בית משפט השלום באילת
תא"מ 32388-02-20 מטיילי קשת אילת בע"מ נ' פרדייז הולילנד תיירות ונופש בע"מ ואח'
תיק חיצוני:
בפני כב' השופטת ליאורה אדלשטיין
תובעת
מטיילי קשת אילת בע"מ
נגד
נתבעים
1.פרדייז הולילנד תיירות ונופש בע"מ
2.סורין אדוארד
פסק דין
1. לפני תביעה בסדר דין מהיר, שהוגשה בתחילה בסדר דין מקוצר על סך של 74,643 ש"ח ולאחר מכן - משהוחלט כי היא אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר - הוגשה שנית בסכום העולה על הסכום הקבוע בתקנות לתביעות בסדר מהיר - 76,643 ש"ח. לאחר מכן תוקן הסכום לסך של 30,087 ש"ח.
טענות התובעת:
2. התובעת היא חברה שעיקר עיסוקה מתן שירותי הסעות. הנתבעת הינה חברה שעוסקת בענף התיירות ורכשה שירותי הסעות מהתובעת.
3. בגין אותם שירותים נהגה הנתבעת לשלם בהעברות בנקאיות, אולם חלק מהחיובים חזרו ונותרה יתרת חוב של 30,087 ש"ח. הנתבע 2, שהוא בעל המניות של הנתבעת, התכוון להתחמק מלשלם את החוב ואף עזב לחו"ל תוך כוונה לרוקן את נכסי החברה שבבעלותו ועל כן מבקשת התובעת להרים את מסך ההתאגדות ולחייב אף אותו בחוב החברה.
טענות הנתבע:
4. מכרטסת החוב שצורפה על ידי התובעת עולה שהחוב אופס בתאריך 28.2.2016 והחוב הנטען הוא בגין התאריכים 21.9.2016 עד 12.11.2018. במהלך תקופה זו קבלה הנתבעת שירותי הסעות מהתובעת רק פעם אחת. ביום 12.11.2018 חוייבה הנתבעת בסך של 3,800 ש"ח וסכום זה שולם מראש על ידי הנתבעת.
5. הנתבעת מעולם לא הזמינה שירותי דלקים אצל התובעת והתובעת מעולם לא מכרה לה או העניקה לה שירותי דלקים.
6. הנתבע מעולם לא בצע תרגילי עוקץ והתובעת מנסה להשחיר אותו. הנכסים שהיו בבעלות הנתבעת - כלי רכב ומלאי מוצרים של ים המלח - נמצאים עדיין בבעלותה. על כן אין מקום להרים את מסך ההתאגדות.
7. גם החוב לפי גירסת התובע - בסך 30,087 ש"ח - תפח והגיע לסך של 76,643 ש"ח (החוב המקורי שנרשם בכתב התביעה כאמור - ל.א.). הדבר מעיד על חוסר תום לב.
דיון והכרעה:
8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכרטסות, בחשבניות, בשיקים ובמכתבים שצורפו על ידי הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה נגד שני הנתבעים במלואה.
החלטתי זאת למרות הנימוקים הבאים, שהם לחובת התובעת:
9. ראשית - העובדה שבתחילה תבעה את הנתבעת בסכום גבוה בהרבה ללא הסבר לכך וללא הסבר מדוע הוקטן הסכום. אמנם "מודה ועוזב ירוחם" (משלי כח/יג) אולם הדבר מעלה סימן שאלה.
10. שנית - העובדה שרק בדיון ההוכחות הבהירה התובעת לראשונה שהדלק (המהווה את סכום התביעה העיקרי) נמכר לנתבעת על ידי סונול ושהיא רק נשאה בתשלומו, כהלוואה לנתבעת וכאקט חברי, היות והנתבע 2 אמר לה שהוא בחו"ל, כאשר עד אז טענה שהיא זו שמכרה לנתבעת את הדלק.
11. שלישית - למרות החוב המשיכה התובעת לספק לנתבעת שירותים למעלה משנה לאחר שנוצר והחשבונית האחרונה שהפיקה לה היא מנובמבר 2018.
12. רביעית – המספר שמופיע מול ה"ח"פ" בחשבוניות שהוציאה התובעת לנתבעת הינו מספר זהות שאינו שייך לאף אחד מהנתבעים.
