בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 7871-05-18 גורניצקי ושות' , עורכי – דין ואח' נ' C.Pell ואח'
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופט עוז ניר נאוי
התובעים והנתבעים שכנגד: 1. גורניצקי ושות' , עורכי – דין
2. צברי פרקש ושות', עורכי דין
נגד
הנתבע והתובע שכנגד: Lewis C.Pell
ע"י ב"כ עוה"ד גיא גיסין ו/או יואל פרייליך
ו/או אמיר פז ו/או קטי ברונשטיין
ממשרד גיסין ושות', עורכי דין
פסק דין
(נוסח מצונזר לפרסום בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023)
א. מבוא
1. לפני תביעה ותביעה שכנגד.
2. התביעה העיקרית היא תביעת שכר טרחה, על סך 32,232,286 ₪, אשר הגישו משרדי עורכי הדין גורניצקי ושות' וצברי פרקש ושות' (להלן בהתאמה: "משרד גורניצקי", "משרד צברי" ויחד: "המשרדים" או "התובעים" או "הנתבעים שכנגד"), נגד מר לואיס פל (להלן: "פל" או "הנתבע" או "התובע שכנגד").
3. משרד גורניצקי ייצג את פל בסכסוך בינו לבין שותפו לשעבר, פרופ' שלמה בן חיים, בעניין מניות חברת JOHNSON & JOHNSON (להלן בהתאמה: "בן חיים" ו"J&J"). בהסכם שכר הטרחה בין הצדדים סוכם, בין היתר, כי משרד גורניצקי יהיה זכאי למענק הצלחה בסך של 35% ועוד מע"מ מכל מניות J&J, לרבות כל הטבה כלכלית אחרת שפל יהיה זכאי לה מבן חיים בעניין זה. לטענת התובעים, משרד גורניצקי בצירוף משרד צברי שהצטרף בהמשך, הובילו את פל להצלחה, ומכאן שהתובעים זכאים לקבל את מענק ההצלחה, אך פל מסרב לשלם.
4. לטענת הנתבע, התובעים אינם זכאים לדבר, שכן משרד גורניצקי הודח מן הטיפול בתיק, בשים לב להחלטת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, אשר קבעה כי משרד גורניצקי נמצא בניגוד עניינים ואינו יכול לייצג את פל נגד בן חיים. עוד לטענתו, בתקופת הייצוג של משרד גורניצקי לא התרחש כל אירוע הצלחה המזכה בדמי הצלחה, שכן הליך הגישור אשר התנהל באותה עת, אף לא היה קרוב לכדי סיום.
5. לשיטת הנתבע, לא רק שהתובעים אינם זכאים לדמי הצלחה, הם אף גרמו לו נזק נרחב עליו עליהם לפצותו. בשים לב לאמור, הגיש הנתבע תביעה שכנגד, על סך 45,000,000 ₪, בגין הפרת חובות אמון נטענות על ידי משרד גורניצקי ופעולות בניגוד עניינים, לרבות טענות בעילות נזיקיות וחוזיות נגד שני המשרדים.
6. בפתח הדברים ראיתי לציין כי בהתאם להחלטתי מיום 5.2.2023 פסק דין זה ניתן בשני נוסחים: נוסח מלא לצדדים ב"דלתיים סגורות"; ונוסח פומבי ממנו הושמטו חלקים חסויים, הקשורים עם עדות עו"ד ראובן (רובי) בכר, בכובעו כמגשר בהליך הגישור שהתנהל בין פל לבן חיים, ואשר נשמעה בדלתיים סגורות.
ב. רקע עובדתי
תחילת הקשר בין הצדדים, בדיקה פנימית, חתימה על הסכם שכר טרחה וייפוי כוח
7. בשנת 2010 חיפש פל, אשר הוא תושב חוץ ואזרח ארה"ב, עו"ד ישראלי אשר ייצג אותו מול בן חיים בכל הקשור לסכסוך בעניין מניות J&J (בין היתר, על בסיס מסמך התחשבנות שנערך בין פל ובן חיים משנת 2005). פל הופנה [על ידי גברת בתיה שוורץ, העוזרת האישית לשעבר של בן חיים; להלן: "גברת שוורץ"] לעו"ד עופר צור (להלן: "עו"ד צור") ממשרד גורניצקי באופן אישי (להבדיל ממשרד גורניצקי) וביקש לשכור את שירותיו.
8. בתאריך 17.5.2010, לאחר שיח בין הצדדים, ואף פגישה שהתקיימה בין עו"ד צור ופל בניו יורק, שלח עו"ד צור לפל הסכם שכר טרחה במסגרתו הוצע כי פל ישלם למשרד גורניצקי שכר טרחה המורכב מדמי הצלחה בסך 35% + מע"מ, וכן שכר שעתי בסך 200 דולר ארה"ב לשעה, אשר ישולם על חשבון דמי ההצלחה [סעיף 4; נספח 6 לתצהיר עו"ד צור]. צוין במסגרת ההסכם, כי פל הציע לשלם שכר טרחה הכולל דמי הצלחה בשיעור 50%, ללא רכיב שעתי, אך בשים לב לאופי העבודה, המשרד מציע שילוב של דמי הצלחה (מופחתים ביחס להצעת הלקוח) ושכר טרחה שעתי (מופחת) אשר ינוכה מדמי ההצלחה [סעיפים 2 ו -3; נספח 6 לתצהיר עו"ד צור].
9. במסגרת ההסכם נכתב כי צוות המשרד אשר יטפל בתיק יובל על ידי ראש מחלקת הליטיגציה, עו"ד צור (סעיף 6). עוד נכתב כי בחתימת ההסכם מוותר הלקוח על כל טענת ניגוד עניינים ביחס ללקוחות אחרים של משרד גורניצקי, ובתנאי שאין מדובר בייצוג הקשור ישירות בענייני הלקוח, בגינם התקשר עם המשרד (סעיף 10).
10. יוער כבר בשלב זה כי בהסכם שכר הטרחה אין התייחסות לשיעור השכר שישולם במקרה של הפסקת הייצוג.
11. כחודשיים וחצי לאחר מכן, בתאריך 27.7.2010, חתם פל על הסכם שכר הטרחה, וזאת לאחר שהתלבט אם עו"ד צור הוא עורך הדין המתאים לטיפול בעניינו [ראו תכתובת עם גברת שוורץ מתאריך 20.5.2010; נספח 3 לתצהיר פל].
12. בין לבין, ובטרם חתם פל על ההסכם, פנה עו"ד צור למנהלת משרד גורניצקי, עו"ד עדי נחמיאס, וביקש ממנה לבדוק "באופן דיסקרטי מאוד אם אנחנו [משרד גורניצקי-נ.ע.] הקמנו או נאמנים או משהו בסגנון של נאמנות עבור או הקשורה לאחד בשם (פרופ) שלמה בן חיים" [תכתובת דוא"ל מתאריך 1.5.2010; נספח 2 לתצהיר עו"ד צור]. משרד גורניצקי מכנה בדיקה זו כבדיקת ניגוד עניינים.
13. מבדיקתה של עו"ד נחמיאס התברר כי משרד גורניצקי העניק באמצעות עו"ד (ד"ר) ג'וש רוזנצווייג, ייעוץ מס לבן חיים בתחום המיסוי הבינלאומי כעשר שנים קודם לכן. כבר עתה יצוין כי משרד גורניצקי טוען כי דובר בטיפול ראשוני בלבד, ומתייחס לייעוץ האמור כ"ייעוץ נקודתי" אשר אין בו כל קשר לתביעה אשר עתידה הייתה להיות מוגשת מטעם פל נגד בן חיים.
14. התובעים טענו כי במהלך הפגישה בניו יורק סיפר עו"ד צור לפל על הייעוץ האמור אשר ניתן לבן חיים (ואף על תיק נוסף אשר ייצג בו, והיו מעורבים בו פל ובן חיים כנתבעים), אך פל התייחס לדברים בביטול, ולא ראה בכך כל בעיה [סעיף 24 בתצהיר עו"ד צור; חקירת עו"ד צור בעמוד 67, שורה 26, ובעמוד 68 בשורות 1 – 20]. פל הכחיש את הדברים, וטען כי כל שעו"ד צור אמר לו הוא שבוצעה בדיקת ניגוד עניינים במשרד ולא נמצאה מניעה לייצוג [סעיף 34 בתצהיר פל; פרוטוקול 12.9.2021, חקירת פל, עמוד 188, שורות 4 – 8].
15. ואם נחזור לסדר הדברים – בשלהי שנת 2010, בתאריך 28.12.2010, כמעט חצי שנה לאחר שחתם על הסכם שכר הטרחה, חתם פל (וכן בנותיו) על ייפוי כוח המסמיך את משרד גורניצקי לפעול בעניינו [נספח 8 לתצהיר עו"ד צור - יוער כי ייפוי הכוח הוגדר כייפוי כוח בלתי חוזר]. חשוב לציין כי במסגרת ייפוי הכוח נכתב כי עורכי הדין רשאים לשכור מחליף על פי שיקול דעתם הבלעדי, ונוסף על כך, כי הם רשאים למנות את המחליף להופיע בשמם ולבצע כל פעולה שלשמה מונו, בהתאם לייפוי הכוח.
הליכי טרום תביעה מול בן חיים, הגשת התביעה נגד בן חיים לבית המשפט, והעלאת טענת ניגוד עניינים
16. בתאריך 15.2.2011 פנה משרד גורניצקי בשם פל במכתב דרישה ראשון לבן חיים [נספח 9 לתצהיר עו"ד צור]. בתאריך 3.3.2011 השיב בן חיים באמצעות בא כוחו, עו"ד דאגלס פלום ממשרדFried Frank שבניו יורק, וביקש מסמכים.
17. לאחר שליחת 3 מכתבי דרישה נוספים ושיחת טלפון שהתקיימה בין עו"ד צור ובא כוחו האמריקני של בן חיים (בתאריך 3.5.2011), שלח בא כוחו האמריקני של בן חיים מכתב מענה בתאריך 11.5.2011, במסגרתו הודה בזכאותו של פל לקבל כ- 765,539 מניות J&J ("in the ballpark"), כאשר בצד ההודאה העלה בן חיים טענות קיזוז בשל אירועים שהתרחשו לאחר הזכאות [סעיף 57 לתצהיר עו"ד צור; נספח 17 לתצהיר עו"ד צור]. משרד גורניצקי מייחס חשיבות רבה למכתב זה, אשר לטענתם התקבל בידיהם אך בשל ניהול נכון ותקיף של התיק עד לנקודה זו (סעיפים 57 -58 לתצהיר עו"ד צור).
18. בתאריך 30.12.2011, לאחר שהשיח מול בא כוחו האמריקני של בן חיים לא הבשיל לכדי הסכמות, הגיש משרד גורניצקי בשם פל תביעה נגד בן חיים, בבית המשפט המחוזי בתל אביב [נספח 30 לתצהיר עו"ד צור].
19. בשלב זה נכנס לתמונה עו"ד (ד"ר) דורי קלגסבלד, אשר מונה על ידי בן חיים לייצגו בהליך בבית המשפט בישראל. במסגרת פגישה ראשונית שנערכה בחודש פברואר 2012, טען עו"ד קלגסבלד כי משרד גורניצקי נמצא בניגוד עניינים בשל הייעוץ שנתן בעבר ד"ר רוזנצווייג לבן חיים, וטען כי מדובר בייעוץ אשר יש לו קשר מהותי לתביעה (סעיף 88 לתצהיר עו"ד צור).
20. בעקבות הטענה שהועלתה, פנה עו"ד צור לד"ר רוזנצווייג, וביקש ממנו שיחווה דעתו אם יש קשר מהותי בין התביעות (סעיף 97 לתצהיר עו"ד צור). ד"ר רוזנצווייג לא סבר שיש קשר בין התביעות, וכך כתב לעו"ד צור במכתב מתאריך 20.3.2012 [נספח 3 לתצהיר ד"ר רוזנצווייג; חקירת ד"ר רוזנצווייג, פרוטוקול 16.6.2021; בעמוד 94, שורות 18 - 25).
21. עו"ד צור הצהיר כי העניין דווח לפל, אשר לא התרגש ממנו, וכך אף בא כוחו האמריקני עו"ד פול רקלין (סעיף 90 לתצהיר עו"ד צור). פל הודה בתצהירו כי קיבל עדכונים ממשרד גורניצקי בדבר קיומה של הפגישה עם ב"כ בן חיים, אלא שטען כי קיבל את ההודעה בהיותו באמצע משחק סופרבול, כאשר טענת ניגוד העניינים הובלעה בירכתי ההודעה [סעיפים 54- 56 לתצהיר פל; תכתובת דוא"ל מתאריך 5.2.2012; נספח 17 לתצהיר פל; פרוטוקול 12.9.2021, חקירת פל, עמוד 214, שורות 10 – 12, 21 - 24, עמוד 223, שורות 10 - 15]. התובעים מייחסים חשיבות רבה להודאה זו, שכן לשיטתם יש בכך שינוי גרסה מהותי מטענותיו של פל בכתב הגנתו באשר למועד בו נודע לו לראשונה על טענת ניגוד העניינים (ראו סעיפים 102 -106 לסיכומי התובעים).
משרד גורניצקי פונה מיוזמתו לועדת האתיקה, בן חיים מעלה את טענת ניגוד העניינים בכתב ההגנה ומגיש תלונה לועדת האתיקה במחוז תל אביב
22. כדי להדוף את טענות עו"ד קלגסבלד לניגוד עניינים, החליט משרד גורניצקי לפנות מיוזמתו לוועדת האתיקה. לפיכך, בתאריך 28.3.2012 פנה עו"ד צור במכתב ליו"ר וועדת האתיקה וביקש את הגנת הועדה ("במסגרת פניה זו, נבקש גם את הגנת הועדה הנכבדה"; סעיף 2 במכתב – נספח 36 לתצהיר עו"ד צור), מפני העלאת טענת ניגוד העניינים מצד בן חיים לצורך הישגים טקטיים בתיק (סעיף 99 בתצהיר עו"ד צור; נספח 36 לתצהיר עו"ד צור).
23. לטענת פל, החלטת משרד גורניצקי לפנות בעניין לועדת האתיקה, הודעה לו בדיעבד, וממילא כל העניין הוצג לו על ידי משרד גורניצקי כניסיון של בן חיים לתקוף אותו בכל החזיתות, ובהתאם כך הבין את העניין (סעיף 72 בתצהיר פל; חקירת פל, פרוטוקול 12.9.2021, עמוד 183, שורות 19 – 26, עמוד 184, שורות 1 - 3).
24. בתחילת חודש מאי 2012 הוגש כתב הגנה מטעם בן חיים, ובמסגרתו חזר בן חיים על טענת ניגוד העניינים. כתב ההגנה תורגם לאנגלית ונשלח לפל (סעיף 100 בתצהיר עו"ד צור; נספח 38 לתצהיר עו"ד צור; סעיף 78 בתצהיר פל; נספח 20 לתצהיר פל).
25. בסמוך לאחר מכן, בתאריך 17.5.2012, שלח בן חיים מכתב תלונה לוועדת האתיקה המחוזית במחוז תל אביב [נספח 50 לתצהיר עו"ד צור]. מתצהירו של עו"ד צור עולה, כי התלונה הועברה למשרד גורניצקי לתגובה רק בתאריך 11.7.2012 (סעיף 122 בתצהיר עו"ד צור).
26. משרד גורניצקי העביר את התלונה לעיונו של ד"ר רוזנצווייג, והאחרון הבהיר במכתב מתאריך 2.9.2012 כי עמדתו לא השתנתה, ואינו סבור כי יש קשר בין הנושאים. בתאריך 3.9.2012 הגיש משרד גורניצקי את תגובתו לוועדת האתיקה, בין השאר, בלוויית מכתביו של עו"ד רוזנצווייג.
הסכסוך בין פל ובן חיים מועבר לגישור בפני עו"ד ראובן (רובי) בכר
27. פחות או יותר במקביל, בתאריך 15.10.2012 נערך דיון קדם משפט במסגרת ההליך המשפטי בין פל ובין חיים. בהמלצת בית המשפט ובהסכמת הצדדים מונה עו"ד ראובן (רובי) בכר ממשרד פישר Co.) & FBC) למגשר, והחל הליך גישור. אין מחלוקת כי הליך הגישור התנהל בעיקרו ללא עורכי הדין [ראו גם חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
28. בתאריך 27.2.2013 התקיימה ישיבת גישור, אשר במסגרתה העלה המגשר הצעה לסיום הסכסוך [נספח 68 לתצהיר עו"ד צור; חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
29. לטענת משרד גורניצקי לאחר אותה הצעה, השתנתה גישתו של פל לתיק, והוא החל לגרור רגליים [סעיף 163 בתצהיר עו"ד צור]. לעומת זאת, לטענת פל, לאחר קבלת הצעת המגשר התחיל עו"ד צור וצוותו להפעיל עליו מכבש לחצים לקבלת ההצעה. כך ובין השאר כתב לעו"ד שחם ממשרד גורניצקי, כי מופעל עליו לחץ גדול מדי לסגירת העסקה, וכי הוא מקבל את התחושה שעו"ד צור בצד של בן חיים [סעיפים 97 – 98 בתצהיר פל; תכתובת דוא"ל מתאריך 5.3.2013 - נספח 27 לתצהיר פל].
30. חשוב לציין, כי לטענת גורניצקי, לאחר הצעת המגשר, העביר בן חיים במסגרת הליכי גילוי מסמכים כמות גדולה של מסמכים אשר היו בהם סתירות לגרסתו של פל. כך ובין השאר, הועבר מסמך אשר כונה במשרד גורניצקי "המייל המתנשף" [בשל הבהילות בה "טס" עו"ד שחם במעלה המדרגות למשרדו של עו"ד צור להציג לו את המסמך כשנחשף אליו; סעיף 150 בתצהיר עו"ד צור], אשר כלל, על פי הנטען, סתירה מוחלטת לגרסתו של פל וכלל הודאת בעל דין של פל, לפיה מסמך ההתחשבנות עליו התבססה התביעה, היה רק חלק ממשא ומתן שלא הושלם, ובכך למעשה אישש את עמדת ההגנה של מר בן חיים, וסתר את גרסתו שלו [סעיפים 152 – 154 לתצהיר עו"ד צור]. פל לעומת זאת טען כי לא היה במסמך האמור להשפיע השפעה של ממש על פוטנציאל התביעה שלו, בשים לב לראיות שעמדו לזכותו, והוא ראה בהתנהלות משרד גורניצקי, לחץ לא ענייני לסגור פשרה בכל מחיר [סעיפים 100 – 103 בתצהיר פל].
החלטת ועדת האתיקה המחוזית מתאריך 9.5.2013 לפיה קיים חשש לניגוד עניינים
31. בתאריך 9.5.2013 ניתנה החלטת ועדת האתיקה של עורכי הדין במחוז תל אביב. מסקנת הועדה הייתה שבנסיבות המקרה, ובהתאם לחומר שהונח בפניה, אין להתיר את ייצוג פל על ידי משרד גורניצקי נגד בן חיים, והנחתה את משרד גורניצקי להתפטר מייצוגו של פל.
32. הועדה ציינה כי החלטתה אינה הוראה מחייבת אלא הוראה מנחה, אולם הבהירה כי מקום בו ההנחיה לא תתקבל ו/או לא תבוצע, יכול שהועדה תדון בעניין כתלונה, ואי כיבוד ההנחיה יילקח בחשבון במכלול שיקולי הוועדה לצורך קבלת החלטה סופית בעניין [סעיף 26 בהחלטה; נספח 81 לתצהיר עו"ד צור].
33. למחרת, בתאריך 10.5.2013, שלח משרד גורניצקי הודעת דוא"ל לפל. במסגרת ההודעה כתב משרד גורניצקי לפל כי וועדת האתיקה המייעצת ללשכת עורכי הדין הישראלית דנה בתלונתו של בן חיים, והביעה דעה – "came to the opinion" – שיש קונפליקט אפשרי בקשר לייצוג. משרד גורניצקי כתב כי הוועדה הנחתה את המשרד להתפטר מן הייצוג, אולם הדגישה, כך נכתב, כי זו רק הנחיה ולא הוראה מחייבת. ההחלטה עצמה לא צורפה לתכתובת הדוא"ל, וכפי הנראה לא נמסר לפל תרגום מלא שלה.
34. כמו כן, לא אוזכר בשום צורה כי ככל שההנחיה לא תבוצע, יכול שהועדה תדון בעניין כתלונה, או כי אי כיבוד ההנחיה יילקח בחשבון לצורך קבלת החלטה סופית בעניין.
35. מן החומר שבפני עולה כי פל הופתע מן ההחלטה, ושיתף בתכתובות את גברת שוורץ [אותה גברת שוורץ אשר הפנתה את פל לעו"ד צור בתחילת הדרך]. גברת שוורץ אף היא הייתה מופתעת מהעניין, וכתבה לפל, כי אינה מבינה איך זה יכול להיות, שכן זכרה שבתחילת הדרך, כאשר רק נפגשה עם עו"ד צור, אמרה לו שיצטרך לבדוק אם אין ניגוד עניינים ושהוא יכול לייצג. לדבריה הייתה בטוחה שהוא ערך את הבדיקה ולכן לקח את התיק [סעיפים 121 -122 בתצהיר פל; נספח 35 לתצהיר פל].
36. לאחר החלטת ועדת האתיקה, החלה סדרת מכתבים והודעות ששלח עו"ד קלגסבלד לעו"ד צור, בשמו של בן חיים, במסגרתם עמד על התפטרות משרד גורניצקי לאלתר [ראו מכתב מתאריך 16.5.2013 נספח 94 לתצהיר עו"ד צור; וכן תכתובות מן התאריכים 23.5.2013, 28.5.2013; נספח 38 לתצהיר פל], ואף התריע כי בכוונתו להגיש תלונה לוועדת האתיקה ותביעה כספית ככל שלא יתפטרו מן הייצוג [תכתובת דוא"ל מתאריך 4.6.2013 שנשלחה לעו"ד צור ולעו"ד פיני רובין העומד בראש משרד גורניצקי; נספח 41 לתצהיר פל].
37. לפנייתו האחרונה של עו"ד קלגסבלד השיב עו"ד צור, באותו היום, כי עו"ד צברי קיבל על עצמו לייצג את פל בתביעה נגד בן חיים [נספח 6 לכתב ההגנה].
משרד גורניצקי מגבש "מתווה פעולה" להתמודדות עם החלטת ועדת האתיקה
38. כפי שיפורט להלן, משרד גורניצקי החליט לפעול לפי "מתווה", אשר לטענתו סוכם עם פל והיה מקובל על עו"ד קלגסבלד, אשר לא התנגד לו, ולפיו משרד גורניצקי ימשיך ללוות את פל במסגרת הליך הגישור, כאשר בבית המשפט, הייצוג יתבצע באמצעות משרד צברי (סעיף 206 לתצהיר עו"ד צור; נספח 89 לתצהיר עו"ד צור).
39. פל טוען, מנגד, כי המתווה לא סוכם עימו, וכי משרד גורניצקי נכנע לתכתיביו של בן חיים ו"הנחית" עליו את משרד צברי [סעיפים 133 – 179 בתצהיר פל].
40. כך או אחרת, משרד גורניצקי צרף בשלב זה את משרד צברי (אז משרד צברי-יובל) לטיפול בעניינו של פל, כדי שזה יוצג בבית המשפט כמי שמייצגו שם. בתאריך 4.6.2021 כתב עו"ד צור לעו"ד צברי כי בהתאם לייפוי הכוח שבידיו הוא מעביר אליו את הייצוג בתביעה מול בן חיים, ומציין כי ייפוי הכוח מאפשר את מינוי משרדו כמחליף; למכתב הוא צרף את ייפוי הכוח שנמסר למשרדו [המכתב נשלח בפקס למשרד צברי בתאריך 5.6.2021 (נספח 2 לתצהיר אופיר צברי)].
