בית משפט השלום בנתניה
תאד"מ 17606-01-22 מ. א. לב השרון נ' ג'רבי
תיק חיצוני: 501954-10-21
מספר בקשה:8
בפני כבוד השופטת אפרת רחלי מאירי
מבקש
נתנאל ג'רבי
נגד
משיבה מ. א. לב השרון
החלטה
1. מונחות לפניי שתי בקשות למתן החלטה. האחת, בקשה למחיקת כתב התביעה בהעדר עילה. בקשה זו הוגשה בע"פ במסגרת דיון בישיבה המקדמית. האחרת, קביעה על מי מוטל הנטל להוכיח אם יש נכסים לחברה אשר הועברו לבעל השליטה או אם אין נכסים לחברה באופן שמייתר את המשך הדיון בנוגע לחבות בעל שליטה לפי סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים) וסעיף 119א (א) (3) לפקודת מס הכנסה.
יצוין כי התקיים דיון מקדמי והתיק נקבע לדיון הוכחות ליום 3.1.24.
2. בריח התיכון בטענות הנתבע כפי שבוטאו בכתב התנגדותו טרם העברת התובענה להליך של סדר דין מהיר הוא כי הביס לחיוב הנתבע באופן אישי בתשלום חובות ארנונה של החברה שהייתה בשליטתו הוגשה מכוח הוראותיו של סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א לפוקדת מס הכנסה ובנוסף מכוח הוראותיו של סעיף 6 לחוק החברות ("הרמת מסך"). בבקשתו טען לדחייה על הסף של התובענה משלא התקיימו מספר "תנאים מוקדמים" כאמור בסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א לפקודת מס הכנסה –
"
א. הנכס מושא חוב הארנונה אינו משמש למגורים
ב. המחזיק בנכס הינו חברה פרטית אשר אינה דייר מוגן בנכס
ג. חוב הארנונה הוא סופי
ד. החברה התפרקה או הפסיקה את פעילותה
ה. לחברה היו נכסים עובר להתפרקותה או הפסקת פעילותה
ו. הנעבר, אשר אליו מבקשת העירייה להעביר את החוב הינו "בעל שליטה" בחברה המחזיקה בנכס
ז. החברה המחזיקה בנכס העבירה את נכסיה ללא תמורה או בתמורה חלקית לבעל השליטה
ח. שווי הנכסים המועברים, ללא תמורה או בתמורה חלקית, לבעל השליטה בחברה, עולים על שווי סכום המס אותו מבקשת העירייה לחייב את בעל השליטה".
(ההדגשות במקור- א"מ).
על כן, טען, לא ניתן לחייב בעל שליטה בחובות ארנונה של חברה אם לחברה לא היו נכסים עובר להתפרקותה או הפסקת פעילותה ואם לא עברו נכסי החברה לבעל השליטה ושווים עולה על סכום המס הנתבע. לשיטת הנתבע, על מנת לדון בתובענה על התובעת להוכיח תחילה כי לחברה היו נכסים עובר להתפרקותה או הפסקת פעילותה; עליה להוכיח כי מקום בו היו נכסים הם עברו לבעל השליטה וכן עליה להוכיח כי שווים עולה על סכום המס הנתבע. אי לזאת, טענת התובעת כי קמה חזקה שהנתבע העביר את הנכסים שבידי החברה לכיסו והנטל להפריך טענה זו מוטל עליו – שגויה היא. תנאי מוקדם להעברת נטל הראיה אל הנתבע שיוכיח שלא לקח את נכסי החברה לכיסו הוא כי התובעת תוכיח כי היו לחברה נכסים מלכתחילה. הנתבע הפנה לה"פ 200981/08 אייל סיני נ' עיריית הרצליה שם נקבע כי אין חזקה לפיה היו לחברה נכסים אלא החזקה מתייחסת לכך שהנכסים עברו לבעל השליטה וכי עברו אליו ללא תמורה – מקום בו הוכח שישנם נכסים. כן הפנה לעת"מ 43603-10-14 שמואל קמינר נ' עיריית בית שאן –מנהל הארנונה (13.6.17) לפיו הנטל להוכיח כי מלכתחילה היו לחברה נכסים – להבדיל מן החזקה כי ככל שהיו, הם הועברו שלא בתמורה מלאה – נותר על הרשות. התובעת לא פירטה בכתב התביעה את העובדות המקימות את כל התנאים המוקדמים המפורטים מעלה ובכלל זה לטעון כי לחברה היו נכסים ערב פירוקה או הפסקת פעילותה. לא רק שהתובעת לא טענה כי לחברה היו נכסים ערב הפסקת פעילותה אלא אף טענה בכתב התביעה כי "למעשה הנתבעת ריקה מנכסים, ואין יכולת להיפרע ממנה" (סעיף 11) ומשכך לא ניתן לחייב בעל שליטה בחובות ארנונה של חברה אם לחברה לא היו נכסים עבור להתפרקותה או הפסקת פעילותה. אשר על כן, כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה ודין התביעה להימחק על הסף.
לגופו של עניין טען כי לחברה לא היו כל נכסים ערב הפסקת פעילותה וכי הוא לא לקח כל נכס השייך לחברה. כן טען כי לא בוצעה כל פעולה של הברחת רכוש ולא בוצעה כל פעולת מרמה והוא לא עירב בין נכסיו ובין נכסי החברה כפי שטוענת התובעת בכתב תביעתה. לא רק שלחברה לא היו כל נכסים ערב הפסקת פעילותה, אלא שהוא אף נאלץ לקבל כספים מאמו על מנת לפרוע את החוב לבנק שהוא היה ערב לו וזאת על מנת לסגור את חשבון החברה.
