בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 71064-01-20
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציגת ציבור (עובדים) גב' אסתר קופרברג
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב אורנשטיין
התובע רון שפושניק
ע"י ב"כ: עו"ד ליאת פייגל ועו"ד אבי גנון
–
הנתבעים 1. ג'ון ברייס הדרכה בע"מ
2. ניצן צודיקר
ע"י ב"כ: עו"ד ענבל פלמור דורי ועו"ד שגיא אסמן
3. מדינת ישראל – משטרת ישראל
4. בועז צדוק
ע"י ב"כ: עו"ד יוסף מנסור
פסק דין
מדריך ירי במכללה הלאומית לשוטרים. האם היה עובד של קבלן המשנה של הזכיין של או שמא היה עובד המשטרה – אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו.
העובדות
1. התובע הוא מדריך ירי בחברת ג'ון ברייס.
2. נתבע 2, מר ניצן צודיקר, מד"ר כשירות מבצעית, עבד בנתבעת 1 ומנהלו הישיר של התובע
3. נתבעת 3, משטרת ישראל, לקוחה של נתבע 1,
4. נתבע 4, בועז צדוק, עובד מדינה ומפקד מגמת ירי במכללה הלאומית לשוטרים.
5. המכללה הוקמה ותוכננה בשיטת PPP (שיתוף המגזר הפרטי במימון פרויקטים ציבוריים הכולל, הקמה ותפעול של הפרויקטים באמצעות חברות עסקיות ייעודיות – SPC. חברות אלו מתקשרות עם קבלני הקמה ותפעול (קבלני משנה), האחראים על הקמה ותפעול הפרויקט). הסכמי PPP הם הסכים ארוכי טווח.
6. ביום 16.2.11 נחתם הסכם זיכיון למתן שירותי הקמה, תפעול ותחזוקה ומתן שירותי הדרכה במכללה הלאומית לשוטרים בין המדינה לבין פוליסיטי בע"מ (להלן: הזכיין).
7. הזכיין מספק את כלל תחום ההדרכה באמצעות הנתבעת 1.
8. התובע עבד מיום 2.3.17 אצל הנתבעת 1.
9. ביום 3.2.19 זומן התובע לשימוע (נספח 1 לכתב ההגנה של הנתבעים 2-1).
10. התובע ביקש לדחות את השימוע. בקשתו אושרה. השימוע נדחה מספר פעמים (5) (מחלת התובע, אילוצים אישיים של ב"כ התובע, ימי מחלה נוספים).
11. התובע העלה דרישה לערוך את השימוע על פני מספר ישיבות שימוע ודרש חקירה של עדים בשימוע וביצוע הקלטה ושמע של השימוע.
12. השימוע נקבע ליום 6.3.19. השימוע הוקלט וצולם.
13. מיום 20.2.19 לא התייצב התובע לעבודה.
14. ביום 11.3.19 שלחה הנתבעת 1 מכתב סיום העסקה לתובע.
טענות הצדדים (כפי שעלו מכתבי הטענות וכנכתב בהם)
טענות התובע
1. התובע עבד אצל הנתבעות במשך כשנתיים תחת שני מנהלים ישירים שונים.
2. הנתבעת 1, חברת ג'ון ברייס, מעסיקה עובדים בבסיס ההדרכה של משטרת ישראל.
3. במשך השנים קיבל התובע משובים "יוצאים מגדר הרגיל על תפקודו ומקצועיותו" מגורמים בכירים שונים במשטרה ומנהליו.
4. בחוזה ההעסקה נקבע כי יינתן לתובע בונוס חודשי בסך 2,500 ₪ במידה ויעמוד "בביצועים תקופתיים מוגדרים". התובע קיבל מהנתבעת את כל הבונוסים, מה שמצביע על כך שהטענות בשימוע הן טענות שווא.
5. התובע חשף כשלים אצל הנתבעת, רצון לצמצם בעובדים קבועים יקרים ואי יכולת לעמוד בהסכמים והתחייבויות. לכן הנתבעות "נאלצו לתפור" לתובע תיק ע"י העלאת אירועים ישנים. בשל אירועים ישנים אלו ערכו לתובע שימוע, על אף שבאותה תקופה שבה אירעו אותם אירועים מדוברים קיבל התובע משובים חיוביים מהנתבעת.
6. כאשר החליטה הנתבעת כי יש לפטר את התובע, החלו מנהליו להתעמר בו ובמיוחד מנהלו הישיר, הנתבע 2.
7. לאחר תקופת התעמרות ארוכה, קיבל התובע מכתב הזמנה לשימוע ונדרש להגיב בתוך 24 שעות. הטענה העיקרית הייתה שפה לא נאותה.
8. הנתבע 2 החל להפיץ שמועה באמצעות הנתבעת 2 כי התובע כבר סיים את תפקידו, עוד לפני שנערך לתובע שימוע ומבלי שהתובע ידע על כך דבר.
9. הנתבעות עשו כל שביכולתן להקשות על התובע להתגונן מפני השימוע. הנתבעת לא העבירה לתובע את מלוא התיק האישי ואת ההתכתבויות והמיילים הרלוונטיים בקשר עם סעיפי השימוע בהם הוא הואשם.
10. ב"כ התובע הקליט את השימוע בתיאום עם הנתבעת 1. בתחילת ההקלטה הנתבעת נשמעת אומרת בקולה: "טוב שאתם מקליטים את השימוע, ככה איני צריכה לערוך פרוטוקול... נסכם שההקלטה היא הפרוטוקול". למרות הקלטה זו, טענה הנתבעת כי לא אישרה לבאי כוח התובע לצלם או להקליט את השימוע.
11. התובע רצה לגמול לנתבעת "על כך שקיבל ממנה בית קבוע לפרנס את משפחתו", רצון זה הוביל את התובע להסכים לוויתורים נקודתיים על תנאים מהותיים בעבודתו. נתבעת 1 ניצלה את חיבורו הרגשי לצורך השגת תועלות אישיות.
12. התובע הועסק ע"י הנתבעת 1 לצורך פעילות אותה היא מבצעת עבור הנתבעת 3, הכשרת שוטרים בהדרכת ירי. הנתבעת 1 ציירה לתובע תמונה שיש לה הסכם עם הנתבעת 3 לתקופה של 25 שנה ותקציב של מיליונים. למרות שבאותו הזמן הייתה נתונה לקשיים ולחצים מול הנתבעת 3 ולא טרחה לספר זאת לתובע.
13. הנתבעת 1 היא לכאורה מעסיקתו הישירה אך הנתבעת 3 היא המעסיקה בפועל (המשתמשת). ישנה מערכת העסקה משולשת.
14. המעסיקה בפועל של התובע היא נתבעת 3 מהטעמים הבאים:
- לנתבעת 3 שליטה מלאה על פיטורי העובד.
- הנתבע 4 הוא מפקח מקצועי מטעם נתבעת 3.
- הנתבעת 3 היא הקובעת את מקום מתן השירות.
15. יש להטיל אחריות אישית על הנתבעים 2 ו-4 בתאגיד מכוח עילת הרמת מסך.
16. קיימים חסרים בהפרשות לקופת הפנסיה והפיצויים. כמו כן, טופס 101 נמסר לאחר יותר מחודש ימים ורק לאחר דרישת ב"כ.