41. משרד צברי הגיש בו ביום (5.6.2013) "הודעה לבית המשפט על קבלת הייצוג בתיק ובקשה למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובע". במסגרת ההודעה כתב לבית המשפט כי בהמשך להחלטת ועדת האתיקה נתבקש הוא לקבל על עצמו את ייצוג התובע, וביקש ארכה בת 30 יום להגשת תצהירי העדות הראשית. בתמיכה לבקשת הארכה טען, כי דרישת בן חיים כי משרד גורניצקי יתפטר לאלתר, ומאידך סירובו להעניק ארכה "לעורך הדין החדש", היא בעייתית [סעיף 10 בתצהיר צברי; נספח 3 לתצהיר צברי].
42. לאחר הגשת ההודעה לבית המשפט, בתאריך 6.6.2013 (יום חמישי), פנה לראשונה עו"ד צברי לפל, והציג את עצמו. עו"ד צברי עדכן את פל כי פנה בשמו לבית המשפט לקבלת ארכה להגשת התצהירים, אך אם לא תתקבל ארכה, ידרשו להגיש את התצהירים כבר ביום ראשון הקרוב, מיד לאחר סוף השבוע. להודעתו זו צרף את טיוטת התצהירים, וביקש מפל לעבור עליהם, ולשלוח לו אותם חתומים מוקדם ביום ראשון "על הבוקר", ככל שלא תתקבל הארכה [נספח 4 לתצהיר צברי; נספח 47 לתצהיר פל].
43. במוצאי שבת פנה פל בדוא"ל לעו"ד צברי, מסר כי הוא עובר על התצהירים, ציין כי יכול להיות יותר טוב; ושאל אם התקבלה ארכה להגשתם. עו"ד צברי השיב לו כי קיבלו ארכה עד ליום 1.7.2013, וכי יש להם 22 יום לשפר [נספח 5 לתצהיר צברי]. לאחר מכן, עבד משרד צברי במקביל למשרד גורניצקי על הגשת תצהיריו של פל לבית המשפט, עד להגשתם בפועל בתאריך 1.7.2013, על ידי משרד צברי (סעיף 21 בתצהיר עו"ד צברי).
44. בתאריך 9.6.2013 כתב פל לעו"ד שחם ממשרד גורניצקי, כי אינו מבין מדוע היה צורך בעורך דין חדש לצורך הגשת התצהירים, כי העניין מחזק את בן חיים, ואף נקט בלשון קשה וחריפה "You guys SUCK! You should be ashamed of yourselves!!! Idiots!!!!!!!!" [נספח 50 לתצהיר פל].
45. עו"ד שחם השיב לו וכתב כי כבר הוסבר לו הצורך הדחוף במינוי עו"ד צברי לצורך הגשת התצהירים. פל השיב לו כי תשובתו אינה מספקת, וכי בן חיים חש מחוזק מהעניין.
46. בהמשך, בתאריך 5.8.2013 שלח עו"ד שחם לפל, חשבון שכר טרחה עבור השירותים של משרד צברי. פל משיב בתמיהה לעו"ד שחם, ושואל אותו "מיהו עורך הדין שלי?" וטען בפניו כי עו"ד צור אמר לו שמשרד גורניצקי יישא בשכר. פל מבהיר כי אינו מרוצה מהסידור וחוזר על כך שבן חיים מרגיש מחוזק [נספח 53 לתצהיר פל]. גם בתאריך 27.8.2013 עת שלח עו"ד שחם פעם נוספת חשבונות שכר טרחה (כולל חשבון שכר הטרחה של משרד צברי), שב וציין פל כי אינו מרוצה.
47. בהמשך, בתאריך 28.9.2013, התקיימה פגישה בין עו"ד צור ובין פל בניו יורק. לטענת התובעים, במהלך פגישה זו הסביר עו"ד צור לפל שהתמונה השתנתה בגלל בעיית הגרסה שלו שעלתה מה"מייל המתנשף" (אשר נמסר להם במסגרת גילוי המסמכים מטעם בן חיים), והוא צריך להחליט איך הוא רוצה להמשיך.
48. מעט לאחר מכן, בתאריך 20.10.2013 פנה פל למגשר וכתב לו כי התנהלותו של עו"ד צור אינה הוגנת, והוא מבקש לדעת מי באמת מייצג אותו בבית המשפט. המגשר השיב לו כי בבית המשפט מייצג אותו עו"ד אופיר צברי, אך בהליך הגישור הסכימו באי כוחו של בן חיים, כי עו"ד צור ימשיך לסייע לו (סעיפים 177- 178 לתצהיר פל; נספח 51, עמוד 53, לתצהיר פל).
פגישת גישור מתאריך 23.10.2013 וסדרת התכתבויות קשה בין פל לבין עו"ד צור לאחריה
49. בתאריך 23.10.2013, מתקיימת פגישת גישור נוספת אצל המגשר, אשר בעקבותיה גם נשלחה הצעת מגשר שניה בכתב [נספח 57 לתצהיר פל].
50. בשעות אחה"צ המאוחרות באותו היום, פנה עו"ד צור לפל בהודעת דוא"ל, ושאל אותו אם יש חדשות. פל השיב לו כי היה רע מאוד, והוא עזב. עוד ציין, כי המגשר בכר אמר לו כי הוא [עו"ד צור] אינו יכול לייצג אותו, כי התיק ילך כנראה לבית המשפט, ולכן עליו למצוא עורך דין, שכן אינו מעוניין בייצוג של "whatever his name is" שלא פגש אותו ושמע שהוא רק בסדר [נספח 56 לתצהיר פל].
51. בתגובה, עו"ד צור ביקש לקבוע עם פל פגישה באותו היום או למחרת, אך פל השיב לו כי הוא בפגישה ולאחר מכן יש לו תכניות נוספות, ואף למחרת אינו יכול שכן הוא עולה על מטוס ב – 9 בבוקר [נספח 56 לתצהיר פל]. בין הצדדים מתנהל שיח חריף באשר לאופן כניסת עו"ד צברי לתיק, להנחיית לשכת עורכי הדין, ובאשר ליכולת של עו"ד צור להמשיך בייצוג. פל לא השיב להודעתו האחרונה של עו"ד צור [נספח 105 לתצהיר עו"ד צור; תכתובות מתאריכים 23.10.2013 – 24.10.2013].
52. מספר ימים לאחר מכן, בתאריך 28.10.2013, שלח עו"ד צור לפל הודעת דוא"ל וביקש לקבוע עימו שיחת טלפון. הצדדים מחליפים תכתובות, אך לא נקבעת שיחת טלפון. בין שאר הדברים, כתב פל לעו"ד צור כי הוא מעוניין לבחור את עורך הדין שלו בעצמו. עו"ד צור השיב כי דיבר עם המגשר, וזה אינו מכיר כלל את ההנחיה ואינו יכול להביע דעה מלומדת בקשר אליה, ואף המגשר אמר לו (לעו"ד צור) שאמר לו (לפל) שלעורכי הדין של בן חיים אין התנגדות לייצוג בגישור. פל משיב בתגובה שגישור לא נחשב, והמגשר עושה בעצמו עבודה מצויינת [נספח 106 לתצהיר עו"ד צור].
53. בתאריך 4.11.2013 כתב עו"ד צור לפל תכתובת דוא"ל, בניסיון ליישב עימו את ההדורים; פל לא השיב להודעה. עו"ד צור הצהיר כי למרות שפל לא השיב, "הניח" כי פל "נרגע" וכי "הייצוג ממשיך" (סעיף 251 בתצהיר עו"ד צור).
54. בהמשך, בתאריך 21.11.2013 כתב עו"ד הראל שחם ממשרד גורניצקי, כי הוא ועו"ד צור צפויים להיות בניו יורק בשבוע העוקב, וישמחו להיפגש איתו [נספח 110 לתצהיר עו"ד צור]. פל משיב לו כי לא יהיה ככל הנראה בניו יורק, וכי הוא כרגע מחפש עורך דין; למחרת השיב עו"ד הראל כי הם מבקשים שהעניין יתואם איתם. פל השיב כי לא אהב שבחרו את צברי בלעדיו, והוא בוחר עורך דין חדש [נספח 110 לתצהיר עו"ד צור].
המגשר שולח טיוטת הסכם גישור, עו"ד צור מנסה להשיג את פל ללא הצלחה ומתעדכן דרך המגשר; משרד צברי מעדכן את פל כי הוגשו תצהירי בן חיים
55. בתאריך 25.11.2013 שלח המגשר, עו"ד בכר, טיוטת הסכם גישור אשר מוענה לפל, למר בן חיים, לעו"ד צור ולעורכי הדין מטעמו של בן חיים [נספח 111 לתצהיר עו"ד צור]. עו"ד צור השיב למגשר כי יעביר הערות בימים הקרובים. המגשר השיב לו כי אינו מצפה להערות מהצדדים, כמו כן כי הוא סבור שיהיה זה רעיון טוב לדחות את הגשת תצהיריו של בן חיים, אשר ככל הנראה לא ישרתו את פתרון הסכסוך [נספח 111 לתצהיר עו"ד צור].
56. בהמשך לאותה תכתובת, שלח עו"ד צור למגשר הודעת דוא"ל נוספת, במסגרתה ניסה לברר אם הטיוטה הועברה לאחר הסכמת בן חיים. כמו כן ביקש לדעת אם שמע הסכמה ברורה וישירה למהות הפשרה ממרשו (קרי מפל) [תכתובת מתאריך 26.11.2013; נספח 111 לתצהיר עו"ד צור]. המגשר לא השיב בכתב להודעה זו, ומכל מקום, מענה שכזה לא צורף. עם זאת, שיחה טלפונית התקיימה בין המגשר לבין עו"ד צור, אשר ערך תרשומת בעניין וציין בין השאר כי "אנחנו במרחק של '3' (מליון דולר- נ.ע.) כך נראה. רובי מוסר שכרגע שלמה לא זז" [תרשומת מתאריך 1.12.2013; נספח 114 לתצהיר עו"ד צור].
57. בין לבין, ובמקביל, פנה עו"ד צור ב – 3 הודעות דוא"ל לפל בעודו בניו יורק; פל לא השיב לאף לא אחת מהן [הודעות דוא"ל מהתאריכים 25, 26 ו – 28 בנובמבר 2013; נספח 112 לתצהיר עו"ד צור]. בתאריך 2.12.2013, ככל הנראה עם שובו ארצה, פנה עו"ד צור שוב לפל, וציין כי שוחח עם המגשר, הבין כי הפער הוא של 3 מיליון דולר בלבד, וכי יש לקבוע שיחת טלפון כדי לסגור את העניין. כמו כן, ציין כי יעברו על התצהירים של בן חיים וישוחחו עימו על כך [נספח 115 לתצהיר עו"ד צור]. אף להודעה זו לא השיב פל.
58. בסמוך, ופחות או יותר בד בבד, בתאריך 1.12.2013, שלח עו"ד דיבון פרקש ממשרד צברי הודעת דוא"ל לפל (אליה כותבו בין השאר גם עו"ד צברי ועו"ד צור) ועדכן אותו כי בתאריך 28.11.2013 הוגשו התצהירים מטעם שלמה בן חיים [נספח 25 לתצהירו של עו"ד אופיר צברי]. בתגובה לכך החלה סדרת תכתובות שלא לגופם של תצהירים, אלא באשר לעצם המינוי של משרד צברי על ידי עו"ד צור, במסגרתה התרעם פל על המינוי שנכפה עליו [נספח 25 לתצהירו של עו"ד אופיר צברי].
59. בתאריך 4.12.2013 שלח עו"ד פרקש לפל מענה ארוך ומפורט (לאחר שבתאריך 3.12.2013 השיב כי עו"ד צברי אינו במשרד ולכן ישיב באופן מפורט עם שובו), אשר גולל את נסיבות המינוי ואת פועלם בתיק, תוך שציין כי עו"ד צור לא "נזרק מהתיק" [נספח 25 לתצהירו של עו"ד אופיר צברי]. פל לא השיב.
60. באותו היום (4.12.2013), מתנהלת שיחה נוספת בין עו"ד צור והמגשר אותה מתעד עו"ד צור. על פי התרשומת, הפער בין הצדדים עומד על 3 מליון דולר (24 – 27 מיליון דולר), ופל התחייב בפני המגשר ש"אם הוא מביא 27 פל גומר את התיק וגם מבין שיהא עליו להחזיר לשלמה את כל המניות בחברות הפרטיות". עוד על פי התרשומת, נושא שכר הטרחה שצריך לשלם בן חיים אף הוא עלה: "שלמה [בן חיים –נ.ע.] התבכיין לרובי [המגשר –נ.ע.] שהוא צריך עוד לשלם סכום גבוה מאוד לדורי [עו"ד דורי קלגסבלד – נ.ע.] (סגר איתו על סכום פיקס)." מנגד, וכפי שכתב עו"ד צור "פל לא הזכיר את נושא שכר טרחתנו בשיחה עימו." המגשר הבהיר כי לא יעלה את עניין שכר הטרחה מיוזמתו, אך הציע כי עו"ד צור ישוחח על כך עם פל [נספח 116 לתצהיר עו"ד צור].
תכתובות דואר אלקטרוני מתאריך 7.12.2013 – פל כותב למשרד גורניצקי כי הם אינם מייצגים אותו יותר; עו"ד צור משיב כי עד שלא יבוטל ייפוי הכוח הם מייצגים אותו
61. בתאריך 7.12.2013, שלח עו"ד שחם ממשרד גורניצקי הודעה לפל, שאל אם עבר כבר על התצהירים של בן חיים, וציין כי הם ממתינים להערותיו, וישמחו לשתף אותו במחשבותיהם בעניין [נספח 118 לתצהיר עו"ד צור].
62. להודעה זו משיב פל באופן נחרץ כי הוא מראיין עורכי דין, וכי הם אינם עורכי דינו עוד [נספח 118 לתצהיר עו"ד צור]:
"Harel. Robi told me you can't represent me in court. I'm interviewing attorney's. I want one guy on my side in charge. Don't you understand that. I didn't kick you off the case. You aren't my attorneys anymore. Period!! Lew"
63. בתאריך 9.12.2013 כתב עו"ד צור לפל, כי הוא מוטרד מאוד מהדברים שכתב לעו"ד שחם, ואינו מסכים איתם באופן מוחלט. בתכתובת ארוכה ומפורטת חזר וטען כי משרד גורניצקי יכול לייצג אותו בבית המשפט, כי לא קבוע עדיין כל דיון וכי הם אינם מבינים מדוע הוא מבקש לסיים את ההתקשרות אתם. עוד ציין, כי המגשר בכלל לא ראה את ההנחיה כך שאינו יכול להעריך כלל את תכניה, ומכל מקום הוא אינו האיש המוסמך להחליט בעניין. עו"ד צור כתב לפל שהדרך לסיום ההתקשרות ביניהם היא רק על ידי ביטול ייפוי הכוח, ועד שהדבר ייעשה, משרד גורניצקי מייצג אותו. עו"ד צור אף כתב לפל כי הם נדהמים מהיחס שלו לאחר כל מה שהם עשו עבורו. בסיום ציין כי מישהו עלול לסבור שהניסיון להיפטר מהם קשור עם ההצלחה שהושגה ולבונוס ההצלחה [נספח 59 לתצהיר פל]. פל לא השיב.
עו"ד צור ממשיך לפנות למגשר ולפל; ד"ר רוזנצווייג שולח לגורניצקי מכתב לצורך פניה לועדת האתיקה
64. כחודש לאחר מכן, בתאריך 7.1.2014, פנה עו"ד צור בהודעת דוא"ל למגשר ושאל אם יש התקדמות. המגשר משיב לו כי לצערו הרב אין, תוך שציין כי "שב"ח [שלמה בן חיים-נ.ע.] לא זז מ24 (ואני מקווה שהוא לא יסוג בו ממספר זה)." [נספח 120 לתצהיר עו"ד צור]. בשיחת טלפון שהתקיימה בין השניים בהמשך לכך, מסר עו"ד צור למגשר כי הוא מזכיר שהוא "מוכן לסגור את ההפרש (שלושה מליון דולר) מתוך שכר טרחתי ובכך לגמור הפשרה", רק מבקש שינסה להעלות את בן חיים כמה שאפשר, כדי שיצטרך להשתתף בכמה שפחות. כך גם ביקש שישוחח על כך עם פל, שכן אינו חוזר אליו [נספח 121 לתצהיר עו"ד צור].
65. בהמשך לכך, פנה עו"ד צור, שוב, לפל בהודעת דוא"ל מתאריך 18.2.2014, ומבקש לשוחח או להיפגש עימו. הפעם פל משיב בשאלה "על מה יש לנו לדבר?". עו"ד צור כתב כי הוא נעלם, ופל משיב כי לא הוא שנעלם, וכי בן חיים מרגיש מחוזק מזה שהצליח לזרוק אותו מהתיק, והדבר לא עשה לו טוב. עו"ד צור השיב כי חשב שהוא כבר התעייף מלחזור על ה"מנטרה", ושאם הוא רוצה להיות רציני שיודיע לו. בינתיים הוא מייעץ לו שלא להזניח את התיק, ואינו מבין מדוע הוא מתנהג כך [נספח 122 לתצהיר עו"ד צור].
66. בד בבד, מתקבל במשרד גורניצקי בתאריך 26.2.2014 מכתב מד"ר רוזנצווייג, לצורך פניה לוועדת האתיקה [נספח 123 לתצהיר עו"ד צור].
פל ממנה את משרד עורכי הדין נשיץ ברנדס אמיר (להלן: "משרד נשיץ") אשר מבקש את מסמכי התיק; תכתובות בין עו"ד צור ופל; משרד גורניצקי פונה שוב ושוב במכתבים בעניין שכר הטרחה
67. בתאריך 13.3.2014 כתב עו"ד ירון הורוויץ ממשרד נשיץ לעו"ד צור ולעו"ד צברי, כי פל ביקש ממנו להודיע להם שהוא מינה את משרדם לייצגו באופן בלעדי בסכסוך שבינו לבין בן חיים, וכי הוא מבקש שהתיק המלא יימסר לידיהם, כולל כלל המסמכים הקשורים [נספח 124 לתצהיר עו"ד צור].
68. בעקבות מכתב זה, בתאריך 19.3.2014, פונה עו"ד צור לפל בהודעת דוא"ל, ומעדכן אותו כי קיבל את המכתב, וכי שוחח עם עו"ד הורוויץ, וממנו למד, בין השאר, כי בכך הוא מבטל את ייפוי הכוח ומפטר את עו"ד צברי ואותם. עו"ד צור הביע צער שלא טרח לשוחח איתם קודם לכן, וביקש כי יודיע לו מתי הוא פנוי [נספח 126 לתצהיר עו"ד צור].
69. במענה לכך, משיב פל כי הוא מתנצל שלא שוחחו ישירות, אך התיק והתפתחות האירועים הכניסו אותו לסחרחרה מוחלטת, והוא מבקש שישתף פעולה עם ירון הורוויץ במסירת התיק. פל כתב כי ישוחח עימו לאחר מכן, ויפגש עימו בפעם הבאה שיהיה בישראל. פל הדגיש כי אין לו כל ברירה אלא לקדם את התיק וכי אינו יכול לקבל ייעוץ משפטי ממישהו שהוא לא בחר שייצגו וכפי שהוא יודע, "this drove me crazy" [נספח 127 לתצהיר עו"ד צור].
70. כעשרה ימים לאחר מכן, בתאריך 31.3.2014, כתב עו"ד צור לפל כי יהיה בניו יורק באפריל, וכי הוא מעוניין להיפגש איתו. במסגרת התכתובות לאחר מכן, כתב לו פל כי התנהלותו פגעה בו, והוא אינו מבין מה הוא רוצה. עו"ד צור השיב כי הוא יודע שהדברים שהוא כותב אינם נכונים, וכדאי שיראה קצת יותר כבוד לאדם שהשיג לו יותר מ – 30 מליון דולר בהסדר פשרה, ושב וחזר על בקשתו להיפגש. פל הבהיר בתגובה שהצעת המגשר נדחתה על ידי בן חיים, וכל מה שהוא אמר הוא האמת. עו"ד צור שב וחזר על בקשתו להיפגש. פל סרב [נספח 127 לתצהיר עו"ד צור].
71. משסרב פל לקיים פגישה עם עו"ד צור, פנו התובעים במכתב לעו"ד הורוויץ ממשרד נשיץ, בתאריך 7.5.2014, וכתבו לו כי החומר מצוי בכל אחד מן המשרדים ואף בידי פל בעצמו. בנוסף, ביקשו לוודא כי הסכם שכר הטרחה יקוים במלואו ולא יעשו מהלכים שיהיה בהם לסכל את זכויותיהם מכוחו [נספח 128 לתצהיר עו"ד צור].
72. בתאריך 12.5.2014 השיב עו"ד הורוויץ כי להבנתו ייצוגו של פל על ידי משרדם אינו מתנגש עם ההסכמים שלהם ככל שהם תקפים, ומכל מקום ביקש להבהיר כי פל מתכוון למנות עורכי דין אחרים שייצגו אותו באשר לאופן סיום מינויים, ושהוא אינו מוסמך לשוחח עימם על נסיבות סיום המינוי או על כל נושא הקשור בשכרם [נספח 129 לתצהיר עו"ד צור].
73. לאחר מכן שלח עו"ד צור מספר מכתבים לעו"ד הורוויץ בבקשה לקבל את פרטי עורך הדין המוסמך לעניין הסכם שכר הטרחה [מכתבים מן הימים 14.5.2014, 28.5.2014, 12.6.2014, 30.6.2014; נספחים 130 – 133 לתצהיר עו"ד צור]. בתאריך 1.7.2014 משיב עו"ד הורוויץ, כי עורך דין לעניין זה טרם מונה, אך הוא מניח כי מינוי כזה ייעשה בזמן הקרוב [נספח 134 לתצהיר עו"ד צור].
74. בתאריך 14.8.2014 שלח עו"ד צור מכתב ארוך ומפורט לעו"ד הורוויץ, במסגרתו הביע תמיהה ופליאה על משך הזמן הדרוש לקבלת תשובה, ודרש תשובה מידית וברורה לשאלה אם פל מתכוון לכבד את הסכם שכר הטרחה ומיהו עורך הדין שמטפל בנושא [נספח 135 לתצהיר עו"ד צור].
75. מכתב זה לא זכה למענה, ובתאריכים 3.11.2014 ו – 7.12.2014 פנה עו"ד צור במכתבי תזכורת נוספים [נספחים 136 – 137 לתצהיר עו"ד צור]. אף מכתבים אלו לא נענו.
המשך ההליכים בבית המשפט בתביעת פל נגד בן חיים – מתקיים קדם משפט לאחר תצהירים, התיק נקבע להוכחות.
76. בתאריך 15.1.2015 מתקיים קדם משפט נוסף בתביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב [נספח 138 לתצהיר עו"ד צור]. יוער כי כנטען, לדיון התייצב גם עו"ד צור, אם כי לדבר אין תיעוד בפרוטוקול.
77. במסגרת הדיון נדונה בקשה להוספת תצהיר שהוגשה מטעם פל באמצעות עו"ד הורוויץ, בשים לב לטענות חדשות שעלו ומסמכים חדשים שצורפו לתצהיריו של בן חיים. עו"ד הורוויץ טען בתמיכה לבקשתו, כי לא נגרם נזק דיוני כתוצאה מעיתוי הגשת הבקשה (חודשים רבים לאחר הגשת תצהירי הנתבעים), שכן בחודשים שחלפו התנהל הליך גישור. עוד טען כי כשהוגשו תצהירי הנתבע לא התנגדו לתכנם, משום שנראה היה שהגישור יצלח, אולם כרגע, ואף שנעשה ניסיון נוסף של המגשר, הוא "מאד סקפטי לגבי זה שהניסיון יצלח" [פרוטוקול 15.1.2015 בת"א 1127-01-12, עמוד 2, שורות 10 -21; נספח 138 לתצהיר עו"ד צור].
