בית משפט השלום בקריות
ת"א 69488-11-19 גור נ' עבוד
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופטת לובנה שלאעטה חלאילה
תובע יהודה גור
ע"י ב"כ עוה"ד א. מחאג'נה
נגד
נתבע אדוארד עבוד
ע"י ב"כ עוה"ד פ. מטאנס ואח'
פסק דין
התביעה
1. התובע הוא מגדל ומשווק פרחים. הנתבע הוא בעלים ומנהל של חנות פרחים בשם "מרכז הפרחים" בחיפה. בין הצדדים התנהלו לאורך שנים יחסים מסחריים, במסגרתם רכש הנתבע מהתובע פרחים לעסקו. הנתבע נהג למסור לתובע בתמורה, שיקים דחויים ל 120-150 ימים. לאחר שהצטבר חוב בסכום של כ – 450,0000 ₪, נחתם בין הצדדים בסוף שנת 2018 "הסכם מחילה" בו הסכים התובע לקבל סכום של 315,000 ₪ כולל מע"מ לסילוק כל החוב של הנתבע עד מועד חתימת ההסכם ותוך ויתור על כל תביעה או דרישה כלפיו ביחס ליתרת החוב.
הנתבע מילא את חלקו עפ"י ההסכם ושילם את הסכום שסוכם.
2. בתביעה זו טוען התובע כי חתם על הסכם המחילה מתוך אילוץ, הטעיה, טעות ומרמה ועל סמך מצג שווא שהוצג בפניו, ומכאן הוא עותר לביטול ההסכם ולחיוב הנתבע בתשלום יתרת החוב בסכום של 136,724 ₪. הנתבע הכחיש מנגד את הטענות המיוחסות לו, וטען כי הוא פנה בעניין החוב, באמצעות בנו, אל התובע באמינות ובשקיפות והגיע איתו להסדר שעמד בו עד תום, וניסיון התובע היום, לאחר קיום ההסכם, להביא לביטולו כדי להוציא כספים נוספים, הוא ניסיון חסר תום לב, אינו חוקי ויש לדחותו עד הסף.
המחלוקת בין הצדדים נטושה אפוא סביב נסיבות החתימה על ההסכם והמצג שהוצג בפני התובע לקראת ובזמן החתימה.
3. לבירור המחלוקת, ולאחר שהניסיונות להביא את הצדדים להסכמות לא צלחו, הוגשו תצהירי עדות ראשית; מטעם התובע הוגשו תצהירו שלו ותצהיר עובד בעסק שלו בשם מוחמד ג'בארין. מטעם הנתבע, הוגשו תצהירים שלו ושל בנו אליאס עבוד.
המצהירים נחקרו בבית המשפט והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
העובדות והטענות
4. הנתבע עובד בתחום הפרחים מזה כ 40 שנה ובעלים של חנות פרחים בחיפה מזה כ – 28 שנים. הוא עסק במכירה ליחידים וגם בסיטונאות והיה לו קו חלוקת פרחים. הוא חלה מזה שנים בסרטן המעי הגס ולטענתו התחיל עקב כך לאבד שליטה על העסק. עפ"י הנטען בכתב ההגנה, בסוף שנת 2018 הגיע העסק למצב קשה לאחר ששקע בחובות של מיליונים ובנו של הנתבע, אליאס, המתגורר בגרמניה וליווה את העסק בשנים האחרונות, נכנס לתמונה כדי לעזור לאביו להיחלץ מקריסה של העסק.
5. בחודש דצמבר 2018 הגיע אליאס לביקור בארץ והתגייס לעזרת אביו. לפי גרסת ההגנה, לאחר התייעצות עם רואה חשבון ויחד עם הנתבע, הגיעו למסקנה שיש לסגור את מחלקת הסיטונאות ולצמצם את הפעילות העסקית למתכונת שתתאים לנתבע ולנסיבותיו האישיות. במהלך שהותו של הבן בארץ, פנה לספקים איתם אביו היה בקשרי עבודה, הסביר להם את המצב והגיע להסכמים עם חלק גדול מהם, כולל התובע, לסילוק חובותיהם בתנאים כאלו ואחרים.
6. הנתבע טען כי מחלקת הסיטונאות של העסק, לרבות המשאיות וקו החלוקה, נמכרו וכי מכר גם את ביתו הפרטי ופדה חסכונות שהיו לו לצורך העברת כספים לספקים השונים איתם הגיע להסדרים, ובכך מנע את הקריסה של העסק.
7. עפ"י העדויות, והדבר אינו שנוי במחלוקת, אליאס פנה אל התובע בראשון או השני לחודש ינואר 2019 והסכם המחילה נחתם ביום 6.1.2019. אליאס, בנו של הנתבע, חתם כערב לפירעון השיקים.
