105. האם השימוש בחלק קטן מתוך השיר המלא, יצירתו של התובע מהווה הפרה של זכות יוצרים? כאן אפילו מדובר בחלר ממשפט שלם. האם זהו שימוש בחלק המהותי של היצירה באופן המקנה פיצוי עליה?
106. הן טענות התובע והן חוות דעתו של המומחה מטעמו התייחסו למשפט השלם. דהיינו: "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד".
לעומת זאת, מה שהופיע על גבי השלט המדובר הוא רק חלקו הראשון של המשפט: "מי שמאמין לא מפחד".
מכאן, טען מנהל הנתבעת 2 מר עוזי כהן בתצהירו, כי הנתבעת 2 הייתה רשאית לעשות שימוש במשפט זה, שכן זהו ציטוט בודד, חצי משפט מתוך היצירה כולה (ראו סעיפים 23 – 25 לתצהירו). הוא הוסיף כי על יתר השלטים המשווקים על ידו מופיעים או משפטים ו/ואו צמדי מילים שחלקם אף מופיעים בשירים אחרים. לדוגמא: "כי האדם עץ השדה", זהו חלק מתוך יצירה והשימוש בו אינו מהווה הפרת זכות יוצרים אלא נחלת הכלל.
גב' ענבל אוחיון שהיא מנהלת קטגורית מוצרי מדף וקניינות בתחום הדקורציה בהום סנטר העידה בתצהיר העדות הראשית, כי הופתעה לשמוע שהתובע טוען לזכות יוצרים במשפט "מי שמאמין לא מפחד" שכן סברה שמדובר במשפט מן המקורות. משפט גנרי הרווח בקרב הציבור הרחב (סעיף 20 לתצהירה).
בהמשך, סעיפים 21 – 23 היא מציינת אסמכתאות רבות לשימוש במשפט זה, למשל ע"י פוליטיקאים שונים שלי יחימוביץ', משה פייגלין, גדעון סער ומפלגת כחול לבן.
107. גם העדויות מטעם התובע כולל המומחה מטעמו, התייחסו למשפט השלם "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד".
כך, ראשיתה של חוות דעתו של המומחה מר אסף, מתייחסת למשפט המלא "מי שמאמין לא מפחד, את האמונה לאבד", ולא דווקא למשפט החלקי נושא התביעה: "מי שמאמין לא מפחד":
"...האם המשפט 'מי שמאמין לא מפחד/את האמונה לאבד', שהוא נושא התביעה, נכתב כבר במקורות עבריים קדומים (וממילא מופקעת בלעדיותו של התובע מר יוסי גיספן עליו), או שמא מדובר בצירוף לשון מקורי וייחודי (ולפיכך גיספן הוא יוצרו הבלעדי)?"
יחד עם זאת, נאמר בגוף חוות הדעת כי היא מתייחסת למשפט המלא, בחלקו או בשלמותו (ראו בעמ' 6 ו- 8 לחוות הדעת).
108. לעומת זאת, בשלט נשוא התביעה הופיע חציו הראשון של המשפט בלבד, ארבעת המילים הראשונות : "מי שמאמין לא מפחד".
אין ספק, כי הנתבעות עשו שימוש על גבי השלטים ששיווקו/הפיצו/ מכרו, בחלק ממשפט שלם שהוא פרי יצירתו של התובע. הנתבעות ציטטו רק חלק קטן מתוך השיר, ארבע מילים בלבד, ולא את השיר כולו.
109. הנתבעות אישרו, כי הן נוהגות לעשות כן בשלטי השראה נוספים בהם מופיע ציטוט של משפט או אפילו חצי משפט מתוך שיר מוכר כגון: "כי האדם עץ השדה".
הגם שמדובר במקטע קטן מתוך שיר שלם, ובמילים ללא לחן המודפסות על גבי שלט, מן הסתם בראשו של כל אדם סביר הצופה בשלט מתנגן הלחן הנלווה לאותם מילים. הלחן אינו פרי יצירתו של המשורר. אי לזאת, גם אם התעורר בליבו של האדם הסביר ההקשר לשיר כולו, כשלעצמו אינו יוצר הפרה של זכות יוצרים.
השאלה היא רק אם המשפט החלקי מתוך השלם, מהווה הפרה.