יוער כי כל טענות עובדתיות אלו נתמכו בתצהיר.
כן טען כי אין כל עילה המצדיקה הרמת מסך עת הלכה היא כי הרמת מסך בין החברה לבין בעלי מניותיה תתקיים רק במקרים חריגים (ומפנה לע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון).
3. בכתב התביעה טענה התובעת כי הליכי העיקול המנהליים שננקטו נגד הנתבעת לא הועילו והעלו חרס, "כלומר מדובר בחברה לא פעילה וללא רכוש ו/או המתנהלת תוך הברחת רווחיה מפני התובעת. למעשה, הנתבעת ריקה מכנסים ואין יכולת להיפרע ממנה" (סעיפים 10-11 לכתב התביעה) ו"מאחר והנתבעת אינה פעילה לכאורה, שכן הינה מרוקנת מתוכן, הרי שקמה חזקה כי הנתבע העביר את הנכסים שבידי החברה לכיסו ו/או לזכותו ונטל הראיה להפריך את טיעונים אלו מוטל על הנתבע" (סעיף 13).
4. בדיון שלפניי טען ב"כ הנתבע כי התובעת לא פתחה בהליך של גילוי מסמכים ולא ביקשה צווים ולא עשתה דבר לברר האם ישנם נכסים לחברה ובכל מקרה הנתבע אינו יכול לספק "משהו שאין" משהוא הגיש תצהיר לפיו אין נכסים (עמ' 1, ש' 12). לדבריו אין היום דו"חות כספיים משאלה היו לחברה מלפני שנים ואין דרך להשיגם כעת. הוא הדגיש כי הבסיס לתביעה אינו קיים ודין התביעה להימחק על הסף. כן הבהיר כי בלי לכתוב כי לחברה היו נכסים עובר להתפרקותה כעובדה בכתב התביעה "אין עילת תביעה" ומשכך לא ניתן ליתן את הסעד, וחזר על כך שכתב התביעה אף אומר ההיפך – כי לחברה לא היו נכסים ומשכך התובעת שומטת את הקרקע מהתביעה שהגישה.
ב"כ התובעת הגיב כי לא ניתנה להם הזדמנות להציג פסיקה (שהוגשה לאחר הדיון) ובכל מקרה הפסיקה קובעת ההיפך ממה שטוען הנתבע – היינו, כי הנטל מוטל על הנתבע (ומפנה לע"א 7392/12 רומנו נ' עריית יהוד וכן לעת"מ 3208/08 ירדן הלוי נ' בת ים וכן עת"מ 26026-05-12 כהן נ' חיפה). לתובעת אין את המידע הנדרש ולכן הדין נקט בלשון "חזקה" וחזקה על הנתבע להוכיח שיש נכסים ומשכך ביקש מסמכים פשוטים שיש לנתבע את היכולת והשליטה להציגם כדי להראות שלא הייתה הברחת נכסים. התובעת הצליחה "בכלים המצומצמים העומדים לרשותינו" שישנם 2 רכבים שעוקלו וגם נרכשו נכסים מחברת אבי סופר ושהנתבע הקים חברה על שם אביו באותו מקום עם אותו נושא וכנראה גם עם אותו מלאי ולכן התובעת תבעה גם בעילה של הרמת מסך מכוח סעיף 6 לחוק החברות וחיובו באופן אישי.
התובעת ביקשה דו"חות כספיים, מאזן, טופס יא' שמראה את הציוד שרכש ותדפיסי חשבון אולם טענה כי לא רק שהוא לא הציג אלא גם לא הגיב ומשיב "אין לי". אין לקבל תשובה כגון דא משהוא ניהל את החברה והמסמכים הללו אמורים היו להיות מוגשים לרשויות המס והוא יכול היה לפנות לבנק שניהל את החשבון ולהביא הוכחה שאמו העבירה לו כסף כפי שטען בתצהירו.
כן הדגישה כי הנתבע הוא עדיין בעל מניות והוא דירקטור והחברה לא פורקה אלא רק הפסיקה א הפעילות ולכן הוא עדיין יכול להשיג את המסמכים ממס הכנסה ומהבנק.
לדבריה, על בית המשפט להכריע "האם זה שהנתבע היו לו מסמכים שהיה קל לו להציג אותם ובניגוד לפסיקת העליון...אתה לא מציג שום דבר, איך עמדת בנטל של 1%? אנחנו רשות מנהלית, חזקת התקינות. אני מסתכל על הניירת שאנחנו הצגנו זה מעלה שאלות מאוד קשות. לא רק שיש נכסים ולא רק שאנו רואים שהוא טוען לשיטתו שהוא גייס כספים מאמא שלו, חשבון הבנק מלמד שזה מישהו אחר ולא האמא (משהנתבע מסר בתצהירו התומך לסדר דין מהיר שלא היו נכסים לחברה ונאלץ אף להסתייע באמו לאפס את מצב החברה וצירף תיעוד פעולה בנקאית – א"מ). האם בחרת להעדיף נושים מסוימים אז עשית העדפת נושים . אנחנו תבענו את הנתבע וגם חברה. החברה לא התגוננה ולכן כל הטענות נגד החברה התקבלו. אני טוען שברגע שהחברה לא אומרת שאין לה נכסים היא משותקת מלטעון כרגע שאין לה נכסים...אם אתה יוצא מתוך הנחה מראש שאתה מנהל עסק מספר שנים, לא משלם ארנונה ולא משלם לרשויות אז או שהחברה מקפחת נושים או שאתהה נטלת סיכון בלתי סביר בכך שהמשיך לנהל את העסק. אני חושב שעצם העובדה שרכב אחד עוקל במסגרת הוצאה לפועל זה כבר סותר את הטענה שאין נכסים מעבר לכל מה שהצגנו" (עמ' 2, ש' 17-28).