78. עו"ד קלגסבלד, התנגד לבקשה, וטען בפה מלא כי "הגישור למעשה נכשל" [פרוטוקול 15.1.2015 בת"א 1127-01-12, עמוד 2, שורות 10 -21; נספח 138 לתצהיר עו"ד צור]. עוד טען כי המגשר עשה מאמצים, הצדדים נפגשו איתו אך מאז שום דבר לא קרה, ולכן בתור נתבע הגיש את הבקשה לקיים את הדיון כי הוא רוצה לגמור את זה, ובלשונו "אין שום סיכוי לגישור, אין הצעות, אני מבקש להתקדם בתיק" [פרוטוקול 15.1.2015 בת"א 1127-01-12, עמוד 3, שורות 1 – 4; נספח 138 לתצהיר עו"ד צור].
79. בסופו של דבר, בית המשפט (כבוד השופטת אגמון גונן) דחה את הבקשה להוספת תצהיר, תוך שהבהיר כי שמורה לתובע טענתו לעניין הרחבת חזית. עם זאת, ובהמשך לטיעוני הצדדים לאחר ההחלטה, מחק בית המשפט חלקים מסויימים מחוות הדעת אשר הוגשה על ידי בן חיים [פרוטוקול 15.1.2015 בת"א 1127-01-12, עמוד 5, שורות 10 – 13; נספח 138 לתצהיר עו"ד צור].
80. עוד נשמעו טענות לעניין מסמכים בתצהירי הנתבעים, ולעניין טענות לעדות שמיעה בתצהירי התובע, וניתנו החלטות אף בעניינים אלו; בהמשך נקבע התיק להוכחות [פרוטוקול 15.1.2015 בת"א 1127-01-12, עמודים 6 - 8; נספח 138 לתצהיר עו"ד צור].
תכתובות מול עו"ד עמית פינס בעניין שכר הטרחה; פגישה אצל עו"ד רובי בכר בעניין שכר הטרחה
81. בתאריך 21.1.2015 פנה עו"ד עמית פינס ממשרד וקסלר ברגמן ושות' לעו"ד צור, ועדכן אותו כי משרדו קיבל את הייצוג בעניין שכר הטרחה, וכי הם יגיבו לטענותיהם לאחר שילמדו את הנושא [נספח 139 לתצהיר עו"ד צור].
82. בתאריך 10.3.2015 שלח עו"ד צור לעו"ד פינס מכתב אשר הוכתר כ"מכתב תזכורת שמיני" בעניין, אליו צרף את כל מכתביו הקודמים [נספח 140 לתצהיר עו"ד צור].
83. עו"ד פינס הציע לעו"ד צור כי עניין שכר הטרחה יועבר אף הוא לגישור בפני עו"ד רובי בכר, כדי שהעניין יסתיים בפשרה במסגרת הסכסוך מול בן חיים [סעיף 310 בתצהיר עו"ד צור]. בהמשך לכך, בתאריך 27.5.2015 מתקיימת פגישה במשרדו של עו"ד בכר, ומוסכם כי משרד גורניצקי יעביר מסמכים למגשר אשר לאחריהם תקבע פגישת המשך [סעיף 311 בתצהיר עו"ד צור].
פל ובן חיים מגיעים להסכמות במסגרת הליך הגישור, ניתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור; משרד נשיץ מורה למזכירות שלא לשלוח את הטפסים למשרד גורניצקי
84. בתאריך 9.6.2015 חתמו פל ובן חיים על הסדר פשרה במסגרת הליך הגישור, במסגרתו הוסכם כי בן חיים יעביר לפל מניות בשווי כולל של 27,350,000 דולר, ב – 5 פעימות, בפריסה של 4 שנים [נספח 142 לתצהיר עו"ד צור].
85. בתאריך 14.6.2015 ניתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור, במסגרתו נדחתה התביעה ללא צו להוצאות, וניתנה הוראה על השבת האגרה במלואה; כמו גם בוטלו ישיבות ההוכחות שנקבעו [נספח 141 לתצהיר עו"ד צור]. יוער כי במסגרת הודעת הפקס שנשלחה לבית המשפט בעניין הבקשה להשבת האגרה, ביקש משרד נשיץ ממזכירות בית המשפט כי הטפסים לא יישלחו למשרד גורניצקי או לעופר צור [נספח 143 לתצהיר עו"ד צור].
תכתובות נוספות בין הצדדים
86. בתאריך 16.6.2015 התקבל במשרד גורניצקי פסק הדין האמור [סעיף 313 בתצהיר עו"ד צור]. בתאריך 24.6.2015 ובשים לב לכך, פנה משרד גורניצקי לעו"ד פינס, בדרישה לקבלת ההסדר, בכדי שניתן יהיה לחשב את שכר הטרחה המגיע, בהתאם להסכם מתאריך 17.5.2010 [נספח 144 לתצהיר עו"ד צור].
87. פל, באמצעות ב"כ עמית פינס, התנגד הן למסירת המסמכים והן לדרישת התשלום [נספחים 145 – 146 לתצהיר עו"ד צור]. בין השאר נכתב כי "הפתרון" שמצאו לניגוד העניינים אשר אילץ את משרד גורניצקי להתפטר ולכפות על פל להיות מיוצג בתיק רגיש ורב חשיבות, על ידי עו"ד שנבחר על ידיהם ושאותו פל אינו מכיר ואינו מעוניין בשירותיו, היא עמדה תמוהה ובלתי מתקבלת על הדעת. עוד נטען, כי פל עתיד להגיש תביעה על הנזקים שנגרמו לו תוצאת התנהלותם, הן בשים לב לעמדת הנחיתות בה היה במשא והמתן והן בתשלומים העודפים בהם נאלץ לשאת [נספח 146 לתצהיר עו"ד צור].
88. בתאריך 14.11.2016 שלח משרד גורניצקי לעו"ד פינס טיוטת כתב תביעה, וביקש להידבר בטרם זו תוגש. כשנה וחצי לאחר מכן הוגשה התביעה דנן.
ג. ההליך
89. בתאריך 3 במאי 2018 הגישו התובעים את התביעה דנן בסדר דין מקוצר, בהסתמך על הסכם שכר הטרחה. במקביל להגשת כתב התביעה, הגישו התובעים בקשה למתן צו איסור פרסום, ולקיום הדיון בדלתיים סגורות, וזאת במעמד צד אחד.
90. בית המשפט נעתר לבקשה, וחסה את ההליך, תוך שניתנה לנתבע האפשרות להתנגד (כבוד השופט אורן שוורץ, החלטה מתאריך 3.5.2018). בתאריך 14.10.2018, לאחר סבב תשובות ותגובות, נעתר בית המשפט לבקשת הנתבע לביטול צו איסור הפרסום, תוך שהתובעים חויבו בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ (החלטת כבוד השופטת שרון גלר).
91. בתאריך 7.11.2018, לאחר שהועבר התיק לטיפולי, התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הצעתי לצדדים להגיע להבנות, לרבות בנוגע להעברת ההליך לסדר דין רגיל ולהגשת כתב הגנה מטעם הנתבע. הצדדים קיבלו את המלצתי והגיעו להסדר דיוני, הן להעברת התביעה לסדר דין רגיל והן באשר לדרישת התובעים להבהרות במסגרת כתב ההגנה שיוגש.
92. בהמשך לכך, ובסופו של דבר הוגש כתב ההגנה מטעם הנתבע [אשר אף תוקן וחודד בהמשך לבקשת התובעים; ראו כתב הגנה מתוקן מתאריך 15.8.2019]. במקביל אליו הוגש כתב תביעה שכנגד על סך 45,000,000 ₪, בגין נזקיו הנטענים של פל. כתבי הגנה שכנגד הוגשו בתאריך 30.10.2019, בנפרד על ידי שני המשרדים, גורניצקי וצברי. כמו כן, ניהלו הצדדים הליך גישורי שלא צלח.
93. בהמשך הדרך תוקן כתב התביעה, ונוספו לו עילות אשר לא נכללו בכתב התביעה המקורי, אשר הוגש בסדר דין מקוצר [כתב תביעה מתוקן מתאריך 3.11.2019]. בעקבות זאת תוקן בשנית כתב ההגנה מטעם פל [כתב הגנה מתוקן מתאריך 20.11.2019].
94. יוער כי במסגרת ההליך הוגשו עשרות בקשות ביניים, אשר לא ראיתי לפרטן וככל שלמי מן הבקשות תהיה רלוונטיות בהמשך, הדבר יצוין. לאחר סיום הדיונים המקדמיים, נשמעו עדי הצדדים על פני 7 ימי הוכחות והצדדים סיכמו את טענותיהם.
ד. ראיות
95. בתמיכה לתביעה העיקרית הגישו התובעים את תצהיריהם של עו"ד עופר צור ממשרד גורניצקי, עו"ד אופיר צברי ועו"ד דיבון פרקש ממשרד צברי, ועו"ד (ד"ר) יהושע ג'וש רוזנצווייג אשר טיפל בענייני בן חיים במשרד גורניצקי, וכן את חוות דעתה של ד"ר לימור זר גוטמן, מומחית לדיני אתיקה.
96. בתמיכה להגנתו ולתביעתו שכנגד הגיש הנתבע תצהיר מטעמו ומטעם עו"ד ירון הורוויץ, וכן חוות דעת מטעם המומחה הכלכלי, פרופ' ירון זליכה. כן ביקש לזמן את המגשר עו"ד ראובן בכר.
97. בתמיכה להגנתם שכנגד, הגישו הנתבעים שכנגד את תצהיריהם של עו"ד עופר צור ועו"ד אופיר צברי, וכן את חוות דעתו של המומחה הכלכלי פרופ' עודד שריג.
98. כל העדים נחקרו בפני, כאשר עדותו של הנתבע והיא בלבד נשמעה ב – VC לאחר שסמוך למועדים שנקבעו הודיע הנתבע כי בשל מצב הקורונה ששרר ומצבו הבריאותי לא יוכל להתייצב לחקירה בישראל. בענין זה ניתנו מספר החלטות אשר חייבו את הנתבע להתייצב בישראל (כולל דחיית בר"ע שהגיש הנתבע) [החלטות מתאריכים 8.7.2021 ו – 15.8.2021, וכן החלטת כבוד השופט סולברג ברע"א 5749/21 [פורסם בנבו] מתאריך 25.8.2021]. אלא שבסופו של יום הציב הנתבע בפני הצדדים ובית המשפט עובדה כי לא יוכל להתייצב לדיוני ההוכחות הנדחים ובשל כך אף חויב בהוצאות לאוצר המדינה (ראו החלטות מתאריכים 2.9.2021, 5.9.2021 ו- 15.11.2021).
99. עדותו של המגשר עו"ד ראובן בכר, נשמעה בהסכמת הצדדים בדלתיים סגורות. בהחלטתי מתאריך 5.2.2022 קבעתי כי בשים לב לכך, עדותו של המגשר ותוכנה יושמטו מנוסח פסק הדין שיפורסם, ובהתאם, בכל מקום בו תעשה הפניה לעדות, זו תושחר בנוסח שיפורסם.
ה. טענות הצדדים
עיקר טענות התובעים
100. הנתבע שכר את שירותי משרד גורניצקי כדי לייצג אותו בסכסוך מול שותפו לשעבר. בהסכם שכר הטרחה שנחתם בין פל לבין משרד גורניצקי נקבע כי משרד גורניצקי יהיה זכאי, בין היתר, למענק הצלחה בסך של 35% ועוד מע"מ מכל מניות J&J, לרבות כל הטבה כלכלית אחרת שפל יהיה זכאי לה בעניין זה. לימים צורף לייצוג גם משרד צברי.
101. במסגרת הליך גישור בו יוצג פל על ידי משרד גורניצקי סוכמה פשרה שהפיקה לפל תמורה של 27 מיליון דולר. לפי הסכם שכר הטרחה, שכר הטרחה המגיע הוא כ – 8.175 מיליון דולר (הסכום חושב לפי 24 מיליון דולר, לצרכי אגרה), ובשקלים סך 32,232,286 ₪.
102. כדי לנסות ולהימנע מתשלום מענק ההצלחה פיטר פל את התובעים מהייצוג, שכר שירותים של משרד עורכי דין אחר והם היו שהגישו את ההודעה לבית המשפט על ההגעה לפשרה, אף שהסכם הגישור נחתם במסגרת אותו הליך גישור בו ייצג משרד גורניצקי.
103. במסגרת תיקון כתב התביעה (אשר הוגש במקור בסדר דין מקוצר), הוסיפו התובעים סעיף סל, במסגרתו טענו בין היתר, כי הנתבע התעשר שלא במשפט על חשבון התובעים (סעיף 76 בכתב התביעה המתוקן).
104. בסיכומיהם התבססו התובעים על פסיקת בית המשפט העליון בע"א 6290/18 עזבון טמירה פינצ'וק ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (2.5.2021) (להלן: "עניין פינצ'וק"), וטענו כי הואיל והתובעים הביאו לתוצאה אשר לא הייתה מתאפשרת בלעדיהם, הם זכאים למענק הצלחה. לטענתם בסיכומים, זכאות התובעים למענק ההצלחה נובעת, הן מדיני עשיית עושר והן מזכויותיהם כשותפים להצלחה וחובותיו של פל הנגזרות מכך.
105. פל הפר את ההסכמות ואת חובותיו כלפי שותפיו בתיק, ופיטר את משרד גורניצקי ומשרד צברי בחוסר תום לב תוך שהוא ממציא עילת פיטורין כוזבת ובלתי קיימת, בכדי להגדיל את חלקו בפשרה בכ- 40%. פל לא רצה משרד חדש, אלא רצה הסכם שכר טרחה חדש.
106. משרד גורניצקי הציג פתרון נכון ומאוזן בסיטואציה שנוצרה בעקבות החלטת ועדת האתיקה, וגיבש מתווה פעולה להתמודד עם ההנחיה הבלתי מחייבת של ועדת האתיקה, באמצעות צירוף משרד צברי.
107. פל הבין את ההיגיון שבמתווה והסכים לו, ובהתאם הצטרף עו"ד צברי, אשר נטל באופן זמני את הייצוג בבית המשפט ב"פיקדון", עד שתוגש פניה מטעם גורניצקי לוועדת האתיקה הארצית. לראיה, פל אף לא הביע כל תמיהה בפני עו"ד צברי כאשר זה פנה אליו לראשונה בתאריך 6.6.2013, והמתווה יושם בפועל [סעיפים 52 – 55 בסיכומי גורניצקי]. פל אף הודה בעדותו כי הבין את המתווה היטב, וכי לא הייתה לו כל בעיה שצברי יפעל תחת חסותו של צור [סעיפים 54, 56 בסיכומי גורניצקי].
108. מכל מקום, ואפילו המתווה לא היה מוסכם על פל, גורניצקי לא פעלו בניגוד להוראות כלל 18 לכללי האתיקה, כנטען על ידי פל, אלא פעלו בהתאם לייפוי הכוח עליו חתם פל, ובהתאם להוראות סעיף 16 בחוק השליחות, התשכ"ה – 1965 [סעיף 58 בסיכומי גורניצקי]. הנתבע אינו מהימן, ויישום דיני הראיות מחייב לאמץ את גרסת התובעים. הנתבע לא ביקש לתקן את כתב הגנתו ואת תשובותיו בשאלון, ולכן אין להתייחס לגרסתו החדשה בתצהירו.
109. טענת ניגוד העניינים הועלתה על ידי בן חיים ועו"ד קלגסבלד כתרגיל שנועד לפגוע בניהול המשפט; לא היה כל ניגוד עניינים, ופל אף מושתק מלהעלות הטענה; וועדת האתיקה הארצית הייתה הופכת את החלטת ועדת האתיקה המחוזית, כפי שהעידה המומחית ד"ר זר גוטמן. ממילא מעולם לא בוטל הסכם שכ"ט בשל ניגוד עניינים, ואפילו היה כזה, אין בכך לשלול את זכות התובעים למענק הצלחה.
110. אין לקבל את טענת פל כי משרד גורניצקי התפטר מן הייצוג, שכן משרד גורניצקי לא התפטר מעולם, לא ביטל את הסכם שכה"ט ולא ביטל את ייפוי הכוח. פל לא ביטל את ייפוי הכוח, לא הודיע לבית המשפט ולצד השני על החלפת עוה"ד וממילא, על פי החוק, נותרו התובעים מייצגים אותו עד למועד בו הגיש עו"ד הורוויץ יפוי כוח משל עצמו לבית המשפט, במאי 2014.
111. פל ובן חיים תיאמו גרסאות כדי להדוף את תביעת גורניצקי.
עיקר טענות הנתבע והתובע שכנגד
112. משרד גורניצקי כשל עוד בתחילת הדרך בבדיקת ניגוד העניינים שביצע, ובקבלת הייצוג. למשרד גורניצקי היה אסור לקבל על עצמו את הייצוג, לפיכך, הסכם ההתקשרות שנערך בין הצדדים בטל מעיקרו, וממילא האופן שבו טיפלו בסוגיה מטיל עליהם את האחריות הבלעדית לתוצאותיה. טענת גורניצקי כי פל ידע על ייצוג העבר של בן חיים ו"הסכים" לכך מוכחשת, וממילא אינה בעלת משמעות משפטית, שכן עורך הדין הוא בעל המומחיות, והסכמת הלקוח אינה מתירה לעו"ד לפעול במצב של ניגוד עניינים.
113. אף שמשרד גורניצקי דאג לתעד כל צעד ושעל, דווקא את בדיקת ניגוד העניינים לא טרח לתעד, ואף לא את מסירת ממצאיה לפל, וביסס את טענותיו בעניין זה על עדויות שמועה וגרסה מתפתחת. כפי שהתברר, משרד גורניצקי בעצמו מחזיק עד היום בחברת אימפולס הישראלית של בן חיים. ניתוח גרסאות התובעים ביחס לכך מוביל בהכרח למסקנה כי ביצוע בדיקת ניגוד העניינים היה כה לקוי עד שלא ידעו זאת, או שבחרו ביודעין להתעלם מכך. ואם לא די בכך, לאחר מכן גם ניסו להסתיר את הקשר לחברת אימפולס מוועדת האתיקה במסגרת ניסוח מכתביו של רוזנצווייג [סעיפים 76 – 80 בסיכומי הנתבע; לעניין ניסוח המכתבים ראו גם סעיפים 203 - 204].
114. הסכם שכר הטרחה השעתי הבטיח לגורניצקי שכר ראוי ואף גבוה מהמקובל בשנת 2013. שכ"ט שעתי בשנת 2013 לשותף בכיר עמד על 150 – 250 דולר לשעה, ואילו גורניצקי גבו 200 דולר עבור שעת עבודה של כל איש צוות, ואף הגדילו וחייבו את פל על השעות הרבות שהשקיעו בבעייתם שלהם בענייני האתיקה. כך גם הסכם שכר הטרחה בין התובעים לבין פל אינו הסכם "שותפות", כפי שטוענים התובעים, לא בנכס ולא בכלל. הסכם שכר הטרחה נכרת בשנת 2011 כאשר כללי האתיקה אסרו על כך, וממילא הצדדים אף לא התנהלו כשותפים.
115. החלטת ועדת האתיקה אשר מצאה כי משרד גורניצקי נמצא בניגוד עניינים ניתנה פה אחד, וחייבה את הפסקת הייצוג. יש לדחות את טענות התובעים בעניין נכונותה של החלטת וועדת האתיקה, הן משום שבפועל פעלו על פיה, הן משום שבתי המשפט לא דנים בעניינים תיאורטיים והן משום שהגורם המוסמך להכריע הוא וועדת האתיקה או בית המשפט שדן בתביעה נגד בן חיים; כך אף יש לדחות את הטענה כי ההחלטה לא חייבה אותם שכן הם אלו שהזמינו את הועדה לפסוק בעניינם, הם פעלו על פיה בפועל ואף משהועדה מצאה ליתן התראה חמורה כי אם ההחלטה לא תיושם, ינקטו הליכים משמעתיים; הטענה היחידה של משרד גורניצקי שהתקבלה על ידי ועדת האתיקה הייתה כי הדבר עשוי לפגוע בפל, כפי שארע בפועל. ממילא הימנעות גורניצקי מלהשיג על ההחלטה משתיקה את משרד גורניצקי בעניין זה. לשיטת עו"ד צור די היה בהגשת הפנייה לוועדת האתיקה כדי לחזור לייצוג מלא, ואף על פי כן התמהמהו עם העניין ולא פעלו בהתאם למתווה של עצמם. כך גם עדותו של עו"ד רוזנצווייג מחזקת את מסקנות הועדה ולא מחלישה אותן.
116. בכל תחנה בדרך משרד גורניצקי לא יידע את פל בעובדות חשובות או שדיווח לו באופן שלא הציג תמונה מלאה, ובכך הפר את חוק השליחות באופן שיש בו להפקיע את הסכם שכר הטרחה בין הצדדים. גם על החלטת ועדת האתיקה דיווח לפל בדוא"ל סתמי על ידי עו"ד שחם, מבלי שצורפה ההחלטה כנדרש, ומבלי שצוין כי ככל שלא יציית להחלטה הוא יהיה חשוף להעמדה לדין משמעתי. גם את ההודעה על החלפת הייצוג הסתירו מפל, וכיזבו לו באופן עקבי אשר מוביל למסקנה כי מדובר בהתנהלות מכוונת. גם אם סבר עו"ד צור ברצינות כי הוא יכול לשוב לייצוג, והנתבע מטיל בכך ספק רב, הדיווח שניתן בעניין לפל, אינו דיווח אמת.
117. למשרד גורניצקי נוצר ניגוד עניינים מול פל מהמתח בין הלחץ עליהם להתפטר, לבין רצונם לשמור על שכר טרחתם [סעיף 143 בסיכומי הנתבע]. משרד גורניצקי נכנע לתכתיביו של בן חיים, וגיבש לעצמו קונסטרוקציה מוזרה לפיה לכל העולם, קרי, לבית המשפט ולצד שכנגד, הוא מציג שהוא מתפטר מן הייצוג, ואילו ללקוח הוא מציג שהוא ממשיך לייצג, ועו"ד צברי רק צורף. כך גם לא ברור איזו משמעות יש לייצוג בהליך גישור אשר מתנהל ללא עורכי דין, וכאשר משרד גורניצקי חי מפיו של פל ולא להפך.
118. מינוי משרד צברי נעשה בניגוד ל"מתווה" הנטען, כאשר הוא לא "צורף" אלא החליף באופן מלא את משרד גורניצקי שהתפטר מן הייצוג, ואילו משרד צברי שהתיימר להחליף אותו, לא קיבל הרשאה לכך; ההודעה לבית המשפט על החלפת הייצוג מהווה כשלעצמה הפרה חמורה של חובות אתיות וחוזיות יסודיות כלפי פל, ויש בכך כדי לבטל את ההתקשרות עם משרד גורניצקי, גם אם היה תוקף להסכם מלכתחילה [סעיף 226 לסיכומי הנתבע].
119. גם אם משרד גורניצקי לא היה מתפטר מן הייצוג, משבר האמון שנוצר כמו גם חוסר יכולתו של משרד גורניצקי לעמוד בהתחייבויותיהם על פי הסכם ההתקשרות, בשים לב להחלטת ועדת האתיקה, הקימו לפל את הזכות לסיים את ההתקשרות [סעיפים 232- 250]. פל הביע בזמן אמת מורת רוח מההתנהלות, כך גם סבר כי העניין מחזק את בן חיים. פל איבד את האמון בגורניצקי עד כדי כך שנאלץ לפנות למגשר שיבהיר עבורו את מצב הדברים האמיתי. ברי כי מצב בו אדם חש צורך לפנות לגורם שלישי כדי לקבל תשובות שעורך הדין שלו אמור להשיב עליהן בקלות, אינו עניין שגרתי וההתכתבויות בעניין זה מדברות בעד עצמן. ועוד – רק עם תשובת המגשר נודע לפל לראשונה שצברי לא הצטרף לייצוג אלא החליף את גורניצקי, וכי הייצוג בגישור הוא פרי הסכמה בין עו"ד צור לב"כ בן חיים.
