תא (מרכז) 21593-03-19 אלקטרודן סחר בע"מ נ' פמילי ליין שיווק (1990) בע"מ

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

ת"א 21593-03-19 אלקטרודן סחר בע"מ נ' פמילי ליין שיווק (1990) בע"מ

תיק חיצוני:

בפני כבוד השופטת הלית סילש

התובעת
אלקטרודן סחר בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אביאל פלינט ושקד שטורפר

נגד

הנתבעת פמילי ליין שיווק (1990) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רפאל ליבא

פסק דין

תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר גרם הפרת חוזה, ולחיוב הנתבעת בפיצוי התובעת בגין נזק אשר נגרם לה עקב מעשי ומחדלי הנתבעת, ואשר הוערך לצרכי ההליך בסכום של עשרה מיליון ₪.
כתב התביעה המתוקן
1. במסגרת כתב התביעה נטען, בתמצית, כי בעקבות הקפאת הליכים של חברת יורוקום תקשורת דיגיטלית בע"מ (להלן: "יורוקום") רכשה קבוצת ח.י, עליה נמנית התובעת, חלק מנכסיה של יורוקום. במסגרת זו הועברו לתובעת זכויותיה של יורוקום בקשר עם פעילות הייבוא וההפצה של מזגני חברת HOME APPLIANCES (HK) COM LIMITED TCL (להלן: "TCL").
2. בין TCL לתובעת נכרתו, ביום 19.4.2018 שני חוזים – חוזה הפצה וחוזה שיווק, המסדירים את ההתקשרות בין שתי החברות.
במסגרת חוזים אלו, התחייבה התובעת לרכוש מ TCL מזגנים ומוצרים שונים וכן חלקי חילוף למוצריה, לשאת בעלויות הכרוכות במתן שירותים לאותם מוצרים, ולהכין תכנית עסקית ותכנית שיווק המתאימות לשוק הישראלי, על מנת להגדיל את היקף המכירות של מוצריTCL במדינת ישראל, לרבות רצועת עזה, הגדה המערבית ואיו"ש (להלן: "האזור").
3. במקביל, ועל מנת שתהא לתובעת הצדקה כלכלית להשקיע את המשאבים הנדרשים בבניית המותג ומיצובו באזור, ניתנה לה, על ידי TCL, בלעדיות מוחלטת ומלאה לשיווק והפצה של כלל מוצריה, ותוך שאלו כוללים מוצרים ממותגים הנמכרים תחת שמה של TCL כמו גם מוצרי OEM, שהם "מוצרי מדבקה", הנמכרים תחת שמות מסחריים שונים, אותם קובע היבואן/ המפיץ/ המשווק. כל זאת, עד ליום ה- 31.12.2020.
4. התובעת הסתמכה על חוזים אלו ועל הבלעדיות אשר ניתנה לה במסגרתם, והשקיעה עשרות מיליוני דולרים ברכישת סחורה וחלקי חילוף, בבניית המותג ובקידומו.
5. בחודש ינואר 2019, או בסמוך למועד זה, הגיעו אל התובעת שמועות לפיהן הנתבעת מבקשת להפיץ מוצרי OEM (מזגנים) של TCL בישראל, וזאת לאחר שיצרן המזגנים ממנו נהגה הנתבעת לרכוש מזגנים, חדל לעבוד עמה. ניסיונות התובעת לברר שמועות אלה עם הנתבעת לא צלחו.
6. התובעת פנתה אלTCL לבירור העניין. להפתעתה, ולמגינת לבה, אישרה TCL, ביום 21.1.2019 את השמועות בעניין הנתבעת, ואף עדכנה כי שבוע קודם לכן, נכרת בינה לבין הנתבעת חוזה.
התובעת מצדה, הבהירה כי מדובר בהפרת חוזה, והדברים אמורים היו להתברר בפגישה בין הצדדים, כשבוע לאחר מכן. בסופו של יום, הפגישה התקיימה רק ביום 12.2.2019, ובגדרה הבהירה TCL, כי היא אכן מתכוונת למכור מזגני OEM לנתבעת.
7. התובעת פנתה לנתבעת, ביום 14.2.2019, במכתב רשמי, ודרשה ממנה לחדול ממעשיה ולהימנע ממצב של גרם הפרת חוזה, כמשמעותו בס' 62(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פק' הנזיקין").
בהמשך לבקשתה של הנתבעת, אף הועברו אליה אסמכתאות ביחס לבלעדיות שניתנה לתובעת, וכן נקבעה פגישה בין הצדדים.
8. אלא שבעוד שבידה האחת, פעלה הנתבעת לכאורה לקיום פגישה והידברות ביחס למחלוקת שבין הצדדים, בידה האחרת היא המשיכה לפעול לקידום הזמנת המזגנים מחברת TCL.
בסופו של דבר, הנתבעת הבהירה, בפגישה אשר התקיימה בין הצדדים ביום 6.3.2019, כי בכוונתה להמשיך ולקדם את רכישת המזגנים מ TCL ואת הפצתם באזור.
9. לטענת התובעת, המועד הרלוונטי לבחינת תום לבו של המפר, אינו במועד כריתת החוזה הנוגד, אלא במועד בו הוא מתעקש על המשך קיומו, על אף ידיעתו שבכך הוא גורם להפרה.
10. לשיטתה, הנתבעת ידעה על הבלעדיות שניתנה לה גם בטרם משלוח מכתב ההתראה, מאחר שמכירת הפעילות מיורוקום אליה, פורסמה בהרחבה בעיתונות, וכיוון ששוק המזגנים הוא שוק מצומצם, אשר כלל ה"שחקנים" בו מודעים לפעילות מתחריהם.
11. בנוסף, התובעת התריעה בפני הנתבעת על הפרת החוזה ביום 14.2.2019.
מתגובת הנתבעת לבקשה למתן צו מניעה זמני, אשר הוגשה ע"י התובעת, עולה כי נכון לאותו מועד, טרם נכרת בין הנתבעת לחברת TCL חוזה מחייב, אלא רק הועברו טיוטות.
יתרה מכך, מתנאי ההזמנות אשר צורפו לתגובת הנתבעת, עלה כי נכון למועד ביצוע ההזמנות שולמה רק מקדמה, בעוד את מרבית התמורה נדרשה הנתבעת לשלם רק בסמוך למועד משלוח הסחורה, אשר אמור היה לחול ביום 30.3.2019.
עוד בקשה התובעת להדגיש כי מרבית ההזמנות בוצעו ע"י הנתבעת רק בחודש מרץ 2019.
12. התעקשותה של הנתבעת על ייבוא המזגנים לישראל, תוך הרחבת ההתקשרות עם חברת TCL, היא שגרמה, באופן ישיר, לשיטתה של התובעת, להפרת החוזה עמה, כאשר ביום 16.4.2019, הודיעה TCL לתובעת על ביטול החוזה, לכאורה באמתלה של אי עמידה ביעדי המכירה השנתיים – הודעה אשר כשלעצמה, מהווה הפרה של החוזה שבין TCL לתובעת.
13. התובעת טענה לגרם הפרת חוזה, רשלנות ועשיית עושר שלא במשפט, ועתרה לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב השקעותיה בקידום הפרויקט, בסך של 12,720,961 ₪, כמו גם להשבת הרווחים שצמחו לתובעת, תוך עשיית עושר ולא במשפט. לצורכי אגרה, הועמד הסך הכולל של התביעה על עשרה מיליון ₪.
כתב ההגנה
14. בכתב ההגנה נטען, כי מדובר בתביעה מניפולטיבית וסחטנית, הנעדרת בסיס עובדתי ומשפטי.
15. הנתבעת היא חברה ותיקה, המתמחה בייבוא, שיווק ושירות של מערכות מיזוג אוויר מתקדמות בלבד, ופועלת במשק הישראלי משך כ- 30 שנה. לנתבעת ידע מקצועי והנדסי רב בתחום מיזוג האוויר, והיא בעלת מוניטין בתחום.
16. על אף טענתה של התובעת לפיה בינה לבין חברת TCL נחתמו חוזי שיווק והפצה, לכתב התביעה צורף חוזה עם חברה אחרת – Electrodan Ttading Ltd, ואף הוא, אינו חתום.
17. לטענת הנתבעת, התובעת מסתירה מבית המשפט הנכבד עובדות מהותיות, ובכלל זה, העובדה כי TCL היא זו אשר פנתה אל הנתבעת והציעה לה למכור מזגני OEM מתוצרתה, כי TCL הודיעה לתובעת, עוד בחודש דצמבר 2018, כי בכוונתה לשווק מזגני OEM מתוצרתה באמצעות חברות אחרות וכי היא אף פנתה לחברות נוספות במטרה לשווק דרכן מזגנים כאמור, וכי TCL הודיעה לנתבעת, בטרם ההתקשרות עמה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין מניעה להתקשרות ביניהן. הנתבעת הפנתה להתכתבויות שהוחלפו בינה לבין מנהלת המכירות של הנתבעת, עוד בטרם קבלת מכתב ההתראה מהתובעת, מהן עולות לכאורה עובדות אלה.
18. לאחר קבלת מכתב ההתראה של התובעת מיום 14.2.2019, ערכה הנתבעת בירור טלפוני נוסף עם TCL, ביום 18.2.2019. במסגרת שיחה זו, הובהר לנתבעת, כי החוזה בין התובעת ל- TCL הסתיים. בנוסף אישרה מנהלת המכירות של TCL, במכתב נוסף מיום 21.2.2019, כי TCL הודיעה לתובעת, עוד בחודש דצמבר 2018, שבכוונתה לשווק מוצרי OEM מתוצרתה לשוק הישראלי, נוכח היעדר עמידה של התובעת ביעדי המכירות שנקבעו.
19. בנסיבות אלה, ברור כי התקשרותה של הנתבעת עם TCL, לא הייתה זו אשר גרמה להפרת חוזה כלשהו של התובעת עמה, ככל שחוזה כאמור היה קיים, ואף לא ניתן לטעון לחוסר תום לב של הנתבעת, אשר חזרה וערכה בירורים מול TCL, תוך שהובהר לה כי החוזה עם התובעת הסתיים וכי TCL מתכוונת, בכל מקרה, לשווק מזגני OEM בישראל, בין אם באמצעותה ובין אם באמצעות גורם אחר.
20. לטענת הנתבעת, במועד פנייתה של התובעת אליה, היא כבר רכשה מ TCL עשרות אלפי מזגנים, שילמה בגינם מקדמות ומכרה אותם ללקוחותיה, ובמועד זה כבר לא היה באפשרותה לאתר יצרן מזגנים אחר אשר יספק לה סחורה לקיץ 2019 ולשנה שלאחריה, נוכח ההליך הארוך והמורכב הכרוך בכך.
21. עוד נטען על ידה, כי לצורך הזמנת מזגני OEM, היא מעסיקה מהנדסים ואנשי שיווק, אשר מסייעים לה ב"תפירה אישית" של המזגנים, על פי היכרותה עם צרכי השוק הישראלי. המזגנים המשווקים על ידה, הם בעלי מאפיינים השונים בתכלית מאלה המיובאים ע"י התובעת. בין היתר הם בעלי תפוקות קירור וחימום שונות, אורך וקוטר צנרת וגודל יחידה פנימית שונים, פאנל חיצוני ושלטי בקרה שונים וכד', והם משווקים תחת שמה. הנתבעת הדגישה, כי אין בכוונתה למכור מזגנים ממותגים, אלא אך מזגני OEM.
22. הנתבעת הוסיפה וטענה כי ביום 4.4.2019, התקיים דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני, שהגישה התובעת כנגדה, כאשר בהמלצת השופט הדן, אשר הביע דעתו ביחס לסיכוייה הקלושים של התובעת, היא חזרה בה מן הבקשה. עם זאת, בניגוד להמלצתו, התובעת בחרה שלא למקד את מאמציה מול TCL, אלא מול הנתבעת.
23. עובדתית, התובעת היא זו אשר הפרה את החוזה מול TCL, עת לא עמדה בכמות המזגנים אותה התחייבה לרכוש, והפרה זו, היא אשר גרמה לחברת TCL לחפש מפיץ ישראלי אחר, אשר ימכור מזגני OEM עבורה.
כתב התשובה
24. במסגרת כתב התשובה חזרה התובעת על טענותיה והבהירה, בין היתר, כי הנתבעת התקשרה עם TCL בשלוש הזמנות שונות, כאשר במועד משלוח מכתב ההתראה מהתובעת לנתבעת (14.2.2019), טרם נחתם חוזה כלשהו בין הנתבעת ל TCL, והוחלפו טיוטות בלבד. עוד ביקש/ה התובעת להדגיש כי באותו מועד, שילמה הנתבעת ל TCL מקדמה בלבד, על חשבון שתי ההזמנות הראשונות (כאשר מרבית הסכום אמור היה להשתלם בסמוך למשלוח הסחורה) וייצור המזגנים טרם החל, כך שניתן היה בקלות לבטל את ההזמנות.
25. עם זאת, לאחר ישיבת המו"מ בין הצדדים, ביום 6.3.2019, לא רק שהנתבעת לא ביטלה את ההתקשרות עם TCL, אלא שהיא אף פעלה לקידומה ולהרחבתה, וכן העבירה סכום נוסף ע"ח תמורת המזגנים.
26. יתרה מכך, בתאריכים 27.2.2019 ו- 19.3.2019, הבהירה TCL, בעקבות פניותיה של התובעת אליה, כי היא לא תספק לנתבעת מזגנים נוספים, מעבר למשלוח של חודש מרץ, אליו היא כבר התחייבה, אולם התעקשותה של הנתבעת מול TCL, לקבלת ההזמנות, כמו גם תשלום הסכומים הנוספים והבהרת כוונתה להרחיב את ההתקשרות, הם-הם אלו אשר גרמו, בסופו של דבר, להפרת החוזה מול התובעת. כפועל יוצא מכך, ונוכח התעקשותה של התובעת כי TCL לא תמכור מזגנים לנתבעת, הודיעה TCL לתובעת, ביום 16.4.2019, על סיום ההתקשרות עמה, ובכך ירדו לטמיון מלוא השקעותיה של התובעת בבניית המותג.
27. התובעת הוסיפה וטענה כי אין כל רלוונטיות לטענה כי TCL התכוונה ממילא למכור מזגני OEM בארץ. מדובר בהיתממות לשמה, בפועל הדבר לא נעשה ו- TCL אף הבהירה כי תפסיק לספק מזגנים לנתבעת. כמו כן אין ממש בטענות בדבר הפרת חוזה ע"י התובעת, שכן בהתאם לחוזה שלה עם TCL, רק אי עמידה ביעדים במשך שנתיים רצופות יכול היה להוות עילה לביטול החוזה, וממילא TCL לא יכולה הייתה לקבוע, כבר באפריל 2019, כי התובעת לא תעמוד ביעדים לשנת 2019 . מעבר לכך, גם אם התובעת הפרה את החוזה, כל עוד לא בוטל, הוא שריר וקיים, וההזמנות אשר בוצעו ע"י הנתבעת עמדו בניגוד לו, והביאו, בסופו של דבר, לביטולו.
28. למעלה מן הצורך הוסיפה התובעת וטענה, כי לנתבעת לא היה צידוק מספיק לגרום להפרת החוזה, וכי גם בחינת מאזן הנזקים מלמדת כי הכף נוטה לטובת התובעת.
29. בשולי הדברים הבהירה התובעת כי היא אינה עותרת לקבלת סעד מעבר לזה אשר נתבע על ידה, וכי הסכומים אשר ביחס אליהם התבקש סעד הצהרתי, לא נועדו לצורך גביית כספים, אלא לצרכי מיסוי וכיו"ב.
לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בפרוטוקול הדיון ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמי להלן:
30. לצורך הכרעה בתיק זה, ונוכח הפערים בגרסאות הצדדים, מצאתי להקדים ולברר את השתלשלות האירועים העובדתיים (לרבות כרונולוגית), ובהמשך, ועל בסיס אלו להוסיף ולבחון את שאלת התקיימות יסודותיה של עוולת גרם הפרת חוזה.
נתונים עובדתיים
מהראיות אשר הובאו בפניי עלתה התמונה העובדתית הבאה:
31. ביום 8.4.2018, אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב, רכישת חלק מזכויותיה של יורוקום, ע"י קב' ח.י., ובכלל זה רכישת זיכיון לייבוא והפצה בלעדיים של מוצרי TCL, בכפוף להתקשרות של התובעת עם TCL בקשר לפעילות הייבוא וההפצה של מזגניה.
32. ביום 19.4.2018 התקשרה התובעת עם TCL בחוזה הפצה ובחוזה שיווק ביחס למזגנים מתוצרתה. במסגרת חוזה ההפצה ניתנה לתובעת בלעדיות לשיווק מזגני TCL באזור (כהגדרתו בהסכם), עד לתאריך 31.12.2020, וזאת הן ביחס למזגנים ממותגים והן ביחס למזגני OEM.
33. ביום 23.12.2018 פנתה TCL אל התובעת, בהצעה למנות משווק נוסף מטעמה באזור, שימכור מוצרי OEM לצד התובעת. התובעת סירבה לכך בהודעתה מיום 25.12.2018 (נספח 8 לתצהיר סרודי).
34. ביום 25.12.2018 בוצעה ההזמנה הראשונה של מזגנים מ TCL, ע"י הנתבעת, במסגרתה הוזמנו 5,160 מזגנים. ביום 31.12.2018 שולמה מקדמה על חשבון הזמנה זו.
35. ביום 13.1.2019, ביצעה הנתבעת הזמנת מסגרת של 20,058 מזגני OEM מ TCL ושילמה מקדמה על חשבון הזמנה זו (נספחים 17 ו- 18 לתצהיר מר סרודי).
36. ביום 14.1.2019 פנתה התובעת ל TCL, על מנת לברר שמועות אשר הגיעו לאזני נציגיה, בדבר קיומם של מגעים בין הנתבעת ל TCL, למכירת מזגני OEM בישראל. במענה לפנייה זו, השיבה TCL, ביום 21.1.2019, כי אכן הושגה הסכמה בינה לבין הנתבעת לחתימה על חוזה למכירת מזגני OEM ע"י הנתבעת (נספח 12 לתצהיר סרודי).
37. ביום 12.2.2019, התקיימה פגישה בין נציגי TCL לתובעת, במסגרתה הבהירה TCL כי היא מתכוונת להמשיך ולמכור מזגנים לנתבעת.
38. ביום 14.2.2019, פנתה התובעת במכתב רשמי אל הנתבעת, ודרשה ממנה לחדול מכל הידברות, מו"מ או התקשרות עם TCL (נספח 14 לתצהיר סרודי).
39. באותו היום (14.2.2019), במסגרת תכתובת בין TCL לנתבעת, ביחס לחוזה שאמור להיחתם ביניהם, ציינה נציגת TCL, כי אין בישראל גורם נוסף, מלבד הנתבעת, הרוכש ממנה מזגני OEM וכי בכוונתה להתקשר בחוזה למכירת מזגני OEM בישראל, עם גורם נוסף, מעבר לנתבעת.
40. לטענת הנתבעת, ביום 15.2.2019, התקיימה שיחה טלפונית בין נציג מטעמה לבין מנהלת המכירות של TCL, במסגרתה הבהירה TCL כי אין מניעה להתקשרות הצדדים בהסכם.
41. ביום 18.2.2019 התקיימה שיחה טלפונית נוספת בין הנתבעת לבין מנהלת המכירות של TCL (אשר הוקלטה), במסגרתה חזרה מנהלת המכירות של TCL ואישרה, כי אין מניעה להתקשרות של TCL עם הנתבעת, מאחר והחוזה שהיה לה עם התובעת, הסתיים עוד בדצמבר 2018 ואינו תקף, בשל אי עמידה של התובעת ביעדים (נספח 7 לתצהיר מר הניג).
42. ביום 19.2.2019, השיבה הנתבעת לפנייתה של התובעת, הבהירה כי על פי המידע שהיא קיבלה מ TCL, אין לTCL כל מגבלה משפטית להתקשר עמה בחוזה למכירת מזגני OEM, וביקשה מהתובעת, במקביל, להעביר לעיונה את סעיפי החוזה הרלוונטיים (נספח 15 לתצהיר מר סרודי). בו ביום העבירה התובעת את הסעיפים הרלוונטיים, לעיון הנתבעת.
43. ביום 21.2.2019 שבה מנהלת המכירות של TCL, ואישרה, בהודעת דוא"ל שנשלחה על ידה, כי TCL הודיעה לתובעת עוד בחודש דצמבר 2018 כי בכוונתה לשווק מזגני OEM בישראל באמצעות גורם נוסף, נוכח אי עמידתה ביעדים לשנת 2018 וחשש כי יקשה עליה לעמוד גם ביעדים לשנת 2019 (נספח 8 לתצהיר מה הניג).
44. ביום 26.2.2019 שלחה התובעת הודעת דוא"ל ל TCL, במסגרתה היא הלינה על התנהלותה של TCL והפרת החוזה על ידה, הבהירה כי היא מעולם לא הסכימה למכירת מזגני OEM באמצעות גורם אחר, וכן הבהירה כי היא נכונה לשקול את העברת זכויותיה למפיץ אחר, בכפוף לקבלת פיצוי בגין הוצאותיה ונזקיה.
45. ביום 27.2.2019 נשלחה תשובת TCL, במסגרתה הבהירה TCL כי היא תהיה מוכנה להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת, לאחר אספקת המשלוחים להם התחייבה, בחודש מרץ 2019.
46. ביום 6.3.2019 התקיימה פגישת משא ומתן בין התובעת לנתבעת, אך לא הושגו הסכמות.
47. בהמשך לפגישה זו נשלח (באותו היום - 6.3.2019), מכתב התובעת אל הנתבעת, בו הבהירה התובעת, פעם נוספת, כי אין בכוונתה להשלים עם התנהלות הנתבעת, תוך הצבת אולטימטום להפסקת הפעילות.
48. ביום 7.3.2019 דחתה הנתבעת את טענות התובעת כנגדה בנוגע לגרם הפרת החוזה והבהירה כי אין בכוונתה לחדול מפעילותה.
49. בהתכתבויות שהוחלפו בין התובעת ל TCL במהלך חודש מרץ 2019 (12.3.2019 ו- 19.3.2019) חזרה התובעת ודרשה את עצירת המשלוחים לנתבעת, ונענתה ע"י TCL, כי זו תהא נכונה להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת, לאחר חודש מרץ 2019 ובכפוף לאספקת המשלוחים שכבר הוזמנו. התובעת מצדה עמדה על דרישתה לבלעדיות ולביטול ההזמנות של הנתבעת.
50. ביום 12.3.2019 בוצעה העברת כספים מהנתבעת ל TCL, על חשבון ההזמנות שבוצעו.
51. ביום 16.4.2019 הודיעה TCL לתובעת על ביטול החוזה, מכאן ואילך.
52. ביום 30.4.2019, אישר מנהל המכירות של TCL, בהודעת מייל לנתבעת, פעם נוספת, את סיום ההתקשרות עם התובעת.
גרם הפרת חוזה
53. עוולת גרם הפרת חוזה, מעוגנת בהוראת ס' 62 (א) לפקודת הנזיקין, במסגרתו נקבע כדלהלן:
" מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון."
54. יסודותיה של עוולת גרם הפרת חוזה הם אפוא חמישה:
54.1. קיומו של חוזה מחייב כדין.
54.2. הפרת החוזה.
54.3. גרימה – קשר סיבתי בין פעולותיו של הצד השלישי לבין ההפרה.
54.4. ידיעתו של הצד השלישי – הן אודות קיומו של חוזה מחייב והן כי כתוצאה מפעולתו עשויה להיגרם הפרה של החוזה.
54.5. היעדר צידוק. (ר' ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד פ"ד נח(4) 314, 368 (2004); ע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' הרר (17.6.2019)).
בנוסף, ולצורך פסיקתו של פיצוי, נדרשת הוכחה כי נגרם נזק ממוני.
שאלת התקיימותם של יסודות אלו, תבחן על ידי באספקלריה של ההליך הפרטני, להלן;
חוזה מחייב כדין
55. דומה כי אין חולק על כך, שבין התובעת ל- TCL, נכרתו ביום 19.4.2018, חוזה הפצה וחוזה שיווק, (נספחים 4 ו- 5 לתצהיר מר סרודי), העונים על ההגדרה הנקובה בפקודה של "חוזה מחייב כדין".
כאמור, במסגרת חוזה ההפצה, ניתנה לתובעת בלעדיות בכל הנוגע לשיווק ומכירה של מזגני TCL באזור והובהר כי הבלעדיות מתייחסת לכל סוגי המזגנים המיוצרים ע"י TCL, לרבות מזגנים ממותגים ומזגני OEM (ס' 1 ו- 2 לחוזה ההפצה).
תקופת החוזה הוגדרה עד ליום 31.12.2020, וזאת ככל שהוא לא יבוא לסיומו קודם לכן, ע"י מי מן הצדדים (ס' 3).
ס' 6 לחוזה ההפצה כולל כמויות מינימום, אותם התחייבה התובעת לרכוש, במהלך תקופת החוזה, כמו גם התייחסות לסעדים המוקנים לTCL נוכח היעדר עמידה בכמויות המינימום והמנגנון להפעלתם (ור' גם ס' 2 להסכם השיווק).
56. הנה כי כן, בין התובעת ל TCL, היה קיים חוזה מחייב כדין, אשר עמד בתוקפו ממועד כריתתו, ביום 19.4.2018, ועד ליום 16.4.2019, עת בוטל ע"י TCL, כאשר בהודעת הביטול הובהר במפורש כי הביטול הוא ממועד ההודעה ואילך.
57. בהקשר זה אני מוצאת להדגיש, כי אין כל רלוונטיות לטענות הנתבעת, בדבר אופי היחסים שבין התובעת ל TCL, או להיעדר שביעות הרצון של TCL מהתנהלותה של התובעת, היקף ההזמנות שביצעה או התכנית העסקית אשר הוצגה על ידה לשנת 2019.
אף ככל והיה נמצא כי התובעת הפרה את החוזה מול TCL, ותהא ההפרה יסודית וחמורה ככל שתהא, אין בהפרה, כשלעצמה, כדי להביא לביטולו של החוזה, או כדי לפגוע בתוקפו המחייב. ההפרה מקנה לנפגע את הזכות לבטל את החוזה, אך כל עוד לא בוטל – הוא ממשיך לעמוד בתוקפו (ר' ג' שלו ו-י' אדר, דיני חוזים – התרופות (תשס"ט) 112 (להלן: "שלו ואדר"); ע"א 8191/16 לעיל).
הפרת החוזה
58. לטענת התובעת, TCL הפרה את החוזה מולה, במספר הפרות, הן כאשר סיפקה מזגני OEM לנתבעת, במהלך תקופת החוזה ובניגוד לתניית הבלעדיות הקבועה בו, והן כאשר ביטלה את החוזה, שלא כדין. טענות אלו של התובעת, ייבחנו בשורות הבאות.
אספקת מזגני OEM לתובעת
59. כאמור בין התובעת לTCL נכרתו חוזה הפצה וחוזה שיווק.
60. במסגרת חוזה ההפצה ניתנה לתובעת בלעדיות בכל הנוגע לשיווק ומכירה של מזגני התובעת באזור (ס' 2):
"The Company hereby appoints the Distributer as the Exclusive distributor of Company's Goods and grants the distributor the right to purchase Goods from the Company for resale in the State of Israel including the regions of Gaza' the west bank' Judea and Samaria…and the Distributor accepts the appointment subject to the terms and conditions set forth herein".
61. כן הובהר מפורשות (בס' 1) כי הבלעדיות מתייחסת לכל סוגי המזגנים המיוצרים ע"י TCL, לרבות מזגנים ממותגים ומזגני OEM, והודגש כי TCL לא תמכור מזגנים מתוצרתה באזור, באמצעות משווק אחר שאינו התובעת, לרבות כאלה המשווקים תחת שם מסחרי אחר (מזגני OEM):
"Goods herein after refer to all the models of products manufactured by TCL Air Conditioner (Zhongshan) Co., Ltd. Under any brand (including TCL or all OEM tradrmarks). For clarification purpose, company shall not sell any goods in the Territory through any entity other than the distributor (including goods under any trademarks)."
62. תקופת החוזה הוגדרה ממועד כריתתו (19.4.2018) ועד ליום 31.12.2020, וזאת ככל שהוא לא יבוא לסיומו קודם לכן, ע"י מי מן הצדדים (ס' 3).
63. החוזה בוטל, ע"י TCL ביום 16.4.2019, ומכאן שממועד כריתתו ועד ליום 16.4.2019 הוא עמד בתוקפו.
64. כפי שהובהר לעיל, בתאריכים 25.12.2018 ו- 13.1.2019, בוצעו הזמנות של כ- 25,000 מזגנים מ TCL, ע"י הנתבעת – כל זאת בשעה שהחוזה עם התובעת עמד בתוקפו, ובניגוד לתניית הבלעדיות המפורשת הכלולה בו. יתרה מכך, ההזמנות התקבלו, לאחר ש TCL פנתה לתובעת ביום 23.12.2018, בבקשה לקבלת הסכמתה למינוי משווק נוסף, ונענתה בסירוב (ר' נספח 8 לתצהיר מר סרודי).
65. עובדות אלה, אינן שנויות במחלוקת. TCL הודתה מפורשות באספקת המזגנים, במסגרת ההתכתבויות עמה, ואף עמדה על המשך ההתקשרות עם הנתבעת, או עם ספק נוסף אחר, גם לאחר שהתובעת התרעמה על כך והסבה את תשומת לבה להפרת ההתחייבויות החוזיות כלפיה.
66. בהקשר זה אני מוצאת לחזור ולהדגיש, כי אין כל רלוונטיות לשאלת הפרתו הקודמת של החוזה ע"י התובעת, ככל שזה אכן הופר. לא מדובר בחיובים התלויים זה בזה, וממילא אין הפרת החוזה ע"י אחד מהצדדים, מקנה זכות להפרתו, ע"י משנהו.
67. אספקת המזגנים לנתבעת באותה עת, ע"י TCL, מהווה אפוא, בפשטות, הפרה יסודית של החוזה עם התובעת.
ביטול החוזה
68. אין חולק כי ביום 16.4.2019, הודיעה TCL לתובעת על ביטול החוזה.
בעוד שלטענת התובעת, החוזה בוטל, שלא כדין, כאשר עצם הביטול, מהווה הפרה בוטה של החוזה עמה, טענה הנתבעת, כי מדובר בביטול כדין של החוזה, נוכח הפרתו ע"י התובעת, וזאת הן בשל אי עמידה ביעדי החוזה לשנת 2018 והן נוכח ההפרה הצפויה לאי עמידה ביעדי הרכישות לשנת 2019.
69. לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים, כמו גם בחוזים הרלוונטיים, באתי לכלל מסקנה כי ביטול החוזה ע"יTCL נעשה שלא כדין, וכי יש בו, כשלעצמו, כדי להוות הפרה של החוזה. אפרט;
70. בס' 6 לחוזה ההפצה נקבעו כמויות מינימום שנתיות, אותן התחייבה התובעת לרכוש, כמו גם הסעדים אשר יעמדו לרשות TCL, ככל שהתובעת לא תעמוד בהתחייבותה:
Article 6: Minimum Purchase Quantity
6.1 The Distributor shall achieve the minimum purchase quantity below:
From execution of this Agreement to 31.12.2018: no fewer than 30000 sets Air conditioner under TCL brand;
From 1/1/2019 to 31/12/2019: no fewer than 55000 sets Air conditioner under TCL brand and 10000 sets sets Air conditioner under OEM or TCL brand.
From 1/1/2020 to 31/12/2020 no fewer than 75000 sets Air conditioner under TCL brand.
The parties shall discuss during November of each sales period the feasibility of the minimum quantities set for the following sales period, and will make adjustments of the quantities if such adjustment are required.
6.2 Each period stated above shall be referred to as sales period herein.
6.3 The minimum Purchase quantity is subject to the quality of the goods and the company's support including inter alia technical support and competitive prices and purchase terms offered to the distributor by the company considering the position of the TCL's brand in the relevant market in the territory.
6.4 If the Distributor orders less than the Minimum Purchase quantity for any sale period, it shall be entitled to compensate for the quantity it failed to order from the Minimum Purchase quantity by ordering such missing quantity during the following sale period. If the Distributor orders more goods than required to under the Minimum Purchase quantity for any one sale period, the excess shall be credited toward the Minimum Purchase quantity for the following sale period.
6.5 If the Distributor fails to order, during two consecutive sale periods the relevant Minimum Purchase Targets Company's only remedy shall be it's entitlement to notify the Distributor in writing, within the period of ninety (90) days as of the end of the second sale period, of termination of the agreement, and in no event shall the Distributor be liable to compensate the company for any quantities that have not been purchased."
71. מסעיף זה עולה, בין היתר, כי בתקופה שבין חתימת החוזה ועד ליום 31.12.2018, התחייבה התובעת לרכוש לא פחות מ- 30,000 מזגני TCL ממותגים, ובשנת 2019 היא התחייבה לרכוש לא פחות מ- 55,000 מזגני TCL ממותגים ועוד 10,000 מזגני OEM או מזגני TCL ממותגים.
כן עולה מהסעיף, כי הצדדים מצאו לקבוע, כי לצורך חישוב כמויות המינימום, ניתן יהיה לצרף שתי תקופות עוקבות, באופן בו ככל שתירכש כמות מזגנים נמוכה מהכמות המינימלית אשר נקבעה לתקופה מוגדרת, תוכל התובעת להשלים את הכמות הנדרשת בתקופה העוקבת, לצורך הגעה לרף המינימלי, ואילו ככל שתירכש כמות העולה על כמות המינימום, היא תיזקף לזכות התובעת, בעת חישוב הכמויות בתקופה העוקבת (ס' 6.4).
בנוסף נקבע כי ככל שהתובעת לא תעמוד בכמויות המינימום הנדרשות, במשך שתי תקופות עוקבות, הסעד היחיד אשר יעמוד לרשות TCL, יהא אפשרותה להודיע על סיום ההתקשרות (ביטול החוזה), בהודעה בכתב של 90 יום מראש, בטרם תום התקופה השנייה.
72. בענייננו אין חולק כי התובעת לא עמדה בכמות המינימום לשנת 2018, של 30,000 מזגנים (ר' ס' 24 לתצהיר מר סרודי).
73. לטענת מר סרודי, אי העמידה ביעדים, נבע מסיבות אשר אינן תלויות בתובעת ואינן באחריותה, לרבות העובדה כי הליך אישור המכר על ידי בית המשפט התעכב רבות, וכן בשל גורמים התלויים ב TCL (ר' ס' 25 לתצהירו).
לעניין זה הוסיפה התובעת והפנתה את שימת הלב לנתונים על פיהם החדרת מותג לשוק, קידומו ובנייתו אורכים זמן, וכן כי עובדתית, התקשרותה של התובעת בעסקה עם TCL, והשלמת כלל האישורים הנדרשים, נעשתה סמוך מאוד לתקופת השיא של המזגנים – תקופת הקיץ (ר' נספח 2 לתצהיר מר סרודי, ע' 7).
ואולם, בכל אלו לא היה כדי לסייע לתובעת, ומקום בו מצאו הצדדים להסכם השיווק להגדיר, מראש, תנאי הרכישה/מכירה כמו גם כמויות מינימום, היה על התובעת, בפשטות, לעמוד בהן.
למעלה מכך, ככל והיו התובעת ו- TCL קובעות במסגרת חוזה ההתקשרות ביניהן, כי די באי עמידה בהיקפי הרכישה ביחס לתקופה בודדת כדי להביא לביטולו של החוזה, ספק באם היה מקום לראות את התובעת כמי שזכאית לקבל סעד בגין אותו ביטול.
אלא כי הצדדים הוסיפו וקבעו כי רק במקרה של אי עמידה ביעדים משך שתי תקופות עוקבות רצופות, יקנה ל TCL את הזכות לבטל את החוזה, וגם זאת, 3 חודשים טרם תום התקופה השנייה, ובהודעה של 90 יום מראש.
משכך - ביטול החוזה ביום 16.4.2019, כארבעה וחצי חודשים בלבד לאחר תחילת "התקופה השנייה", ומבלי שלתובעת ניתנה ההזדמנות להשלים את כמויות המינימום הנדרשות, בתקופה העוקבת, אינו תואם את הוראות החוזה, ולכאורה יש להוסיף ולהורות כי נעשה שלא כדין.
הפרה צפויה
74. בנקודה זו, הוסיפה הנתבעת וטענה כי בנסיבות העניין, היה ברור כי התובעת לא תוכל לעמוד בכמויות המינימום הנדרשות, גם בתקופה העוקבת, ומשכך, היה מקום לראות בהתנהלותה משום הפרה צפויה של החוזה, אשר אף היא, הקנתה ל TCL את הזכות לבטלו.
סוגיה זו, תידון בשורות הבאות;
75. ס' 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, מורה כדלקמן:
"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו."
76. אקדים ואומר, כי הפרה צפויה נקבעת במישור היחסים שבין המפר לנפגע, ולא במישור היחסים שבין המפר לצד ג', ודי בכך על מנת לקבוע כי אין עסקינן בטענת הגנה אשר יכולה לעמוד לנתבעת.
77. בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואתייחס לטענת ההפרה הצפויה לגופה.
78. בענייננו, התובעת לא גילתה דעתה כי אין בכוונתה לקיים את החוזה, וודאי שלא, באופן ברור וחד משמעי כנדרש (ר' שלו ואדר, בע' 138).
79. כך לדוגמא מציין מר סרודי בהודעת דוא"ל לTCL מיום 14.1.2019, לאחר שהוא מפרט את הקשיים שעמדו בדרכה של התובעת בשנת 2018 (נספח 13 לתצהיר מר סרודי), כי :
"Anyway, we are sure that we made the breakthrough that we needed in order to start 2019"
80. לפיכך נדרש להוסיף ולברר, האם מנסיבות העניין עלה כי התובעת לא יכולה הייתה או לא רצתה לקיים את החוזה.
81. באשר להסתברות להתקיימותה של הפרה צפויה, הרי שמדובר במבחן אובייקטיבי. הדעה הרווחת בקרב המלומדים, היא כי אין די בחשש גרידא או אפילו חשש סביר להתקיימות ההפרה, על מנת להצדיק את השימוש במנגנון ההפרה הצפויה, אלא כי מדובר בתרופה חריגה וקיצונית, אשר לצורך הפעלתה נדרשת הסתברות גבוהה להפרה, בבחינת "קרוב לוודאי".
כך למשל מציינים המלומדים שלו ואדר בספרם: "כנקודת מוצא נראית לנו הגישה הדורשת כי ההסתברות להתממשות ההפרה תהה גבוהה ביותר, קרי, קרובה לוודאי", וכן הם מציינים כי במקרים מסוימים, למשל כאשר השלכות ההפרה על הנפגע עלולות להיות חמורות, יש מקום להקל מעט ולהסתפק באמת מידה מופחתת של "סבירות גבוהה" או של "חשש ממשי", אולם בכל מקרה, חשש גרידא, או אפילו חשש סביר לאי עמידה בהתחייבות, לא מצדיק הזדקקות למנגנון ההפרה הצפויה (ר' שלו ואדר בע' 142; פרק (ב"ש) 60300-03-15 ישקול (מחסני ערובה) בע"מ בפירוק נ' כונס הנכסים הרשמי (19.4.2016); הפ"ב 55891-11-12 אולטרה אקוויטי השקעות בע"מ נ' גורביץ (17.12.2015); ת"א (ת"א) 16146-11-18 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' אאורה ישראל-יזמות והשקעות בע"מ (2.8.2022)).
82. בענייננו עלה מהראיות קיומו של חשש אשר אינו מופרך כי התובעת לא תוכל לעמוד בהתחייבותה לכמות מינימלית של מזגנים.
83. בהודעות דוא"ל שהוחלפו בין מר פרנק מ TCL למר סרודי, חזר מר פרנק והביע את חששה של TCL כי התובעת לא תוכל לעמוד בהתחייבותה לרכישת 55,000 מזגנים בשנת 2019, בין היתר נוכח רכישת 10,000 מזגנים בלבד, מתוך כמות מינימלית מוסכמת של 30,000 מזגנים, בשנת 2018 (ר' לדוגמא הודעות דוא"ל מיום 3.4.2019 ומיום 9.4.2019 וכן בהודעת הביטול עצמה מיום 16.4.2019, במסגרת נספח 26 לתצהיר מר סרודי).
84. מר סרודי, מצדו, לא הכחיש את הנטען על ידי התובעת.
בהודעת דוא"ל מיום 8.4.2019, הוא מציין כי נוכח הפרת התחייבותה של TCL, התכנית העסקית שהוכנה לשנת 2019, הפכה ללא רלוונטית.
בהודעה נוספת מיום 11.4.2019, הוא מבהיר כי התובעת תהא מוכנה להתחייב לרכישת הכמות המינימלית של מזגנים לה התחייבה (העומדת, לשיטתו, על 40,000 מזגנים ולא 55,000), אך בכפוף למספר תנאים, ובכלל זה שימור הבלעדיות אשר ניתנה לתובעת, הפחתת כמות המזגנים שנרכשה ע"י הנתבעת (25,000) מכמות המזגנים אותה התחייבה התובעת לרכוש (כך שמדובר למעשה בהתחייבות לרכישת 15,000 מזגנים בלבד), וכן קבלת עמלה בשיעור של 10%מרכישותיה של הנתבעת מ TCL בעבר ובעתיד. (ר' נספח 26 לתצהיר מר סרודי).
85. לא אותרה על ידי תכתובת במסגרתה אמירה מפורשת של התובעת, לפיה היא יכולה ומתכוונת לעמוד בהתחייבויותיה, ללא כל תנאי, ולפיכך דומה כי הרושם שהתקבל אצל TCL, לפיו התובעת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה החוזיות גם בשנת 2019, לא היה מנותק מהמציאות.
86. עם זאת, ברי כי הליך של החדרת מוצר לשוק, קידומו ובנייתו, אורך זמן, ולא בכדי קבעו הצדדים כי רק אי עמידה בכמויות המינימום משך 2 תקופות עוקבות תהווה הפרה של החוזה.
זאת ועוד; בהינתן השלבים המוקדמים יחסית של שנת 2019, הצהרותיה של TCL כי היא תהיה מוכנה להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת לאחר אספקת המזגנים של חודש מרץ ועדותו של מר סרודי, לפיה ייתכן כי ניתן היה "לבלוע" את אספקת המזגנים לנתבעת על פי שתי ההזמנות הראשונות באופן שלא יביא לפגיעה בלתי הפיכה במותג (ס' 49 לתצהירו), ההשלכות האפשרויות של כניסתו של "שחקן" חדש לשוק המשווק את מוצרי TCL, וכן הרושם, הבלתי נמנע, כי טענותיה של TCL הועלו באופן מגמתי, בהינתן הפרותיה הקודמות של ההסכם שבין הצדדים, קיים קושי בקביעה על פיה מתקיימים במקרה דנן תנאי הוראות הדין באשר לקיומה של הפרה צפויה ברמה של "קרוב לוודאי", וזו המצדיקה שימוש בדוקטרינה הרלוונטית.
87. מעבר לכך וחשוב מכך, ככל זכות חוזית, גם הזכות לביטול חוזה עקב הפרתו הצפויה, כפופה לעקרון תום הלב. לעניין זה יופנו הצדדים לשלו ואדר בעמ' 166, ולדברים הבאים:
"... ראוי לשוב ולהדגיש שבמשפט הישראלי זכות הבחירה של הנפגע – בין הסתמכות על ההפרה הצפויה לבין התעלמות ממנה – אינה זכות ברזל. הזכות להסתמך על ההפרה, כמוה כזכות להתעלם ממנה, כפופות שתיהן לעקרון תום הלב ולשיקול דעתו של בית המשפט המופקד על יישומו של עקרון זה במקרים קונקרטיים. הדרישה לפעול בתום לב ובדרך מקובלת עשויה להצמיח הגבלות שונות על דרך פעולתו של הנפגע מההפרה הצפויה. מחד גיסא, עשוי עקרון תום הלב לחייבו להימנע מביטול החוזה לאלתר בהסתמך על ההפרה – כל עוד המפר מגלה נכונות לחזור בו מן ההפרה. העיקרון עשוי אף לחייב את הנפגע להסכים לנהל משא ומתן מחודש עם המפר על-אודות התאמת תנאי החוזה לנסיבות שהשתנו, תוך ויתור על זכותו לקיום החוזה במתכונתו המקורית. מאידך גיסא, הדרישה לתום לב עשויה להגביל את זכות הנפגע להתעלם מן ההפרה הצפויה: כפי שראינו, היא עשויה לחייבו לפעול – באורח פסיבי, ולעתים אף אקטיבי – להקטנת הנזק הצפוי להתרחש בעקבותיה".
88. בענייננו, לא ניתן להתעלם מהפרתה הקודמת של TCL את החוזה בין הצדדים, באספקת המזגנים לנתבעת. בהתקשרותה של TCL עם חברה מתחרה של התובעת, בעלת ניסיון רב ממנה, בשוק המזגנים בארץ, היה כדי להקשות על התובעת לשווק את המותג, ומעבר לכך, היה בה כדי לערער את תחושת הוודאות המסחרית של התובעת ולהשליך על כמות המזגנים שאותה היא הייתה מוכנה להתחייב לרכוש.
89. אני ערה לנתון על פיו גם בשנת 2018, עוד בטרם סופקה לנתבעת כמות גדולה של מזגנים, התובעת לא עמדה ביעדים אותם בחרו הצדדים להציב.
עם זאת, כפי שהובהר לעיל, לא בכדי, נקבע בחוזה מנגנון, המאפשר צירופן של תקופות עוקבות והשלמת כמויות בין שנה לשנה. נתון זה מקבל משנה חשיבות עת עסקינן בשלבים הראשונים של ההתקשרות, אשר נעשתה בסמוך לעונת הקיץ, וכאשר התובעת עדיין לא הספיקה לקדם את המותג ולבסס את מעמדו בקרב הצרכנים.
90. בנסיבות אלה, ביטול החוזה, בשלבים המוקדמים של שנת 2019 (חודש אפריל), לכאורה עקב הפרתו הצפויה, כאשר בין הצדדים קיימים חילוקי דעות מהותיים באשר לאופן התנהלותה של TCL, מהווה שימוש בזכות שלא בתום לב.
