותו באצט; (3) נחום פעל כאורגן באצט ולכן אינו נושא באחריות להפרת ההסכמים שאצט התקשרה בהם. ממילא, אצט הפרה את ההסכמים כתוצאה ממעשיה של התובעת.
4.12. דין התביעה להידחות גם מחמת טענות קיזוז העומדות לנחום: (1) בגין דמי שכירות שגבתה התובעת באופן בלעדי ללא העברתם לנחום – 120,000 ₪; (2) בגין אי השתתפות התובעת בעלויות השוטפות של הדירות – 40,000 ₪; (3) בגין אי השתתפות התובעת במימון ההליכים המשפטיים להצלת ההשקעות בפרויקט ובתשלום לרו"ח לעריכת מאזנים – 250,000 ₪; (4) בגין הנזק ממימוש ביתו של נחום באבן יהודה רק בשל פנייתה חסרת השחר של התובעת לבנק להעמדת ההלוואה של אצט לפירעון מידי – 1,000,000 ₪.
4.13. בכתב ההגנה ישנה גם התייחסות פרטנית לסעיפי כתב התביעה. חלק מטענות התובעת הוכחשו בכלליות, וכן הועלו בין היתר הטענות שלהלן:
4.13.1. רכישת נכסים עבור הילדים היא דרך חיים עבור נחום. חמש הדירות הראשונות בבאר שבע נרכשו במשותף כדין. כל צד שילם 50% מעלותה של כל דירה ונרשם כבעלים של 50% ממנה. הקניין עבר לבעלות ילדיו של נחום ללא סייג. הרכישות בוצעו בסיוע עורך דין משותף ששכרו הצדדים. לאחר מכן ביקרה התובעת בישראל והצהירה שהיא אינה מעוניינת עוד להשקיע בדירות בבאר שבע, ולכן רכש נחום את הדירה השישית לבדו ללא כל השקעה מצידה של התובעת.
4.13.2. רובם המכריע של הכספים שגבה נחום במשך השנים בגין הדירות בבאר שבע הופקדו בחשבון המשותף של התובעת ונחום ושימשו להשקעה המשותפת בטבריה. מקצתם של הכספים שנגבו שימשו לתחזוקת הדירות.
4.13.3. החל ממועד הגשת דוח המפרק ביום 25.12.2017 אין עוד תוקף להסכמה הדיונית בין הצדדים בעניין עיכוב התביעה, ואין תוקף להסכמה כי התובעת אחראית על הדירות. מעולם לא הוסכם שהתובעת זכאית למלוא דמי השכירות בגין הדירות, אלא נקבע שהחל מינואר 2014 תהיה התובעת אחראית לגבות את כספי השכירות, לנהל דוחות מסודרים ולהעביר לנחום 50% מכל סכום שתגבה.
4.13.4. ההסכם שצורף בנספח 6 לכתב התביעה אינו מוכר לנחום והוא מעולם לא חתם בעברית על הסכם שנעשה באנגלית.
4.13.5. התובעת ביקשה לפתוח לעצמה חשבון נוסף בישראל, וגם לשם הועברו כספים בסך של 500,000 ₪ מהחשבון המשותף. התובעת לבדה אחראית לכספים אלה.
4.13.6. טענות התובעת בעניין הפקדת כספים בחשבונות של נחום בחו"ל הן שקריות, היות שלנחום אין חשבונות בבנקים הנטענים. טענות התובעת בעניין ההעברות הבנקאיות והשיקים מוכחשות. המפרק שמונה בדק היטב את החברה, וברי כי תביעת התובעת היא חסרת שחר.
4.13.7. אשר לכספים לטענת התובעת העבירה לברק – כספים אלה מעולם לא התקבלו בידי נחום, וכפי הנראה התובעת זייפה מסמכים או פתחה חשבונות פיקטיביים או הבריחה כספים כדי לחמוק משלטונות המס בארה"ב או ביצעה פשעים כלכליים חמורים והונאה רחבת היקף. ממילא טענות אלה שלא הובאו בתביעה הראשונה של התובעת התיישנו, והתובעת מנועה מלהעלות אותן כעת.
5. להלן עיקרי הטענות בכתב הגנתם של נתבעים 7-2:
5.1. דין התביעה להידחות מחמת התיישנות: התובעת טוענת כי העבירה כסף לרכישת הדירות בבאר שבע בשתי פעימות, ביוני 2006 ובדצמבר 2007. התובעת עצמה טענה בבקשתה לסעד זמני שכבר בשנת 2010 הסתכסכה עם נחום וידעה שהוא "חולב" ממנה כספים.
