שאלה זו קשורה בטבורה לסוגיית טוהר המידות של עובדי הציבור ונבחריו, ולכן אקדיש מילים מספר לסוגיה זו בטרם אציג את עמדתי בשאלה שעל הפרק.
2. חשיבות רבה נודעת לשמירה על טוהר המידות של אישי ציבור, והדבר נלמד, בין היתר, מהביטוי הנרחב של עיקרון זה בחוקי היסוד (ראו: סעיף 2(ב) לחוק-יסוד: מבקר המדינה; סעיף 6(א) לחוק-יסוד: הכנסת; וסעיף 20(א) לחוק-יסוד: נשיא המדינה) ובחקיקה ראשית (ראו: חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור, התשנ"ב-1992; סעיף 17 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963; סעיף 46 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959; סימנים ד'-ה' לפרק ט' בחוק העונשין, התשל"ז-1977; חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979). גם בפסיקה הודגשה, חזור והדגש, חיוניות השמירה על יושרו של השירות הציבורי, כחלק מאיכותו הערכית-מוסרית, המקצועית והתפקודית; וכן כבסיס לאמון הציבור בעובדיו ובנבחריו, שהוא תנאי הכרחי לפעילותן התקינה של מוסדות השלטון (ראו: בג"ץ 5853/07 אמונה תנועת האישה הדתית לאומית נ' ראש הממשלה, פס' 14 לחוות-דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה (6.12.2007) (להלן: עניין אמונה)). כמו כן, כך נקבע באחת הפרשות:
"מינויו של בעל עבר פלילי – ובעיקר בעל עבר פלילי מכביד כגון מי שעבר עבירה שיש עמה קלון ¬פוגע באינטרסים החיוניים של השירות הציבורי. הוא פוגע בביצוע הראוי של התפקיד. הוא פוגע בסמכותו המוסרית והאישית של בעל התפקיד ובכוחו לשכנע ולהנהיג. הוא פוגע באמון שהציבור הרחב רוחש לרשויות השלטון. השירות הציבורי צריך – בלשונו של ראש הממשלה, דוד בן גוריון, בהציגו את הצעת חוק שירות המדינה, בכנסת בקריאה ראשונה – להיות 'מבטח לכל אזרח, משגב למדינה וכבוד לעצמם' (ד"כ 14 (התשי"ג) 1425)" (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 265 (1993)).
עוד הודגש בפסיקה, כי "טוהר השירות והשורות עומד בבסיס השירות הציבורי ובבסיס המבנה החברתי שלנו" (שם, בעמ' 269); וכי "מי שנבחר על-ידי העם צריך לשמש מופת לעם, נאמן לעם וראוי לאמון שהעם נתן בו" (בג"ץ 4267/93 אמיתי – אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441, 470 (1993); וכן ראו: בג"ץ 4668/01 ח"כ שריד נ' ראש הממשלה, פ"ד נו(2) 265, 280-279 (2001); ע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש, פ"ד מה(2) 663, 692 (1991)).
3. גם עיון במקורות שופך אור על חשיבות הסוגיה, ולהלן אציין בתמצית דוגמאות מספר בהקשר זה. ראו, למשל, דברי דוד המלך: "מִי-יַעֲלֶה בְהַר-ה'; וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם, וּבַר-לֵבָב: אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי; וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה" (תהילים כ"ד, ג'-ד'). גם מהציווי "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר ל"ב, כ"ב), למדו חז"ל על החשיבות שבהבטחת התנהלות נקייה מבחינה ערכית-מוסרית של בעלי תפקידים ציבוריים, תוך הימנעות אף ממראית עין של היעדר-יושרה. בתוך כך, מסופר על בני משפחה שהייתה ממונה על הכנת הקטורת בבית המקדש, שמעולם לא יצאה כלה מבושמת מביתם, כדי שלא יאמרו הבריות שהתבשמה הכלה מהקטורת, אשר הייתה מיועדת רק למקדש (ראו: בבלי, יומא ל"ח, ע"א). דוגמא נוספת היא הקביעה, ש"אין עושין שררות על הציבור פחות משניים", כך שיהיה פיקוח הדדי, ועל-מנת למנוע חשד שמא התפקיד הציבורי מנוצל לרעה (בבלי, בבא בתרא ח, ע"ב). כמו כן, הודגשה הקפדתו של משה רבנו, להפקיד את מלאכת החשבונות של כספי הציבור בידי אחרים (ראו: שמות רבה, פרשה נ"א).
