31. בהסכם שבין הצדדים אמנם לא נרשם במפורש כי מחובתו של התובע לבצע קריאות דחופות מחוץ ליום העבודה הרגיל, אולם בס' 3.4 להסכם נקבע כי החלוקה תהא בשעות המקובלות ולפי הנחיות הנתבעת בדבר מועדי ההספקה על מנת להבטיח שירות יעיל ואספקה מהירה לצרכנים.
32. העיקר – הוכח בעדותו של רבין שעבד כמחלק גז אצל הנתבעת משנת 2011 עד שנת 2021, כי היענות לקריאות דחופות היא חלק בלתי נפרד מהעבודה וכי על המחלקים להיות זמינים לקריאות כאמור 24 שעות ביממה וראה בעניין זה סעיפים 6 ו-7 לתצהירו.
33. התובע עצמו נחקר בעניין זה בעמ' 23 ש' 14 – 31 וטען כי המחלק שהתובע רכש ממנו את הקו אמר לו שאין הקפצות בכלל והכחיש שואזה נקרא לקריאות דחופות בתקופה שבא עשה עמו חפיפה.
34. עדותו של התובע לא אמינה עליי שכן היא סותרת את האמור בתצהירו של רבין ואף סותרת את העובדה שהן רבין והן התובע העידו כי קיימות קריאות דחופות כאמור, כך שלא יתכן כי אלה לא התקיימו בתקופה שואזה היה המחלק ועל כן גם אין זה סביר כי ואזה ישקר לתובע בעניין זה וכל הפחות לא הובא טעם מדוע שישקר.
35. בחקירתו הנגדית התובע אמנם התלונן על כך וטען כי הזמינות הנדרשת היא מוחלטת ועולה אפילו על זו הנדרשת בכיבוי אש, משטרה ומד"א וכי אין שעות מנוחה.
36. גם לו הייתי יוצא מתוך נקודת מוצא כי כמות הקריאות הדחופות מחוץ לשעות החלוקה הרגילות בתקופת העבודה של התובע היו בכמות שלא יכול היה התובע לצפות בעת כריתת ההסכם ולא ידע עליהן במועד זה, לכל היותר היה רשאי התובע להודיע עקב כך על סיום עבודתו אצל הנתבעת ואולי גם היה זכאי בנסיבות לפיצויי הסתמכות, אולם משהמשיך התובע לעבוד אצל הנתבעת, לאחר שכבר ברור כי הבין שהקריאות הן חלק בלתי נפרד מהעבודה ושבעבודה מסוג זה חייבים לספק לצרכנים שירות מידי, גם בשעות לא נוחות ולא שגרתיות, לא יכול התובע עוד להישמע כי היה רשאי שלא להיענות לקריאות הנ"ל ועל כן יש לראות את סירובו לבצע קריאות כאמור כהפרת ההסכם מצדו ובפרט שמדובר בסירובים חוזרים ונשנים ולא במקרה בודד או מקרים בודדים. אוסיף כי התובע בכל מקרה לא הוכיח כי כמות הקריאות מחוץ לשעות החלוקה היו בכמות רבה או בלתי סבירה בעליל משלא הביא ראיות כלל לגבי מקרים כאמור והסתפק בטענה כללית וסתמית.
37. מאותם הנימוקים הנזכרים לעיל, יש לראות בסירוב של התובע לבצע את הקריאות הדחופות בימים 4.9.20 ו-11.9.20 כהפרה של ההסכם. איני מקבל את הנימוק של התובע לאי ביצוע הקריאות בשל הסמיכות לכניסת השבת.
38. נתחיל מזה שהתובע נמנע מלהביא ראיה אודות מועד כניסת השבת במועדים הנ"ל, כדי להוכיח כי לא היה יכול להספיק ולבצע את הקריאות ולצאת מבני ברק עד כניסת השבת. השעה בו קיבל את הפניה מנציג הנתבעת צוינה על ידו (16:00). את מועד כניסת השבת משום מה לא ציין ולא הוכיח. אי הבאת ראיה זו פועלת לרעתו ומעלה חזקה שלו הובאה לא הייתה מחזקת או תומכת בגרסתו.
39. למעלה מן הדרוש ומאחר ומדובר במידע ציבורי, עיינתי באתר calendar.2net.co.il, שמעלה שהשבת נכנסה ביום 4.9.20 ב- 18:39 ואילו ביום 11.9.20 ב-18:30. שימוש בגוגל מפס כדי לחשב את הנסיעה מהעיר חולון לבית דגן ולאחר מכן לעיר בני ברק ביום שישי בשעה 16:00 לערך, מעלה כי הנסיעה אורכת שעה וארבע דקות.