5. בתצהיר שהוגש על ידי מנהל מחלקת הגבייה מיום 27.11.22, טען בסעיף 16 כי המועצה פנתה לב"כ הנתבע (היינו לאחר הגשת התביעה) בבקשה לקבלת מסמכים המעידים על העדר נכסים אך פנייה זו לא זכתה למענה ולמרות שהנטל מוטל על הנתבע הוא בחר שלא לשתף פעולה בעניין זה ולא לחשוף דבר בעניין זה גם בתצהירו, מסמכים שיכל להציג באופן קל ופשוט (דוחות כספיים, טופס י"א, הנהלת חשבונות, טופס פחת ועוד). כן מסר, "ואם לא די בכך ביצעתי בדיקות לעניין נכסי החברה בכלים הבסיסים שיש למועצה. אבקש לציין כי למועצה אין נגישות למידע שיש בידי הנתבע וקיימת חזקה כי נכסי החברה כאמור הועברו לכיסו הפרטי ולמרות זאת בחנתי את הדברים. התברר כי החברה רכשה שני כלי רכב שנת ייצור 2010 ביוני 2014 ושעבדה אותם לבנק לאומי. שעבודים אלו קיימים ופעילים עד היום. המעוצה אף רשמה עיול על אחד מכלי הרכב במסגרת תיק ההוצאה לפועל...כמו כן, התברר כי החברה רכשה מוצרים בעשרות אלפי שקלים חדשים, שנים לאחר התקופה נשוא התביעה, ללמדך כי החברה הייתה בעלת מיטלטלין וסחורה רבה...בנוסף, מתיעוד שאיתרתי באתרים שונים, עולה כי החברה פרסמה והציגה סחורה רבה שהייתה ברשותה נכון לתקופה נשוא התביעה" (סעיפים 16-20 לתצהיר). לאחר מכן, בסעיפים 21-22, תיאר כי לאחר הפסקת פעילות החברה נרשמה חברה חדשה באופן שהיא הוחלפה והמשיכה את דרכה של החברה הקודמת בשינוי קל של אות ונרשמה על שם אביו של הנתבע, "פעלה מאותו המקום, נרשמה באותה כתובת, מכרה את אותם מוצרים, אותו דף פייסבוק, תוך שימוש באותם פרסומים של החברה הקודמת והותרת שמו של הנתבע והטלפון שלו לביצוע עסקאות ואף שימוש באותה כתובת מייל שלו".
דיון והכרעה
6. ראשית אני מוצאת מקום להעיר כי הטענות שהועלו על ידי המצהיר מטעם התובעת המפורטות בפסקה 5 כלל לא עלו בכתב התביעה והן היסוד לכתב התביעה ודומה כי הפעולות בוצעו לאחר שהוגשה התביעה ולאחר שנחשפו לתצהיר של הנתבע עת רק לתובעת יש את היתרון הדיוני בהליך של סדר דין מקוצר להיחשף לתצהיר של המבקש רשות להתגונן בעוד היא לא חושפת תצהירים מצידה. בכל הנוגע לאמור בסעיפים 16-20 הרי שהיה מקום להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה וכפועל יוצא הגשת תצהיר מתוקן מנגד. לא יכול להיות מצב שהתובעת תטען שהתצהיר שהוגש במסגרת בקשת רשות להתגונן תוחם את כתב ההגנה אולם היא תוסיף ללא מתן אפשרות לתיקון תצהיר מצידו (ראו והשוו: ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא (3) 746). משעל פי כתב התביעה המקורי, על פניו, יכול והוא אכן לא מגלה עילת תביעה בנוגע לחיוב הנתבעת מכוח חוק ההסדרים נוכח היסוד הראשון שהוא הוכחה שנותרו נכסים ואילו כעת טוענת כי גם במועד הגשת התביעה נותרו נכסים של הנתבעת (אם כי עולה מהמשך התצהיר כי חלק מהנכסים הנטענים של החברה במועד הגשת התביעה הם לא של הנתבעת אלא של חברה בעלת ח.פ אחר אולם היא טוענת כי מדובר הלכה למעשה באותה חברה שהבריחו אליה את הנכסים ולכן אין מדובר בהרמת מסך כלפי בעל המניות בנוגע לחברה החדשה אלא הרמת מסך לגבי החברה החדשה אולם התובעת בחרה שלא לתבוע אותה).
עולה שאלה האם היה צורך להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה משההליך הועבר לסדר דין מהיר. אם מדובר היה בהליך של סדר דין מקוצר/תביעה על סכום קצוב ובקשת רשות להתגונן מתקבלת כי אז אין צורך בתיקון כתב תביעה אלא הסבת כתב התביעה לדיון רגיל אולם עדיין היה צורך במקרה דנן בבקשה לתיקון משהעלתה טענות חדשות המקימות את עילת התביעה (יכול בגין עובדות חדשות שגילתה לאחר הגשת כתב התביעה אם כי יכולה הייתה בוודאי לגלות קודם לכן בבדיקה פשוטה). ואולם, מקום בו בית המשפט מורה על מחיקת כותרת, כי אז התביעה מלכתחילה לא הייתה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר ולכן המשמעות היא כהגשה מחדש והאקט הפורמלי של העברה לסדר דין מהיר הוא לשם התייעלות דיונית וחסכון לצדדים (לרבות באגרה) חלף מחיקת התביעה והגשתה מחדש, או אז ניתן היה ממילא להגיש ללא קשר לכתב התביעה שהוגש בהליך של סדר דין מקוצר אולם גם אז אין משמעות לתצהיר מבחינת היותו תוחם קו הגנה משישנה זכות להגיש כתב הגנה לאחר הגשת כתב התביעה ובו לפרט את כל קו ההגנה לאחר החשיפה לקו התביעה.
