לא נעלם מעינינו כי גם מעדותו של סיוון מיכאלוב עלה כי היו ליקויים במטווחים אולם אלו לא הוכחו. עם זאת יוער כי למרות שלטענתו התלונן על הליקויים לא פוטר.
59. כך או כך, התובע לא פוטר בגלל הטענות שהעלה, אם העלה.
60. התובע לא הגיש תלונה למאן דהוא:
"עו"ד פלמור דורי: אז אני מניחה שגם לא הגשת אף פעם תלונה לגורם כזה.
העד, מר שפושניק: אף פעם לא."
(עמ' 9 לפ')
61. על פי סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) תשנ"ז-1997, ההגנה קמה אם העובד הגיש תלונה. במקרה דנא התובע לא הגיש תלונה והוא אינו זכאי להגנה על פי החוק.
62. לא זו אף זו, עובדים אחרים שהעידו כי התריעו על ליקויים בטיחותיים לא פוטרו:
"עו"ד פלמור דורי: צהרים טובים. תאשר לי בבקשה שהעסקה שלך הסתיימה לאחר אירועים שהובילו לחקירת המשטרה בעניינך, נכון?
העד, מר מיכאלוב: כן. בעניין אישי.
עו"ד פלמור דורי: אין להם קשר לסיום העסקתו של התובע? זה מסיבות אישיות שלך.
העד, מר מיכאלוב: לא, אף פעם לא טענתי לכך."
(עמ' 26 לפ')
"עו"ד פלמור דורי: תסכים איתי שאין קשר בין סיום ההעסקה שלך מהנסיבות שפורטו בזימון לשימוע שנמסר לך לבין סיום ההעסקה של התובע, נכון?
העד, מר יגל כהן: אני צריך שתסבירי לי שוב את השאלה.
עו"ד פלמור דורי: כל אחד פוטר מהנסיבות שקשורות אליו, נכון?
העד, מר יגל כהן: אני יודע ממה אני פוטרתי.
עו"ד פלמור דורי: שזה כמפורט בזימון לשימוע שלך.
העד, מר יגל כהן: אמת."
(עמ' 24 לפ')
"עו"ד פלמור דורי: סיימת את ההעסקה שלך במאי 18', נכון?
העד, מר שחר: כן.
עו"ד פלמור דורי: יש קשר בין סיום ההעסקה שלך לסיום העסקה של התובע כמעט שנה אחרי?
העד, מר שחר: לא, לא שאני יכול להעיד על-כך."
(עמ' 29 לפ')
63. משכך, לא הוכח ע"י התובע כי קיימים ליקויים ביטוחותיים שלא תקנו ובוודאי שלא הוכח קשר כלשהו בין התלונות להפסקת עבודתו.
64. נוכח האמור – נדחה רכיב התביעה לפיצוי בגין פיטורים על רקע חשיפת שחיתויות ואי קיומם של תנאים פיזיים במקום העבודה.
65. כמו כן, רכיב התביעה לפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב בגין פיטורי התובע שנעשו שלא בצדק נדחה שכן פיטורי התובע נעשו מטעמים עניינים.
התנהלות התובע
66. התובע הקליט גורמים בנתבעת לאורך תקופת עבודתו:
"עו"ד פלמור דורי: למי אמרת שאתה מקליט?
העד, מר שפושניק: כל העולם ואשתו, כולם ידעו. ניצן ידע, בועז ידע, כולם ידעו, החניכים שלי ידעו, ראו את זה פה שזה בדש החולצה. זה היה תלוי לי פה.
עו"ד פלמור דורי: ההקלטה הראשונה שהגשת מ-12/09/2018. אז לפי מה שאתה אומר עכשיו יש גם הקלטות קודמות?
העד, מר שפושניק: צריך להיות, כן. יש לי בבית עשרות ג'יגה שעקב, בואו נקרא לזה ככה, אי יכולת כלכלית לתמלל הכל לא תמללתי הכל. יש לי עשרות ג'יגה, כן.
עו"ד פלמור דורי: אז סדר גודל של כמה הקלטות אתה מעריך שעוד יש לך בבית?
העד, מר שפושניק: אין לי מושג, לא יודע. אין לי מושג להגיד.
עו"ד פלמור דורי: 3? 4? 10? 20?
העד, מר שפושניק: בהקלטות? עשרות ג'יגה.
עו"ד פלמור דורי: את מי עוד הקלטת חוץ מאת השיחות שצירפת לתצהיר שלך?
העד, מר שפושניק: את מי עוד?
עו"ד פלמור דורי: כן, את מי עוד הקלטת בעבודה?
העד, מר שפושניק: ההקלטה הייתה כשהייתי נכנס בבוקר לש"ג עד סוף היום. זה היה תלוי לי פה על דש החולצה.
עו"ד פלמור דורי: אז הקלטת גם מדריכים? חברים שלך?
העד, מר שפושניק: את כולם. זה היה החלק מעשרות ג'יגה האלו הייתי צריך מה שנקרא לשבת ועברתי על זה,
עו"ד פלמור דורי: גם את ההדרכות הקלטת?