40. מתוך הנחה שהחלפת מיכל או מספר מיכלים אורכת לא יותר מ-15 דק' ואפילו נניח אם חצי שעה או יותר, ברור כי התובע בקלות יכול היה לסיים את הקריאות הרבה לפני כניסת השבת ועל כן אין לראות את ההסתמכות שלו על כניסת השבת, אלא כתירוץ לחוסר הנכונות שלו לסבול את אי הנוחות הכרוכה בלצאת לקריאות מחוץ לשעות העבודה הרגילות ובפרט ביום שיש אחה"צ.
41. האירוע השלישי, מיום 1.9.20, הוא אירוע בו לפי הטענה החליף התובע לשווא 30 מיכלים שלא היו ריקים או קרובים לריקים וכאשר 12 אף היו מלאים לגמרי. גם אירוע זה נתמך במסמכים מזמן אמיתי בדמות דוא"ל של מנהל מתקן הנתבעת בבית דגן אל איציק בן דוד ז"ל, שהיה בזמנו המנהל ישיר של התובע והעתק לבן ברוך, הכותב שהתובע החזיר 30 מיכלים ש-12 מהם מלאים לגמרי ו-18 מלאים בכ-60% וכן בדמות דוא"ל של בן ברוך בעקבות כך אל מנהל המתקן עם עותק לגורדון ולאחרים בנתבעת שלפיו אין לשלם לתובע עבור 30 המיכלים הנ"ל.
42. ההסבר של התובע בעניין זה, לפיו אמר לו מנהלו הישיר איציק בן דוד ז"ל, לבצע החלפה של מיכלים מלאים וכדבריו "מה אכפת לך, אתה מקבל כסף", בלתי סביר בעליל בעיני ואיני נותן כל אמון בגרסה זו של התובע.
43. פשיטא כי לא יורה מנהל אצל הנתבעת על החלפה מעין זו, בניגוד מוחלט לאינטרס של הנתבעת, אשר גם תשלם לתובע לשווא וגם תפנה מיכלים שאין שום סיבה לפנותם.
44. גם הגרסה של התובע, שלפיה אין זה מתפקידו או כי לא ניתן לבדוק את הצורך בהחלפת המיכל במקום, עקב עומס העבודה והצפיפות בבני ברק מבחינת העמדת המשאית, לא מקובלת עליי ולא אמינה בעיני.
45. כפי שהעיד בן ברוך וכפי שניתן להסיק מהיגיון בריא, מוטל על התובע כחלק מתפקידו להימנע מהחלפת מיכלים שאינם ריקים או כמעט לפני ריקון. במהלך עדותו של התובע הוא עצמו הודה שהוא מסוגל להבחין אם מיכל מלא וגם אם מיכל הוא מלא בכ-60% (עמ' 25 ש' 1 – 5), אלא טען כי יצא לסבב ההחלפות של אותו היום ועל פי התעודות שקיבל הצטווה להחליף את המכלים המדוברים וכי למרות שאמר למנהל שלו שהם מלאים, עדיין ציווה עליו להחליף אותם (עמ' 24 ש' 13 – 30) וכאמור, גרסה זו לא משכנעת בעיני כי אין בה בכל הכבוד שום היגיון ועדותו של התובע גם לא אמינה עליי בעניין זה.
46. באירוע האחרון מיום 20.9.20 שהיווה עוד סיבה לביטול ההסכם לאלתר, הוא האיום שהשמיע התובע כלפי בן ברוך והתקיפה שלו. בן ברוך תיאר את האירוע בפרוטרוט בתרשומת שערך למחרת המיום. בכתבי הטענות שלו נמנע התובע להתייחס לפרטי האירוע וטען כי לא הוגשה תלונה במשטרה.
47. רק בתצהירו טען כי התגונן מפני דחיפה מצדו של בן ברוך ואילו בחקירתו הנגדית הודה כי אמר לבן ברוך שזה "ייגמר רע" (עמ' 22 ש' 19 – 26), כאשר גרסת בן ברוך היא כאמור שאמר לו התובע "אם תקזז לי שוב זה ייגמר רע, רע מאוד מבחינתך" ואז הוסיף "כן אני מאיים עלייך זה ייגמר לך רע מאוד".
48. אני נותן אמון בגרסתו של בן ברוך שעדיפה עליי ואמינה עליי על פני גרסתו של התובע ואשר נתמכת הן מהתרשומת מזמן אמת, הן מעדות התובע עצמו, שאישר שאמר לבן ברוך שזה ייגמר רע ואף אישר כי דחף אותו עם קסדתו (עמ' 21 ש' 18 – 27).