ההסכם נושא את הכותרת "הסכם מחילת חובות והסדר תשלום מול מרכז הפרחים בסיטונאות". לפי ההסכם:
"אני החתום מטה, אידי משה גור, בעל תעודת זהות ......, הבעלים של ....מצהיר בזאת שיתרת החוב של אדוארד עבוד עומד על 451.724.0 כולל מע"מ נכון לתאריך 03/01/2019.
ידוע לי כי אדוארד עבוד בקשיים כספיים כבדים. לאחר פניית משפחתו של אדוארד עבוד אלי הנני נותן את הסכמתי לקבל ולהתפשר על קבלת סך של 315,000 ₪ כולל מע"מ מסך כל החוב.
במידה ויש שיקים נוספים השייכים לאדורד עבוד שאני מחזיק בהם ולא מופיעים בטבלה הנ"ל יבוטלו ויוחזרו לאדורד עבוד. עם קבלת הסכום הנ"ל אני מצהיר בזאת שאדורד עבוד נקי מכל חוב אשר נצבר עד 03/01/2019.
בזאת אני מוותר על כל תביעה או טענה או דרישה מכל סוג כלשהו נגד אדוארד עבוד ונגד מרכז הפרחים בסיטונאות (ח.פ.....). הוויתור הינו סופי ומוחלט ולא תישאר כל דרישה מכח ההמחאות המוחזקות על ידי או המועברות לצד שלישי.
אידי משה גור יעביר לחשבון הבנק של אדוארד עבוד 9,660.60 ₪ תוך 120 ימים מיום חתימה הסכם זה. במידה והשיקים לא יכובדו ייראה הסכם זה כמבוטל.
אני אליאס עבוד בעל ת.ז. ...... ערב באופן אישי לכך שהשיקים ייפרעו בזמן".
8. בתביעתו טוען התובע כי אליאס הסביר שמצבו הרפואי והכלכלי של אביו קשה מאוד והוא אינו מתפקד בכלל ולכן לא יכול להמשיך לעבוד ולשלם את החוב שהוא חייב ולפרוע את השיקים שמשך לפקודתו והציע לשלם סכום מופחת לצורך סילוק החוב, אחרת ואם הוא לא יסכים לסכום שהוצע לו, לא יוכל לגבות דבר מהנתבע וכל השיקים שנמסרו לו יוחזרו מבלי שיכובדו.
9. לאחר החתימה על ההסכם, המשיך הנתבע לעבוד עם התובע עד חודש מאי 2019. כתשעה חודשים לאחר החתימה, ביום 9.9.19, שלח התובע לנתבע מכתב בו הודיע כי הוא חוזר בו מההסכם. לטענת התובע, לאחר החתימה על ההסכם הסתבר כי המצג שהציג בנו של הנתבע בפניו בדבר מחלתו הקשה של הנתבע ואי מסוגלות להמשיך לעבוד ולהסדיר את חובותיו ולכסות את השיקים שמשך, ובדבר מצבו הכלכלי של הנתבע, אשר לא נכח במעמד החתימה על ההסכם, היה מצג שווא שנעשה בחוסר תום לב משווע ובכוונת מרמה והונאה על מנת לגזול מהתובע כספים המגיעים לו כחוק בתמורה לסחורה שסיפק, כאשר בדיעבד הסתבר כי מצבו הרפואי של הנתבע לא היה ואינו כזה חמור שמונע ממנו לעבוד וכי מצבו הכלכלי אינו בכי רע כפי שהציג בנו, אלא שהוא המשיך לעבוד כרגיל ולנהל את העסק.
10. התובע טען לעילות שונות לביטול ההסכם, אשר כולן מתבססות על אותו טיעון עובדתי, בדבר הצגת מצג שווא ע"י הנתבע ובנו, אשר הובילו אותו לטענתו לחתימה על ההסכם.
טעות, הטעיה ומצג שווא – האם כן ?
11. סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
12. בע"א (מחוזי ירושלים) 5798-04 כרמל נ' לוי [פורסם בנבו] (25.8.05) נקבע:
"הטעיה מורכבת משתי קטגוריות חלופיות, שהן הטעיה אקטיבית ופאסיבית. הראשונה נגרמת עקב מצג-שווא, כאשר, למשל, צד ניאות להתקשר בחוזה עקב נתונים לא נכונים, שאותם מסר לו הצד השני. השנייה מקורה באי גילוי, עת צד בחר להתקשר בחוזה על יסוד טעות, בשל הימנעותו של הצד שכנגד לגלות נתונים הידועים לו ואשר ביכולתם להשפיע על החלטת הראשון אם להתקשר בחוזה אם לאו. הקטגוריה השנייה מעוגנת בסיפא של סעיף 15 לחוק החוזים המרחיב את יסוד ההטעיה גם למצבים של שתיקת הצד השני נוכח חובת גילוי".