120. יש לדחות את טענת התובעים כי פל סיים את ההתקשרות מטעמים כלכליים, הן בשים לב לעדותו אשר נתמכה בעדות המגשר, והן מחמת העדר רלוונטיות, בנסיבות בהן מומשה כדין זכות חוזית לסיום ההתקשרות. פסק הדין בעניין פינצ'וק אינו תומך בעמדת התובעים. יש לדחות את טענות התובעים כי הקונסטרוקציה המשפטית שהגו והתנהלותם היא שהובילה להצלחה, שכן לא היה בקונסטרוקציית הנאמנות שום חידוש, וזו עלתה עוד בזמן אמת בין פל לבין בן חיים. כך גם לא היה בהתנהלותם דבר שתרם, למעשה הם החמיצו מועדים, מצאו עצמם תחת איומים במהלך ניסיונם להגיש תצהירים וממילא הגישור נערך בהעדרם, כאשר עו"ד צור פנה לפל לקבל דיווחים ולא להפך. "הייצוג בגישור" על פי "המתווה" הנטען היה חסר משמעות למעט היותו ניסיון מלאכותי להותיר את הסכם שכר הטרחה בחיים [סעיף 285 בסיכומי הנתבע]. הסכם הפשרה שהושג בסופו של דבר נעשה לאחר סיום ההתקשרות עם התובעים ובנסיבות שלא זיכו בדמי הצלחה (וזאת מבלי לגרוע מן הנזקים המשמעותיים שנגרמו לנתבע). דווקא התובעים הם אלו שהתנהלו מול פל מטעמים "כלכליים" בניסיון להיאחז בשכר טרחתם בכל מחיר.
121. הסכם ההתקשרות כשל ובוטל בטרם אירוע מזכה. אירוע מזכה התרחש רק כשנתיים לאחר שהסכם ההתקשרות כשל ובוטל. כל הצדדים התייחסו בזמן אמת לתאריך 7.12.2013 כאל מועד סיום ההתקשרות בין הצדדים. טענת התובעים כי ההתקשרות הסתיימה רק ביום 13.3.2014 היא טענה כבושה. מכאן שכל פעולה והודעה לאחר דצמבר 2013 ממילא נעשתה בהעדר הרשאה.
122. משרד גורניצקי מעולם לא הציע לפל הצעה לסגירת הפערים מתוך שכר טרחתו, ואף לשיטת התובעים עו"ד צור רק "התכוון" להציע זאת.
123. יש לדחות את תיאוריית הקונספירציה של התובעים בעניין שכירת משרד נשיץ. הוכח כי משרד נשיץ נערך לליטיגציה ונקט בפעולות רבות. כך גם יש לדחות את טענות התובעים המטילות דופי בעו"ד הורוויץ ממשרד נשיץ.
124. תביעה לשכר ראוי לא נתבעה בכתב התביעה ומכאן שאין זכות מכוח דיני עשיית עושר, וממילא הזכות מוצתה בתשלומים השוטפים ששולמו. כך גם הזכות נשללה לנוכח חומרת התנהלותם של התובעים.
125. אשר לתביעה שכנגד, התובעים גרמו בהתנהלותם לתובע נזק העולה בשוויו על כל זכות שצמחה להם על פי ההתקשרות. המשרדים גרמו לו נזק הנובע מההפרש הפוטנציאלי של התביעה לבין התוצאה הסופית שנגרמה בעקבות הפרת החובות של הנתבעים שכנגד; הוכח כי התמורה שקיבל פל שווה ל – 20% מן התמורה שיכול היה לקבל 5 שנים קודם לכן; משמדובר בתביעה המבוססת על הפרת חובות אמונאי ופעולות בניגוד עניינים, נטל ההוכחה על המעוול כי לא נגרם נזק.
126. בכתב התביעה שכנגד נטען לנזקים למוניטין, נזקים ראייתיים וכן עגמת נפש; עוד נטען כי פל זכאי לסעדים בשל הפרת חוזה והתנהלותם של התובעים בניגוד לחוק השליחות, לרבות השבת מלוא שכר הטרחה ששילם לתובעים במהלך הייצוג. התובע שכנגד לא חזר על טענות אלו במסגרת הסיכומים.
עיקר טענות הנתבעים שכנגד
127. התביעה שכנגד הוגשה כדי להלך אימים על התובעים, ואין בה דבר. התביעה שכנגד לא הוכחה, ולמעשה קרסה, ולראיה אף פל כמעט ואינו מתייחס אליה במסגרת סיכומיו.
128. דבר לא מנע מפל לנהל את המשפט עד גמר, והטענה שהסכם הפשרה היה רע מהצעות קודמות לא הוכחה וגם מופרכת. פרופ' זליכה טעה בחישוביו, ואף הודה בכך; כך גם השינוי במספר המניות שיקף את שינוי שער המניה ולא את השינוי בכוח הצדדים.
129. השערתו של פל לפיה בן חיים "הועצם" בשל החלטת ועדת האתיקה היא מופרכת, וממילא הדבר לא שוקלל בהצעת המגשר.
130. אילו פל היה מודיע בזמן אמת שהוא חוזר בו מהסכמתו למתווה עם עורך דין צברי ומתריע שיסיים את ההתקשרות אם לא ימונה עו"ד שהוא יבחר, עו"ד צור היה מוצא יחד עימו פתרון מתאים ולפל לא היה תירוץ לפיטורים; רק שלפל זה לא התאים מטעמים כלכליים.
131. משרד גורניצקי ומשרד צברי ייצגו את פל והשיגו עבורו הישג משפטי בלתי נתפס. הם לא נכנעו ל"איומים" ולא התפטרו מעולם. משרד גורניצקי לא היה בניגוד עניינים, וממילא ניגוד העניינים לא הפריע לפל מעולם, והדברים שוקפו לו בזמן אמת.
132. לא הוכחה טענת פל להתרשלות בנטילת הייצוג. הבדיקה הייתה תקינה הן מבחינת מהלכה והן במבחן התוצאה, שכן הייעוץ לבן חיים אותר. המומחית לאתיקה, ד"ר זר גוטמן העידה כי אין חובה "לצלול" למסמכים, וצריך לבדוק שם ונושא [סעיף 21 בסיכומי תשובה]. לפל אין טענות ביחס למגשר או ביחס לבא כוחו החדש אשר נטלו את הייצוג ללא ביצוע בדיקת ניגוד עניינים מיוחדת.
133. לא הוכחה טענת פל לעניין נזק למוניטין ונגישה. פל הוא זה שביקש לבטל את צו איסור הפרסום, ובניגוד לתביעתו, העיד כי הטענות לא ישפיעו על המוניטין שלו.
134. עוד יש לדחות את התביעה שכנגד מטעמי התיישנות, אשם תורם והסתכנות מרצון.
135. טענת פל כי יש להעביר את הנטל, חסרת בסיס.
ו. דיון והכרעה
136. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות וכך אף דין התביעה שכנגד; להלן טעמי.
137. בפתח הדברים, בנימה אישית, ואם יורשה לי, אציין כי ניתן להבין לליבם של התובעים אשר כפי שהתרשמתי מהעדויות שנשמעו, הגישו תביעתם מתוך אמונה ותחושה קשה כי עשו כל שביכולתם ומקצועיותם לטובת הנתבע - "זרעו בדמעה" אך לא זכו לקצור ברינה, בשל פיטוריהם, לטענתם שלא כדין. בנסיבות אלה סברו כי משהביאו את הנתבע ל"ארץ המובטחת", בלשונם, על פל לשלם להם את דמי ההצלחה.
138. כך גם, וחרף דחיית התביעה ראיתי להבהיר כי איני סבור שיש לייחס לתובעים התנהלות מכוונת או חסרת תום לב, המתעלמת מניגוד עניינים אפשרי. סוגיית ניגוד העניינים כחסם לקבלת הייצוג מלכתחילה אינה חד משמעית, ויהיה מי שיטען כי הביקורת על קבלת התיק המועלית כיום היא תולדה של חוכמה שבדיעבד.
139. מנגד, ואף מבלי להיכנס לשאלת ניגוד העניינים, התרשמתי כי תחושות הנתבע מאופן ההתנהלות היו קשות ובנסיבות אלה ולאור אובדן האמון שחש, ביטול ההתקשרות נעשה כדין. כך גם בחינת מכלול הראיות והנסיבות הביאו אותי למסקנה כי התובעים אינם זכאים לדמי ההצלחה, שכן בעת שפוטרו, לא היה הסכם פשרה באופק. כך עלה, בין השאר, מדברי באי כח הצדדים בישיבת יום 15.1.2015 בבית המשפט המחוזי בתל אביב ו[חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023]. משום כך ראיתי לדחות את התביעה.
140. אשר לתביעה שכנגד - הנתבע שמט בעדותו את הבסיס תחת תביעתו שכנגד ממנה עלה כי יכול היה שלא להתקשר בהסכם הפשרה עם בן חיים, ובכך מתנתק הקשר הסיבתי. יתר רכיביה נזנחו, וממילא לא הוכחו.
141. נפנה לבחינת הדברים.
המקורות הנורמטיביים לתשלום שכר בעבור שירות מקצועי – דיני החוזים או דיני עשיית עושר
142. טרם אפנה לטענות הצדדים גופן, ראיתי להקדים התייחסות למקורות הנורמטיביים לתשלום שכר טרחה בעבור שירות מקצועי. במסגרת ע"א 6290/18 עזבון טמירה פינצ'וק ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (2.5.2021) (לעיל ולהלן: "עניין פינצ'וק"), אליו הפנו התובעים, הבהיר וחידד בית המשפט העליון כי הזכות לתשלום שכר בעבור שירות מקצועי - של כל בעל מקצוע, ובכלל זה עורך דין - עשויה לנבוע משני מקורות נורמטיביים שונים וחלופיים, האחד הוא דיני החוזים והשני הוא דיני עשיית עושר ולא במשפט [סעיפים 40 -41 בפסק הדין]:
"40. כאשר בעל מקצוע, ועורך דין בכלל זה, מעניק שירות מקצועי לאחר עשויה לקום לו זכות לתשלום שכר בעבור עבודתו משני מקורות נורמטיביים שונים: דיני החוזים או דיני עשיית עושר ולא במשפט. במקרה החוזי, עסקינן בזכות לשכר מוסכם; במקרה המבוסס על דיני עשיית עושר ולא במשפט, ענייננו בזכות לשכר ראוי (ראו דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט 242-235 (מהדורה שלישית, התשע"ה) (להלן: פרידמן ושפירא, עשיית עושר))."
ובהמשך:
"41. ... משהוסדרה הזכות לשכר בגין עבודה על בסיס חוזי, וכל עוד עומד החוזה בתוקפו, התביעה לשכר העבודה אמורה להיות מכוחו, ואין היא יכולה להיות מכוחם של דיני עשיית עושר ולא במשפט. ..." [ההדגשות שלי-נ.ע.]
143. כאמור, וכפי שהבהיר בית המשפט העליון, זכות לשכר מכוח חוזה קמה כאשר השירות ניתן על פי הסכם שנכרת בין בעל המקצוע לבין מקבל השירות והסכם זה מסדיר את זכותו של בעל המקצוע לקבל תשלום בעבור שירותיו [עניין פינצוק, סעיף 41]. בעוד זכות לשכר ראוי מכוח דיני עשיית עושר, עשויה לקום במצבים בהם נותן השירות אינו זכאי לשכר מוסכם [עניין פינצ'וק, סעיף 42 בפסק הדין].
144. בית המשפט העליון הבהיר, כאמור, כי כאשר הוסדרה הזכות לשכר בגין עבודה על בסיס חוזי, וכל עוד עומד החוזה בתוקפו, התביעה אמורה להיות מכוחו ואין תחולה לדיני עשיית עושר. עם זאת כאשר ההסכם בוטל, ואין עוד אפשרות לתבוע מכוחו את השכר המוסכם, התביעה צריכה להיות מכוח דיני עשיית עושר לשכר ראוי [עניין פינצ'וק, סעיפים 42, 46].
145. התובעים דורשים במקרה דנן את רכיב דמי ההצלחה על פי הסכם שכר הטרחה אשר עליו חתם פל בתאריך 27.7.2010. יוער ויובהר כי את הרכיב השעתי שנקבע בהסכם שכר הטרחה שילם פל, ואין מחלוקת בעניין זה.
146. כזכור, התביעה הוגשה במקור בסדר דין מקוצר על בסיס הסכם שכר הטרחה, והתביעה מבוססת רובה ככולה על דיני החוזים. התובעים אמנם תיקנו בהמשך את כתב התביעה והוסיפו סעיף סל הכולל אף טענה כללית לעשיית עושר, אולם תבעו בתביעתם רק את רכיב דמי ההצלחה במלואו מכוח החוזה ולא את חלקו או שכר ראוי אחר.
בחינת זכאות התובעים בהתאם לדיני החוזים
147. בהתאם להלכה הפסוקה, וכפי שחזר והבהיר בית המשפט העליון בעניין פינצ'וק, כדי להיות זכאים לתשלום מכוח דיני החוזים, על התובעים לעבור שתי משוכות: ראשית כי ההסכם תקף, ושנית כי התקיימו התנאים החוזיים המקימים את הזכאות על פי החוזה, קרי כי בתקופת החוזה התקיימה "הצלחה" המזכה במענק.
148. לגישת התובעים, משום שהם הביאו את הנתבע "לארץ המובטחת", שעה שנחתם הסכם פשרה והתקבל כסף בידי פל, הרי שהתקיימו תנאי החוזה, ולפיכך זכאים הם למענק ההצלחה. זאת אף אם הפשרה התקבלה ב"קדנציה" של עו"ד הורוויץ ממשרד נשיץ. עוד לטענתם, פל פיטר את התובעים בחוסר תום לב, ומכאן שאין לאפשר לו להשתחרר מן ההסכם, ובלשונם – מש"הפר את חובותיו לשותפיו לתיק" והפר את הסכם שכר הטרחה במטרה להתחמק ממנו, יש לחייבו בתשלום פיצויי ציפייה.
149. פל טוען כאמור, כי ההסכם בטל מעיקרו בשל ניגוד העניינים, ואפילו לא היה כך, נסיבות העניין הקימו לפל את הזכות לסיים את התקשרות עם התובעים. ממילא הסכם הפשרה שהושג בסופו של דבר נעשה לאחר סיום ההתקשרות עם התובעים ובנסיבות שלא זיכו בדמי הצלחה.
150. אם כן, נפנה להלן לבחינת תוקפו של חוזה שכר הטרחה והתקיימות תנאיו.
151. למען הסדר אבהיר כי במסגרת בחינת תוקפו של החוזה, אתייחס להלן לטענת הנתבע כי הסכם שכר הטרחה היה בטל מעיקרו בשל ניגוד העניינים, ולטענתו כי נסיבות העניין הקימו לו את הזכות לסיים את ההתקשרות; במסגרת בחינת תנאי החוזה אבחן אם הסכם הפשרה נכרת בנסיבות אשר זיכו את התובעים בדמי הצלחה.
שאלת תוקפו של הסכם שכר הטרחה (או המשוכה הראשונה)
152. כפי שיפורט להלן, לא התרשמתי כי הייצוג אשר נתן משרד גורניצקי לבן חיים היה כה מצומצם כפי שביקשו התובעים לטעון. מחומר הראיות שבפני, דווקא עלתה תמונה אחרת, המעוררת תהיות באשר לטיבה ויסודיותה של בדיקת ניגוד העניינים אשר בוצעה על ידי משרד גורניצקי, ואופן קבלת התיק לידיהם מלכתחילה [אף עו"ד צור ציין בהגינותו במסגרת חקירתו הנגדית: "...היום כבר יש לנו מערכת קצת יותר מוצלחת. אז זה היה די פרוביזורי. זו לא היה מישהו שממונה על העניין הזה." (עמוד 47, שורות 7 - 8)].
153. אולם אפילו לא היה כך, סבורני כי התנהלות משרד גורניצקי והמתווה שגובש, כשברקע עמידת בן חיים על טענת ניגוד העניינים, הייתה כזו אשר הובילה את פל לחוסר אמון מוחלט ואף לימדה במקרים מסוימים על התנגשות אינטרסים בין משרד גורניצקי לבינו. אלה גם אלה הקימו לפל את הזכות לסיים את ההתקשרות. ואפרט.
טענות פל כי ההסכם בטל מעיקרו בשל ניגוד העניינים, וטענות התובעים כי לא היה כל ניגוד עניינים
154. כאמור, מחומר הראיות שבפני, לרבות עדויות הצדדים, התרשמתי כי הייצוג שנתן משרד גורניצקי לבן חיים לא היה מצומצם, כפי שניסו התובעים לטעון. כך, הן מחקירתו של ד"ר רוזנצווייג והן מהחלטת ועדת האתיקה, עלה כי משרד גורניצקי קיבל מידע רב מבן חיים במסגרת תכנון המס שביצע עבורו, עליו שילם בן חיים שכר טרחה בסכום לא מבוטל [נ/6]. עוד עלה ספק, כאמור, אם בדיקת ניגוד העניינים אשר בוצעה במשרד גורניצקי מלכתחילה, נעשתה באופן מספק.
155. כפי שעלה מתצהירו ומעדותו של עו"ד צור, וכפי שפורט לעיל, בדיקת ניגוד העניינים התמצתה בהודעת דוא"ל ששלח עו"ד צור, למנהלת המשרד, עו"ד עדי נחמיאס, ותוצאותיה לא תועדו בשום צורה ואופן. דובר בהודעת דואר ששלח עו"ד צור למנהלת המשרד במהלך יום שבת, ואשר במסגרתה ביקש ממנה לבדוק "באופן דיסקרטי מאוד אם אנחנו [משרד גורניצקי-נ.ע.] הקמנו או נאמנים או משהו בסגנון של נאמנות עבור או הקשורה לאחד בשם (פרופ) שלמה בן חיים". עו"ד נחמיאס השיבה "אין בעיה. אעדכן בהמשך. שבת שלום" [תכתובת דוא"ל מתאריך 1.5.2010; נספח 2 לתצהיר עו"ד צור].
156. בחקירתו העיד עו"ד צור כי עו"ד נחמיאס השיבה לו בשיחת טלפון, ביום ראשון למחרת [חקירת עו"ד צור, פרוטוקול 30.6.2021, עמוד 41, שורה 8], ובתצהירו הצהיר כי מבדיקתה התברר כי משרד גורניצקי העניק באמצעות עו"ד רוזנצווייג ייעוץ מס לבן חיים בתחום המיסוי הבינלאומי, כעשר שנים קודם לכן. אולם כאמור, אין כל תיעוד לשיחה, או לדברים שנאמרו בה.
157. כאמור, עו"ד צור הודה בחקירתו, בהגינותו, כי כיום יש למשרד מערכת קצת "יותר מוצלחת" לביצוע בדיקות ניגוד עניינים, וכי הבדיקה שבוצעה אז הייתה די פרוביזורית:
"עו"ד צור:... היום כבר יש לנו מערכת קצת יותר מוצלחת. אז זה היה די פרוביזורי. זו לא היה מישהו שממונה על העניין הזה." [חקירת עו"ד צור, פרוטוקול 30.6.2021, עמוד 47, שורות 7 - 8].
158. אף עדותו של עו"ד רוזנצוויג תומכת בכך שהבדיקה לא נעשתה באופן מספק, שכן לשיטתו בלעדיו לא יכלו לעמוד על קיומה של בעיה [בעמודים 184 – 186]:
"עו"ד פרייליך: לפי מה שאתה אומר, רק שאני אבין. משרד גורניצקי לא יכול לדעת אם יש בעיית ניגוד עניינים, לפי מה שאתה חושב, אם הוא לא מכיר את החומר.
ד"ר רוזנצוויג: נכון. אני מתאר לעצמי שהם לא ידעו שיש בעיה אבל אני לא יודע למה, ואני לא הייתי שם, ואף אחד לא דיבר איתי על זה. אז אני באמת לא יכול להגיד ולהעיד על זה." [בעמוד 186, שורות 7 – 12; ההדגשות שלי-נ.ע.].
159. עו"ד צור הוסיף והעיד באופן דומה, כי רק עו"ד רוזנצווייג היה יכול לבצע בדיקת עומק של הדברים:
"עו"ד צור: היות שהוא היה זה שטיפל, אז בוודאי רק הוא [עו"ד רוזנצווייג –נ.ע.] יכול היה לבצע בחינת עומק. אף אחד אחר לא היה במשרד שיכול לבצע אותה, ואף אחד אחר גם לא טיפל בהם. אז רק הוא יכול היה לבצע בדיקת עומק." [חקירת עו"ד צור, 30.6.2021, בעמוד 51, שורות 5 -8; ההדגשה שלי – נ.ע.]
160. בניסיונו להצדיק את העדר הפנייה לעו"ד רוזנצווייג מלכתחילה עם קבלת הייצוג, ציין עו"ד צור כי לא פנה אליו מחשש שיעביר מידע לבן חיים [פרוטוקול 30.6.2021, בעמוד 51, שורות 9 -24]. סבורני כי טענה זו רק מחזקת את החשש לעצם קיומו של ניגוד עניינים, וזאת אף אם עו"ד רוזנצווייג כבר אינו חבר עוד במשרד גורניצקי.
161. ואכן, מחומר הראיות עלה כי במסגרת הייעוץ שנתן משרד גורניצקי לבן חיים, נבחנה בין השאר חברת Impulse Dynamics, וניתנו המלצות לגביה [נספח 36 לתצהיר פל], וחברה זו, או קבוצת חברות הקשורות אליה, נזכרת בלב מסמך ההתחשבנות משנת 2005, עליו התבססה תביעת פל נגד בן חיים [נספח 1 לתצהיר פל]. אותה חברה אף נזכרת בשיחה המתועדת בין עו"ד צור לבין פל ביחס למשא והמתן בין פל ובן חיים [נספח 89 לתצהיר עו"ד צור], ובהצעת הפשרה של המגשר [נספח 62 לתצהיר פל]. ואם לא די באמור, התברר כי משרד גורניצקי הקים בעצמו, את חברת אימפולס הישראלית, הקשורה לאותה קבוצת חברות, וכי משרד גורניצקי משמש עד היום בעל המניות והדירקטור היחיד בחברה זו, באמצעות חברת הנאמנויות שלו [נספח 3 בכתב התביעה שכנגד].
162. ועדת האתיקה קבעה בהחלטתה באופן מפורש כי אין להתיר את הייצוג (סעיף 24 בהחלטה; נספח 81 לתצהיר עו"ד צור), וייחסה חשיבות רבה להחזקת חברת אימפולס הישראלית בידי משרד גורניצקי (סעיף 8 בהחלטה):
"8. זאת ועוד, משרד גורניצקי הנו בעל המניות והדירקטור היחיד בחברת אימפולס הישראלית והוא הקים אותה. חברת אימפולס היא חלק ממסמך ההתחשבנות אשר הוא "ההודאה בכתב" (על פי משרד גורניצקי) של בן חיים. לדברי בן חיים חברת אימפולס הישראלית היא חלק מהרה–ארגון בקבוצה ובעניינה קיבל בן חיים יעוץ שוטף ממשרד גורניצקי, ולצורך הייעוץ בעניין, משרד גורניצקי קיבל לידיו מידע בעניין מבנה האחזקות בקבוצת חברות אימפולס. מכאן עולה כי לצורך הייעוץ שניתן בעבר בעניין מיסוי בינלאומי נמסר גם מידע נוסף שעתה רלוונטי לתובענה." [ההדגשות שלי – נ.ע.]
