בית הדין האזורי לעבודה חיפה
סע"ש 50350-11-20
12 אוקטובר 2023
לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (מעסיקים) מר ברק נחשול
התובעת סופר גז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אסנת רזין
–
הנתבע יהודה ספורטס
ע"י ב"כ: עו"ד ח'אלד פייסל
פסק דין
מונחת לפנינו תביעה להשבת כספים, לפיצוי לא ממוני ופיצוי בגין הוצאות התובעת וכן לקבלת צו הצהרתי לשלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת מהנתבע.
רקע עובדתי:
1. התובעת היא חברה העוסקת בשיווק גז והפצתו בישראל ללקוחות בכל מגזרי הפעילות במשק. וכן במתן שירותי תחזוקה, תפעול והקמה של מערכות גז. התובעת מחזיקה מתקנים לצרכי פעילותה ברחבי הארץ.
2. הנתבע התחיל לעבוד אצל התובעת ביום 01.02.2002. ביום 01.01.2003 מונה למנהל מתקן מילוי הגז של התובעת בקריית אתא (להלן: "המתקן"), וכיהן בתפקיד זה עד לאמצע שנת 2020.
3. בין הצדדים נחתם חוזה העסקה, נספח א לתצהיר כפיר נבון (להלן: "חוזה העסקה").
4. ביום 14.07.2020, נערך תשאול להנתבע לגבי חשדות שעלו בקשר אליו בנוגע לתפעול המתקן וקשרים עם עובדי חברות מתחרות, זאת לאחר שנערכה חקירה סמויה בעניינו.
5. בסיום התשאול התבקש הנתבע לשהות בחופשה עד תום הבדיקה שתבצע התובעת. בתום התשאול נסע הנתבע ממשרדי התובעת בנתניה ישירות למשרדו במתקן בקריית אתא. כשזה נודע לתובעת, הורתה לנתבע לצאת ממשרדו ולעזוב מידית את המתקן והוא אכן עזב.
6. באותו יום נעשה תשאול גם למזכירת הנתבע גב' שרה שטרית (להלן: "שרה") בצל החשדות כאמור. בסוף תשאול שרה, היא העלתה עניין שאינה יכולה לספר בתשאול, אך אישרה שהוא קשור ל'טוהר המידות', וביקשה להראות לנציגי התובעת 'דבר מה' במתקן.
7. בעקבות בקשתה, גב' רוני סמנכ"לית הנדסה תפעול ורכש, (להלן: "רוני") וגב' אתי דניאל, סמנכ"לית משאבי אנוש בתובעת, (להלן: "אתי") ליוו את שרה למתקן. שם, במשרד הנתבע, הציגה שרה לרוני ולאתי כספת שבה מעטפות כספים במזומן בסך 180,650 ₪ שלדבריה התקבלו ממכירת ברזי מכלי גז שלא דווחו לתובעת. נוסף נמצאו בכספת מט"ח, תכשיטים ודברים אישיים של הנתבע ושל שרה.
8. נוסף, מסרה שרה לידי אתי ורוני כספים שקיבלה, לדבריה, מהנתבע והיו בתיק שנשאה עימה.
9. לאחר פתיחת הכספת הזמינה רוני את קב"ט התובעת, מר ערן מגיני (להלן: "ערן"), לנהל את המשך ההליך. לאחר הגעת ערן, תועדה תכולת הכספת, תכולת חדרו של הנתבע בין היתר בקבוקי וויסקי, קבלות ווינר וכרטיסים מקזינו.
10. בין לבין עמדה שרה על בקשתה שרוני ואתי יתלוו אליה לביתה באופן מיידי, כדי שתראה להם היכן שמרה מעטפה ובה כספים נוספים שקיבלה מהנתבע וכדי להחזיר אותה לתובעת. אתי נסעה עם שרה.
11. ביום 20.07.2020 זומן הנתבע לשימוע שיתקיים בתאריך 23.07.2020 על רקע החשדות כנגדו.
12. הנתבע פנה לתובעת באמצעות בא כוחו לקבלת מידע וממצאים לגבי החשדות, וביקש לדחות את מועד השימוע.
13. בין הצדדים היו חילופי מכתבים לגבי החשדות ומועד השימוע. הנתבע הגיש שתי התייחסויות לטענות שהועלו נגדו. האחת במכתב בא כוחו מיום 22.07.2020 והשנייה במכתב בא כוחו מיום 26.07.2020.
14. ביום 30.07.2020 נערך לנתבע שימוע, אליו התייצב הנתבע עם בא כוחו.
15. ביום 03.08.2020 פוטר התובע. במכתב רשמה התובעת את נימוקי הפיטורים באופן מפורט.
16. ביום 26.07.2020 הגיש ערן, בשם התובעת, תלונה במשטרה כנגד הנתבע בגין החשדות המיוחסים לו. לבקשת גורמי החקירה, הועברו למשטרה הראיות שנמצאו במתקן, לרבות הכספים במזומן והמעטפות המקוריות.
ההליך לפנינו:
17. בדיון מיום 22.06.2021, הציע בית הדין לעכב את ההליך עד לסיום החקירה במשטרה. הנתבע הסכים להצעה במעמד הדיון. לאחר ששקלה את ההצעה ביקשה התובעת ביום 03.08.2021 להמשיך בהליכים.
18. ביום 12.01.2022 הגישה התובעת בקשה לעיכוב הליכים בגין הליך פלילי תלוי ועומד. הנתבע התנגד. בהחלטה מיום 27.01.2022, הבקשה נדחתה.
19. ביום 03.04.2022, לאחר הגשת תצהירי התובעת, הגיש הנתבע בקשה לדחיית תביעה מחוסר סמכות עניינית.
20. ביום 10.05.2022, דחה בית הדין את הבקשה.
21. דיון ההוכחות הראשון התקיים ביום 19.07.2022, נציג ציבור העובדים לא התייצב, והתקבלה החלטה לקיים הדיון בהיעדרו. בישיבת המשך הוכחות שנקבעה ליום 24.01.2023 לא התייצבו נציגי ציבור עובדים ומעסיקים. לבקשת הנתבע לשמיעת עדותו בפני נציג ציבור נדחה הדיון למועד אחר. לדיון ההוכחות השני לא התייצבו נציגי הציבור – והתקבלה החלטה לקיים את הדיון בהיעדרם.
22. התובעת הגישה תצהירי עדות מטעם – מר כפיר נבון מנכ"ל התובעת; גב' רוני צוקרמן סמנכ"לית הנדסה תפעול ורכש; גב' אתי דניאל סמנכ"לית משאבי אנוש בתובעת; גב' ריקי לייפציגר מנהלת מחלקת גזברות והנהלת חשבונות בתובעת; קב"ט התובעת מר ערן מגיני; חוקרים פרטיים– מר עידן שור, מר יניב פרגן, מר דרור צור, מר להב מעודה. וכן זימנה התובעת את שרה למתן עדות.
23. הנתבע הסתפק בתצהירו.
24. לאחר הגשת סיכומי הצדדים, התקבלה החלטה בפרקליטות להגיש נגד הנתבע כתב אישום בגין עבירות גניבה והפרת אמונים בתאגיד (ריבוי מקרים) ומרמה והפרת אמונים בתאגיד, וכן נגד שרה (עבירות סיוע לעבירות הנ"ל). ראו הודעת התובעת ביום 24.07.2023. הנתבע התנגד להגשת המסמך כראיה נוספת בתיק. התובעת הגיבה לבקשה התובע.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה אנו מחליטים לקבל את המכתב מפרקליטות מחוז חיפה – פלילי מיום 24.7.23 כראיה בתיק. המסמך הוגש כנגד טענות הנתבע לפיהן אי הגשת כתב אישום מחזקת את הגנתו שלא נטל כספים מהתובעת. החלטת הפרקליטות ותשובתה לב"כ התובעת התקבלו לאחר תום שלב הגשת הראיות. כלומר, לא היה באפשרות התובעת להגיש את הראיה שלא הייתה קיימת בשלב מוקדם יותר. נוכח רלוונטיות המסמך למחלוקות בתיק, ומשהגשת המסמך אינה מחייבת הבאת ראיות נוספות מטעם הנתבע והוא אף לא ביקש זאת, החלטנו לקבל את המסמך כראיה בתיק.
טענות הנתבע לעניין עיתוי הגשת כתב האישום וההגנות העומדות לו בהליך הפלילי ככל וזה יוגש, אינן רלוונטיות לדיון כאן.
עיקר טענות הצדדים:
25. טענות התובעת –
א. הנתבע מעל באמונה ונטל כספים שלא ברשות, במעשי גניבה מתוכננים שנעשו במשך שנים ועד לשנת 2020, עת נחשפו המעשים, הוא עשה שימוש לרעה בתפקידו וביצע הפרת אמונים חמורה. לצורך ביצוע מעשיו עשה שימוש בעובדים נוספים כפופים לו.
ב. יש לדחות טענת הנתבע שכל הכספים שקיבל נמצאו בכספת. על הנתבע להשיב לה 1,496,250 ₪ בגין כספים שנטל במרמה משך כל שנות העסקתו. לחלופין, לפי הודאת הנתבע עצמו כי מעשיו נמשכו משנת 2016 ועד לשנת 2020, והיות שחסרים פתקים לשנתיים האחרונות ולפי אומדן התובעת הרי שהנתבע העלים 437,500 ₪ ובקיזוז הכספים שנמצאו בכספת, עליו להשיב לה 256,850 ₪. הנתבע עצמו הודה בקבלת 200,000 ₪ לפחות, ועליו להשיב לכל הפחות אותם, בתוספת ריבית והצמדה כדין.
ג. הנתבע קיים קשרים אסורים עם נציגי חברות מתחרות, ארוחות צהריים משותפות ונסיעות לחו"ל, לרבות השתתפות בסיור במפעל מכלים בתורכיה. התובעת עומדת על פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת אמונים זו, וכן על תשלום הוצאותיה לחקירות שערכה קודם להגשת התביעה בסך 50,000 ₪. את הוצאות ייצוגה המשפטי בהליך זה, העמידה התובעת על 120,000 ₪ + מע"מ.
26. טענות הנתבע –
א. התובעת לא עמדה בחובת ההוכחה המוטלת עליה וזו מוגברת בהקשר למעשי גניבה על ידי עובד. כל שנותר על הפרק הם מעשי הגניבה המיוחסים לו בשל מכירת ברזים משנת 2016 ועד לפיטוריו.
ב. הנתבע מכחיש את המיוחס לו. לשיטתו הכספים היו שייכים למנהל הגז והוא פשוט לא ידע מה לעשות בהם ולכן הניח אותם באופן מסודר בכספת. לא היו נהלים מה לעשות בכסף בנסיבות אלו, ולכן אי אפשר לטעון שהנתבע פעל שלא לפי הנהלים.
ג. לא הוכח היסוד העובדתי של עבירת הגניבה – מכירת הברזים נעשתה בגלוי, וכל הכספים נספרו והופקדו בכספת התובעת, במתקן התובעת ונותרו שם. גם לא מתקיים היסוד הנפשי – לא הוכחה כוונה מצד הנתבע להעלים את הכסף או את חלקו.
ד. הנתבע העלה טענות נגד החקירה הסמויה ותקינות הליך פתיחת הכספת וכי התובעת גרמה בכך לנזק ראייתי.
ה. טענת התובעת כי חסרים פתקים לשנתיים האחרונות מהווה הרחבת חזית וממילא אינה נכונה, כך גם לגבי הסכום הנטען לשנים אלו (80,000 ₪). טענת התובעת לריבית והצמדה אף היא מהווה הרחבת חזית.
ו. עוד מציין כי בסופו של דבר לא הוגש נגדו או נגד שרה כתב אישום, ובשולי טענתו מפנה אצבע מאשימה לשרה ולעובדים נוספים במתקן.
ז. הנתבע מתנגד להשבת הסכום הנטען. לטענתו, לא הוכחה כמות הברזים שנמכרה ואי אפשר לבסס תביעה באשמת גניבה לפי אומדן או הערכה. יש סתירה בטענותיה לגבי הסכומים עצמם, וגם לגבי ערך הברזים עצמם.
ח. עוד טוען כי התנהלות התובעת כלפיו מהווה אפליה פסולה וזאת בהשוואה להתנהלותה מול שרה, אף ששרה עשתה בדיוק אותו הדבר כמו הנתבע. יתר על כן, הופעל על שרה לחץ להפליל את הנתבע וחקירתה לא הייתה אובייקטיבית.
ט. לחלופין וככל שלא תידחה התביעה, טוען הנתבע כי משהוצגו ראיות נסיבתיות בלבד ולא הוכחו מעשי הגניבה המיוחסים לו, ולכל היותר מדובר ברשלנות, אין לשלול פיצויי הפיטורים ואת ההודעה המוקדמת.
י. התובעת לא הוכיחה טענותיה לקשרים אסורים עם חברות מתחרות. הנתבע מפנה לכך שהסכם העבודה אוסר עליו לעבוד אצל מתחרה, וכך לא עשה.
יא. עוד טען כי אין לפסוק פיצוי לא ממוני, הן נוכח הפסיקה והן בשל שדווקא ראוי שיפסקו לזכותו פיצוי בגין האשמות שהוטחו נגדו.