17. התובע עותר לפיצויי קיום בגין אובדן מקצוע. התובע פוטר בגיל 42, התובע יכול היה להמשיך בעבודתו עד לגיל הפרישה (67). משכורתו החודשית של התובע עמדה על 14,500 ₪. הסעד המתבקש הוא בגובה 300 משכורות ובסך הכל 4,350,000 ₪.
18. נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה, אבד מקצוע עליו עמל מגיל צעיר. נתבע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 100,000 ₪.
19. לבית הדין יש סמכות לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק ממוני ובשיעור שייראה לו עד 500,000 ₪ (ס' 3 לחוק הגנה על עובדים). בבג"ץ 7329/17 יעקב אילוז נ' מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור פוטר עובד שחשף שחיתויות ונפסק לטובתו פיצוי בגובה של 650,000 ₪. התובע מבקש מביה"ד לפסוק לו פיצוי של 650,000 ₪.
20. התובע עותר לסעד הצהרתי לפיו בין התובע לנתבעת 3 התקיימו יחסי עובד-מעסיק. לכן, מחויבת הנתבעת 3 בהשלמת הפרשי השכר לתובע בגובה השכר לו זכאי שוטר במשטרת ישראל בהכשרה דומה ובוותק דומה.
21. כן נתבע פיצוי בסך 120,000 ₪ על רקע הפליה כיוון שהיה מועסק כביכול בידי חברה חיצונית.
22. קהילת מדריכי הירי היא קהילה קטנה. הנתבע 2 בהתנהגותו פעל במתכוון להשחיר את שמו של התובע. נתבע פיצוי בגין לשון הרע בסך 150,000 ₪.
23. בגין אי קיומם של תנאים פיזיים נאותים בעבודה נתבע פיצוי בסך 50,000.
24. "גובה הבונוס הכולל עומד על 4,000 ₪ + מרכיב של שעות נוספות גלובליות בסך 1,350 ₪. שכר היסוד של התובע עומד על 7,650 ₪ בלבד". נתבע פיצוי לא ממוני בשיעור של 100,000 ₪ בגין תלושי שכר פיקטיביים.
25. נתבע פיצוי בסך 10,320 ₪ בגין השלמת פיצויים, פיצוי בסך 33,494 ₪ בגין השלמת סכומי גמל שלא הופרשו, פיצויי הלנה בסך 17,500 ₪, פיצוי בסך 48,384 ₪ בגין הימים שהופחתו לו.
26. כמו עותר התובע לפיצוי בסך 150,000 ₪ בגין פיטורים שאינם כדין ועריכת שימוע פיקטיבי ופיצוי בסך 150,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב.
27. סך התביעה עומד על סך 5,959,698 ₪.
טענות הנתבעים 2-1
1. התובע תובע פיצויים כפולים.
2. דין הטענה כנגד הנתבע 2 להידחות. אין כל הצדקה לתביעה כנגדו. הנתבע 2 היה בעל תפקיד בנתבעת 1. פעולותיו של הנתבע 2 נעשו במסגרת עבודתו בנתבעת 1.
3. סעיפי הזימון לשימוע הם כמפורט בטבלה בסעיף 51 לכתב ההגנה של הנתבעים 2-1:
4. התובע היה כפוף לנתבע 2 מד"ר כשירויות ושניהם היו כפופים למנהל פוליסיטי הדרכה, מר יובל שילה.
5. התובע היה מדריך מוערך אשר זכה למשובים טובים מחניכיו, אך התנהלותו החוזרת ונשנית ורצף האירועים החריגים, מקצועית והתנהלותית, לא אפשרו את המשך העסקתו, כפי שפורט בזימון לשימוע שנתמך במסמכים שנמסרו וכאשר גם במעמד השימוע לא הביע התובע חרטה או הפנמה של הביקורת המופנית כלפיו.
6. התובע לא הפנים ביקורת כלפיו.
7. הנתבעים לא התעמרו בתובע.
8. הזימון לשימוע נעשה מטעמים ענייניים.
9. הנתבע 2 התחשב בתובע, סייע לו ודאג כי תינתן לו הזדמנות כאשר הפר הנחיות באירוע בחודש 8/18 לאחר אירוע ירי לא מבוקר של חניכה, שלאחריו קיים עם התובע שיחות אישיות שוטפות.
10. הנתבע 2 קיים שיחות הערכה שנתיות עם התובע וביצע בקרות מקצועיות.
11. התובע קיים מספר שיחות עם מר שילה ולא העלה כל טענה או טרוניה כלפי הנתבע 2.
12. התובע לא העלה טענה בדבר התעמרות. טענת ההתעמרות נטענה ללא כל תימוכין וללא כל בסיס בניסיון סרק לייצר לחץ על הנתבעים.
13. התובע שיבח את הנתבע 2.
14. התחקיר מטעם הנתבעת 3 אודות אירוע ירי החניכה מלמד על הפרת הוראות הבטיחות על ידי התובע וכן המלצות לסיים את העסקתו בעקבות כך (נספח 23 לכתב ההגנה – תחקיר האירוע מטעם הנתבעת 3) (נספח ד' לנספח 4 – תחקיר האירוע ע"י הנתבעת 1).
15. לא הוסכם בהסכם ההעסקה לשחרר את התובע פעמיים בשבוע לחצי יום. הנתבעת לא התחייבה אלא עשתה מאמצים אדירים כדי לאפשר לו זאת. כעולה מדוחות הנוכחות, התובע הרבה לסיים את עבודתו בשעות הצהריים (דוח נוכחות לחודש 1/19 צורף כנספח 25 לכתב ההגנה). בסוף שנת 2018 ניתנה הנחיה גורפת לכלל המדריכים כי עליהם להשלים שעות חסרות באימוני ערב במהלך החודש, כך שמדובר בהנחיה שניתנה לכלל המדריכים ולא ספציפית לתובע.
16. לעניין טענת התובע לקידומו כמדריך לחימה וירי תוך שמירה על מעמדו וסיווגו, טענה זו משוללת כל יסוד. התובע היה בעבר וגם כיום עובד כמדריך ירי ומחזיק תעודת מדריך ירי אזרחי של המשרד לביטחון פנים. לא קיימת תעודת מדריך לחימה שגם לא הובטחה לתובע.
17. הנתבעת 1 מעולם לא התחייבה להעסיק את התובע "בכל מחיר" עד לגיל פרישה וטענה זו מופרכת.
18. הנתבעת 3, הנתבעת 1 ויתר הגופים המעורבים בפעילות במתחם, פועלים באופן שוטף להבטחת בטיחותם של המתקנים. המטווחים נבדקים, מאושרים ובעלי הרישיונות הנדרשים מתוחזקים ברמה גבוהה. שיפורים נעשים לאורך כל הזמן, כגון, קניית אוזניות ייעודיות מתקדמות, ניטור עופרת שנתי, שיפורים אקוסטיים במטווח שנבחנו ובוצעו והמדריכים עוברים בדיקות בריאותיות תקופתיות בתכיפות העולה על הנדרש, כך למשל נבדק התובע רפואית בחודש 12/2018.
19. התובע בתרגול עם החניכה התרשם כי אינה כשירה לעבור בוחן הסמכה, אך לאחר תרגול מרוכז ומקצועי, שנערך עמה עמדה החניכה בדרישות המקצועיות ועברה בהצלחה את בוחן ההסמכה. העבודה המקצועית של הנתבעת עם החניכה, תועדה בתחקיר, הבוחן תועד, והנתבעת עמדה ביעודה להכשרת והדרכת שוטרים לעתיד.