5.2. דין התביעה להידחות גם מחמת שיהוי: הגשת התביעה אחרי שנים רבות יצרה נזק ראייתי לנתבעים 7-2, משום שחלק מהמסמכים אינם עוד בידיהם. הגשת תביעה נגד עיזבון מחייבת זהירות מיוחדת, ובענייננו, הנזק הראייתי שנגרם לנתבעים 5-2 הוא גדול ביותר.
5.3. אין כל עילה נגד נתבע 7 שאינו בעלים של אף אחת מהדירות. נתבע 7 העביר את זכויותיו בדירה ברחוב אחזיה לנתבע 6.
5.4. כתב התביעה אינו מגלה עילה: סעד קנייני של תיקון מרשם המקרקעין אינו יכול לנבוע מטענות בעניין גניבת כספים שהועברו לאחר חתימת חוזי הרכישה. הסכום הראשון הועבר לאחר רכישת שלוש דירות והסכום השני הועבר חצי שנה לאחר רכישת הדירה האחרונה. נכון למועד רכישת הדירה האחרונה בבאר שבע העבירה התובעת 50,000 $, דהיינו פחות מחמישית ממחיר הדירות. התובעת טוענת ששילמה את מה שהיא סברה שמהווה מחצית מערך הדירות, ועל כן טענתה היא לכל היותר טעות בכדאיות העסקה שאינה מקנה כל סעד. גם אם נחום הונה את התובעת לחשוב שהדירות עלו יותר מהסכומים ששולמו תמורתן בפועל, אין הדבר מקים עילת תביעה קניינית נגד הנתבעים. התובעת עצמה הודתה בתביעה הראשונה שהסעד העומד לה ביחס לדירות הוא כספי בלבד.
5.5. אין בסיס לטענה שהחריגה הנטענת של נחום מההרשאה יצרה חוזי מכר חדשים שלפיהם רק התובעת היא הרוכשת. התובעת הודתה בהליכים משפטיים קודמים שהדירות בבאר שבע הן בבעלות משותפת שלה ושל מי מהנתבעים, ושהיא זכאית ל-50% מדמי השכירות. אם התובעת עומדת על טענתה שנחום השתמש בייפוי הכוח שלא כדין ותוך חריגה מהרשאה, משמעות הדבר היא שרק הנתבעים הם בעלי הדירות.
5.6. ההסכמה הדיונית שאושרה בתביעה הראשונה אינה מחייבת את נתבעים 7-2 שלא היו צד לה, וממילא לא נקבע בה שהתובעת תהיה זכאית למלוא דמי השכירות. לו הייתה התובעת זכאית לכך, היה עליה לשלם את מלוא הארנונה ויתר התשלומים השוטפים על הדירות, אך התובעת סירבה להשתתף ולו במחצית מתשלומים אלה. לכן, לא נותרה לנתבע 6 ברירה אלא להגיש תביעה לפירוק השיתוף. בתגובה לכך הוגשה תביעה זו.
5.7. רק חמש דירות נרכשו במשותף לפי הוראות סעיף 3 לחוזה מיום 29.6.2006, שבו נקבע כי הצדדים רשאים לרכוש דירות גם עבור בני משפחתם. הדירה השישית נרכשה עבור יונתן באמצעות אימו, ללא כל קשר לתובעת או לכספה. מדובר בעסקה שנעשתה לפני למעלה מעשר שנים, ולכן אין בידי נתבעים 7-2 את מלוא המסמכים, אולם צורפו מסמכים המעידים כי המנוח נשא בעלות המיסים והיה בקשר עם עורכי הדין שטיפלו בעסקה. בעניין המסמך שצירפה התובעת ובו לטענתה מופיעות בכתב ידו של נחום כל שש הדירות בבאר שבע, נתבעים 7-2 מכחישים שמדובר בכתב היד של נחום, ועל התובעת להציג את המסמך המקורי לבדיקת מומחה. ניכר שישנם חמישה פריטים בכתב יד אחד ופריט אחד בכתב יד אחר, ואין שום קשר בין חלק מהשמות הכתובים ברשימה לנכסים שנרכשו.
5.8. טענות התובעת בנוגע לחיוביו של נחום כלפיה מופרכות, ובדיקה נאותה של החיובים הראתה חד משמעית שהתובעת היא זו שחייבת כספים רבים לנחום. לפי מיטב ידיעתם של נתבעים 7-2, התובעת עשתה שימוש בשיקים כדי להעביר כספים בין חשבונותיה, ובמטרה להבריח אותם מרשויות המס האמריקאיות.