110. אני מוצאת, כי כאשר הציטוט החלקי מתוכו יוצר הקשר מיידי אצל האדם הסביר למכלול השיר - יצירתו של התובע, אין לומר כי מדובר בחלק שולי מתוך השיר שאינו מהווה הפרה של זכות יוצרים. העובדה שמדובר בקטע מהותי ולא שולי, נלמדת גם מכך ששמו של השיר בנוי על הרעיון האמוני המגולם באותן מילים : מילים "מי שמאמין".
לכן, הציטוט של אותו משפט אינו ציטוט של חלק בלתי חשוב ביצירה, אלא של העיקר. לכן, גם אם זהו ציטוט חלקי – אין זה מפקיע את זכות היוצרים של היוצר.
זה אינו "שימוש אגבי" כפי שנטען ע"י הנתבעות.
זהו שימוש במהות שהשיר בא לבטא אמונה והעדר הפחד שבצידה.
111. אסכם ואחדד, אני מוצאת כי גם אם מדובר בשימוש במשפט חלקי, קטע קצר של 4 מילים מתוך שיר שלם, עדיין מדובר במילים המיוחסות אינסטינקטיבית לתובע, מעוררות קונוטציה מידית ליצירה שיצר, כך שהשימוש באותן מילים מהווה הפרת זכות יוצרים.
112. לא התרשמתי מעמדת הנתבעות כי במשפטי השראה נוספים המוצגים על ידם ישנם ציטוטים חלקיים נוספים מתוך שירים מוכרים, והם לא נתבעו על כך מעולם. העובדה שיוצר מסוים לא עמד על זכויותיו אינה מפקיעה מיוצר אחר את הזכות לעמוד על זכויותיו.
113. כמו כן, הטיעונים שהביאה הנתבעת 1 מפי הגב' ענבל אוחיון, לפיה גורמים פוליטיים עשו שימוש ביצירה "מי שמאמין לא מפחד" ולא נתבעו על כך, אף היא אינה שוללת את ההפרה שבוצעה כאן. כאשר זכותו של היוצר להחליט אימתי והאם לממש את זכותו להגנה על זכויותיו. עם זאת, לכך עשויה להיות משמעות בהחלת ההגנות, ועל כך אעמוד להלן.
114. בהקשר של פרסום קטע אחד מתוך היצירה, אשוב להתייחס לאלמנט הזכות המוסרית של היוצר. זכות זו מורכבת משניים. הזכות לשייכות ליצירה והזכות לשלמותה.
הזכות המוסרית נועדה לעגן את הקשר בין היוצר לבין יצירתו והכל כדי ש: "שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין" (ס' 46(1) לחוק זכות יוצרים) ואילו הזכות לשלמות היצירה הינה זכותו כי "לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר" (ס' 46(2) לחוק זכות יוצרים).
115. הזכות המוסרית כשמה כן היא ותכליתה כאמור, כי היוצר יהיה זכאי להכרה והוקרה בגין יצירתו. הרווח או התמלוגים הכספיים אינם המטרה של זכות זו. עם זאת, כאשר הזכות מוכרת אחד הסעדים המוענקים ליוצר בנסיבות אלה הוא פיצוי כספי.
116. זכותו המוסרית של היוצר כוללת גם את זכותו שהיצירה לא תשתנה – שהיצירה לא תסולף. שינוי וסילוף היצירה יהוו פגיעה בערכה היצירתי. ייתכן שגזירת משפט אחד מתוך שיר שלם, אף הוא בא בכלל זה. דהיינו, העובדה שהשלט מכיל רק משפט חלקי מתוך קונטקסט שלם, עשוי להיחשב כהשחתת היצירה ולאו דווקא כמשפט חלקי, המקנה הגנה למפר.
מפר תמים האומנם?
117. לאחר שכל זאת אמרנו, יש לבחון האם עומדת לנתבעת 2 משווקת ומפיצת השלטים ובעקבותיו גם לנתבעת 1 שהציגה אותם למכירה בסניפיה, הגנת "מפר תמים".
לטענתן, כל אחת מהן פעלה בתום לב ומתוך סברה כי מדובר במשפט גנרי וברעיון עתיק שאינו פרי יצירתו של התובע.
118. סעיף 58 לחוק זכות יוצרים מגדיר "מפר תמים" כדלקמן:
"מפר תמים
58. הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".