20. הנתבעת מקפידה על תדריכים והנחיות ברורות לעובדיה, הנמסרות הן בעל פה והן בכתב אותן מחויבים המדריכים לאשר כי קראו בחתימתם. התובע במכוון התעלם מהנחיה זו בסמוך לסיום העסקתו, אחת הסיבות שהובילה לסיום העסקתו.
21. התובע היה נוהג לפנות לנתבע 2 או לסגנו לצורך קבלת הנחיות בזמן אמת, כעולה מההתכתבויות השוטפות בין התובע לנתבע 2. ידוע לכלל העובדים כי בכל סוגיה ניתן לפנות למר שילה, מנהל פוליסיטי הדרכה והתובע אף פנה אליו בעבר.
22. הנתבעת 1 לא הפרה את חוזה העבודה לאחר אירוע ההתפרצות של התובע.
טענות הנתבעים 4-3
2. בקשה לדחייה על הסף את התביעה כנגד הנתבע 4 שאין כנגדו כל טענה אישית עניינית, מלבד טענות הקשורות ברובד המקצועי.
3. כתב התביעה בלתי מידתי ונוגד את תקנות סדר הדין האזרחי החדשות.
4. הנתבע 4 לא העסיק מעולם את התובע ולכן לא התקיימו יחסי עובד מעביד. כמו כן, הנתבעת 1 לוקחת אחריות מלאה על העסקתו של התובע.
5. אין לביה"ד לעבודה את הסמכות העניינית לדון בתביעה פרטית של התובע כנגד הנתבע 4.
6. המטווחים נעשו בחצרי המשטרה, אך המטווחים מנוהלים ע"י הזכיין.
7. אין במשטרת ישראל אזרחים (למעט העסקת עובדי בינוי). במשטרת ישראל משרתים שוטרים בלבד.
8. אילו היה התובע איש משטרה היו חלות עליו החובות החלות על שוטרים, ובכללן אישור על עבודה נוספת.
9. לו היה התובע שוטר הסמכות לדון בפיטוריו הייתה נתונה לביהמ"ש לעניינים מנהליים.
10. המשטרה לא ביקשה להפסיק את קבלת השירותים מהתובע. אין למשטרה כל קשר לפיטוריו של התובע.
11. הנתבע 4 אינו נושא משרה בתאגיד.
12. המעסיקה היא הנתבעת 1.
13. התובע לא התייחס לאירועי הבטיחות שהיה מעורב בהם.
14. כל הליך השימוע התנהל מול הנתבעת 1.
15. התובע מועסק כיום כמדריך ירי בחברות אחרות ולכן, לא ברורה טענתו כי אינו יכול לעסוק כמדריך ירי.
16. התובע לא מציין כל פרסום שפורסם בידי הנתבעות 3 – 4.
17. עניינו של התובע לא נכנס למקרים המצדיקים פיצויים בגין עוגמת נפש.
עדויות
מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן העידו מטעמו:
מר יגל כהן, מדריך ירי בנתבעת משנת 2016 עד לשנת 2019;
מר סיון מיכאלוב, מדריך ירי בנתבעת בין השנים 2015 – 2018;
מר רועי שחר, מדריך הגנה עצמית ומנהל מחלקה בנתבעת 1 משנת 2014 ועד שנת 2018.
מטעם הנתבעים 1 – 2 העידו:
מר ניצן צודיקר, עובד הנתבעת ומזה 8 שנים (נכון ליום הגשת התצהיר) מד"ר כשירויות;
מר יובל שילה, עובד הנתבעת ומזה 7 שנים (נכון ליום הגשת התצהיר) מנהל פוליסטי הדרכה – המכללה הלאומית לשוטרים;
מר ליעוז שגב, עובד חברת פוליסיטי בע"מ ומזה 8 שנים (נכון ליום הגשת התצהיר) ומשמש כקב"ט המכללה לשוטרים;
מר יריב כהן, עובד פוליסיטי ומנהל קריית המטווחים במכללה הלאומית לשוטרים מזה 6 שנים (נכון ליום הגשת התצהיר);
דניאל הרשקוביץ, סגן מד"ר, עובד הנתבעת 1 במשך 6 שנים עד שנת 2021, מנהל תפעול, כשירות מבצעית וראש צוות ירי בפוליסיטי הדרכה.
מטעם הנתבעים 3 – 4 העידו:
אסף אהרוני, ראש יחידת המטה באגף ההדרכה המשטרת ישראל;
בועז צדוק, קצין קליעה ארצי במשטרת ישראל ובתקופה הרלוונטית מפקד מגמת ירי במכללה הלאומית לשוטרים.
הכרעה
לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה.
התביעה כנגד המדינה
1. הנתבעת 1 קלטה את התובע לעבודה וקבעה את תנאי עבודתו של התובע:
עו"ד מנסור: רק תאשר לי בבקשה כי קבלת עובדים לעבודה, הסדרת תנאי העסקה, היקף המשרה, הפיטורים, הינו באחריות הנתבעת 1 שזה ג'ון ברייס, נכון?
העד, מר שילה: אמרתי זה over and over, התשובה היא כן.
(עמ' 63 לפ')
"עו"ד מנסור: תגיד לי, אני מבין שאת חוזה ההעסקה שלך חתמת מול הנתבעת 1, נכון? ג'ון ברייס.
העד, מר שפושניק: כן.
עו"ד מנסור: תנאי העסקה גם סוכמו עם הנתבעת 1, נכון? ג'ון ברייס.
העד, מר שפושניק: כן.
עו"ד מנסור: סידורי העבודה שלך קיבלת מנציגי הנתבעת 1, נכון? ג'ון ברייס.
העד, מר שפושניק: כן.
עו"ד מנסור: את תלוש השכר שלך קיבלת גם מג'ון ברייס.
העד, מר שפושניק: נכון מאוד.
(עמ' 11 לפ')
2. המשטרה לא העסיקה את התובע, המשטרה לא קיבלה את התובע לעבודה, לא גייסה אותו למשטרה כנדרש על פי החוק והוא לא קיבל שכר מהמשטרה:
עו"ד מנסור: עכשיו אני אגיד לך למה אני שאלתי את השאלה הזאת, בגלל שבגדול למשטרה מתגייסים במספר שלבים. שלב של הגשת פניה ללשכת הגיוס, מבחני התאמה, שיחה עם פסיכולוג תעסוקתי, קבלת סיווג ביטחוני וגיוס למשטרה. את השלבים האלו עברת?
העד, מר שפושניק: לא.
עו"ד מנסור: בוא נתקדם. בעת החתימה שלך על החוזה העסקה נציג מטעם המשטרה היה נוכח?
העד, מר שפושניק: לא.
עו"ד מנסור: איך זה יכול להיות? הרי אתה טוען שהמשטרה היא המעסיקה שלך, המדינה היא המעסיקה. איך זה יכול להיות שהמשטרה לא הייתה נוכחת בעת החתימה?