בע"א 2286/07 ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ נ' פלונית [פורסם בנבו] (28.3.2011) נקבע בנוגע להטעיה:
"שלושה הם אפוא התנאים הנדרשים על מנת שתקום עילה לביטול חוזה בגין הטעיה, אותם שב בית משפט זה ומנה בפסיקתו ואלו הם: קיומה של טעות אצל הצד המבקש לבטל את החוזה; הטעיה שהטעה אותו הצד השני לחוזה; וקשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בחוזה וכן בין ההטעיה לבין הטעות" (פסקה 15).
13. טעות כמשמעותה בדיני החוזים היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות; טעות למעשה היא הערכה שגויה של מציאות הדברים האמיתית (ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב-הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533, 541 (1986), וע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 840 (2003)).
14. לצורך הוכחת עילת הטעות לעומת זאת (סעיף 14 לחוק החוזים), צריך להוכיח קיומה של טעות אצל הצד המבקש לבטל את החוזה (טעות שאינה בכדאיות העסקה) וקיום קשר סיבתי אובייקטיבי וסובייקטיבי בין הטעות לבין החתימה על החוזה (ע"א 3865/19 אליאסיאן נ' שבו [פורסם בנבו] (11.9.2022)).
15. סעיף 14 לחוק החוזים מעניק למי שהתקשר בחוזה עקב טעות, וניתן להניח כי לולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה, את הזכות לבטל את החוזה. סעיף 14 (א) מתייחס לטענות ידועה היינו, צד אחד התקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח כי לולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה, ואילו צד השני ידע או היה עליו לדעת על כך. סעיף 14(ב) מתייחס לטענות לא ידועה על יד הצד השני.
16. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי ולאחר שבחנתי את כלל הראיות ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.
17. ענייננו בבעלי דין אשר ניהלו ביניהם יחסי מסחר תקינים וטובים מעל שלושה עשורים. מעדויות הצדדים עולה כי שררו ביניהם יחסי כבוד ואימון מלאים, ועפ"י עדותו של התובע, הנתבע מעולם לא קיבל סחורה שלא שילם בגינה ומעולם לא התנהלו ביניהם הליכים משפטיים. גם לאחר חתימת ההסכם, המשיכו הצדדים לעבוד ביחד עד חודש 5.19. התובע סיפק סחורה לחנות הנתבע וזה שילם תמורתה.
18. למרות טענות התובע למצג שווא, להטעיה מצידם של הנתבע ובנו וללחץ שהופעל עליו לצורך חתימה על ההסכם, מהעדויות שנשמעו עולה תמונה שונה; בכל מקרה טענות התובע לא הוכחו. נראה כי התובע, לאחר שהוסבר לו מצבו הכלכלי של הנתבע, העדיף לא לקחת סיכון והחליט להסתפק בגביה בטוחה של שני שליש מהחוב (סכום הפשרה), ומאוחר יותר, לאחר שהנתבע מילא את חלקו עפ"י ההסכם, והתובע הבין שהנתבע שרד את המשבר, התחרט על הויתור שעשה, וביקש בתביעה זו לחזור בו מהסכמתו.
19. כאמור, התובע טען להטעיה עקב מצג שווא ומסירת נתונים לא נכונים באשר למצבו הבריאותי והכלכלי של הנתבע. גרסתו הבסיסית של התובע בעניין זה היא כי אליאס הציג בפניו מצג לפיו מצבו הרפואי של אביו, הנתבע, קשה "עד כדי שניתן להבין כי אביו גוסס והולך למות וכי אינו מסוגל לחזור לעבודה ולשלם את החובות שלו ולכסות את השיקים שניתנו לו" (תצהיר התובע). לטענתו, אליאס מסר לו כי אם לא יסכים לסגור את החוב בסכום המופחת שהציע, לא יוכל לגבות ממנו דבר, וכל השיקים שנמסרו לו יוחזרו מבלי שיכובדו.
לעניין המצב הכלכלי של העסק, העיד התובע כי אליאס סיפר לו שהעסק לא מסוגל לעמוד בתשלומים ולכבד את השיקים (עמ' 15, שו' 23 לפרוטוקול) וכי הנתבע בדרך להליך של פשיטת רגל והתובע יצא מופסד.