העד, מר שפושניק: גם את ההדרכות.
עו"ד פלמור דורי: וקיבלת על זה אישור?
העד, מר שפושניק: לא. הם ידעו, לא, לא צילמתי.
עו"ד פלמור דורי: להקליט שמע.
העד, מר שפושניק: כן.
עו"ד פלמור דורי: תראה, לאורך ההליך אתה מזכיר עוד לא מעט הקלטות שבחרת לא לצרף, נכון? איך בחרת את מה אתה מצרף ואת מה לא?
העד, מר שפושניק: היו הקלטות שהיה לי יותר קל לזכור תאריכים וכאלה דברים, לא,
(עמ' 1 - 2 לפ')
אולם בחר לצרף באופן סלקטיבי את ההקלטות:
העד, מר שפושניק: בסעיף 113?
עו"ד פלמור דורי: "שיחה חברית הזו מתועדת, נתבע 4 מציין בה שהוא שכח לעדכן את המדריכים בקשר להנחיה חדשה. בשיחה הזאת אין שום נימה בעייתית", ואתה ממשיך. אבל השיחה הזאת בחרת שלא לצרף אותו לתצהיר שלך, נכון או לא?
העד, מר שפושניק: יכול להיות, כן. יכול להיות."
(עמ' 1 - 2 לפ')
"עו"ד פיגל: מבחינת התמלולים צריך לקחת בחשבון שזה מה שאנחנו בחרנו לתמלל. אי אפשר לתמלל את הכל, יש גבול. גם ככה הוא תמלל כמויות עצומות. כמה עוד אפשר לתמלל?"
(עמ' 13 לפ')
67. הקלטות ע"י התובע את כל הסובבים אותו נופלת במסגרת פגם מוסרי והוא מעשה שלא יעשה:
"...בשונה מהדין הפלילי הרלבנטי הקבוע בחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, המגדיר האזנת סתר כ'האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה' (סעיף 1 לחוק, הדגשה הוספה – א"ר), דהיינו אין הוא כולל בגדרי האזנת סתר מצב בו מקליט השיחה הוא אחד הצדדים לה, הדין המשמעתי ככלל אוסר על הקלטת סתר של עובד את רעהו או הממונה עליו. כפי שקבע לעניין זה השופט זמיר:
"התנהגות כזאת, שמקורה בחשדנות או בתככים, עלולה לזרוע חוסר אמון בין העובדים לבין עצמם, לשבש את היחסים בקרב שירות המדינה, ובסופו של דבר אף לפגוע בשירות שהוא נותן לציבור. עצם השיבוש ביחסים ובתפקוד די בו כדי לקבוע שהתנהגות כזאת היא התנהגות שאינה הולמת את עובד המדינה" (עש"מ 5246/99 אהרוני נ' נציבות שירות המדינה, פ''ד נו(1) 481, 489 (1999)).
הלכה זו ראויה לאישוש ולחיזוק. הקלטת אדם שלא בידיעתו נגועה ככלל בפגם מוסרי, שלמותר להכביר עליו מלים; הרי שיחה בין אדם לחברו אינה ככלל מיועדת להקפדה 'משפטנית' על כל מלה, בידיעה שהיא תשמש חומר ראייתי בהליך כזה או אחר. המקליט ועושה בכך שימוש, הריהו עושה ככלל מעשה אשר לא יעשה 'ברשות התורה' להבדיל, ויחשוב כל אחד מאתנו מה היה הוא חש אילו נודע לו שהוקלט על-ידי פלוני מחבריו לעבודה בלא ידיעתו."
(בר"ש 4550/15 חיה עופרה שמואלי נ' מדינת ישראל משרד ראש הממשלה ואח', ניתן ביום 6.7.2015).
68. אם כן, אף התנהלות זו יכולה להעיד אף על התנהלות התובע במהלך תקופת עבודתו.
השימוע
69. התובע עשה כל שלאל ידו על מנת לדחות את השימוע אליו זומן. התובע ביקש מספר דחיות ועל אף שזומן לשימוע ביום 3.2.19 השימוע התקיים לבסוף בעטיו של התובע רק ביום 6.3.19.
70. דרישות התובע באשר לצורת ניהול השימוע היו חסרות תקדים וללא פרופורציות. התובע ביקש לחקור עדים על פני 3 ימים. הנתבעת סירבה. התובע ביקש להקליט ולצלם את השימוע, הנתבעת אישרה לתובע. לתובע נערך שימוע כדין :
"העד, מר שילה: בסדר? אני מזכיר לכם ואני ייקח אתכם עוד פעם לשימוע, במסגרת השימוע אני אמרתי לרון והייתם בשימוע, היה שימוע ארוך. אמרתי "בסוף ההחלטה היא שלי" והסיבה שביקשתי שרון ידבר במסגרת השימוע זה כדי שרון ישכנע אותי שאת הדברים שאני מזהה ברון שהם בפער הוא אכן עשה את הדרך. לצערי הוא לא היה שם."
(עמ' 55 לפ')
71. טענות התובע נשמעו. השימוע נערך כדין. אי לכך, נדחה רכיב התביעה בגין עריכת שימוע פיקטיבי ופיטורים שלא כדין.