27. בסיכומי תשובתה מדגישה התובעת כי אין לנתבע גרסה הגיונית לסיטואציה שבה עיכב ביודעין כספים במזומן שהתקבלו מלקוח שבדרך כלל שילם בהמחאות. גם הוכח שנתן לשרה כספים במזומן. נוכח מסכת העובדות שהוכחה, מועבר הנטל לנתבע להצדיק ולהסביר מעשיו – אך כך לא עשה ומפנה לסע"ש (אזורי נצרת) 19392-11-18 נתיב אקספרס – תחבורה ציבורית בע"מ – וג'די סעד (30.03.2021). אי הבאת הסבר סביר למעשי הנתבע והודאת הנתבע כי אם שרה לא הייתה חושפת מעשיו, אולי היה מתפכח, מוכיחים בפועל את מעשי הגניבה. עוד הצביעה על דגשים בעניינים שלא זכו למענה סביר או בכלל בסיכומי הנתבע, ענתה לטענותיו בעניין הרחבות החזית ואבחנה את הפסיקה שהציג הנתבע מענייננו.
28. סדר הדיון בפסק הדין יהא כדלקמן – תחילה נבחן אם הוכחו הטענות העובדתיות כנגד הנתבע – האחת – טענות למעשי גניבה שימוש לרעה בתפקיד ומעילה באימון; השנייה – קיום קשרים אסורים עם נציגי חברות מתחרות. ככל שנמצא כי אכן הוכחה המסכת העובדתית הנטענת, נפנה לבחינת הסעדים הנטענים והכרעה בהם.
דיון והכרעה
מעשי הגניבה, שימוש לרעה בתפקיד, ומעילה באמון המיוחסים לנתבע
29. טענת גניבה ממעסיק הינה אחת מהטענות החמורות ביותר שיכול מעסיק להעלות כנגד עובד, הפוגעת בליבת יחסי העבודה, ביסודה תום לב ואמון. הטענה מערערת על תום ליבו של העובד ומטילה ספק בניקיון כפיו. וחובת הוכחתה על המעסיק.
30. מידת ההוכחה הנדרשת להוכחת טענות אלו, היא .."מידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו מעבר למאזן ההסתברות".
31. ככל שההוכחה מבוססת על ראיות נסיבתיות, צריך שהמסקנה הנגזרת מהן תשלול אפשרות אחרת. היינו, ככל שמאותן ראיות אפשר יהיה להסיק שתי מסקנות סבירות – האחת לחובת העובד והשנייה לזכותו (רשלנות, אי סדרים וכו'), כי אז לא ניתן יהיה לבסס עליהן את טענת הגניבה.
32. נקדים את המאוחר, ונציין כבר עתה כי מצאנו שהתובעת הרימה את נטל ההוכחה אשר למעשים המיוחסים לנתבע, ונסביר.
33. אין חולק כי עד לתקופה האחרונה שבה החלו להתעורר חשדות נגד הנתבע, לא הועלו טענות כנגד עבודתו במישור המשמעתי או הפלילי. הוא התקדם בעבודה וקיבל העלאות שכר כמקובל. אף נציין עדות כפיר נבון מנכ"ל התובעת (להלן: "כפיר") שהיה לו אמון רב בנתבע לכן התקשה לבדוק את הטענות שהובאו לפניו כמנכ"ל והורה על חקירה סמויה רק לאחר שהיו סימני שאלה רבים.
34. לאור האמור, טענות הנתבע לגבי אי המצאת חוות דעת והערכות עובד אינן רלוונטיות, וזאת בכפוף לטענות התובעת כי התיק האישי הועבר לנתבע במלואו.
35. כמו כן, טענות הנתבע כי התובעת זנחה את רוב טענותיה בכתב התביעה הן לא נכונות, התובעת תיארה את סימני השאלה שהתעוררו אצלה לגבי החסרים במכלים כרקע עובדתי ולא תבעה בגינם סעדים כספיים.
36. אין מחלוקת בין הצדדים אשר לעובדה שנמצאו כספים במזומן במשרד הנתבע שהתקבלו מחברת מרקוביץ' ממכירת ברזי גז ממכלים שהיו במתחם השייך לתובעת. גם אין חולק כי התמורה בגין מכלי גז שנמכרו דווחה ונרשמה כדין, אך לא כך לגבי המזומן שהתקבל ממכירת ברזי הגז.
37. לדברי הנתבע הברזים הם פסולת השייכת למנהל הגז והוא ערך תיעוד מסודר לגבי מכירות ותקבולים אלו במעטפות שעליהן נרשם 'מנהל הגז' (סע' 26 לתצהירו).
38. מכאן כי הנתבע הציג לפנינו הסבר לעובדה שנמצאו כספים במזומן בכספת התובעת. השאלה היא אם מדובר בהסבר סביר בנסיבות העניין ואל מול הראיות והעדויות שהוצגו.
39. לדעתנו ההסבר אינו סביר ולא הגיוני ולא נותן מענה לשאלה העיקרית – מדוע כספים אלו לא דווחו ולא הועברו לתובעת או למנהל הגז ומדוע הנתבע שמר את קבלת הכספים בסוד, בכספת במשרדו האישי תוך עשיית שימוש בכספים אלו או בחלקם.
40. גרסת הנתבע כי הברזים שייכים למנהל הגז לא הייתה עקבית והיא סותרת גרסאות אחרות שלו אם זה במכתבי בא כוחו לקראת השימוע או טענותיו בשימוע בעל פה וכתבי בי־דין. נוסיף כי דברי הנתבע לא נתמכו בשום ראיה. בתיעוד תכולת הכספת ומשרד הנתבע לא נמצאו מעטפות מנהל הגז. גם הליך התיעוד הרישומי של התנהלות התובעת הכספית במתקן, כפי שהוצגה בעדות גב' ריקי לייפציגר, מנהלת מחלקת גזברות והנהלת חשבונות בתובעת (להלן: "ריקי") לא תומכת בטענות הנתבע.
41. התובעת הוכיחה כי מערכת המחשוב הלוגיסטית במתקן מילוי הגז בקרית אתא נוהלה על ידי הנתבע, בסיוע מזכירתו שרה. מערכת זו הייתה מערכת סגורה, כך שרק הנתבע או שרה יכולים היו להקליד בה נתונים. עדות ריקי לגבי סמכות זו של הנתבע לא נסתרה (ראו סע' 3 לתצהירה).
42. ריקי פירטה בתצהירה את הליך מכירת המכלים ללקוח מרקוביץ' לו מכר הנתבע את הברזים. הצהירה כי במסמכי תעודות משלוח ללקוח, אין תיעוד כלשהו של כמות הברזים שנמכרה ללקוח. הצהרה זו לא נסתרה. ריקי הבהירה כי מחירו של ברזל (המתייחס למכל) שונה ממחיר פליז (המתייחס לברז). באף מסמך שהונפק על ידי הנתבע לא צוין מחיר לק"ג פליז והמשקלים התייחסו לברזל בלבד.
43. עוד הצהירה כי הלקוח מרקוביץ' שילם את עלות המכלים בהמחאות אשר הוקלדו על ידי שרה ונכנסו רישומית לקופת המתקן, ואלו הופקדו על ידי שרה בבנק. במערכת קיים תיעוד לכך שכל ההמחאות הופקדו. בשום מקום לא דווח תשלום במזומן. ריקי צירפה לתצהירה תעודות משלוח וחשבוניות. ראו גם עדותה בעמ' 61 לפרוטוקול ש' 25.
44. עדות ריקי הותירה עלינו רושם אמין. הנתבע לא הצליח להפריך את דבריה לגבי ההתנהלות מול הלקוח מרקוביץ' במכירת מכלים ולא ידע להסביר מדוע במכירת ברזים התנהלותו הייתה שונה. הנתבע לא נתן תשובות מניחות את הדעת מדוע לא הוציא תעודות משלוח עבור מכירת הברזים, מדוע גבה כסף במזומן, לא תיעד במערכת, הכספים לא הופקדו בבנק ולא הוציא חשבוניות.
45. עדות הנתבע אינה מהימנה והופרכה באמצעות עדויות התובעת וראיותיה.
46. ריקי הצהירה איך נרשמו הכנסות המתקן. לדבריה התקיימו שני סוגי רישום הכנסות: האחד, מכירות של פסולת, דמי שכירות עבור אחסון למשרד התשתיות. ואלו מיוחסות ליחידת הרווח של המתקן. השני, הכנסות בגין סגירת המכלים ללקוחות הקצה של חברת סופרגז. אלו לא מוכרות כהכנסות המתקן.
47. בעדותו אישר הנתבע כי תיעוד ההכנסות היחידי ממכירת הברזים הוא הפתקים שצורפו למעטפות (ראו פרו', עמ' 89, ש' 25-28). המעטפות והפתקים עצמם צורפו לתצהירי התובעת של ערן (נספח ה), תצהיר רוני (נספח ב) ותצהיר אתי (נספח א שם).
48. אשר לכספים מאספקת מכלים ללקוחות על ידי מחלקים, ריקי הסבירה שמדובר במעגל סגור, ואין כל אפשרות שכספי מזומנים משנים קודמות יהיו בכספת ויהיו קשורים להליך אספקת מיכלים, שכן גם כספים מזומנים הם תקבול בגין הזמנה מסודרת שיוצאת ונסגרת עם קבלת התקבול (ראו סע' 14,13 לתצהירה). בהקשר זה נפנה לעדות שרה לפיה עבודת המחלקים הייתה יומיומית והכספים שהתקבלו מהם הופקדו ורק כספי הברזים לא הופקדו (ראו פרו', עמ' 72, ש' 14-12, ש' 22 ).
49. הנתבע לא הצליח לסתור עדות ריקי לעניין התיעוד במערכת (ראו פרו', עמ' 59, ש' 5-1) , ראו עדותה:
"ש. אם אומר שיש ניהול ספרים ידני ואחר כך שרה העבירה ניהול ידני למחשב.
ת. יכול להיות. כל מה שבוצע על נייר חייב להיות מתועד בתוך המערכת ואין אפשרות בחברה מסודרת שמשהו שנרשם על נייר, לא יהיה מתועד במערכת. לא יכול להיות שיהיה ניהול ידני.
ש. אז את מאשרת שיש גם רישום ידני?
ת. לא יכולה לאשר, כי לא הייתי בתהליכים שרשמו ידנית."
מנגד אישרה ריקי את טענת הנתבע כי פעולות המתקן אושרו משך השנים בדוחות התובעת. אך הסבירה בעדותה כי "הדוחות הכספיים אושרו, קרית אתא זה חלק לא גדול מהדוחות ואם שם יש אי דיווח מלא, אין אפשרות בבקרות האנליסטיות של מאשרי הדוחות לבדוק את זה." (ראו פרו', עמ' 63, ש' 33-31)
50. בעקבות פרשה זו, השכילה התובעת להכניס מערכת מחשובית. ריקי העידה כי התיעוד במחשב בתקופת הנתבע היה למכלים תקניים היום גם לפסולים - "הכניסה, ההליך התפעולי בקרית אתא היה כניסה לקרית אתא ויציאה מקרית אתא בתקופת יהודה. היום התהליך בתוך המתקן עצמו, מעבר לתקניות, לפסולים הוא גם היום ממוחשב." (ראו פרו', עמ' 64).
51. לאור האמור שוכנענו, כי הנתבע לא תיעד את כספי המזומן שהתקבלו ממכירת הברזים חרף חובתו כמנהל מתקן לרשום, לתעד ולהפקיד כספים שקיבל.
52. יוצא אפוא שכל הכספים בכספת הם כספים שהתקבלו אצל הנתבע ממכירת ברזים בלבד ושמר בכספת ללא דיווח במערכת.
53. אנו דוחים את טענת הנתבע כי חשיפת פרשת מכירת הברזים ופתיחת הכספת לא היו ביוזמת שרה.
54. הנתבע הודה (סע' 47 לתצהירו) כי עבד עם שרה שנים רבות והיו ביחסים מצוינים. היא ידעה על כל הפעילות ולא הוסתר דבר ממנה. לפיכך אינו מאמין כי היא פנתה לתובעת והעלתה טענות לגבי התנהלות לא תקינה. השערת הנתבע הופרכה על ידי דברי שרה בתשאול והמשך אירועי יום 14.07.2020, ובעדותה אישרה כי תוכן התמלול נכון ולא חזרה בה מדבריה בנוגע למכירת הברזים. מקריאת התמלול היה ברור כי שרה מסתירה משהו, עד שבסוף הודתה שיש משהו שקשור לטוהר המידות אך לא סיפרה לחוקרים כיוון שהעדיפה להתייעץ קודם.
משאלות החוקרים היה ברור כי אין להם מושג במה מדובר. ייתכן ושרה חשדה שהם יודעים ולכן רצתה לחשוף את הכול אך פחדה בגלל חלקה בסיפור. לאחר סיום התשאול, שרה החליטה לחשוף פרשת מכירת הברזים. כך ביקשה מרוני ואתי ללוות אותה למשרד הנתבע וחשפה את הכול.
55. אנו דחים את טענות הנתבע לזיהום הליך פתיחת הכספת ותיעוד הוצאת תכולתה לרבות פתיחת המעטפות.
56. רוני העידה לגבי הליך פתיחת הכספת והסבירה בצורה ברורה, שההגעה למשרד הנתבע הייתה לבקשת שרה שאמרה שרוצה "להראות להם משהו שנוגד את טוהר המידות". עד שהגיעו למשרד ופתיחת הכספת לא ידעו במה מדובר. רוני הותירה עלינו רושם אמין.