העד, מר שפושניק: אני אומר לך, ראשית לא יודע. ושנית, אתה מרגיש את זה ממש. מהיד שמנענעת את העריסה רק כעבור כמה חודשים. אני לא תיארתי לעצמי שמשטרת ישראל ואני יכול לתת לך כאן מספר של דוגמאות ע"י הנציג שלה בועז כאן, היא המעסיקה בפועל. בהתחלה באמת עם יד על הלב לא היה שמץ של מושג, אני חשבתי שאני מגיע, נותן את שירותי הדרכת ירי במתקן משטרתי. זהו. אחר כך התפתחו עוד כמה דברים.
(עמ' 14 לפ')
"עו"ד מנסור: חופשות, היעדרויות, גם מהנציגים של ג'ון ברייס.
העד, מר שפושניק: נכון.
(עמ' 12 לפ')
3. גיוס למשטרה נקבע בסעיף 12 לפקודת המשטרה:
"12. עשרים וארבעה החדשים הראשונים ישרת המגוייס שירות נסיון ויידרש לעבור קורס אימונים; נמצא בתוך תקופת הנסיון כי הוא בלתי מתאים לתפקידיו או שאין זה מסתבר שיהיה יעיל, רשאי המפקח הכללי לצוות על שחרורו מן השירות, ומשציווה כך – יחדל המגוייס להימנות עם משטרת ישראל ולא תהא לו כל תביעה כלפיה"
כאמור התובע לא נקלט למשטרת ישראל על פי הנקבע בחוק ולא הועסק על ידה.
4. המשטרה התקשרה עם זכיין לצורך הפעלת המכללה הלאומית לשוטרים. ההתקשרות הייתה בין פוליסיטי (הזכיין) למדינת ישראל. פוליסיטי התקשרה עם הנתבעת 1. הנתבעת 1 הייתה קבלן משנה של הזכיין. מדובר במיקור חוץ אותנטי. המדינה פיקחה על השירותים שניתנו ע"י הזכיין.
5. ניהול המטווחים נעשה על ידי הזכיין הדואג לכל ניהול העסק (רישיונות והיתרים) ונותן שירות לאו דווקא למשטרה. מטווחים אינם חלק מהפעילות השוטפת של המשטרה אלא מוצר נדרש לצורך הכשרת השוטרים.
6. לא זו אף זו, לא מדובר בקבלן משנה אשר מתנער מאחריותו כמעסיק.
7. לוּ סבר התובע כי מתקיימים יחסי עבודה בינו לבין המדינה והוא למעשה שוטר או עובד המשטרה, היה מגיש את תביעתו לבימ"ש לעניינים מנהליים, כפי שקובע סעיף 93 א' לפקודת המשטרה:
"93א. (א) תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לענין מינויו של קצין משטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו, פיטוריו מן החיל, הארכת שירותו מחמת שעת חירום, עיסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת המשטרה, או שחרורו מן השירות – לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.
(ב) בסעיף זה, "שוטר" – לרבות שוטר שלא מן המנין."
8. בוודאי עת התובע מלין על פיטוריו היה עליו לפנות אל בית המשפט לעניינים מנהליים (ראו לעניין זה ע"ע 4522-11-18 מיכאל זליג – מדינת ישראל, ניתן ביום 29.3.20).
9. משכך, התובע לא באמת ובתמים סבר כי הוא עובד המשטרה.
10. העובדה כי נציגי המשטרה היו נוכחים בראיון העבודה של התובע, אין בה כשלעצמה כדי לקשור יחסי עבודה בינו לבין המשטרה, שכן זכותה של המשטרה לבקר או אף להטיל וטו על מי מועסק כמדריך ירי לשוטריה:
שיש לו את הזכות ופה ושם לרדת לעשות ביקורות, על הכיפאק. יש הבדל בין ביקורת, בין לעשות לנו ביקורות ובין להיות הבוס שלנו וניצן לעומתי ולעומת שאר המדריכים זה הוויכוח הנצחי, "הוא כן הבוס שלך, אתה תעשה מה שהוא אומר לך, הוא הבוס שלך" ואני אומר לו "הוא לא הבוס שלי".
(עמ' 22 לפ')
העד, מר שפושניק: אז אני אומר לך ככה, מי שגרם בפועל, מי שהוציא, ואני יכול להגיד לך ואפשר לראות את זה כאן. יש לא פעם ולא פעמיים ולא 3 ולא 4 ובמיוחד בחצי שנה האחרונה להעסקה שלי זה מתחיל בערך מיולי 2018, מערכת היחסים הולכת ומתדרדרת עם בועז ובעקבות זה עם ניצן. אמנם בועז לא היה בשיחת שימוע ולא משטרת ישראל בסוף שחררה לי את הטופס 161, אבל למעט הדברים האלו, הדוחות שמעולם לא ראיתי אותם, שבועז והשוטר שלו שבזמנו היה תחתיו כתבו עליי, הם אלו שגרמו בפועל לניצן להעלות אותי לפיטורים. בשיחות שקיימתי בשבוע אחד לפני הפיטורים שלי ניצן עוד אומר לי "זה כבר לא בידיים שלי" דרך אגב לא רק בפעם הזאת, יש מספר פעמים שהוא אומר לי וזה רשום כאן 20 פעם "בועז מחפש אותך אישית". ואני שואל את ניצן "אני לא מבין, אני אבא לילדים, יש לי אלף ואחת דברים, אני הולך פה עם צלב על הגב", אי אפשר להגיע ככה לעבודה.
(עמ' 22 לפ')
11. העובדים של הנתבעת 1 לא ראו בעצמם עובדי המשטרה אלא עובדי הנתבעת 1:
עו"ד מנסור: שאלה אחרונה. אני רוצה להפנות אותך לתצהירים של העדים שאתה זימנת אותם.
העד, מר שפושניק: כן.
עו"ד מנסור: בוא תגיד לי איפה הם אמרו, אני לא מצאתי טענה כזאת במסגרת שלושת התצהירים שצרפת שהמדינה היא המעסיק. הם כולם אמרו שהם עובדים של ג'ון ברייס. מה יש לך להגיד? זה העדים מטעמך.
העד, מר שפושניק: אני אגיד לך שגם אני אומר שראיתי את תלוש המשכורת קיבלתי מג'ון ברייס. אני אומר שוב, זה שבחלק מהמקומות זה לא רשום זה לא אומר
(עמ' 22 לפ')
12. העובדות שהתובע עבד בחצרי המשטרה ועם כלי נשק של המשטרה גם בהן אין כדי להעיד על יחסי עובד ומעסיק שכן מדובר במבחן שולי ולא מהותי במבחני יחסי העבודה.
11. עם זאת המשטרה ביקרה את עבודת המדריכים בשל הימצאותם של אנשי משטרה במטווחים:
עו"ד פיגל: אוקיי. בהמשך לאותה שיחה אתה מציין שזה משפיע על המדריך מי עושה, עמוד 128, את התחקיר, אתה או בועז. ז"א שגם אתה עשית תחקירים וגם בועז עשה תחקירים.
העד, מר צודיקר: נכון.
עו"ד פיגל: פעם אתה פעם בועז.
העד, מר צודיקר: לא פעם אני פעם בועז. באירוע שמעורב מדריך זכיין אני הייתי מבצע את התחקיר. באירוע שגורם משטרתי היה באימון, הוביל את האימון או שיש פציעה או שיש איזשהו כשל בטיחותי שבוצע ע"י איש משטרה כן בסמכות של בועז להוביל את התחקיר או מישהו מ-, אני חושב שאת האירוע ח"כ לא ביצע בועז, אלא ביצע אחד הקצינים,
עו"ד פיגל: מהמשטרה.
