8. התובע המשיך וטען במכתב בא כוחו כי הנתבעת חייבת לו 40,000 ₪ עבור עמלות, 15,000 ₪ עבור פיקדון שהפקיד, 1,000 ₪ ליום עבור כל יום שבו היא מעכבת את השבת המשאית שלו לחזקתו וכן 800,000 ₪ עבור נטילת קו החלוקה השייך לו ואשר נמנע ממנו למכור וכן פיצוי על כך שנותר ללא עבודה.
9. הנתבעת בתגובה לכך במכתב באי כוחה מיום 3.11.20 הכחישה את טענות הנתבע ופירטה במכתבה אירועים רבים שהדגימו את ההתנהלות שלא כדין של התובע וטענה כי לצרכי פשרה היא מוכנה להסתפק בתשלום 250,000 ₪ בגין נזקיה, המגיעים לסכומים גבוהים בהרבה.
10. ביום 18.11.20, הגיש התובע את תביעתו דנא, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו בגין ביטול ההסכם שלא כדין 800,000 ₪ בגין קו החלוקה שהנתבעת מנעה ממנו למכור, 40,000 ₪ בגין עמלות שנותרה הנתבעת חייבת לו בגין חלוקת גז, 15,000 ₪ בגין פיקדון שהפקיד בטוחה במסגרת ההסכם, 112,320 ₪ עבור שווי המשאית שהנתבעת עיכבה בידיה וטרם השיבה לתובע, הפסד הכנסות למשך שנה בסכום לצרכי אגרה בסך של 346,680 ₪ (במקום 613,920 ₪) וזאת משנותר התובע ללא עבודה, ו-50,000 ₪ בגין עגמת נפש ובסה"כ 1,500,000 ₪.
11. הנתבעת בכתב הגנתה ובתביעה שכנגד ע"ס 900,000 ₪, טענה כי ההסכם בוטל כדין עקב ההפרות הרבות של התובע את ההסכם וכי לא מגיעים לתובע סכומים כלשהם ממנה וגם לא נזקים ככל שנגרמו.
12. בתוך כך נטען לגבי קו החלוקה כי הוא אינו רכוש התובע וזאת גם על פי האמור בהסכם שנכרת בין הצדדים. הנתבעת בתביעה שכנגד עותרת לחיוב התובע בסכום של 700,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם של 25,000 ₪ עבור 28 מקרים של הפרת הסכם וכן 200,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה.
13. במסגרת פרשת הראיות שמעתי את חקירתם הנגדית של העדים הבאים: מטעם התובע - התובע, אחיו של התובע פיני דהאן, ששימש כיועץ המס שלו ומנהל החשבונות שלו ושמאי רכב מטעם התובע שהגיש חוות דעת לגבי שווי המשאית וכן ניסים רבין שעבד כמחלק גז אצל הנתבעת; מטעם הנתבעת – מיכה בן ברוך, ששימש כמנהל מתקנים ושינוע בנתבעת ועומר גורדון, סמנכ"ל התפעול של הנתבעת. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
דיון
האם הפר התובע את ההסכם הפרה יסודית והאם הייתה הנתבעת רשאית לבטלו לאלתר עקב כך
14. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שלפניי, נחה דעתי כי התובע הפר את ההסכם הפרה יסודית ועל כן הייתה הנתבעת רשאית לבטל את ההסכם לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת כלשהי.