טענת האפליה
72. לטענת התובע, בשיחה ביום 5.12.18 הבהיר מנכ"ל הנתבעת 1 כי המגמה להיפרד מהמדריכים ולעבור לפרילנסרים. אין בכך אפליה אלא שיקול עסקי של חברה.
73. התובע טוען לאפליה (סעיף 158 לתצהיר התובע) תוך שהוא מתבסס על דברי הנתבע 2 כי מדריכי הירי והלחימה שהמועסקים על ידי ג'ון ברייס הם "סוג ב'" מול מדריכים המועסקים במשטרה. מדובר במעסיקים שונים עם תנאי העסקה שונים ולא מדובר באפליה.
74. השיקולים להפסקת עבודת המדריכים של הנתבעת 1 היו מאחר שהמשטרה נדרשה לקצץ בתקנים ובעלויות:
ניצן: כי הם בחריגת תקציב מטורפת. הם אמורים, הם עומדים בהסכם. הם פשוט גדלו וגדלו, וגדלו, וגדלו, ב- 2016, ב, 2017, והם חייבים להראות התייעלות וחייבים לקצץ 30 אחוז מהתקציב. אתה יודע מה זה? אם תקציב הדרכה בשנה למשטרה הוא 30 מיליון, הם צריכים להוריד 10 מיליון שקל.
רון: אוקיי,
ניצן: עכשיו הם כמובן לא יורידו מתקני משטרה. אתה מבין?
רון: אוקיי, אני מבין."
75. שיקולי תקציב אינם באים בגדר אפליה. משכך, דין טענה זו להידחות.
התביעה כנגד הנתבע 2
76. עילת התביעה כנגד הנתבע 2 היא התנכלות, תכנון וביצוע הליך הפיטורים ללא קשר לתפקודו של התובע וכן הפצת הידיעה לפני פיטוריו של התובע כי הוא עומד להיות מפוטר. נטען כלפי הנתבע 2, מנהלו הישיר של התובע, כי פעל בערמומיות ותוך מצגי שווא, הוצאת דיבה ולשון הרע. טענה זו לא הוכחה כלל וכלל.
77. לא זו אף זו, מהודעות ששלח התובע אל הנתבע 2 מעידות על מערכת יחסים תקינה (נספח א' לתצהיר ניצן):
78. לא זו שהתובע לא הוכיח טענתו אלא שהנתבע 2 אף הוכיח כי התובע הוא זה שפנה לעובדי הנתבעת והכפיש את הנתבע 2 ועודד את העובדים להקליט את הנתבע 2 על מנת שיוכלו לתבוע אותו. כך למשל דברי התובע מתוך שיחה בין התובע למדריך הגנה עצמית בנתבעת מיום 17.4.19:
"אני הולך לעדכן את כולם עכשיו, את כולם. אני אתקשר לעדכן, את כולם."
"עמית, אתה רוצה שאני אתן לך המלצה? כל יום, כל יום תקליט אחי. קניתי מקליט, שמתי אותו בכיס זה הציל לי את החיים. הייתי נכנס כל יום למכללה מדליק אותו ומכבה בלילה. זה מה שהולך לזיין לניצן את הצורה."
"רוצה המלצה? תקליט את השיחה כולם מקליטים אותו"
"ביום שתחליט לתבוע את הבן זונה תתקשר אלי, בכל יום, בכל שעה גם ביום כיפור"
"ביום שתרצה ללכת לעו"ד תגיד לי, ביום שתרצה ללכת לעו"ד תגיד לי כי הבן זונה הזה מגיע לו שינעצו אותו, מגיע לו להגיע לפת לחם." "
(סעיף 58 לתצהיר ניצן)
התובע מלין על הצגת הקלטה זו:
"עו"ד פיגל: בסעיף 58 לתצהיר שלך אתה מצטט איזשהו תמלול משיחה מיום 17/04/2019, למה לא צירפת את התמלול במסגרת הגילוי מסמכים? איך אנחנו יודעים מה האותנטיות של אותה,
העד, מר צודיקר: לא רואה לנכון לערב את, הכוונה לא רואה לנכון לערב את עמית המדריך.
עו"ד פיגל: איך אפשר לדעת מה האמיתות של אותה השיחה? למה לא ציינת בשם של המדריך (לא ברור),
העד, מר צודיקר: למדריך קוראים עמית כהן פאר ולא ראיתי לנכון,
כב' הש' גילצר כץ: לא לדבר כולם ביחד. לא בגלל זה, גם הוא ענה וגם אתה.
העד, מר צודיקר: למדריך קוראים עמית כהן פאר. הוא פנה אלי, הוא אמר לי "יש מדריך שמאיים על החיים שלך ומקלל אותך ומאחל לך פת לחם", לא ראיתי לנכון לעשות את זה. אני חושב שבטח רון גם מתנצל על המילים פה ועל מה שהוא קורא פה על אמא שלי."
(עמ' 51 לפ')
79. התובע אשר הקליט לשיטתו מאות שיחות או אפילו יותר מלין על הקלטה שצורפה. מדובר בעזות פנים.
