לכל האמור יש להוסיף כי במסגרת הצעת תיקון לחוק-יסוד: הממשלה משנת 2014, הוצע להוסיף תנאי כשירות המונע, בנסיבות מסוימות, מאדם שנידון לעונש מאסר בפועל לכהן כשר לתקופה של 14 שנים מגמר ריצוי עונשו (הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3) (כשירות לכהונה של חבר הממשלה או סגן שר שהורשע בעבירה שיש עמה קלון), ה"ח הכנסת התשע"ד 134). הצעה זו לא התקבלה משום שלא אושרה ברוב המיוחד הדרוש לצורך תיקון חוק היסוד, אך מהדיונים לגביה עולה כי נקודת המוצא הייתה שהמאסר שאליו מתייחס סעיף 6(ג) לחוק היסוד, כולל גם מאסר על תנאי (ראו: פרוטוקול ישיבה 184 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-19, 16 (21.5.2014); פרוטוקול ישיבה 211 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-19, 2 (2.7.2014)).
41. בעקבות תיקון מס' 11 לחוק היסוד שונו, כאמור, תנאי הכשירות בסעיף 6(ג) לחוק היסוד כך שהוא חל רק ביחס ל"מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר בפועל וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל" (ההדגשות הוספו). על פי הנטען בעתירת שיינפלד ובעתירת התנועה למען איכות השלטון, תיקון זה מהווה שימוש לרעה בסמכותה המכוננת של הכנסת, ומשכך יש לבטלו ולמצער לקבוע כי לא יחול ביחס לדרעי. לעניין התחולה נטען כי חקיקת התיקון והחלתו באופן מיידי "ביום קבלתו בכנסת", כאמור בסעיף 8 לתיקון, נועדו לשמש פתרון לבעיה של אדם אחד שנידון לעונש מאסר על תנאי, ולפי הדין הקודם לא יכול היה להתמנות לשר בהיעדר קביעה של יו"ר ועדת הבחירות שאין בעבירה שהורשע בה משום קלון. על כן, כך נטען, מדובר בנורמה פרסונלית ובעלת תחולה רטרואקטיבית, שאינה עומדת במבחנים השונים שנקבעו לזיהוי נורמה חוקתית בבג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת (23.5.2021) (להלן: עניין שפיר).
42. בבג"ץ 2905/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' כנסת ישראל (12.7.2021) (להלן: עניין ממשלת החילופים) עמדתי על כך שעצם העובדה שהכנסת מתקנת את חוק היסוד ומחילה את התיקון באופן מיידי, כתיקון קבוע מעתה ואילך, אין בה כשלעצמה כדי להצביע על כך שמדובר בנורמה שלא ניתן לזהותה כנורמה חוקתית (שם, בפסקה 14 לחוות דעתי; אך ראו המקרים החריגים שעליהם עמדתי בפסקאות 16-15 לחוות דעתי; וראו גם: שם, בפסקאות 18-15 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל; פסקאות 6-5 לחוות דעתה של השופטת ע' ברון; פסקה 17 לחוות דעתו של השופט ד' מינץ; פסקאות 22-15 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז; פסקה 4 לחוות דעתו של השופט ג' קרא). לצד זאת, ציינתי כי "[...] לא ניתן להתעלם ממגמה מסתמנת של שינויים משטריים משמעותיים המבוצעים אד-הוק, לעתים בדרך של הוראת שעה, בתחולה מיידית (ולעתים בלעדית) לכנסת שביצעה אותם" (שם, בפסקה 11 לחוות דעתי; וראו גם דבריה של השופטת ברון בפסקה 8 לחוות דעתה). דומה כי דברים אלה – שנאמרו אגב דיון בעתירות שנוגעות לתיקון חוק יסוד היוצר מנגנון אופציונאלי שיבטיח אמון בין צדדים פוליטיים לצורך הקמת ממשלה – יפים מקל וחומר לגבי שינוי גורף של תנאי הכשירות לכהונת שרים, שבוצע טרם הקמת הממשלה, על רקע קושי שהתעורר ביחס למינויו של אדם ספציפי. במילים אחרות, הליך חקיקת תיקון מס' 11 אכן מדיף ריח חריף של פרסונליות משום שהוא נועד בראש ובראשונה כדי לסלול את הדרך למינויו של דרעי לשר.