119. בעיקרון, הגנת מפר תמים עומדת למי שלא ידע ולא חשד כלל בקיומה של זכות יוצרים ביצירה בה נעשה שימוש. רק במקרה בו הונח יסוד מהימן כי המשתמש הניח באופן מוטעה לאי קיום זכות יוצרים ביצירה, אזי תקום למפר הגנת מפר תמים.
טענה סתמית אינה מספקת בעניין זה.
ראו:
רע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסהוף, ניתן בהרכב כב' השופטים ריבלין, רובינשטיין ומלצר, מפי כב' השופט מלצר שם פסקה 23 (פורסם בנבו, 28.8.2012)
120. אחזור ואדגיש את עדויות נציגי הנתבעות בנושא זה.
מר עוזי כהן מנהל הנתבעת 2 העיד בבירור ובאופן אמין בישיבת יום 13.2.2022 בעמ' 101 לפרוטוקול בין הש' 32 – 33:
"לא ידעתי שזה יהיה רלוונטי. לא ידעתי שיש זכות יוצרים על משפטים. לא חשבתי בכלל שתהיה איזה שהיא בעיה".
גם הגב' אוחיון מטעם הנתבעת 2 ציינה בסעיף 1 לתצהירה:
"הום סנטר היא חברה המוכרת מוצרים בתחום שיפור ותחזוקת הבית בישראל באמצעות רשת של סניפים ברחבי הארץ. המוצרים נמכרים ע"י הום סנטר עומדים בכל דרישות הדין". (ההדגשה אינה במקור – נ.ג.).
כן ראו סעיף 20 לתצהירה:
"אני חייבת להודות כי כאשר נודע לי לראשונה שהתובע טוען לזכות יוצרים במשפט 'מי שמאמין לא מפחד' הייתי מאוד מופתעת. אני לא ידעתי שיש למישהו זכות יוצרים במשפט הזה ולמעשה חשבתי שמדובר במשפט מן המקורות שהינו משפט גנרי שרווח בקרב הציבור הרחב וכאשר נעשה בו שימוש בכל מיני אמצעים ודרכים".
הגב' אוחיון נחקרה על תצהירה בישיבת יום 13.2.2022 אולם לא נחקרה כלל על רכיבים אלא בתצהירה והדבר מדבר בעדו.
121. המפר טוען להגנת "מפר תמים" צריך להוכיח כי לא היה מודע לקיום זכות יוצרים ביצירה. הטענה צריכה להיות מפורטת ולא כללית. על המפר להראות בדווקנות כי לא ידע ולא היה לו יסוד סביר לחשוד בקיומן של זכויות יוצרים. בטענה סתמית לא די.
ראו :
ע"א 4630/06 דפנה שפר ואח' נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, ניתן בהרכב כב' השופטים ריבלין, ארבל ומלצר (9.7.2012, פורסם בנבו).
122. האם בענייננו מדובר ב"מפר תמים" או ב"מפר מיתמם"?
האם הנתבעות יחד ולחוד, עצמו במכוון את עיניהן לפני האפשרות שמדובר במשפט מוגן ולא טרחו לבדוק את זכויות היוצרים כאשר שיווקו אותו על גבי שלט מתחום "משפטי ההשראה"?
שמעתי את עדותם של שני הגורמים הרלוונטיים גם גב' אוחיון וגם מר עוזי כהן ושוכנעתי, כי פעלו בתום לב ומתוך מחשבה שאין המדובר במשפט המוגן בזכות יוצרים.
אלמלא כן, לא הייתה הום סנטר הנתבעת 1 רוכשת ומשווקת את המשפט הרלוונטי בכלל משפטי ההשראה שנמכרים בסניפיה.
בחקירתה הנגדית של גב' אוחיון, הושם דגש רב על משפטים המשחררים את הנתבעת 1 הום סנטר מכל אחריות משפטית. ראו עמ' 96 לפרוטוקול ש' 3 עד עמ' 98 ש' 16.
אולם, העדה הסבירה בפירוט רב וההסבר מקובל עלי, כי מדובר בחוזה אשר נועד לשחרר את הנתבעת 1 מכל אחריות באופן כללי ואין המדובר בצפיית פני עתיד לגבי הפרה. (לדוגמא: עמ' 97 לפרוטוקול ש' 21 - 27).