80. התובע טען כי הנתבע 2 פנה למעסיקים פוטנציאליים על מנת שלא יקבלו את התובע לעבוד. גם טענה זו לא הוכחה וכפי שיובהר בהמשך התובע עבד בעבודות נוספות והמשיך לעבוד אחרי סיום עבודתו בנתבעת 1 במקצועו.
81. אם כן, תביעתו של התובע כלפי הנתבע חסרת בסיס משפטי וראייתי וכאמור נהפוך הוא, התובע שיבח את הנתבע 2.
עילת לשון הרע
82. דברים שנכתבו בזימון לשימוע חוסים תחת הגנת חוק לשון הרע ובלבד שהדברים לא מופצים לצדדים שלישיים (ראו לעניין זה ס"ע 32151-08-10 ד"ר סיגל שוורץ – ד"ר לילך צולר, ניתן ביום 3.7.11).
83. לא הוכח כי הדברים שנכתבו בזימון הועברו למאן דהוא. נראה שהתובע תבע מכל הבא ליד.
פיצוי קיום
84. התובע תבע 300 משכורות בעבור 25 שנות עבודה עתידיות עד לגיל פרישתו.
85. על פי הסכם ההעסקה של התובע (נספח 1 לתצהיר התובע) לא הייתה כל התחייבות מצדה של הנתבעת לתקופת ההעסקה מינימאלית של התובע וכל צד היה רשאי להביא את ההעסקה לסיומה בהודעה של 30 יום מראש:
"8.2 לאחר תום תקופת הניסיון מוצהר ומוסכם בין הצדדים כי בכל עת יהיה כל צד רשאי לסיים את ההסכם בהודעה בכתב שימסור על כך לצד השני 30 יום מראש".
86. לעובד אין זכות קנויה לעבוד במקום עבודה עד גיל פרישה אלא אם הייתה קיימת התחייבות כזו או שעוגנה בהסכם קיבוצי.
87. זאת ועוד, התובע שימש כמדריך ירי בנתבעת 1 והוא המשיך לעבוד במקצועו בחברות אחרות:
"עו"ד פלמור דורי: אוקיי. ובמטווח מאיר רוט עבדת.
העד, מר שפושניק: עבדתי, נכון. לקראת סוף עבודתי בג'ון ברייס התחלתי לעבוד במאיר רוט.
עו"ד פלמור דורי: והמשכת גם, עבדת שם גם אחר כך.
העד, מר שפושניק: נכון מאוד.
עו"ד פלמור דורי: ואחרי סיום העסקה עבדת גם ב-G1 פתרונות אבטחה, נכון?
העד, מר שפושניק: נכון מאוד."
(עמ' 4 לפ')
"עו"ד פלמור דורי: אני מבקשת להגיש מתוך תצהיר גילוי המסמכים שלך שהועבר אלינו ולא הוגש לבית הדין טפסי 106 מ-G1, תלושי שכר ממאיר רוט ואישור תשלומי דמי אבטלה לשנים 2019-2020.
כב' הש' גילצר כץ: מוגש ומסומן. אני מסמנת את הכל כחטיבה 1, טוב? נת/1."
(עמ' 5 לפ')
88. צודקת הנתבעת בטענתה כי אם היה לתובע רע כל כך אצל הנתבעת ונגרמה לו עוגמת נפש, מדוע הוא דרש להמשיך ולעבוד עד גיל הפרישה?! ברי אם כן כי אין כל יסוד לרכיב תביעה זה.
89. לפיכך, נדחה רכיב התביעה בגין פיצויי קיום.
תעודת ההסמכה
90. על מנת לשמור על התעודה היו צריכים המדריכים אימון במקומות המוכרים ע"י המשטרה. לטענת התובע כשהמדריכים עבדו ימים מלאים, לא ניתנה להם האפשרות לשמור על ההסמכה.
91. בחקירתו הודה התובע כי ידע כי מקום העבודה אצל הנתבעת לא מקנה לו שמירה על רישיון מונחה משטרה:
"עו"ד פלמור דורי: או-קיי. תראה בסעיף 145 לתצהיר שלך אתה מצטט מתוך השימוע, כביכול מצטט, שם אישרת, אם תסתכל על עמוד 39 לתצהיר שאתה יודע כבר מההתחלה שזה לא מקום שנשמר רישיון מונחה משטרה.
העד, מר שפושניק: נכון."
(עמ' 5 לפ')
92. כך שהטענה בשימוע כי התובע לא ידע כי הנתבעת 1 אינה מהווה מסגרת מונחת משטרה לצורך שמירה על ההסמכה שלו אינה נכונה :
"עו"ד פייגל: כן, טוב. זה שרון אה, אה, אה, מה שגרם לתוצאה הזאתי מעבר לזה במהלך התקופת שרון עבד בג'ון ברייס התקבל איזשהו מידע שלא הובא לידיעתו, המידע אמר שרון על מנת לשמר את הרישיון שלו כדרגת מוסמך, הוא צריך לעבוד במסגרות שהן מונחות משטרה מה שבעצם ג'ון ברייס היא לא מסגרת שהיא מונחת משטרה. הנושא הזה לא הובא לידיעתו. התוצאה מאוד קשה ועגומה, התוצאה שהיום רון בגלל שהמידע הזה לא הוכא לידיעתו, הוא אם הוא יוצא מג'ון ברייס, כדי להגיע לסיטואציה שהוא היה בה, נדרשות לו 4 שנים כדי להגיע למצב הזה וזה רק בפער הזה שלא הובא לידיעתו המידע הזה, לי לא ברור מדוע.