49. המסקנה שגרסתו של בן ברוך היא אמת נובעת גם מההיסטוריה של התובע, בה נמצאים שני אירועים של אלימות פיזית, האחד עם לקוח והשני עם עובד הנתבעת. התובע אמנם טוען גם לגבי האירועים הנ"ל כי רק הגן על עצמו, אולם אני סבור כי התנהלות התובע, כפי שהוכחה לפניי באירועים כה רבים, שהחוט המקשר שלהם הנו חוסר נכונות לקבל מרות ואי עמידה בהוראות הנתבעת, מחזקת את המסקנה כי יותר סביר להניח כי גם האירועים עם העובד ועם הלקוח היו כנראה באחריות התובע או גם באחריותו.
50. המסקנה אודות קבלת גרסת בן ברוך נתמכת גם מהיגיון הבריא, המורה כי אין זה סביר כי בן ברוך יתקוף את התובע או יאיים עליו ללא סיבה נראית לעין וזאת כאשר דווקא לתובע הייתה סיבה באותו אירוע לכעוס על בן ברוך, אשר החליט שוב לקזז לו מהתמורה המגיעה לו בגין עבודתו עקב מחדליו ומעשיו.
51. הרושם הברור שמתקבל לגבי התובע הנו כי מדובר בספק שירותים בעייתי, אדם עם "פתיל קצר" (באחד התרשמות נרשם עליו שהוא "חמום מוח"), שלא עבד לפי נהלי החברה, עשה כרצונו, שלא לדבר על מקרי האלימות ועל האיום כלפי בן ברוך, שהנו חמור לא פחות מהדחיפה שדחף אותו עם הקסדה.
52. גם העובדה שהתובע התקשר למי שנכנס במקומו כמחלק ואיים עליו שלא יבצע את עבודת החלוקה משום שהקו אינו שלו, מעידה על דפוס התנהגות בעייתית וספק אם נורמטיבית. לפי התרשומת שערך בן ברוך בעקבות שיחה שלו עם המחלק החדש, עולה כי האחרון חש מאוים וטען כי התובע איים עליו שלא יעיז לעבוד בבני ברק וכי אם הוא ו/או אמישראגז רוצים לעבוד שם, עליהם לשלם לו את שווי הקו. המחלק החדש ציין כי הוא מוטרד מהמצב ולא מתכוון להתעמת עם עבריינים.
53. לפיכך, לדידי ברור כשמש כי ההתנהלות של התובע בחודש ספטמבר 2020, בו הפר את הוראות ההסכם ואת חובותיו כלפי הנתבעת בארבעה מקרים נפרדים, יש לראות בה משום הפרה של ההסכם ואף הפרה יסודית ובפרט (אולם לא רק), אם לוקחים בחשבון את צבר המקרים מן העבר.
54. סעיף 21.2 להסכם קובע מקרים של הפרה יסודית שבגינם רשאית הנתבעת לבטל את ההסכם מיידית ובהם סעיף 3 להסכם, אשר סעיף משנה 3.7 שלו קובע "מובהר כי אי קיום השירות במלואו ו/או בחלקו ו/או שלא לפי על פי הנחיות אמישראגז על ידי המחלק בהתאם להוראות הסכם זה יהווה הפרת הסכם זה ואמישראגז תהיה רשאית לבטל לאלתר הסכם זה ו/או לפי שיקול דעתה הבלעדית לבצע את העבודות במקום המחלק והמחלק ישפה את אמישראגז בגין כל נזק שיגרם לה עקב כך".
55. משמע, בגין סירובו של התובע לבצע את הקריאות הדחופות ביום שישי הייתה רשאית הנתבעת לבטל את ההסכם עמו לאלתר. האיום והתקיפה של התובע את בן ברוך מהווה לדעתי גם הוא הפרה יסודית של ההסכם וזאת מכוח סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971, שעה שמדובר בהפרה שניתן להניח לגביה כי הנתבעת לא הייתה מתקשרת עם התובע בהסכם, לו ידעה מראש כי התובע יתקוף את מי ממנהלי הנתבעת ויאיים עליו בצורה כה בוטה.