למרות האמור לעיל החלטתי לקבל את התביעה מהנימוקים הבאים:
13. ראשית - הוכח לי מעיון בדפי החשבון שצרפו הנתבעים דוקא שהדלק נמכר לנתבעת על ידי סונול ושהיא אף שילמה עליו והתשלום חזר. בדפי החשבון מופיע החיוב של 9,848.07 ש"ח עליו דברה נעמה בן נון מסונול במייל ששלחה לניר עטיה - כחיוב שהוחזר על ידי הבנק בתאריך 1.8.2016.
14. אם אכן מדובר בדלק שעל התובעת לשלם, מדוע שהנתבעת תשלם אותו לסונול מלכתחילה?
15. אין רצף בעמודים של דפי החשבון - הוגשו על ידי הנתבעים עמודים ספורדים, ובדפים שהועברו לא קיים החזר החיוב הראשון אולם די לי בחיוב השני שהוחזר. הצגת הדפים לא ברצף מעוררת ספק שמא יהיו בהם דברים נוספים שמציגים את הנתבעת באור שלילי.
16. שנית – מאותם דפי חשבון עולה כי יתרת החשבון החל מפברואר 2015 הייתה בחובה שהלכה ותפחה מסכומים הנעים סביב ה-10,000 ש"ח לסכומים הנעים סביב 20-30 אלף ש"ח במרץ 2015 (חוזרת להיות יתרת זכות למשך תקופה קצרה בהמשך) ואף ליתרת חובה של 40-50 אלף ש"ח ושיקים וחיובים חוזרים. דברים אלה מחזקים את טענת התובעת כי הנתבעת לא היתה סולבנטית ומסבירים מדוע לא רק מדוע החוב לסונול לא שולם אלא גם מדוע לא שולם לתובעת.
17. שלישית – עיון בחשבוניות שצרפו הנתבעים מעלה שגם אם עשתה התובעת שימוש ברכבי הנתבעת ואפילו אם רכשה ממנה דלק או סולר כדברי הנתבעים, השימוש נעשה לא בתקופה הרלבנטית שבה נוצר חיוב הדלק (סביב יוני-יולי 2016) אלא זמן רב לפני כן - תקופה שהסתיימה במרץ 2016. אגב מדפי החשבון שצרפו הנתבעים עולה שבאותה תקופה, שבה היתה הנתבעת במצב כלכלי טוב יותר, רכשה הנתבעת את הדלקים בארגון שיווק דלקים ולא בסונול, דבר המחזק את טענת התובעת שתווכה בינה ובין סונול כשהמצב הורע.
18. רביעית - כל החשבוניות שהנתבעת הוציאה לתובעת הן כאמור עבור התקופה שעד 31.3.2016 ולא לאחר מכן - כלומר זמן קצר אחרי שיתרת החוב של הנתבעת לתובעת אופסה לגירסת הנתבעים - בתאריך 28.2.2016. לעומת זאת התובעת המשיכה למכור לנתבעת הסעות סביב התקופה שבה שילמה עבורה את הדלק והדבר יכול להעיד על כך שלא ידעה מה מצבה של הנתבעת לאשורו, אחרת כנראה היתה נמנעת מהתקשרויות אלה. החשבוניות שצרפה (חוץ מחשבונית הדלק) הן בגין התקופה 21.9.2016 ועד 12.11.2018.
19. חמישית - אמנם התובעת הסבירה לראשונה את כוונתה לגבי הדרך בה נוצר חוב הדלק בדיון ההוכחות אך בניגוד לנתבעים - אין מדובר בהרחבת חזית: אין חזרה מטענתה כי הנתבעים חייבים לה סכום זה וניתן להסביר את ההבדל בקצר בתקשורת בין נציג התובעת ובא כוחה. לעומת זאת טענת הנתבעים בדיון ההוכחות לראשונה - כאשר בתחילה הכחישו את החוב - כי מדובר בחוב של התובעת לסונול בגין שימוש ברכביה של הנתבעת - היא טענה שאיננה רק תמוהה אלא גם כבושה, השונה קיצונית מטענתה בכתב ההגנה. טענה זו מהווה הרחבת חזית משמעותית ואין לקבלה, מה גם שנסתרה בראיות שהנתבעים עצמם הציגו.