20. כך תיאר התובע בעדותו את השיחה הראשונה עם אליאס (עמ' 11, שו' 4-13) :
"...הוא עשה מזה הרבה יותר דרמטי... הוא אמר שאבא חולה מאד, מצבו הבריאותי גרוע מאד וגם מצבו הכלכלי התדרדר מאד. אני זוכר את זה כי הייתי בבי"ח בדרך לצילום תחת הרדמה ואז הבן שלו התקשר אלי. הוא אמר לי בדיוק, אני זוכר את זה, זה משפט שחרות אצלי, כי זה משפט גורלי בעיני. ידעתי שהנתבע חולה ולא מאותו יום. הוא חולה כל הזמן, פעם למעלה ופעם למטה. כשהוא הודיע לי, היינו במערכת יחסים טובה מאד, מערכת חברות, הוא היה בהלוויה של אימא שלי ואני הייתי אצלו בחתונות, היינו במערכת יחסים טובה. לא היו בינינו ויכוחים אישיים חוץ מאשר ויכוחים עסקיים על מועד תשלום, דברים הגיוניים. היתה מערכת יחסים מכובדת מאד. כשהבן שלו התקשר אלי הזדעזעתי מכך שאמר שמצבו קשה מאד. סרטן זו מחלה קשה מאד. אחרי זה הוא אמר שגם המצב הכלכלי גרוע מאד ואמר שאנחנו צריכים להגיע להסדר והם לא יכולים לעמוד בתשלומים".
21. התובע טען כי לאור המצג אותו הציג אליאס בפניו ומתוך רצון להציל ולו חלק מכספיו, הוא נאות להסכים, ולא בלי היסוס רב ובלית ברירה, לקבל מנתבע סכום מופחת מסכום החוב שהוא חייב לו. לדברי התובע, אליאס הציע לשלם לו רק חצי מסכום החוב אך הוא לא הסכים ובסופו של דבר הגיעו להסכמות כי יקבל שני שליש מסכום החוב.
22. לטענתו, היה לחץ של שיחות טלפוניות של אליאס ובמקביל לשיחות ולפגישות עם אליאס, הוא ניסה ליצור קשר עם הנתבע אך לא היה מענה, וכששיתף את אליאס בכך הוא אמר כי אביו לא עונה לאף אחד (עמ' 13, שו' 5).
23. מעבר לגרסתו שלו, התובע הגיש תצהיר של מר מוחמד ג'בארין, שעבד בעסק התובע שנים ארוכות והיה עפ"י הנטען עד למגעים בין הצדדים בתקופת החתימה על ההסכם. תצהיריהם של התובע ושל העד הם תצהירים זהים.
24. אליאס העיד מנגד כי הוא מלווה את העסק של אביו משנת 2014 והוא מכיר את כל הפרטים של העסק ושל מצבו הפיננסי. הוא הבהיר כי המשבר הכלכלי של העסק התחיל בשנת 2018 כשביקשו הלוואה מהבנק והבנק סירב בנימוק של הון חוזר, והם הגיעו למצב שהוא ואשתו תרמו כסף לעסק וגם אביו פדה את החסכונות שלו בחברת הראל. אליאס הבהיר כי העסק הפסיד כסף לפני שנת 2018 אבל מפני שנאלצו להחזיר כספים והלוואות לבנק אז לא יכלו לעמוד בהתחייבויות ולדבריו הגרעון התזרימי היה בין מיליון לשני מיליון ₪ (עמ' 29), וההחלטה לסגור את ענף הסיטונאות של העסק נבעה מכך שהעסק לא היה רווחי אבל החנות המשיכה לעבוד כרגיל ולדבריו, על אף שהוא תרם כסף לעסק ואביו פדה את החסכונות, המצב נשאר עגום ולכן נאלץ למכור את המשאיות של החלוקה.
וכך בלשונו: "בחודש דצמבר 2018, הגעתי לארץ ב- 20/12 וראיתי את המצב העגום, כי חודש לפני כן העברתי לאבא 140,000 ₪, הוא גם פדה את החסכונות של חב' הראל והבנתי שהפסדנו את הכל, אין לי מאיפה להביא כסף. פניתי עוד פעם לאותו קונה והפעם אמרתי לו רק שיקנה את המשאיות. לא רוצה למכור את המותג, רק את המשאיות. אני רוצה שהוא ייתן לי כסף.....המו"מ היה מול התובע ועם ספקים. אי אפשר לנהל מו"מ אם אין לך כסף. קודם דאגתי שאני מוכר את הקווים, מגייס כסף מסבא, מאימא, פיצויים ואחרי שראיתי שיש לי כסף ביד, התחלתי לנהל את המו"מ" (עמ' 30, שו' 7).