91. בהינתן האמור לעיל איני מוצאת כי קיימת הצדקה בדין לעשות שימוש במנגנון ההפרה הצפויה כאמצעי לביטולו של החוזה, וחלף זאת יש להורות כי גם בביטול החוזה ע"י TCL, יש כדי הפרה של החוזה בין הצדדים.
92. בשולי פרק זה אוסיף ואציין כי דומה ובעובדת תשלום הסך של 1,000,000 $ (3,334,200 ₪) על ידי TCL לתובעת, הגם העדר הודיה בטענות, יש כדי ליתן משנה תוקף לנקוב (ר' נספח 29 לתצהיר מר סרודי).
93. סיכומו של פרק זה: TCL הפרה את החוזה עם התובעת, הן בעצם אספקת המזגנים לנתבעת, בניגוד לתניית הבלעדיות, והן נוכח ביטול החוזה מול התובעת, שלא כדין.
ביודעין
94. לצורך התגבשות העוולה של גרם הפרת חוזה, נדרשת מודעות של הנתבע, הן לקיומו של החוזה והן לכך שפעולותיו עלולות להביא להפרתו. הפסיקה פירשה את דרישת המודעות בצורה מרחיבה, באופן בו לשם ביסוסה די גם בידיעה קונסטרוקטיבית - 'עצימת עיניים' (ר' ע"א 8191/16 לעיל; ע"א 628/77 חסיד נ' קנופף, פ"ד לד(2) 225 (1979)).
95. בענייננו מצאתי כי יש לבחון את "ידיעתה" של הנתבעת, תוך חלוקה לשתי נקודות זמן: זו שלפני מועד קבלת מכתב ההתראה (ביום 14.2.2019) וזו שלאחריה.
ידיעת התובעת אודות התקשרות התובעת עם TCL בתקופה שלפני יום 14.2.2019
96. התובעת טענה כי הנתבעת ידעה על ההתקשרות בינה לבין TCL, נוכח הפרסומים הרבים שנעשו בקשר עם נפילתה של יורוקום ורכישת פעילותה, כמו גם העובדה כי שוק המזגנים בישראל הוא שוק מצומצם בו "כולם מכירים את כולם". (ר' ס' ' 30 ו 33 לתצהיר מר סרודי).
בנוסף נטען על ידה, כי היא ניסתה ליצור קשר עם בעלי הנתבעת, במטרה לברר את השמועות בדבר התקשרותה של הנתבעת עם TCL אולם הוא התחמק ממנה, כאשר בדיעבד ברור מדוע.
לא מצאתי לאמץ טענות אלו של התובעת, ואפרט;
97. נטל ההוכחה להוכחת כלל יסודות העוולה, מוטל על התובעת.
98. אני ערה לעדותו של מר הניג, לפיה הוא חי את שוק המזגנים (ע' 33 ש' 22 לפרוטוקול הדיון), ולא מן הנמנע כי הוא אכן ידע על התקשרות התובעת עם TCL.
99. עם זאת אני סבורה כי לא די בפרסומים שונים שנעשו בתקשורת, כמו גם בטענות בדבר היקפו המצומצם של שוק המזגנים, כדי לבסס את הידיעה הנדרשת לצורך ביסוס יסודות העוולה.
נדרש היה כי בנוסף, תפעל התובעת להבאת עדים או הצגתן של ראיות נוספות, מהן ניתן היה ללמוד על אותה "ידיעה" של כלל הגורמים בשוק המזגנים, בדבר התקשרות התובעת עם TCL, אולם זאת לא נעשה.
100. יתרה מכך, לא די בידיעה אודות התקשרותה של התובעת עם יורוקום, וכפועל יוצא מכך עם TCL. בידיעה כזו אין כדי ללמד כי הנתבעת ידעה שפעולותיה עלולות להביא להפרת החוזה או כי קיימת בעייתיות בהתקשרות שלה עם TCL.
מתוך הראיות אשר הוצגו לפניי עלה כי קיימים מקרים נוספים בשוק, בהם גורם אחד משווק מוצרים ממותגים של יצרן מסוים, וגורם אחר משווק מוצרי OEM של אותו יצרן, וזאת מבלי שיהא בדבר כדי פגיעה באיזה מאותם משווקים. כך לדוגמא, התובעת עצמה, משווקת כיום מזגנים ממותגים של הייסנס, וכל זאת במקביל לשיווק מזגני OEM של הייסנס, ע"י חברת טורנדו. (ר' ס' 17 וס' 60 לתצהיר מר הניג).
101. פרופ' נילי כהן, בספרה גרם הפרת חוזה, דיני הנזיקין העוולות השונות, בעריכת ג' טדסקי, ע' 150 מציינת את הדברים הבאים:
"... ניהול משא ומתן לקשירת חוזה כשלעצמו, אינו מטיל חובה כללית ליזום חקירה אודות קיומם האפשרי של חוזים אחרים. הימנעות מחקירה לא תהפוך את המתערב למי שגרם ביודעין להפרת חוזה. מסקנה זו עלולה להשתנות, אם הנסיבות שאפפו את מהלך המשא-ומתן בין החייב לבין המתערב היו כאלה, שהיה בהן כדי לעורר חשד בליבו של המתקשר הספציפי. במקרה כזה ייחשב, למעשה, המתקשר כמי שעצם את עיניו נוכח הידוע, אם אכן נמנע מבדיקה".
לעניין זה אציין כי מעדותו של מנכ"ל הנתבעת, אשר לא נסתרה, עלה כי טרם ההתקשרות עם TCL, הנתבעת וידאה עמה כי לא קיימת מניעה להתקשרות ולרכישת מזגני OEM ממנה (ס' 31 לתצהירו ועדותו בע' 34 ש' 9-12 ו- 23-24 לפרוטוקול הדיון).
102. גם בניסיונותיה הנטענים של התובעת, ליצור קשר עם מנכ"ל הנתבעת, אין כדי ללמד על ידיעה שלו אודות ההתקשרות עם TCL, לא כל שכן על כך שפעולותיה של הנתבעת עלולות לגרום להפרת החוזה מול התובעת.
103. עיון בהודעות ה-WhatsApp אשר צורפו, מעלה כי הן לא כוללות אמירה כלשהי, אשר יש בה כדי לרמז על טענותיה של התובעת.
בהודעה מיום 6.1.2019 ממר סרודי למר אריה הניג (נספח 12 לתצהיר מר הניג) - הודעה ידידותית לכאורה, כותב מר סרודי:
"היי אריק,
היום דיברתי עליך עם דני קורן. מה שלומך?
יש לנו היום בינינו משהו משותף – שוק המזגנים.
אשמח שניפגש ואולי אלמד ממך משהו על השוק הזה 
שבוע טוב
יוסי סרודי"
לאחר שהודעה זו לא נענתה, הוא מוסיף וכותב ביום 13.1.2019 (נספח 12 לתצהיר מר סרודי):
"היי אריה, כמי שמכירים כל כך הרבה שנים, הייתי מצפה שתענה לי ולא תסנן... אמנם עובדים בחברות מתחרות אבל אנשים..."
104. יצוין כי על אף עדותו של מר סרודי, לפיה ב- 13.1.2019 הוא כבר ידע בוודאות, מ TCL, על ההתקשרות שלה עם הנתבעת (ר' עדות מר סרודי בע' 18 ש' 27 לפרוטוקול הדיון), הוא לא ציין על כך דבר, בהודעתו למר אריה הניג.
105. התובעת לא מצאה לנכון, לפנות, באופן רשמי, אל הנתבעת, עד ליום 14.2.2019.
106. בנסיבות אלה, בהן התובעת עצמה לא מצאה ליידע את הנתבעת, באופן ברור ומפורש, אודות קיומו של חוזה, בינה לבין TCL, כמו גם אודות הבלעדיות המוקנית לה על פי אותו חוזה, גם לאחר שהיא ידעה בוודאות על ההתקשרות בין הנתבעת ל TCL, לא ברור מדוע היא סבורה, כי על הנתבע מוטלת החובה, לחקור ולדרוש, שמא מסתירים מפניה דבר מה.
107. מר הניג העיד, כי מכתב ההתראה מיום 14.2.2019, "הפתיע אותנו בצורה מוחלטת", כי עד לאותו מכתב TCL לא הזכירה את התובעת אפילו פעם אחת (ע' 42 ש' 8-12 לפרוטוקול הדיון), וכי מייד עם קבלת המכתב הוא התקשר למנהלת המכירות של TCL (ר' ע' 33 ש' 4-5 לפרוטוקול הדיון) ובמהלך השיחה עמה, אף היה נסער (ע' 38 ש' 10-11 לפרוטוקול הדיון). עדות זו לא נסתרה.
108. בהינתן כל אלה, באתי לכלל מסקנה על פיה עד לקבלת מכתב ההתראה מהתובעת, ביום 14.2.2019, הנתבעת לא ידעה על החוזה של התובעת עם TCL, ומכל מקום, לא ידעה, כי קיימת מניעה כלשהי, להתקשרות מקבילה שלה עם TCL, לייבוא מזגני OEM.
ידיעת התובעת אודות החוזה בתקופה שלאחר יום 14.2.2019
109. אין חולק כי עם קבלת מכתב ההתראה של התובעת, ובהמשך לו העברת סעיפי החוזה הרלוונטיים, אשר יש בהם כדי ללמד על הבלעדיות שניתנה לתובעת, לייבוא מזגני TCL, מתקיים בפועל, אצל הנתבעת, יסוד הידיעה, וזאת הן ביחס לעצם קיומו של החוזה והן ביחס לכך שפעולותיה עלולות לגרום להפרתו.
110. מהראיות עלה כי כפועל יוצא של אותו מכתב התראה, פנה מר הניג, נציג הנתבעת, הן ל- TCL, והן לעורכי דינו, אשר הבהירו לו כי אכן, יש ממש בטענות התובעת. לדבריו -
"אני דיברתי עם אמינה, אני לא נוהג להקליט שיחות טלפון. דיברתי אתה ביום שישי. הייתה שיחה בינינו, הייתי נסער, שאלתי מה קורה מה קורה, היא הרגיעה אותי. אז דיברתי עם עורכי הדין שהתקשרתי אליהם והם אמרו לי שמאוד חשוב להקליט את השיחה איתה, כי יש פה בעיה. וכך עשיתי." (ע' 38 ש' 10-13 לפרוטוקול הדיון).
111. לדבריו של מר הניג, בשיחות אותן קיים עם גב' אמינה מ TCL, ביום 15.2.2019 וביום 18.2.2019, היא שבה וטענה כי אין מניעה להתקשרות וכי החוזה עם התובעת הסתיים עוד בחודש דצמבר 2018, מאחר והתובעת לא עמדה ביעדים. מאחת ההקלטות עלו, בין היתר, הדברים הבאים:
"Eran: Yes yes, but you still have a contract with them? The contract is valid or not?
Amina: Contract is till the end of December.
Eran: 2018 or 19?
Amina: 18, 18
Eran: So the contract is finished.
Amina: Yes, finished.
Eran: but it have been renewed or did they reach the quantities they had to do or the contract is not valid anymore?
Amina: Not valid because in 2018 we didn't… the target.
Eran: what was the target in 2018?
Amina: Ah the target is in 2018 it 3, not it is 30,000 pieces.
Eran: and how much they buy in 18?
Amina: 20.
Eran: 20. So they don't reach so the contract is not valid. Am I correct?
Amina: Yes, yes.
Eran: So you can sell OEM to Family on 2019 if I understand. Is it true?
Amina: Yes, yes, it's true."
(ע' 105 ש' 26-ע' 106 ש' 16 לתמליל השיחה נספח 7 לתצהיר מר הניג; וכן ר' דברים דומים בע' 107 ש' 16-20 לתמליל השיחה נספח 7 לתצהיר מר הניג. על עצם קיומה של שיחה נוספת ביום 2019 ניתן ללמוד מעדותו של מר הניג בע' 37 ש' 29-36 וכן בע' 103 ש' 24-28 ובע' 104 ש' 15 לתמליל השיחה נספח 7 לתצהיר מר הניג).
112. עוד הבהירה גב' אמינה, במסגרת אותה שיחה מיום 18.2.2019, כי בפגישה שהתקיימה בין TCL לתובעת, ביום 12.2.2019, התובעת הודיעה כי היא אינה מעוניינת לעבוד עוד עם TCL, נוכח התעקשותה להמשיך ולמכור מזגני OEM באמצעות הנתבעת:
"Amina: They just, no no they just tell us in words in the meeting they just tell us, no official letter. No email. They just tell us decided they don't want to continue… After the meeting you know they disappeared.
Eran:… what they tell you in the meeting exactly?
Amina: They said the the not agree to us to work with a family but we insist we must work with them, so they are very sad beside we don't want to continue with TCL brand.
…
Alon: Ok. When the meeting was? On the 22?
…
Amina: In February 12."
(ר' ע' 104 ש' 18 – ע' 105 ש' 5 לתמליל נספח 7 לתצהיר מר הניג).
113. בעצת עורכי דינו, מר הניג הוסיף וביקש מגב' אמינה, מכתב רשמי, המבהיר את המצב, אך נענה כי המידע שהיא מסרה לו עדיין אינו רשמי, מאחר וטרם התקבל מכתב מהתובעת, לפיו היא אינה מעוניינת להמשיך ולעבוד עם TCL, אלא הדברים נאמרו בפגישה בין הצדדים (שם, בע' 108 ש' 1-12).
114. בהודעת דוא"ל נוספת, מיום 21.2.2019, שבה גב' אמינה ומבהירה, כי TCL הבהירה לתובעת עוד בדצמבר 2018 כי בכוונתה להתקשר עם משווק OEM בישראל, נוכח אי עמידתה ביעדים לשנת 2018 והצפי כי יקשה עליה לעמוד ביעדים גם בשנת 2019 (נספח 8 לתצהיר מר הניג).
115. ביום 6.3.2019, התקיימה ישיבת הידברות בין התובעת לנתבעת, ובאי כוחן.
במסגרת פגישה זו, הציעה התובעת לנתבעת, לרכוש את פעילותה מול TCL, אולם הנתבעת סירבה לכך מאחר ואינה עוסקת בשיווק של מזגנים ממותגים, אלא אך בשיווק מזגני OEM (ר' ס' 70 לתצהיר מר סרודי וס' 53 לתצהיר מר הניג).
116. באותו היום (6.3.2019) שלחה התובעת לנתבעת מכתב התראה נוסף.
117. ממכלול הנתונים אשר נמנו לעיל נלמד כי החל מיום 14.2.2019, הנתבעת ידעה בוודאות על קיומו של חוזה בין התובעת ל TCL, כמו גם על תניות הבלעדיות הכלולות בו, וכן היא הייתה ערה לטענות בדבר הפרתו של החוזה ע"י TCL, בעצם אספקת המזגנים בניגוד לתניית הבלעדיות. כמו כן, נוכח התראותיה של התובעת (ועל אף ההכחשה מצד TCL), הנתבעת ידעה כי יכול ויש בפעולותיה, כדי לגרום להפרת החוזה שבין TCL לתובעת.
אני מוצאת כי בנסיבותיו של הליך זה, די בידיעה כזו, כדי לבסס את יסוד המודעות הנדרש לצורך בחינת רכיביה של עוולת גרם הפרת חוזה (ר' ע"א 8191/16 לעיל, בפסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט מלצר; ע"א 8810/08 ברוש נ' יעקב פריצקר ושות' חברה לבנין חיפה בע"מ, פסקה כה (7.11.2010)).