העד, מר צודיקר: כן, ממפקד המכללה.
(עמ' 44 לפ')
ולכן, המשטרה תיחקרה את האירועים הבטיחותיים שאירעו במטווחים:
עו"ד פולימור דורי: את יכולה להפנות אותו לנספח?
עו"ד פיגל: נספח 3 לתצהיר של רון.
העד, מר צודיקר: אפשר לקרוא?
עו"ד פיגל: כן. נספח 3 לתצהיר של רון עמוד 128.
כב' הש' גילצר כץ: לא לשים את זה על המיקרופון.
העד, מר צודיקר: או-קיי, שיחת מדריכים.
עו"ד פיגל: אני מפנה אותך ואתה מציין "ביחס ל-3 אירועי בטיחות חמורים שהיו ככה, היינו בכבוד אני ויריב אתם יודעים איך הכבוד התחיל? הקראו לנו תזכיר מהזיכיון, האחריות על הבטיחות קריית המטווחים ובכל המתקן היא על הזכיין, מה זה אומר? שהזכיין ייתן דין ויישא באחריות בכל אירוע בטיחות פה. עכשיו אתם מבינים? זה מלמעלה. קודם כל מחפשים אשם שהוא מדריך." מה הכוונה הכל בא מלמעלה?
העד, מר צודיקר: שיש התנהלות בין הזכיין לבין המשטרה ויש פוליטיקות שקורות ויש מה שנקרא הלך רוח שיורד כלפי מטה. אני, מה שאמרתי זה בדיוק מה שקרה כאן.
עו"ד פיגל: מה הכוונה "הכל בא מלמעלה"? מי זה מלמעלה?
העד, מר צודיקר: פיקוד מכללה, זה הכוונה שלי.
עו"ד פיגל: כן? לא הכוונה למשטרה?
העד, מר צודיקר: פיקוד מכללה, זה המשטרה.
(עמ' 44 לפ')
13. נוכח התנהלות התובע, כפי שיובהר בהמשך, המשטרה לא הייתה מעוניינת בהמשך שירותיו של התובע בחצריה. הא ותו לא ואין בכך, כדי לקשור יחסי עבודה בין התובע למשטרה.
14. אם כן, מבחני יחסי עובד ומעסיק מתקיימים בין התובע לנתבעת 1 בלבד. נוכח האמור, התביעה כנגד המדינה נדחית.
הנתבע נגד הנתבע 4
15. הנתבע 4 לא היה מעסיקו של התובע. כל שנטען ע"י התובע כי הנתבע 4 היה יד ימינה של הנתבעת 3 ופעל יחד עמה להכשלתו. בהעדר חלוקת סמכויות בין הנתבע 2 לנתבע 4 בכל הנוגע להפעלת התובע, הנתבע 4 הוא זה שחילק הוראות למדריכי הירי היה אחראי על המטווחים. ברם הנתבע 4 מילא תפקידו כמפקד מגמת ירי בענף כשירות מבצעית במכללה הלאומית לשוטרים, והוא היה האחראי מטעם המשטרה על הדרכות הירי, בקרות ומשובים במטווחים. מדובר בעבודת ביקורת של המשטרה.
16. על פי סעיף 88.1 להסכם הזיכיון (נספח 1 לתצהיר אהרוני) המשטרה זכאית לבקר את עבודת הנתבעת 1 :
"88.1 מבלי לגרוע מסמכויות המזמינה לפי הסכם זה, או מזכויותיה של המזמינה על פי הסכם זה או על פי כל דין, המזמינה רשאית להורות לזכיין להפסיק או להשהות את תפעול ותחזוקת מרכז ההדרכה ו/או מתן שירותי ההדרכה (או כל חלק מהם לרבות קורס או תחום הדרכה ספציפי) בכל מקרה שבו לדעת המזמינה הזכיין מבצע את תפעולם ו/או תחזוקתם ו/או שירותי ההדרכה שלא בהתאם לנוהלי הבטיחות המחייבים בפרויקט או באופן המהווה הפרה מהותית של הסכם זה. בהודעה תפורטנה העילות להוצאתה. ההודעה תימסר במקביל גם למממני החוב הבכיר."
17. נציגי המשטרה נדרשים על פי ההסכם להיות בקשר עם נציגי הזכיין.
18. מאחר שעל פי 22.3 להסכם הזיכיון, הנתבעת 1 מחוייבת לנהוג על פי הוראות הבטיחות, על המשטרה לפקח על הנעשה במטווחים:
"22.3 מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 17 (ביצוע הפרויקט בהתאם לדין) לעיל, הזכיין מתחייב למלא אחר הוראות כל דין וכל נוהל בנושא בטיחות וביטחון, ובכלל זה להבטיח תנאי בטיחות נאותים במרכז ההדרכה ולנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים למניעת תאונות עבודה כאמור בכרכים המקצועיים ולהבטיח תנאים לשמירת בריאות אנשי סגל זכיין ולרווחתם על פי כל דין."
19. לכן, כל שעשה הנתבע 4 היה פיקוח על הנעשה. ברי כי אין בכך כדי לקשור יחסי עבודה או אחריות אחרת על הנתבע 4.
למה פוטר התובע?
20. כעולה משיחת המדריכים שקיים עמם הנתבע 2, המשטרה לא הייתה מרוצה מעבודת הנתבעת ומהמדריכים ובכלל זה מהתובע ומצאה ליקויים בעבודת המדריכים (עמ' 137-136 לתצהיר התובע):
21. בשיחה בין התובע לנתבע 2 אומר הנתבע 2 לתובע כי "סימנו" אותו ושהוא יהיה מעתה מס' 2 והמשטרה "מחפשת" אותם (עמ' 167 לתצהיר התובע, שיחה מיום 18.11.18). הנתבע 2 העיד כי בועז צדוק חיפש את התובע ואת הנתבעת (עמ' 47 לפ') ברם נתגלעו אירועי בטיחות במטווחים כפי שיפורט המשך.
22. שוכנענו כי פיטורי התובע ע"י הנתבעת 1 נעשו ממניעים ענייניים.
23. כעולה מהזימון לשימוע (נספח 1 לתצהיר יובל שילה) לנתבעת היו טענות ענייניות באשר להתנהלות המקצועית של התובע. בזימון פורטו האירועים החריגים שבהם היה מעורב התובע. אירועים אלו התרחשו ואין מדובר בהמצאה של הנתבעת. אכן ישנם אירועים שהתרחשו כשנה וחצי לפני הזימון לשימוע אך הם צויינו יחד עם האירועים שהתרחשו סמוך לזימון:
"הנדון: זימון לשימוע
אנו שוקלים את המשך העסקתך בחברה בשל רצף ארוך של אירועים חריגים - מקצועיים והתנהלותיים.
פירוט האירועים:
1. יולי 2017 - התפרצות מילולית ושימוש בשפה לא נאותה ובוטה אל מול מנהל מטווחי המכללה (הזמין אבטחה לליווי מחוץ למתקן). לאחר התערבות מד"ר הנושא הסתיים בשיחת התרעה, התנצלת והועברת לחודש מחוץ למכללה להדרכות בשלוחה הצפונית.