4. על רקע דברים אלה, אזכיר את עיקרי הנתונים הרלוונטיים לעברו הפלילי של דרעי, ולהתנהלותו סביב ההליך בבית משפט השלום, שגזר את דינו לפני כשנה.
(-) בשנת 1999 הורשע דרעי, בפרשת "התיק האישי", בעבירת שוחד, בעבירות מרמה והפרת אמונים ובעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שבוצעו על-ידו שעה שכיהן כעוזר שר הפנים, כמנכ"ל המשרד וכשר הפנים; ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל וקנס (ערעור שהגיש לבית משפט זה התקבל בחלקו ועונשו הועמד על שלוש שנות מאסר בפועל).
(-) בשנת 2003 הורשע דרעי, בפרשת "התיק הציבורי", בעבירת הפרת אמונים, בגין מעשים שביצע במהלך כהונתו כשר הפנים, ונגזרו עליו עונש מאסר על תנאי וקנס.
(-) בשנת 1997 אימץ היועץ המשפטי לממשלה דאז את המלצת פרקליטת המדינה, להעמיד את דרעי לדין בעבירות מרמה והפרת אמונים, סחיטה באיומים ושיבוש מהלכי משפט. זאת, בגין חשד כי פעל לקידום מינויו של עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בשל הבטחה שלכאורה ניתנה לו מצד עו"ד בר-און, שיפעל לטובת ענייניו הפליליים של דרעי, בפרשות הנ"ל, אם ימונה לתפקיד היועמ"ש (פרשה זו נודעה בכינוי "בראון-חברון"). בשלהי שנת 2001 הודיע היועמ"ש על סגירת התיק נגד דרעי בפרשת "בראון-חברון", לנוכח הרשעתו ב"תיק האישי" והתקדמות ההליכים ב"תיק הציבורי", אך בהודעת היועמ"ש הודגש כי "היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה ראו בחומרה, אז כהיום, חשד לעסקה פוליטית למינוי יועץ משפטי שיהא להנחת דעתו של נאשם במשפט פלילי".
(-) בשנת 2020 נמחקו מהמרשם הפלילי העבירות שדרעי הורשע בהן במסגרת פרשות "התיק האישי" ו"התיק הציבורי", בהתאם לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019 (להלן: חוק המידע הפלילי).
(-) בחודש פברואר 2022 הורשע דרעי, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות מס בגין שני אירועים נפרדים. דרעי הורשע, בין היתר, בעבירת סיוע לעריכת "הצהרה, ידיעה או הודעה [...] ביודעו שאינן נכונות", לפי סעיף 98(ג1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963; ובעבירת דו"ח וידיעות לא נכונים ללא הצדק סביר, לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: עבירות המס). בגזר הדין אימץ בית משפט השלום את העונש שהוסכם בהסדר הטיעון וגזר על דרעי 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, וקנס בסך 180,000 ש"ח.
(-) מספר ימים לפני הרשעתו בעבירות המס התפטר דרעי מכהונתו כחבר כנסת, ובשל כך הודיע בא-כוח המדינה לבית משפט השלום כי לא יטען בסוגיית הקלון ביחס לעבירות הנ"ל.