118. על אף ידיעתה, כמפורט לעיל, הנתבעת בחרה להמשיך את ההתקשרות עם TCL, והיא הודיעה על כך לתובעת.
119. כפועל יוצא של מסקנותיי דלעיל, נדרש להוסיף ולבחון האם היה בפעולותיה של הנתבע כדי לגרום, בפועל, להפרת החוזה שבין התובעת לבין TCL. סוגיה זו תיבחן להלן;
קשר סיבתי – גרימה
120. השאלה המרכזית אשר ביחס אליה נדרשה הכרעתי בהליך זה הייתה, שאלת קיומו של קשר סיבתי -"הגרימה", דהיינו: האם הייתה זו ההתקשרות של הנתבעת עם TCL, כמו גם עמידתה על המשך התקשרות זו, אשר גרמו ל- TCL להפר את החוזה מול התובעת.
121. לעניין זה, הנחה כב' בית המשפט העליון, במספר פסקי דין, כי גם את יסוד ה"גרימה" יש לפרש בהרחבה, באופן בו לא נדרש כי הצד השלישי יפתה או ישדל את המפר להפר את החוזה, או ייזום את ההפרה, אלא די בשותפות ליצירתה (ר' ע"א 8191/16 לעיל, פסקה 11 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה, השופט מלצר ופסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט סולברג; ע"א 123/50 א.ל. באורנפרויד נ' דרזנר, פ"ד ה 1559, 1573 (1951)).
122. אף בהתייחס ליסוד ה"גרימה", מצאתי לבחון את טענות הצדדים, והתנהלות הנתבעת, ביחס לשתי תקופות זמן נפרדות, זו שלפני יום 14.2.2019 וזו שלאחריה.
התקיימות יסוד הגרימה בתקופה שלפני יום 14.2.2019
123. מעדותו של מר הניג, אשר לא נסתרה, עלה כי בחודש אוקטובר 2018, במסגרת ביקורו בתערוכת מזגנים בסין, הוא נפגש עם נציגיה של TCL.
באותה פגישה הציע נציג TCL במקום - מר סקיי, כי הנתבעת תרכוש מזגני OEM מ- TCL, לצורך שיווקם בישראל, ואף ציין כי TCL מתכוונת למכור מזגני OEM לחב' קלינטון סחר בע"מ, אשר עתידה לשווקם בישראל. עוד הזמין נציגה של TCL את מנכ"ל הנתבעת, לבקר במפעלה של TCL (ס' 22 וס' 26 לתצהיר מר הניג).
124. באותה עת, ניהלה הנתבעת מגעים מתקדמים לרכישת מזגנים מיצרן אחר (CHIGO).
125. במהלך חודש דצמבר 2018 ביקרו נציגי הנתבעת במפעל CHIGO בסין וביום 20.12.2018 הם חתמו על הזמנת מזגנים מאותה חברה.
במקביל, ובהמשך להזמנתה של TCL, נערך ביום 21.12.2018 ביקור במפעלה. (ר' ס' 23-25 לתצהיר מר הניג ונספח 3 לתצהירו).
126. מר הניג העיד כי במסגרת הביקור במפעלה של TCL, הבהירו נציגיה, פעם נוספת, כי היא מעוניינת למכור מזגני OEM למפיץ ישראלי, בין אם זו הנתבעת ובין אם מפיץ אחר. באותו מעמד, ציין מנכ"ל הנתבעת כי היא סיכמה על הזמנת מזגנים מ CHIGO, ואז נמסר לו, ע"י נציגי TCL, כי CHIGO במצב כלכלי קשה. בדיקות אותן ערכה הנתבעת בעקבות קבלת המידע הבהירו כי אכן אלו פני הדברים, והנתבעת ביטלה את הזמנתה מ- CHIGO.
127. עקב ביטול העסקה עם CHIGO ונוכח הצעותיה החוזרות של TCL אל הנתבעת לשיווק של מזגניה בישראל, פנתה הנתבעת אל TCL וביררה עמה את האפשרות לשווק מזגני OEM מתוצרתה. לנתבעת נאמר כי אין כל מניעה להתקשרות.
128. ביום 31.12.2018, הזמינה הנתבעת 5,160 מזגנים מ TCL, וביום 13.1.2019 בוצעה על ידה הזמנה נוספת, של 20,058 מזגנים. הנתבעת שילמה מקדמה על חשבון ההזמנות.
129. מתמליל השיחה אשר התקיימה בין מר הניג לגב' אמינה מ TCL ביום 18.2.2019, לאחר שכבר התקבל מכתב ההתראה של התובעת, עולה כי ביקורה של הנתבעת במפעלה של TCL ונכונותה להתחיל לעבוד עם TCL, היוו גורם רציני ומשפיע בהחלטה של TCL להפר את החוזה כלפי התובעת.
כך למשל, מציינת גב' אמינה בשיחה:
"Amina: After after the first time you come to TCL factory, we already start to talk with… actually they still, they don't agree with us to open the OEM customer, but our attitude is very we tell to them we must open OEM customer and we must work with family so after Chinese new year, we want to apply to us to let us change our men but we didn't change so they very the owner the owner was very angry and need to know he not reply me email, not answer my call.
Eran: I see, ok. So actually Sky told them on December or January 1st January.
Amina: Yes yes, after you come to TCL, the first time we already start, we already told them."
(ע' 105 ש' 14-23 לתמליל השיחה נספח 7 לתצהיר מר הניג).
130. בנסיבות אלה אני מוצאת לקבוע כי הנתבעת גרמה בפועל להפרת החוזה של TCL עם התובעת, הגם שלא בידיעתה, עת התקשרה עמה ורכשה ממנה מזגנים (ההזמנה הראשונה והשנייה).
131. אמנם, לא מן הנמנע, כי אלמלא הייתה זו הנתבעת, הייתה TCL מוצאת להתקשר עם גורם אחר לשיווק מזגני OEM מתוצרתה, אולם סברה זו לא מצאה ביסוס כלשהו, בהיבט הראייתי.
התקיימות יסוד הגרימה בתקופה שלאחר יום 14.2.2019.
132. כאמור החל מיום 14.2.2019, ידעה הנתבעת על קיומו של החוזה בין התובעת ל TCL, כמו גם על דבר קיומה של הוראה חוזית המקנה לתובעת בלעדיות למכירת מזגני TCL בישראל.
133. בעוד שהתובעת שבה והתריעה, על גרם הפרת החוזה, העבירה TCL מסרים מרגיעים לכאורה, לפיהם ההתקשרות החוזית בינה לבין התובעת, הגיעה לסיומה, עוד בחודש דצמבר 2018, עקב אי עמידה של התובעת ביעדים.
התובעת הוסיפה וטענה כי בשלב בו קיבלה הנתבעת את מכתב ההתראה, טרם נחתם חוזה בין TCL לנתבעת, שולמה רק מקדמה בסכום לא משמעותי על חשבון תמורת המזגנים, טרם הוחל בייצורם ולא ניתן עדיין אישור של מכון התקנים.
לפיכך, לשיטתה, ניתן היה לבטל בנקל את ההזמנות (ר' ס' 42 ו- 43 לתצהיר מר סרודי); אלא שהנתבעת לא רק התעקשה על המשך ביצוען של ההזמנות הקיימות, אלא אף פעלה להעמקת הקרע בין TCL לתובעת וביצור מעמדה שלה, עת מיהרה להוסיף ולבצע הזמנות נוספות, בהיקף רחב (20,000 מזגנים נוספים מעבר לאלה שכבר הוזמנו) והעבירה סכומי כסף גדולים ל TCL על חשבון תמורתם (ר' ס' 51, 53 ו- 54 לתצהיר מר סרודי).
עוד טענה התובעת כי עמידתה של הנתבעת על המשך ההתקשרות, גם לאחר שידעה כי בכך מפרה TCL את התחייבויותיה כלפי התובעת, כמו גם פעולותיה המכוונות להעמקת הקרע מול התובעת, הן-הן אשר גרמו להתגבשות העוולה של גרם הפרת החוזה (ר' ס' 12 לסיכומי התובעת).
134. הגם האופן שובה הלב בו הוצגו טענות אלו של התובעת, לא מצאתי לאמצן וזאת מהטעמים אשר יפורטו להלן;
אני ערה לסימני השאלה ולתהיות אשר עלו, נוכח התעקשותה של הנתבעת להמשיך בהתקשרות, על אף התראותיה של התובעת, כמו גם לעובדה כי TCL מצדה, ועל אף שהתבקשה, לא הציגה כל מכתב/ מסמך אודות סיום ההתקשרות עם התובעת, ואף הבהירה כי מצב דברים זה, אינו 'רשמי'. ייתכן כי לו היו הדברים מתמצים בכך, היה מקום לקבוע כי מתקיים גם יסוד הגרימה.
עם זאת, כפי שיובהר בשורות הבאות, הרושם המתקבל היה, כי כך או כך, לא היה בכוונתה של TCL להמשיך בהתקשרות עם התובעת, ובכל מקרה, לא תוך הותרת בלעדיות.
יתרה מכך, מהראיות אשר הובאו לפניי עלה, כי במועד בו נודע לנתבעת על הבעייתיות לכאורה בהתקשרות שלה מול TCL, היחסים בין TCL לתובעת כבר עלו על שרטון, ו- TCL כבר גמרה אומר לספק מזגני OEM בישראל, באמצעות גורם נוסף, בין אם תהא זו התובעת ובין אם גורם אחר.
על אלו תיווסף העובדה כי גם התובעת עצמה הודיעה ל TCL, כי איבדה אמון, ואינה מעוניינת להמשיך לעבוד עם TCL בתנאים שנוצרו.
בנסיבות אלו, לא ניתן להורות כי הייתה זו עמידתה של הנתבעת על המשך ההתקשרות, אשר גרמה להפרת החוזה בין TCL לתובעת, והפרה זו, הייתה מתרחשת, אתה או בלעדיה.
מסקנה זו מוצאת חיזוק מהנתונים והראיות הבאות:
ביצועי שנת 2018
135. בהודעת דוא"ל מיום 23.12.2018 (נ/6; יומיים טרם ביצוע ההזמנה הראשונה ע"י הנתבעת ובשעה שהמגעים עמה התנהלו במקביל), פנה נציגה של TCL, מר סקיי, אל התובעת ב"הצעה" להפחית את כמות המינימום אותה התחייבה התובעת לרכוש בשנת 2019, כנגד הוספת גורם נוסף, אשר ישווק מזגני OEM מתוצרתה בישראל.
מר סקיי הבהיר במכתבו, כי המניע להצעתו הוא אי עמידתה של התובעת ביעדים לשנת 2018, (אשר אף הביא לכך שנמנע מהצוות שלו הבונוס אותו אמור היה לקבל), התעקשותה של התובעת על מחירים נמוכים והחשש כי היא לא תוכל לעמוד ביעדים גם בשנת 2019.
136. במענה מיום 25.12.2019, מר קרת, מטעם התובעת, אינו מכחיש את הדברים, אלא מציין כי:
"I think it isn't necessary to talk about the past as we all know the reasons to the unpleasant situation we had and now it is the time to think positive and put all our efforts to achieve our mutual goal".
137. במכתב מיום 28.1.2019 (נ/7), לאחר שהתובעת הודיעה על דחיית ביקורו של מר סרודי בסין, מציין מר פרנק מ TCL את הדברים הבאים:
"…
I just receive the message from you that Yossi will not come.
As I said, last year we didn't achieve the target, I think maybe I can receive some message or explain from Yossi but actually not, it seems what we talked and confirmed just a piece of paper. And now I am waiting for him to talk the business of 2019 even it too late to talk, but again he can not come. Currently you know why we have to start OEM business because we need to control this market by ourself."
138. במכתב מיום 22.2.2009 (נ/8) מציין מר פרנק כדלהלן:
"And the main reason for this issue is that you didn't reach your commitment in 2018 and it seems you still cannot make it happen in 2019. My business philosophy is if you promise me you must do it, if you cannot do it then I need to find other solution. You may remember last year we discussed it too much but finally there is a huge gap from the target what you promised".
וכן הוא מציין:
"Dear Yossi, I know you are not happy, that is because you think of this only behalf of your side, if you think of this on behalf of SKY, then you will understand. Last year SKY almost lose his job due to your poor performance, if you were SKY, tell me what do you want to do?"
139. לבסוף היה זה מר משה דניאל, מנכ"ל התובעת, אשר אישר בחקירתו כי TCL לא הייתה מרוצה מביצועיה של התובעת לשנת 2018:
"בסוף שנת 2018 לא היו מרוצים מהתוצאות שהגשנו. אנחנו התחלנו את הפעילות מאוד מאוחר בשנת 2018, התחלנו אותה עם כל מיני עיכובים מול בית המשפט ועם העברת המלאי. לצערי הרב פספסנו את קיץ 2018, עד שקיבלנו כל העסקאות הגדולות כבר נחתמו בשוק." (ע' 22 ש' 26-28 לפרוטוקול הדיון).
חוסר שביעות רצון מהתכנית העסקית לשנת 2019
140. כפי שכבר פורט לעיל במסגרת הפרק הדן בהפרה צפויה, מההתכתבויות אשר הוחלפו בין הצדדים עלה, כי לא רק ש-TCL לא הייתה מרוצה מהביצועים של שנת 2018, אלא שהיא אף הביעה חשש, כי גם בשנת 2019, התובעת לא תשיג את המטרות אשר הוגדרו ע"י הצדדים.
141. כך לדוגמא, בהודעת דוא"ל מיום 22.2.2009 (נ/8) מבהיר מר פרנק את הסיבות להתקשרות עם הנתבעת ומציין את הדברים הבאים:
"And the main reason for this issue is that you didn't reach your commitment in 2018 and it seems you still cannot make it happen in 2019…"
142. בהודעת דוא"ל ממר פרנק למר סרודי, מיום 3.4.2019 (במסגרת נספח 26 לתצהיר מר סרודי), הוא מציין:
"As you know last year you only made around 10K orders from us while your commitment is 30K in 2018, so it is clear that you can not reach your commitment of 55K in 2019 and you also admit it in your previous mails and on the meeting in our factory in FEB…"
143. בהודעת מיום 9.4.2019 מציין מר פרנק:
"... currently it is clear you can not reach the target of this year, if we continue this contract, tell me can you reach your target for this year? If you can not, then this contract is already invalid…"
144. דומה כי ל TCL היו השגות, בהתייחס לתכנית העסקית אשר הוצגה ע"י התובעת, לשנת 2019.
145. בהודעת דוא"ל שנשלחה ע"י מר דן קרת לאמינה, ביום 3.12.2018 (נ/3) הוא מציין:
"… I understand that our target prices are very aggressive and it's very difficult for you to accept it…"
146. בהודעת דוא"ל מיום 5.12.2018 (נ/4) מציינת גב' אמינה:
"Honest speaking, we are very surprised about the order plan of 2019…"
ובהמשך:
"… under this situation, your 2019 plan really not reasonable… please check it again"
147. בהודעת דוא"ל מיום 13.12.2018 (נ/5) מציינת גב' אמינה:
"After long discussion internally, we made our big effort about the price level, honest speaking, if we follow your target price, our sales dep. can close because of the huge loss…"
148. דברים דומים מצוינים גם במכתבו של מר סקיי מיום 25.12.2018 (נ/6).
149. בהודעת דוא"ל מיום 28.1.2019 (נ/7), מביע מר פרנק את אכזבתו מדחיית ביקורו של מר סרודי, ומציין כי הוא ממתין על מנת לשוחח עמו על התכנית העסקית לשנת 2019, על אף שכבר מאוחר לכך.