57. רוני תיארה את הליך פתיחת הכספת, (ראו פרו', עמ' 20, ש' 33-31) –
ש. מי היה בעת פתיחת הכספת?
ת. אתי דניאל, אני ושרה. תוך כדי שפתחה, היא הסבירה במלל איך הכסף הגיע ואיך בוצע התהליך.
58. חשוב להדגיש כי שרה הציגה את שיטת קבלת הכספים על ידי הנתבע תוך כדי פתיחת התיק הכחול לאחר הוצאתו מהכספת –
"כששרה הראתה, היא הצביעה דבר דבר. אני העברתי לשולחן, במיוחד את התיק הכחול, לגביו היא הסבירה בצורה מפורטת. התמקדנו בו ופתחנו את התיק ואת המעטפות." (ראו פרו', עמ' 21, ש' 27-26).
59. לכן לא הייתה סיבה ולא היה זמן מבחינת רוני ואתי להזמין את הנתבע לפני פתיחת הכספת, כי לא ידעו במה מדובר. אי לכך, טענות הנתבע מדוע לא זימנו אותו עת פתחו את הכספת אינן רלוונטיות. ראו עדות רוני להסברה לאי זימון הנתבע (ראו פרו', עמ' 20, ש' 27-24) –
"שרה באותו היום ביקשה להראות לנו משהו ולא ידענו עד שהגענו למתקן בקרית אתא, לתוך המשרד, לא ידענו מה הולכת להראות. הופתענו מאד לגלות ולשמוע את כל מה שתיארה והראתה ואת המעטפות הרבים עם כספים במזומן, ללא שום ידיעת החברה. לכן, לא ידענו מראש שזה התהליך שהולך לקרות."
60. רוני הייתה עקבית בתשובותיה והסבירה שוב מדוע הנתבע לא הוזמן במעמד פתיחת הכספת (שם, עמ' 22 ש' 2-1) –
"בזמן הזה, שרה מאד חששה מיהודה, מאד דאגה וגם לא אמרה לנו מה אנו הולכים לראות. לא ידענו מראש שזה מה שהיא הולכת להראות. לכן, זאת היתה הסיטואציה."
61. ניסיון הנתבע לפגוע באמינות העדה בהצביעו על פגמים לכאורה בהליך פתיחת הכספת וההסרטה נכשל. מקובלת עלינו עדות רוני אשר לחוסר ניסיונה במצבים כאלה וכי הזעיקה את הקב"ט על מנת שינחה אותן איך להמשיך בהליך בצורה מקצועית (שם, עמ' 21 ש' 9-7).
62. חשוב להדגיש כי הסיבה לזימון הנתבע לתשאול לא הייתה קשורה למכירת ברזים. רוני העידה – "הסיבה שבגינה קראנו ליהודה לתחקור ותשאול במשרדי החברה, היתה מורכבת משני טיעונים מרכזיים. אחד, חוסר התאמה בדיווחים של כמויות המיכלים ורצינו לשמוע גם את יהודה ושרה. השני, נושא הגבלים עסקיים בחברה הוא קריטי ונזהרים ממנו כמו מאש וזה ידוע לכל עובד ועובד." (שם, עמ' 25, ש' 16-13)
63. הנתבע ניסה להראות כי המעטפות שנמצאו אינן קשורות לכספים שמגיעים לתובעת ולכן אין גניבה ממעסיק. ראשית, טענתו שמדובר במכלים של מנהל הגז ולכן הכספים שייכים למנהל הגז ואין לתובעת עילה לטענה שנגנבו ממנה או זכות לתבוע השבתם. שנית, כספי מכירת הברזים התקבלו במעטפות ממרקוביץ'. מכאן אנו דוחים טענות אלו. הנתבע לא הותיר עלינו רושם אמין ולא שוכנענו בטענותיו. בכספת לא נמצאו מעטפות של מנהל הגז ולא ממרקוביץ' (נמצאה אחת). כמו כן, שרה העידה (עמ' 79, ש' 25-24)
ש. ואז הוצאת כל המעטפות והראית לוגו של מרקוביץ' ופתק עם משקל, נכון?
ת. אין לוגו. יש פתק שרשום עליו משקל ומחיר.
ובהמשך בשורות 33-32
ש. מסכימה שבתיק הכחול לא היו מעטפות של התובעת כי מרקוביץ' הביא את המעטפות?
ת. איזה מעטפות של סופר גז? איזה לוגו אמור להיות? זה מעטפה שקיבלתי ממרקוביץ'.
שרה מודה כי אין מעטפות עם לוגו של מנהל הגז והעידה כי היו מעטפות ממרקוביץ'. אנו משערים שאילו הייתה החלפת מעטפות הרי זו נעשתה על ידי הנתבע עצמו, ייתכן ולאחר שימוש בחלק מהכספים נשמרה היתרה במעטפות חלקות או של סופר גז. הרי אין שום אינטרס לתובעת להחליף את המעטפות. אין חולק כי הכספים שקיבל הנתבע הם ממרקוביץ', ושמירת מעטפות ממרקוביץ' מחזקות את הטענה למעשים הלא חוקיים של הנתבע. כלומר עדיף מבחינת התובעת שיהיו בכספת המעטפות המקוריות שקיבל הנתבע ממרקוביץ' ולא הייתה סיבה להחליפן במעטפות של סופר גז.
64. טענת הנתבע הסותרת את האמור, לפיה חלק מהמכירות מתייחסות למכלים של מנהל הגז בשונה מברזים ששייכים לתובעת, לא הוכחה. הנתבע לא העלה את עניין המכירות מיוזמתו. שרה – מזכירתו – חשפה את הפרשה והסבירה שמכרו ברזי מכלים למרקוביץ'. שרה לא הזכירה שום מכלים של מנהל הגז.
65. כמו כן, מעדות רוני לגבי ממשקי העבודה עם חברת עבדו גז ומנהל הגז אנו למדים כי לא קיימת אופציה למכירת מכלים ששייכים למנהל הגז כטענת הנתבע. כך העידה רוני (עמ' 26, ש' 15-11) –
"הממשק עם עבדו היה עם ההובלה. מנהל גז תופס מכלים בעבירות כאלה ואחרות. הוא צריך לאחסנם. המכלים חוזרים לחברות האם ומנהל הגז ממשיך בהליך משפטי עם דוגמאות בודדות הממשיכות להיות מאוחסנות לצורך ההליך המשפטי. המכרז של מנהל הגז מחולק להובלה ואחסון. סופר גז מבצע אחסון ועבדו את ההובלה. כל אחד מהגופים הוא מול מנהל הגז אבל יש נקודת השקה."
66. לכן אנו דוחים את גרסת הנתבע שהותאמה לצרכי הגנתו מפני הטענות שהועלו נגדו. התובעת הציגה בסיכומיה את השינויים בגרסת הנתבע בין מכתבי בא כוחו לקראת השימוע בהם טען כי מכר פסולת ברזל ו/או ברזים פסולים של מנהל הגז ואלו הכספים שמוחזקים בכספת (סע' 4 בנספח ח', עמ' 101 לקובץ תצהיר אתי), לבין הודאתו בהמשך שמכר ברזי מכלים מפליז בבעלות התובעת. אי לכך, אנו קובעים כי גרסת הנתבע אינה אמינה. לדעתנו הוא ניסה להרחיק את עצמו מהטענות לגניבה ממעסיק וההשלכות הצפויות על זכויותיו אצל התובעת. וכי למעשה הכספים אכן שייכים לתובעת כפי שהודה בנספח ח' ואין שם כספים ששייכים למנהל הגז.
67. עוד טען הנתבע לגבי המעטפות שהציגה התובעת כאמור, כי אלו אינן המעטפות המקוריות (סע' 56 לתצהירו), וציין כי הן היו עם 'לוגו'. בתגובה שהגישה התובעת במסגרת בקשה לגילוי מסמכים (ביום 05.10.2021), רשמה כי המעטפות המקוריות הועברו למשטרה והוגשו לתיק צילומים שלהן. בדיון המוקדם שנערך ביום 08.11.2021 שבו נדונה הבקשה לגילוי מסמכים, לא עמד הנתבע על טענתו לקבלת המעטפות המקוריות ואישר כי קיבל את הצילומים של המעטפות עם המזומן (ראו עמ' 7, ש' 24). בדיון ההוכחות עצמו 04.04.2023, ניתנה החלטה כי טענות הנתבע בנוגע להחלפת המעטפות תוכרע בפסק הדין (עמ' 81, ש' 21-16).
68. לא הוכח כי המעטפות שהוצגו אינן צילום של המעטפות המקוריות, או שמדובר בהעתק שאינו תואם למקור. הצילומים נראים אותנטיים וכך גם הרישום על המעטפות, למעט הרישום – ערן מגיני, מספור המעטפה והתאריך שהוסף לצורך התיעוד כדרישת המשטרה. התובעת הציגה גם סרטון של הוצאת תכולת הכספת (נספח ו לתצהיר ערן). אף שלנתבע היו טענות כנגד אמינות סרטון זה, לא שוכנענו בטענות אלו. עדויות התובעת לגבי הליך פתיחת הכספת ותיעוד המעטפות הותירו עלינו רושם אמין, כי הדברים נעשו בצורה מסודרת תוך תיעוד אמין למה שנמצא. נזכיר כי שרה חשפה את הפרשה והסבירה את הליך המכירה והפקדת הכספים בכספת. משכך לא ברור מה ההיגיון בטיעון הנתבע להחלפת המעטפות.
69. כמו כן, טענות הנתבע אינן מתיישבות עם גרסתו לאופן קבלת המעטפות. הנתבע העיד שכל המעטפות התקבלו ממרקוביץ' והוכנסו לתוך הכספת (פרו', עמ' 94, ש' 13 - 14). ולכן לא ברורה טענתו לגבי ה'לוגו' של מנהל הגז, לא ניתן הסבר מדוע היו ברשותו מעטפות של מנהל הגז ומה קיבל במעטפות אלו שהשתמש בהן לאחר מכן לשמירת כספים שקיבל ממרקוביץ'.
70. מגרסה זו של הנתבע ניתן להסיק כי כספי המזומן לא נשמרו בכספת במעטפות של מרקוביץ' והועברו על ידי הנתבע או שרה למעטפות אחרות. לדעתנו סביר יותר למעטפות סופר גז או מעטפות חלקות, מאשר מעטפות עם 'לוגו' של מנהל הגז.
71. ריקי העידה כי סופר גז השכירה למנהל הגז שטח במתקן קרית אתא לאחסון מכלים וכי התובעת לא צד בשום כסף או הכנסה בכל הנוגע למכלי מנהל הגז (ראו פרו', עמ' 60). כך, שגרסת הנתבע שהכספים והמעטפות היו מברזים ממכלים השייכים למנהל הגז נסתרה.
72. הלכה למעשה, על המעטפות שהוצגו לא היה לוגו או רישום 'מנהל הגז', חלקן היו עם לוגו התובעת (מעטפות 1, 4, 7, 13, 29 (כספי שרה), 30, ומעטפות 24 ו-25 שנמצאו מחוץ לכספת (נספח ד לתצהיר רוני), השאר 'חלקות', חלקן עם רישום בכתב יד.
73. ממילא, הסבר הנתבע לעניין 'שמירת' הכספים ל'מנהל הגז', ללא דיווח לתובעת וללא הוצאת חשבוניות וביצוע רישום מסודר, המדווח בספרים, אינו מספיק משכנע להסביר את מעשיו בסתר.
74. הנתבע אישר בחקירתו כי מכר מכלים וברזים למרקוביץ' משנת 2016 (ראו פרו', עמ' 89, ש' 2-1). בכספת (ומחוץ לה) נמצא תיעוד למכירות כאמור משנת 2016, ובהיקף נכבד:
שנת 2016: מעטפה 1 מיום 27.10.2016 (1,351 ק"ג, 12,200 ₪), מעטפה 4 מיום 31.03.2016 (150 ק"ג, 1,500 ₪), מעטפה 11 מיום 20.07.2016 (1098 ק"ג, 9,880 ₪), מעטפה 15 מיום 14.08.2016 (606, 5,450 ₪), מעטפה 25 עם תעודה מיום 05.12.2016 וסכום 13,200 ₪ נמצאה ריקה מחוץ לכספת, מעטפה 26 מיום 15.05.2016, נמצאה ריקה מחוץ לכספת (3.29 ק"ג, 1,150 ₪).
שנת 2017: מעטפה 2 מיום 28.03.2017 (720 ק"ג, 6,480 ₪), מס' 6 מיום, 01.03.2017 (796 ק"ג, 7,164 ₪), מעטפה 7 מיום 17.08.2017 (902 ק"ג, 8,120 ₪), מעטפה 14 מיום 14.09.2017 (420 ק"ג, 3,800 ₪), מעטפה 18 מיום 11.07.2017 (765, 6,885 ₪), מעטפה 23 מיום 27.12.17 (947 ק"ג, 7,150 ₪ ורישום על 1,400 ₪ חלון רכב של מנהל הגז).
שנת 2018: מעטפה 12 מיום 06.01.2018 (1059 ק"ג, 9,530 ₪), מעטפה 22 מיום 25.12.18 (1,184 ק"ג, 10,656 ₪), מעטפה 28 מיום 29.01.2018 נמצאה ריקה מחוץ לכספת (849 ק"ג, 7,650 ₪ עם רישום לקחתי 6,500 ₪ עבור מטפלת יהודה 5,000 ₪ + זמני).
