טענות מקדמיות שהועלו בסיכומיו של נחום
10. קרוב למחצית מהסיכומים מטעם נחום הוקדשו לטענות מקדמיות, אשר נטען כי בגינן יש לדחות על הסף את תביעתה של התובעת נגד נחום. אדון בטענות אלה תחילה.
התיישנות ושיהוי
11. בסיכומיו של נחום נטען כי היות שלגרסתה של התובעת היא העבירה לנחום כספים בשנים 2005 עד 2008, היה עליה להגיש תביעות בגין כספים אלה לכל המאוחר בשנים 2012 עד 2015 לפי המועד הנטען של כל העברה. עוד נטען כי התובעת לא קיבלה מבית המשפט היתר לפיצול סעדים כשהגישה את תביעתה הראשונה נגד נחום על סך 7,000,000 ₪, ולכן היא אינה רשאית להעלות את טענותיה בתביעה זו שהתיישנה. ואולם, אין בסיכומיו של נחום כל התייחסות לכך שבמהלך הדיון בתביעה הראשונה שהגישה נגדו התובעת בשנת 2012, אשר חלק ניכר מהטענות שהועלו בה זהות לטענות בתביעה דנן, קיבלו התובעת ונחום את המלצתה של כבוד הנשיאה דאז, השופטת גרסטל, והסכימו לעכב את התביעה עד להגשת הדוח הראשון של מפרק אצט. כך נקבע בפרוטוקול הדיון בתביעה הראשונה מיום 15.7.2013 (שצורף בנספח 1 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת בתיק שלפניי):
"ב"כ הצדדים מקבלים את הצעת בית המשפט, שלפיה:
לנוכח האמור על ידי עו"ד ברגזון, יעוכבו ההליכים בתובענה עד לקבלת דו"ח של המפרק.
בהתאם לדוח יגבש ב"כ התובעת את עמדתו בצורך בניהול ההליך במתכונתו זו".
12. בהמשך לכך אישרה כבוד השופטת גרסטל את הסכמת הצדדים, נתנה לה תוקף של החלטה והורתה על עיכוב ההליכים בתובענה. לא נקבע בהחלטה מועד מסוים שבו יפוג תוקפו של עיכוב ההליכים. אין חולק כי הדוח הראשון של המפרק הוגש ביום 26.12.2017, בעקבות זאת הגישה התובעת בקשה לסעדים זמניים במסגרת התביעה הראשונה, ובדיון שהתנהל ביום 28.5.2018 לפני כבוד השופט שוורץ, ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים, לרבות ההסכמה כי התובעת תגיש תביעה חדשה עד חודש יולי 2018.
13. בתביעה שלפניי נתבעו, בין היתר, כספים שלטענת התובעת הועברו לנחום לצורך השקעה בפרויקט בטבריה. תביעות אלה הן בגין שיקים, העברות בנקאיות ומסירת כספים במזומן לברק החל מחודש יוני 2006 ואילך (ראו סעיפים 92, 103 ו-110 לכתב התביעה). תקופת ההתיישנות של תביעה כספית היא 7 שנים (סעיף 5(א) לחוק ההתיישנות). תביעתה הראשונה של התובעת, שגם בה תבעה כספים שהעבירה לנחום לצורך השקעה בפרויקט, הוגשה בחודש אפריל 2012, כלומר פחות מ-6 שנים לאחר הפעולות הכספיות הראשונות. לפי הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן "חוק ההתיישנות"), בכל הנוגע לתביעות בגין הכספים שהועברו לנחום לצורך הפרויקט בטבריה, אין לכלול במניין תקופת ההתיישנות את פרק הזמן שחלף ממועד הגשת התביעה הראשונה של התובעת נגד נחום באפריל 2012 ועד להגשת התביעה החדשה שלפניי ביולי 2018. אציין כי סבורני שבנסיבות המקרה דנן יש למנות את תקופת ההתיישנות מהמועד שבו נודע לתובעת על גזלת הכספים, ולטענתה נודע לה על כך רק לאחר ההכרעה בתביעות החוב בסוף שנת 2017, אולם אף אם נמנה את תקופת ההתיישנות ממועד העברת הכספים לנחום, תביעות אלה לא התיישנו. כמו כן אעיר כי בתביעה שלפניי תבעה התובעת כספים מנחום גם בעילות נוספות, אך כפי שיפורט בהמשך פסק הדין, אינני נדרש לדון בהן לצורך הכרעה בתביעה הכספית נגד נחום.