(-) גזר הדין בעבירות המס ניתן על רקע מצג שהציג דרעי לבית משפט השלום, שלפיו הוא פורש מהחיים הפוליטיים. כך, למשל, במסגרת דיון הטיעונים לעונש, הצהיר דרעי, בין היתר, כי "החלטתי [...] עם הזמן שנשאר לי להשקיע בצרכי ציבור [...] להמשיך לייצג את השכבות והציבור שאני מייצג בצורה אחרת גם אם לא מהכנסת [...] היה חשוב לי להדגיש. אני לוקח אחריות"; בא-כוחו של דרעי הדגיש כי מדובר ב"מטה לחמו לאחר 9 שנים כח"כ וכשר, הוויתור שלו יכול להיות במיליוני שקלים, צריך לחפש מאיפה להביא פרנסה עכשיו"; בא-כוח המדינה ציין במעמד זה כי יש לשקול לטובת דרעי את "פרישתו מחייו הפוליטיים משקפים כי פיו ולבו שווים".
(-) על רקע מצג זה, בגזר הדין נקבע כי יש לשקול לזכות דרעי, בין היתר, את "עזיבתו את הזירה הציבורית"; וצוין כי "כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ובמתנו בענייני ממון הרבים או היחיד – יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצרכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית".
(-) טרם יבשה הדיו על גזר הדין, כיממה לאחר נתינתו, ערך דרעי מסיבת עיתונאים והצהיר, בין היתר, כי "כולם יודעים שאם לא היו קוראים לי אריה מכלוף דרעי הנושא היה נפתר מול פקיד השומה"; וכי "אני לא הולך לשום מקום. אני ניצב על משמרתי כיו"ר תנועת ש"ס וממשיך לנהל את ענייני הציבור מכל מקום – מהכנסת, ממשרדי התנועה, מסיורים בשטח ומכל מקום שארגיש צורך להיות בו. אמשיך להשתתף בישיבות ראשי מפלגות האופוזיציה, לנהל את ישיבות סיעת ש"ס [...]".
(-) במהלך חודש דצמבר 2022 תוקן, בעקבות הצעת חוק פרטית שהגיש חבר כנסת מסיעת ש"ס, סעיף 6(ג) לחוק-יסוד: הממשלה. לפי נוסח הסעיף המתוקן, מי שנגזר עליו עונש מאסר על תנאי יהיה כשיר לכהן כשר, ללא צורך בבירור השאלה אם דבק בו קלון בשל מעשיו. מהדיונים בהצעת החוק שנערכו בכנסת עלה, באופן ברור ומפורש, כי התיקון האמור נועד לאפשר לדרעי לכהן כשר בממשלה.
(-) ביום 29.12.2022 הביעה הכנסת את אמונה בממשלה ה-37. דרעי הושבע כשר הפנים ושר הבריאות, כשלפי ההסכם הקואליציוני בין סיעות הליכוד וש"ס, בחלוף מחצית מתקופת כהונת הממשלה ימונה דרעי לתפקיד שר האוצר.
אלו אפוא עיקרי המצע העובדתי – בכל הנוגע לעברו הפלילי של דרעי ולהתנהלותו סביב ההליך המשפטי בעניין עבירות המס – אשר עמד, כך יש להניח, לנגד עיני ראש ממשלת ישראל בהחלטתו על מינוי דרעי לשר בממשלה.
5. אם כן, עלינו להכריע בשאלה אם לנוכח מצע עובדתי זה, ההחלטה למנות את דרעי לתפקיד שר בממשלת ישראל התקבלה כדין.
בנסיבות המקרה דנן, אף אני סבורה כי אין מנוס מן המסקנה, שלפיה התשובה לשאלה זו – שלילית.