2. אוגוסט 2017 - התפרצות מילולית ושימוש בשפה לא נאותה כלפי קב"ט המתקן, לאחר התערבות מד"ר הנושא הסתיים בשיחה משולשת, התנצלות שלך, והתרעה נוספת שקיבלת מהמד"ר להתנהל באופן מכבד, רגוע ושקול.
3. 12.8.18 - אי ביצוע הנחיות בטיחות במהלך אימון טקטי- חוסר מיגון כל החניכים במשקפי מגן ואטמים. בנוסף, במהלך אימון זה בוצע ירי לא מבוקר של חניכה אשר טענה שלא קיבלה הוראות בטיחות, אך לאחר התערבות מד"ר ומנהל הדרכה, בוצע לך בירור, מד"ר נזף בך תוך מתן התרעה נוספות בנושא הקפדה על נהלים.
4. חודש נובמבר 2018 - במהלך החודש הועברו דיווחים למד"ר לגבי התנהלות לא תקינה וביצוע הדרכות בניגוד לדרישות ולסיכומים המקצועיים. בוצעו אתך שיחות אישיות ושיחה משותפת עם מ' מגמת ירי. בשיחה אישית הבהיר לך המד"ר שיש חשיבות ראשונת מעלה לבצע במדויק את מה שהוגדר על ידי המנחים המקצועיים. בנוסף העיר לך המד"ר שאתה מתקשה לקבל ביקורת, מתנהל באופן תוקפני מילולית ועם "פתיל קצר" תוך מתן הערות ותשובות לא מכבדות ולא ענייניות למנחים המקצועיים. מד"ר התריע בך שעליך לשפר זאת לאלתר.
5. 28.1 הועבר דיווח נוסף על התנהלות מקצועית בניגוד להנחיות (מצורף מזכר).
6. התנהגותך הכללית אינה יציבה התנהלותית ומקצועית, הנך מתקשה לקבל ביקורת, ורצף האירועים הנ"ל הינו חריג ומעיד על חוסר יכולת לשפר פערים.
לאור האמור לעיל ובטרם תקבל החברה החלטה סופית בעניינך, הנך מוזמן/ת לפגישת שימוע אשר תתקיים בתאריך 4.2.19, ביום שני, בשעה 15:00, בפני מנהל הדרכה יובל שילה וניצן צודיקר מד"ר כשירויות, בבניין הדרכה, במכללה לשוטרים.
בישיבה זו תינתן לך האפשרות להשמיע טענותיך ולהגיב על הכוונה לסיים העסקתך."
(נספח 1 לתצהיר שילה)
24. הנתבעת 1 הוכיחה כי אירועים אלו אכן התרחשו. הנתבעת 1 צירפה ראיות המוכיחות כי כלל טענותיה כלפי התובע מגובים במסמכים מזמן אמת.
25. כך בחודש יולי 2017 לאחר אימון ירי אותו הדריך התובע ולאחר שהחניכים עזבו את המטווח, התובע, בניגוד להנחיות, נשאר במטווח לאחר שהסתיים האימון, ירה לבדו בנשקו מבלי לעדכן את יריב כהן (מנהל המטווח):
עו"ד פיגל: שלום לך. אני מפנה אותך לסעיף 4 לתצהיר שלך, אתה מציין בסעיף 4 שהתובע נשאר (לא ברור) במטווח לאחר האימון וירה לבדו". האם התובע היה לבדו?
העד, מר יריב כהן: התובע היה לבדו ואנחנו באמצעות הטלוויזיה במעגל סגור ראינו שהוא היה לבדו.
עו"ד פיגל: למה לא צירפתם?
העד, מר יריב כהן: לצרף את מה?
עו"ד פיגל: התובע היה עם עוד מדריך בשם מיקי. אם אתם סבורים שהתובע היה לבדו למה לא צירפתם איזושהי ראיה לכך שהוא היה לבדו?
העד, מר יריב כהן: מה הטענה שלך? אני רוצה לדעת.
עו"ד פיגל: הטענה היא שהתובע לא היה לבדו.
העד, מר יריב כהן: או-קיי. אז את יכולה להגיד לי שהתובע לא היה לי לבדו.
עו"ד פיגל: ולדעתך הוא היה לבדו?
העד, מר יריב כהן: כשאני ראיתי אותו הוא היה לבדו כי גם כל,
עו"ד פיגל: מתי ראית אותו? לאחר הירי?
העד, מר יריב כהן: במהלך הירי.
עו"ד פיגל: במהלך הירי אתה ראית אותו?
העד, מר יריב כהן: נכון.
עו"ד פיגל: ולא ראית עוד בחור בשם מיקי, עוד מדריך בשם מיקי?
העד, מר יריב כהן: לא, לא ראיתי עוד בחור בשם מיקי. לאחר מכן אני יודע שמיקי היה.
עו"ד פיגל: האם נכון שהתובע דיווח לניצן שהוא נשאר לירות לאחר האימון?
העד, מר יריב כהן: אני לא ניצן, זה משהו שאת צריכה להפנות לניצן.
עו"ד פיגל: לא ידוע לך שהוא דיווח?
העד, מר יריב כהן: לא ידוע לי.
עו"ד פיגל: האם ציפית שהוא ידווח לך?
העד, מר יריב כהן: הוא מחויב לדווח לי. לא מצפה, הוא מחויב על פי התקנות.
עו"ד פיגל: הוא מחויב על פי התקנות לדווח לך?
העד, מר יריב כהן: כן. התובע מחויב על פי התקנות של אגף לרישוי כלי ירייה והפיקוח על המטווחים לקבל אישור לכניסה למטווח, לקבל אישור לפתוח באש, ולקבל אישור להשתמש בתשתית. למעשה מה שקרה התובע בגמר האימון שלו נשאר במטווח מיוזמתו וללא אישור, החניכים יצאו והוא המשיך אימון משל עצמו ללא קבלת אישור ממנהל המטווח. ברשותכם אני נושא באחריות הפלילית בתור מנהל מטווח, אני אמור לדעת מי נכנס למטווח ומי יוצא מהמטווח וברגע שאנחנו שומעים רעש ירי אחרי שהאימון נגמר אנחנו מסיקים שקרה משהו שהוא ללא האישור שלנו.
עו"ד פיגל: אתה טוען שלמעשה יש הנחיה מפורשת כזאת, נכון?
העד, מר יריב כהן: אני טוען שיש הוראות של האגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים,
עו"ד פיגל: למה לא צירפתם את ההנחיות?
העד, מר יריב כהן: למה שאני צריך לצרף כזה דבר? התובע מדריך ירי, אמור להכיר את כל הנהלים על בוריים."
(עמ' 37 – 38 לפ')
העד אמר במפורש שלא ראה מדריך נוסף באירוע המתואר.
26. התובע ידע היטב כי מדריכי הירי קיבלו הנחיה מפורשת האוסרת עליהם לבצע אימון פרטי ללא אישור מנהל המטווח. לא הוכח אחרת ע"י התובע.
27. למרות שליריב כהן הסמכות להוציא אדם מהמטווח הוא בחר להתקשר לדניאל הרשקוביץ שיורה לתובע לצאת מהמטווח. התובע בתגובה, נכנס למשרדו של כהן כשהוא צועק ומאיים על כהן "צא מהמשרד אם אתה גבר". כהן ביקש מהתובע שיעזוב את אזור המטווחים.