בנוהל השוטף של הום סנטר הנתבעת 1, כל ספק חותם על שיפוי מלא גם לגבי נושאים שאינם רלוונטיים אליו, והכל כדי לספק לה סנטר הגנה כללית ומלאה.
מכאן אני קובעת כי אין לראות בחוזה הגורף שהנתבעת 1 החתימה עליו את מר כהן מנהל הנתבעת 2, כדי לומר שהנתבעת 1 צפתה אפשרות להפרת זכות יוצרים בשלטי משפטי ההשראה, ובהם המשפט נשוא התביעה.
123. הפסיקה מכירה בהגנת "המפר התמים" כהגנה ראויה. אומנם, כאמור אין לטעון טענה זו על דרך הסתם ויש לצקת לתוכה תוכן. אולם כאשר מצליחות הנתבעות לבסס את עמדתן כי לא ידעו ולא היה עליהם לדעת או לחשוד כי מדובר ביצירה מוגנת, ראוי להעניק להן את ההגנה האמורה.
השוו:
פסק דינו של כב' השופט אלרון שכבר נזכר לעיל, ב- ע"א 8742/15, 8822/15 אסטרולוג הוצאה לאור נ' אלה שונייה וערעור שכנגד, ניתן בהרכב כב' השופטים מזוז , שהם, אלרון, ביום 3.12.2017, פורסם בנבו , שם סעיפים 54 – 60.
פסק דינה של כב' השופטת עינת רביד ב-ת.א.(מחוזי תל-אביב) 70406-01-17 חסון ואח' נ' איתן נורי ואח' (ניתן ביום 20.6.2018 פורסם בנבו), שם בסעיפים 33 – 36.
124. התובע הפנה כאמור, לפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת לושי-עבודי במסגרת ת.א.(שלום רחובות) 8376-12-10 גיספן ואח' נ' אביסרור (12.2.2014), בתביעה קודמת שהוגשה על ידו יחד עם אחר כנגד מר מוטי אביסרור, ראש עיריית ירוחם לשעבר, בגין שימוש מפר שנעשה בשיר "מי שמאמין" לצרכי קמפיין בחירות.
במסגרת פסק הדין שניתן בפרוטוקול הדיון, נקבע כפי שצוטט בסעיף 61 לפסק דין זה לעיל, כי נעשתה ע"י מר אביסרור הפרת זכויות יוצרים.
125. האם ניתן לראות בקיומו של אותו פסק דין משום תשתית לכך שהיה על הנתבעות לדעת ולהבין כי מדובר ביצירה מוגנת?
לטעמי התשובה לכך שלילית.
ראשית, פסק דין ניתן אומנם לאחר שמיעת עדים וראיות, אך זהו פסק דין קצר, לא מנומק ותמציתי שניתן על דרך הפשרה לאחר הסכמת הצדדים לכך.
שנית ועיקר, לפסק הדין לא ניתן פרסום באופן המקים חזקה כי הובא לידיעת הנתבעות או מי מהן, טרם ייצור/שיווק/מכירת/ השלטים נשוא התובענה.
126. תום הלב והקפדה על זכות היוצרים, מצד הנתבעות, עולה מן העידויות שנשמעו.
127. לגבי הנתבעת 1 :
החוזה המקיף עליו היא מחתימה את הספקים השונים המתקשרים עימה, אשר שם דגש בין היתר על זכויות יוצרים, מלמד כי הנתבעת 1 נזהרת ומקפידה בנושא זה.
ראו : תצהירה של גב' אוחיון סעיפים 13 – 15.
וכן עדותה לפני :
"גב' אוחיון: לא קיימת סתירה, יחסי העבודה שלי ושל עוזי ושל כל ספק אחר שאנחנו עובדים איתו בהום סנטר מתחילים בחוזה המסחרי, עוזי חתם על החוזה המסחרי ובעצם חתם לעמוד בכל הוראות הדין שהוא נדרש. בסיס היחסים שלנו מתחיל ונגמר באמון.
עו''ד חי: אני רוצה להעביר אותך לסעיף 9 וסעיף 12 שבשל העובדה שהנתבע 2 נקבע בהסכם שהשלטים באחריותה של עוזי תמונות ואת מפנה לסעיף 13 את מפרטת את הסעיפים שבהם מוטלת האחריות על הום סנטר. בתצהיר שלך רשימה ארוכה של סעיפים כגון סעיף 36 על מוצרים יעמדו בדרישות הדין הרלוונטי תסבירי לי בבקשה על איזה דין אנחנו מדברים?