אליאס נשאל על כך שאביו, הנתבע, המשיך להזמין ולקבל סחורה גם בששת החודשים האחרונים של שנת 2018 והשיב "הסברתי בהתחלה שכל הזמן ככה העסק התגלגל. לקח הלוואה מהבנק ומההכנסות סגר אותה ואז לקח הלוואה. יש לנו המון הלוואות. אם תביאו תדפיס, תראו ואולי תבינו. בחודש נובמבר הבנק לא הסכים לתת עוד אוויר בגלל ההון החוזר".
25. ביחס להשתלשלות הדברים מול התובע, אליאס הסביר כי לאחר שפנה אליו להסדרת החוב והסביר את המצב של העסק "הוא בא אחרי שעתיים עם מוחמד. הם הגיעו לחנות הפרחים..... הסברתי לו את המצב הכלכלי, את המצב הרפואי של אבא שלי שהוא לא כשיר להחזיק את העסק במתכונת הנוכחית, זאת אומרת, הוא לא יכול לנהל מחלקה סיטונאית. אז אמרתי לו שיש לי סכום כסף מסוים שאני חייב לחלק לכל המגדלים ובגלל שהוא עם החוב הכי גדול, פניתי אליו ראשון. אז התחלנו במו"מ. אמרתי לו שהמטרה שלי לפגוע כמה שפחות בענף הפרחים. אמרתי לו שאני יכול לשלם לו שני שליש והסברתי לו שגם אחרי שאשלם שני שליש, הוא מזדכה במס הכנסה ובמס ערך מוסף.... הוא אמר לי שהוא רוצה להתייעץ עם רואה החשבון שלו. לא זוכר אם זה עו"ד או רואה חשבון. אני חושב שעם שניהם. אחרי כמה ימים הוא פנה אלי או שאני פניתי אליו, היינו בקשר רצוף.... הוא ידע שאנחנו לא סוגרים את החנות".
אליאס העיד כי לאחר פניתו להסדרת החובות, הוא סילק את החוב כלפי 15 ספקים שונים בנוסף לתובע ועם כולם הגיע להסכמים.
26. מבין שתי הגרסאות, של התביעה מחד ושל ההגנה מנגד, מצאתי להעדיף את גרסת ההגנה. אף אם הייתי מקבלת את גרסתו של התובע כמות שהיא, ספק אם היה בה כדי להביא לקבלת התביעה.
27. ראש וראשון אציין כי, התובע היה מודע למצבו הרפואי של הנתבע ולהיותו חולה סרטן, עוד לפני אותה שיחה בינו לבין אליאס. התובע העיד בעצמו כי הנתבע חולה כל הזמן, פעם למעלה ופעם למטה (עמ' 11 לפרוטוקול). הוא נשאל בחקירתו לגבי השיחה שהתקיימה בביתו עם אליאס, לפני החתימה על ההסכם והשיב "אליאס אמר שהמצב הבריאותי של אבא שלו גרוע מאוד" (עמ' 20, שו' 36). ובהמשך העיד: "הוא אמר שהמצב של אבא שלו התדרדר, ככה במילים האלה, התדרדר והוא לא מרגיש טוב והמצב שלו הכלכלי גם לא טוב... הוא לא יכול להחזר כספים, לא יכול לשלם לנו והוא חייב ללכת לנוח ולא לעבוד ולא להמשיך לעבוד." (עמ' 21).
28. בעדות זו של התובע נשמעת נימה שונה, מעודנת יותר, ביחס למצג הנטען. התובע בעדותו לא טען כי נמסר לו שהנתבע גוסס או שהוא במצב קריטי או סופני, וגרסתו בבית המשפט היתה מתונה יותר מזו שעלה בתביעה ובהתצהיר.
גם מוחמד, העד מטעם התובע, אשר העיד שלא ראה את ההסכם אבל התובע סיפר לו עליו מסר בעדותו " ... שהוא (הנתבע) לא משלם כי היה במחלה והמצב שלו לא בסדר" (עמ' 19, שו' 25).
29. התובע ביקש לכתוב בהסכם המחילה כי הנתבע גוסס, אבל אליאס לא הסכים לכך ולדבריו הוא אף הסביר לתובע כי הדבר לא נכון ושהמסקנה שלו שאביו גוסס לא נכונה (עמ' 35, שו' 14-19). אפנה בהקשר זה לתצהירו של אליאס ולעדותו בבית המשפט (עמ' 33, שו' 7-13) :
"ת... הוא רצה להוסיף במהלך החתימה שאבא שלי חולה במחלת הסרטן, גוסס ואמרתי לו שלא. אבא שלי לא חולה ולא גוסס.