עו"ד פלמור: אתם הבנתם את הטענה?
ניצן: כן, אני רוצה לחוסיף פה.
יובל: ממתי אתם יודעים את זה? ממתי אתה יודע?
עו"ד שגיב: את מה?
יובל: את העובדה שכשאתה עובד במשטרה שידוע על זה מה הזכויות שלך יורדות? כאילו אתה אמור לחזור אחר כך ל...
עו"ד פייגל: 4 שנים אחורה.
יובל: לא, לא.
עו"ד שגיב: לא, ממתי הוא יודע את זה.
יובל: ממתי אתה יודע את זה אני שואל.
עו"ד פייגל: ממתי שניצן אמר לו.
יובל: כן.
רון: ...סליחה, לא זוכר. הייתה לנו איזה שיחה.
עויד פייגל: חודש, חודשיים?
יובל: מתי?
רון: לא זוכר.
יובל: לא מה, אל תגיד לי לא זוכר, מה...
רון: לא זוכר. (מדברים יחד)
יובל: לפני שבוע, לפני שבועיים, לפני חודש, לפני חודשיים, לפני שנה, לפני שנתיים?
רון: לא זוכר. כי זה, זה היה שכבר הייתי פה...
יובל: היית פה זה...
עו"ד שגיב: רק ש...
יובל: בחתחלה?
רון: כן, כן.
יובל: בהתחלה?
רון: כן. כן. לא בתקופה האחרונה.
יובל: כאילו בתחילת הדרך שעבדת פה?
רון: נכון, נכון."
93. גם מהעדויות של עדי התובע עלה כי המדריכים ידעו כי הנתבעת 1 אינה מוכרת כמקום לשימור רישיון מאבטח מונחה משטרה:
עו"ד פלמור דורי: תאשר לי שבתקופה את העבודה שלך היית עם ניצן בפגישה במדור אבטחה ורישיון במשטרת ישראל במטרה לשכנע אותם להכיר בעבודה שלכם במכללה כמקום לשימור רישיון מאבטח מונחה משטרה.
העד, מר מיכאלוב: אני לא הייתי קורא לזה לשכנע, הייתי קורא לזה פגישת עבודה כדי למצוא דרך איך לעשות את זה והפתרון ניתן במקום.
(עמ' 26 לפ')
עו"ד פלמור דורי: אז על אף שידעת שהמכללה לשוטרים היא לא מקום עבודה שמשמר את הרישיון מונחה משטרה הלכת, טרחת לדאוג לשמר את הרישיון? טרחת לדאוג לזה שתמשיך להיות, שהרישיון הזה של מונחה משטרה יישמר לך?
העד, מר יגל כהן: את מדברת על האישור חטיבת אבטחה? אישור חטיבת אבטחה נאמר לנו ע"י המד"ר שאסור לנו לעבוד בחברה אחרת כי זה ניגוד עניינים. אבל מאחר ואנחנו עובדים במשטרת ישראל הוא מטפל בזה והוא ידאג למדריכים, כן. לרישיון של המדריכים.
עו"ד פלמור דורי: וידעת תוך כדי תקופת עבודה שזה לא הסתייע ולא התקבל האישור, נכון?
העד, מר יגל כהן: לא. אנחנו כל הזמן ביקשנו והנושא הזה עלה וצף ונאמרה לנו את אותה תשובה, שזה בתהליכים וזה בטיפול וזה לוקח זמן.
(עמ' 25 לפ')
94. וכך גם עלה מעדותו של עד הנתבעת 1 כי המדריכים ידעו כי מקום העבודה במטווחים אינו מוכר לצורך שמירת כשירות ההסמכה:
העד, מר הרשקוביץ: אז אני אגיד את זה ככה, קודם כל היה ידוע על השולחן לאורך כל הדרך שהגוף שאנחנו עובדים בו הוא לא גוף מונחה משטרה ולכן מי שעובד בגוף הזה לא זכאי לאותה שמירת כשירות שמונחית ע"י חטיבת האבטחה. למרות זאת ואני עד לזה כי הייתי צמוד לניצן, ניצן עשה מעל ומעבר, עבודה של ימים ושבועות לשכנע את המשטרה להכיר בפעילות שלנו, את ההקבלה שלה לעולם האבטחה ולהגיד "או-קיי חבר'ה, אנחנו עושים אימוני יס"מ, עושים אימוני יחידות, עושים כל מיני דברים מגוונים, בואו תכירו בזה. אני לוקח על עצמי, אני אעשה את הבקרות, אני אעשה", שלח להם את כל התיקי תרגיל שאנחנו עושים, אמר "זה מקביל למוסדות חינוך, זה מקביל למתקדם, זה מקביל לזה", כדי שיאשרו את זה. אם אני זוכר טוב, כבר עברו שנתיים, הוא נסע פיזית פעמיים לחטיבת האבטחה באזור מעלה אדומים להציג להם את הדברים ולשכנע אותם שיכירו. לצערנו הרב היה כל מיני עניינים פנימיים שאני לא ממש מעורב בהם, המשטרה סירבה. באמת שעשינו תהליך מאד ארוך מולם כדי כן לאפשר את זה, כדי לא לפגוע בפרנסה של אנשים, שזה מה שעמד נגד עיניו של ניצן לאורך כל הדרך. לצערנו המשטרה לא אישרה את זה אבל זה היה ידוע לכולם, השיח הזה היה על השולחן כל הזמן, זה נאמר בשיחות מדריכים מספר פעמים. היה אפילו צוות מדריכים שניסה לקדם את זה בעצמו, ניסינו המון ולצערנו לא הצלחנו.