גב' אוחיון: כל הוראות הדין. כל מה שנדרש.
עו''ד חי: בסעיף 14 לתצהיר את יכולה לקרוא בבקשה את הציטוט מתוך התצהיר שלך?
גב' אוחיון: "לעמוד בכל הדרישות על פי כל דין רלוונטי לרבות ואשר לסימון הסחורה בשפה העברית הוראות שימוש רישוי ועיוות דרישות".
עו''ד חי: בסעיף 15 את מפנה לסעיף 81 להסכם את יכולה לקרוא אותו בקול?
גב' אוחיון: "הספק לבדו יהיה אחראי לכל איכות המוצרים והוא יישא באחריות לכל נזק שייגרם לחברה ו/או לעובדיה ו/או לצרכניה"
עו''ד חי: כולם סעיפים בהסכם שהם מטילים את האחריות על עוזי תמונות זה נכון?
גב' אוחיון: כן.
עו''ד חי: למה היה חשוב להום סנטר לפרט בכזאת אריכות וכל כך הרבה סעיפים את היקף האחריות על פי דין שתוטל?
גב' אוחיון: תראה החוזה הזה הוא לא נתפר למידות של עוזי תמונות, כל סעיף כזה אמור לגעת בכל אזור אחר שאנחנו עובדים איתו".
(ההדגשות אינן במקור – נ.ג.).
(עמ' 96 לפרוטוקול מיום 13.2.2022 ש' 11 – 33).
מעדות זו, ומן החוזה הגורף שהנתבעת 1 מקפידה להחתים עליו כל ספק, שוכנעתי כי הנתבעת1 תמת לב ואינה מתירה הפרות במוצרים הנמכרים בסניפיה, לרבות בתחום זכויות היוצרים.
128 : אשר לנתבעת 2:
מנהלה מר עוזי כהן, העיד לפני, כי הוא מקפיד בזכויות יוצרים, ומשווק /מפיץ רק מוצרים מורשים :
"עו''ד חי: כשאתה מייצר את הציורים מי מצייר את הציורים?
מר כהן: הדפסים שמדפיסים אותן בפלונטר, יש ציורי שמן שאני מייבא מסין,
עו''ד חי: והסוג הראשון שדיברת עליו ההדפסים, מי מרשה לך לייצר אותם ולשכפל אותם?
מר כהן: יש מלא תמונות שאפשר לקנות אותם.
עו''ד חי: אתה מוריד תמונות מהאינטרנט?
מר כהן: לא, רק ברשות.
עו''ד חי: ברשות של מי?
מר כהן: יש חברות שמוכרות זכויות.
עו''ד חי: ואתה קונה מהם את הזכויות?
מר כהן: כן".
(עמ' 101 לפרוטוקול מיום 13.2.2022 ש' 16 – 26).
מר כהן העיד בצורה אמינה, ששכנעה אותי בתום ליבו.
אני מאמינה כי אילו היה יודע או חושד כי מדובר במשפט המפר את זכות היוצרים של התובע, לא היה משווק ומפיץ שלטים כאלו.
129. הגנת "מפר תמים" עומדת לנתבעות גם בשל אופן התנהגותן לאחר מעשה.
שלא כנטען ע"י התובע, לאחר שהנתבעות קיבלו את מכתבי ההתראה מטעם ב"כ התובע, הן לא התנכרו לאחריותן והפסיקו מיידית את מכירת השלטים המפרים.
מכאן ברור שאילו הנתבעות היו סבורות שמדובר בהפרה, לא היו משווקות או מוכרות את השלטים הללו. מיד כשעלתה הטענה ע"י התובע, וחרף ההכחשה, הן נהגו בזהירות יתרה, הפסיקו לאלתר את המכירות ואספו את הסחורה מן הסניפים.
ראו :
נספח 13 לתצהירה של גב' אוחיון מטעם הנתבעת 1. זהו מכתב מיום 14.4.2019 של עו"ד צפריר פז ב"כ הנתבעת 2 לעו"ד ישראל שפיר ממשרד עוה"ד המייצג את הנתבעת 1.
שם נאמר: "...