שנת 2019: מעטפה 5 (720 ק"ג, 7,200 ₪), מעטפה מס' 20 (ללא תעודת שקילה, עם רישום תאריך בכתב יד ורישום 588 ק"ג, 5,880 ₪) .
נוסף, נמצאו מעטפות ללא תעודת שקילה או רישום תאריך כלל – מעטפה 3 (557 ק"ג, 5000 ₪), מעטפה 8 (570 ק"ג, 5,130 ₪), מעטפה 9 (971 ק"ג, 8,750 ₪), מעטפה 10 (572 ק"ג, 5,150 ₪), מעטפה 13 (1500 ק"ג, 13,500 ₪), מעטפה 16 (496 ק"ג, 4,960 ₪), מעטפה 17 (1100 ק"ג, 11,000 ₪), מעטפה 19 (1,240 ק"ג, 13,020 ₪), מעטפה 21 (1,198 ק"ג, 12,000 ₪), מעטפה 27 נמצאה ריקה מחוץ לכספת (1,003 ק"ג, 10,030 ₪).
התאריכים הרשומים על המעטפות ומספרן סותרים את עדות הנתבע כי קיבל ממרקוביץ' מעטפות עם כ- 10,000 ₪ רק אחת לרבעון. ברור שקבלת הכספים הייתה בתדירות גבוהה יותר הרי משקל הברזים על המעטפות שונה, כלומר לא המתינו, כנטען, עד שהתמלא ארגז, אחת לרבעון, והמכירה הייתה שוטפת ולפעמים יותר מפעם אחת בחודש. בשים לב לתאריכי המעטפות קיימת סבירות גבוהה כי חסרות מעטפות.
75. הנתבע הפנה אצבע מאשימה כלפי שרה עצמה – משידעה על הפעילות, החזיקה במפתח לכספת וקיבלה את הכסף בעצמה (סע' 47 לתצהירו). והעיד כי שרה ניהלה את החשבונות והיא שקיבלה את הכסף (ראו פרו', עמ' 89, ש' 13-9).
76. אין לקבל טענתו בסיכומיו כי שרה יזמה את הפעילות והסתירה את הכספים מהתובעת. מעבר לכך כי מדובר בגרסה כבושה (חלקית) הרי שאינה מתיישבת עם העובדות והמציאות בפועל. כמו כן, אנו דוחים הכחשת התובע בסע' 48 לתצהירו לקבלת והעברת כספים לשרה ממכירת ברזל. הרי טענות התובעת הן לגבי קבלת כספים במכירת ברזים מפליז ולא ברזל.
77. הלכה למעשה, יש לקבל את גרסת התובעת כי הנתבע יזם את המהלך, שמר את התקבולים בכספת משרדו ולא דיווח עליהם במכוון, וזאת בעיקר בשל הנימוקים שלהלן –
78. ראשית, לדברי שרה, הנתבע הורה לה לקבל את הכספים ולהפקידם בכספת, אולם היא ביקשה להפקידם בחשבון הבנק של התובעת ולדווח עליהם כפי שעשתה בעבר, ראו עדותה בעמ' 70, ש' 19-18 – "באיזה שהוא זמן, אני הפקדתי בעבר והוא אמר לא להפקיד כי הוא רוצה לעשות עם זה ימי גיבוש לעובדים." וכן הנתבע אמר לה – "לא להפקיד ושאעשה מה שהוא אומר כי הוא המנהל והוא הקובע." (ש' 29 שם). הנתבע היה מנהל המתקן, שרה הייתה מזכירתו בלבד. נוכח פער הכוחות שוכנענו כי מכירת הברזים הייתה ביוזמת ותכנון הנתבע תוך שיתוף שרה מזכירתו הנאמנה.
79. שנית, הנתבע הודה כי כספים אלו לא דווחו לתובעת (פרו', עמ' 90, ש' 19-18). גם שרה הודתה בכך (עמ' 70, ש' 16-15). הנתבע הודה שלא הוציא חשבוניות בגין התמורה במזומן שהתקבלה עבור ברזי גז מחברת מרקוביץ' (עמ' 89, ש' 15-14). הנתבע אישר כי כספים במזומן שהתקבלו ממחלקים כן דווחו והופקדו בבנק, וכספים בגין ברזי הגז לא הופקדו ולא דווחו במכוון, זאת לפי החלטה שקיבל והוראתו המפורשת לשרה – (פרו', עמ' 91, ש' 3-1).
80. שלישית, שרה העידה כי הנתבע הוא שהחליט על שיטת תקבולים במזומן מברזי המכלים (פרו', עמ' 70, ש' 8), בשונה מהמקובל במכירת מכלים לגריטה שם התקבול היה בשיקים (שם, ש' 6). שרה אישרה כי הנתבע קבע מה המחיר עבור הברזים לאחר שבדק במקומות אחרים (שם). היא קיבלה את הכספים, ספרה אותם והעבירה לספירת הנתבע (עמ' 71, ש' 4), ואז לכספת (עמ' 70, ש' 27). עדותה לא נסתרה. יתר על כן, בעדותו, אישר הנתבע עצמו במשתמע את דבריה, והסביר מדוע התנהל כך – עמ' 89, ש' 24-18 –
"ב-2016 מנהל הגז היה הלקוח הרציני במתקן שבו הוצא גריטת מכלים. הברזים שיצאו משם והלכו למרקוביץ', החשש הגדול שלי שמישהו ידרוש כסף בחזרה, במיוחד מנהל הגז. מכירת הברזים היתה מרכיב של מנהל הגז יחד. התקבולים שקיבלתי – שמתי בכספת. אם מישהו מתעורר, יש לי אסמכתא. לשאלת בית הדין, מה היה קורה בעוד עשר שנים עם הכסף, אני משיב שתכננתי לבקש חוות דעת משפטית ממנהל הגז. היה בזמנו מנהל אגף, אפרים סעידי, גריטת המכלים בזמנו נעשו בפיקוחו. אלפי מכלים היו אצלי במתקן והיו פסולים לגמרי, נתן לי הנחיה להעיפם." (ההדגשה אינה במקור)
81. הסבר הנתבע אינו מתיישב עם ההיגיון, השכל הישר ועם העובדות בתיק. הכספים התגלו באמצע שנת 2020 ושלא ביוזמת הנתבע. הנתבע לא הציג בדל של ראיה כי התכוון לפנות למי מהגורמים הרלוונטיים בסוגיה או שהייתה פניה כלשהי ואיך הונחה לפעול. הנתבע לא הביא הסבר סביר מדוע העדיף לקבל כספים במזומן ולא לדווח עליהם לאפרים סעידי שהנחה אותו לטענתו על גריטת המכלים, ומדוע לא העלה את הסוגיה לפני הממונים עליו בתובעת, לא דרש חוות דעת משפטית ממעסיקתו ובחר להמתין עד ש'יתעוררו'. הנתבע הצהיר כי היה בקשרי עבודה שוטפים מול מנהלי התובעת ומדווח על פעילות המתקן ברמה חודשית (סע' 29 לתצהירו) עם זאת לא עדכן אותם במתרחש במתקן.
82. יוער כי הנתבע טען שפתח את הכספת בנוכחות כפיר ללא חשש ואף הוציא כספים במט"ח ונתן לו באותו מעמד, וכפיר לא אמר דבר לעניין זה (סע' 10 לתצהירו). אף שכפיר לא זכר את הוצאת הכספים עצמם מהכספת, הוא אישר כי הנתבע חזר מנסיעה לארה"ב לביקור אצל בנו, והציע לו דולרים שנשארו אצלו (עמ' 87, ש' 5-2). סביר כי הנתבע לא הציג בפני כפיר את תכולת הכספת.
83. מעמד זה וטענות הנתבע מעלות תמיהה – מדוע, גם במעמד זה, לא ניצל הנתבע את ההזדמנות לחשוף את הכספים שהצטברו בכספת לפני כפיר ולא שאל מה עליו לעשות עימם.
84. נעיר כי אין הטענה שהנתבע החליט על קבלת הכספים תמורת ברזי הגז מהווה הרחבת חזית (סע' 50 לסיכומי הנתבע). שהרי הנתבע ושרה נחקרו בעניין זה, ללא התנגדות בזמן אמת.
85. רביעית, שרה היא שחשפה את מעטפות הכספים לפני התובעת – ולא הנתבע. שניהם זומנו לתשאול באותו המועד. הוצגו תמלולים של התשאולים שנעשו (נספח א ו-ג לתצהיר רוני). עניין כספי המזומן במשרד לא עלה בחקירות משלא היה ידוע לתובעת, ושרה העלתה את הנושא מיוזמתה. בתשאול של שרה, ביקש ממנה החוקר שיתוף פעולה ולספר אם יש משהו "עקום" (קובץ תצהיר ערן, עמ' 19, ש' 14). החוקר חזר על בקשתו זו מספר פעמים בתשאול. שרה לבסוף השיבה שיש משהו אחד שלא יכולה להגיד אותו (עמ' 47 לקובץ, ש' 2). תחילה חשבו החוקרים שמדובר בצנעת הפרט והציעו לשרה לשוחח עם רוני. ובהמשך הבהירה שזה קשור לטוהר המידות. שרה בקשה להתייעץ לפני שתפרט במה מדובר.
86. הנתבע לעומתה, לא ניצל את ההזדמנות להעלות את סוגיית הכספים שלא דווחו. מפרוטוקול התשאול, לא נראה כי התכוון לעשות כן. גם כשנשאל מפורשות אם מבחינת טוהר המידות של העובדים במתקן ושלו ואם הכול כשר, לא השיב תשובה ברורה (פרוטוקול התשאול, עמ' 69, עמ' 74 לקובץ תצהיר רוני, ש' 19-13 שם). כשנשאל מפורשות אם יודע על עובד שגונב אמר "אני מתנהל בהתאם לנהלים של החברה" (עמ' 71 לתמלול, עמ' 76 לקובץ תצהיר רוני, ש' 11-8 שם). בהזדמנות זו היה מצופה מהנתבע להעלות את סוגיית הכספים, אולם הוא בחר למלא את פיו מים.
87. חמישית, בסוף התשאול שנעשה לנתבע, הוא הונחה על ידי רוני מפורשות לצאת לחופשה ולא להיכנס למתקן– עמ' 84 לתמלול, עמ' 89 לקובץ, ש' 5 שם. אף הנחייתה המפורשת, מיד בתום התשאול נסע הנתבע למתקן ונכנס למשרדו. עדות החוקרים הפרטיים שעקבו אחר הנתבע בנסיעה זו לא נסתרה (ראו תצהיר יריב פרגן ועידן שור שעקבו אחריו). ראו סע' 21 לתצהיר ערן לעניין הוצאת הנתבע ממשרדו במתקן. הסבר הנתבע לעניין זה כפי שנפרט בהמשך לא אמין.
88. שישית, הנתבע עשה בכספים כבשלו – הוכח בפנינו כי חלק מהכספים נלקח על ידי הנתבע. מעטפות 28-24 נמצאו ריקות במגירת שולחנו של הנתבע, בתוכן נותרו פתקים המעידים שהכילו כספים במזומן שהתקבלו ממכירת ברזי פליז.
נעיר, אף טענת הנתבע, הוצגו מעטפות 28-24 בנספח ט' לתצהיר מגיני (עמ' 184 שם), גם בתצהיר רוני ואתי. אף שהנתבע טען בסיכומיו כי לא הוכח שבמעטפות הריקות היו כספים של התובעת שהתקבלו ממרקוביץ', זו טענה בעלמא שאינה מתיישבת עם הראיות. המעטפות הריקות נראות כשאר המעטפות, בחלקן היו תעודות שקילה, בחלקן פתקים עם כמות וסכום, כבמעטפות שנמצאו בכספת. מגיני העיד כי "הם נראים כמו כל הפתקים שמצאנו." עמ' 36, ש' 7.
במעטפה 28 מיום 29.01.2018 – נמצא פתק – "לקחתי 6,500 עבור מטפלת 5,000 + זמני יהודה". הנתבע טען כי אין זה סביר כי במעטפה היו 7,650 ₪, אך נלקחו ממנה 11,500 ₪, וכי זו הייתה טיוטה או בכלל מעטפה שהוכנסה למשרדו. איננו מאמינים להסברים אלו. כל הרישומים באחריות הנתבע משהודה שקיבל כספים שלא דווח עליהם ולא הפקיד אותם, נטל ההוכחה עובר אליו להוכיח כי במעטפות אלו לא היו כספים או שהיה סכום שונה.
ברי כי הסיבה שהמעטפות הללו נמצאו מחוץ לכספת הייתה בגלל שכבר הוצאו מהן הכספים כפי שנרשם בפתק – ולכן לא הייתה סיבה להכניסן לכספת. הרישום עצמו מעיד שהנתבע השתמש בכספים במעטפה 28 להוצאותיו הפרטיות, וסבירות גבוהה כי גם בשאר הכספים שהיו במעטפות הריקות. לחלק מהמעטפות, נזכיר, הוצמדו גם תעודות שקילה מסודרות (מעטפות 25, 26, 28). אי ההתאמה של הסכומים – בין תכולת המעטפה לבין הרישום בפתק – אין בו כדי להוכיח שפירוט תכולת המעטפה שגוי, אלא שהנתבע לקח כסף מהמעטפה המסוימת הזו וממקור נוסף – כמו מעטפה נוספת שלא נשמרה. הנתבע אישר את כתב ידו על הפתקים וכל סתירה ברישומים היא באחריותו.