6. בשלב הראיות הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת בצירוף הודעה כי לשם הנוחות, נספחי כתב התביעה לא צורפו בשנית, אך הם מהווים חלק מתצהיר התובעת, ונוספו להם הנספחים המסומנים א עד כא לתצהיר. בהמשך הוגשו מטעם נתבעים 7-2 תצהירים של נתבעת 2 (אלמנתו של יונתן) ושל נתבעים 6 ו-7, ולאחר מכן הוגש תצהיר עדות ראשית של נחום. לבסוף הוגש ברשות בית המשפט תצהיר נוסף של התובעת וחוות דעת של מומחה לבנקאות מטעמה, מר דניאל פולישוק. כמו כן הזמינה התובעת לעדות את מר יגאל מנחמי (להלן: "מנחמי"). יובהר כי התצהיר הראשון שהגישה התובעת הוא התצהיר המרכזי מטעמה, ולכן הוא יכונה בפסק דין זה להלן תצהיר עדותה הראשית של התובעת. במקומות הבודדים בפסק הדין שבהם אתייחס לתצהירה השני של התובעת, אציין זאת במפורש.
7. בדיון ההוכחות הראשון שהתקיים ביום 14.10.2021 נחקרה התובעת שהעידה באנגלית ואחריה נחקר המומחה מטעמה. במהלך הדיון ביקשה ב"כ התובעת להגיש מסמכים שהתקבלו מהבנק, אך באי כוח הנתבעים התנגדו לכך, ולכן נקבע שעל התובעת להגיש בקשה מנומקת לצירוף המסמכים. ביום 20.10.2021 הוגשה מטעם התובעת בקשה להגשת דפי חשבון ושיקים על גבי דפי לוגו מקוריים של הבנק. בתצהיר קצר שצורף לבקשה הצהירה התובעת שמדובר בדפי חשבון והעתקי שיקים שכבר צורפו לכתב התביעה שלה ולתצהיריה, ומבוקש לצרפם ערוכים בפורמט של הבנק. לאחר הגשת תגובות הנתבעים שהתנגדו לבקשה ותשובת התובעת לתגובות, נקבע בדיון ההוכחות השני שהתקיים ביום 28.10.2021 כי מבלי לגרוע מטענות הצדדים, יתקבלו לתיק המסמכים "בקלסר האדום" שהוצגו במהלך הדיון והנספחים לבקשה לצירוף ראיות שסומנו 19-1. ביום 3.1.2022 ניתנה החלטה שבה נקבע כי המסמכים מהקלסר האדום שהוגשו לתיק במהלך הדיון ייסרקו ויסומנו ת/13. בהחלטה נוספת שניתנה ביום 16.1.2022 נקבע, בין היתר, כי ניתן להעלות בסיכומים טענות בקשר לקבילות המסמכים ומשקלם וכן בקשר לחוסר אחידות, אם קיימת כזו, בין נספחים 19-1 למסמכים בקלסר האדום – ת/13.
8. בדיון ההוכחות השני שהתקיים ביום 28.10.2021 נחקרה התובעת בשנית בעניין הראיות הנוספות שהתקבלו לתיק, ובהמשך נחקרו מנחמי, נחום, נתבעת 2 שנחקרה באמצעות היוועדות חזותית ונתבעים 6 ו-7. לאחר הדיון הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בכתב.
דיון
9. לפניי תביעה כספית נגד נחום בלבד וכן תביעה נפרדת נגד נחום ונתבעים 7-2 בעניין הזכויות בדירות בבאר שבע. נחום ונתבעים 7-2 היו מיוצגים בידי עורכי דין שונים והגישו כתבי טענות נפרדים. בניגוד לנטען או לנרמז בפתח סיכומיהם של נתבעים 7-2, לא נקבע בהחלטה מיום 6.4.2020 או בכל החלטה אחרת בתיק כי נתבעים 7-2 רשאים להעלות בסיכומיהם טענות הנוגעות לתביעה הכספית נגד נחום ואינן רלוונטיות לתביעה נגד נתבעים 7-2, ובכך לסייע לנחום להתגונן מפני התביעה נגדו. לצורך הדיון וההכרעה בתביעה הכספית נגד נחום, היה עליי להידרש לטענות שהועלו בסיכומיהם של התובעת ונחום בלבד, אם כי מעבר לנדרש התייחסתי גם לטענות שהועלו בעניין זה בסיכומיהם של נתבעים 7-2.