7. בהחלטתו מיום 24.5.22 בית המשפט אכן התייחס לטענת הנתבע בנוגע להיתכנות התביעה להתברר בסדר דין מקוצר הגם שמדובר בתובענה לפי החיקוק אולם זאת כנגד החברה ולא כנגד בעל השליטה בפני עצמו והתובענה נגדו היא מכוח סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים אם מורם מסך ובאותו השלב טרם הורם המסך משלפי כתב התביעה גם לא הוכח כי היו קיימים נכסים לחברה עובר להתפרקותה ואז תחול חזקת ההברחה והעברת הנטל אליו. אם בית המשפט היה מורה על מחיקת כותרת, כי אז המשמעות היא שמלכתחילה אין מדובר בהליך של סדר דין מקוצר וההשלכות מתוארות מעלה. בית המשפט הבהיר כי גם אם מדובר בהליך של סדר דין מקוצר, הייתה ניתנת רשות להתגונן בשל אופי המחלוקת לפי סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים הטעון הוכחה (וכאן אוסיף, שבוודאי עת מבוקש להרים מסך גם לפי חוק החברות). הצדדים הגיעו להסכמה דיונית ביניהם כי תינתן רשות להגן בתיק זה ולכן התיק הועבר להליך של סדר דין מהיר ועל פניו לא היה צורך בכתב תביעה מתוקן אולם יש טעם לפגם אם מוסיפים טענות כמקצה שיפורים בשל מחדל שנחשפו לו עקב התצהיר שנגלה מצד הנתבע שבהליך רגיל לא היה מחויב לחשוף זאת ואז יכול והמשמעות הייתה שאין עילת תביעה ודינה מחיקה (או תיקון תחת הוצאות). ייאמר, כי זאת גם אם התובעת לא הייתה נדרשת להוכיח שישנם נכסים עובר להתפרקותה של החברה כתנאי מקדמי משעצם כך שהוסיפה לא מיוזמתה אלא לאחר חשיפה לקו הגנתו של הנתבע, הרי היא בגדר "מקצה שיפורים" כדי להבטיח את עצמה בכל מצב להצלחת תביעתה, ומקצה שיפורים משמעו "תיקון".
במקרה דנן, הדיון התקיים לאחר הגשת התצהיר ולאחר שהוגש כתב התביעה בסדר דין מהיר.
מחיקת כתב תביעה בגין העדר עילת תביעה
8. אקדים ואומר כי בכל מקרה קיימת לכאורה עילת תביעה, משגם בכתב התביעה המקורי נטענה טענה של הרמת מסך נגד הנתבע וגם בסעיף 14 לתצהיר מסר המצהיר כי הנתבע ניתב את הכנסות החברה לטובת רווחים אישיים או לטובת חובותיו כלפי הבנק או כלפי נושים אחרים שנוח לו לשלם להם ולא לטובת תשלומי מיסים ומדובר בפעילות שהינה פוגעת בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה שמדובר בשיטה של הנתבע שלא משלם ארנונה ולא באופן חד פעמי תוך שימוש פסול בכסות של החברה כשידע שאין באפשרותו לשלם דמי ארנונה אך המשיך להפעיל את החברה תוך התעלמות ועצימת עיניים מהחובות שצבר לחובת החברה – טענות שמקומן להתברר במסגרת הרמת מסך לפי חוק החברות ולא סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במקרה דנן גם בעל המניות נתבע ולא רק החברה, אם כי החברה החדשה לא נתבעה והטענות הן גם כלפי הרמת מסך ביחס לחברה החדשה, הלכה למעשה. כך או כך, קיימת עילת תביעה ולו בהיבט של הרמת מסך כאשר העובדות שנטענו שמתייחסות לחוק ההסדרים יש בהן בענייננו גם לשמש תשתית לטענת הרמת המסך.
בכל הנוגע למחיקת כתב תביעה בגין העדר עילה נוכח אי הוכחת העובדות הנדרשות לקיומה של עילה מכוח חוק ההסדרים, נדון במסגרת השאלה על מי מוטל הנטל להוכיח כי עובר להתפרקותה של חברה (ובענייננו לא ברור אם התפרקה אלא נטען כי אינה פעילה אולם לא חל הליך של פירוק למעט המובן המילולי – להבדיל מהמשפטי – כי החברה התפרקה מכל פעילות ואין חולק שבנוגע להיום, ביחס לחברה הנתבעת, גם מנכסים והמחלוקת היא ביחס לקיום נכסים עובר להתפרקותה ומכל מקום החוק אינו דורש פירוק אלא די בקיום נכסים עובר להפסקת פעילותה).
על מי מוטל הנטל להוכיח קיומם של נכסים עובר להפסקת פעילות החברה כתנאי מקדמי להיכנס בגדרו של סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים על מנת שיועבר הנטל לבעל המניות כדי לפטור אותו מחבות?