14. טענה נוספת בסיכומי נחום היא כי דינה של התביעה להידחות מחמת שיהוי רבתי בהגשתה. בהקשר זה נטען כי השיהוי גרם לנחום נגרם נזק ראייתי בשל ניתוק כל קשר שלו עם הקבלנים שעבדו בפרויקט ואובדן יכולת לשחזר מסמכים בנקאיים מהשנים 2010-2005. עוד נטען כי הגשת התביעה בשלב זה מהווה שימוש לרעה בהליך השיפוטי ופגיעה חמורה בזכויותיו הדיוניות של נחום. דינן של טענות אלה להידחות. נחום לא הוכיח ולו לכאורה שנגרם לו נזק ראייתי כלשהו. לא הוצגה כל אסמכתה לכך שבמועד הגשת התביעה ניסה נחום להשיג מסמכים בנקאיים לגבי השנים הרלוונטיות לתביעה, כגון תדפיסי חשבונות בנק, ולא עלה בידיו לעשות זאת. יתר על כן, חלק מתביעותיה הכספיות של התובעת נגד נחום הועלו עוד בתביעה הראשונה שהגישה נגדו בשנת 2012 ובתביעת החוב שהגישה לתיק הפירוק של אצט בשנת 2013. נחום לא פירט אילו מסמכים בנקאיים ניסה להשיג, אם בכלל, בעקבות הגשת התביעות הנ"ל. נחום אף לא הציג ראיות כלשהן לביסוס טענתו בדבר ניתוק היחסים עם הקבלנים בפרויקט, ומכל מקום טענה זו אינה רלוונטית, משום שנחום כלל לא טען שקיבל את הכספים שנתבעו בתביעה שלפניי או חלק מהם ועשה בהם שימוש לצורך תשלום לקבלנים או קידום הפרויקט. כפי שיפורט בהמשך פסק הדין, בתצהירו של נחום אין כל התייחסות מפורשת וברורה להעברות הבנקאיות, לשיקים ולתשלומים במזומן שפורטו בכתב התביעה ובתצהיר התובעת, ובחקירה הנגדית טען נחום לראשונה שאיננו יודע דבר לגביהם.
15. נוסף על כך, נראה שהצדדים הסכימו שיש להמתין לדוח המפרק אשר יסייע לבירור המחלוקות ביניהם, ולכן הסכימו לעכב את התביעה הראשונה של התובעת נגד נחום עד לקבלת דוח המפרק. בתביעה שלפניי הצהירה התובעת כי בעקבות הכרעת המפרק בתביעות החוב התברר לה שהכספים שהעבירה לנחום לצורך מימון פעילות אצט לא הועברו לחברה. גם בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי חשבה שנחום השקיע את כל הכסף באצט, ורק לאחר שקיבלה את הכרעת המפרק הבינה שנחום תובע את כל הכסף שהכניס לאצט, כולל הכספים שהתקבלו מהתובעת (פרוטוקול מיום 14.10.2021, עמ' 61 ש' 24-15). לא נסתרה טענת התובעת כי הלכה למעשה לא הייתה אפשרות לדון ולהכריע בתביעתה הכספית נגד נחום, כל עוד לא הכריע המפרק אם הכספים שלטענתה הועברו לנחום, או חלק מהם, שימשו לצרכי החברה והפרויקט. ברי שבנסיבות אלה אין לקבל את הטענה כי התובעת עשתה שימוש לרעה בהליכי משפט כאשר הגישה את תביעתה הנוכחית נגד נחום רק לאחר הכרעת המפרק בתביעות החוב.
16. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענותיו של נחום בעניין התיישנות ושיהוי של תביעות התובעת בגין כספים שהעבירה לטענתה לנחום לצורך הפרויקט.
השתק שיפוטי
17. ב"כ נחום טען בסיכומיו כי יש לדחות את התביעה עקב השתק שיפוטי לפי רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ''ד נט(6) 625 (2005) (להלן "עניין בית ששון"). לטענתו, התביעה בתיק דנן עומדת בסתירה לתביעה הראשונה שהגישה התובעת נגד נחום. בהקשר זה הפנה ב"כ נחום לטענה בפתח כתב התביעה בתיק דנן שלפיה תובעת העבירה לנחום כספים בהיקף של 60 מיליון ש"ח, ומנגד לטענה בתביעה הראשונה שהגישה התובעת שלפיה השקעותיה בפעילות המשותפת עם נחום הגיעו לסך של 10 מיליון ש"ח בלבד. עוד צוין כי בתביעה הראשונה נטען שהתובעת השקיעה בסך הכול 1,163,060 $ וביצעה העברות בנקאיות לחברות זרות בסך של 638,150 $, ולא הוזכרו טענות כלשהן בעניין העברות במזומן לדויד ברק ופירעון שיקים ברחבי העולם, כפי שנטען בתביעה שלפניי.
18. ואולם, בניגוד לנטען בסיכומים מטעם נחום, התובעת לא "נזכרה" בכספי השיקים ובכספים שהעבירה במזומן לברק רק בעת הגשת התביעה שלפניי ביולי 2017. התובעת תבעה כספים אלה עוד בתביעת החוב שהגישה בשנת 2013 בתיק הפירוק, כעולה מההכרעה בתביעות החוב של בעלי המניות ומתגובת המפרק לערעור בתביעות החוב (נספחים 2א ו-2ב לתצהיר התובעת). היות שלטענת התובעת, חלק ניכר מהכספים שהעבירה לנחום היו מיועדים לחברה או לפרויקט, היא תבעה אותם בתביעת החוב שהגישה לתיק הפירוק ולא כללה אותם בתביעה הראשונה שהגישה נגד נחום אישית. כך למשל, התובעת טענה בתביעת החוב שבמהלך השנים העבירה לברק, איש אמונו של נחום, סך של 2,032,669 $ במזומן, ולכן יש לייחס לה השקעה בחברה בסכום זה (ראו סעיף 42 בתגובת המפרק לערעור). כמו כן טענה התובעת בתביעת החוב כי יש לייחס לה השקעה באצט בגין סכומים נוספים שהעבירה לנחום ולא נכללו בתביעתה הראשונה, לרבות בגין שיקים שנמשכו מחשבונה והופקדו בחשבונות שונים של נחום ברחבי העולם (ראו למשל סעיף 48 לתגובת המפרק). לא ברור אם בתביעת החוב הייתה התייחסות לכל השיקים שפורטו בתביעה שלפניי, אך לא הועלתה כל טענה בעניין זה בסיכומיו של נחום, ואף נטען שם בסעיף 34 כי "יש זהות מוחלטת בין הכספים הנתבעים בהליך זה לכספים שנתבעו בתביעת החוב". התובעת לא נשאלה בחקירתה הנגדית אם בתביעה שלפניי תבעה כספים בגין שיקים שלא הוזכרו בתביעת החוב, ואם כן מדוע. כפי שיפורט בהמשך, מעדותה של התובעת עלה שלאחר הגשת תביעת החוב הגיע לידיה מידע לגבי שיקים נוספים שנמשכו מחשבונה לטובת נחום. כמו כן עלה מעדותה של התובעת שגם נכון למועד חקירתה הנגדית בתיק דנן, לא היו בידיה ראיות בנוגע לכל הכספים שהעבירה לנחום או למי מטעמו.