28. יריב כהן פנה לקב"ט המכללה שירחיק את התובע מהאזור (סעיף 4 לתצהיר יריב כהן). עדותו של כהן הייתה מהימנה בעינינו.
29. דניאל הרשקוביץ אישר את שאירע בחודש יולי 2017 והעיד כי כיוון שהנתבע 2 לא היה באותו אירוע בשטח המכללה, התקשר אליו מנהל המטווח ודיווח לו כי התובע יורה במטווח.
30. דניאל הרשקוביץ העיד כי התקשר לתובע בדרישה שיחדל והוא הלך לכיוון המטווח. הרשקוביץ ראה את התובע נכנס למשרדו של מנהל המטווח בצעקות, הרשקוביץ ניסה להרגיע את התובע אך ללא הצלחה. הרשקוביץ אישר כי כהן אכן פנה לקב"ט המכללה בשיחה טלפונית וביקש לשלוח בדחיפות מאבטחים לשטח המטווח על מנת ללוות את התובע אל מחוץ לשטח המטווח (סעיף 16 לתצהיר דניאל הרשקוביץ).
31. במייל ששלח התובע לניצן צודיקר הודה התובע שטעה ואף התנצל (נספח א' לנספח 4 לתצהיר יובל שילה).
32. פעולה זו במהלך עבודתו של התובע הייתה בניגוד להנחיות.
33. אירוע שני בו היה מעורב התובע היה בחודש אוגוסט 2017 עת הגיע התובע לשער המכללה. המאבטח אחראי המשמרת אמר לו לגשת ולהפקיד את נשקו. התובע סירב והחל לצעוק. שגב העיד כי ניגש אל התובע לברר על מה הצעקות. התובע התעלם ממנו והמשיך לנסוע לכיוון המחסום, תוך שהוא מקלל, ובהמשך נסע לאחור והפקיד את נשקו (סעיף 7 לתצהיר ליעוז שגב). הנתבעת צירפה מייל אשר מתעד את האירוע בזמן אמת (נספח ב' לנספח 4 לתצהיר שילה):
34. אירוע נוסף - נטען כי ביום 12.8.18 ירתה חניכה קליע מחוץ למטווח לכיוון הרצפה. החניכים טענו כי לא קיבלו תדריך על הנשק ושימוש בו.
35. על פי העדויות שנשמעו, התובע הוא זה שהיה אחראי ישירות לתקרית:
"עו"ד פיגל: והמדריכים הנוספים נחקרו ע"י המשטרה?
העד, מר צודיקר: אני לא יודע, לא הייתי בארץ. אני חושב שלא.
עו"ד פיגל: למה?
העד, מר צודיקר: כי רון הוגדר כדריך מוביל אימון. ולכן הוא נושא בהובלה והאחריות המקצועית לכל מה שקורה באימון."
(עמ' 43 לפ')
"עו"ד פיגל: תודה. אז אתה לא יודע להשיב למה השניים הנוספים לא נחקרו.
העד, מר שילה: הסברתי לך, רון היה מדריך המוביל ולכן הוא הפונקציה הבכירה, הוא הפונקציה הרלוונטית."
(עמ' 60 לפ')
36. בגין אירוע זה בוצע תחקיר (נספח ד' לנספח 4 ונספח 25 לתצהיר שילה):
...
37. התובע מודה בסעיף 13 לתחקיר (בנספח ד' לנספח 4 לתצהיר שילה - טופס תחקיר האירוע דלעיל) כי הוא חרג מההוראות ולא פעל על פי הנהלים. כך שטענות אחרות של התובע אודות האירוע במסגרת ההליך אין להן כל בסיס (כפי שהוצהר בסעיף 120 לתצהיר התובע).
38. על פי עמדת היועמ"ש של הפיקוח, התובע פעל בניגוד לנהלי הבטיחות והומלץ על העברה מתפקידו כפי שמאפשר הסכם הזיכיון בין המדינה לזכיין (ראו תובנות נוספות ע"י רפ"ק איילת סולטן – יועמ"ש פיקוח – נספח 25 לתצהיר שילה). אם כן, לתובע אירעו תקלות מקצועיות במהלך עבודתו.
39. עם זאת, למרות אירוע זה, בטופס הערכת עובד מיום 14.1.19 צוין כי תפקודו של התובע הוא ברמה של 4.5 אולם מעיון בהערכה עצמה עולה כי נכתב שלתובע "פתיל קצר" ואוזכר אירוע הירי (נספח ו' לנספח 4 לתצהיר שילה):
"עו"ד פיגל: כמה שיחות הערכה בערך היו לך עם התובע?
העד, מר צודיקר: המון לא מזוכדות ולפחות 2 מזוכדות בהערכת עובד שבו כתבתי בצורה הכי מפורשת שיכולה להיות שהוא חייב להוריד את הפתיל הקצר, הוא חייב לשנות את ההתנהלות, הוא חייב לייצר אמון עם המנחה המקצועי שלנו."
(עמ' 43 לפ')
40. כמו כן, נראה כי במילוי הטופס התלבטה הנתבעת אם ליתן ציון 3 ברובריקה אם התובע עובד על פי נהלי החברה וגם ברובריקה בשאלה האם התובע ממלא את המשימות על פי ההוראות.
41. התובע טען כי הוא נדרש להכשיר חניכה שלא עמדה בתנאי הסף (26.9.18) אולם לא הוכיח טענתו. כעולה מהראיות התובע בתרגול עם החניכה התרשם כי אינה כשירה לעבור בוחן הסמכה, אך לאחר תרגול מרוכז ומקצועי שנערך לה ע"י מדריך אחר, עמדה החניכה בדרישות המקצועיות ועברה את בוחן ההסמכה. העבודה עם החניכה תועדה בתחקיר והבוחן תועד.
42. ביום 31.1.19 נשלח מייל מאת הנתבעת 3 אל הנתבע 2 ובו נכתב כי הנתבעת אינה מרוצה מהמדריכים ובפרט מהתובע ולמרות ההערות שניתנו, תפקודם לא השתפר (נספח ז' לנספח 4 לתצהיר שילה).
43. עבודתו הופסקה עקב דרישת המשטרה להפסיק את עבודתו של התובע לנוכח הכשלים בתפקודו של התובע.
44. התובע מצדו טוען כי פוטר מאחר שהתריע על ליקויים בטיחותיים במטווחים אולם התובע לא הצליח להוכיח כי נתגלעו ליקויים בטיחותיים במטווח כטענתו, ואשר לא תוקנו.
45. ראשית, המקום מפוקח ע"י גורמים מקצועיים:
"עו"ד פלמור דורי: בסעיף 13 לתצהיר שלך, בהתייחס למה שציינת שם על האחריות למטווחים, מי שאחראי למטווחים זה policity באמצעות מנהל המטווחים יריב שהעיד כאן, נכון?
העד, מר צדוק: נכון.
עו"ד פלמור דורי: אז סביר להניח שתלונות על מטווחים, על תקלות בטיחותיות או דברים או שיפורים שהמדריכים רואים לנכון להציף, מגיעים ליריב מנהל המטווחים.
העד, מר צדוק: מן הסתם. מחויבים להעביר גם למנהל המטווח מן הסתם, חייבים על פי הנחיות של אגף כלי ירייה, בלי כל קשר מגיעים אליו וזה עובר גם לקצין קליעה ארצי, ככה שיש סגירת מעגל."