9. יש ממש בטענת הנתבע כי בעוד בתצהיר נציג התובעת מסר שהיו לחברה 2 רכבים הרי שבכתב התביעה נמסר כי לא היה לחברה רכוש וכי מדובר בהרחבת חזית. כן מסר כי השיעבודים חלו עוד כשהחברה הייתה פעילה ומכל מקום "גבולות הגזרה הם כתב התביעה ומה שהוגש בתצהיר מנוגד לכתב התביעה" (עמ' 3, ש' 7). בעניין זה הגיב ב"כ התובעת "לא טענו שלחברה לא היו נכסים. נהפוך הוא. טענו שליום הגשת התביעה החברה מרוקנת מתוכן לכאורה וטענו שהנתבע העביר את הנכים שהיו בידי החברה לכיסו ועליו הנטל להוכיח היפוכו של דבר" הופנה לסעיף 13 לכתב התביעה אולם לא סעיף 13 הוא הרלוונטי מששם מצוין אך כי קמה חזקה שהנתבע העביר את הנכסים שבידי החברה לכיסו כיוון שהחברה אינה פעילה שכן היא מרוקנת מתוכן אולם זו לא החזקה. החזקה שאם ישנם נכסים עובר להתפרקותה כי אז העביר את הנכסים. מהי משמעות "מרוקנת מתוכן" (והמבחן הוא מועד ההתפרקות ולא מועד הגשת התביעה)? האם כי אין לה רכוש ולעניין זה רלוונטי סעיפים 10 ו-11 כשיש להניח שהליכי העיקול המנהליים שננקטו כנגד הנתבעת היו עוד לפני הגשת כתב התביעה על סכום קצוב. אני מסכימה עם טענת ב"כ הנתבע כי סעיף 13 כלל אינו אומר שלחברה היו נכסים והחזקה שהנתבע העביר נכסים היא מסקנה שעולה מהעובדה שהחברה אינה פעילה כאמור שם.
10. עיינתי בהפניות ב"כ התובעת לרע"א 7392/12 חיים רומנו נ' עיריית יהוד וכן עת"מ 3208/08 ירדנה לוי נ' עיריית בת ים, וכך גם לעת"מ 26026-05-12 יקב כהן נ' עיריית חיפה ות"א 8527-06-18 עיריית תל אביב יפו נ' אלישע אסתטיקה 2008 בע"מ. איני סבורה כי הנדון דומה לראיה. אומנם שם נקבע כי אין על המועצה להוכיח שנכסי החברה הועברו לבעל השליטה אולם על כך אין המחלוקת שלפנינו אלא על מי נטל ההוכחה להוכיח שהיו נכסי חברה קודם להעברה לבעל שליטה. קיומו של חוב סופי והפסקת פעילות החברה מקימים חזקה של העברת הנכסים לבעל השליטה ואז מועבר הנטל לבעל השליטה להראות כי ככל שהיו נכסים לחברה אלו לא הועברו אליו שלא בתמורה או בתמורה חלקית (אולם תחילה יש להוכיח שהיו נכסים עבור להתפרקותה וזו המחלוקת כאמור).
11. כאמור, התצהיר הוגש לאחר הגשת כתב התביעה בעוד בכתב התביעה נטען כי אין כלל נכסים לנתבעת. על כן, היה מקום להגיש בקשה לתקן כתב תביעה (משכאשר בית המשפט הורה על מחיקת כותרת, ההליך עבר לסדר דין מהיר אולם רק לאחר שנחשפה לתצהירו הוגש תצהיר זה ולאחר שבית המשפט קבע בחודש מאי 2022 שיש ממש בטענת בעל השליטה כי תחילה יש להוכיח כי היו קיימים נכסים לחברה עובר להתפרקותה ואז תחול חזקת ההברחה והעברת הנטל אליו . משכך עולה שאלה אימתי נערכו הבדיקות משבמועד הגשת התביעה, כך שמשתמע, לא נערכו כלל בדיקות (הפנייה של ב"כ התובעת לב"כ הנתבע הייתה לראשונה ביום 24.5.22, 4 חודשים לאחר חשיפה לתצהיר התנגדותו של הנתבע לתביעה על סכום קצוב וביום בו בית המשפט התייחס לטענת הנתבע וקבע כי יש בה ממש שתחילה על התובעת להוכיח כי היו קיימים נכסים לחברה עובר להתפרקותה). תמוה שבמעמד הדיון בשנת 2023 לא הועלו בדיקות אלו אלא רק נטען כנגד הנתבע שלא סיפק מידע.
כאמור, מחיקת כותרת משמעותה העברת ההליך כאילו לא היה מלכתחילה אבל הכותרת בסופו של יום לא נמחקה והתביעה נותרה במתכונת של סדר דין מקוצר ולא הוגשה כתביעה בסדר דין מהיר אלא לאחר שניתנה בהסכמה הרשות להתגונן, או אז יש רק להסב את כתבי הטענות בהתאמה. התובעת למעשה הגישה את תביעתה באותו נוסח ועל כן, הייתה צריכה כחלק מיסודות התביעה לפרט בנוגע למצבת נכסי החברה. הגם שכתב תביעה בסדר דין מקוצר יכול להציג ראיות מינימליסטיות, כמו גם התיאור העובדתי הוא בתמצית, הרי שאין בכך כדי לפטור את התובע להציג את כלל יסודות התביעה – אותן עובדות המקימות עילה.
ולגופו של עניין.