19. בעניין בית ששון שאליו הפנה ב"כ נחום, ציטט כבוד השופט גרוניס בסעיף 8 לפסק דינו את דבריה של כבוד השופטת דורנר בע"א 513/89 Interlego A/S נ'Exin-Lines Bros. S.A., פ"ד מח(4) 133 (1994), שם הגדירה את ההשתק השיפוטי כך: "...בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה". בענייננו, טענות התובעת בתביעה הראשונה נגד נחום לא התקבלו, משום שבהסכמת הצדדים, התביעה הראשונה נמחקה ובמקומה הוגשה התביעה שלפניי. כמו כן, לאור האמור לעיל, אין לקבוע כי טענות התובעת בתביעה בתיק דנן בעניין הכספים שהעבירה לנחום עומדות בסתירה לטענות שהעלתה בתביעותיה הקודמות. לכל היותר ייתכן שנתבעו סכומים נוספים שלא נתבעו קודם לכן. אוסיף שבעניין בית ששון, כמו גם בפסקי דין נוספים, הודגש כי "התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט" (סעיף 9 לפסק דינו של כבוד השופט גרוניס). התרשמתי שההבדלים בין טענות התובעת בתביעותיה הקודמות (תביעת החוב והתביעה הראשונה נגד נחום) לטענותיה בתביעה שלפניי אינם נובעים מחוסר תום לב או מניסיונה של התובעת לנצל לרעה את ההליכים המשפטיים, אלא מכך שהתברר לה בעקבות הכרעת המפרק בתביעות החוב, כי כל הכספים שהעבירה לנחום לא הוזרמו לחברה, ולכן עליה לתבוע אותם מנחום אישית.
20. לפיכך, אני דוחה גם את טענתו של נחום כי יש לדחות את התביעה מחמת השתק שיפוטי.
כפל תביעות
21. בסיכומיו של נחום נטען כי התובעת הגישה כפל תביעות. לטענתו של ב"כ נחום, היות שבתביעת החוב שהוגשה לתיק הפירוק טענה התובעת שהשקיעה כספים באצט, חל עליה איסור להגיש תביעה נוספת בגין אותם כספים ולטעון שהם הועברו לנחום. בתמיכה לטענה זו מפנה ב"כ נחום לע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל (נבו 8.9.2005) בעניין מעשה בית דין.
22. ואולם בענייננו, לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה להיווצרותו של השתק מחמת מעשה בית דין (לעניין התנאים להשתק עילה או להשתק פלוגתה ראו ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 587 וספרה של פרופ' נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א-1991)). ברי כי לא נוצר השתק עילה, משום שלא ניתן בהליך הפירוק של אצט פסק דין סופי במחלוקות הכספיות בין התובעת לנחום. גם השתק פלוגתה לא נוצר במקרה דנן, משום שלא התקיימו בין אותם צדדים או חליפיהם התדיינויות בקשר לאותן פלוגתות. בהליך הפירוק נדונו והוכרעו פלוגתות הנוגעות לכספים שהשקיעו התובעת ונחום באצט, ואילו בתביעה שלפניי יש לקבוע אם הכספים הנתבעים הגיעו לידיו של נחום.
23. המפרק ציין במפורש כי הוא איננו דן ואיננו מכריע בטענותיהם של התובעת ונחום זה כלפי זה, וקביעותיו אינן יוצרות השתק המונע בירור של המחלוקות ביניהם בהליכים אחרים. ראו דבריו בסעיף 17 לתגובתו לערעור בתביעות החוב (נספח א2 לכתב התביעה):
"... לכן חשוב לזכור ולהבהיר כבר בשלב זה, כי טענות מסוימות שהועלו על ידי מי מהצדדים במישור היחסים האישיים בין שני בעלי המניות לא יוכרעו במסגרת תביעה זו. כמובן שלא יהיה בכך כדי לחסום או להשתיק את הטוען מבירורן במסגרת הדיונית המתאימה (ובעניין זה יוזכר הליך אזרחי שפתחה הגב' קזצ'קוב נגד מר טובי בבית המשפט המחוזי בלוד)."