לענייננו, הרישום מוכיח נטילת הכסף על ידי הנתבע לצרכיו הפרטיים ומוכיח כי הנתבע שמר לעצמו "קופת מזומנים נזילה" עבור שימושו האישי. לדעתנו, קבלות ההימורים וכרטיסי קזינו מסבירים בסבירות גבוהה את רצון הנתבע לשמור כסף נזיל במשרד ללא ידיעת אף גורם בתובעת. והתיעוד תוכנן לצורך הגנתו ביום הדין, ככל וייתפס. אם יום זה לא יגיע - משלא הייתה תשובה אצל הנתבע מה תכניותיו לכסף שנטל – המסקנה כי תכנן לשמור את הכסף אצלו ולשימושו.
ויוזכר, מדובר בכספי התובעת, כספים שקיבל במסגרת תפקידו הבכיר ועליהם היה אחראי. פעולה של נטילת כסף לשימוש פרטי מבלי ליידע בדבר את התובעת, מבלי שיהיה רישום במערכת או בתיק העובד – לדוגמה כמפרעה, ובפרט על ידי מנהל בכיר, היא פעולה חמורה בתכלית.
89. שביעית, שיטת התיעוד עצמה מעידה כי בחלוף השנים 'טשטש' הנתבע את מקור הכספים. אכן לשנים 2020-2019, יש פחות מעטפות (ראו סע' 74 לעיל שם פירטנו את תכולת המעטפות). לדעתנו, בחלוף השנים ומשלא נתפס, הרגיש הנתבע בטוח יותר והקפיד פחות על התיעוד, והשתמש בכספים שקיבל בשנים אלו יותר מהשנים המוקדמות.
90. שמינית, ריקי הצהירה כי בכל השנים לא כללו דיווחי המתקן מכירת ברזי פליז לחברת מרקוביץ'. לתצהירה צירפה ריכוז כרטסת מול מרקוביץ' חשבוניות ותעודות משלוח (נספח א), ככלל, משנת 2016 ואילך, המאמתות עובדות אלו בתצהירה.
עוד העידה כי התובעת לא אמורה לקבל כספים השייכים למנהל הגז בשום צורה. ראו עדותה בעמ' 60, ש' 16-11:
ש. האם נכון שב-2016 – היו אלפי בלוני גז שחלק מהם שייך למנהל הגז וכל המיכלים נמכרו או הוצאו משם לגריטה או למקומות אחרים?
ת. הסיבה שיש מיכלים של מנהל הגז בקרית אתא היא כי סופר גז השכירה למנהל הגז שטח בקרית אתא לאחסון מיכלים. קיבלנו הכנסות בגין השכרת השטח. אם מנהל הגז החליט לגרוט או למכור מיכלים, ההכנסה אמורה להיות רשומה אצלו וגם התגמולים בגין המכירה. סופר גז לא צד בעניין בשום כסף או הכנסה.
91. תשיעית, כשחוקרי התובעת שאלו את שרה אם היא מסכימה להיבדק בפוליגרף, היא התנגדה. רק לאחר שהוסבר לה שהשאלות נוגעות לעניינים שנשאלה עליהם בתשאול היא הסכימה אך חזרה בה בנימוק הקשור למצבה הבריאותי וחוויה טראומטית מבדיקת פוליגרף שעברה מספר שנים קודם (קובץ תצהיר ערן, עמ' 51-50). הסכמת שרה ההתחלתית לעבור בדיקת פוליגרף אך ורק בנוגע לשאלות בתשאול מצביעה על חששה משאלות בתחומים אחרים. מסקנתנו ששרה הבינה שקיים סיכון שתישאל על מכירת הברזים ופחדה שתיכשל בבדיקה. מתשובות שרה בתשאול עולה, כי לא רצתה להעלות את הנושא מיוזמתה, חיכתה שישאלו אותה אפילו חזרה ואמרה תשאלו אותי ואענה. אולם לחוקרים, שהבינו שהיא מסתירה משהו, ומחכה שישאלו על כך, לא היה שמץ של מושג לגבי מכירת הברזים ולכן לא שאלו אותה על זה והתמקדו בקשר עם גורמים מחברות מתחרות.
92. מכאן, מכלל הראיות והעדויות שוכנענו, כי הנתבע פעל שלא כדין במסגרת תפקידו, מכר ברזי פליז וקיבל תמורתם מזומן, כספים אלו השאיר בכספת במשרדו, השתמש לצרכיו ללא דיווח לתובעת כשהמסקנה היחידה שנותרה מכלל העובדות שהוכחו, כי נטל את הכספים והתכוון להשאירם בשליטתו ולשימושו.
93. קודם לסיום פרק עובדתי זה יש להכריע בטענת הנתבע כי לא הוכחו יסודות עבירת הגניבה בחוק העונשין, שלא הוכחה כוונה או נטילה מחזקת התובעת. אנו דוחים טענה זו. ראשית, התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת מעשה גניבה. שנית, סעד ההשבה מבוסס על חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, שם לא נדרשת הוכחת עבירה פלילית של גניבה על כל יסודותיה.
94. ברי כי כדי שיוכח שעובד גנב ממעסיק צריך שיתקיים יסוד כוונה, היינו כי העובד התכוון להוציא את החפץ הנגנב מרשות המעסיק, ולהעבירו לבעלותו. אחרת אפשר שמדובר ברשלנות, או אי סדרים וכדומה. אולם אנחנו לא דנים בנטל הוכחה לביצוע עבירה מעל לכל ספק סביר כנדרש בפלילים. מכלל החומר שהונח לפנינו שוכנענו ברמת ההוכחה המוגברת בהליך דנן כי הנתבע התכוון לקחת את הכספים לידיו. תימוכין למסקנתנו, ההחלטה להגיש כתבי אישום נגד הנתבע ושרה.
95. משך התקופה שבה בוצעו עסקאות המכירה ללא ידוע התובעת וללא העברת הכספים אליה, מעמד הנתבע ובכירותו, הוותק בעבודה מוכיחים כי לא מדובר ברשלנות או אי סדרים אלא במעשה מכוון ומתוכנן היטב. הנתבע הבין משמעות מעשיו ושיתף את שרה בכספים כדי לוודא עזרתה ושתיקתה.
96. תימוכין למסקנתנו, בתמלול שיחת התשאול עם שרה עולה כי היא הבינה שמדובר במעשה לא חוקי, היא חששה ואף לא יידעה את בני משפחתה על הכסף שהעביר לה הנתבע והחביאה את המעטפה בין הספרים במסדרון ביתה. אילו היה מדובר בהלוואה מכספו הפרטי של הנתבע, התנהלות שרה עם המעטפה הייתה שונה.
97. תמוהה בעינינו התנהלות הנתבע מאז שהפרשה נחשפה. התרשמנו כי הנתבע היה עסוק בעיקר בטענות מדוע לא החזירו לו חפציו האישיים וכספו לרבות החשש משלילת זכאותו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת יותר מאשר מתן הסברים אמיתיים ומשכנעים למעשיו.
98. בשונה מפסקי דין אליהם הפנה הנתבע, במקרה דנן התובעת לא ידעה כלל על עסקאות המכירה עד לחשיפת הפרשה על ידי שרה. בתיק ת"א (שלום חיפה) 20716/04 מאפיית הכפרייה בע"מ נ' אבו אלהיג'א מוסא (בן מוחמד) (29.06.2007), דובר על גניבת חומרי גלם בסכומים גבוהים. כאן דובר על פסולת ברזים בה לא עושה התובעת שימוש בשונה מחומרי גלם, לכן קשה יותר לגלות את מעשי הנתבע.
99. הכספים שהתקבלו שלא כדין, נשמרו בכספת במשרד הנתבע במתקן השייך לתובעת. אולם אין משמעות הדבר כי הכספים היו בחזקת התובעת ובשליטתה.
100. הנתבע ראה בכספת ככספת אישית שלו. ראיה לכך, שמר בהמגוון חפצים אישיים, תכשיטים, יהלומים, שעונים, כספים ודרכונים. עוד שמר במשרד מסמכים אישיים כמו תעודת פטירה של אימו, בקבוקי וויסקי שמן הסתם אינם לצורכי עבודה. כלומר, שמירת הכספים בכספת במשרדו אינה מוכיחה כי ראה בהם הנתבע ככספי התובעת.
101. העובדה שנותרו כספים בכספת אינה מבטלת את מעשיו החמורים של הנתבע. אין לעובדה שהנתבע שמר את הדברים באופן מסודר, כך שהיה מקום לכל 'קטגוריה', ואת המעטפות בתיק מיוחד ונפרד, כל השפעה על הכרעתנו. שוכנענו ששמירת תכולת הכספת מסודרת, אינה בגלל שהתכוון למסור את הכספים לתובעת, הרי בעדותו אמר מפורשות 'אולי הייתי מתפכח' – אולי כן ואולי לא.
102. היו כספים ששמר מעל חמש שנים עד שהתגלו, פרק זמן ממושך לכל הדעות, כדי שהסבריו הקלושים יספקו הסבר סביר מספיק למעשיו. נזכיר שמדובר במנהל בכיר עם ותק של 18 שנים במערכת שמבין היטב משמעות מעשיו והשלכותיהם. אם התכוון לדווח על הכספים לתובעת, היו לו די והותר הזדמנויות לעשות כן, אך הנתבע בחר שלא לדווח עליהם.
103. הכספים הוחזקו בכספת שרק לנתבע ולשרה בלבד הייתה גישה אליה. ראו עדות הנתבע לפיה גם שהחדר היה פתוח את הכספת יכלו לפתוח רק הוא או שרה (פרו', עמ' 93, ש' 6-4) וזאת גם ששרה העידה כי המפתחות נשמרו במגירה בשולחן הנתבע (פרו', עמ' 76, ש' 4). תשובת הנתבע בשלילה לשאלת בית הדין אם המקום היה הכי בטוח לא מהימנה. ברי שאילו המקום לא היה בטוח לא היה שומר בכספת ובמגירות משרדו מסמכים אישיים ובוודאי לא חפצים אישיים יקרי ערך כמו תכשיטים משובצים ביהלומים מט"ח וכספים אחרים, לא הוא ולא שרה. ראו תמלול התחקיר של שרה, נספח ב לתצהיר אתי, עמ' 9, ש' 7 לגבי כך שהנתבע החזיק את חפציו בכספת משום שהיא מקום בטוח, ובעמ' 32, ש' 1 לגבי הפריצה לביתה. כלומר בעיני שניהם המקום מוגן ובטוח.
104. ככל שהנתבע לא ראה בכספים כשלו לא ידע להסביר מדוע לא דיווח עליהם. תשובותיו היו מתחמקות, תוך ניסיון להתנער מאחריות. כשנשאל על כך הוא השיב את הדברים הבאים (פרו', עמ' 91, ש' 8-6) –
ש. יש לך מסמך לאמור לעיל, ששוכבים פה מאות אלפי שקלים, בואו תקחו את הכסף?
ת. זה היה בשיחות עם מנהל אגף פיתוח שיתן לי מסמך משפטי שאני אכן מבצע. לא קיבלתי ולכן אם יצוץ מנהל פיקוח אחר וידרוש ממני כספים אלו בגין גריטת מכלים ומכירת ברזים.
105. הנתבע לא הביא את מנהל אגף פיתוח להעיד, והעלה הסבר זה רק בעדותו. כך שלא האמנו לעדות הנתבע שהיו שיחות כאלו. גם בחירת המילים עצמה מראה כי הנתבע הבין שמעשיו לא תקינים. לא הבנו מדוע הנתבע נזקק לחוות דעת משפטית להבדיל מהנחיה תפעולית. זאת ועוד, אדם הפועל לפי הנהלים, לא ישתמש במילה 'ידרוש ממני כספים'. ממלים אלו עולה כי הנתבע רואה בכספים ככספים שלו אחרת למה שיגיד 'ממני' בשונה מ'התובעת'. המסקנה, אכן נטל את הכספים לידיו.
106. היה מצופה מהנתבע כמנהל מתקן, הנושא באחריות כלפי הנעשה במתקן, שיוציא חשבונית כדין, ידווח על הכספים ויציף את חששו לפני מעסיקתו. בבוא היום, המעסיקה תחליט מה לעשות עם הכסף וככל שהחלטתה לשמור אותו אצלה, תתמודד בבוא העת עם טענות מנהל גז זה או אחר.
107. עוד אישר הנתבע כי (עמ' 92, ש' 3-1) –
ש. אם שרה לא היתה מראה את הכספת או לא היתה אומרת, אולי היו מצטברים מיליון שקל.
ת. אין לי תשובה. לא יודע מצב עתידי. אולי הייתי מתפקח (צ"ל מתפכח ס.א.) ומדווח למנהל הגז או לתובעת על נוכחות הכספים.
108. לא יכול להיות ספק מדברים אלו לגבי כוונת הנתבע באפסון הכספים בכספת – כוונה להסתירם ולא לשמרם עבור התובעת. שוכנענו שהנתבע לא הסתירם בטעות או בהיסח הדעת, גם לא ברשלנות או אי סדרים, אלא במכוון לשימושו הפרטי. טפסי ווינר וקבלות הימורים עם סכומים משמעותיים של מט"ח יכולים להסביר התנהלות זו של הנתבע.