12. עיון בסעיף 8 (א) לחוק ההסדרים וסעיף 119 א (א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] אשר כותרתו גביית מס הנסיבות מיוחדות מלמדים כי מקום בו חברה מספיקה את פעילותה והותירה אחריה חוב ארנונה והתקיימו התנאים המנויים בסעיפים אלו קמה חזקה לפיה נכסי החברה הועברו לבעלי השליטה ללא תמורה ועל כן ניתן יהיה לגבות מהם את חוב המס אלא אם יעלה בידיהם לסתור זאת. זוהי "חזקת ההברחה" ומשמעות החזקה היא כי אין הרשות המקומית צריכה להוכיח כי נכסי החברה הועברו לבעלי השליטה אלא שבהתקיים התנאים הקבועים בסעיף – על בעל השליטה להוכיח כי לא הועברו אליו נכסי החברה או כי ככל שהועברו לו נעשה הדבר בתמורה מלאה (ראו תא 28018-08-19 עיריית ראשון לציון נ' ב.ו.א. סחר עולמי בע"מ (7.8.23), ומפנה לרע"א 7392/12 רומנו נ' עיריית יהוד מונסון. עוד נקבע, כי לצורך סתירת החזקה, אין די בהתייחסות כוללנית לנכסי החברה אלא על בעל השליטה המבקש לסתור את החזקה לשכנע בעדויות ובמסמכים שמצבת הנכסים של החברה במועד הפסקת פעילותה שימשה כולה לצורך פרעון חובות החברה לנושיה. אכן, בפסיקה נידונה השאלה האם חזקה זו קמה רק מקום בו הוכח כי לחברה נותרו נכסים ועל כן קמה חזקה כי נכסים אלו הועברו לבעלי השליטה ללא תמורה או שמא קמה חזקת ההברחה גם באשר לעצם קיומם של הנכסים (ראו תא 28018-08-19 המפנה לדיון בסוגיה בתא 50186-12-14 עיריית לוד נ' ספקטור יונה ובניו בע"מ (5.7.2016)).
13. סעיף 119 א (א) לפקודת מס הכנסה מאפשרת להשית חוב מס של חברה על מי שהועברו לו נכסים של החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית עת ס"ק (3) קובע חזקה הניתנת לסתירה לפיה כאשר חברה התפרקה או הפסיקה את פעילותה ללא ששילמה חוב מס סופי שחל עליה, יראו את הנכסים שהיו לחברה ככאלו שהועברו לבעלי השליטה שלא בתמורה. החזקה חלה הן ביחס לשאלה אם הועברו נכסים לבעל השליטה והן ביחס לשאלה אם הם הועברו ללא תמורה או בתמורה חלקית. כאמור בפסקי הדין שהפנה אליהם ב"כ התובעת, גם בעניין ספקטור הובהר כי לא רק שהרשות המקומית אינה צריכה להוכיח שלבעל השליטה הועברו נכסים ללא תמורה אלא שהיא כלל לא צריכה להוכיח שהועברו נכסים לבעל השליטה (תוך שהפנה לרע"א 7392/12 רומנו נ' עיריית יהוד מונסון). ואולם, בעוד שהיא אינה צריכה להוכיח כי החברה העבירה נכסים לבעל השליטה, הרי שהשאלה האם עליה להוכיח כי היו לחברה בכלל נכסים עבור לפירוקה או הפסקת פעילותה שנויה במחלוקת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים. בית המשפט מפנה לפסיקות שהשיבו בחיוב (ה"פ (ת"א) 8947-12-09 ותד נ' עיריית הרצליה (30.11.2020); עת"מ (חי) 46762-10-13 זורין נ' עיריית חיפה (9.7.2014)) אל מול מענה שלילי (למשל עת"מ 36449-03-13 ענבר נ' עיריית חיפה (30.3.2014). אעיר כי בעניין ענבר הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר ביטל את פסק הדין בפסק דין לא מנומק (עע"מ 3247/14).
מכל מקום, בעניין ספקטור לא הובאה כל ראיה כי לנתבעת היו נכסים עובר לפירוקה וזאת למרות שלתובעת הייתה אפשרות להשיג מידע ו"לפי הגישה בפסיקה הגורסת שעל הרשות המקומית להוכיח כי היו לחברה נכסים על מנת שתקום החזקה לפיה הם הועברו לבעל השליטה שלא בתמורה, הרי שתנאי זה לא התקיים וממילא לא קמה החזקה" (שם, פסקה 56). עם זאת, בית המשפט נקט בדרך מעניינת, כאשר בהשלכה לענייננו אין משמעותה מחיקת התביעה בגין העדר עילה משלדבריו, "גם אם נאמץ את הגישה הגורסת כי העובדה שהרשות המקומית לא הוכיחה שהיו לחברה נכסים אינה מונעת את תחולת החזקה, הרי שוודאי יש בכך כדי להשליך על האופן בו ניתן לסתור אותה" ועל מנת לעמוד בנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 119 א (א) (3) לפקודת מס הכנסה אין די בטענות כלליות של בעל השליטה על כך שלא קיבל את נכסי החברה (כמו בענייננו עת רק צירף תיעוד שקיבל כסף מאמו) אלא עליו להציג תשתית ראייתית המגבה את טענותיו (ומפנה לע"א (ת"א) 2139/08 הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו (22.6.2010)). אוסיף לעניין זה כי בפסיקה זו הובעה גם עמדה שלפיה אף אם נטל הוכחת קיומם של נכסים מוטל על העירייה, הרי שמאחר שהמידע על מצבה של החברה מצוי בידי בעל השליטה, חלה עליו חובה למסור לעירייה את המידע הרלוונטי ובמקרה של הפרת חובה זו יועבר הנטל לפתחו של בעל השליטה (ראו ע"א (מחוזי-ים) 9899-05-20 הרי נ' עיריית ירושלים (6.8.20); ת"א 44593-10-18 עירית ירושלים נ' מלול (20.7.2022)). מכל מקום, גם אם הנטל הוא על התובעת, הרי שבמצב בו לא מועבר מידע רלוונטי לעירייה במסגרת הליך גילוי מסמכים יש לראות משום תמיכה בטענה לקיום נכסים והצדקה להעברת הנטל לנתבע (ראו והשוו: תאמ 25466-07-16 עיריית ירושלים נ' יוסף סולטאן (4.8.22)).