20. שישית - בשעת הדיון טען הנתבע 2 שהנתבעת קבלה מהתובעת 19,000 ש"ח בספטמבר 2016 (דבר המוכיח לטענתו שלא היה קיים אותה שעה חוב מהנתבעת לתובעת אלא להיפך - ויוזכר שעל פי המסמכים שצרפה התובעת ולפי תחלופת המיילים בין ניר עטיה ונעמה בן נון מסונול החוב של הנתבעת כביכול לסונול שולם בשני תשלומים באוגוסט וספטמבר 2016 כשנציג התובעת סובר שהנתבע 2 בחו"ל ומאמין לו שיסלק את החוב כשיחזור) - אולם מבדיקת דפי החשבון שצורפו על ידי הנתבעים עולה שהם מתייחסים לתאריכים 13.1.2016 ועד 1.8.2016 בלבד ואין בהם את הסך 19,000 ש"ח בזיכוי כלל.
21. שביעית - למעלה מן הצורך אני דוחה את טענת הנתבעים שיש לדחות התביעה כי אין הזמנות מפורטות. החשבוניות של התובעת מפורטות מאוד עד לרמת מטרת הנסיעה ושעות הנסיעה.
22. שמינית – הנתבעים טענו שההזמנה האחרונה בסך 3,800 ש"ח מנובמבר 2018 שולמה אך לא הוכיחו זאת. בעדות הנתבע 2 התגלעו סתירות. תחילה טען: "לא אני שילמתי. זה שולם." (פרו' 8/6) ולאחר מכן טען כי "אני הזמנתי את ההסעה אבל לא עבורי ולכן זה גם לא בכרטסת שלי. הזמנתי בשביל מישהו והוא שילם לו ישירות." (פרו' 14/10) ולבסוף "בכל 4 חשבוניות שהם צרפו כולל 3800 החפ הוא לא חפ שלי. לכן הם לא קיימו הנסיעות בשבילי. אני לא יודע עבור מי." (פרו' 16/17).
23. אכן המספר המופיע מול התואר "ח.פ." הוא מספר תעודת זהות שאינו של הנתבעים אולם הנתבעים לא הוכיחו שהחשבוניות שכן שולמו על ידם ואופסו עד פברואר 2018 נשאו מספר ח.פ. נכון.
24. באשר להרמת המסך: נוכח דפי החשבון שהציגה הנתבעת, המעידים על מצב בעייתי מאוד - החל מאוגוסט 2016 (והודייתה בדיון שכעת החברה לא סולבנטית) - אני מאמינה לנציג התובעת כשהוא טוען שלא ידע מה מצב הנתבעת לאשורו והולך שולל על ידי הנתבע 2.
25. בע"א 3755/03 בן חמו נ. טנא נגה נפסק כי "הרמת מסך מופעלת "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים". היא נשקלת כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות. במקרים כאלה נתפסת החברה כמסך שמאחוריו נעשים מעשים שלא ייעשו, ובראש וראשונה יצירת מצב של חדלות פרעון לחובות בדרכים שונות, שעה שברור שכספם של הנושים בסכנה ונעשו על ידי האורגנים של החברה פעולות שלא בתום לב שהביאו לסכנת ירידתם לטמיון".
26. אני סבורה כי התובעת הוכיחה שבמקרה הנוכחי פעל הנתבע 2 להונות את נציג התובעת לחשוב כי החברה בבעלותו מסוגלת לשלם את החוב בזמן שידע כי אין המצב כך והזמין ממנה לא רק את תשלום הדלק אלא גם הסעות נוספות כשהוא יודע שאין הנתבעת מסוגלת לשלם את החוב. הוכח לי שהנתבע 2 ידע בשעת שיחתו עם מנהל התובעת, כשהיה בחו"ל, שהחברה שאותה הוא מנהל איננה סולבנטית ושלא ישלם את החוב לתובעת.
27. מכל האמור לעיל אני מגיעה למסקנה שלא רק שהתביעה נגד הנתבעת מוצדקת אלא שמוצדק להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 2 באופן אישי.
28. לאור האמור לעיל הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכום הנתבע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד פסק הדין בסך כולל של 34,608 ₪ ובצירוף האגרה בסך 812 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪ כולל מע"מ. שלושת הסכומים הללו ישולמו לתובעת באמצעות בא כוחה תוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ז אלול תשפ"ג, 13 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
ליאורה אדלשטיין