150. בהודעת דוא"ל מיום 3.4.2019 (נספח 26 בע' 254 לתצהיר מר סרודי), מציין מר פרנק כי:
"… From your mail recently I found it for sure you do not have plan for this year, that means our agreement will be invalid soon…"
151. במענה להודעה זו משיב מר סרודי ביום 8.4.2019 כי:
"As for the order plan Electrodan made an order plan in January, but when TCL clarified during the February meeting that it had no intention of keeping it's obligation for Electrodan's exclusivity, obviously this plan became irrelevant."
ובהמשך:
"If we want to make any plan for 2019 we have to understand where are we standing: Do you intend to proceed with Family or don't you?"
152. מהתכתבויות אלה עולה כי נכון לתחילת חודש אפריל 2019, לא הייתה עדיין תכנית עסקית מגובשת לשנת 2019, לא בוצעו הזמנות והחשש כי התובעת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הלך והתעצם.
לעניין זה יודגש כי אני ערה לעובדה כי לטענת התובעת, אותו חוסר בהירות נבע, בין היתר מהתנהלות TCL מול הנתבעת, ואיני מתעלמת מכך. ואולם, אין בטענה זו אשר נכון לאותה עת הייתה במערך היחסים שבין התובעת לבין TCL, כדי לפוגג את עננת חוסר וודאות.
153. בהמשך, בהודעת דוא"ל מיום 9.4.2019 (נספח 6 לתצהיר מר סרודי, בע' 253), מבהיר מר פרנק למר סרודי, כי הוא יוכל לעמוד בהבטחתו למר סרודי, להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת, אולם לצורך כך על התובעת לעבור מדיבורים למעשים, ובין היתר, לבצע הזמנה. כן הוא מבהיר כי על התובעת להגדיר את הכמויות, בהן היא סבורה כי תוכל לעמוד, כאשר בהתאם לכך ייחתם חוזה חדש בין הצדדים.
התובעת מצדה, לא רק שהמשיכה לעמוד על התנאי כי היא תיוותר משווקת יחידה של מוצרי TCL, אלא אף הוסיפה דרישות נוספות, כתנאי להמשך ההתקשרות, כגון הפחתת כמויות המינימום באותו היקף של מוצרים אשר נמכרו על ידי הנתבעת (הקטנה יותר, לשיטתה, מזו אשר לה טענה (TCL וכן קבלת עמלה בשיעור של 10% ממכירותיה של הנתבעת. (ר' הודעת הדוא"ל של מר סרודי מיום 11.4.2019 נספח 26 לתצהירו בע' 252).
154. לאחר מכתב זה, ובין היתר בעקבות הדרישות הכלולות בו, הודיעה TCL על ביטול החוזה עם התובעת, וכפי שמציין מר פרנק במכתב הביטול מיום 16.4.2019:
"I am surprise that you want 10% commission, I am wonder your purpose is not to continue with us."
155. זה גם המקום להתייחס לטענות התובעת על פיהן TCL לא יכולה הייתה לדעת, ארבעה חודשים בלבד לאחר תחילת ההתקשרות, כי התובעת לא תעמוד ביעדים לשנת 2019.
לעניין זה, וכפי שצוין לעיל במסגרת הפרק הדן בהפרה צפויה, ככל שחלף הזמן, ומקום בו בחודש אפריל 2019, עדיין לא הייתה תכנית עסקית מגובשת, לא בוצעו הזמנות, ובין הצדדים התנהל לכאורה משא ומתן מחודש, אודות תנאי ההתקשרות וכמויות המינימום לרכישה, וכן הועלו דרישות חדשות מצד התובעת לקבלת עמלות, לא ניתן עוד להורות כי המדובר בחשש עלום ובלתי מבוסס.
156. בשולי הדברים אציין, כי אני ערה גם לטענה לפיה אופן הצגת הדברים ע"י TCL במכתביה היה מגמתי, ונועד, בין היתר, להכשיר את הפרותיה שלה ולהכין את הקרקע לביטול החוזה על ידה. עם זאת, והגם שלא ניתן לשלול טענות אלו של התובעת, אין בהן כדי לשנות את המציאות בשטח. עובדתית, התובעת לא הצהירה, בשום שלב, כי היא נכונה ויכולה לעמוד בתנאי החוזה, כפי שהם, ובכמויות המינימום להן התחייבה.
החלטתה של TCL להתקשר עם משווק מזגני OEM במקביל לשיווק מזגנים ממותגים.
157. לנקוב לעיל יוסף כי מעדותו של מר הניג עלה כי עוד במסגרת התערוכה אשר התקיימה בסין, בחודש אוקטובר 2018, הציעה TCL לנתבעת לרכוש ממנה מזגני OEM, וכי נציגה אף ציין בפניו כי בכוונת TCL למכור מזגני OEM ליצרן בשם קלינטון סחר בע"מ. כן הוא העיד כי גם במסגרת הביקור שערך במפעלה של TCL בחודש דצמבר 2018, ציינו נציגי TCL בפניו, כי TCL מעוניינת למכור מזגני OEM בישראל, בין אם באמצעות הנתבעת ובין אם באמצעות גורם אחר (ר' ס' 21, 22 ו- 27 לתצהיר מר הניג ועדותו בע' 34 ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון) (ר' ס' 27 לתצהירו).
158. כך גם מציינת גב' אמינה במסגרת השיחה מיום 18.2.2019:
"We discussed with Clinton last year but they didn't have confirmed the order"
(ע' 107 ש' 2-3 לתמליל השיחה נספח 7 לתצהיר מר הניג).
159. בהודעת דוא"ל מיום 23.12.2018 (יומיים טרם ביצוע ההזמנה הראשונה ע"י הנתבעת ובשעה שהמגעים עמה התנהלו במקביל), פנה נציגה של TCL, מר סקיי, אל התובעת ב"הצעה" להפחית את כמות המינימום אותה התחייבה התובעת לרכוש בשנת 2019, כנגד הוספת גורם נוסף, אשר ישווק מזגני OEM מתוצרתה בישראל.
מר סקיי הבהיר במכתבו כי המניע להצעתו זו הוא היעדר עמידה של התובעת ביעדים לשנת 2018, (אשר אף הביא לכך שנמנע מהצוות שלו הבונוס שהיה אמור לקבל), התעקשותה של התובעת על מחירים נמוכים והחשש כי היא לא תוכל לעמוד ביעדים גם בשנת 2019.
160. ביום 12.2.2019, ועוד בטרם משלוח מכתב ההתראה לנתבעת, התקיימה פגישה של התובעת עם TCL, בניסיון למנוע את ההתקשרות בין TCL לנתבעת. מעדות מר סרודי עלה, כי פגישה זו נערכה מאוחר מדי, שכן ההתקשרות כבר יצאה אל הדרך, ובשלב זה, כבר לא ניתן היה לעצור אותה:
"... בפברואר 2019... מיד אחרי החג נסענו למנוע, לעצור את הדבר הזה של הנזק שזה גורם לנו לעצור את זה. הגענו לסין ישבנו שם אבל זה היה כבר מאוחר מדי כי הרטוריקה כבר יצאה לדרך ולא הצלחנו לעצור אותם" (ע' 17 ש' 34-ע' 18 ש' 2, ע' 19 ש' 19-20 לפרוטוקול הדיון).
161. כך גם מציין מר סרודי במכתבו למר פרנק מחודש מרץ 2019 (נספח 25 לתצהירו, בע' 246):
"Sky did mention his intention to sell OEM to other distributor, but you forgot to mention that Moshe Danieli (Electrodan CEO) and Chen Ben David called him immediately… and rejected his intention very clearly. … I personally wrote you and Sky 2 e-mails… And since this was such a critical issue… the whole team came to your offices in order to convince you to stop this process – but even then you insisted to proceed with Family…"
162. בהודעת דוא"ל מיום 13.2.2019 (נ/10), ובמענה לשאלתו של מר סרודי (בפגישה שהתקיימה), מדוע יש צורך בגורם נוסף שישווק מזגני OEM מעבר לתובעת, מציינת גב' אמינה כי השוק השתנה, כי שני משווקים זה הסטנדרט המקובל כיום וכי TCL לא מעוניינת למצוא עצמה מחוץ לשוק. כן היא מביעה חשש לעתיד המחלקה בה היא עובדת:
"1-because the market is change, 2 customers is the trend. If we insist on one customer, we will out of market again.
2-Company dep. Is change, if now I can not open OEM customer, half year later, I will have no customer in Israel market, because of dep. Change. If I have no customer in Israel market, our sales dep. will be canceled. I think you can understand, I already work 5 years here, I can not see my dep. Be canceled."
163. בהתכתבות דוא"ל בין גב' אמינה למר הניג, מיום 14.2.2019, הנוגעת לחתימת החוזה בין הצדדים, (נספח 5 לתצהיר מר הניג) מציינת הגב' אמינה, כי מלבד הנתבעת, אין ל TCL משווק נוסף בישראל, של מזגני OEM חוץ מהנתבעת, אולם על מנת שהיא תוכל להגיע ליעדי המכירות שהציבה, היא שואפת להתקשר עם משווק נוסף כאמור:
"You know now, besides you we don't have other OEM brand customer, but we want open another small one which has no risk to you (please be assured that we will not do TADIRAN, TORNADO such big customer, only if we can find some small one, now we don't have)."
דהיינו: לא רק שTCL התקשרה עם הנתבעת לשיווק מזגני OEM, אלא שהיא אף הייתה מעוניינת בהתקשרות עם משווק מזגני OEM נוסף, מעבר לנתבעת.
164. גם בהודעת דוא"ל מיום 21.2.2019, המופנית למר הניג (נ/11), מציינת גב' אמינה, כי TCL הבהירה לתובעת עוד בדצמבר 2018 כי בכוונתה להתקשר עם משווק OEM בישראל, נוכח אי עמידה ביעדים לשנת 2018 והצפי כי יקשה עליה לעמוד ביעדים גם בשנת 2019 וכן היא שבה ומציינת כי כיום שני משווקים זה הסטנדרט המקובל:
"At the same time, 2 customers in Israel is the trend, we should follow the market situation."
165. מההתכתבויות דלעיל, עולה באופן ברור, כי התובעת גמרה אומר להתקשר עם גורם נוסף, אשר ישווק עבורה מזגני OEM בישראל, וזאת הן לאור מה שהוצג על ידה כהיעדר שביעות רצון מהישגיה של התובעת בשנת 2018 וחשש כי היא לא תעמוד ביעדים גם בשנת 2019, והן לאור המגמה אשר התפתחה בשוק המזגנים לפיה שני גורמים משווקים הפכו לסטנדרט המקובל, וחששה למצוא עצמה מחוץ לשוק.
הצהרת התובעת על חוסר רצונה להמשיך בהתקשרות עם TCL
166. כפי שצוין לעיל, ביום 12.2.2019, ועוד בטרם משלוח מכתב ההתראה לנתבעת, התקיימה פגישה בין התובעת ל TCL, במסגרתה ניסתה התובעת לשכנע את TCL להפסיק לעבוד עם הנתבעת, וכעדותו של מר סרודי: "נסענו לסין והתחננו שיעצרו את זה" , אולם TCL סירבה לכך (ר' עדות מר סרודי בע' 17 ש' 27 לפרוטוקול הדיון).
בנסיבות אלה הבהירה התובעת כי היא אינה מעוניינת להמשיך לעבוד עם הנתבעת, בין היתר, נוכח אובדן האמון שלה כלפיה.
167. מייד בסמוך לאחר פגישה זו, נעשו ניסיונות מצד TCL, לשכנע את התובעת לחזור בה מהחלטתה.
168. בהודעת מייל מיום 13.2.2019 (מוצג נ/ 10), ובנימה אישית, מנסה גב' אמינה להסביר למר סרודי את הרקע להחלטה לעבוד עם משווק OEM נוסף, ולהסביר לו, כיצד בכוונתה להגן על התובעת על מנת שלא תיפגע ממהלך זה (למשל באמצעות מתן אפשרות לנתבעת למכור דגם אחד בלבד, מתן הנחות לתובעת לחלקים חלופיים, השקעה בקידום מכירות של המזגנים הממותגים ועוד).
169. התובעת, בחרה לא להשיב לטלפונים או לפניות אשר נשלחו אליה.
170. כך מציינת אמינה במסגרת שיחתה עם מר הניג ביום 18.2.2019:
"…And after the… I send the email to them to want to make it clear but nobody can give me any answer. After the meeting you know they disappeared."
וכן:
"… because now they don't reply my email and they don't answer my call so they just told me in the meeting they said they want to stop, they don't want to work with us…"
(ע'104 ש' 20-22, ע' 108 ש' 6-8 ור' גם ע' 105 ש' 19-20 לנספח 7 לתצהיר מר הניג).
171. מהודעת דוא"ל מיום 22.2.2019, ממר פרנק אל מר סרודי (נ/8), עולה כי גם הוא נתקל ביחס דומה, כאשר לאחר הפגישה שהתקיימה, בה לא נכח, הוא התקשר למר סרודי וכן שלח לו הודעת דוא"ל, אך לא נענה.
172. התנהלות זו של התובעת לא תרמה לגיבוש החלטה של TCL לעצור את ההתקשרות עם הנתבעת; נהפוך הוא. כעולה משיחת הטלפון בין מר הניג לגב' אמינה, מיום 18.2.2019, היה בה כדי לחזק את החלטתה של TCL, להמשיך לעבוד עם הנתבעת.
זאת ועוד;
173. בשלב מסוים נדמה היה, כי ניתן יהיה להתגבר על המשבר שנוצר, עת TCL הצהירה כי תהא נכונה לוותר על ההתקשרות עם הנתבעת לאספקת מזגני OEM, ובלבד שיתאפשר לה לספק לה את המשלוחים של חודש מרץ 2019, בהתאם להזמנות שכבר נעשו.
174. כך מציין מר פרנק בהודעת דוא"ל מיום 22.2.2019 (נ/8), וכן הוא חוזר על הצעתו זו, גם בהודעות דוא"ל מיום 27.2.2019 ומיום 19.3.2019, ומוסיף כי הנתבעת הוזהרה כי גם אם תמכור את המזגנים במחירים נמוכים שיקשו על מכירת המזגנים הממותגים, ההתקשרות עמה תופסק באופן מיידי (נספח 25 לתצהיר מר סרודי).
175. מר סרודי העיד, כי ייתכן שניתן היה להשלים עם הפרה זו של החוזה, מבלי שתיגרם פגיעה בלתי הפיכה למותג המשווק ע"י התובעת (ס' 49 לתצהירו), והתובעת אף ציינה בסיכומיה כי רק ההזמנה השלישית אותה ביצעה הנתבעת, היא זו אשר סתמה את הגולל על מערכת היחסים שבין TCL לתובעת (ס' 41 לסיכומים).
עם זאת, התובעת סירבה להצעתה של TCL, להפסקת ההתקשרות עם הנתבעת בכפוף לאספקת 2 ההזמנות הראשונות, והמשיכה לעמוד על דרישתה להפסקה מוחלטת של ההתקשרות, לרבות ביטול המשלוחים בגין ההזמנות שכבר בוצעו (ר' הודעות דוא"ל של מר סרודי מיום 12.3.2019 ומיום 18.3.2019, במסגרת נספח 25, עמודים 249 ו- 247 לתצהירו).
יתרה מכך, התובעת הוסיפה והעלתה דרישות נוספות כתנאי להמשך ההתקשרות, מעבר לדרישת הבלעדיות, לרבות הפחתת כמות המזגנים שנרכשה ע"י הנתבעת מכמות המינימום לה היא מחוייבת, כמו גם קבלת עמלה ממכירת המזגנים לנתבעת (ר' הודעת דוא"ל של מר סרודי מיום 11.4.2019, נספח 26 לתצהירו, בע' 252).