בשים לב לאמור, הבהיר בית המשפט בעניין ספקטור כי גם לפי העמדה שאי הוכחת הרשות כי היו לחברה נכסים אינה מונעת את תחולת החזקה, יש לזכור שבעל השליטה נדרש להוכיח "עובדה שלילית" ומשכך, קובע בית המשפט, אפיון זה של הנטל מצדיק גמישות מסוימת בקביעת רף הראיות אשר יש להביא כדי לעמוד בו (ומפנה לע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר –אבקו איזוטופוס אינק, פ"ד מ (3) 281). רוצה לומר, כי מקום בו לא הוכח כי היו לחברה נכסים, גם אם נניח שהחזקה חלה והנטל להראות שלא היה לחברה נכסים חל על בעל השליטה, הרי שיש להתאים את דרכי העמידה בנטל באשר לטיב העובדות שאותן יש להוכיח. אם הרשות הייתה מצביעה על דו"חות כספיים שהחברה הייתה ביתרה (לא בענייננו) או מצביעה על נכסים כאלו או אחרים שהיו בידי החברה ניתן לדרוש מבעל השליטה להוכיח בראיות מה קרה עם נכסי החברה אולם, "קשה לדרוש מבעל שליטה להוכיח בראיות כי לא קיבל לידיו נכסים, כאשר אין ראיה כי נכסים כאלו כלל היו קיימים".
בקצרת האומר יוער, כי לעיתים הנטל להוכחת פעולות או אי פעולות מועבר אל נתבע הואיל והשליטה היא בידיו לרבות גורמים לאירוע שהתרחש ומסמכים המוכיחים כי לא התרשל (כך למשל במסגרת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) אולם גם אם לא עבר הנטל ויש להוכיח התרשלות על ידי תובע ביחס לנתבע, נפסק כי על נתבע, כמי שבידיעתו הייחודית מצוי כל המידע הקשור בטיפול ובתחזוקה, שעל תקינותו הוא מופקד, להוכיח מה היו נסיבות האירוע (ראו והשוו ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ''ד מג(3) 343)). לאמור, כי מעבר להעברת נטל ההוכחה מכוח קיומו של הכלל "הדבר מדבר בעדו", הרי גם מקום בו לא היה מתקיים הכלל ועל "המוציא מחברו עליו הראיה" – כפי שבענייננו, עת עמדתי כעמדת הפסיקה לפיה הנטל הראשוני להוכחת קיומם של נכסים הוא על התובעת, הרי שכבר נפסק כי נטל הבאת הראיות יכול שיעבור בעקבות ראיות נסיבתיות להוכחת הרשלנות או נוכח ידיעה ייחודית של הנתבע בדבר גורמי התופעה שגרמה לפגיעה. במקרה של ידיעה כזאת, מועבר על שכם הנתבע הנטל לעורר ספק בלב בית המשפט באשר לקיומו או לאי-קיומו של הדבר המצוי בתחום ידיעתו הייחודית, כאמור בעניין שטרנברג. בענייננו, בידי הנתבע היכולת לסתור בנקל כי היו נכסים לחברה ולא להיאחז בכך שעל התביעה לספק נתונים ואין עליו להגיש לו אותם כשאין חולק שהמידע מצוי ברשותו יותר מאשר ברשות התובעת שיכולה להרים נטל ראשוני – ובעניינו תהייה בנוגע לנכסים שהיו בחברה והועברו לחברה חדשה באופן שגם אם לא הועברו אליו (וזהו השלב שהוא צריך להוכיח) – הרי משמע שהיו קיימים במועד הפסקת פעילות החברה (ומקום בו היא פורקה הרי שניתן היה להיכנס לתיק הפירוק למשל).
14. מכל מקום, השאלה על מי מוטל הנטל להוכיח שעובר להפסקת פעילותה של החברה היו לה נכסים הובאה לפתחו של בית המשפט העליון בגלגול שלישי בעניין עיריית רמת גן נ' סקאן בי ישראל מרים בע"מ (22.4.21) הואיל ובית המשפט המחוזי נמנע מלדון ומלהכריע במחלוקת שנתגלעה בין בתי המשפט השונים בשאלה המשפטית "על מי מוטל הנטל להוכיח כי בבעלותה של חברה היו נכסים עובר לפירוקה או להפסקת פעילותה, לעניינה של חזקת ההברחה?". בית המשפט העליון קובע (כב' השופט שטיין) כי "שאלה משפטית זו היא אכן שאלה חשובה, והמחלוקת ביחס אליה היא מחלוקת אמיתית שמן הראוי שתוכרע לכאן או לכאן (ראו והשוו: עת"מ (מחוזי נצרת) 43603-10-14 קמינר נ' עיריית בית שאן – מנהל הארנונה [פורסם בנבו] (13.6.2017); ת"א (שלום ת"א) 34424-07-15 עיריית הרצליה נ' ברברוסה הרצליה בע"מ [פורסם בנבו] (8.1.2019); ע"א (מחוזי י"ם) 9899-05-20 הרי נ' עירית ירושלים [פורסם בנבו] (6.8.2020); ע"א (מחוזי ת"א) 2139-08 הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו [פורסם בנבו] (22.6.2010); עת"מ (מחוזי חי') 36449-03-13 ענבר נ' עיריית חיפה [פורסם בנבו] (30.3.2014)). אולם, לאחר שידענו כי קביעתו הפוזיטיבית של בית משפט השלום בדבר היות החברה נטולת נכסים במועד בקובע היא קביעה עובדתית פרטנית, ועליה ממילא לא ניתן עוד לערער, לא נותר לי אלא לקבוע כי קבלת עמדתה של המבקשת בשאלה המשפטית הנ"ל ממילא לא תועיל לה" ולא דן בסוגיה שנותרה שנויה במחלוקת.