163. ועדת האתיקה קבעה אף כי מהחומר שהוצג בפניה עולה כי משרד גורניצקי קיבל מידע על מצב הנכסים והחברות של בן חיים ומשפחתו, דרך האחזקות של החברות ובחברות ותשלומי המס, ואף אין לפסול אפשרות שקיבל מידע על תכניותיו העתידיות לגבי נכסיו (סעיף 4 בהחלטה). הועדה קיבלה את טענת בן חיים כי משום שמדובר בתובענה להשבת מניות, אשר נטענה כלפיה טענת קיזוז, בית המשפט יידרש לבחון את החיובים הכספיים שהושקעו בחברות השונות של בן חיים ואת כמות המניות שיש היום לפל בכל חברה וחברה. משכך החברות שבשליטת בן חיים על דרך ואופן ההחזקות בהן וחלוקת אחזקת המניות בהן, יבחנו בהכרח במסגרת התובענה ואין עוררין שהמידע בעניין אכן נמסר לד"ר רוזנצווייג (סעיפים 5 – 6 בהחלטה).
164. הועדה סיכמה וקבעה כי "משרד גורניצקי מייצג נגד בן חיים בעניין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל מבן חיים או ממי מטעמו" וקבעה כאמור כי אין להתיר את הייצוג. ההחלטה ניתנה פה אחד על ידי 15 חברי הועדה [נ/9].
165. התובעים טענו כי החלטת ועדת האתיקה הייתה בהכרח מתהפכת, ואף הגישו בתמיכה לטענתם את חוות דעתה של ד"ר לימור זר גוטמן. אולם, בפועל, במבחן התוצאה, ההחלטה לא נתקפה גם חודשים ארוכים לאחר שניתנה, אף אם התובעים פעלו להכין תקיפה שכזו.
166. כפי שטען הנתבע, משרד גורניצקי פנה לועדה מיוזמתו (מבלי לשתף בכך את פל), ובחלוף חודשים רבים לא תקף את ההחלטה בשום צורה, ולא ניסה לשנותה. לעניין זה יצוין, כי לשיטת התובעים עד לביטול יפוי הכח כדין, המשיכו לייצג את הנתבע וזאת למצער עד חודש מרץ 2014 עת נכנס לתמונה משרד נשיץ (ואף לשיטתם עד חודש מאי 2014 עת הוגש ייפוי כוח מטעמו לבית המשפט). בנסיבות אלה, אי תקיפת ההחלטה משך חודשים ארוכים, עד להפסקת הייצוג לשיטת התובעים (10 -12 חודשים), תומכת בטענות הנתבע.
167. אשר לחוות דעתה של ד"ר זר גוטמן, אף עליה מתקשה אני להישען, שעה שזו ניתנה מטעמים "סוציולוגיים" בדבר אופן פעולת הועדות באופן כללי, ומבלי שבחנה את נתוני המקרה הספציפי, ואף הסתמכה על טענות התובעים בלבד.
168. כך העידה ד"ר זר גוטמן כי עיקר תרומתה של חוות דעתה היא באשר לאופן פעולת ועדת האתיקה בפן הסוציולוגי:
"ד"ר זר גוטמן: ... ופה, בקונסטלציה הזאת הספציפית של הוועדה, של ההחלטה, אז יש ערך מוסף יותר, ואפילו לא נגיד משפטי, אלא יותר ערך סוציולוגי, לדעת איך הוועדות האלה מתנהלות." [חקירת ד"ר זר גוטמן, פרוטוקול 23.6.2021, בעמוד 220, שורות 12 – 14; ההדגשה שלי – נ.ע.].
169. ובהמשך העידה כי כלל לא היו בפניה הנתונים במקרה הספציפי, והיא לא ביקשה להצביע על פגמים במקרה הספציפי:
"ד"ר זר גוטמן: ... מה שאני עשיתי בחוות הדעת, אני הראיתי את הפגמים שיש בוועדת האתיקה על סמך מחקרים שלי ועל סמך אסמכתאות חיצוניות שהיו, מקרים וכולי, כולל מקרים שבתי משפט חיוו דעה ואמרו לא היה מקום להגיש את ההליך הזה וכולי. עכשיו, לגבי המקרה הספציפי, זה לא, כשאני מתארת כאן את הפגמים, מן הסתם זה פגמים שחלים בתפקוד של הוועדה, ככה גם ההחלטה מנסחת את זה, אני לא אומרת אני בדקתי פגמים במקרה הספציפי, כי שוב, אין פרוטוקול, אין אפשרות, אלא אני מתארת, וזה בדיוק המומחיות שלי ולכן זו לא חוות דעת משפטית, אם נחזור לשאלה, על סמך המחקרים שלי אלה, הפגמים שיש בוועדת האתיקה." [בעמוד 243, שורות 7 – 19; ההדגשות שלי-נ.ע.]
170. גם עדותו של עו"ד רוזנצווייג אינה מסייעת לתובעים בטענתם, אלא להפך.
171. עו"ד רוזנצווייג העיד כי כאשר הוא מבצע תכנון מס אישי לבן אדם הוא "נכנס לתוך הקרביים שלו" [פרוטוקול 16.6.2022, חקירת ד"ר רוזנצווייג, בעמוד 132, שורה 14], ולכן ישנו שוני מהותי בין ייצוג בתביעה כספית רגילה לבין תכנון מס [בעמודים 131 -132]. עו"ד רוזנצווייג העיד אמנם כי לא הרגיש שהכיר את בן חיים [עמוד 132, שורות 24 - 25], באופן אשר היה מונע ממנו לייצגו [עמוד 94, שורה 24], אולם, אפילו לשיטתו, הדברים אינם כה פשוטים.
172. חרף אמירתו הנ"ל, עו"ד רוזנצווייג העיד כי לו היה מגיש את התביעה נגד בן חיים בעצמו "אין ספק שזה היה גורם לו יותר אי נוחות" [בעמודים 129 שורה 25 עד 130, שורה 1; ראו גם עמודים 109- 110], ושמסיבה זו בדיוק, אף פעם לא הגיש בעצמו תביעה נגד מישהו שפעם נתן לו ייעוץ [בעמוד 130, שורה 9]. כך גם העיד כי הוא חושב שלו עצמו היה קושי לייצג נגד בן חיים, ובלשונו: "אני חושב שיש לזה קושי" [עמוד 122, שורות 1- 8].
173. כך גם, ואולי למעלה מן הצורך, ראיתי לציין כי עו"ד רוזנצווייג העריך בעדותו כי היקף הטיפול שלו בתיק בן חיים עמד על סדר גודל של סביב 100 – 150 שעות [פרוטוקול 16.6.2021, בעמוד 172, שורות 21 -25], וסבורני כי יש בכך להעיב על הטענה כי הטיפול שביצע עו"ד רוזנצווייג היה ראשוני בלבד.
174. לנוכח כל המפורט, איני סבור כי ניתן לקבל את טענת התובעים כי ועדת האתיקה הארצית הייתה בהכרח משנה את ההחלטה בדבר קיומו של ניגוד עניינים (זאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין ואף מבלי להיכנס לשאלה אם הליך השגה כאמור אכן אפשרי).
175. הצדדים ייחסו חשיבות רבה בעניין זה, לשאלה אם ידע פל על ייצוג העבר של בן חיים אם לאו. אודה כי תהיתי ביני לביני אם מי שפנה לעוזרת לשעבר של בן חיים כדי שתסייע לו במציאת עורך דין, ייחס חשיבות כה רבה לשאלה הזו בעצמו בזמן אמת, ואודה כי מתעורר ספק אם הדבר היה מונע ממנו מלשכור את שירותיהם של משרד גורניצקי, אפילו היה יודע על עצם הניגוד.
176. עם האמור, סבורני כי אין דין ידיעה על עצם הייצוג הקודם כדין ידיעה על ניגוד עניינים, וממילא מקובלת עלי טענת הנתבע כי בכל הנוגע לביצוע בדיקת ניגוד העניינים האחריות מוטלת על עורך הדין ולא על הלקוח.
177. מכל מקום, טענת פל כי ההסכם בטל מעיקרו בשל ניגוד העניינים אינה חד משמעית בעיני, בין השאר, משחלק מן הדברים הידועים היום הם תולדה של חכמה שבדיעבד.
178. לאחר ששקלתי בדבר, סבורני כי שאלת ניגוד העניינים הראשונית (באשר לקבלת התיק מלכתחילה), אף אם טענות הנתבע אינן בחלל ריק, אינה הכרחית להכרעה בענייננו. זאת שכן בין אם היה בניגוד העניינים לפגום מלכתחילה בקבלת הייצוג, ובין אם לאו, התרשמתי כי בנסיבות שנוצרו בסופו של דבר, לאחר החלטת ועדת האתיקה, לא ניתן היה עוד לכפות על הנתבע את המשך הייצוג. אבהיר.
בנסיבות העניין קמה לפל הזכות לסיים את ההתקשרות
179. התובעים טענו כי פל הכיר את החלטת ועדת האתיקה והבין את ההיגיון שבמתווה הפעולה שגיבש המשרד כדי להתמודד עם טענת ניגוד העניינים והסכים להתקדם. עוד טענו התובעים כי פל היה מעורב בהחלטה על המתווה.
180. אלא שהתמונה המצטיירת מחומר הראיות היא כי הנתבע לא באמת היה שותף באופן מלא ושלם, ולמעשה הדברים הוכתבו לו, מבלי שניתנה לו אפשרות בחירה אמיתית (מעין פגיעה באוטונומיה, אם תרצו). וזאת אפילו אם נתעלם מן התהיות שהעלה הנתבע, ואולי בצדק, באשר לאופן עריכתו של מסמך התרשומת שנערך בעניין המתווה [ראו סעיפים 181 - 184 בסיכומי הנתבע].
181. אמנם, כפי שפורט לעיל, בתאריך 10.5.2013 שלח משרד גורניצקי הודעת דוא"ל לפל במסגרתה כתב לו כי וועדת האתיקה המייעצת ללשכת עורכי הדין הישראלית דנה בתלונתו של בן חיים, והביעה דעה – "came to the opinion" – שיש קונפליקט אפשרי בקשר לייצוג. אולם ההחלטה לא צורפה וכפי הנראה לא נשלח לפל תרגום מלא שלה. כמו כן, לא אוזכר בשום צורה כי ככל שההנחיה לא תבוצע, יכול שהועדה תדון בעניין כתלונה, או כי אי כיבוד ההנחיה יילקח בחשבון לצורך קבלת החלטה סופית בעניין.
182. כמעט חודש לאחר מכן, בתאריך 3.6.2013, מתקיימת שיחה, בין עו"ד צור לבין פל, אשר אליה מתייחסים התובעים כשיחה במסגרתה סוכם עמו על המתווה [נספח 89 לתצהיר עו"ד צור]. אלא שבמסגרת השיחה, ולפחות על פי התרשומת שנערכה בעניינה, לא ניתן דיווח לפל בעניין מכתבי ההתראה ששלח עו"ד קלגסבלד, ואף לא ניתן הסבר בדבר הצורך במתווה או בדבר הרקע לו, לרבות קביעת הועדה כי אי כיבוד ההנחיה יילקח בחשבון בהמשך.
183. למעשה, התרשומת בדבר השיחה היא בת 2 עמודים, אשר עיקרה בנושאים אחרים לחלוטין, לרבות הצורך להגיש תצהירים מטעמו פחות משבוע לאחר מכן, ועדכונו כי יקבלם למחרת באנגלית. רק בשתי השורות האחרונות של התרשומת נכתב כך "אנחנו נבקש מעו"ד בכיר בצלמאיר [כך במקור-נ.ע.] פילוסוף להצטרף לייצוג. הוא יגיש התצהיר. לא יעלה לך עו"ד [כך במקור-נ.ע.] כסף." [ההדגשה שלי-נ.ע.]:
184. משתי שורות אלו, מהן עולה כי מה שהוצג לפל הוא שיבקשו מעו"ד בכיר ממשרד עורכי הדין צלרמאיר, פילוסוף ושות' להצטרף לייצוג וכי הדבר לא ייעלה לפל עוד כסף, מבקשים התובעים ללמוד כי פל היה מעורב ב"מתווה" ובהחלטה למנות את עו"ד צברי, וכי הבין את הצורך והרקע לדברים. אלא שאני מתקשה מאוד לקבל את עמדתם, הן בשים לב להיקף התוכן בשיחה כולה, ובעיקר משום ששמו של עו"ד צברי כלל לא עלה במסגרת השיחה, למצער כעולה מהתרשומת.
185. למעשה הפעם הראשונה בה נחשף פל לשמו של עו"ד צברי הייתה למחרת, בתאריך 4.6.2013, מבלי שניתנה לפל כל התראה נוספת, ומבלי שהתקיימה כל שיחה בעניין (לפחות לא כזו שיש לה תיעוד), כאשר שלח עו"ד צור לפל הודעת דוא"ל שבה נכתב כי פנו למספר משרדים אך אלו היו בניגוד עניינים בעצמם, ולכן בסופו של דבר מינו את עו"ד צברי [נספח 90 לתצהיר עו"ד צור]. כלומר, לפל נודע על עו"ד צברי, רק לאחר שזה כבר מונה על ידי משרד גורניצקי. בכך אין כדי לקיים דיון של ממש עם פל ולאפשר לו להיות מעורב בבחירת עורכי הדין ולהבין את משמעות העניין.
186. נזכיר כי עו"ד צור שלח לעו"ד צברי מכתב לפיו הוא מעביר אליו את ייצוגו של פל, אך מי מהתובעים לא שלח את העתקו או את תרגומו לפל עצמו:
187. ביני לביני, תהיתי אם ייפוי הכוח אשר חתם עליו פל, אכן היה מספק כלל לצורך ייצוגו של עו"ד צברי בבית המשפט. יוזכר כי במסגרת ייפוי הכוח נכתב כי משרד גורניצקי יהיו רשאים לשכור מחליף על פי שיקול דעתם הבלעדי, ובנוסף כי הם רשאים למנות את המחליף להופיע בשמם ולבצע כל פעולה שלשמה מונו בהתאם לייפוי הכוח. אף אם לשון ההסכם סובלת את פרשנות התובעים, ספק בעיני אם מטרת הסעיף הייתה לשמש במצב מעין זה שהתרחש בענייננו.
188. יוזכר כי אף לאחר שפנה מיוזמתו לעו"ד צור, פל שקל את מינויו במשך מספר חודשים בטרם חתם על הסכם שכר הטרחה וייפוי הכוח, שכן התלבט והתחבט בדבר. בנסיבות אלו, המהלך שביצעו גורניצקי אינו מתיישב עם התנהלותו של פל (למצער בענין זה), ומקובלת עלי טענתו כי בשל כך שתצהיריו היו אמורים להיות מוגשים לבית המשפט ביום ראשון שלאחר מכן, הוא למעשה חש נדחק אל הקיר בידי עורכי דינו שלו, אשר הודיעו לו על המינוי של עו"ד צברי, ללא כל התראה.
189. ובחזרה לענייננו - משרד גורניצקי גם לא שיתף את פל במכתבים אשר שלח עו"ד קלגסבלד, ואף לא במענה שנתן לעו"ד קלגסבלד, על מינויו של עו"ד צברי. נזכיר כי לאחר החלטת ועדת האתיקה, החלה סדרת מכתבים והודעות ששלח עו"ד קלגסבלד לעו"ד צור, בשמו של בן חיים, במסגרתן עמד על התפטרות משרד גורניצקי לאלתר [ראו מכתב מתאריך 16.5.2013 נספח 94 לתצהיר עו"ד צור; וכן תכתובות מן התאריכים 23.5.2013, 28.5.2013; נספח 38 לתצהיר פל], ואף התריע על הגשת תלונה לוועדת האתיקה ותביעה כספית ככל שלא יתפטרו מן הייצוג [תכתובת דוא"ל מתאריך 4.6.2013 שנשלחה לעו"ד צור ולעו"ד פיני רובין העומד בראש משרד גורניצקי; נספח 41 לתצהיר פל]. כך כתב עו"ד קלגסבלד לעו"ד צור ולעו"ד רובין בתאריך 4.6.2013:
190. עו"ד צור השיב לפניה זו באותו היום (4.6.2013), והודיע לעו"ד קלגסבלד כי עו"ד צברי קיבל על עצמו לייצג את פל בתביעה נגד בן חיים:
191. גם הודעתו של עו"ד צור לעו"ד קלגסבלד על מינויו של עו"ד צברי לא נשלחה לפל, ולמעשה דומה כי זו נמסרה לעו"ד קלגסבלד עוד קודם להודעה שנמסרה לפל בעניין. כך, ההודעה לעו"ד קלגסבלד נשלחה ביום 4.6.2013 בשעה 15:24, ואילו ההודעה לפל על מינויו של עו"ד צברי נשלחה באותו היום, שעה לאחר מכן, בשעה 16:33:
192. פל הופתע מן ההודעה האמורה, ולא השיב לה. חלף זאת, העביר את הודעתו של עו"ד צור כפי שהיא למגשר ולבתיה שוורץ, בתוספת כיתוב המביע פליאה [נספחים 43 – 44 לתצהיר פל]. לגברת שוורץ העביר את ההודעה תוך שהוא כותב לה "What do you think? Terrible huh?". ולמגשר העביר את ההודעה, תוך שהוא כותב לו "Nu?".
193. יוער במאמר מוסגר כי גברת שוורץ השיבה להודעתו של פל והביעה פליאה בעצמה לנוכח הודעתו של עו"ד צור, תוך שכתבה "amazing!! I don't know what else to say, I wish he won't get a peni from all this suit! I am so upset…" [נספח 44 לתצהיר פל]. סבורני כי תגובתה של גברת שוורץ מעידה כאלף עדים על סדר הדברים האמיתי, קרי כי פל חש חוסר שביעות רצון אמיתית ועמוקה ממצב הדברים, אשר הובילו אותו לצורך בחיפוש אחר עורך דין אחר. בכל הכבוד, איני סבור כי בנסיבות אלה חיפש פל להיפטר מעורכי דינו כדי להחליף את הסכם שכר הטרחה, כטענת התובעים.
194. למחרת, במענה להודעתו של עו"ד הראל שחם ממשרד גורניצקי, כי ניסו להשיג אותו, כתב לו פל בתמיהה, אם אינו חושב שצריכה להיות לו אמירה כלשהי ביחס לעורך הדין החדש שלו, ושכל העניין מוזר מאוד:
195. להודעה זו השיב עו"ד צור בסוג של ביטול, וכפי שהצהיר "הוזכר לו [לפל-נ.ע.] והובהר על מנת להסיר ספק, כי העניין כבר נדון בשיחה שהתקיימה" [סעיף 212 לתצהיר עו"ד צור]. אותה שיחה שחלקה הרלוונטי תועד כזכור בשתי שורות. עו"ד צור ציין כי ככל שיחפוץ בכך ניתן לפנות לעורך דין אחר, אבל הדבר נראה חסר טעם, כיון שאין מה לעשות כרגע בבית המשפט "למעט להגיש את התצהירים" [סעיף 212 בתצהיר עו"ד צור; נספח 91 לתצהיר עו"ד צור].
196. התרשמתי כי ההתנהלות הזו הכעיסה את פל באמת ובתמים, וכי לא דובר כלל בהצגה, כפי שמנסים התובעים לטעון. יתר על כן, וכפי שעוד יפורט להלן, סבורני שטענת התובעים כי פל החל "לגרור רגליים" לאחר תאריך 27.2.2013, אינה מתיישבת עם ההתנהלות הכללית לאחר החלטת ועדת האתיקה, וודאי לאחר השיחה על המתווה. כך, השיחה בעניין המתווה נערכה בתאריך 3.6.2013, 4 חודשים לאחר הצעת המגשר, ולכן לו כוונת פל הייתה אך ורק להתחמק מתשלום שכר הטרחה, יכול היה פל להגיד בשלב זה שאינו מעוניין להמשיך כך, ולצאת מהעניין באלגנטיות.
197. מכל מקום, בתאריך 5.6.2013 ועוד טרם פנה עו"ד צברי לפל, הגיש הוא הודעה על קבלת הייצוג לבית המשפט [סעיף 10 בתצהיר צברי; נספח 3 לתצהיר צברי]. עו"ד צברי ועו"ד פרקש ממשרדו העידו שניהם כי לא פנו לפל בטרם הגשת ההודעה לבית המשפט, לא שלחו את ההודעה לאישורו, ואף לא פנו אליו לוודא כי "המתווה" מקובל עליו, שכן סמכו על עו"ד צור בעניין זה [פרוטוקול 16.6.2021, חקירת עו"ד פרקש, בעמוד 41 - 42; פרוטוקול 23.6.2021, חקירת עו"ד צברי, בעמודים 304, 306]. בכל הכבוד, מצופה היה כי הגשת מסמך כלשהו מטעמו של לקוח לבית המשפט, תעשה לאחר קבלת הרשאתו המלאה.
198. זו לשון ההודעה אשר הוגשה לבית המשפט, ואשר כאמור לא תורגמה והעתקה לא נשלח לפל:
199. במסגרת ההודעה וכאמור כותב עו"ד צברי, בין היתר, כי בהמשך להנחיית ועדת האתיקה כי על משרד גורניצקי להתפטר מן הייצוג, נתבקש צברי לקבל על עצמו את הייצוג; ובהמשך "באי כוחו של התובע יהיו על כן מעתה עוה"ד ממשרד צברי – יובל, עו"ד...". כלומר, המצג המוצג לבית המשפט הוא כי משרד גורניציקי אינו מייצג עוד וכי עורכי דינו החדשים של פל הם ממשרד צברי – יובל.
200. רק למחרת, בתאריך 6.6.2013 (יום חמישי) פנה עו"ד צברי לפל, והציג את עצמו. להודעתו, צרף את טיוטת התצהירים אשר היו אמורים להיות מוגשים מטעמו של פל לבית המשפט ביום ראשון העוקב, קרי 3 ימים לאחר מכן. עו"ד צברי ביקש מפל לעבור על התצהירים ולשלוח לו אותם חתומים מוקדם ביום ראשון על הבוקר [נספח 4 לתצהיר צברי; נספח 47 לתצהיר פל]. יצוין כי בסופו של דבר התקבלה ארכה להגשת התצהירים אך עם זאת, לא יכול להיות חולק כי מדובר בלוח זמנים דחוק ביותר אשר ספק אם אפשר לפל לעבד את מצב הדברים החדש.
201. בתאריך 9.6.2013 כותב פל, דברים קשים יש לומר, לעו"ד הראל שחם ממשרד גורניצקי כי אינו מבין מדוע היה צורך בעורך דין חדש לצורך הגשת התצהירים, וכי ההתנהלות הזו משחקת לידיו של בן חיים [נספח 50 לתצהיר פל]:
202. עו"ד שחם השיב לו וכתב כי כבר הוסבר לו הצורך הדחוף במינוי עו"ד צברי לצורך הגשת התצהירים. פל השיב לו כי תשובתו אינה מספקת, וכי בן חיים חש מחוזק מהעניין:
203. אף המשך מהלך הדברים תמך בהחלטתו של פל לסיים את ההתקשרות בנסיבות שנוצרו.