6. אקדים ואומר כי לגישתי, הביקורת השיפוטית במישור שיקול הדעת, שהופעל בהחלטה על מינוי לתפקיד ציבורי, צריכה, ככלל, להיות מרוסנת, ולהיעשות "בזהירות רבה, בְּשׂוֹם שֶׂכֶל ובענווה" (ראו והשוו: בג"ץ 8076/21 ועדת השופטים להענקת פרס ישראל נ' שרת החינוך, פס' 51 לחוות-דעתי (29.3.2022)). זאת, ביתר שאת, בכל הנוגע להחלטות ראש הממשלה שעניינן מינוי שרים והפסקת כהונתם, אשר קשורות בקשר הדוק לשיקולים פרלמנטריים ופוליטיים (עניין אמונה, בפס' 22). הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר תנאי הכשירות הראויים למינוי הנדון נקבעו בחקיקה, ועל בית המשפט להישמר, בהקשר זה, פן יימצא מוסיף עליהם תנאים שהמחוקק, או המכונן, לא התכוונו לקבוע (ראו והשוו: עניין אייזנברג, בפס' 50). במקרים אלו, לדעתי, על הביקורת השיפוטית להיות מופעלת בריסון רב, ואין להתערב בהחלטות מהסוג הנדון אלא במקרים חריגים וקיצוניים.
7. אם כן, גישתי האמורה, בדבר הריסון שיש לנקוט בביקורת שיפוטית בהקשר הנדון, נשענת במידה לא מבוטלת על הנחה עקרונית, שלפיה הסדרים חוקיים, לא כל שכן חוקתיים, ובפרט כאלה הנוגעים לתנאי כשירות, כבענייננו, נקבעים, מאחורי מעין "מסך בערות", הסדרים אלו מגובשים מתוך שאיפת המחוקק או המכונן לקבוע את תנאי הכשירות הראויים, על-בסיס ראייה רחבה של האינטרס הציבורי, להבדיל מאינטרסים פוליטיים צרים וקצרי-טווח.
8. ואולם, במקרה דנן, התיקון לסעיף 6(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, שמגדיר כאמור את תנאי הכשירות הרלוונטיים לענייננו, אינו עומד בעיקרון חשוב זה. זאת, שהרי דומה כי אין חולק, שתכלית התיקון הייתה להכשיר את מינויו של דרעי לשר, לנוכח עברו הפלילי, תוך עקיפת הצורך להידרש להכרעה בשאלה אם דבק קלון במעשיו בעבירות המס. ובמילים אחרות, תנאי הכשירות לכהונת שר, כנוסחן בתיקון הנ"ל, נתפרו והוגמשו על מנת להלום את מידות עברו הפלילי של דרעי. בנסיבות חריגות אלו, נשמטת הקרקע תחת הצדקה מרכזית לגישה המשמיעה לנו לנהוג בריסון מיוחד בבואנו להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות מהסוג הנדון.
9. בראי האמור, ולנוכח חשיבותו של עקרון טוהר המידות של אישי ציבור, כמובהר לעיל, יש לבחון אם ההחלטה על מינוי דרעי לשר באה בגדר המקרים החריגים והקיצוניים, שבהם הביקורת השיפוטית על ההחלטה תוביל להתערבות בה.
10. ויודגש: נקודת המוצא לבחינת שאלה זו נעוצה בפסקי דינו של בית משפט זה בבג"ץ 3095/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (13.8.2015) (להלן: עניין דרעי השני) ובבג"ץ 232/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (8.5.2016) (להלן: עניין דרעי השלישי), שהם בבחינת הלכה מחייבת, שעל-פיה יש להכריע בענייננו.
כך, בעניין דרעי השני צוין, בין היתר, כי העבירות שביצע דרעי במסגרת ה"תיק האישי" וה"תיק הציבורי", הן עבירות מובהקות של שחיתות שלטונית, אשר מטילות על מבצען דופי מוסרי כבד; וכי לעבירות אלו מתווספים החשדות נגדו בפרשת "בראון-חברון", שמהווים ראיות מינהליות לחובתו. מנגד, הודגש המשקל שיש להעניק לחלוף הזמן, הן מאז ביצע דרעי את מעשי העבירה הנ"ל, והן מאז סיים לרצות את עונש המאסר בגינם. לנוכח האמור, וכן, בין היתר, בשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור לראש הממשלה בהקשר הנדון, ולכך שהכנסת הביעה אמון בממשלה, הכוללת את דרעי כשר, נפסק כי "מינויו של דרעי לתפקיד שר מצוי על גבול מתחם הסבירות" (שם, בפס' 23; ההדגשה הוספה – י"ו).