15. כאמור, אני נוטה לדעה כי הנטל הוא על התובעת אולם יחד עם זאת בידי הנתבע מצויה היכולת לסתור זאת בנקל נכון למועד הפסקת פעילותה של החברה וליתן מידע בנוגע לדוחות הכספיים שלה דרך רואה החשבון מאותה תקופה משהחומר הוא בחזקתו גם אם הנטל לא עליו. על כן, בשים לב לפסיקות שהוצגו – זו מול זו, עת גם הפסיקה שניתנה לאחרונה בבתי משפט שלום נוטה לעמדה שהנטל הוא על רשות מקומית (וראו למשל עת"מ 46670-08-20 פורר נ' עיריית רחובות (19.4.21), תוך שמתייחסת לכך שהיא ערה לעמדה נוגדת שהוזכרה וכן שגם הנתבע יכול לספק תשתית ראייתית (ראו למשל תאמ 53373-05-19 עיריית ירושלים נ' לשכת הסת"ם בע"מ (12.6.22); תא 44222-10-12 מועצה אזורית עמק יזראעל נ' מוסך דיזל אלין תבור (2.7.19); תא 53952-11-14 עיריית ראשון לציון נ' יהודה יצחק רוזנברג (9.3.17) – אני סבורה כי דרך המלך היא השילוב בין שתי הגישות באופן שהנטל הוא על התובעת ואין מדובר בתביעה למתן חשבונות למשל לשם קבלת החומר כדי לבסס את עילת התביעה ומשכך משמעות גילוי מסמכים איננו כדי לדוג ראיות על מנת לבסס עילת תביעה נגד חייב אולם מקום בו התובעת מציגה ולו ראשית ראיה – כך למשל בנוגע לשעבוד של נכסים שגם אם המשמעות היא שהם משועבדים ומשכך הבעלות היא בפועל של הנושה המובטח מקום בו לא פורעת את החוב, הרי שעדיין השעבוד קיים על שמה של החברה והנושה לא עתר לפרוע את החוב והעביר על שמו את הבעלות או מכר את הנכסים והגם שאין מדובר ברף הראייתי הנדרש, יש בו כדי להקים את האפשרות לקבל מסמכים במסגרת הליך גילוי מסמכים שבשליטת החייב או היו בשליטת החייב שאינם בגדר מסמכים חסויים אלא מחויבים היו ממילא בגילוי כלפי רשם החברות למשל או רשויות המס לו החברה הייתה ממשיכה להתקיים כסדרה.
16. אי לזאת, אין בידי לקבוע בשלב זה כי התביעה נעדרת עילה וכי יש להורות על מחיקתה. למסקנתי זו הגעתי גם לנוכח חוסר האחידות הפסיקתית שכבר מצדיק מדוע לא למחוק על הסף כטענה מקדמית, עת גם אם הנטל הוא על התובעת עדיין יכול הנתבע לספק מסמכים בנקל בשים לב לכך שלא נדרש ממנו רף ראייתי גבוה ומשהגיש הנתבע תצהיר מתוקן בו ממילא ביקש להוכיח שלא היו נכסים לחברה עובר להפסקת פעילותה (עת גם הוא לא נטל רשות) כי אז עולה כי לא נפגעה זכותו הדיונית. חיזוק למסקנה זו הגעתי גם נוכח האמור בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לפיהן יש לחתור לחקר האמת ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך וחובת בעלי הדין ובאי כוחם לסייע לבית המשפט במוטל עליו, כמו גם לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית ולא לעשות שימוש לרעה בהליך השיפוטי שתוצאתו לשבשו ועל בית המשפט לאזן בין האינטרסים של אלה מול אלה (ראו תקנות 1-5 לתקנות). רוצה לומר, כי מלבד השימוש במשורה ובאופן חריג בהפעלת סעד של מחיקת כתב תביעה, בית המשפט לא ימחק תביעה בנסיבות בהן הנתבע שהחומרים ברשותו מנסה להיאחז בכך שהנטל הוא על התובעת להוכיח קיומם של נכסים עת מדובר במסמכים המצויים ברשותו וחלקם בנחלת הכלל בעבר כחלק מתפקודה של חברה תקינה שלא חל עליהם חיסיון, אולם הוא מנסה להיבנות על כך שלתובעת אין יכולת לקבלם, מעבר למה שבדקה לאחר הגשת התביעה. מה גם, שמשמעות מחיקה היא הגשה מחדש ועל כן, מבחינה פרקטית יש בדבר רק להוביל להוצאות נוספות והארכת תקופת בירור ההליך עת כבר נקבע מועד לדיון הוכחות.
משנקבע דיון הוכחות, לנתבע הזכות לחקור על הוכחת קיומם של נכסים על ידי התובעת והאם די בכך לשם העברת הנטל מחד, אולם יצטרך גם להתמודד עם סתירת החזקה בנוגע להברחת נכסים מקום בו כן הוכח קיומם או שמא די בקיומם של אלה שהוצגו.
17. משאני סבורה כי היה על התובעת להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה אולם גם הנתבע הגיש תצהיר מתוקן ללא בקשת רשות עת בהתאם לתקנות דהיום אין זכות אוטומטית כבעבר להגשת כתב הגנה מתוקן אלא בבקשת רשות, הרי שאין בידי לחייב מי מהצדדים לטובת רעהו משעולה כי הדבר נעשה בהסכמה, הלכה למעשה עת אף צד לא התנגד להתנהלות רעהו. עם זאת, אני כן אתיר הגשת תצהיר משלים לתצהיר נציג התובעת המתייחס לאותם נכסים נטענים, מעבר להצגת אותו מסמך המלמד לכאורה על העברת כספים מאמו של הנתבעת לטובת חובות החברה, ככל שיחפוץ בכך.
המזכירות תואיל להמציא את החלטתי לב"כ הצדדים.