204. כך, בתאריך 5.8.2013 שלח עו"ד שחם לפל, חשבון שכר טרחה עבור השירותים של משרד צברי. פל השיב לעו"ד שחם בתמיהה, ושאל אותו "מיהו עורך הדין שלי?" עופר אומר שאתם משלמים. כלומר ניכר כי אינו מבין בדיוק מה קורה. כך גם מבהיר פל כי אינו מרוצה מהסידור וחוזר על כך שבן חיים מרגיש מחוזק (נספח 53):
205. בתאריך 27.8.2013 שלח עו"ד שחם שוב חשבונות שכר טרחה, כולל חשבון שכר הטרחה של משרד צברי. פל שב וציין כי אינו מרוצה:
206. סבורני כי מן התכתובות האמורות עולה בברור כי פל לא היה מרוצה ממצב הדברים. ועוד סבורני כי הדיסוננס שחש פל מתחדד בשים לב לאופן בו הוצגה לו החלטת ועדת האתיקה, והעובדה כי לא תורגמה ולא נשלחה אליו (וכך וכאמור, אף לא נשלחו אליו מכתביו של עו"ד קלגסבלד). עו"ד צור הודה בעדותו כי החלטת ועדת האתיקה לא נשלחה לפל, ואף נימק זאת בעדותו באופן אשר רק מחזק את ניגוד העניינים המובנה לו טען פל, ואת המשבר שנוצר ביחסים:
"עו"ד צור: לא שלחנו את ההחלטה, זה נכון. אני חושב שהחלטה מהסוג הזה, צריכים לקבל אישור של מר בן חיים להעביר, כי בסוף היום זה ביחסים שבינינו." [פרוטוקול 30.6.2021, בעמוד 148, שורות 23 – 25; ההדגשות שלי-נ.ע.]
ובהמשך:
"עו"ד פרייליך: זאת אומרת שאתם מיננתם או סיננתם את המידע שהעברתם לפל בעניין הזה, כדי לא לפגוע בחובות שלכם כלפי בן חיים?
עו"ד צור: לנו יש חובות כלפי בן חיים. החובות שלנו כלפי בן חיים זה לא למסור מידע שלו לאחרים. יש לי חובה מוחלטת. זה חיסיון, על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוחו יש חיסיון מוחלט. אנחנו לא יכולים להעביר אותם, נקודה." [פרוטוקול 30.6.2021, בעמוד 149, שורות 6 – 11; ההדגשות שלי – נ.ע.]
207. עו"ד צור התעקש בעדותו כי פל הכיר את כל הטענות, אולם סבורני כי בהעדרה של ההחלטה לא יכול היה פל להבין את משמעות הדברים באופן אמיתי, והיתה זו חובתו של משרד גורניצקי לוודא כי הדברים מובאים בפניו באופן מדויק, דבר אשר אין מחלוקת כי לא נעשה, והוביל לאובדן אמון:
"כבוד השופט: ... אם לשיטתכם, לפחות מתוך הראיות, לא עולה שההחלטה הזאת נשלחה לפל. אז איך הוא אמור לדעת שיש איזושהי בעיה, או איזשהו משהו אקוטי, אם הוא לא מכיר את התוכן של ההחלטה? הוא יודע שוועדת אתיקה אמרה משהו.
עו"ד צור: הוא מכיר את הטענות שהועלו, הוא מכיר את טענות ההגנה שלנו,
כבוד השופט: איך הוא מכיר?
עו"ד צור: ועכשיו הוא יודע שיש החלטה שמקבלת את עמדתו של בן חיים, ומנחה שאנחנו לא יכולים לייצג, אבל באותה נשימה גם אומרת שההחלטה הזאת איננה מחייבת." [פרוטוקול 30.6.2021, בעמוד 153, שורות 15 -24]
208. בשים לב להתנהלות משרד גורניצקי ולהתפתחות הדברים, חש פל, ובצדק לטעמי, שהוא מודר מן התמונה המלאה, כפי שהעיד בפני:
"… I do think what would have been very interesting is the ethics committee's decision, in 2013. If you claim that you are keeping me in the loop, and informing me of all the issues related to that, why did I not see the ethics committee's decision? And why did I have to talk to the judge again? Months later?"
[פרוטוקול 13.9.2021; חקירת פל; בעמוד 45 מתוך 182 (בשל תקלה העמודים והשורות בפרוטוקול מתאריך 13.9.2021 לא מוספרו ולפיכך אתייחס לעמודים בסדר רץ מתוך 182 עמודי הפרוטוקול); ההדגשות שלי-נ.ע.]
209. ואכן, מקובלת עלי טענת פל, כי גורניצקי הציגו מצג כלפי כל העולם – בית המשפט [נספח 3 לתצהיר צברי] ועו"ד קלגסבלד [למצער כעולה מנספח 6 לכתב ההגנה המתוקן] - לפיהם הם אינם מייצגים עוד את פל, אך השאירו אותו מחוץ לתמונה, ולכל הפחות לא דאגו להבהיר לו את התמונה.
210. כפי שפורט במסגרת התכתובות שהוצגו לעיל, לאחר התרעומת שהביע פל בעניין הגשת התצהירים על ידי משרד צברי, עו"ד שחם ניסה להרגיע אותו וליישר את ההדורים, והציע כי ייפגש עם עו"ד צור, כשזה יהיה בניו יורק במהלך חודש יוני 2013 [תכתובת דוא"ל מתאריך 9.6.2013; נספח 50 לתצהיר פל]. פגישה שכזו אינה יוצאת לפועל.
211. לאחר מכן, ובתגובה לדרישה לתשלום למשרד צברי אשר שולח אליו עו"ד שחם, שואל אותו פל מיהו עורך דינו, והמשיך להתרעם ולהביע מורת רוח ואף להביע תהיות באשר לחיוב בשכ"ט למשרד צברי, כאשר התחייבו בפניו כי לא ישלם יותר כסף [תכתובת מתאריך 5.8.2013; נספח 53 לתצהיר פל].
212. בניגוד אם כן לטענות התובעים, פל לא אהב את המתווה שהונחת עליו למן היום הראשון, והתרעם על כך בכל הזדמנות, אך התובעים סרבו לראות זאת, והעדיפו "להניח" שפל "נרגע". סבורני, בכל הכבוד, כי ההתנהלות תרמה לתחושותיו של פל ולאובדן האמון, וזאת אף טרם נכנסנו לשאלות המתעוררות סביב תקינותו של מתווה כאמור, והאופן בו הוצגו הדברים לבית המשפט. ונמשיך.
213. בשלהי חודש ספטמבר 2013 נפגשים עו"ד צור ופל בניו יורק [סעיף 238 בתצהיר עו"ד צור]. לטענת התובעים במהלך פגישה זו עו"ד צור הסביר לפל שהתמונה השתנתה בגלל בעיית הגרסה שלו שעלתה מה"מייל המתנשף" שנמסר להם במסגרת גילוי המסמכים מטעם בן חיים, ולכן על פל להחליט איך הוא רוצה להמשיך.
214. פל אינו מכחיש את קיומה של הפגישה, אלא טוען כי זו לא הייתה ממש פגישת עבודה [סעיף 190 בתצהיר פל]. מכל מקום, הרושם שמקבל פל הוא שמשרד גורניצקי לא יכול לייצג אותו באופן נטול פניות, וחושש שעו"ד צור לוחץ עליו לסגור את התיק בפשרה במסגרת הגישור, רק כדי לשמור על שכר הטרחה שלו, שכן אינו יכול לייצג אותו בבית המשפט [סעיף 189 בתצהיר פל; פרוטוקול 13.9.2021, חקירת פל, בעמוד 86].
215. מחומר הראיות שבפני ומעדות פל, התרשמתי כי אכן פל חש מבולבל, וכי בנסיבות שנוצרו התקשה לתת עוד אמון במשרד גורניצקי. הדברים נתמכים בפעולות של פל אותן ביצע בסמוך לאחר אותה פגישה. כך, זמן קצר לאחר מכן, בתאריך 17.10.2013, פנה פל למגשר וכתב לו כי התנהלותו של עו"ד צור אינה הוגנת, והוא מבקש לדעת מי באמת מייצג אותו בבית המשפט [נספח 51 לתצהיר פל]:
216. המגשר השיב לו כי בבית המשפט מייצג אותו עו"ד אופיר צברי, אך בהליך הגישור הסכימו באי כוחו של בן חיים כי עו"ד צור ימשיך לסייע לו [נספח 51 לתצהיר פל]. פל מבין מכך לראשונה כי עו"ד צור אינו מייצגו עוד בבית המשפט, וכי עו"ד צברי לא "הצטרף" לייצוג:
217. הדברים נתמכים גם [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
218. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
219. התרשמתי אם כן כי פל לא הבין באמת את "המתווה", וזה נכפה עליו הר כגיגית, באופן שלא היה מרוצה הימנו; עקב כך, איבד את האמון בתובעים. פל העיד כי לא הבין מראש שעו"ד צברי מייצג אותו בבית המשפט לבדו, והבין כי הוא חלק מהצוות:
"Adv. Tzur: He told you and you knew he represents you in court, and is filing your affidavits, is it not true?
A: It is not true. I thought he was part of your team. In your
affidavit you suggested he joined."
ובהמשך:
A: "It wasn't clear to me exactly what was going on, candidly."
[פרוטוקול 13.9.2022, חקירת פל; בעמוד 88; ההדגשות שלי –נ.ע.]
220. ובמקום אחר:
"Q: When was the first time that you knew that Tzabary is replacing us?
...
A: When Rubi told me.
Adv. Tzur: When Rubi told you? You did not know that beforehand?
A: I did not know that he replaced you. I knew that he joined you, I didn't know he replaced you."
[פרוטוקול 13.9.2022, חקירת פל; בעמודים 27 -28 ; ההדגשות שלי –נ.ע.]
221. גרסתו זו של פל אף נתמכת בתרשומת שערך משרד גורניצקי בעצמו, והנזכרת לעיל, בעניין "גיבוש המתווה", במסגרתה נכתב כאמור, כי יבקשו מעו"ד בכיר ממשרד עורכי הדין צלרמאיר, פילוסוף ושות' "להצטרף" לייצוג [נספח 89 לתצהיר עו"ד צור].
222. עוד העיד פל, ועדותו בעניין זה הייתה מהימנה עלי, כי מהרגע שהבין כי בבית המשפט מייצג עו"ד צברי לבדו, עלה קושי בהמשך מתן האמון:
"Let me tell you what is wrong with that solution. The solution is if you were honest with me and tell me that you replaced yourself with Tzabary, I didn't trust you anymore. And you were working for you, you weren't working for me anymore. And all you wanted to do was get your fee on the mediation, and you knew you couldn't go to court and you lied to me about you can go to court. You were off the case, you resigned from the case, by the way, I don't like or dislike Mr. Tzabary, I don't know Mr. Tzabary. You, Mr. Tzabary went to the court without my permission, it is illegal, you didn't have my written permission, and he replaced you. You didn't tell me that. How can I trust you if you are not telling me the truth?"
[פרוטוקול 13.9.2021, חקירת פל, בעמוד 86; ההדגשות שלי –נ.ע.]
"… when Rubi told me that you couldn't represent me anymore, I felt that you were not my attorneys anymore. But the underlying question is you should have told me that you didn't represent me anymore, any you never did."
[פרוטוקול 13.9.2021, חקירת פל, בעמוד 38]
223. אם כן, נראה כי פל חש מבולבל, ואמונו בעו"ד צור ובמשרד גורניצקי נפגע. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
224. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
225. בנסיבות אלה סבורני כי הדברים שכתב לעו"ד צור בתכתובות מן התאריכים 23.10.2013 – 24.10.2013 [נספח 56 לתצהיר פל], נכתבו מדם ליבו, וכי בשלב זה, כאשר הוא מודיע לעו"ד צור כי הוא מתחיל לחפש עורך דין אחר, היה על התובעים לכבד זאת:
226. אלא שכפי שעלה מהראיות הלחץ על פל לא פסק תוך שנעשו ניסיונות להמשיך ולהסביר לו שוב את "המתווה". פל הבהיר לעו"ד צור כי אינו מרוצה, ואינו זוכר כל שיחה מראש בעניינו של עו"ד צברי, והוא מעוניין לבחור את עורך דינו בעצמו [תכתובות 23.10.2013 בשעה PM 7:12 ובשעה PM 7:46; נספח 56 לתצהיר פל].
227. עו"ד צור המשיך ואמר לפל כי יזכיר לו בהמשך את השיחה שקיימו על עו"ד צברי. יובהר כי לשיחה על עו"ד צברי אין תיעוד בחומר הראיות שבפני, ככל שהתקיימה כזו [להבדיל מהודעת דוא"ל לקונית; נספח 90 לתצהיר עו"ד צור], ובמסגרת השיחה שכן תועדה, מינויו של עו"ד צברי לא נזכר [נספח 89 לתצהיר עו"ד צור].
228. במאמר מוסגר יצוין כי באופן דומה התובעים היו משוכנעים כי הציעו לפל לסגור את הפער בדמות 3 מיליון דולר משכר טרחתם, אלא שמחומר הראיות עלה כי ההצעה הובאה בפני המגשר בלבד, ואין כל אינדיקציה לכך כי ההצעה הועלתה בפני פל עצמו [פרוטוקול 13.9.2021, עמודים 99 -100 מתוך 182; נספחים 115, 116, 121 לתצהיר עו"ד צור; אמנם עו"ד צור כתב לפל כי הוא מבין שהפער עומד על 3 מיליון דולר בלבד (נספח 115 לתצהיר עו"ד צור), אולם, כאמור, אין כל עדות כי הציע לו לגשר על הסכום מתוך שכר טרחתו].
229. ואם נחזור לסדר הדברים, מספר ימים לאחר מכן, בתאריך 28.10.2013, פונה עו"ד צור שוב לפל, ומנסה ליישב עימו את ההדורים. פל נחוש בדעתו ומסביר לו שוב כי הוא מעוניין לבחור את עורך הדין שלו בעצמו, כי ליווי בגישור אינו נחשב, שכן המגשר עושה עבודה מצויינת בעצמו, וכן כי הוא מאוד כועס על איך שבחר עבורו את עורך דין צברי [נספח 106 לתצהיר עו"ד צור].
230. לאחר שחשב איך להשיב לו [ראו תרשומת פנימית לעו"ד שחם מהשעה 20:10; נספח 106 לתצהיר עו"ד צור], כתב עו"ד צור שוב לפל בתאריך 4.11.2013. פל לא השיב להודעה, ולפיכך עו"ד צור "הניח" כי פל "נרגע" וכי "הייצוג ממשיך" (סעיף 251 בתצהיר עו"ד צור). בכל הכבוד הראוי לא ניתן להבין איך לאור רצף הדברים המתואר, ניתן היה להניח כך.
231. בהמשך, בתאריך 21.11.2013 ניסו שוב לפנות לפל, אשר חזר והבהיר להם כי לא אהב את הדרך בה פעלו עם עורך דין צברי, וכי הוא בוחר עורך דין חדש [נספח 110 לתצהיר עו"ד צור].
232. לאחר מכן, מפסיק פל להגיב להודעות ממשרד גורניצקי, עד שבתאריך 7.12.2013 (בתשובה לפניית עו"ד שחם אליו בעניין תצהיריו של בן חיים), כותב פל למשרד גורניצקי באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הם אינם עורכי דינו עוד:
"Harel. Robi told me you can't represent me in court. I'm interviewing attorney's. I want one guy on my side in charge. Don't you understand that. I didn't kick you off the case. You aren't my attorneys anymore. Period!! Lew" [[ההדגשות שלי –נ.ע.
233. מעדותו של פל בעניין זה התרשמתי כי כאשר כתב למשרד גורניצקי כי הם אינם מייצגים אותו יותר, הבין כי הם אינם מייצגים אותו בפועל ביזמתם, והדבר נבע מהתנהלות משרד גורניצקי, ומכאן אף אובדן האמון:
"I did not get tired, my attorneys replaced themselves with somebody else. That is what happened. Tzabary goes to the judge or the court, whatever, and he says I now represent Mr. Pell. That means that you don't represent Mr. Pell. And you didn't tell me that."
[פרוטוקול 12.9.2021, חקירת פל, בעמוד 265, שורות 18 – 22; ההדגשות שלי –נ.ע.]
234. ובהמשך, הבהיר כי ממילא עו"ד צור סיפק בסיס מצויין לפיטורין בשל ההתנהלות שלו:
"I cannot dismiss my attorney except if there are grounds, and you presented very very good grounds for me to dismiss you because you lied to me for 4 months and never told me you were my attorney, and you haven't answered that yet. Why didn't you tell me?"
[פרוטוקול 12.9.2021, חקירת פל, בעמוד 266, שורות 1 – 6; ההדגשות שלי –נ.ע.]
235. גם בחקירתו מתאריך 13.9.2021, עמד על הדברים, כאשר נשאל על כך פעם אחר פעם:
"I had to replace you because I didn't have an attorney."
[פרוטוקול 13.9.2021, חקירת פל, עמוד 21 מתוך 182]
"Number one – the letter said you weren't my attorneys anymore. You never confirmed that to me that you weren't my attorneys anymore. You should have confirmed that to me when you resigned. It wasn't an urgency, I just wanted to have an attorney. I didn't have an attorney. I didn't want to mediate, I wanted to have an attorney. What is wrong with replacing someone, I needed an attorney, I didn't have an attorney.
Q: But what was so urgent in it?
A: I wanted an attorney, I wanted someone to be one my side."
(פרוטוקול 13.9.2021, חקירת פל; עמוד 84 מתוך 182)
"I didn't let you off that date. I was, you replaced, please, don't tell me, don't put words in my mouth. I did not dismiss you. You resigned. Tzabary took over."
[פרוטוקול 13.9.2021, חקירת פל; עמודים 94 – 95 מתוך 182]
236. כאמור, לאחר ההודעה המפורשת מתאריך 7.12.2013, כותב עו"ד צור לפל כי עד שלא יבוטל ייפוי הכוח הם מייצגים אותו ומציין כי ניתן לחשוב שהוא מנסה להיפטר מהם כדי לא לשלם את בונוס ההצלחה [נספח 59 לתצהיר פל]. פל לא השיב.
237. אלא שבמסגרת החקירה שערך עו"ד צור לפל בפני, שטח בפניו את עניין שכר הטרחה, ופל חזר והבהיר כי חוסר נכונות לשלם שכר טרחה ודאי אינו עילה לפיטורין, אך התנהלות אותה כינה פל שערורייתית כלפי לקוח היא בהחלט עילה לפיטורין, וזה העניין כאן לשיטתו:
"Adv. Tzur: Mr. Pell, another question, if you may – if you want to dismiss your attorneys because you do not want to pay them a success fee, is that a ground for their dismissal, an economic ground?
A: No. It is not. Doing egregious things for your client, that is grounds for dismissal."
[פרוטוקול 12.9.2021, חקירת פל, בעמוד 266, שורות 14 – 19; ההדגשות שלי –נ.ע.]
238. ובהמשך:
"Q: When was the first time that you, it crossed your mind that the engagement letter based on success is not a good engagement letter?
A: Ofer, you are going in the wrong direction, Ofer. You have to answer me why you did not tell me Tzabary replaced you. You haven't done that. I respectfully, you have to tell me why Tzabary replaced you and you didn't tell me. That is the whole issue here."
[פרוטוקול 12.9.2021, חקירת פל, בעמודים 267 - 268; ההדגשות שלי –נ.ע.]
239. אם כן, ממכלול העדויות וחומר הראיות שבפני התרשמתי כי פל לא הבין את "המתווה", ונדמה יותר כי זה הוכתב לפל, מבלי שניתנה לו אפשרות בחירה, באופן אשר פגע באמונו. יתרה מזו התרשמתי כי פל חשש שמשרד גורניצקי לוחץ עליו להגיע לפשרה, אף אם מבחינתם לא כך היו פני הדברים, כדי לסיים את העניין במסגרת הליך הגישור.
240. יאמר מיד כי יכול שמנקודת מבטם של משרד גורניצקי לא היה מנוס מהתנהלותם, משסברו כי טענת ניגוד העניינים הועלתה על ידי בן חיים כדי ללחוץ עליהם, וכאשר לשיטתם מרבית העבודה בתיק כבר בוצעה, ופל רק מנסה למצוא תירוץ להתחמק מתשלום שכר טרחה.
241. עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, סבורני כי לו המניע להתנהלותו של פל היה רצונו להימנע מתשלום שכר טרחה, יכול היה "להיפטר" ממשרד גורניצקי עם החלטת ועדת האתיקה, ואף בסמוך לאחר מכן. שהרי באותו מועד היתה כבר על השולחן הצעת המגשר אשר לטענת התובעים דמתה להסכם שהושג בסופו של יום.
242. כך גם, מצאתי תמיכה למצב הדברים כפי שתיאר אותם פל, ולהלך רוחו של פל בזמן אמת, דווקא בתרשומת פנימית שערך עו"ד צור משיחה שקיים עם המגשר רובי בכר, ולפיה [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
243. לא מצאתי בחומר הראיות או בעדות כלשהי תמיכה לטענת התובעים כי כל רצונו של פל היה להתחמק מתשלום שכר טרחה. אם כן, התובעים מזווית ראייתם היו משוכנעים כי פל היה שותף במתווה, כי ידע על ההצעה לגשר על הפער הנטען, וכי כל רצונו היה להתחמק מתשלום שכר הטרחה, אלא שחומר הראיות לא תמך בכך.
244. בסופו של דבר, וכאמור, ממנה פל את עו"ד ירון הורוויץ ממשרד נשיץ חלף משרד גורניצקי, ובכך מבוטל באופן סופי ייפוי הכוח שנתן למשרד גורניצקי, וזאת בתאריך 13.3.2014 [כך אף מבין עו"ד צור בזמן אמת, ובהודעת דוא"ל מתאריך 19.3.2014 כותב לפל כי הוא למד מן האמור כי בכך מבטל הוא את ייפוי הכוח ומפטר את עו"ד צברי ואותם; נספח 126 לתצהיר עו"ד צור].
245. בשים לב לכל המפורט לעיל, סבורני כי נסיבות העניין הקימו לפל את הזכות לסיים את התקשרות.
246. כפי שקבע בית המשפט העליון מפי כבוד השופט ד' לוין בע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (להלן: "הלכת ביניש עדיאל"), לקוח תמיד רשאי לנתק את הקשר עם עורך דינו ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת [ובתנאי שיובטח שכרו הראוי עבור השירות שכבר ניתן], וזאת בשים לב לחשיבותם של יחסי אמון מלאים בין הלקוח לבין עורך דינו:
"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו"
[שם, בעמוד 124; ההדגשות שלי-נ.ע.]
247. בית המשפט העליון קבע כי זכותו של לקוח להחליף את עורך דינו היא זכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וממנה נגזר הכלל כי כאשר האמון בין הלקוח לעורך הדין מתערער, יש להעניק ללקוח את האפשרות להפסיק את הקשר [ובלבד שיובטח שכר ראוי ושהדבר ייעשה בתום לב]. עמד על הדברים בית המשפט העליון בע"א 3357/19 מאיר צייגר, עו"ד נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ [פורסם בנבו] (3.11.2021) (להלן: "עניין צייגר"):
"21. בית משפט זה קבע כי זכותו של לקוח לבחור את הייעוץ המשפטי שיקבל, ובפרט להחליף את עורך דינו בעורך דין אחר. כן נקבע, כי זכות זו הינה זכות יסוד המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו: פסקה 14 לפסק דינו של הנשיא א' ברק בבג"ץ 4330/93 גאנם נ' ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין פ"ד נ(4) 222 (1996))."
248. בעניין צייגר הנ"ל, התייחס בית המשפט העליון להלכת ביניש עדיאל, ולע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין [פורסם בנבו] (20.3.2008) אליו מפנים התובעים, וחזר והבהיר (תוך הפניה לע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן [פורסם בנבו] (12.8.2009)) כי לקוחו של עורך דין זכאי להשתחרר מהייצוג ולפטר את עורך הדין בכל עת, ובלבד שיעשה זאת בתום-לב ובדרך מקובלת.