דומה כי לא היה בעמדותיה אלו של התובעת, אף ככל והן נתמכות בהוראות ההתקשרות החוזית בין הצדדים, כדי לסייע בפתרון המחלוקות בין הצדדים, ובהיעדרה של הסכמה מפורשת בדבר הפסקה עתידית של ההתקשרות עם הנתבעת, לאחר אספקת המשלוחים בחודש מרץ 2019, נמשכו המגעים בין TCL לנתבעת, הנתבעת ביצעה הזמנות נוספות ושילמה סכומים נוספים על חשבונן (לרבות ההזמנה השלישית, מיום 6.3.2019), וההתקשרות עמה הפכה למורכבת יותר.
סיכום סוגית "גרימת" ההפרה:
176. במספר פסקי דין אשר ניתנו על ידי כב' בית המשפט העליון הובהר כי אין צד שלישי אשר גורם במעשיו או מחדליו להפרתו של חוזה יכול להיבנות מהעובדה כי יחסי המתקשרים בהסכם היו מעורערים קודם להתערבותו. (לעניין זה ראה ע"א 8191/16 דיאליט נ' הרר (17.6.2019) וכן ע"א 2512/90 סופרגז חב' ישראלית להפצת גז בע"מ נ' סער פ"ד מה(4) 405)
אלא כי בעניינם של הצדדים להליך שבפני, אין המדובר אך במצב דברים במסגרתו הייתה מערכת היחסים שבין התובעת לבין TCL מעורערת, אלא כי עלה מתוך הראיות שבין אם הייתה הנתבעת מבטלת את התקשרותה עם TCL ובין אם לאו, לא היה חוזה ההפצה עם התובעת נותר על כנו.
הגם כי יכול ובנכונות/רצון של הנתבעת לרכוש מזגנים מ TCL בחודש דצמבר 2018 וההתקשרות עמה היה כדי לתרום להחלטתה של TCL, להפר את החוזה עם התובעת (כאשר ביחס לתקופה זו לא הייתה הנתבעת מודעת כלל לקיומו של אותו הסכם), לאחר משלוח מכתב ההתראה של התובעת לנתבעת (ביום 14.2.2019) – כבר מנוי וגמור היה עם TCL שלא להותיר את התובעת כמשווק בלעדי, ועם התובעת שלא להסכים להתקשרות עם משווק נוסף.
הראיות בתיק זה מלמדות כי במועד בו נשלח מכתב ההתראה הראשון של התובעת לנתבעת (14.2.2019), כבר הייתה TCL נחושה בדעתה להוסיף ולשווק מזגני OEM בישראל, בין אם באמצעות הנתבעת ובין אם באמצעות גורם אחר.
כל זאת מקום בו היה זה מנהל התובעת, מר סרודי, אשר העיד כי במועד בו הוא הגיע לפגישה ב TCL, על מנת לשכנע אותה לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת (ביום 12.2.2019) כבר לא ניתן היה לעשות כן.
בשלב זה, לא היה זה סירובה של הנתבעת לחדול מההתקשרות עם TCL , אשר גרם להפרת החוזה מול התובעת, ובין אם הייתה הנתבעת ממשיכה בהתקשרותה ובין לאו, לא היה בכך כדי להועיל או לגרוע (בשאלת המשך התקשרותה של התובעת עם TCL). כל זאת, תוך מתן הדעת לאי שביעות רצונה של TCL מביצועי התובעת בשנת 2018, היעדרה של תכנית עסקית מוסכמת בין התובעת ל-TCL, החשש לאי עמידה ביעדים בשנת 2019, וכן רצונה של TCL לקדם מכירת מזגני OEM במקביל למכירת מזגנים ממותגים נוכח תנאי השוק שהכתיבו, לשיטתה, צורך כזה. להחלטה זו של TCL תרמה גם התערערות היחסים בינה לבין התובעת, הקצרים בתקשורת, סירובה של התובעת להתחייב לכמויות המינימום עליהם הוסכם, התעקשותה על ביטול המשלוחים לנתבעת על פי ההזמנות שכבר בוצעו, ולבסוף, התנאים הנוספים אותם הציבה התובעת, כתנאי להמשך ההתקשרות.
177. בהינתן כל אלה, לא ניתן להורות כי לאחר יום 14.2.2019, הייתה זו ההתקשרות עם הנתבעת אשר גרמה ל- TCL להפר את החוזה עם התובעת, והסכם ההפצה, כפי שחתמה עליו התובעת, לא היה נותר על כנו, כך או כך.
היעדר צידוק מספיק
178. אין חולק כי במועד בו התקשרה הנתבעת עם TCL, לביצוע ההזמנות, מצבה היה לא פשוט, בלשון המעטה. יצרן המזגנים עמו עבדה, עד לאותה עת, סיים את ההתקשרות עמה, ויצרן נוסף עמו התקשרה, נקלע להליכי חדלות פירעון.
179. מר הניג העיד כי הזמנת המזגנים מ TCL הייתה משמעותית ביותר עבור הנתבעת, שכן ללא מזגנים לעונת הקיץ של שנת 2019, החברה הייתה קורסת (ר' ע' 31 ש' 21-22 וש' 34 לפרוטוקול הדיון).
180. השאלה, האם בכך בלבד, היה כדי להוות את ההצדקה הנדרשת, לצורך מניעת התגבשותה של העוולה.
181. מפסיקת בית המשפט העליון עולה, כי טרם נקבעו קריטריונים נוקשים לבחינת קיומו של צידוק מספיק, וכי השאלה אם קיים צידוק מספיק, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט אשר נדרש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ר' ע"א 406/59 לינדסי נ' שיבר, פד"י יד(3) 2422, 2427 (1960); ע"א 8191/16 לעיל).
עוד נפסק כי האינטרס שעליו מגנים, צריך שיהיה עדיף או לפחות שווה ערך בחשיבותו, לזכותו של התובע (ע"א 123/50 לעיל, בע' 1571; ע"א 406/59 לעיל, בע' 2427; פ' פרידמן, מאזן האינטרסים בבחינת היסוד 'בלי צידוק מספיק' בעוולת גרם הפרת חוזה, עיוני משפט ו (תשל"ט) 625, 626; ע"א 8191/16 לעיל, בפסקה 40 לפסק דינו של כב' השופט מינץ ובפסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט מלצר).
182. בהשלכה לענייננו אני מוצאת, כי העובדה כי הנתבעת נותרה ללא ספק מזגנים וקיומו של אינטרס כלכלי ברור באותם התקשרות, כשלעצמם, אינם מצדיקים את התקשרותה עם TCL, תוך ידיעה כי בהתקשרות זו יכול ויהא כדי לגרום להפרת החוזה בין TCL לתובעת.
183. עם זאת, והגם מסקנתי זו, לא ניתן היה להתעלם גם מנתונים נוספים ואחרים אשר הונחו בפני כדלהלן:
א. העובדה כי הנתבעת כבר הזמינה מ TCL כמות מכובדת של מזגנים (25,000), שילמה מקדמה על חשבון תמורתם והתחייבה לספק אותם ללקוחותיה;
ב. העובדה כי חלף, לכל הפחות, חודש, בין המועד בו נודע לתובעת על ההתקשרות בין TCL לנתבעת, לבין המועד בו היא פנתה אל הנתבעת, לראשונה, במכתב ההתראה, וכן חלפו כמעט חודשיים מהמועד בו בוצעה ההזמנה הראשונה ע"י הנתבעת, ועד לקבלת מכתב ההתראה. בפרק זמן זה הוסיפה הנתבעת והשקיעה זמן ומשאבים בהתאמת המזגנים לצרכיה ובשיווקם ללקוחותיה ואיבדה זמן יקר, בו היא הייתה יכולה לפעול מול יצרנים אחרים, לצורך בירור אפשרויות הרכישה מהם, ניהול משא ומתן וביצוע הזמנות (ר' עדות מר הניג בע' 36 ש' 2-14 ו- 36 לפרוטוקול הדיון).
מדובר בנתיב זמנים משמעותי, נוכח ההליך המורכב של רכישת מזגני OEM ומכירתם, המצריך, בין היתר, ביצוע התאמות טכניות, ייצור המזגנים על פי אותן התאמות, קבלת אישור מכון התקנים, זמני משלוח וכד' ונוכח העובדה כי יש להשלים את ההליכים טרם עונת הקיץ;
ג. העובדה כי מיד עם קבלת מכתב ההתראה, פנתה הנתבעת אל TCL, יותר מפעם אחת, במטרה לברר אם קיימת מניעות להתקשרות, אולם נענתה, שוב ושוב, כי לא קיימת מניעות כזו מאחר והחוזה עם התובעת בוטל נוכח הפרתו על ידה (ר' עדות מר הניג בעמ' 33 ש' 30-36, ע' 40 ש' 4-9, ע' 41 ש' 10-12 וש' 21-23, ע' 42 ש' 18-12 לפרוטוקול הדיון);
ד. המסרים אותם העבירה TCL, על פיהם בכוונתה להמשיך בשיווק ומכירה של מזגני OEM באזור, בכל מקרה, בין אם באמצעות הנתבעת ובין אם בלעדיה;
ה. העובדה כי המזגנים אותם ביקשה הנתבעת לרכוש היו מזגני OEM בלבד, אשר עוברים התאמה טכנית לצרכיה ומשווקים תחת שמה, בעוד שהמזגנים אשר נרכשו על ידי התובעת היו מזגנים ממותגים בלבד;
ו. הוכחת קיומה של פרקטיקה מקובלת בשוק המזגנים, לפיה ייתכנו מקרים בהם חברות מוכרות מזגנים ממותגים באמצעות גורם אחד ומזגני OEM באמצעות גורם אחר (כפי שבסופו של דבר עשתה גם התובעת עם הייסנס לאחר סיום ההתקשרות עם TCL);
184. שקלול מכלול הנתונים אשר פורטו לעיל, משליך על האופן בו תבחן החלטתה של הנתבעת, להמשיך בהתקשרות עם TCL, גם בהיבט הצידוק.
185. אוסיף ואציין כי בנקודה זו נתתי דעתי גם לנקודת המוצא על פיה גם בעולם עסקי, נדרשים כלל השחקנים, להתנהל בדרך מקובלת ובתום לב, האחד כלפי משנהו.
לצד חובה בסיסית זו, יש להוסיף ולהכיר בעובדה כי דרישת תום הלב, אין משמעה כי על הנתבעת להתעלם מהאינטרסים הכלכליים והאישיים שלה, וכפי שהיטיב לתאר זאת כב' הנשיא ברק (כתוארו דאז) בעניין רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה (1) 199, 280 (1999):
"עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם".
(כן ר' בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828, 834 (1980); ע"א 148/77 רוט נ' ישופה (בנייה) בע"מ, פ"ד לג(1) 617, 635 (1979)).
186. מקום בו מחד גיסא, הנתבעת מצאה עצמה ללא ספק מזגנים, עם מחויבות כלפי לקוחות וחשש כי אי מציאת ספק חלופי טרם עונת הקיץ יביא לקריסתה, ומאידך גיסא, TCL ביקשה לספק לה מזגנים, ואף חזרה והבהירה כי אין כל מניעה לאספקה כזו וכי ההסכם עם התובעת מבוטל נוכח הפרת התחייבויותיה על פיו; נוכח הנתונים המלמדים על כי היה בכוונת TCL למכור מזגני OEM בישראל, בכל מקרה, בין אם באמצעות הנתבעת ובין אם באמצעות יצרן אחר; ובהינתן העובדה כי הנתבעת התקשרה עם TCL בחוזה לשיווק מזגני OEM בלבד והפרקטיקה המקובלת בשוק המזגנים, לפיה חברות מוכרות מזגנים ממותגים באמצעות גורם אחד ומזגני OEM באמצעות גורם אחר (כפי שאף התובעת הסכימה, בסופו של דבר, לעשות עם הייסנס);
בהינתן כל אלה - לא ניתן לאיין את ההגיון העסקי על בסיסו פעלה הנתבעת, והחלטתה שלא לוותר על אספקת המזגנים שכבר הוזמנו עוד בטרם נודע לה על החוזה עם התובעת, ובהמשך, ונוכח האופן בו התפתחו הדברים, גם על ההזמנות הנוספות שבוצעו על ידה.
הנזק
187. מקום בו לא נמצא כי הנתבעת גרמה להפרת החוזה שבין התובעת לבין TCL, מתייתר הצורך בבחינת רכיב הנזק. עם זאת, ועל מנת שלא יימצא פסק דיני כחסר, מצאתי להוסיף ולתת את הדעת אף לרכיב זה, או ליתר דיוק שאלת הוכחת קיומו והיקפו של נזק אשר נגרם לתובעת, לשיטתה, כפועל יוצא של התנהלותה המעוולת של הנתבעת כלפיה.
188. לעניין זה טענה התובעת כי הנזק אשר נגרם לה עומד על סך של 12,720,961 ₪, ומהווה את הפער בין ההשקעות אותן השקיעה לבין ההכנסות אותן קיבלה ממכירת המוצרים, בהפחתת הפיצוי שקיבלה מ TCL בסך של מיליון דולר, כך שהנזק אשר נגרם לה עומד בסופו של דבר, על הסך של 9,386,760 ₪ (ר' ס' 66 לכתב התביעה וס' 45 לסיכומיה).
189. לצורך תמיכה בטענותיה צירפה התובעת חוות דעת של רואה חשבון מטעמה, מר אורי מורד (להלן: "חוות דעת מורד").
190. יצוין כי על אף שבכתב התביעה, חושב הפער בין עלות ההשקעה לבין ההכנסות שהתקבלו ממכירת המוצרים, והנזק נאמד בסך של 12,720,961 ₪ (טרם הפחתת הפיצוי שהתקבל מ- TCL), בחוות דעת מורד הוא חושב באופן שונה, על סמך דוחות הרווח וההפסד של התובעת לשנים 2018-2020, והוא נאמד בסך של 13,543,000 ₪.
פערים אלה כשלעצמם, לא מצדיקים את שלילת הפיצוי, ואולם נדרשתי להוסיף ולתת את הדעת לנתונים הנוספים, אשר יפורטו להלן;
191. מעיון בחוות דעת מורד עולה כי פעילותה של התובעת בקשר עם מכירת מזגני TCL בשנים 2018-2020, הייתה הפסדית, וכאמור, הפסדיה של התובעת הסתכמו בסך של 13,543 אלפי ₪ (כאשר מסכום זה יש להפחית את הפיצוי שקיבלה התובעת מ TCL, בסך של 1 מיליון דולר).
192. אלא שיש להבחין בין הפסד לבין נזק.
התובעת אמנם השכילה להבחין בין הפסדים הנובעים מפעילותה עם TCL לבין כאלה הנובעים מפעילויות אחרות. עם זאת, התובעת לא הוכיחה, כי הפסדיה נובעים מההתקשרות בין TCL לנתבעת או מביטול החוזה עמה, ולא מגורמים אחרים (בין באופן מלא או חלקי).
193. האמור לעיל מקבל משנה תוקף, נוכח טיעוני הצדדים המלמדים על קיומו של שוני בין מזגנים ממותגים למזגני OEM, כמו גם הצורך ליתן את הדעת להיתכנות, ולמשמעות הכלכלית של הודעת TCL, על פיה היא הייתה מעוניינת להמשיך בהתקשרות מול התובעת, במקביל להתקשרות שלה עם הנתבעת.