3(ג) מרשתי מעולם לא ידעה ואף כיום אינה יודעת, על היות המשפט האמור נושא זכות יוצרים כלשהי של מאן דהוא.
...
4. מבלי לגרוע מהאמור, ומרגע הפנייה למרשתי, חדלה מרשתי לשווק שלט זה עם הכיתוב האמור, הגם שכל זכות בגין זכות יוצרים במשפט האמור, מוכחשת מכל וכל".
עוד ראו:
נספח 14 לתצהירה של גב' אוחיון.
זוהי הוראה מיום 15.4.2019 שיצאה תחת ידה של הגב' אוחיון והיא מיועדת לסנטרים, סגנים, מנהלי מכירות אזוריים. שם נאמר כהאי לישנא:
"זכויות יוצרים – החזרה מיידית לספק עוזי תמונות
שלום לכולם,
עקב תביעה שהוגשה להום סנטר בגין הפרת זכויות יוצרים,
אני מבקשת לבצע החזרה מידית לתמונה/שלט של הספק עוזי תמונות.
הפריט נמצא תחת ברקוד כללי.
תוכנו: 'מי שמאמין לא מפחד'.
יש להוריד מהמדפים במיידי.
תודה, ענבל".
כן ראו :
נספח 15 לתצהירה של גב' אוחיון.
זהו מכתב תשובה של ב"כ הנתבעת 1 לב"כ התובע נושא תאריך 6.5.2019, שם נאמר :
"3. אציין שוב כי חברת עוזי תמונות, למען הזהירות, אינה מוכרת עוד את המוצרים נשוא מכתבך בסניפי מרשתי".
130. לסיכום פרק זה, שוכנעתי, כי הנתבעות ושלוחיהן, סברו בתום לב כי אין המדובר ביצירה מוגנת או בקטע ממנה, אלא במשפט גנרי השגור על פי כל שיסודותיו נעוצים במקורות קדומים. התנהלותן של הנתבעות בכלל, ולאחר שנודעה להן טענתו של התובע בפרט, כמו גם העדויות שנשמעו לפני מפי הגורמים המוסמכים אצל כל אחת מן הנתבעות, שכנעו אותי בכך. אשר על כן, אני רואה לנכון להעניק להן את הגנת המפר התמים.
מסקנות:
131. אני קובעת, כי התובע הוא בעל זכות היוצרים במילות השיר "מי שמאמין " וכי גם המשפט החלקי בן ארבעת המילים: "מי שמאמין לא מפחד, שנלקח מתוך השיר ונכתב על שלט ההשראה ששיווקה הנתבעת 2 לנתבעת 1, נהנה מהגנת זכות יוצרים.
132. במקרה דנן, היה לשתי הנתבעות ולפועלים מטעמן היסוד להניח כי המשפט האמור הוא "גנרי", פרי רעיון קיים, ואינו מוגן כזכות יוצרים .
לפיכך, עומדת להן הגנת "מפר תמים" הקבועה בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים ואין להשית עליהן חיוב כספי בגין ההפרה האמורה.
133. עם זאת, קביעתי כי מדובר בהפרת זכות יוצרים, מקבעת כאן את זכויות התובע ביצירתו, או חלקים ממנה, לעתיד לבוא.
סיכום:
134. מן המקובץ לעיל, אני קובעת, כי הגם שהמשפט "מי שמאמין לא מפחד" זכאי להגנה לפי חוק זכות יוצרים, הרי בנסיבות העניין, עומדת לנתבעות הגנת "מפר תמים" הקבועה בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים תשס"ח-2007. לפיכך, לא ראיתי להשית עליהם חיוב כספי בגין ההפרה האמורה.
135. הואיל וכך קבעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.
ברוח תקנה 153 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי מתשע"ט-2018 אני מנמקת את קביעתי בנושא ההוצאות.
מצד אחד, תביעת התובע נדחתה בשל הגנת "מפר תמים". לכאורה דחיית תביעה מצדיקה פסיקת הוצאות לחובתו.
מצד שני, קבעתי כי זכותו הופרה. לכאורה הפרת הזכות מצדיקה פסיקת הוצאות לחובת הנתבעות. אך כאן, מצאתי שהנתבעות עשו כן בתום לב, ועומדת להן ההגנה שבדין.
אשר על כן, כאיזון נאות, ראוי כי כל צד יישא בהוצאותיו.