בית משפט לתביעות קטנות ברחובות
ת"ק 9562-11-22 שניו ואח' נ' אביסרור ובניו יזום ופתוח בע"מ
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ
התובעים 1. דותן שניו
2. לי שניו
נגד
הנתבעת אביסרור ובניו יזום ופתוח בע"מ
פסק דין
לפניי תביעה כספית בסך 27,000 ₪ בגין איחור של 3 חודשים ו- 5 ימים במסירת דירה.
1. אין מחלוקת לגבי השתלשלות האירועים כדלקמן:
א. ביום 30.11.15 רכשו התובעים דירה מהנתבעת בפרויקט "אביסרור מגדלי המדע" ברחובות.
ב. על פי הסכם המכר, מועד המסירה החוזי נקבע ליום 30.07.18.
ג. בתאריכים 24.07.16 ו- 01.02.17 ביקשו התובעים מהנתבעת לבצע שינויים בדירה.
ד. הדירה נמסרה לתובעים ביום 04.11.18.
2. לטענת התובעים, הדירה נמסרה להם באיחור של 3 חודשים ו- 5 ימים. עוד נטען, כי העיכוב במסירה לא נבע מחמת השינויים שביקשו לבצע, שכן אלה ממילא בוצעו לפני יום 05.02.18, כ- 9 חודשים טרם מועד המסירה בפועל ובנסיבות אלה עתרו לקבלת פיצוי על פי סעיף 5 (א) לחוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר") בסך של 25,332 ₪ (שכר דירה דומה בשווי 5,333 ₪ לחודש x 1.5 x 3 חודשים ו-5 ימים) וכן לפיצוי בסך 1,668 ₪ בגין עוגמת נפש.
3. הנתבעת טענה, כי השינויים שביקשו התובעים לבצע הם רחבי היקף, בסך של 50,000 ₪ המחייבים בעלי מקצוע רלוונטיים. עוד טענה, כי על פי הסכם המכר נכתב מפורשות, כי "הקונה מאשר כי ידוע לו שהעמדת הדירה לרשותו תידחה עקב הזמנת השינויים ובהתאם לכך יידחה תאריך המסירה". כמו- כן בנספח השינויים נכתב, כי דחייה של עד 8 שבועות במסירה הינה דחייה מוצדקת. בנסיבות אלה נקבע מועד מסירה חדש ליום 30.09.18. על פי חוק המכר, איחור של 60 יום אינו מעניק פיצוי לרוכש. הדירה נמסרה כאמור ביום 04.11.18, דהיינו, לאחר 34 ימים במסגרת תקופת ה"גרייס" ואינה מזכה את התובעים בפיצוי כלשהו.
דיון והכרעה
4. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובעים להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו (ת/2, נ/1), אני קובעת, כי עלה בידי התובעים להרים את הנטל המוטל עליהם בהליך אזרחי להוכחת תביעתם, ועל כן דין התביעה להתקבל.
6. על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
7. על פי סעיף 5(ב) להסכם המכר "הקונה מאשר כי ידוע לו שהעמדת הדירה לרשותו תידחה עקב הזמנת השינויים ובהתאם לכך יידחה תאריך המסירה" (הסכם מכר צורף לכתב הגנה, נספח 1).
8. בתאריכים 24.07.16 ו- 01.02.17 חתמו הצדדים על נספח שינויים. באותו מסמך נכתב, כי "ידוע לנו כי יתכן והזמנת השינויים גורמת להארכת משך הבנייה בפרק זמן של עד 8 שבועות כדחייה מוצדקת..." (נספח 3 לכתב הגנה).
9. התובעים צירפו חוות דעת שמאית שהוזמנה על-ידי הנתבעת לצורך התחשבנות כספית עם דיירים שונים בפרויקט המגורים ממנה עלה שנכון לתאריך 05.02.18 "כלל ניתן לסכם כי הנכס בהליכי גמר סופיים ואינו מאוכלס" (עמ' 7).
10. התובעים צירפו חוות דעת שמאית בעניין דמי השכירות הראויים לדירת 5 חדרים בפרויקט, ממנה עולה, כי טווח המחירים נע בין 5,300 ₪ ל- 5,700 ₪.
11. אין מחלוקת שהתובעים ביקשו לבצע שינויים בדירה במועדים 24.07.16 ו- 01.02.17. מועד המסירה החוזי נקבע ליום 30.07.18 בעוד מועד המסירה בפועל היה ביום 04.11.18.
12. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, האם השינויים מאפשרים לנתבעת ארכה נוספת של 8 חודשים במועד מסירת הדירה אם לאו.
13. לשיטתה של הנתבעת, בהסכם המכר הוסכם שהתובעים מודעים לכך ששינויים עשויים להביא לדחיית מועד המסירה, וטופס השינויים נוקב בתקופה של 8 שבועות ולכן לתקופת הגרייס של 60 הימים בהתאם לחוק יש להוסיף 8 שבועות ומכאן שמסירת הדירה לא בוצעה באיחור ודין התביעה להידחות.
14. אין בידי לקבל עמדה זו של הנתבעת.
ראשית, הסכם המכר נוקב באמירה כללית לפיה שינויים יכול שיובילו להארכת המועד למסירת הדירה. אלא שטופס השינויים מכוחו מבקשת הנתבעת להוסיף 8 שבועות ארכה במסירת הדירה, אינו קובע את שמבקשת הנתבעת לצקת לתוכו.
טופס השינויים קובע באופן מפורש אופציה בלבד "ייתכן והזמנת השינויים גורמת להארכת משך הבנייה...". מדובר על אפשרות לכך שבנסיבות מסוימות בקשה לשינויים תביא להארכת המועד למסירת הדירה.