109. התנהלותו של הנתבע כפי שפירטנו עד כה, הסבריו הקלושים, העובדות שאין עליהן עוררין, מעמדו של הנתבע אצל התובעת, פרק הזמן הארוך שכיהן בתפקידו, כולם מעידים כי הכסף נשמר עבורו ולשימושו וכל הסבר אחר אינו הגיוני בנסיבות העניין. הנתבע העביר כספים לשרה גם שלא ביקשה. פעולות אלו של הנתבע מחזקים את מסקנתנו כי ביקש לקנות את שתיקתה והמשך שיתוף הפעולה מצידה בין היתר שמירת הסוד.
110. נוסיף, אף טענת הנתבע, התרשמנו כי שרה אכן קיבלה ממנו כספים במזומן. שרה מסרה את הכספים הללו במעמד פתיחת הכספת לרוני ואתי, ומסרה כספים נוספים ששמרה בביתה לאתי. עדותה לגבי קבלת הכספים מהנתבע ולא מהכספת, כי לא עשתה בהם שימוש וכי הנתבע שכנע אותה לקבלם כהלוואה, גם שלא הייתה זקוקה להם נמצאה אמינה בעינינו (ראו עמ' 71, ש' 17-5).
הנתבע טען כי כספים אלו אינם רלוונטיים לעניין טענת ההשבה שכן היו בחזקת שרה (סע' 45 לתצהירו), אולם אין לקבל טענה זו. מעטפות 29 ו-30 אחת מארנקה של שרה והשנייה מביתה, היו עם לוגו של התובעת (ראו עמ' 33-32 לתצהיר אתי). ראיה לכך ששרה ביקשה להחזיר את הכספים לתובעת ולא לנתבע כספים שקיבלה ממנו ישירות.
111. התנהלות הנתבע בתום התשאול ביום 14.07.2020, מעלה חשש שאכן כטענת התובעת, התכוון להוציא דברים ממשרדו. אף שנדרש הנתבע לצאת לחופשה ולא להיכנס למתקן, הוא החליט לנסוע ממשרדי התובעת בנתניה ישירות למתקן בקריית אתא בניגוד להנחיה שקיבל. ראו עדותו– "באתי פיזית בניגוד להוראה שלה (של רוני ס.א.)." (עמ' 95, ש' 25-24). טענת הנתבע שהיה חייב להגיע למתקן כדי לעדכן את האחראי על הבטיחות שהוצא לחופשה היא טענה מאולצת. עובד שכעת הטיחו בו האשמות של התנהלות אסורה, בקשו ממנו לא לקחת את מחשב העבודה והוצא ה'סים' מהטלפון שלו, צפוי שיתנהל אחרת. בכל אופן הנתבע העלה סוגיית הבטיחות בפני רוני וזו הבהירה לו שהעניין יטופל (עמ' 85-84 לתמלול השיחה מול רוני, עמ' 93-92 לתצהיר ערן).
112. לא הייתה כל סיבה, לאחר דברים אלו, שהנתבע יחשוב שהוא אחראי על בטיחות הפעילות במתקן בשלב זה. ייאמר כי גם החוקר הבטיח קודם לכן שיטפל בענייני החירום (עמ' 82 לקובץ תצהיר ערן, עמ' 74 לתמלול).
113. נוסיף כי אילו הסבר הנתבע אכן היה נכון, היה פונה לאנשי הבטיחות כמצופה, ולא ישירות למשרדו. עדותו כי פנה מיד למנהל האחזקה (פרו', עמ' 95, ש' 20), לא פורטה בתצהירו, וממילא נסתרה בתצהיר ערן כי הנתבע הוצא ממשרדו בהוראת התובעת (סע' 21 שם). משכך ובנסיבות העניין הגעת הנתבע למשרד חשודה בעינינו.
114. נוכח התנהלות הנתבע משך השנים, והמסכת העובדתית שנפרשה לעיל, אנו קובעים כי התובעת הרימה את הנטל המוגבר המוטל עליה ויש לקבוע כי הנתבע נטל לידיו שלא כדין כספים שהיו אמורים להגיע לתובעת, לא יידע אותה לגבי קבלתם והוציאם משליטתה, מתוך כוונה להשאירם בשליטתו ובחזקתו. במעשיו הוכיח כי לא התכוון להודות במעשים או למסור הכספים לתובעת.
סיכום ביניים
שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל המוגבר המוטל עליה בהליך אזרחי למעשים המיוחסים לנתבע – גניבת כספים, שימוש לרעה בתפקידו ומעילה באימון.
קשרים אסורים עם חברות מתחרות
115. מכלל הראיות שהונחו לפנינו הוכיחה התובעת כי הנתבע היה בקשרים עם עובדים מחברות מתחרות שלא לצורכי העבודה, מבלי להודיע לתובעת וללא קבלת אישורה לכך.
116. בסעיף 35 לתצהירו הודה הנתבע שבמהלך שנות פעילות רבות מתפתחת מערכת יחסי עבודה עם עובדים גם מחברות אחרות או מעבר לכך. מתמלול חקירותיהם של שרה והנתבע עולה כי הנתבע נפגש עם עובדים מחברות גז מתחרות, אכל איתם ארוחות, לפחות בימי שישי, שבהם לא עבד. עוד הוכח כי הנתבע נסע לתורכיה וביקר במפעל גז מלווה על ידי עובדים מחברות גז מתחרות.
117. מקובלת עלינו טענת התובעת כי בהתנהלותו זו הפר הנתבע את ההנחיות במקום עבודתו והפר כלל חשוב האוסר על קיום מפגשים עם עובדי חברות מתחרות ללא קבלת אישור התובעת – המעסיקה.
118. טענת הנתבע, כי כלל לא הייתה הגבלה בהסכם העסקתו לקיום קשרים מול מתחרים אינה יכולה להתקבל. נכון כי בהסכם העסקתו אין סעיף מפורש האוסר על קיום קשרי חברות עם נציגי חברות מתחרות (וגם התובעת לא הפנתה לסעיף מסוים, אלא בכלליות), אולם הנתבע ידע היטב כי יש הנחייה מפורשת של התובעת, גם אם לא בהסכם העסקתו, לא להיות בקשרים עם נציגי חברות מתחרות.
119. כפיר העיד שגם אם לא הועבר מידע בפגישות הנתבע עם מתחרי התובעת, עצם הפגישה היא אסורה וכי יש נוהל כתוב ונעשו הדרכות. עמ' 84, ש' 33-29. אסמכתות צורפו לתצהיר כפיר.
120. כפיר העיד כי כל הליך החקירה הסמויה החל לאחר שהצטברו אצלו כמנכ"ל עדויות וחשדות. הוא הסביר כי החליט על החקירה רק לאחר שהיו הרבה סימני שאלה ומספיק סימנים מחשידים, כיוון שהנתבע היה איש אמונו ולא רצה לבזותו בצורה שלא תאפשר לו לעבוד בצורה תקינה (עמ' 86, ש' 11-8). התרשמנו מאמינות עדותו של כפיר.
121. בתשאול שנעשה ביום 14.07.2020, הסביר הנתבע לגבי תכלית האיסור לקיים קשרים מול גורמים בשוק הגז –
"בגלל האפשרות שייווצר קרטל, קרטל לתיאום מחירים או תיאום עמדות לגבי לקוחות, באו והנחו אותנו מעבר, אני מחברת הגז מעבר לבטיחות, אסור לי לדבר איתם, אסור לי לגשת אליהן, אסור לי לשמוע מה שלומו, אסור לגעת בזה רק בטיחות. והחלפת שירותים שמתבצעת. אני שולח מלגזה, הוא שולח מלגזה – מחליפים, תעודות משלוח, יצא לפה." עמ' 62 לקובץ תצהיר ערן, עמ' 55 לתמלול, ש' 7-3.
באותו מעמד הכחיש הנתבע את קיום קשרים כאלו בתוקף –למשל, טען שהקשרים היחידים שיש לו מול גורמים בשוק הגז, הם קשרי עבודה והדגיש כי אין לו קשרים מעבר לכך (בעמ' 60 לתצהיר מגיני, עמ' 52 לתמלול).
122. גם בהמשך התשאול התעקש הנתבע כי המפגשים שהיו מול נציגי חברות מתחרות, נעשו באופן שקוף ולגיטימי למשל בעמ' 63 לקובץ תצהיר ערן, עמ' 56 לתמלול, ש' 15-13, הסביר הנתבע כי "היו כמה מפגשים פה שבוצעו, אז הנהלת החברה ידעה מראש שאני הולך לדברים האלה."
כשהחוקר לחץ ושאל לגבי השתתפות באירועים חברתיים כמו חתונה, ענה הנתבע מבלי לחזור בו מהכחשתו לקיום מפגשים כאלו (ש' 21-17 שם) –
"שום דבר, זה מנוע והם נמנעים גם מלהזמין אותנו. עכשיו כמובן שישנם רגולטורים שמסתובבים אצלנו במתקן בהרחבה יותר, זה איכות הסביבה, כיבוי אש, כל הגורמים שנותנים לנו אישורים – אז גם, יש לנו מגע עם החברות לאחרונה היתר יעדים, בא הממונה על היתר יעדים בא אליי למתקן, אמר לי יהודה תאסוף את כל האנשים אצלך, ניתן הרצאה, הנחיה מה הגיע.."
123. אולם, כאשר הונחו לפני הנתבע ראיות מפלילות לגבי הקשרים הללו –(עמ' 84 לקובץ ערן, ש' 24) הוא שינה את גרסתו, ופירט מיהם החברים שהוא אכל עימם – אברהם דץ, אביגדור עם זאת הכחיש כי מדובר בקשרים חבריים (ראו עמ' 85 לקובץ, עמ' 77 לתמלול, ש' 21-7 שם).
124. בהמשך הכחיש הנתבע כי היו לו קשרים מעבר לארוחות משותפות כפי שהודה מעט לפני כן (בעמ' 86 לקובץ, עמ' 78 לתמלול). אך כשנשאל לגבי נסיעות לחו"ל, השיב שנסע לפני הרבה זמן עם פארוק (ש' 22-13 שם). מעט לאחר מכן, הנתבע הודה שהנסיעה למעשה הייתה בינואר 2020 חודשים בודדים לפני שיחת התשאול (עמ' 89 לקובץ, ש' 23-22).
125. שרה אישרה בתשאול דאז שלנתבע יש קשרים עם נציגי חברות מתחרות והצביעה על עבדו גז, עמ' 13 לתצהיר ערן, עמ' 5 לתמלול, ש' 8 שם. בהמשך הבהירה כי "הם חברים. מותר להיות חברים אחרי העבודה.." ש' 20 שם, והצביעה על רמון כחבר הנתבע (ס' 22 שם). וכי הנתבע נהג לאכול ארוחות בוקר בימי שישי עם אביגדור מנהל פז גז, לפחות עד שנה קודם למועד התשאול (עמ' 26 בקובץ תצהיר ערן).
126. כאמור הציגה התובעת הנחיות לגבי איסור קשרים עם נציגי חברות מתחרות, נספח ד לתצהיר כפיר, מצגת החברה, נספח ה – הודעות דואר אלקטרוני שהתובעת הפיצה כדי להבהיר את איסור הקשרים הללו.
127. טענות הנתבע לגבי מהות האיסורים, תחולתם עליו, נפקותם וכו', הם תירוצים קלושים להתנהלותו ואיננו מקבלים אותן. הנתבע היה מנהל בכיר בחברה, ידע ידוע היטב את נהלי החברה ותכלית האיסור על קשרים מול עובדים בחברות מתחרות כפי שהבהיר בתשאול שנעשה מולו. עדותו כי אינו חייב דין וחשבון לגבי חופשות פרטיות שלו (ראו עדותו, עמ' 96, ש' 26-22), אינה יכולה להתקבל. גם היתממותו כי שאלו אותו על חתונות ולא על חופשות, אינה הולמת את התפקיד הבכיר שבו כיהן, ואת האחריות הרבה לצידו (שם, ש' 32-31).
128. שמנו לב כי הנתבע התחמק במתן תשובותיו. כך שהמשיך להפנות לפגישות שקיים בעבודה לבד או בליווי נציגים אחרים מהתובעת כולל ארוחות אתם תוך התעלמות מכוונת מההבחנה בין מפגשים מאושרים לצרכי עבודה לבין מפגשים חברתיים או מחוץ לשעות העבודה.
129. הפניית הנתבע בסע' 133 לסיכומיו, לעמ' 4 במצגת לגבי נהלי התובעת אינה תומכת בטענתו כי נהלי החברה לא אסרו במפורש על קשרי חברות עם נציגי חברות גז בזמן הפנוי של המנהל, אלא מוכיחה דווקא כי הנתבע אישר שהוא מכיר את המצגת, והסכים להנחיות התובעת כפי שהובאו בה.
130. בעמ' 2 לאותה מצגת (נספח ד לתצהיר כפיר), רשמה התובעת –
המשמעות המעשית:
• כל הסכמה / הבנה בין גורמים עסקיים שעלולה לפגוע בתחרות – אסורה!
• אינו מחייב קיומו של הסכם כתוב, או את ביצועו בפועל – די בהסכמה
• יש לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע לקיום קשרים עם המתחרים, בכל הדרגים. כל קשר, אפילו "תמים", עלול להתפרש כניסיון לקיים הסדר כובל." (ההדגשות במקור)
131. בינואר 2019, הוציאה התובעת הנחיה מפורשת שבה פירטה את הדין נוכח מקרה שהועמדו לדין חברות ונושאי משרה בתחום הגז בשל אישום בעבירות פליליות בתחום ההגבלים העסקיים, בסיום ההסבר לגבי חשיבות השמירה על הדין, הבהירה (ראו עמ' 33 לקובץ תצהיר כפיר) –
"הכלל החשוב ביותר בנושא הזה, הוא פשוט לא להיות בקשר עם אף גורם או עובד של יתר חברות הגז בשוק. הכלל הזה בוודאי נכון לגבי קשרים עסקיים-מסחריים אבל הוא נכון גם לגבי קשרי חברות וכו'.