24. המפרק התייחס בתגובתו בין היתר לסכומים שהעבירה התובעת, לטענתה לפי דרישותיו של נחום, לחשבונות בנק שונים שאינם על שם אצט, וציין כי בירור הזיקה בין חשבונות אלה לנחום חורג באופן מובהק מבירור חבות החברה כלפי בעלי המניות, ולכן "המפרק אינו מכריע בטענה זו ואינו קובע כל ממצא לגביה" (סעיף 27 לתגובה). לגבי הכספים שהעבירה התובעת לברק קבע המפרק כי משלא נמצאה זיקה בינם לבין החברה, תביעת החוב לגביהם נדחית, אך זאת "מבלי שיהיה בכך כדי לקבוע כל ממצא ביחס לטענותיה העובדתיות של הגב' קזצ'קוב במישור היחסים מול מר טובי" (סעיף 43 לתגובה). גם לגבי שיקים מסוימים שלטענת התובעת הופקדו בחשבונות של נחום ברחבי העולם, הממצא היחיד שקבע המפרק לגביהם הוא כי לא נמצא קשר בינם לבין החברה (סעיף 49 לתגובה).
25. על כן, אני דוחה את טענתו של נחום בסיכומיו כי יש לדחות את התביעה הכספית נגדו עקב כפל תביעות ומעשה בית דין.
טענותיו של נחום בעניין ראיות שהציגה התובעת
26. בסעיף 53 לסיכומיו של נחום נטען כי הוכח שמסמכים שהציגה התובעת אינם אמיתיים ומזויפים, מבלי לפרט באילו מסמכים מדובר, למעט מסמך אחד שהוזכר בסעיף 55 לסיכומים, שלגביו טען נחום לראשונה בחקירתו הנגדית כי הוא מפוברק (מסמך זה אינו קשור לתביעה הכספית נגד נחום אלא לתביעה בגין הדירות בבאר שבע ואתייחס אליו בהמשך פסק הדין). אם כן, טענתו של נחום בסיכומיו בעניין זיוף ופברוק מסמכים הן כלליות, אינן מפורטות כנדרש, ואינן נסמכות על ראיות כלשהן.
27. יתר על כן, כל שנטען בעניין זה בכתב ההגנה של נחום הוא ש"כפי הנראה" התובעת זייפה מסמכים. לא הועלו בכתב ההגנה ובתצהירו של נחום טענות מפורשות בעניין זיוף או פברוק של מסמכים ספציפיים שהציגה התובעת, פרט להסכם בנספח 6 לכתב התביעה. לגבי הסכם זה שלפיו כל צד ישקיע 600,000 $ בפרויקט בטבריה, נטען בסעיף 58.14 לכתב ההגנה שהוא איננו מוכר לנחום אשר מעולם לא חתם בעברית על הסכם שנעשה באנגלית. כשנשאל נחום בחקירתו הנגדית אם ההסכם הנ"ל נכתב בכתב ידו, השיב: "אני לא יודע, אבל אני פעם ראשונה שרואה את זה" (אף שכאמור התייחס למסמך זה בכתב ההגנה), ולאחר מכן, בעקבות הערת בא כוחו, תיקן נחום והעיד: "אני לא יכול לדעת..." (פרוטוקול מיום 28.10.20221 בעמ' 140 ש' 27 עד עמ' 141 ש' 31). מכאן שנחום עצמו לא שלל את האפשרות שהמסמך נכתב בכתב ידו.