עו"ד פיגל: ואתה היית חלק מאותם שיחות שניצן קיים עם המדריכים?
העד, מר הרשקוביץ: בוודאי.
עו"ד פיגל: האם ניצן אמר למדריכים שזה לא התקבל?
העד, מר הרשקוביץ: בוודאי.
עו"ד פיגל: באיזה שלב?
העד, מר הרשקוביץ: לא יודע את התאריך המדויק אבל זה תהליך שהלך במשך תקופה מאד ארוכה. זה עלה בכל שיחת מדריכים כמעט. "חבר'ה מה עם התעודות מה עם התעודות", "חברים ניסיתי, שלחתי אליהם עוד הפעם את כל התיקים, הסברתי להם את ההקבלה לעולם האבטחה, ניסיתי לשכנע אותם שאנחנו לא פחות, הרמה שאנחנו מדריכים פה לא פחותה מדברים אחרים,"
עו"ד פיגל: השאלה אם בסוף נאמר למדריכים שלא התקבל האישור.
העד, מר הרשקוביץ: כן בוודאי.
(עמ' 31 לפ')
95. טענה חדשה שהועלתה ע"י התובע כי הנתבע 2 אסר על המדריכים לעבוד במקומות מונחי משטרה – אין לה כל יסוד:
העד, מר שפושניק: או-קיי, אני לא. בסדר גמור. אז אנחנו לא יכולנו, עזבי אנחנו, אני לא יכולתי ללכת לעבוד בעוד מקומות מונחי משטרה כי ניצן אסר עלינו. עלינו, על כלל המדריכים, כי הוא אמר שיש לנו ניגוד עניינים. אז,
עו"ד פלמור דורי: זה מופיע בתצהיר שלך?
העד, מר שפושניק: לא, זה לא מופיע בתצהיר.
(עמ' 8 לפ')
96. התובע המשיך להדריך לאחר סיום עבודתו, קרי לא הייתה לו בעיה עם הסמכתו או למצער לא הוכח על ידו אחרת. לא הוכח ע"י התובע כי הכשרתו לעבוד כמדריך ירי ירדה לטמיון בעטיה של הנתבעת 1. טוען התובע כי לא יכול היה לעבוד כמדריך ירי ולחימה לאחר שפוטר, אולם לא הוכיח טענתו.
97. משכך, יש לדחות טענתו זו של התובע בעניין הנזק שנגרם לו בגין איבוד הסמכתו הנטענת.
האם הייתה התחייבות לעבוד ימים קצרים?
98. לטענת התובע, התחייבות הנתבעת כי התובע יעבוד ימים קצרים (אשר אפשרו לו לטענתו לשמור על הכשרתו) הופסקה אולם דו"חות הנוכחות מראים אחרת:
עו"ד פלמור דורי: אז בוא נסתכל על דוחות הנוכחות שצורפו לתצהיר של מר שילה עמוד 55 דו"ח אוקטובר 18', אני סופרת כאן 6 ימים שעבדת עד 13:00, או רק מ-13:00, אתה רוצה לספור איתי או שבדקת את זה?
העד, מר שפושניק: לא בדקתי אבל,
עו"ד פלמור דורי: אתה מאשר? בנובמבר 18' גם, 6 ימים שעבדת עד 13:00 ויום שאתה מתחיל אחרי 12:00 וזה כשיש לך גם שבוע מחלה, נכון?
העד, מר שפושניק: אוקיי.
עו"ד פלמור דורי: אוקיי כן או לא? אתה מסתכל איתי ורואה שיש ימים קצרים? 6 ימים קצרים. זה כשיש לך גם שבוע של מחלה.
העד, מר שפושניק: או-קיי, כן.
עו"ד פלמור דורי: דצמבר 18' גם יש שבוע מחלה וגם יש שם ימים קצרים, למשל ב-04/12, 07/12, כנ"ל גם בינואר 19', יש 5 ימים שעבדת עד 13:00 ויש לך גם 4 ימי חופש.
העד, מר שפושניק: או-קיי.
עו"ד פלמור דורי: מאשר?
העד, מר שפושניק: מאשר.