ככל שמתוקף התפקיד שלכם אתם נדרשים להיות בקשר עם נציג של חברת גז אחרת, חשוב לעשות את זה רק לאחר קבלת אישור מהנהלת סופרגז."
132. לא יכולה להיות הנחיה יותר מפורשת מכך. ודי לקרוא את תמלול התשאול שנעשה מול הנתבע כדי להבין כי הוא ידע היטב מהם קשרים בעייתיים ולא פלא שטרח להסתירם. רק לאחר שעומת עם ממצאי חקירת התובעת ובלית ברירה, הודה.
133. בהינתן כי על התובעת חלים איסורים וכללים ברורים לגבי קשרים עם מתחרים, היא לא שלטה בזמנו הפרטי של הנתבע ולא פגעה בזכויות יסוד חוקתיות כטענתו.
134. לסיכום – יש לקבוע כי הנתבע קיים קשרים עם גורמים בחברות מתחרות, קשרים שעליהם לא דיווח ולא הצהיר לפני התובעת, קשרים אסורים עם גורמים שנאסר עליו ליצור עימם קשר למעט קשרי עבודה מדווחים, או לאחר קבלת רשות מעסיקתו.
טענות הנתבע להפליה לעומת שרה
135. שרה הכחישה את טענת הנתבע כי התובעת הבטיחה לה שתקבל את כל המגיע לה וכי לא "רוצים אותה" (עמ' 72 ש' 31-30). שרה לא זכרה מה כתוב בהסכם אך העידה כי לא קיבלה את מלוא זכויותיה (עמ' 73, ש' 2). עוד העידה שהתובעת לא איימה עליה שלא תקבל כספים אם לא תשתף פעולה (עמ' 75, ש' 30).
136. התובעת התייחסה למעמד השונה של שני עובדיה הקשורים לפרשה מושא ההליך – מנהל מתקן אל מול מזכירה; מכירת הברזים הייתה ביוזמת הנתבע והוא שיתף את שרה כדי לשמור על המכירות בסוד והעביר לה כספים מכספי המכירות שקיבל תמורת שתיקתה; שרה חשפה את הפרשה; פערי הכוחות וחששות שרה למקום עבודתה; קשרי הנתבע עם גורמים מתחרים.
137. ראו עדות רוני לגבי מעמד שרה, עמ' 29, ש' 13-11 –
"שרה אמרה שעשתה כל מה שיהודה אמר. יהודה ניהל הכל במתקן. שרה היתה עם יכולת אחריות והשפעה מאד מצומצמים והיתה מזכירתו לאורך שנים. עשתה כל מה שהוא אמר, כמו יתר האנשים במתקן."
138. אנו סבורים שאין לקבל את טענת הנתבע להפליה. התובעת בחרה לנהוג כלפי כל עובד באופן שבו פעלה על בסיס שיקולים ענייניים. ההסכם מול שרה לא הוצג לפנינו. עם זאת שרה העידה כי בהסכם עם התובעת נשלל ממנה פדיון ימי מחלה. והעידה באופן נחרץ כי לא הובטח לה כלום בתמורה לחשיפת הפרשה ועדותה. נזכיר כי ממכתב הפרקליטות שהוגש לתיק הוחלט להגיש כתב אישום גם נגד שרה.
139. אשר על כן, טענת הנתבע להפליה נדחית.
140. נפנה כעת לדון בסעדים שביקשה התובעת, נוכח הקביעות העובדתיות שהוכרעו לעיל.
חובת ההשבה
141. חובות האמון ותום לב הינן בבסיס יחסי העבודה, מכוח חוזה העבודה שנוצר, מכוח דיני החוזים, הפסיקה והשכל הישר. ולא נדרש כי יהא בהסכם העבודה תנאי זה או אחר, כדי להחילן על עובד, ובפרט משמדובר בעובד בתפקיד ניהול בכיר כתובע. כפי שנאמר – "יחסי העבודה כיחסי שיתוף מתמשכים, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם, ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים."
142. התובעת עותרת לפיצוי ממוני – השבת סכום הגזל שהרוויח הנתבע בפעולותיו האסורות, זאת מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
143. נוכח הכרעתנו לעיל, הרי שהתובעת זכאית לפיצוי זה. אולם, התובעת לא הוכיחה את מלוא הסכום הנתבע בהשבה. לא נפרט לגבי כל אחד מהסכומים להם טוענת התובעת, חישוביה, ומדוע איננו מסכימים שהוכחו, אלא נסביר מה הוכח בפועל.
144. אין חולק כי מכירת הברזים הייתה לחברת מרקוביץ' בלבד. מעובדה זו אין להסיק כי הברזים שנמכרו הם רק ממכלים שנשלחו למרקוביץ' לגריטה. מעדויות התובעת שוכנענו כי הברזים הופרדו גם ממכלים תקינים מהלך בדיקות תקינות. מקובלת עלינו הנחת התובעת כי הנתבע מכר גם ברזים אלו למרקוביץ'. משכך, אין בהכרח קורלציה בין מספר מכלי הגריטה לבין מספר הברזים שנמכרו (ראו עדות ריקי, עמ' 63 לפרו').
145. התובעת הגישה באמצעות תצהיר ריקי מסמכי התחשבנות עם חברת מרקוביץ', רובם ככולם – משנת 2016 ואילך. אך לא המציאה ראיות לגבי מספר מכלים שעברו בדיקת תקינות אך לא נפסלו ובכן לא נשלחו לגריטה גם שהברזים שלהם הופרדו והותקנו ברזים חדשים, ולא נעשה תשאול מול מרקוביץ' כדי לקבל נתונים מדויקים להיקף המכירות (עדות ערן, עמ' 31, ש' 15-14).
146. אי לכך אין בידינו שום מידע מדויק לגבי היקף הברזים שמכר הנתבע.
147. התובעת לא הוכיחה כי הנתבע עסק במכירת ברזים לפני שנת 2016. לדברי שרה, עד לשנת 2016 מי שטיפל בברזים היה גולדשמיט. עדות שרה לא נסתרה. גולדשמיט לא זומן לעדות ולא הובאו ראיות לגבי מספר הברזים שהופרדו עד לאותה השנה ואם הייתה לנתבע מעורבות בטיפול בהם.
148. הנתבע אישר כי הפעילות מול חברת מרקוביץ' הייתה משנת 2016, (ראו סע' 74 לעיל) כך גם אישרה שרה.
149. להבנתנו גם אם עד לשנת 2016 הועברו המכלים לרמלה, ייתכן שהברזים הופרדו קודם ונשארו במתקן בקרית אתא והנתבע מכר אותם לאחר מכן. ריקי העידה שלא ידוע לה שהברזים הועברו לרמלה ונמכרו שם (עמ' 61, ש' 32-31 לפרו') –
"ש. לפני 2016, האם הברזים הועברו לרמלה ושם נמכרו?
ת. לא שידוע ואין תיעוד להעברת ברזים למחסן רמלה. "
150. אולם, משלא הוצגו ראיות מניחות את הדעת להוכחת הטיעון לעיל, גם שנמצאו מעטפות ללא תאריך, אי אפשר להיעתר לסעד ההשבה לתקופה הקודמת לשנת 2016.
151. התובעת הציגה נתונים לפעילות גריטת מכלים מול מרקוביץ' משנת 2016 ואילך, וזאת בהתאם למעטפות שנמצאו בכספת (עדות ריקי, עמ' 64, ש' 8-7). אין תיעוד במערכת שמכלים המיועדים לגריטה נמכרו למישהו חוץ ממרקוביץ'. מעדות ריקי בצירוף הטבלה שסיכמה את הנתונים בנספח א לתצהירה, עמ' 13 שם, אכן הפעילות של גריטת המכלים מול מרקוביץ' גברה משמעותית מאותה השנה ואילך. קודם לכן, בשנת 2014, רכשה מרקוביץ' רק 118 מכלים, שנת 2015 לא רשומה כלל בטבלה.
152. אין לתובעת ראיות לקבלת כספים על ידי הנתבע, בתמורה למכירת הברזים מעבר למה שנמצא בכספת, במשרד ואצל שרה (עדות ריקי עמ' 61 ש' 19-18, 27-26)
153. מנגד הודה הנתבע כי מכר למרקוביץ' כל רבעון, ורשם את המכירות בפתקים. הכספים הוכנסו לכספת ונותרו איך שהם (פרו', עמ' 89,90). כפי שקבענו קודם תאריכי המעטפות מצביעים על הפקדות בתדירות גבוהה יותר מפעם ברבעון. הנתבע אף הודה כי החזיק בכספת כספים של החברה ובכלל זה מאות אלפי השקלים שטענה להם (סע' 5 בנספח ח', עמ' 101 לקובץ תצהיר אתי).
154. לאור האמור, בהיעדר ראיות אחרות ומשלא ניתן לקבוע סכום השבה באומדנא, אנו קובעים כי הסכום שהוכח הוא הסכום בהתאם לרישומים על המעטפות לרבות המעטפות הריקות. הסכום אליו הגענו מתיישב עם הודאת הנתבע, מחיר השוק לפליז 9-10 ₪ לקילו עמ' 90 וכי היו יותר מ- 20 מעטפות ובכל מעטפה סדר גודל של 10,000 ₪ (עמ' 92).
155. להלן החישוב –
מעטפה סכום מעטפה סכום הערות
1 12200 15 5450
2 6480 16 4960
3 5000 17 11000
4 1500 18 6900
5 7200 19 13020
6 7164 20 5880
7 8120 21 12000
8 5510 22 10656
9 8750 23 7150
10 5150 24 אין סכום
11 9880 25 13200 ריקה
12 9530 26 1151 ריקה
13 13500 27 10030 ריקה
14 3800 28 7650 ריקה
סה"כ 212,831
156. יוער – כי הסכום שהוכח כי נטל הנתבע שלא כדין הוא בסך 227,851 ₪, שכן אנו כוללים בסכום זה את הכספים שנמצאו אצל שרה (15,020 ₪). אולם נוכח חישוב התובעת בסיכומיה, נראה כי לא כללה את הכספים שנמצאו אצל שרה בחשבון הכספים שהועברו למשטרה, ומכאן כנראה אלו נותרו בידי התובעת.
157. בהתאם לראיות שהונחו לפנינו הכספים שנמצאו בכספת הועברו למשטרה במסגרת ההליך הפלילי בתלונה שהגישה התובעת נגד הנתבע. אף שהתובעת הסכימה לקזזם בכפוף להשבתם לידיה, אלו כספים הנמצאים בחזקת המשטרה ובסמכותה ואיננו יכולים לתת לגביהם הוראות או התניות.
158. על כן, על הנתבע להשיב לתובעת סך של 212,831 ₪.
שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת
ס' 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובעים כי מעסיק יכול לשלול מעובד פיצויי פיטורים במלואם או בחלקם, בנסיבות המצדיקות זאת ובהתקיים הנסיבות כמפורט שם. סע' 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, מחיל הוראות אלו לעניין ההודעה המוקדמת.
"התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד'". (ההדגשה במקור)
הנטל להוכיח את התנאים לשלילת הפיצויים כאמור, מושת על המעסיק. כן חייב להימצא קשר בין ההתנהגות המיוחסת לעובד בגינה שולל ממנו המעסיק את פיצויי הפיטורים, ולפיטורים עצמם.
שלילת פיצויי פיטורים מעובד נעשית במקרים קיצוניים מאוד ובמשורה, והיא נמצאת 'בגבול העליון של רף הענישה'. בשים לב כי "שככלל הפיטורים עצמם הם עונש כבד לעובד, שהוא כשלעצמו גודע את מטה לחמו של העובד. לכן שלילת פיצויי פיטורים כאשר היא מצטרפת לפיטורים תעשה במשורה ו"במקרים הקיצוניים ביותר." וכן כי, ככל הנראה, חלק מהפיצויים מופקדים בקופה פנסיונית, לתכלית פנסיונית.
