3.9. פרט לשיקים ולהעברות הנ"ל, העבירה התובעת החל מיולי 2006 ועד יוני 2008 כספים בסך כולל של 1,706,830 $ שנמשכו מחשבונות הבנק שלה בארה"ב והועברו במזומן לאיש קשר מטעם נחום, דויד ברק (להלן "ברק"). נחום קיבל את הכספים והיה אמור להפקיד אותם באצט, אך שמר אותם לעצמו. בהקשר זה מפנה התובעת בין היתר למכתבים של נחום ושל ברק. הסכום הנ"ל לפי השער היציג הממוצע במועדים הרלוונטיים עומד על 7,168,686 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה - סך של 10,263,058 ₪.
3.10. כמו כן התברר לתובעת בדיעבד שנחום נטל הלוואות ואשראי במיליוני ₪, תוך שימוש בכספי התובעת כביטחונות. נחום ששימש מנהלה של אצט עשה בה ככל העולה על רוחו, ללא תיעוד או מתן דין וחשבון על פעולותיו. נחום דחה באופן קבוע את בקשות התובעת להיפגש עמו ולקבל ממנו דוחות כספיים. אצט נקלעה למצב כלכלי קשה, חשבונה בבנק הוגבל ובחודש יולי 2011 חילט הבנק סך של 1,158,871 ₪ שהיה זמין בחשבון וסך של 5,395,909 ₪ בניירות ערך בגין חובות אצט.
3.11. התובעת פנתה לערכאות והגישה בשנת 2012 בקשה לפירוק אצט. בית המשפט שדן בפירוק התייחס להתנהלותו של נחום, אשר הביאה את החברה לסוף דרכה וגרמה לתובעת נזק עצום. מהדוח הראשון של המפרק, עו"ד עמית לדרמן, מיום 9.6.2013 עולה שנחום ניהל את החברה ברשלנות. במקביל לתביעת הפירוק, הגישה התובעת תביעה אישית נגד נחום בת"א 6293-04-12 (להלן "התביעה הראשונה"), אך לפי הסכמה דיונית בין הצדדים לפני כבוד הנשיאה דאז הילה גרסטל, עוכבה התביעה הראשונה עד להכרעה בתביעות החוב של בעלי המניות בתיק הפירוק. הכרעות המפרק ניתנו ביום 26.12.2017 ותגובת המפרק לערעורים של בעלי המניות הוגשה ביום 25.6.2018 [בכתב התביעה נכתב בטעות שהתגובה הוגשה בשנת 2017 – מ"ת]. לכאורה עולה מקביעות המפרק שנחום הזרים כספים לאצט, אך אלה הגיעו ממקורותיה של התובעת. המפרק דחה חלק מתביעות החוב של התובעת והפנה אותה להגיש תביעה אישית נגד נחום, וזאת מאחר שהכספים הועברו מהתובעת ישירות לנחום ולא הגיעו לקופת אצט.
3.12. בסעיף 5 להסכם המייסדים בין התובעת לנחום מיום 19.6.2016 (נספח 6 לכתב התביעה) נקבע כי צד שמשקיע יותר מהצד השני בחשבון המשותף יהיה זכאי לרווחים על כספים אלה וכן לריבית של 1% לחודש בגין השקעתו העודפת. התובעת לא רק מימנה את כל הוצאותיה של אצט, אלא שאף לא זכתה לקבל את רווחי ההון שנצברו בחשבון המשותף ולא קיבלה מנחום ריבית בגין השקעתה העודפת. התובעת העבירה לנחום בשנים 2006 עד 2008 סכומים אדירים, ובמונחים נומינליים 8,732,940 $, ולמעשה שילמה עבור מלוא ההשקעה במיזם. לפיכך, על נחום לשלם לתובעת בגין השקעותיה הנ"ל ריבית של 12% לשנה (1% לחודש) בסך נומינאלי של כ-1,047,952 $, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה - 6,158,101 ₪.