56. הנתבעת, אשר נמנעה אמנם מלבטל את ההסכם עם התובע חרף צבר המקרים מן העבר, תוך מתן הזדמנויות חוזרות לתובע לחזור לדרך הישר, בין אם עשתה כן מתוך התחשבות בתובע ובין אם בשל הקושי למצוא עובדים בתחום זה, כפי שהעיד בן ברוך כי קיים (עמ' 29 ש' 20; עמ' 30 ש' 24 – 32), הייתה אפוא רשאית, בפרט לאחר שהבליגה פעמים כה רבות, לראות בצבר האירועים של חודש ספטמבר 2020 בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" ולבטל את ההסכם עם התובע ואף לבטלו לאלתר.
57. די בכל אחד מארבעת האירועים בנפרד שאירעו בספטמבר 2020 לבדם ובוודאי בחלקם או בכולם במצטבר, כדי להקנות לנתבעת את הזכות לבטל את ההסכם לאלתר. ביחס לאירועים אלה, בוודאי שאין לקבוע כי מאז אירעו ועד למשלוח הודעת הביטול בסוף החודש, חלף זמן העולה על הסביר, שכן חודש ימים (או פחות מכך, אם מתייחסים לאירועים מיום 11.9 ומיום 20.9), הנו זמן סביר לכל הדעות.
58. לבסוף, הפסיקה שהתובע מתייחס אליה ביחס להסכמי הפצה, מתייחסת לסיטואציה של הבאת הסכם לסיומו שלא עקב הפרה ובמצב שהצדדים לא קבעו מראש את משך ההודעה שתינתן. אין שום קשר בין הסיטואציות הנ"ל ולבין המצב שלפנינו, בו ההסכם בוטל עקב הפרה יסודית שלו מצד הנתבע ואשר מצדיק לפי ההסכם עצמו ביטול לאלתר.
59. הנתבעת ביטלה אפוא את ההסכם כדין.
האם זכאי התובע בנסיבות שבהן בוטל ההסכם כדין על ידי הנתבעת לפיצוי/תשלום כפי שתבע
אובדן הכנסה
60. משביטלה הנתבעת את ההסכם כדין, פשיטא שאין התובע זכאי לפיצוי על כך שנותר ללא הכנסה עקב כך ועל כן אינו זכאי לסכום שתבע בגין כך על סך 346,680 ₪.
יתרת חוב בגין עמלות
61. בכל הנוגע ליתרת החוב בגין עמלות בסך של 40,000 ₪, נחה דעתי כי התובע לא הוכיח רכיב זה בתביעתו.
62. התובע טען לכך בסעיף 50 לתביעה, שם טען בצורה לאקונית כי הנתבעת טרם שילמה לו שתי עמלות המגיעות לו בסך כולל של 40,000 ₪. הנתבעת הכחישה טענה זו בסעיף 42 לכתב ההגנה שלה. העובדה שהעלתה לחילופין טענת קיזוז אינה גורעת מההכחשה. ויודגש – הכחשת הנתבעת הייתה אמנם הכחשה כללית, אולם כאשר מדובר בטענה ליתרת חוב, איני סבור שנתבע אשר מסתפק בהכחשה כללית, ייחשב כמי שלא ממלא אחר החובה להגיש כתב הגנה מפורט, בפרט כאשר התובע עצמו לא מפרט את טענתו לחוב.
63. הכחשת הנתבעת את הטענה בדבר זכאות התובע לעמלות, חייבה אפוא את התובע להביא ראיות להוכחת טענה זו. כל שעשה התובע בהקשר זה הנו לחזור בתצהירו (ס' 60), על אותה טענה סתמית וכללית בדיוק שהועלתה בשורה אחת בודדת ומבלי להביא כל ראיה ממשית לגביה, כגון לציין בגין אילו עבודות שביצע ומתי בוצעו, הוא תובע את העמלות וכגון להביא את החישוב המראה כי קיימת יתרה כנטען.
64. הסכום לו זכאי התובע מדי חודש מורכב מחישובים שיש לבצע לפי הנספח להסכם, שקובע את התמורה המגיעה לתובע בגין חלוקת מיכלי הגז בגדלים שונים. צריך היה ויכול היה התובע להוכיח את החוב הנטען בגין העמלות, על ידי הבאת החישובים לפי הנספח להסכם שיכללו את כמות המיכלים שחילק גודלם והסכום המגיע.
65. זאת ועוד, כל שנטען בסיכומיו של התובע בעניין זה הנו כי הנתבעת לא הכחישה בכתב טענותיה ובתצהיריה את רכיב הנזק האמור, אלא שבכתב הגנתה הנתבעת כן הכחישה את הטענה, כמפורט לעיל. הנתבעת טענה בסעיף 29 לסיכומיה כי התובע לא עמד בנטל הבאת הראיות בנושא זה.