(עמ' 85 לפ')
"העד, מר שפושניק: את התצהיר של יריב קראתי, כן.
עו"ד פלמור דורי: אתה בטח מסכים איתו שבין היתר מי שמפקח ומבקר על הבטיחות במטווחים זה אגף לרישוי וכלי יריה ורישום מטווחים במשרד הפנים.
העד, מר שפושניק: אם הוא אומר, אני לא יודע, לא מכיר."
(עמ' 9 לפ')
46. המשטרה נתונה לביקורת ובקרה של האגף לרישוי כלי ירייה ומטווחים של המשרד לביטחון פנים, של יחידת הפיקוח של משטרת ישראל, של יחידת פיקוח אזרחית לאכיפת הסכם הזיכיון, של היחידה לבטיחות וגהות בעבודה במשרד הכלכלה. אלו גופים רשמיים של מדינת ישראל שחלה עליהם חובת הפיקוח (סעיף 7-6 יריב כהן). מה גם שהתובע לא הגיש כל תלונה ועל כך עוד בהמשך.
47. שנית, התובע טען כי הוא נחשף במהלך עבודתו לרעש מחריש אוזניים אשר אינו עומד בדרישות התקינה אך במהלך עדותו לא ידע לציין מהי התקינה:
עו"ד פלמור דורי: כשאתה אומר שהרעש מחריש אוזניים,
העד, מר שפושניק: נכון מאוד.
עו"ד פלמור דורי: אתה יודע מה התקינה?
העד, מר שפושניק: אין לי מושג, מה התקינה בדציבלים שצריך להיות? אין לי שמץ."
(עמ' 10 לפ')
כמו כן, מבוצעות בדיקות שמיעה.
48. עוד טען התובע לאיכות ירודה של החול במטווחים. החול, לטענת התובע, לא עבר סינון והכיל סיליקון אשר גרם לענן אבק שחור במטווחים שהיווה נזק נשימתי וגרם למדריכים לעזוב את המטווחים:
"עו"ד פיגל: אתה טוען גם שיש חברה שעושה סינון חול.
העד, מר יריב כהן: נכון.
עו"ד פיגל: יש אישור לגבי סינון החול?
העד, מר יריב כהן: נכון."
(עמ' 38 לפ')
49. לא נסתר כי החול במטווחים עובר ניקוי של גורם חיצוני ומונפק אישור מהגורם שמסנן את החול ושמחויב להציגו למשטרת ישראל.
50. עוד התברר מהעדויות כי הותקנו מערכות השקיה שמטרתן למנוע תנאי אבק בחומות המפגע.
51. טענה נוספת של התובע כי מטרות הירי התפרקו וסיכנו את באי המטווח. לשיטת התובע ניתנה הוראה כי החזרת המטרות יעשה ע"י המדריכים ולא ע"י החניכים מחשש שהחניכים יפגעו. לא הוכחה בראיות טענה זו.
52. לעניין טענתו של התובע כי המטרות היו רויות עופרת הוסבר כי מדריך ירי אינו אמור להגיע לאזור חומת המפגע (סוללת עפר או קיר בטון עבה שמטרתם לספוג ולבלום ירי קליעים) והעופרת אינה מסוכנת למגע אדם אלא לנשימה. לא הוכח אחרת ע"י התובע.
53. לטענת התובע, תפעול לקוי של חומת המפגע גרמה להחזר נתזי ירי אשר פגעה במדריכים ומדריך חטף נתז לפרצופו (נספח 14 לסיכומי התובע). טוען התובע בסיכומיו כי כהן אישר שהוא ידע על האירוע של הנתזים ברם עיון בפרוטוקול מעלה כי העד השיב כי הוא אינו מכיר את האירוע (עמ' 40 לפ' שורות 11 – 12 לעדות כהן). התובע המשיך וטען כי חומת המפגע חשפה את המדריכים לשאיפת עופרת ומטרות הירי אשר לא הוחלפו מידי תקופה היו רוויות עופרת וחלק מהמדריכים סבלו מהרעלת עופרת. אך בעדותו לא ידע התובע לציין מה התקינה בהחלפת מטרות ירי:
"עו"ד פלמור דורי: נגיד שאתה טוען שמטרות הירי לא מוחלפות תקופה ארוכה, אתה יודע מה התקינה המחייבת להחליף את מטרות הירי? אתה מכיר את זה?
העד, מר שפושניק: מה התקינה לא. אני אגיד לך אבל,
עו"ד פלמור דורי: מה זה ארוך, ארוך ביחס למה?
העד, מר שפושניק: את יודעת מה, יש משהו שנקרא גם היגיון בריא, COMMON SENSE בריא. כשהמטרה כבר מפורקת לגמרי ואי אפשר לירות עליה זה כנראה זמן להחליף אותה וכשלא מחליפים אותה חוזרים נתזים לפרצוף של מדריכים,
עו"ד פלמור דורי: אני רק שאלתי אם אתה יודע, אם אתה מכיר את התקינה הנדרשת.
העד, מר שפושניק: עניתי. אם זה שבוע חודש או שנה, לא מכיר.
(עמ' 10 לפ')
54. לא נסתרה טענת הנתבעת כי נרכשה מכונה לאיסוף תרמילים על מנת לחסוך מגע של המתאמנים עם העופרת. לא נסתר כי חברה חיצונית מבצעת בדיקות עופרת לאיתור רמות עופרת למדריכי הירי.
55. לטענת התובע, היה חסר בציוד מתאים במקום: אי מיגון לברכיים ואוזניות בלויות ופגומות אולם התחוור כי הדברים אינם כך:
"העד, מר שילה: סיפר התובע שהייתה סוגיה של רעש במטווחים ואנחנו קנינו אוזניות מצוינות כדי שימנע את הרעש והחבר'ה יוכלו לעבוד בצורה תקינה. אנחנו לא מתעלמים, היו סוגיות הן לא כאלה שהן,"
(עמ' 57 לפ')
"עו"ד פלמור דורי: שמעתי מדניאל שגם קיבלתם אוזניות מתקדמות שנרכשו, זה נכון?
העד, מר שפושניק: האוזניות שאנחנו קיבלנו,
עו"ד פלמור דורי: כן או לא? קיבלתם אוזניות משופרות,
העד, מר שפושניק: רציתי להגיד שבמקרה הזה דניאל צודק. קיבלנו אפילו שני זוגות."
(עמ' 10 לפ')
56. טענות נוספות של התובע בדבר ניקוי הנשקים שנעשה תוך סיכון חיי אדם, הדרכה בעברית שנעשתה גם לחניכים שאינם דוברי עברית, חוסר בקרה וכלים שאיפשרו לפקח במקרים של מצבי סכנה של שימוש בנשק ע"י החניכים – לא הוכחו ע"י התובע.
סיכום ביניים
57. לא הוכח ע"י התובע כי המטווחים לא מתוחזקים כראוי.
58. לטענת התובע, הנתבע 2 הודה בשיחה מיום 26.9.18 כי המטווחים הם סכנת חיים אולם עיון בתמלול מעלה כי הנתבע 2 קיים שיחת מוטיבציה עם המדריכים ומתרה בהם לנהוג בבטיחות במטווחים ונותן להם הוראות לצורך שמירה על הבטיחות.