ש. איזה מן רעיון עולה לו בראש לציין שאבא שלך גוסס?
ת. כאשר הסברתי, הסברתי לו את הרקע הרפואי של אבא ושכל ההפסדים שקרו הם כתוצאה מהמצב הרפואי אליו נקלע אבא. הוצאנו כסף, היתה הזנחה של העסק. הוא שאל איך אבא שלי, אמרתי לו שאבא שלי לא מרגיש טוב, הוא כל הזמן מאוכזב וכל הזמן חושש שמחלת הסרטן תחזור. באותה תקופה היתה לו גם בדיקה שגרתית למחלת הסרטן שזה כל חצי שנה."
30. התובע לא הכחיש טענה זו של אליאס ולא סתר אותה. אדרבא, בסעיף 40 לסיכומים הוא אישר כי ביקש לרשום את ההערה בדבר מצבו הרפואי של הנתבע בהסכם אך אליאס סירב. סירוב זה בעיני תומך בגרסת ההגנה, שכן בעוד שבהסכם נכתב מפורשות אודות "קשיים כספיים כבדים" של הנתבע, לא נכתב מאום אודות מצבו הרפואי, ואין מחלוקת כי הדבר לא נעשה חרף בקשתו של התובע.
31. אני מקבלת את גרסתו של אליאס ביחס לתיאור שנמסר מפיו לתובע, ביחס למצבו הרפואי של הנתבע, ודוחה את טענתו של התובע כי נמסר לו שהנתבע גוסס. מעבר לכך שגרסת ההגנה היתה אמינה ועקבית, שזכתה לחיזוק בסירובו של אליאס להתייחס למצב הרפואי של הנתבע בהסכם, יש לזכור כי הצדדים המשיכו להיות בקשר עסקי משך ארבעה-חמשה חודשים לאחר חתימת ההסכם ומרכז הפרחים שבבעלות הנתבע המשיך לרכוש סחורה מהתובע. אומנם התובע טען כי לא ידע אם הנתבע חזר לעבוד וכי הקשר היה בינו לבין בחור בשם ג'ול, אלא שהתובע לא ביקש לערוך כל בירור בעניין, לא ניסה ליצור קשר עם הנתבע לאחר חתימת ההסכם, לא דיבר איתו ולא ניגש פיזית לחנות (כך עפ"י גרסת התובע עצמו), מה שסביר היה שיקרה אילו באמת נמסר לו שהנתבע גוסס ובפועל המשיך העסק להזמין ממנו סחורה.
בהקשר זה נטען ע"י הנתבע, כי אין כל הגיון בטענת התובע, שכן אם הנתבע היה גוסס איזה אינטרס יש לו או למי מטעמו להסדיר את החובות ולנסות להציל את העסק.
32. יצויין כי הפנייה אל התובע ואל ספקים אחרים היתה ע"י אליאס, אשר החליט לעזור לאביו ב'מבצע' זה של סילוק חובות, כאשר הנתבע עצמו הסביר בעדותו בבית המשפט על הקושי והמבוכה שהיו לו לפנות את הספקים. עפ"י עדותו "לא יכולתי. אני אדם לא רמאי. היה לי קשה כל התהליך הזה אבל הברירה שהיתה לי או ללכת לדבר הזה והבן שלי ינהל את הדברים ונגיע להסכם ונסגור את הדברים או שנלך לפשיטת רגל....אני לא יכול לעמוד בפני החבר'ה האלה ולומר להם מה קרה. אני אדם רגיש. 44 שנה מעולם לא חזר לי שיק" (עמ' 26, שו' 5).
33. שנית, גם הטענה למצג שווא ולחץ כלכלי לא לגיטימי שהופעל על התובע ושהביא לחתימת ההסכם לא הוכחה; אף אם אליאס 'איים' בנקיטת הליך של פשיטת רגל, איני סבורה כי מדובר באיום שלא כדין או ב'איום' מדומה שהיה רחוק מלהתממש.
אליאס לא הכחיש כי שיתף את התובע באפשרות שהנתבע יגש להליך של פשיטת רגל ובלשונו: "אמרתי לו שאם הספקים לא יחתמו, אני לא אוכל לפרוע את החובות ואז נבוא עם פשיטת רגל ואף אחד לא יקבל שקל כי אין לי. זה נכון, זו עובדה, זה לא משהו שהשתמשי כאיום" (עמ' 33, שו' 16-17).