249. אם כן, בנסיבות המקרה, פל היה רשאי להפסיק את ההתקשרות בשל חוסר האמון שחש וחששו כי למשרד גורניצקי מניע מנוגד לשלו לסיים את התיק במסגרת הליך הגישור. בשים לב לעדותו של פל, ולתחושותיו, אף מתיישב חוסר רצונו לעבוד עם עורך דין אחר במקום עו"ד צברי, אשר בחר עבורו עו"ד צור, שכן לא היה בכך לרפא את חוסר האמון שחש כלפי משרד גורניצקי, ומנקודת מבטו של פל אף לא היה במינוי עו"ד אחר כדי לסייע למשרד גורניצקי לייצג בבית המשפט. מכאן שהמניע המנוגד לסיים את התיק במסגרת הליך הגישור לא היה עובר מן העולם.
250. אם נסכם את הדברים עד כה, סבורני כי פל היה רשאי להפסיק את הייצוג, וכי החלפת הייצוג לא נעשתה בחוסר תום לב, וזאת בהתאם לתנאי הפסיקה. מכאן, מתחברים אנו לשאלת שכר הטרחה, ובחינת השאלה אם בנסיבות אלו זכאים התובעים לדמי ההצלחה, בהתאם לשירות שכבר ניתן על פי תנאי החוזה עד למועד בו הופסק.
האם התקיימו התנאים החוזיים המקימים את הזכאות לדמי ההצלחה על פי החוזה, קרי האם התגבשה ההצלחה בתקופת החוזה? (או המשוכה השניה)
251. אף שהדבר אינו בגדר בלתי צפוי, חוזה שכר הטרחה בין הצדדים, לא חזה מצב של הפסקת ההתקשרות ואין בו כל התייחסות לשאלה מה יהא תוקפו במקרה של הפסקת ייצוג, ומה יהא דינם של דמי ההצלחה אשר נקבעו בו. יובהר שוב, כי אין מחלוקת בעניין השכר השעתי אשר שולם ולא נתבע.
252. בשים לב לאמור, בהעדר הוראה הקובעת מה דינם של דמי ההצלחה ככל שיופסק הייצוג בטרם אירוע מזכה, סבורני כי יש לבחון מתי תמה תקופת הייצוג, ולבחון אם התקיימו תנאי החוזה בתקופתה. ככל שהחוזה לא השתכלל בתקופת הייצוג, אין לקרוא לתוכו פרשנות שאינה קיימת בו [ראו גם הוראות סעיף 25(א) בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973].
253. על מנת לענות על השאלה אם ההצלחה התגבשה בתקופת החוזה, עלינו להגדיר תחילה מהי תקופת החוזה. כזכור, בתאריך 7.12.2013 כתב פל למשרד גורניצקי באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הם אינם עורכי דינו עוד, אולם עו"ד צור לא הכיר בתוקף ההודעה. עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים שבתאריך 13.3.2014 בוטל ייפוי הכוח שניתן למשרד גורניצקי [איני מקבל את טענת התובעים כי הייצוג נמשך עד מאי 2014, וזאת בשים לב לתכתובת של עו"ד צור מזמן אמת, במסגרתה כתב לפל כי הוא למד ממכתבו של עו"ד הורוויץ כי בכך הוא מבטל את ייפוי הכוח ומפטר את עו"ד צברי ואותם - נספח 126 לתצהיר עו"ד צור].
254. לטענת הנתבע יש להתייחס למועד המוקדם יותר כמועד בו תם החוזה (7.12.2013), ואילו לטענת התובעים יש להתייחס למועד המאוחר (13.3.2014). כפי שיפורט להלן, סבורני כי אף במועד המאוחר לא היו התובעים זכאים לדמי ההצלחה, ועל כן, במסגרת בחינת התקיימות תנאי החוזה אתייחס למועד המאוחר (13.3.2014) שכן אין טעם לדון במחלוקת זו שבין הצדדים. ואפרט.
255. לטענת התובעים, בשלב בו בוטל ייפוי הכוח כבר התגבשה הפשרה, ומכאן שזכאים הם לדמי ההצלחה. התובעים מבקשים להישען על עניין פינצ'וק, ולטעון כי בשל תרומתם להסדר אשר התגבש בסופו של דבר, זכאים הם לתשלום דמי ההצלחה אשר נקבעו בהסכם שכר הטרחה.
256. טרם נצלול לבחינת הדברים, ולמען יהיו הדברים ברורים, ראיתי לפרט במקצת את נסיבותיו של פסק הדין בעניין פינצ'וק, שכן סבורני כי מצב הדברים שם היה שונה מעניין זה, ולכן לא ניתן להשיק ממנו, ואיני מקבל את ניתוח פסק הדין כפי שבוצע על ידי התובעים.
נסיבות פסק דין פינצ'וק שונות מענייננו
257. בעניין פינצ'וק דן בית המשפט העליון במקרה בו ייצג עו"ד פינצ'וק ז"ל חברה ומנהליה בהליך משפטי, במסגרתו ניתן פסק דין בשנת 1996, אולם לא נפסק במסגרתו סעד כספי. שנים לאחר מכן, הוגשה תביעה נוספת על ידי עורך דין אחר (עו"ד צברי) בהתבסס על פסק הדין משנת 1996, במסגרתה הושג הסכם פשרה בשנת 2013, אשר כלל סעד כספי. בית המשפט העליון קבע כי עו"ד פינצ'וק אשר ייצג בהליך הראשון זכאי לתשלום שכר טרחתו בהליך הראשון, מתוך הסכם הפשרה שהושג בעקבות ההליך השני. התובעים כאמור, מבקשים להישען על קביעות בית המשפט העליון בעניין פינצ'וק בתמיכה לטענותיהם כאן. אלא שכאמור, סבורני כי מדובר בנסיבות שונות לחלוטין. ואפרט.
258. כפי שעלה מעניין פינצ'וק, תמורת הייצוג במסגרת ההליך הראשון, ומכיוון שללקוחות לא היה כסף לשלם עבור הייצוג (הגשת תביעה נגדית במסגרת תביעה אשר הוגשה נגדם על ידי בנק), הוסכם כי התמורה עבור הייצוג בתביעה הנגדית תהיה חלק מסויים משתי אפשרויות: כל סכום שייפסק לטובת הלקוחות במסגרת התביעה הנגדית וכן "מכל סכום אשר בחישוב שייעשה בעקבות פסק הדין שינתן בתביעת הבנק (הצד שכנגד)" או ישולם עפ"י הסדר פשרה.
259. במסגרת הסכם שכר הטרחה נכתב במפורש כי מפשרה שתושג לאחר מתן פסק הדין בהליך, שכר טרחתו של עו"ד פינצוק יהיה 30% מכל אחד משני הסכומים בצרוף מע"מ:
"ג. אם לא תושג פשרה, או אם היא תושג לאחר מתן פסק דין בתביעת הבנק ובתביעה הנגדית ע"י בית המשפט המחוזי – יהיה השכר 30% מכל אחד משני הסכומים בצרוף מ.ע.מ." [ההדגשות שלי –נ.ע.]
260. עוד הוסכם במסגרת הסכם שכר הטרחה, כי לבקשת עו"ד פינצ'וק תמחה החברה לפינצ'וק את סכומי שכר הטרחה האמורים ותחתום על כתב המחאה מתאים, אשר יועבר לבנק (הצד שכנגד בהליך) ופינצ'וק לבדו הוא שיהיה זכאי לגבות ולקבל מהבנק את הסכומים שהומחו, ולחברה ולמנהליה לא תהיינה בגינם זכויות.
261. במסגרת פסק הדין שניתן בהליך הראשון בשנת 1996 קבע בית המשפט את אמות המידה לפיהן יש לחשב את החיובים ההדדיים שבין הצדדים, אך לא פסק כל סעד כספי לטובת הלקוחות של עו"ד פינצ'וק (תוך שהתביעה הנגדית שהוגשה על ידיהם נדחתה). בפסק דין זה שהפך לימים חלוט, גובשו זכויות הלקוחות שלימים וכפי שיפורט להלן, הובילו לקבלת פיצוי כספי.
262. לאחר מתן פסק הדין, נחתם הסכם המחאת זכות לטובת עו"ד פינצ'וק בהתאם להסכם שכר הטרחה. במסגרת הסכם ההמחאה, נכתב במפורש כי הואיל וכתוצאה מחישוב של אמות המידה שנקבעו בפסק הדין על הבנק להחזיר סכום מסויים, החברה (הלקוחה) ממחה לזכותו ולטובתו של עו"ד פינצ'וק 30% מכל סכום שיפסק לטובתה, וכי ההמחאה היא סופית מוחלטת ובלתי חוזרת ופינצ'וק לבדו יהיה זכאי לגבות מהבנק (הצד שכנגד) את הסכומים.
263. הבנק אמנם סרב לקבל את המחאת הזכות בטענה שלא היה חיוב קונקרטי, אולם המחאת החוב נרשמה בספר השעבודים של החברה (הלקוחה). על פסק הדין משנת 1996 הוגשו ערעורים הדדיים, ושניהם נדחו על ידי בית המשפט העליון.
264. לימים ואף לאחר ניהול הליכי הוצאה לפועל שנדחו, הגישו החברה ומנהליה תביעה חדשה נגד הבנק במסגרתה עתרו לחייב את הבנק להשיב להם כספים בהתבסס על אמות המידה שנקבעו בפסק הדין משנת 1996 (התביעה הוגשה באמצעות עו"ד צברי). בהמשך לתביעה זו הושג הסכם פשרה בשנת 2013, לפיו החברה ומנהליה יקבלו מהבנק סך של 12 מיליון ₪.
265. השאלה המרכזית אשר נדונה במסגרת פסק הדין בעניין פינצ'וק הייתה האם זכאי עורך הדין פינצ'וק שייצג בהליך הראשון לתשלום שכר טרחתו מתוך סכום הפשרה שהושג בשנת 2013 בעקבות התביעה החדשה.
266. בית המשפט העליון קבע כי התנאי לתשלום השכר המוסכם התקיים, שכן הסכם שכר הטרחה (שנחתם עובר להליך הראשון), הותיר פתח רחב באשר לתחולתו על הליכים המשכיים, והבהיר במפורש כי שכר טרחתו של עו"ד פינצ'וק בגין עבודתו ישולם גם מכל סכום אשר בחישוב שייעשה בעקבות פסק הדין שינתן בתביעת הבנק או ישולם לה על פי הסכם הסדר פשרה, תוך שאינו קובע מסמרות בשאלת מועד ההגעה לפשרה בין הצדדים ומסתפק בכך שזו תושג "לאחר מתן פסק דין". בהתאם קבע בית המשפט העליון כי בפסק הדין משנת 1996 נקבעו אמות המידה לחישוב ההתחשבנות ההדדית, ובסופו של דבר הושג ביחס ליישומן הסדר פשרה מכוחו קמה זכות לתשלום [פסקה 48 בפסק הדין].
267. עוד קבע בית המשפט העליון, כי מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח התנהלות הצדדים לאחר שניתן פסק הדין בשנת 1996 בחתימת הסכם ההמחאה. כפי שהבהיר בית המשפט העליון, כבר בעת החתימה על הסכם ההמחאה היה ברור כי תביעת הבנק והתביעה הנגדית לא הצמיחו זכות כספית קונקרטית, אך למרות זאת התקשרו בהסכם המחאה, כך שהצדדים הביאו בחשבון את האפשרות ששכר טרחתו של עו"ד פינצ'וק ייגזר מהתחשבנות שתעשה על יסוד פסק הדין משנת 1996, ובכלל זה סכום שישולם בהסדר פשרה [שם, סעיף 49].
268. נסיבות ענייננו שונות עד מאוד מן הנסיבות המפורטות לעיל, וסבורני שאין להקיש לענייננו מקביעת בית המשפט העליון בדבר זכאותו של עו"ד פינצ'וק לשכר הטרחה (ובעניין זה מקובלות עלי טענות הנתבע בסיכומיו).
269. ראשית מדובר במערכות הסכמיות שונות לחלוטין, שכן בעניינו של עו"ד פינצ'וק הוסכם לכתחילה כי גם אם יושג הישג כספי לאחר מתן פסק הדין בהליך בו ייצג עו"ד פינצ'וק, עו"ד פינצ'וק יהיה זכאי לשכר טרחה מכוח הישג זה, ואף הסכמה זו גובתה בהסכם נוסף בדמות המחאת זכות. כל זאת, כאשר ההסכם בין הצדדים לא בוטל מעולם.
270. לעומת זאת, במקרה דנן אין כל הסכמה בדבר זכאות משנית או התייחסות לה, וכאמור, אף אין בהסכם שכר הטרחה כל התייחסות למצב שבו ההסכם יבוטל. במקרה דנן הוסכם בין הצדדים כי פל ישלם למשרד גורניצקי שכר טרחה המורכב מדמי הצלחה בסך 35% + מע"מ, וכן שכר שעתי בסך 200 דולר ארה"ב לשעה, אשר ישולם על חשבון דמי ההצלחה [סעיף 4; נספח 6 לתצהיר עו"ד צור].
271. כאמור, במסגרת ההסכם צוין, כי פל הציע לשלם שכר טרחה הכולל דמי הצלחה בשיעור 50%, ללא רכיב שעתי, אך בשים לב לאופי העבודה, המשרד מציע שילוב של דמי הצלחה ושכר טרחה שעתי אשר ינוכה מדמי ההצלחה [סעיפים 2 ו -3; נספח 6 לתצהיר עו"ד צור]. רוצה לומר, משרד גורניצקי שקלל את סיכוייו, והקטין את סיכוניו, שכן לקח בחשבון מצב בו דמי ההצלחה לא ישולמו כלל. לא נכתב דבר באשר להסכם עתידי אשר יושג כתוצאה מעבודת משרד גורניצקי, ואף לא נכתב דבר באשר למצב בו ההסכם יבוטל. ממילא וכאמור, גם הסכם המחאת זכות אין כאן.
272. שנית, בעניין פינצ'וק כבר נקבעו כללי החישוב ועצם הזכאות עוד במסגרת פסק הדין הראשון אותו השיג עו"ד פינצ'וק ללקוחותיו, והזכות המדוברת כבר באה לעולם עוד לפני הסכם הפשרה שהושג בשנת 2013. כפי שהבהיר בית המשפט העליון בנסיבות שם באשר להיותה של הזכות בת המחאה - הזכות באה לעולם עוד בטרם נחתם הסכם הפשרה בסופו של דבר:
"לא יכול להיות ספק כי הזכות שקמה לאמנונים מכוח ההתחשבנות בינה לבין הבנק היא זכות בת המחאה לפי סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, שכן במועד החתימה על הסכם ההמחאה (26.8.1996) הזכות בה מדובר כבר באה לעולם (ודוק, הזכות מכוח הסכם הפשרה היא תחליף הזכות מכוח ההתחשבנות, ולפיכך ככל שהומחתה הזכות מכוח ההתחשבנות, הרי שהזכות מכוח הסכם הפשרה שייכת אף היא לנמחה. השוו לרנר, המחאת חיובים, עמ' 345)." [עניין פינצ'וק, סעיף 61; ההדגשות שלי –נ.ע.].
273. במקרה דנן, לעומת זאת, הסכם שכר הטרחה נחתם כאשר לא הייתה כל זכות קונקרטית, אלא רק טענות לזכות [ולראיה בחר משרד גורניצקי לצמצם את סיכוניו] ואף וכאמור, המערכת ההסכמית היא שונה מאוד, וודאי שלא בוצעה כאן כל המחאת זכות. אף זכות כלשהי לא קמה בעת הייצוג שכן זו באה לעולם הרבה לאחר הפסקת הייצוג (ועל כך עוד להלן).
274. בשים לב למפורט, לא ראיתי להקיש מנסיבות פסק הדין בעניין פינצ'וק לענייננו, וכדי לבחון את זכאות התובעים במקרה דנן, יש לבחון מתי התגבשה זכותו של פל לקבלת הכספים, ואם זו ארעה בעוד הסכם שכר הטרחה בתוקף, וכנגזרת, אם התגבשה גם זכותם של התובעים.
מועד התגבשות הזכות במקרה דנן
275. לשיטת התובעים הפשרה התגבשה כבר בעת הצעת המגשר מחודש פברואר 2013, וכבר לאחריה החל פל לגרור רגליים באופן מכוון [סעיף 28 בכתב התביעה המתוקן], כאשר הפשרה שנסגרה בסופו של דבר אינה אלא "הרמת חבל, מקום בו הושאר" [סעיף 56 בכתב התביעה המתוקן].
276. למעשה משתמע כי לשיטת התובעים, אף שאינם אומרים זאת באופן מפורש, הזכאות להעברת הכספים התגבשה עוד בתאריך 11.5.2011, עת שלח בא כוחו האמריקני של בן חיים מכתב מענה, במסגרתו הודה לשיטתם בזכאותו של פל לקבל כ- 765,539 מניות J&J ("in the ballpark"). ביחס לטענה זו, ואף שלא הועלתה במפורש, אבהיר כי איני סבור שניתן לגזור את הזכאות ממועד המכתב, שכן לא צמחה ממנו כל זכות קונקרטית להעברת כספים [סעיף 57 לתצהיר עו"ד צור; נספח 17 לתצהיר עו"ד צור], וזאת אף מעבר לטענות שהעלה בן חיים במסגרת כתב ההגנה בעניין מכתב זה. אף לשיטת התובעים במועד עריכת המסמך לא הייתה זכות שבשלה.
277. כפי שאמר עו"ד צור בעצמו במסגרת חקירתו, נקודת הזמן בה מתגבשת הזכות לקבלת דמי הצלחה על פי הסכם שכר הטרחה היא רק כאשר ישנו מפגש רצונות של שני הצדדים, וכזה לא היה עד למועד בו הייתה הסכמה של שני הצדדים לפשרה:
"עו"ד פרייליך: האם לשיטתך בנקודת הזמן הזאת התגבשה זכותך לקבל דמי הצלחה על פי הסכם שכר הטרחה?
עו"ד צור: אם פל לא מסכים לפשרה, אז עדיין אין כלום.
עו"ד פרייליך: אז היא התגבשה או לא התגבשה? שאלה של כן או לא.
[...]
עו"ד פרייליך: באותו מועד שבה הייתה לך, שבה לפי סברתך, בן חיים הסכים להצעת המגשר ופל היה סרבן.
[...]
עו"ד צור: [...] כתוב בסעיף 4, we purpose that the success fee shall be 35% plus BT if applicable of any J&J shares and/or dividends and/or monitorie payment and/or their equivalent and/or any other economic benefit that the client shall be intitled to recive from SBH, success fee. intitled to recive from SBH. זאת אומרת שאם SBH מוכן לשלם את הסכומים האלה לפל, ופל מוכן לקבל אותם, יש מפגש רצונות, זה גישור, אני לא יכול להכריח אף אחד לקחת את זה. בוודאי מגיע לנו חלקנו ב-success fee על פי הסכם שכר הטרחה.
כב' השופט: ואם פל אומר שלא, אז לא מגיע לכם.
עו"ד צור: אם פל אומר שלא, אז לא מגיע. ..."
[חקירת עו"ד צור, פרוטוקול 30.6.2021, בעמודים 128 – 129; ההדגשות שלי-נ.ע.]
278. אם כן, וכפי שיפורט להלן, איני סבור כי ניתן לומר שהזכאות לקבלת הכספים התגבשה עם קבלת המכתב או בחודש פברואר 2013 עת ניתנה הצעת המגשר הראשונה, ואף לא בחודש נובמבר 2013 כאשר ניתנה הצעת המגשר השניה. כך מחומר הראיות שבפני, דומה כי הזכאות לקבלת הכספים בידי פל התקבלה אך ורק עם חתימת הסכם הגישור בסופו של יום, ואולי אף עם מתן פסק הדין שנתן לה תוקף בתאריך 14.6.2015. מועד זה הוא כמובן לאחר 13.3.2014, לא כל שכן לאחר ה – 7.12.2013, ומכאן שאיני סבור כי התובעים זכאים לדמי ההצלחה. ואפרט.
279. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
280. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
281. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
282. התובעים ביקשו לטעון כי ב"כ בן חיים טען בפניהם כי מי שמעכב את הדברים הוא פל, ואילו בן חיים רוצה להתקדם, וזאת, בין השאר, בשים לב לתרשומת שערך עו"ד צור באשר לשיחה עם עו"ד קלגסבלד מתאריך 10.4.2013 [נספח 77 לתצהיר עו"ד צור]. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023]. למעשה מן התכתובת, עולה כי אף עו"ד צור אמר לעו"ד קלגסבלד כי בשלב זה "גם שלמה [בן חיים – נ.ע.] לא אמר כן פורמאלי" [נספח 77 לתצהיר עו"ד צור], ואף בכך יש לתמוך דווקא ב[חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023], ועמדת פל.
283. התרשמותי היא שבשים לב לאופיו של הליך הגישור אשר התנהל בעיקרו ללא עורכי הדין, ייתכן בהחלט כי היה פער בין מה שאמרו הצדדים לעורכי דינם, לבין מה שנאמר למגשר בארבע עיניים; ובעוד שעורכי הדין כבר היו אולי בשלים לסגור את התיק, הצדדים עצמם עוד לא הגיעו לשם בפועל.
284. כאן אף ראיתי לציין ולהזכיר את שכבר ציינתי לעיל, כי טענתם של התובעים בעניין "גרירת הרגליים" אינה מתיישבת לשיטתי עם העובדות כהווייתן, שכן לו רצה פל "להיפטר" ממשרד גורניצקי כבר לאחר הצעת המגשר הראשונה מחודש פברואר 2013, מה מנע ממנו לעשות כן מיד לאחר ששיתפו אותו לשיטתם בהחלטת ועדת האתיקה מתאריך 9.5.2013 אשר ניתנה חודשיים לאחר מכן, ולפיה הייצוג על ידיהם הוא בניגוד עניינים?! הרי אך מתבקש שפל קופץ על ההזדמנות כמוצא שלל רב, לו רצה להחליף הסכם שכ"ט כטענת התובעים. ואם לא בשלב זה, אז ודאי שהיה עושה כן עת שיתפו אותו לשיטתם בגיבוש "המתווה" בחודש יוני 2013, שהרי יכול היה בו במועד לומר שאינו מעוניין, ו"להיפטר" מהם אז.
285. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
286. גם מתרשומת פנימית שערכו התובעים בין לבין, בתאריך 4.6.2013, עולה כי לא הייתה הסכמה של פל, ובנוסף כלל לא היה ברור שבן חיים מעוניין בפשרה [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023]; נספח 52 לתצהיר פל].
287. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
288. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023].
289. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023]
290. למען יהיו הדברים ברורים, אסביר כי כפי שעלה מעדויות הצדדים ומחוות דעתו של פרופסור זליכה, בהצעת המגשר מחודש פברואר 2013 הוצעו לפל, בין השאר, 384,000 מניות בפריסה, כך ש - 128,000 מניות J&J יועברו מיידית ו - 256,000 מניות J&J יועברו בפריסה של 4 שנים, בתוספת אופציית call אשר הייתה מאפשרת סכום לא מבוטל נוסף [נספח 68 לתצהיר עו"ד צור]. לשיטת התובעים בכתב התביעה הצעה זו שיקפה תמורה בשווי מניות של כ – 29 מיליון דולר, בתוספת אפשרות לקבל כ – 29 מיליון דולר נוספים (סעיף 23 בכתב התביעה המתוקן).
291. ואילו בהצעה שנשלחה לאחר הפגישה באוקטובר 2013 – [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023] - הוצעו לפל כ – 90 מניות פחות (384 פחות 295) בפריסה קצרה יותר, כך ש - 100,000 מניות יועברו באופן מיידי ו - 195,000 מניות יועברו אחרי שנה, ואף שונו מרכיבים נוספים בהצעה [נספח 109 לתצהיר עו"ד צור; נספח 57 לתצהיר פל]. לטענת התובעים בשלב זה "לא הייתה כל סיבה שלא לסיים את העניין" [סעיף 37 בכתב התביעה המתוקן].