עו"ד פלמור דורי: כלומר עד לסיום העסקה המשיכו הימים הקצרים, ימים עד 12:00, ימים עד 13:00, מאשר את זה.
העד, מר שפושניק: לא. אני אגיד לך את מה אני כן מאשר. היו ימים קצרים נכון, והחזרתי אותם בעבודה בערב.
(עמ' 8 – 9 לפ')
99. הנתבעים אפשרו לתובע ולחבריו גמישות בשעות:
העד, מר הרשקוביץ: כל עוד זה היה תלוי בנו עשינו כל מאמץ לאפשר לכולם את הגמישות המרבית ולבוא לקראתם בכל מה שקשור ב(לא ברור) נוספות, בילדים, בכל מה שאפשר.
...
עו"ד פיגל: אני אחזור על השאלה, כדי שלא יהיה ספק. האם ניצן אמר לך שלגבי רון הנושא של חצאי הימים זה במסגרת הסכם העבודה.
העד, מר הרשקוביץ: חד משמעית לא. לגבי כל המדריכים, חד משמעית לא. היו לא מעט אילוצים במהלך הדרך שהייתי סדרן עבודה, לא (לא ברור) אילוצים כאלה ואחרים, נאמר בפירוש שאנחנו לא מחויבים, אנחנו כן נעשה כל מאמץ מתוך הבנה שלאנשים יש עבודות נוספות, ילדים, הסדרים כאלה ואחרים. נעשה כל מאמץ לבוא לקראתם. אנחנו לא מחויבים לזה, זה לא חלק מהחוזה ועדיין נעשה ועשינו כל מאמץ לאפשר לאנשים את הגמישות המרבית ולעסוק בעוד דברים מלבד העבודה, כדי לתת להם את היכולת, את הגמישות ואת היכולת גם לעסוק בעוד דברים, קצת להתאוורר, כל זה היה בידיים שלנו עשינו את זה.
(עמ' 31 לפ')
וכן:
העד, מר צודיקר: אין לי מושג. אני לא מנהל את משאבי אנוש של policity הדרכה ולא ניהלתי את ההתנהלות החוזית שלו. אני עשיתי כל מה שיכולתי כדי שהוא ייצא פעמיים וזה היה לא רק לו, זה היה לעוד מדריכים כי חשבתי שזה נכון מקצועית והאמנתי שזאת הדרך לעבוד במכללה וזהו.
(עמ' 50 לפ')
100. לא זו אף זו, על פי הסכם העבודה לא הובטח לתובע עבודה על פני חצאי ימים:
עו"ד פלמור דורי: שהובטחו בהסכם העבודה? אבל הצגתי לך את הסכם העבודה עכשיו ולא מופיע שם התחייבות לשני חצאי ימי עבודה בשבוע.
העד, מר יגל כהן: הובטחו.
עו"ד פלמור דורי: הובטחו אבל לא בהסכם העבודה? זאת הטענה שלך?
העד, מר יגל כהן: הובטחו ובפועל יוצא ככה גם התנהלתי. הובטחו.
(עמ' 25 לפ')
101. אף לשיטת התובע בשיחה עם הנתבע 2 (שיחה מיום 12.9.18 – נספח 3 לסיכומי התובע) הוא היה רשאי לצאת פעם אחת בשבוע מוקדם יותר.
102. אכן בחודש 12/18 בוטלו חצאי הימים (נספחים 7-5 לסיכומי התובע) אך התובע המשיך לעבוד, קרי הסכים לשינוי והתובע לא ביקש להתפטר בשל כך. בכל מקרה הנתבעת 1 לא הייתה מחויבת ליתן לתובע עבודה בחצאי ימים.
103. אם כן, הנתבעת 1 לרוב אפשרה לתובע במהלך תקופת עבודתו לצאת פעמיים בשבוע לחצאי ימים, אולם לאחר מכן אפשרה לו רק פעם אחת ובחודש 12/18 בוטלו חצאי הימים.
104. כך או כך, לא הייתה כל התחייבות כתובה מצדה של הנתבעת 1 לעבודה בחצאי ימים.
105. נוכח כל האמור, נדחה רכיב תביעה זה.
עוגמת נפש
106. כפי שהוסבר לעיל, לא הוכח ע"י התובע כי נדרש לעבוד בסביבת עבודה פוגענית ומסכנת חיים או בוודאי של הוכח כי מאן דהוא התעמר בו.
107. התובע לא הוכיח כי נפגע שמו הטוב ברבים.
108. מסקנתנו דעיל הייתה כי התובע פוטר ממניעים עניינים.
109. לפיכך, רכיב התביעה בגין עוגמת נפש נדחה.
שאר הזכויות הנתבעות
הפרשי פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה
110. התובע קיבל בונוס קבוע של 2,500 ₪ מידי חודש בחודשו. לא הוכח כי הבונוס הותנה בהגעה ליעדים ומה היו אותם יעדים. כמו כן, התובע קיבל בונוס נוסף חד פעמי מספר פעמים בסך של 1,500 ₪. משכך, סכומים אלו הם חלק משכרו של התובע לצורך תשלום זכויות, למעט הבונוס החד פעמי ששולם לעיתים רחוקות.
