"אם יכהן בממשלה שר שהוגש נגדו כתב-אישום המאשימו בלקיחת שוחד במאות אלפי שקלים ובשימוש לרעה, באופנים אחרים, במשרות שלטוניות, תהיה לכך השלכה מרחיקת לכת על דמות השלטון בישראל, על תום-לבו ועל הגינותו" (שם, בעמ' 423).
על כן, נקבע כי ראש הממשלה נדרש להפעיל את סמכותו ולהעביר את השר דרעי מכהונתו.
למסקנה דומה הגיע בית המשפט גם בעניין פנחסי, שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של הצהרה כוזבת, רישום כוזב במסמכי תאגיד וניסיון לקבל דבר במרמה. בהקשר זה צוין כי "דווקא עובדת היותו של אדם נבחר ציבור מחייבת אותו ברמת התנהגות קפדנית יותר, אתית יותר, מעובד ציבור 'רגיל'. מי שנבחר על ידי העם צריך לשמש מופת לעם, נאמן לעם וראוי לאמון שהעם נתן בו" (שם, בעמ' 470).
47. במועד שבו ניתנו פסקי הדין בעניין דרעי הראשון ובעניין פנחסי, לא היו בחוק-יסוד: הממשלה, כנוסחו אז, הוראות לעניין כשירות שרים הנוגעות למעורבותם בפלילים. עם זאת, גם לאחר שבשנת 2001 נחקק חוק היסוד מחדש ונכללה בו הוראת הכשירות שבסעיף 6(ג), חזר בית משפט זה והבהיר כי הלכת דרעי-פנחסי "עומדת על מכונה", והיא מתייחסת לאותם "[...] מקרים מובהקים נוספים – המתווספים לאלה הנקובים בחוק היסוד – שבהם לא תוכל לעמוד החלטת ראש-הממשלה למנות אדם לתפקיד שר (או סגן שר) או להימנע מהעברתו מתפקידו" (בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817, 852 (2003) (להלן: עניין הנגבי 2003); להליכים נוספים שבהם שב ועמד בית המשפט על הלכת דרעי-פנחסי ראו, למשל: בג"ץ 3059/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 21 (10.11.2015); בג"ץ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון נ' ממלא מקום ראש הממשלה, פסקאות 8-7 (6.3.2006); עניין הטלת המנדט, בפסקה 9 לחוות דעתי ובפסקה 6 לחוות דעתו של השופט עמית בפסק הדין המשלים מיום 27.5.2020).
48. כפי שצוין בפתח הדברים, בשנים האחרונות דן בית משפט זה בסבירות מינויו של דרעי לשר בממשלה בשני הליכים קודמים. בעניין דרעי השני נתקף מינויו לשר הכלכלה ופיתוח הנגב והגליל בממשלה ה-34 – מינוי אשר זכה לאישור הכנסת במסגרת הבעת אמונה בממשלה כולה. באותו עניין ציינתי כי העבירות שבגינן הורשע דרעי ב"תיק האישי" וב"תיק הציבורי" הן "עבירות מובהקות של שחיתות שלטונית המטילות על איש הציבור החוטא בהן כתם מוסרי כבד", ואליהן מצטרפים החשדות שהועלו נגדו בפרשת "בראון-חברון" ולא הופרכו, ומשכך יש לראות בהן משום ראיות מנהליות לחובתו. עם זאת, קבעתי שם כי יש ליתן משקל לפרק הזמן שחלף מאז סיים דרעי לרצות את עונש המאסר – שהוא כמעט כפול מפרק הזמן בן שבע השנים שקבע המחוקק בסעיף 6(ג) לחוק-יסוד: הממשלה כמגבלת כשירות בהקשר זה; וכן לפרק הזמן שחלף מאז ביצוע המעשים עצמם, שהוא משמעותי אף יותר. עוד צוין כי יש ליתן משקל לעובדה שמינוי דרעי לתפקיד שר קיבל "גושפנקה פרלמנטרית עם הבעת האמון של הכנסת בממשלה" (שם, בפסקה 22). בסופו של יום נקבע כי "מינויו של דרעי לתפקיד שר מצוי על גבול מתחם הסבירות, אך בהינתן מכלול השיקולים שעליהם עמדנו בפירוט לעיל ובהינתן שיקול הדעת הרחב המסור לראש הממשלה בעניינים אלה, לא מצאנו עילה להתערב בו" (שם, בפסקה 23).