11. זהו, אפוא, הבסיס לדיוננו, שבגדרו יש לקחת בחשבון, בעיקרו של דבר, אף את משמעות הרשעתו של דרעי בעבירות המס, ואת התנהלותו סביב ההליך בבית משפט השלום, שגזר את דינו לפני כשנה, כמפורט לעיל.
12. כאמור, דרעי הורשע בביצוע עבירות מס, שהן עבירות חמורות המופנות, בעיקרו של דבר, נגד הציבור הרחב והקופה הציבורית (ראו, למשל: ע"פ 5529/12 אוהב ציון נ' מדינת ישראל, פס' 11 לחוות-דעתו של השופט נ' הנדל (9.11.2014); ע"פ 2636/12 עזבון המנוח יהושע שלוש ז"ל נ' מדינת ישראל, פס' 9 (5.3.2013)). הרשעתו בעבירות אלו מצטברת להרשעותיו החמורות בעבירות של קבלת שוחד ומרמה והפרת אמונים, שביצע בעודו מכהן בתפקידים ציבוריים רמי מעלה, לרבות תפקיד שר הפנים, במסגרת "התיק האישי" ו"התיק הציבורי", תוך שימוש בתפקידים אלו ככלי לביצוע העבירות. מכלול הנסיבות מלמד אפוא על דפוס חוזר מצד דרעי, של זלזול ופגיעה בשלטון החוק וביצוע עבירות פליליות שקורבנן הוא הציבור בישראל. דפוס זה עומד בסתירה לציפייה מאישי ציבור, ואף לחובה המוטלת עליהם, לשמור על עיקרון טוהר המידות, ולשמש, כאמור לעיל, דוגמא ומופת לעם, ולהיות נאמנים וראויים לאמון שאזרחי המדינה העניקו להם (אמנם, כאמור, בשנת 2020 נמחקו מהמרשם הפלילי העבירות מושא "התיק האישי" ו"התיק הציבורי". ואולם, לפי חוק המידע הפלילי, אף הרשעות שנמחקו הן בגדר נתון רלוונטי שיש לבחון במסגרת החלטה על מינויו של אדם לתפקיד שר, וראו חוות-דעתה של חברתי הנשיאה, בפס' 59; חוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה ע' פוגלמן, בפס' 8).
13. יתר על כן, ושמא אף עיקר בענייננו, דרעי יצר, כמתואר לעיל, מצג לפני בית המשפט שגזר את דינו בעבירות המס, כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים. לנוכח מצג זה, כאמור, בגזר הדין נזקפה לזכות דרעי "עזיבתו את הזירה הציבורית"; וצוין כי ניתן "לומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצרכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית", כך שמתפוגג החשש "מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית". למרות המצג הנ"ל, אך יממה חלפה והנה דרעי מצהיר, קבל עם ועדה, כי הוא "לא הולך לשום מקום" וממשיך בעשייתו הפוליטית כיו"ר תנועת ש"ס, על כל המשתמע מכך. התנהלות זו של דרעי מבטאת זלזול בוטה בהליך השיפוטי, ומשדרת מסר – שקשה להפריז בחומרתו – לכל אזרח ובעל דין במדינת ישראל, שלפיו ניתן "לתמרן" את בית המשפט באמצעות מצגי-שווא והתחייבויות שאין כוונה לקיים. ברי כי אף בכך, פעל דרעי תוך הפרת עקרונות היושרה המחייבים אישי ציבור, בשים לב לחיוניות השמירה על טוהר המידות.