111. אף אם נקבע בהסכם העבודה כי הבונוס אינו חלק משכרו של העובד לצורך תשלום זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים (סעיף 3 לנספח ג' להסכם ההעסקה), אין בכך כדי לפטור את הנתבעת 1 מתשלום זכויות על בסיס הבונוס.
112. משכך, הבונוס הוא חלק משכרו של התובע והוא זכאי לחלק מהסעדים הנתבעים.
113. כמו כן, בהסכם נקבע כי אם יקבע בדיעבד שהבונוס הוא חלק מהשכר לצורך פיצויי פיטורים, הרי שהבונוס יפחת ב- 8.33% ויהיה על התובע להשיבם בתוספת ריבית והצמדה. מדובר בהתניה על הדין ולא ניתן להסכים לה וזאת נוכח מסקנתנו כי הבונוס הוא חלק משכרו של התובע. לא הוגשה הודעת קיזוז מפורטת בכתב ההגנה.
114. התובע קיבל שעות נוספות גלובליות ועיון בדו"חות הנוכחות שצורפו מעלה כי התובע ביצע שעות נוספות. משכך, מדובר ברכיב אמיתי. עם זאת, מהנתבעת 1 הפרישה לפנסיה גם על פי שעות נוספות גלובליות, הרי שאין מקום להחזר או להשיב את ההטבה שניתנה לתובע.
115. הנתבעת 1 הפרישה לתובע כספים על בסיס שכר של 9,000 ₪.
116. השכר הממוצע במשק לשנת 2018 עמד על 10,474 ₪ ובשנת 2017 עמד השכר הממוצע במשק 10,120 ₪.
117. על פי הסכם ההעסקה, הנתבעת מחויבת להפרשות פנסיוניות על פי 80% מהשכר הקובע ולא פחות מהשכר הממוצע במשק (סעיף 10.1.1. לנספח א' להסכם ההעסקה).
118. התובע תבע הפרשות לפיצויים בגובה של 8.33% על בסיס 23 חודשי עבודה. שכרו הקובע הוא על בסיס שכר יסוד, שעות נוספות גלובליות ובונוס : 9,000+2,500 הוא 11,500 ₪. כאמור על פי ההסכם, הנתבעת 1 מחוייבת להפרשות לפי 80% משכר זה קרי, 9,200 ₪. משכך, על הנתבעת 1 להשלים את ההפרשות הפנסיוניות לפי הפרש שכר של 200 ₪ בחודש. הנתבעת 1 נותרה חייבת לתובע סך של 682 ₪ (200 * 23 * 14.83%).
119. לא מצאנו מקום לחייב בפיצויי הלנה כיוון שהייתה מחלוקת כנה ועובדתית לגבי סכומים אלו.
120. עם זאת, הנתבעת 1 אינה צריכה להפקיד את חלקו של התובע לגמל אלא רק אלא את חלקה.
121. עולה מהאמור, התובע זכאי להפרשות פנסיוניות בסך 682 ₪.
חצאי ימים
122. התובע היה עובד חודשי וקיבל שכרו על בסיס משרה מלאה ואף קיבל גמול שעות נוספות גלובליות.
123. במהלך תקופת העבודה, יכלו המדריכים להגיע לימים קצרים (בין יום ליומיים בשבוע) מבלי ששכרם נפגע.
124. התובע אינו זכאי לתשלום עבור חצאי הימים שבהם עבד שכן על פי חוזה העבודה הוא אינו זכאי לחצאיי ימים (ראו סעיף 3 לנספח א' להסכם העבודה – נספח א' לכתב התביעה).
הלנה
125. התובע סיים עבודתו 3/19 והגיש תביעתו לאחר פחות משנה. אין מדובר בהתיישנות אך מדובר במחלוקת עובדתית בין הצדדים ולכן, אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה.
תלושי השכר
126. לא הוכח כי תלושי השכר פיקטיביים מאחר שלא קיימת אי התאמה בין הסכומים ששולמו לסכומים שנרשמו בתלושי השכר. חסר בתשלום שכר או ניכויים השינויים במחלוקת אינם מובילים למסקנה כי התלושים פיקטיביים.
127. דין רכיב תביעה להידחות.
סוף דבר
128. התביעה נדחית ברובה. על הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 682 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.4.19 ועד התשלום בפועל.
129. התובע חרג באופן ניכר מהחלטת בית הדין בעניין היקף הסיכומים והגיש את נספח 15 מסמך שהוא למעשה המשך הסיכומים והוא משתרע על פני 29 עמודים נוספים. מדובר בזלזול קיצוני בהחלטת בית הדין. משכך, התובע ישלם סך של 1,000 ₪ לאוצר המדינה.
130. התובע ישלם לנתבעת 1 סך של 30,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח וזאת בשים לב לגובה התביעה אשר נדחתה ברובה והתנהלות התובע בהגשת הסיכומים.
131. התובע ישלם התובע לנתבע 2 שכ"ט עו"ד 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.
132. התובע ישלם לנתבעת 3 שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪.
133. התובע ישלם לנתבע 4 סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 500 ₪.
ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.