292. סבורני כי הפערים בין ההצעה הראשונה והשניה אף לשיטת התובעים מגלמים הפרש שווי לא מבוטל, ומכאן שלא ניתן לקבל את עמדתם כי לא הייתה כל סיבה שלא לסיים. ממילא לא ניתן לומר כי כבר קיימת בשלב זה זכאות לתשלום, שכן כלל לא הייתה הסכמה בין הצדדים על מרכיבי הפשרה, וכלל לא היה ברור בשלב זה שהפשרה תרקום עור וגידים, וכי "כסף" בסופו של דבר "יעבור". [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023]
293. יתרה מכך, בחודש ספטמבר 2014, כחצי שנה לאחר שכבר הסתיימו היחסים בין התובעים לבין הנתבע בתאריך 13.3.2014, כותב המגשר לפל ובן חיים הודעת דוא"ל, אותה הוא מכתיר כניסיון אחרון "A Final Attempt", ובמסגרתה כותב הוא לצדדים כי מאמציו להביא את הצדדים לפתרון הסכסוך לא נשאו פרי, וככל שחלף הזמן הפער בין הצדדים רק גדל, ולכן הוא מציע להם הצעה אחרונה [נספח 62 לתצהיר פל].
294. כעולה מהודעת הדוא"ל, אף בחודש ספטמבר 2014, חודשים ארוכים לאחר שיפוי הכח בוטל, לא היה הסכסוך בסיומו, וגם בהצעה זו משתנים המרכיבים לרעת פל [בהצעה זו דובר על מניות בשווי 24 מיליון דולר, כאשר בהצעה הראשונה כזכור, ולשיטת התובעים דובר על פשרה בשווי של 29 מיליון דולר עם אפשרות ל -29 מיליון דולר נוספים]. המגשר אף מקפיד לכתוב לצדדים שישיבו לו בנפרד, כך שברי כי אינו רוצה להסלים את המצב אף יותר.
295. גם מישיבת קדם המשפט שהתקיימה לאחר מכן בתביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתאריך 15.1.2015, עולה תמונה לפיה הסכסוך אינו עומד בפני סיום. כפי שפורט לעיל, במסגרת הדיון מתנהל שיח ממושך על פני 8 עמודי פרוטוקול [נספח 138 לתצהיר עו"ד צור], במסגרתו ניתנו החלטות במספר בקשות, ואין מדובר בדיון קצר בו רק נקבע מועד להוכחות כפי שטענו התובעים (סעיף 52 בכתב התביעה המתוקן).
296. כך ובין שאר, עו"ד הורוויץ טען בבית המשפט כי אף שנעשה ניסיון נוסף של המגשר, הוא "מאד סקפטי לגבי זה שהניסיון יצלח" [פרוטוקול 15.1.2015 בת"א 1127-01-12, עמוד 2, שורות 10 -21; נספח 138 לתצהיר עו"ד צור]. אף עו"ד קלגסבלד טען בפני בית המשפט כי "הגישור למעשה נכשל" [פרוטוקול 15.1.2015 בת"א 1127-01-12, עמוד 2, שורות 10 -21; נספח 138 לתצהיר עו"ד צור], וכי "אין שום סיכוי לגישור, אין הצעות, אני מבקש להתקדם בתיק" [פרוטוקול 15.1.2015 בת"א 1127-01-12, עמוד 3, שורות 1 – 4; נספח 138 לתצהיר עו"ד צור]. בסופו של דבר ולאחר דיון שהתקיים בבקשות שעמדו בפניו, נקבע התיק להוכחות.
297. רק כחצי שנה לאחר מכן, בתאריך 9.6.2015, וממש בסמוך למועד שנקבע לישיבת ההוכחות, הצליח המגשר להביא את פל ומר בן חיים להסכמות [נ/28]. הסכם הגישור אשר נחתם בין הצדדים הובא לאישורו של בית המשפט, וקיבל תוקף של פסק דין בתאריך 14.6.2015.
298. יצוין, כי עו"ד צור עצמו שיער כי הסכם הגישור אושר על ידי הצדדים בדרך לאולם בית המשפט, קרי, היו עוד שינויים עד הרגע האחרון [חקירת עו"ד צור, פרוטוקול 30.6.2021, בעמוד 32, שורות 13 -22]:
"אני חושב אדוני גם שהסכם הפשרה הזה אושר תוך כדי זה שהמעורבים בו פוסעים לאולמה של השופטת באמצע יום עבודה שלה, ללא הודעה מוקדמת ומודיעים לה שהושג ביניהם הסכם פשרה, ומבקשים אותה במקום לאשר אותו וכך היא עשתה."
299. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023]
300. אבהיר למען הסר ספק, כי אין זה סביר בעיני שכולם שיתפו פעולה ועשו "הצגה" רק כדי למנוע ממשרד גורניצקי את שכר טרחתו. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023], ואף בכך יש לסתור את תיאוריית הקונספירציה.
301. בשים לב לכל האמור, איני סבור כי ניתן לומר שהזכות לקבלת הכספים התגבשה במועד מוקדם יותר מן המועד בו נכרת בסופו של דבר הסכם הפשרה אשר הוגש לאישורו של בית המשפט המחוזי. במועד זה כבר לא היו זכאים התובעים לתשלום דמי ההצלחה.
זכאות התובעים מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט
302. התביעה הוגשה על יסוד הסכם שכר הטרחה ועל בסיסו, וממילא בהתאם לפסק הדין בעניין פינצ'וק עליו ביקשו התובעים להישען, ככל שההסכם תקף, כפי המצב לשיטתם של התובעים, מדובר בתביעות חלופיות, ונשמט הבסיס לטענות שהעלו התובעים בעניין עשיית עושר. כפי שהבהיר בית המשפט העליון שם, כל עוד הסכם שכר הטרחה תקף, לא עומדת אפשרות להגיש תביעה לשכר ראוי:
"במקרה בו עסקינן, אין חולק כי זכותו של עו"ד פינצ'וק לשכר בעבור השירותים המשפטיים שהעניק לאמנונים הוסדרה בחוזה – הסכם שכר הטרחה. חוזה זה קבע הוראות מפורשות בעניין השכר ההסכמי לו זכאי עו"ד פינצ'וק: שכר זה ישולם על ידי אמנונים והינו תלוי תוצאות, כאשר ללא תוצאות לא יקבל עו"ד פינצ'וק תשלום בעבור שירותיו; השכר ייגזר מתוצאות ההליכים המשפטיים, ויעמוד על האחוזים הקבועים בסעיף 3 להסכם שכר הטרחה מהסכומים המוגדרים בסעיף 2 של הסכם שכר הטרחה; עו"ד פינצ'וק זכאי לקבל את שכרו על דרך של המחאת זכות אמנונים לתקבולים מהבנק. במצב דברים זה, ועל פי ההבחנה שהוצגה לעיל בין שכר הסכמי לבין שכר ראוי – כל עוד הסכם שכר הטרחה עומד בתוקפו, על עו"ד פינצ'וק לתבוע את שכרו מכוחו, ולא עומדת לו האפשרות להגיש תביעה לשכר ראוי." [עניין פינצ'וק, פסקה 44]
303. עם האמור, ובשים לב לכך שיכול ויהא מי שיטען כי נכנסים אנו לחלופה השלישית אותה הציע כבוד השופט גרוסקופף בעניין פינצ'וק [פסקה 42 בפסק הדין], ולפיה שעה שההסכם כשל ניתן שוב לתבוע מכוח דיני עשיית עושר [טענה אשר העלו התובעים בחצי פה יש לומר – ראו סעיף 3 בסיכומי התובעים], ראיתי להתייחס אף לכך.
304. בעניין פינצ'וק עמד כבוד השופט גרוסקופף על כך שלו היה סובר שהחוזה באותו מקרה כשל, הייתה נפתחת הדרך לתבוע שכר ראוי בגין טובת ההנאה שהפיקו הלקוחות מן השירות (כאשר באותו מקרה סבר שניתן היה להגיע אף לאותו הסכום שבהסכם שכר הטרחה בשים לב לחלוקת הסיכונים בין הצדדים):
"ויובהר, אם הייתי סבור שהחוזה בין הצדדים כשל, ואינו יכול לשמש בסיס לתביעת השכר המוסכם, הרי שהייתה נפתחת הדרך בפני פינצ'וק לתבוע שכר ראוי בגין טובת ההנאה שהפיקה אמנונים ומנהליה מעבודתו של עו"ד פינצ'וק (השוו ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין, פ"ד מז(5) 114 (1993); ע"א 8934/17 אלי זהר – נאמן המכון לרפורמות מבניות בע"מ נ' החברה הכלכלית לראש העין בע"מ [פורסם בנבו] (17.3.2019)). זאת ועוד, את השכר הראוי בגין העבודה שביצע עו"ד פינצ'וק היה מקום לפסוק במקרה דנן בשים לב להסכמות שהושגו בין הצדדים, בשינויים המחויבים שיובהרו להלן, שכן בנסיבות בהן עסקינן הן משקפות חלוקת סיכונים שלא נס לחה (השוו פרידמן ושפירא, עשיית עושר, עמ' 242: "נוכח אופיה של הקטגוריה הנוכחית, ראוי להתחשב בהסכמות, ולו חלקיות, שהושגו בין הצדדים ביחס לגובה התשלום"). לפיכך, יתכן מאד שהיינו מוצאים את דרכנו לאותה תוצאה מבחינה מעשית גם בנתיב זה. [עניין פינצ'וק, פסקה 46; ההדגשות שלי-נ.ע.].
305. במקרה דנן, איני סבור כי התובעים זכאים לשכר נוסף, שעה שאין מחלוקת כי התובעים קיבלו את השכר השעתי בגין עבודתם בסך 225,009 דולר (סעיף 73 בכתב התביעה המתוקן), וזוהי טובת ההנאה אשר נקבעה במנגנון התמורה החוזי עבור שעות עבודתם.
306. סבורני כי בשלב בו סיימו התובעים את עבודתם, ובהתאם לחלוקת הסיכונים שנקבעה בהסכם שכר הטרחה, מדובר בשכר ראוי המשקף את חלוקת הסיכונים שנלקחה בחשבון בעת ההתקשרות בין הצדדים. ודאי בשים לב לאופי הגישור שהתנהל בין הצדדים במקרה דנן, כמעט ללא עורכי הדין.
307. כפי שציינתי לעיל, התובעים לא כתבו בהסכם שכר הטרחה מה יהא דינם של דמי ההצלחה במקרה של הפסקת ייצוג, ושעה שקבעתי כי זו נעשתה כדין, אין לתובעים אלא להלין בעניין זה על עצמם.
הטענות בעניין ילקוט הכזבים
308. התובעים הקדישו עמודים רבים לטענותיהם בדבר חוסר מהימנותו של הנתבע, אותו הכתירו כילקוט הכזבים. אף שניתן להצביע על אי דיוקים בטענות הנתבע ושינוי גרסאות, איני סבור כי מדובר באי דיוקים המצדיקים את הטענות, ודאי לא את עוצמתן.
309. מכל מקום, לא מצאתי סתירות כה מהותיות בטענותיו של הנתבע, ואף אי הדיוקים אשר נתגלו משתלבים היטב בטענותיו לאורך כל הדרך כי לא באמת הבין את הטענות, את המתווה, ואת התנהלות התובעים, כאשר הקו הכללי של טענותיו לא השתנה עוד מכתב ההגנה הראשון שהוגש.
310. התובעים האדירו אי דיוקים אשר בכל הכבוד סבורני כי אלה חסרי חשיבות לליבת העניין והמכתבים הרבים שהוצגו הציגו תמונה אחרת. כך, וכאמור לעיל, ייחסו התובעים חשיבות רבה לשאלה אם ידע או לא ידע פל על הייעוץ אשר ניתן בעבר לבן חיים. כפי שכבר ציינתי לעיל, איני סבור כי מדובר בעובדה כה מהותית, שעה שלב התיק נעוץ במה שארע בעקבות העלאת טענת ניגוד העניינים על ידי בן חיים, והתמודדות משרד גורניצקי לאחר העלאת הטענה. ממילא, וכפי שטען בעניין זה הנתבע, האחריות לבחינת ניגוד עניינים אם ישנו, מוטלת על עורך הדין ולא על הלקוח, ואף אין דינה של ידיעה בדבר ייצוג קודם, כדין ידיעה בדבר ניגוד עניינים.
311. מכל מקום, בחומר הראיות שבפני אין כל אסמכתא כי המידע נמסר לו מלכתחילה באופן פוזיטיבי. אשר להודעה במסגרת הודעת המייל שנשלחה בזמן משחק הסופרבול, אכן באשר לכך טעה פל, אולם כפי שפורט מדובר בהודעה אשר נשלחה בירכתי הודעה שנשלחה שנים קודם לניהול ההליכים, ואין זה בלתי נמנע כי הדבר נשכח מזיכרונו. ואפילו לא היה כך, כאמור, איני סבור כי מדובר בעניין כה מהותי אשר משמיט את הקרקע תחת כל טיעוניו הנתמכים בחומר הראיות מזמן אמת ועדויות הצדדים בפני.
312. בשים לב לכל המפורט לעיל, סבורני כי דין התביעה העיקרית להידחות.
התביעה שכנגד
313. פל טען כי המשרדים גרמו לו נזק הנובע מההפרש הפוטנציאלי של התביעה לבין התוצאה הסופית שנגרמה בעקבות הפרת החובות של הנתבעים שכנגד. עוד טען כי יש להעביר את הנטל בעניין הוכחת הקשר הסיבתי בעניין זה לכתפי התובעים בשל הנזק הראייתי שגרמו לו, משנמנעו מלמסור לו מסמכים שנדרשו לייצוגו; כמו כן כי נגרמו לו נזק למוניטין בגין אופן ניהול ההליך, נזק בגין נגישה, וכן עגמת נפש.
314. נטען אף כי פל זכאי לסעדים בשל הפרת חוזה והתנהלותם של התובעים בניגוד לחוק השליחות, לרבות השבת מלוא שכר הטרחה ששילם לתובעים במהלך הייצוג.
315. נבחן את הטענות כסדרן.
ההפרש הפוטנציאלי בין התביעה לבין התוצאה הסופית ונזקים ראייתיים
316. לטענת פל מלוא זכויותיו במניות J&J על פי מסמך ההתחשבנות משנת 2005 היו בשווי של למעלה מ – 100 מיליון דולר, כאשר לשיטתו, לו היו התובעים מתנהלים באופן ראוי, הוא היה זכאי לסכום גבוה בהרבה מזה אשר בסופו של דבר קיבל במסגרת הסכם הפשרה. התובע תמך תביעתו זו בחוות דעתו של פרופ' ירון זליכה, אשר העריך כי הנזק שנגרם לפל כתוצאה מהתנהלות משרד גורניצקי נע בין 52.1 לבין 86.45 מיליון דולר.
317. לטענת פרופסור זליכה פסילתו של משרד גורניצקי על ידי וועדת האתיקה, ולאחר מכן הקונסטרוקציה שבחר בה המשרד להתמודדות עם ההחלטה, גרמה לפגיעה חמורה ומהותית ביכולתו של פל למצות באופן אופטימלי את הליך התביעה שהגיש נגד פרופ' בן חיים.
318. כך ולשיטתו, משרד גורניצקי היה בניגוד עניינים מהותי וחמור ביותר שכן כדי להיות זכאי לשכר טרחתו היה חייב לסיים את ההליך בגישור, ולא הייתה למעשה אלטרנטיבה לחזור לבית המשפט. עוד לטענת המומחה, אילולא התנהלות התובעים ובהתבסס על מסמך ההתחשבנות, לפל היו סיכויי זכייה טובים מאוד שכן מבחינה חשבונאית מדובר במסמך מובהק של דוח התחשבנות, אשר אינו כולל השקעות לאחר 2005. מניתוח הצעות המגשר לשיטתו עולה כי זו אף הייתה עמדת המגשר.
319. אמנם, וכפי שעלה מחומר הראיות שבפני, הסכם הפשרה אשר נחתם בסופו של דבר, אולי היה פחות טוב מבחינת פל (ביחס להצעה הראשונה), ואף ברי כי פל קשר את הדברים להתנהלות התובעים. עם זאת, לא השתכנעתי כי דובר בסכומים עליהם הצביע המומחה מטעמו, ואף לא שוכנעתי כי הדבר קשור בהכרח בהתנהלותם של התובעים.
320. [חסוי בהתאם להחלטה מיום 5.2.2023]
321. אם כן, ובשים לב לאמור, סבורני כי לאחר שפל החליף את הייצוג, לא הייתה עוד מניעה להמשיך את ההליך בבית המשפט, ככל שפל היה חפץ בכך, ולפיכך, בפועל, מתנתק הקשר הסיבתי בין הסכם הפשרה שנכרת בסופו של דבר, לבין אחריות הנתבעים שכנגד למה שסוכם בו. בנסיבות אלו, מקובלת עלי טענת הנתבעים שכנגד, כי דבר לא מנע מפל לנהל את המשפט עד לגמר.
322. פל עצמו העיד כי החליט לחתום על הסכם הפשרה כי המגשר רובי בכר הנחה אותו כי כך כדאי לו לפעול, וכי ניהול משפט הוא עינוי, ולכן רצה לסיים עם זה:
"Again, I signed it because it is a very torturous thing to go through litigation. I am not a kid, Rubi guided me to sign it. That is what I signed it."
[פרוטוקול 13.9.2021, בעמודים 109 – 110 מתוך 182; ראו גם פרוטוקול 13.9.2021, בעמוד 106 מתוך 182].
323. לטענת פל, כתוצאה מהתנהלותם של המשרדים והפרת החובות על ידיהם נגרמו לו נזקים ראייתיים אשר בגינם לא יכול היה להעריך את הסיבה האמיתית שבגינה לא ניתן היה לקבל מבן חיים תוצאות מספקות לצורך יישוב התיק. בשים לב למסקנתי לעיל באשר להתנתקות הקשר הסיבתי, איני סבור כי הטענה רלוונטית, אולם למען לא נותיר אבן בלתי הפוכה, אתייחס אליה להלן.
324. כאמור, פל טען כי כתוצאה מהסתרת המידע המכוונת של משרד גורניצקי, לא היה באפשרותו להתנהל בצורה מושכלת, ואף נגרמו לו נזקים בניהול הגנתו במסגרת התביעה הראשית. בשים לב לאמור, טוען התובע כי יש להעביר את הנטל להוכיח את (היעדרו של) הקשר הסיבתי בין התוצאה הסופית לבין השווי המלא והמקורי של זכויות של פל, לכתפי הנתבעים שכנגד. איני סבור כמותו.
325. דוקטרינת הנזק הראייתי רלוונטית למצבים בהם הנתבע גורם לחסר בתשתית הראייתית הדרושה לתובע לשם הוכחת רכיב עובדתי מסוים בתביעתו. במקרים מסוג זה, עשוי בית המשפט להניח הנחה המטיבה עם התובע, כך שהנטל לסתור הנחה זו יונח לפתחו של הנתבע. עם זאת, הנטל יעבור אך ביחס לעובדות שהנתבע פגע באפשרותן להוכיח, כאשר הנטל להוכיח כי קיים נזק ראייתי מוטל על התובע. עמד על הדברים בית המשפט העליון (מפי כבוד השופט הנדל) בע"א 1399/20 פלוני נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (27.12.2021) (להלן: "עניין פלוני"):
"החסר האמור פועל כנגד המערער, שכן הכלל הראייתי השלט ברגיל במשפט האזרחי הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". בענייננו מבקש כאמור המערער להעביר את נטל השכנוע לגבי הוכחת יסוד הקשר הסיבתי אל שכמי המשיבה, בהתבסס על דוקטרינת הנזק הראייתי. דוקטרינה זו, שזכתה להכרה בפסיקת בית משפט זה, רלוונטית למקרים שבהם הנתבע גורם באופן רשלני לחסר בתשתית הראייתית הדרושה לתובע לשם הוכחת רכיב עובדתי מסוים בתביעתו. במקרים אלה, עשוי בית המשפט להניח באותו הקשר הנחה המיטיבה עם התובע, כך שהנטל יונח לפתחו של הנתבע לסתור הנחה זו.
מההגדרה האמורה עולה כי נדרשים מספר רכיבים כדי לבסס טענת נזק ראייתי: עמימות עובדתית; שנוצרה כתוצאה מנזק לראיות שבשליטת הנתבע; עקב התרשלות הנתבע; ובאופן שמונע מהתובע להוכיח עובדות הנדרשות לתביעתו. רק בהתקיים רכיבים אלה, יעבור נטל השכנוע אל הנתבע. יובהר כי נטל זה יועבר רק ביחס לאותן עובדות שהנתבע פגע באפשרותו של התובע להוכיח, ולא ביחס לכל רכיב שהוא החיוני להוכחת יסודות התביעה. כמו כן, הגם שקיומו של נזק ראייתי מעביר את הנטל לנתבע למלא את העמימות העובדתית שנוצרה, עדיין הנטל לביסוס הטענה לקיום נזק ראייתי, על כלל הרכיבים שנמנו, מוטל על התובע. נטל זה אינו כבד, אבל הוא קיים. לא די כי צד מכריז על קיומו של נזק ראייתי, או מראה כי התקיימו חלק מן הרכיבים הנדרשים – כדי שיוכל ליהנות מפירותיה של הדוקטרינה (ראו למשל: ע"א 10094/07 פלוני נ' בית החולים האנגלי אי.מ.מ.ס, פסקה 7 לחוות דעתי [פורסם בנבו] (24.11.2010); ע"א 6991/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 [פורסם בנבו] (24.10.2011); גיא שני חזקות רשלנות – העברת נטל ההוכחה בדיני נזיקין 303-322 (2011))." [עניין פלוני, פסקה 5 בפסק דינו של כבוד השופט הנדל; ההדגשות שלי-נ.ע.]
326. במקרה דנן, טענותיו של פל בעניין זה נטענו בכלליות ואין בהן לעמוד בנטל הנדרש. ממילא סבורני כי אין מטרת הדוקטרינה לשמש במקרים כגון המקרה דנן. כך דוקטרינת "הנזק הראייתי" מבוססת במידה רבה על היתרון שיש לנתבע מבחינת הנגישות לחומר הראיות להוכחת עילת התביעה. במקרה דנן, התובע שכנגד אינו טוען כי אינו יודע מה גרם לשינוי הנטען אצל בן חיים, אלא טוען כי השינוי נגרם בעקבות החלטת ועדת האתיקה ויכולתו של בן חיים לגרום להפסקת ייצוג משרד גורניצקי בתיק. בנסיבות אלו, אין הדבר דומה למשל, לחולה אשר אין לו שום יכולת לדעת מה התרחש בניתוח אשר בסופו התעורר עם נזק, ואין לו כל יכולת לדעת מה גרם לו. ממילא כיום יש בידיו את מלוא הראיות, ואין הוא נמצא בחסר ראייתי.
327. מכל מקום, משסבורני כי שעה שהוחלף הייצוג הקשר הסיבתי התנתק בכל מקרה, משנפתחה בפניו הדרך לשוב ולהתדיין בבית המשפט והוא בחר שלא לעשות כן, אין עוד רלוונטיות לטענה. בשים לב לאמור, איני סבור כי ניתן לקבל את טענתו של פל כי יש להעביר את הנטל להוכיח את העדר הקשר הסיבתי בין התוצאה הסופית לבין השווי המלא והמקורי של זכויות פל, לכתפי הנתבעים שכנגד, ואף איני סבור כי ניתן לקבל את הטענה בכללותה.
328. לנוכח כל האמור לעיל, ראיתי לדחות את תביעתו של פל בעניין זה.
329. אציין, למען הסר ספק, כי משלא ראיתי לקבל את תביעתו של פל בעניין זה, לא ראיתי צורך להידרש לחוות דעתו של פרופ' שריג מטעם הנתבעים שכנגד.