194. כך לדוגמא, עלה מתוך הדוחות הכספיים של התובעת, כפי שאלו פורטו במסגרת חוו"ד מורד, כי שנת 2018 הייתה הפסדית, וגם הרווח הגולמי בה היה מינימלי, על אף שאין חולק כי הנתבעת, כלל לא הייתה בתמונה בחלק הארי של אותה תקופה ואף ספק רב באם ההתקשרות הראשונית שלה עם TCL, אשר נעשתה בסוף חודש דצמבר 2018, השפיעה על פעילות התובעת.
195. גם ביחס לשנת 2019, אשר הייתה הפסדית, לא נעשתה כל הבחנה, בין המועד אשר קדם לביטול החוזה עם TCL (ביום 16.4.2019) לבין זה שלאחריו.
196. עוד מצאתי חסר בעובדה כי לא הוצגו נתונים אשר יכול והיה בהם כדי לתמוך בטענה הבסיסית של התובעת על פיה הייתה זו דווקא הפסקת ההתקשרות עם TCL, אשר הניבה את כלל נזקיה של התובעת, ולא ברור היה מדוע לא ניתן היה לזקוף, באופן חלקי או מלא, את הפסדיה של התובעת גם לגורמים נוספים כגון מצב השוק, התחרות מול חברות אחרות הפועלות בשוק ושיעור חלקה של התובעת בתוך שוק המזגנים הכולל, אופן ניהול הפעילות, השלכות תמחור המוצרים על מאזניה של התובעת, סוגיות הנוגעות לחשיפת מוצרי התובעת בשוק, וכיוצא באלו.
אך על מנת להבהיר את החסר או העדר היכולת לבסס את ההכרעה בסוגיית הנזק על הנתונים וחוות הדעת שהוצגה על ידי התובעת, אוסיף ואפנה את הצדדים לראיות הבאות:
א. מתוך הראיות עלה כי במועד התקשרותה של התובעת עם TCL בחוזה, לא הייתה התובעת גורם משמעותי בשוק המזגנים בישראל. לעניין זה, יפים דבריו של מר סרודי במכתבו למר סקיי, מיום 8.4.2018, בהם נאמר, בין היתר, כדלהלן:
"…I know it will be not easy task to win Tadiran and Electra but we are ready to fit."
ב. גם במכתבו של מר דן קרת למר סקיי מיום 25.12.2018, הוא מציין כי המחירים אותם מבקשת התובעת לא נועדו כדי להגדיל את רווחיה, אלא על מנת לאפשר לתובעת להתאים את עצמה לשוק ולרמת המחירים של מתחריה החזקים. בהמשך, בהודעת דוא"ל של מר דן קרת לאמינה, מיום 3.12.2019 (נ/3), הוא מפרט אודות מצב שוק המזגנים הישראלי:
"… We think that in order to achieve our mutual goal we should be more realistic and taking into consideration the market situation otherwise we might not reach our target.
1. Market situation – Electra and Tadiran which are public companies published their 3Q reports… Electra indicate decrease of 18% in the last 9 months, turnover drop 30% and profit 80% un 3Q compare to last year. Tadiran drop of 7% in the last 9 months but has a stock of 216 M ILS and customers credit debts 240 M NIS. Both companies declare on 18% total market decrease in 2018.
The result of poor sales specially during the summer is that prices now in Dec. are very law and because of the huge stocks of all importers, prices will be kept down in the future…"
ג. במסגרת התכתובת שהתנהלה בין התובעת לבין TCL, נמצא כי זו האחרונה הלינה, על המחירים הנמוכים בהם מוכרת התובעת את המזגנים, וכן הביעה מורת רוח מהתכנית העסקית שהוצעה על ידה לשנת 2019 (ר' לדוג' נ/3, נ/4, נ/5, נ/6, נ/7). לא ניתן לשלול את האפשרות כי היה גם באלו כדי להשליך על יכולתה של התובעת להפיק רווחים מהפעילות העסקית עם TCL, וממילא להשליך על שאלת היכולת לייחס את מלוא הנזק שנגרם לתובעת, לעובדת הפסקת התקשרות הצדדים בחוזה.
197. זאת ועוד; התובעת לא הציגה כל תכנית עסקית, או תכנית עבודה, לרבות הרווחים הצפויים ממנה, ולא הוכיחה כי הפעילות אשר הסבה לה הפסדים (לרבות הפסד רווח גולמי) עתידה הייתה, לו הייתה נמשכת, להצמיח לה רווחים אשר היה בהם כדי לאפשר לה לכסות את השקעותיה.
198. לחילופין, גם לא הוצגו הערכות שווי של פעילות התובעת, לפני ביטול החוזה ולאחריו, אשר יכול והיה בהן כדי לסייע במתן בתשובה לשאלת קיומו של פער, אשר מקורו בביטול החוזה.
199. על אלו יש להוסיף את סימני השאלה לעניין משמעות או השלכות המשך מכירת המוצרים שנרכשו מ-TCL.
200. בהינתן כל אלה, לא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל הראייתי המוטל עליה להוכיח כי מקורם ושיעורם של ההפסדים אשר נתבעו על ידה, בהתקשרות הנתבעת עם TCL.
201. בסעיף 64 לסיכומי התובעת נטען כי בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון , זכאית התובעת להיפרע מהנתבעת אף על דרך של פסיקת הרווחים אשר צמחו לנתבעת כפועל יוצא של הפרת ההסכם על ידה (הלכת אדרס). בהתייחס לטענה זו אקדים ואציין כי לא נמצא לה ביטוי במסגרת כתב תביעתה של התובעת. חשוב מכך, לא היה בראיות אשר הונחו בפני כדי ללמד מהו אותו רווח אשר מקורו מאותה פעילות עסקית, ואף בשל כך, ואף ככל וסוגית החבות הייתה מוכחת כפי טענות התובעת, לא היה באמור כדי לסייע בידה.
202. בשולי הדברים יוסף כי אף מקום בו היה נמצא כי התובעת הוכיחה את היקף נזקיה נוכח ביטולו של החוזה עם TCL, היה מקום להוסיף ולתת את הדעת לשאלת מימוש חובתה של התובעת להקטנת הנזק, וזאת בין אם על דרך של התקשרות חלופית עם TCL, בין אם על דרך של הגעה להסכמות עם TCL בדבר המשך פעילות עסקית מקבילה של התובעת והנתבעת, ובין אם על דרך של הסכמות לעניין הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת לאחר אספקת שתי ההזמנות הראשונות (לעניין זה ראה לדוגמא ס' 49 לתצהירו של מר סודרי). בעובדה כי התובעת עצמה מוכרת כיום מזגנים ממותגים של הייסנס, במקביל למכירת מזגני OEM של הייסנס ע"י גורם נוסף, יש אך כדי ליתן משנה תוקף לנקוב.
טענות נוספות
עשיית עושר ולא במשפט
203. התובעת הוסיפה ועתרה לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של עשרה מיליון ₪, המשקפים לטענתה את רווחיה של הנתבעת מייבוא המזגנים, ומקורם, לשיטתה, בהתעשרות שלא כדין על חשבונה. טענה זו נטענה בכלליות וללא פירוט שניתן היה לצפות כי יימצא בכתובים. לגוף הסוגיה, ראה הכרעתי להלן;
204. ס' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"), קובע כדלקמן:
")א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או סבירה – לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."
205. עילת עשיית עושר ולא במשפט, מורכבת אפוא משלושה יסודות מרכזיים:
א. התעשרות
ב. על חשבון המזכה
ג. שלא על פי זכות שבדין.
אבחן בקצרה את התקיימותם של היסודות בענייננו.
א. התעשרות - קבלה של נכס, שירות או טובת הנאה אחרת
206. בענייננו ניתן לקבוע כי הנתבעת התעשרה, ע"י קבלת טובת הנאה, שהיא הזכות למכור את מזגניה של TCL בישראל.
ב. על חשבון המזכה - "שבאו לו מאדם אחר"
207. במסגרת יסוד זה נדרש כי ההתעשרות של הזוכה תהיה "על חשבון" המזכה. מדובר בשאלה עובדתית, אשר נדרש להוכיחה בכל מקרה ומקרה, על פי נסיבותיו הפרטניות.
208. בענייננו, שאלת התעשרותה של הנתבעת על חשבון התובעת, אינו נטול סימני שאלה, וזאת בהינתן העובדה כי מחד גיסא ניתן להניח כי שוק המזגנים תחום ומוגדר בהיקפו, ומאידך – אין לכחד כי הנתבעת לא ביקשה למכור, ולא מכרה, מזגנים ממותגים של TCL, אלא אך מזגני OEM.
מהראיות עלה, כי הנתבעת היא "שחקן" ותיק בשוק המזגנים, וזאת מזה שנים רבות, אשר פעלה לשיווק מוצרים תחת שמה שלה, ותוך התאמת המזגנים לקריטריונים אשר נקבעו על ידה. התובעת לא הוכיחה כי המדובר באירוע במסגרתו נהנתה משוק הלקוחות אותו פיתחה התובעת או מהשקעותיה של התובעת במיצוב מותג, ולכאורה לא ניתן לשלול כי מקור רווחיה של הנתבעת הוא במכירות שהן תוצר של התנהלותה שלה, ומשכך כי אין היא באה על חשבונה של הנתבעת. כל זאת למעט כאמור ההכרה בעובדה כי היקף השוק הכולל, בתחום המזגנים, אינו אינסופי.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו עלה מהראיות, כי קיימים מקרים נוספים בהם גורם אחד משווק מזגנים ממותגים וגורם אחר משווק מזגני OEM של אותו יצרן; כי לא הייתה מניעה מבחינתה של TCL כי התובעת והנתבעת תפעלנה במקביל, וכי בסופו של דבר, התובעת החלה לייבא ולשווק מזגנים ממותגים של יצרן אחר, במקביל לשיווק מזגני OEM של אותו יצרן, ע"י חברה אחרת.
ג. שלא על פי זכות שבדין
209. יסוד זה מתמקד בטיבה של ההתעשרות, שכן רק התעשרות שאינה כדין, תזכה את התובע בסעד על פי עילה של עשיית עושר. בהתאם לפסיקת כב' בית המשפט העליון, ניתן לקבוע כי יסוד זה מתקיים, לא רק עת מדובר בהפרה מפורשת של דין, המקנה זכות להתעשרות או שולל זכות כאמור, אלא גם כאשר תחושת המצפון והיושר מלמדת, כי ההתעשרות אינה צודקת. מדובר ברשימה לא סגורה וממצה של מקרים, ובין היתר, יש להתחשב בשיקולים כמו עוצמת זכותו של התובע, אופי הפגיעה באינטרס שלו, התנהגות הצדדים וטיב הפעילות שמכוחה זכה הנתבע ברווח (ר' רע"א 371/89 ליבוביץ נ' אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 324 (1990); ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (אבירם הוצאה לאור בע"מ, מהדורה 2, תשנ"ח-1998, בע' 84)
210. בענייננו, טענותיה של התובעת בדבר גרם הפרת חוזה נדחו, והיא לא הצביעה על דין מפורש אחר כלשהו, אשר שולל מהנתבעת את הזכות להתעשר כתוצאה מן ההתקשרות עם TCL. בעניין זה אני מוצאת להדגיש, כי זכות ההפצה הבלעדית אשר הוקנתה לתובעת, במסגרת ההתקשרות שלה עם TCL, אינה זכות קניינית, והיא אינה פועלת כלפי כולי עלמא. מדובר בזכות חוזית, אשר כוחה הוא במישור היחסים שבין התובעת לבין TCL בלבד. אמנם, גם ציפייתה של התובעת כי זכות הבלעדיות שלה לא תיפגע, עשויה להיות מוגנת מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, מול אינטרס הציפייה של התובעת, ניצבים אינטרסים נוספים, כמו האינטרס הציבורי שבתחרות חופשית, והאינטרס של הנתבעת, לחופש העיסוק. מקום בו לא הוכח כי הנתבעת גרמה להפרת החוזה שבין TCL לתובעת, ולא הוכח כי נפל פגם אחר כלשהו בהתנהלותה, גובר האינטרס של חופש העיסוק שלה, על פני אינטרס הציפייה של התובעת, ומחזק את המסקנה לפיה התעשרותה של הנתבעת, גם ככל שנעשתה על חשבון התובעת, לא הייתה "שלא כדין" (לעניין זה ר' גם רע"א 371/89 לעיל).
211. בנסיבות אלה, דין התביעה, גם ככל שהיא מתייחסת לעילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט – להידחות.
עוולת הרשלנות
212. התובעת הוסיפה וטענה להצדקה בחיוב הנתבעת מכוח עוולת הרשלנות. אני מוצאת כי טענה זו של התובעת נטענה באופן כללי מאוד, ולא הוכחה כדבעי.
213. למען לא תמצא החלטתי כחסרה אוסיף ואציין כי לא הובהרה כדי הצורך חובת הזהירות של הנתבעת כלפי התובעת בנסיבותיו הפרטניות של ההליך שבפני, וממילא מקום בו עלה מתוך הראיות כי הנתבעת לא הייתה מודעת לתוכנה של ההתקשרות החוזית קודם למועד משלוח מכתב ההתראה ולאחר קבלתו פנתה, מספר פעמים, ל-TCL, לצורך בירור מערך יחסי הצדדים, יקשה עלי לראות את הנתבעת כמי שהפרה חובה זו או אחרת כלפי התובעת.
סוף דבר
במבוא לסיכומי התובעת נטען למספר הפרות יסודיות של הסכם השיווק אשר נכרת בינה לבין TCL, על ידי האחרונה, וכן כי השאלה המהותית בתיק זה הינה האם הייתה זו הנתבעת אשר גרמה לאותן הפרות, ביודעין וללא צידוק מספיק. (סעיף 2 לסיכומים).
ואכן, התמונה העובדתית הלכאורית אליה נחשפתי במערך היחסים שבין התובעת לבין TCL, עוררה חוסר נוחות רבה, ובזהירות המתבקשת, שעה ש- TCL אינה בעלת דין בהליך, אציין כי נחזה לכאורה פער משמעותי בין התנהלותה של TCL בפועל לזו אשר מצאה ביטוי בחוזה, ובין הפוטנציאל העסקי אותו חזתה התובעת לזה אשר מומש בפועל. וזאת תוך מתן הדעת למערכת ההסכמית ביניהן.
הגם הנקוב לעיל, והתחושה המאוד לא נוחה מהמצב אליו נקלעה התובעת - לא ניתן, בנסיבותיו של הליך זה, להשית על הנתבעת את השלכות התנהלותה של TCL, לא ניתן לחייב את הנתבעת בנזקיה הנטענים של התובעת, שעה שלא הוכח כי הייתה זו הנתבעת אשר גרמה בפועל להפרתו של החוזה, או כי היה במעשיה או מחדליה, בשלב בו נעשו ביודעין, כדי להביא לביצוען של אותן הפרות נטענות.
מהותית – לא הוכח הקשר הסיבתי בין התנהלות הנתבעת לתוצאה הנטענת, ולא הוכח היקפו של הנזק הנובע מכך.
על אלו יוסף כי התובעת אף לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבונה של התובעת, או עוולה כלפיה בעוולת הרשלנות.
בהינתן כל אלה, התביעה נדחית.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת, אשר נפסקו, תוך מתן הדעת למכלול השיקולים הצריכים לעניין, על הרף הנמוך, בסכום של 60,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תתבקש להמציא עותק פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור לכב' בית המשפט העליון.
ניתן היום, א' תמוז תשפ"ג, 20 יוני 2023, בהעדר הצדדים.

הלית סילש