34. אליאס העיד, ועדותו היתה עקבית בהקשר זה, כי העסק נקלע לקשיים מה שהביא לקבלת החלטה בדבר סגירת קו החלוקה וצמצום העסק למכירה ליחידים. הנתבע מכר חלק מנכסיו האישיים לצורך סילוק החובות, ובעזרת בנו הגיע להסדרת החובות כלפי 15 ספקים בדרך על הסכמה על תשלום סכומים מופחתים. התנהלות זו של הנתבע, אשר ביקש להציל את העסק, אינה התנהלות פסולה ולא הוכח כי הופעל כל איום או לחץ פסול על מי מהספקים. בהחלט ייתכן כי הסכמתם של הנושים השונים לקבלת סכום מופחת הצילה את העסק ומנעה את קריסתו ופניית הנתבע להליכי פשיטת רגל. הטענה כי מדובר במצג שווא, כשהתובע מבקש לבסס את הטיעון על העובדה שהעסק המשיך לעבוד וממשיך לעבוד עד היום, אינה אלא חוכמה לאחר מעשה. המסע שעשה הנתבע להסדרת חובותיו מנע את קריסת העסק והעובדה כי העסק המשיך לעבוד לאחר מכן אין בה כדי ללמד שלא היתה סכנה אמיתית לקריסתו ולמפולת עסקית של הנתבע. לא הוכח כי המצג בדבר קיומה של אפשרות פנייה להליכי פש"ר היה מצג שווא. מדובר בסיכון אמיתי בו שרוי היה הנתבע והעובדה כי סיכון זה לא התממש, אינה מביאה למסקנה כי המצג מלכתחילה היה מצג שווא.
35. בכל אופן, כפי שעולה מהעדויות, פעילות העסק הצטמצמה. הנתבע מכר את המשאיות של קו החלוקה והמשיך לעבוד בחנות בלבד, לאחר שהגיע להסדרים עם ספקים נוספים וסילק את חובותיו. הנתבע העיד בצורה עקבית כי החליט לסגור את מחלקת הסיטונאות, מכר את המשאיות והפך את החנות לחנות רגילה (עמ' 25) ולפי עדותו אם לא היה מגיע להסכמות עם הספקים, הוא היה ניגש להליך פשיטת רגל (עמ' 28).
36. שלישית, התובע היה צד פעיל בעיצוב ההסכם ובקביעת תנאיו וכל ניסיון להציג את חתימתו עליו כמהלך של אילוץ או להציג את עצמו כמי שהונחתו עליו תנאי ההסכם, אין לו מקום.
כפי שעולה מעדותו של התובע עצמו, בין המועד שאליאס פנה אליו עד שנחתם ההסכם עברו 5- 6 ימים, אשר במהלכם הוא שקל את העניין וניהל מו"מ כדי להשיג את המיטב בהסכם.
אליאס העיד כי הגיע אל התובע עם טיוטת הסכם והתובע ביקש זמן לחשוב על הדברים. התובע העיד כי לא נתן לאליאס תשובה באותו רגע ולדבריו "נכון שלא נתתי לו תשובה באותו רגע. אמרתי לו שייתן לי זמן לעכל את זה" (עמ' 11, שו' 21).
התובע לא הסכים להצעתו המקורית של אליאס, להסתפק בקבלת מחצית מסכום החוב והוא ביקש לקבל שני שליש ממנו, ורק לאחר מספר ימים הסכים לחתום על ניסוח משלו לפשרה. הוא גם ביקש ועמד על כך שיהיה ערב לכך שהשיקים יפרעו בזמן, וכך היה. אליאס חתם על ההסכם כערב.
התובע נשאל בחקירתו (עמ' 13, שו' 10-12):
"אני אומר לך שלוש פעמים נפגשתם וכל השיחות האלה או המפגשים האלה יצא מהם רק דברים נורמטיביים, לקדם מחלוקת כספית שבסופו של דבר הגעתם להסכמה חתומה, נכון?" ותשובתו היתה "לא מכחיש".
37. גם מוחמד, העובד, העיד כי התנהל משא ומתן בין התובע לאליאס והתקיימו מספר פגישות בין השניים (עמ' 19). דברים אלה עולים בקנה אחד עם עדותו של אליאס שהבהיר כי התובע ביקש, בהוראה של עורך דין או רואה חשבון שאליאס יהיה ערב להסכם (עמ' 32, שו' 24-25), מה שמראה כי התובע קיבל ייעוץ מתאים לפני שחתם, ויכל בפרק הזמן שעמד לרשותו לערוך כל בדיקה או בירור, ואף לדרוש כל מסמך רלוונטי, לעניין מצבו הרפואי או הכלכלי של הנתבע. העובדה שהוא לא עשה כן יכולה ללמד כי לא היה לו צורך בכך, וככל הנראה העדיף משיקוליו שלו לא לקחת סיכון בלהפסיד את כל הסכום אם הנתבע יגש להליך של פשיטת רגל.