אלא שהנתבעת מבקשת לראות בניסוח לעיל, כקביעה מפורשת לפיה בעת החתימה על טופס השינויים היה ידוע לתובעים שהמשמעות היא תוספת 8 שבועות למועד המסירה.
ראשית, הנתבעת לא הוכיחה שעשתה שימוש באופציה זו של הארכת המועד למסירה ב- 8 שבועות נוספים בשל טיב השינויים, היקפם או בשל המועד בו התבקשו השינויים.
שנית, מדובר בנוסח מעורפל שלא מאפשר לתובעים לכלכל צעדיהם העתידיים בנוגע למועד המסירה. דהיינו, אם סבורה הנתבעת שכל שינוי באשר הוא משמעו דחיה של 8 שבועות במועד המסירה, הרי שנוסח טופס השינויים יש בו משום הטעיה שכן הוא נוקב בלשון של "ייתכן", דהיינו אופציה של הנתבעת הניתנת למימוש בנסיבות המתאימות. לו סברה הנתבעת שכל שינוי מקנה לה ארכה של 8 שבועות במועד המסירה, היה עליה לציין זאת במפורש בטופס השינויים וכל ספק בניסוח פועל לחובתה, אף שבמקרה זה אין כל ספק ואין כל מקום לפרשנות של הנתבעת. אמנם אין בידי לקבל את טענות התובעים כנגד החתימה שלהם על טופס השינויים שכן עשו זאת מרצונם החופשי, אך בפועל לא ניתנה הסכמתם במסמך זה לדחיית מועד המסירה, אלא הסכמה לאפשרות שהדבר יכול להוביל לדחיית מועד המסירה.
שלישית, שינויים במועד המסירה חייבים לנקוב במועד מפורש על מנת לאפשר לתובעים להתארגן בהתאם והעובדה שהנתבעת לא מסרה כל הודעה על שינוי במועד המסירה בשל השינויים מלמדת שהנתבעת הוסיפה לעצמה ארכה בניגוד לחוק. מדובר באופציה ששמרה לעצמה הנתבעת והיא תיאורטית, לא סבירה ובניגוד לתכליתו של חוק המכר שנועד להגן על רוכשי דירות (על חשיבותו של מועד מסירה מפורט ראו רע"א 6605-15 אילנה שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ [פורסם בנבו] (21.02.16)).
רביעית, מקום בו מבקשת הנתבעת לממש את האופציה של ארכה במסירת הדירה בשל שינויים שביקשו התובעים, הרי שהיא דאגה במקרה אחר להחתים את התובעים על נספח להסכם בו הובהר מפורשות, כי השינויים יובילו לאיחור במסירת הדירה לתקופה של 8 שבועות נוספים (ראו ת/2 למשל). בנסיבות בהן נהגה כך, עמדה לנתבעת הגנה מפני תביעה בגין איחור במסירה ביחס לאותה תקופה, שכן מדובר בתניה מפורשת של הצדדים על הוראות חוק המכר שיש לכבד (למשל רת"ק 65013-11-22 אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' ריחן [פורסם בנבו] (27.4.23)). זאת ניגוד למקרה שבפניי, בו הותירה הנתבעת בידיה אופציה בלבד, שהתובעים גילו שזו מומשה רק בעת שהיו אמורים לקבל את החזקה בדירה. הנתבעת לא דאגה להחתים את התובעים על הסכמה מפורשת לארכה בת 8 שבועות בשל השינויים או לכל הפחות למסור לתובעים הודעה מפורשת על כך שהנתבעת מממשת את האופציה, כך שהתובעים יוכלו לכלכל את צעדיהם בהתאם ולא להחזיק באופציה עד לאחר מועד המסירה החוזי.
15. כאמור, על פי חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת נכון ליום 05.02.18 הנכס היה כבר בהליכי גמר סופיים. לפיכך ניתן לקבוע גם לגופו של עניין, כי השינויים שביקשו התובעים לבצע היו מוכנים אפוא כבר במועד החוזי ומשהדירה לא נמסרה במועד החוזי זכאים התובעים לפיצוי.
כאמור מועד המסירה החוזי נקבע ליום 30.07.18, בעוד מועד המסירה בפועל היה ביום 04.11.18, דהיינו באיחור של 3 חודשים ו- 5 ימים (97 ימים) והתובעים זכאים לפיצוי בגין תקופה זו. על פי סעיף 5(א)(1) לחוק המכר יחושב פיצוי בשיעור של 1.5 ביחס לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה.
על פי חוות דעת התובעים, שכר דירה של דירת 5 חודשים בפרויקט הינה בסך 5,300 עד 5,700 ₪. המומחה לא הובא לחקירה אולם שיעור דמי השכירות לא נסתר. התובעים עתרו לקבלת פיצוי לפי שווי דירה בסך 5,333 ₪.
5,333 ₪ x 3.2 חוד' x 1.5 = 25,598 ₪.
עוד עתרו התובעים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש. בשים לב להתנהלות הנתבעת שלא ציינה בפני התובעים את המועד בו תימסר להם הדירה אני מוצאת לחייב את הנתבעת בגין חוסר נוחות מסוימת שנגרמה להם כתוצאה מעיכוב במסירת הדירה, בסך 1,000 ₪.
16. נוכח כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין עיכוב במסירת הדירה בסך 25,598 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 1,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן הם יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ' אייר תשפ"ג, 11 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
אדנקו סבחת חיימוביץ