התובע, כמי שעוסק במסחר שנים, ודאי הבין כי היה עליו לבחור בין הסדר עם הנתבע שיבטיח פירעון חלק מהחוב, לבין חוב גבוה יותר "על הנייר", שקיים סיכון כי לא יצליח לגבות אותו במלואו, או בכלל. הוא עשה את שיקוליו ובחר מתון רצון והבנה, לחתום על ההסכם. העובדה שהנתבע בסופו של יום צלח את המשבר הכלכלי והמשיך להפעיל את החנות, אין משמעה כי הוא רימה או הטעה את התובע בציינו את הסיכון שהיה קיים מלכתחילה שלא יוכל לפרעו את החוב.
38. רביעית– גם התנהלותו של התובע לאחר החתימה על ההסכם והעיתוי בו בחר לפנות בבקשה לביטולו, מלמדים כי אין בסיס לטענותיו.
39. התובע פנה לנתבע בבקשה לביטול ההסכם רק לאחר שהשיקים נפרעו, כאשר במהלך 4 חודשים אחרי שנחתם ההסכם, התובע המשיך לשתף פעולה עם העסק של הנתבע ולספק סחוקה מבלי שיהיו לו טענות כלשהן. אם אכן נחתם ההסכם על בסיס המצג שנטען ע"י התובע, אזי תוך מספר ימים מיום חתימתו היה מבין התובע שהנתבע עדיין עובד בתחום ושכביכול הוטעה על ידו, אלא שהוא בחר להמשיך לספק סחורה לחנות הנתבע, להמתין עד לאחר פרעון כל השיקים ותשלום כל החוב עפ"י הסכם המחילה, ולנסות בדרך של ביטול ההסכם, להוציא כספים נוספים ממנו.
40. ככלות הכל נראה כי מדובר בניסיון לבטל את ההסכם בשל טעות בכדאיות העסקה או בשל חרטה של התובע, בחלוף חודשים ממועד החתימה על ההסכם ולאחר שנפרעו כל השיקים לפי ההסכם, מבלי שיש עילה בדין לכך.
41. מהראיות עולה כי התובע קיבל החלטה מודעת כדי להציל במידת האפשר את עצמו ולקבל חלק מהכספים שהנתבע היה חב לו. הוא דאג לאינטרסים שלו, ניהל מו"מ סביב סכום 'הפשרה' ועמד על החתמת ערב לקיום ההתחייבות של הנתבע. בפועל קיבל לידיו את כל סכום הפשרה ולא הוכח כי חתימת ההסכם היתה קשורה למצג שווא או שקרי שהוצג ע"י הנתבע או בנו.
42. יש לזכור כי "הסכם, כל הסכם, אמור ליצור איזון כלשהו בחלוקת סיכונים וסיכויים בין הצדדים לו, וצד שנטל סיכון על עצמו (ובצדו של הסיכון זכה גם בסיכוי), לא יישמע בטענה כי להוותו נתגשם הסיכון, וכי מטעם זה אין הוא יכול לקיים את החוזה כהלכתו..." (ע"א 4481/90 י' אהרן ואח' נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ ואח', בעמ' 437). אין להחיל את דיני הטעות, כאשר מדובר ב'טעות' הנמצאת בגדר הסיכון שצד לקח על עצמו במסגרת החוזה (ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטרש ואח', פ"ד נא(1) 577 (1997)).
במקרים רבים נוטל על עצמו צד להסכם במפורש או במשתמע את הסיכון בזיקה לעובדות קיימות, כשהדוגמא הבולטת לכך מצויה בהסכמי פשרה. במקרים אלו אין תחולה לדיני הטעות שכן התפתחויות עתידיות הינן לרוב בתחום הסיכון של הצד הנוגע בדבר ולא בגדר דיני הטעות. מדובר 'בטעות' הנמצאת בגדר הסיכון שצד לקח אל עצמו במסגרת ההסכם (ראו בענין זה ספרם של ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים (כרך ב, תשנ"ג), עמ' 724). העובדה שהחנות של הנתבע לא נסגרה אינה מובילה למסקנה כי מלכתחילה נמסרו לתובע עובדות לא נכונות, ו'חוכמתו' של התובע אינה אלא 'חוכמה' לאחר מעשה.
43. לאור המקובץ, לא הוכח כי הנתבע הטעה את התובע או הציג בפניו מצג שווא, ולא נפלה בנסיבות טעות המצדיקה את ביטולו של ההסכם.
סוף דבר
44. אני מורה על דחיית התביעה.
אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪, שישולמו תוך 45 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
בשולי הדברים, התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין, אשר נבע משינויים בסדרי עבודתי.