בפרשת מאפיית אבגר נעשתה סקירה מקיפה לנסיבות לשלילת הפיצויים – "בעניין בובילב נשללו פיצויי הפיטורים במלואם מעובד שעבד קרוב לשנתיים בחברה העוסקת בפיתוח ושיווק מערכות וחומרים להדפסה בתלת מימד. הוכח כי העובד גנב ממוצרי החברה ומכר אותם באופן פרטי ב. ebay הגניבה באותו עניין הייתה מתמשכת - לאורך מרבית תקופת עבודתו ושיטתית, – כאשר מעקב שערכה החברה לאחר הגילוי גילה כי במשך 16 ימים גנב העובד 20 פריטים, ובהיקפים משמעותיים – לאור ערכם של הפריטים שתומחרו באלפי דולרים. היקפי הגניבה כומתו על ידי החברה בלמעלה מחצי מיליון ש"ח, ובית הדין האזורי מצא כי היקפים אלו לא הוכחו, אך חייב את העובד בתשלום פיצוי בגין גניבות שכן הוכחו בהיקף של למעלה מ 100,000 ש"ח. בעניין שיליץ נשללו פיצויי פיטורים במלואם מעובד שעבד כ13 שנה כמנכ"ל עמותה. בין היתר מהטעם שהעובד ניצל את מעמדו הבכיר ונטל לכיסו כספים בהיקף של מיליוני שקלים, תוך שהוא מאפשר גם לאחרים ליטול לכיסם כספים שלא כדין ... בעניין טוליפ שלל בית הדין באופן מלא את פיצויי הפיטורים מעובד שהועסק כשנה, ובמהלכה מעל באמון החברה וייעץ ללקוחות אחרים לפנות לעסקים מתחרים בהם עסק של חברו הקרוב. עם זאת בית הדין נמנע מלחייב את העובד בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה בין הצדדים. בעניין אלוניאל דן בית הדין בעניינו של עובד שהועסק בחברה במשך כשבע שנים, בתחילה כעובד מסעדה ולאחר מכן כטכנאי מחשבים והודה כי התקין תוכנות מחשב של החברה במחשבים של אנשים פרטיים תמורת תשלום. בית דין זה קבע כי יש לשלול 80% מפיצויי הפיטורים כך שבמקום סך של 20,055 ש"ח יהיה העובד זכאי לסך של 4,011 ש"ח. בעניין שוקרון הוכח בבית הדין האזורי שעובד ביצע מעילה בהיקף נרחב שגרמה למעסיקה נזקים של ממש והפיקה לעובד רווחים משמעותיים .. נקבע כי העובד מכר פסולת ברזל של המעסיקה, קיבל טובות הנאה משבעה ספקים שונים של המעסיקה ספקים מולם עבד כקניין, וכן קשר קשר עם ארבעה ספקים מולם עבד להעלאת מחירי הסחורה שרכש עבור המעסיקה ושילשל את כל הרווחים מפעולות אלו לכיסו. בהתאם לקביעות בית הדין הנזקים שגרם העובד למעסיקה, וכן רווחיו מהמעילה כומתו לסך של למעלה ממליון ש"ח (בהתפלגות שונה עבור כל אחד מרכיבי המעילה). לנוכח חומרת המעשים אישר בית דין זה באופן עקרוני את קביעת בית הדין האזורי לפיה יש להשיב למעסיקה את כספי הפיצויים שהופקדו בקרן הפנסיה. יחד עם זאת באותו עניין היו הכספים צבורים בקרן פנסיה וותיקה ושלילתם עשויה לפגוע בזכאות המערער לקצבה עבור כל החודשים בהם הופקדו כספי הפיצויים, ולכן נקבע כי במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגד המערער ישקול רשם ההוצאה לפועל אם ניתן לממש את פסק הדין מבלי למשוך את הכספים מהקרן. הנה כי כן עולה כי שלילת מלוא פיצויי הפיטורים יוחדה למקרי הקצה שבהם פגיעת העובד במעסיק הוכחה מבחינת היקפה, התמשכותה ופגיעתה."
בפרשת מאפיית אבגר עצמה, הקל בית הדין הארצי עם העובד, שבבית הדין האזורי, נשללו ממנו הפיצויים במלואם. וזקף לזכותו את העובדה כי הוכחו שלושה מעשי גניבה, אולם לא הוכח הסכום שנגנב ולא הוכחה שיטתיות או היקף גניבות. אף כי קבע כי אכן מעל העובד באמון המעסיק, בפרט בנסיבות מינויו למנהל (על רקע מחלה ופטירת בעל המאפיה), המגיעות כדי חוסר תום לב מובהק, אולם לא הוכחה פגיעה אנושה או אחרת ברווחיות העסק ובהתנהלות מול לקוחות. כן בחן את נסיבותיו האישיות של העובד – עבד הרבה שנים, התחיל צעיר ונתן מיטב שנותיו לעסק, ראיה האמון שנתנו בו עת מונה למנהל, וכי איבד את מטה לחמו כתוצאה ממעשיו. בסיכומו קבע כי מעשי הגניבה הם לא ברף העליון והפחית שלילת הפיצויים ל-50%.
159. סע' 17 לחוק הוא המנחה אותנו. משאין טענה לתחולת הסכם קיבוצי ספציפי, נפנה להוראות בתקנון העבודה בתעשייה עליו נסמכת התובעת (ראו סע' 115 לסיכומיה). . אלו קובעות כי –
סע' 53 – "עשה העובד אחת מאלו:
...... ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה; ......
יהיה צפוי:
א. להפסקת עבודה זמנית;
ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;
ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.""
סע' 55 לתקנון קובע כי הישנות העבירה מחמירה האחריות בגינה.
160. לא ידוע מה גובה פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת שמבוקש לשלול מהנתבע, וכמה מסכום הפיצויים נמצא בקופה פנסיונית, אם בכלל. כך שלמעשה, איננו יודעים את כימות העונש הכספי שמבוקש לגזור על הנתבע כתוצאה מהצו ההצהרתי הנדרש.
161. במסגרת השיקולים שיש לשקול בעת הכרעה בשלילת פיצויי פיטורים ייבחנו חומרת המעשים לצד נסיבותיו האישיות של העובד – לחומרא – חומרת המעשים שהובילו לפיטורים, הנזק למעסיק – ממשי ותיאורטי, היקפו והשלכותיו, תדירות המעשים, תקופת העבודה, מעמד העובד, תפקידו ומידת האמון הנובעת ממנו, לרבות הפרת האמון, שחומרתה גוברת ככל שהתפקיד בכיר, או דורש יחסי אמון וככל שיחסי העבודה ממושכים, השפעת המעשים על מקום העבודה – על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה והיקף ההרתעה; לקולא – תפקוד העובד בעבודה ותרומתו למקום העבודה, משך תקופת העבודה, המשליכה על עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובבני משפחתו, בשים לב לסכום שיוותר למחייה, ככל שיישללו הפיצויים, נסיבות אישיות – גיל, מצב משפחתי, מצב בריאותי ויכולת השתכרותו בעתיד.
162. אף הפירוט הרב בסיכומי התובעת לעניין זה, העלה הנתבע טענות מעטות לסיבות שבגינן אין לשלול ממנו את הפיצויים וההודעה המוקדמת. בעיקר נסמך על כי הראיות נסיבתיות בלבד וטען כי בעניינו לכל היותר מדובר ברשלנות (סע' 107 לסיכומיו). הנתבע לא הציג מצב אישי מיוחד, כלכלי או בריאותי ולא הביא ראיות כדי להקל איתו כנגד דרישת התובעת לשלול את זכותו לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. עם זאת נבחן את שיקולים בהתאם לתשתית העובדתית שהונחה לפנינו, כלהלן.
163. במסגרת השיקולים לחומרא – נציין את תפקידו של הנתבע, תפקיד מנהל מתקן גז, תפקיד בכיר בהיררכיה הארגונית של התובעת, הנושא בצידו באחריות רבה; מעשי הגניבה שהוכח כי ביצע הם חמורים. הן לגבי ה'מנגנון' שפעל בו הנתבע בשיטתיות – מכירת ברזים במובחן משאר המכירות, קבלת מזומן במכוון ואי דיווח על המכירות, והן לגבי תדירות המעשים, לפחות פעם ברבעון (לפי הודאת הנתבע עצמו) והן לגבי משך פרק זמן ארוך של לפחות כ-4.5 שנים והן לגבי הסכום שהוכח כי נטל שלא כדין – 227,851 ₪ (ראו הפירוט בסע' 155 לעיל); הוכח כי ניהל קשרים אסורים עם נציגים מחברות מתחרות בניגוד לנהלים, והסתיר זאת משנשאל עליהם, גם באופן מפורש; השפעת המעשים הללו במקום העבודה עלולה להיות חמורה מאוד – הן היות שמנהל בכיר מעל בתפקידו והצליח לגבות כספים מבלי שאיש יבחין בו, והן נוכח המגבלות החלות על התובעת, הפועלת בשוק הגז, שמעשי הנתבע חשפו אותה לסיכון גם מהבחינה הזו; תקופת עבודתו של הנתבע ארוכה – כ-18.5 שנים, מה שמשליך על חומרת הפרת האמון הרב שנתנו בו – כפיר העיד על האימון הרב שהיה לו בנתבע; נסיבות גילוי דבר המעשים, בעת תשאול התובעת שנעשה לגבי התנהלותו – והנתבע נמנע מלחשוף הכספים שקיבל בתמורה למכירת הברזים, ונסיעתו למתקן אף ההנחיה המפורשת שלא להגיע למקום העבודה; גם עירוב מזכירתו בפרשה, נזקף לחובתו.
164. השיקולים לקולא – נזקוף לטובת הנתבע כי בהתאם לראיות בתיק עד למעשים האמורים ולמעט אלו שהכרענו בהם, לא הוכח כי תפקודו לא היה תקין בעבודה וככל הנראה, ביצע תפקידו כיאות (לראיה נספח נ/3 שאלון הערכה משנת 2006, לפיו תפקוד הנתבע משביע רצון); פרק הזמן שעבד אצל התובעת ארוך, ממושך וברי כי זהו מקור פרנסתו העיקרי של הנתבע, שנגדע, הגם בשל המעשים שביצע; אין אומדן של הפיצויים שמבוקש לשלול, אין פירוט של הסכום המופקד ואם הפיצויים מופקדים בקרן פנסיה ותיקה, כך שאיננו יודעים את מידת הפגיעה הממשית בעובד וביכולתו לקיים עצמו לאחר גיל הפרישה; לצד זאת, נתבעו סעדים כספיים נוספים שנותנים מענה (גם אם לא מלא לגישתה) על נזקים שנגרמו לתובעת.
165. אף כי מדובר במקרה הנמצא ברף הגבוה של מעשי הפרת אמון וגניבה שיכול עובד לבצע, בהינתן תדירות המעשים והיקפם, מעמד הנתבע במקום העבודה, אופי המעשים ומנגנון הפעולה, מצאנו לנכון שלא לשלול לחלוטין את כספי הפיצויים מהנתבע אלא 65% מהם ושלילה מלאה של דמי ההודעה המוקדמת. זאת בעיקר בשל שנעתרנו לסעדים נוספים שנתבעו; נוכח תקופת העבודה המשמעותית שעבד, שברובה לא היו תלונות על התנהלותו; וכן בשל אי ציון הסכומים שמבקשים לשלול מהנתבע איננו יכולים למעשה, בשל החוסר בנתון זה, לכמת את גובה ה'עונש' הכספי שבסופו של פסק הדין, יושת על הנתבע.
166. על כן, אנו קובעים כי יישללו מהתובע65% מסכום פיצויי הפיטורים (צבורים והשלמה) ומלוא דמי ההודעה המוקדמת להם זכאי לפי הדין.
פיצוי לא ממוני בגין הפרת הסכם העסקה, הפרת חובת האמון והפרת תום הלב – 100,000 ₪
167. הנתבע טוען כי פיצוי לא ממוני נפסק במקרים חריגים, מקרה זה אינו אחד מהם. בפרט כי מדובר בחברה בע"מ שספק אם אפשר לייחס לה עוגמת נפש.
168. הנתבע התמקד בסיכומיו בטענה כי פיצוי בגין עוגמת נפש ניתן כסעד חריג, והתעלם, הלכה למעשה, כי עילת הפיצוי מושתתת, בין היתר, על הפרת הסכם העסקתו, הפרת חובת האמון והפרת תום הלב.
169. כידוע – "יחסי העבודה כיחסי שיתוף מתמשכים, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם, ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים. הנשיאה בדימוס השופטת נילי ארד עמדה על כך בעניין גירית, כך: "בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים". כאשר מדובר בעובד בכיר, מוטלות עליו חובות אמון ונאמנות מוגברות כלפי מעסיקו."
170. בסע"ש (אזורי ת"א) 53022-05-18 רקורד - סמי ואהרון כהן בע"מ - יואב פרמן (16.03.2023) (יש ערעור תלוי ועומד) נקבע כי עובד ניהל שיטות למכירת מוצרים במזומן ללא חשבונית, תוך שלשול הכספים לכיסו. תביעת ההשבה נדחתה, שכן לא הוכח היקף הגניבות, אולם נשללו הפיצויים וההודעה המוקדמת במלואם. נוסף נפסקו 100,000 ₪ פיצוי לחובת העובד שם בגין הפרת חוזה העבודה ואת חובת האמון ותום הלב ביחסי העבודה, אגב קביעה כי אלו הופרו באופן קיצוני.
171. בעניין סע"ש (אזורי ת"א) 12303-09-18 רובוגרופ ט.א.ק. בע"מ - רוני באום (06.03.2023), נקבע עובדתית כי עובד ניהל קשרים מתחרים ואסורים לפי הסכם העסקתו עם לקוחות המעסיקה, וניצל את הידע שרכש בעבודה ואת הקשרים שרקם עם הלקוחות כדי לפעול באופן פרטי ללא יידוע המעסיקה ובניגוד להסכם העבודה. בקביעת הפיצוי התחשב בית הדין, בין היתר, בכך שהעובד עבד שם 4.5 שנים ומעשיו האסורים נעשו בסיום התקופה, כי השתמש במשאבי העבודה – זמן עבודה ותיבת דואר לעיסוקיו הפרטיים, בפועל לא הוכח קיום עסק מתחרה, הפעולות שביצע חלקן התחרו בעיסוקי החברה, חלקן לא, נפסק לזכות החברה פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפרת תום הלב והסכם העסקה. בנסיבות המקרה שם נדחתה בקשת המעסיקה לשלול פיצויים והודעה מוקדמת ונאמר כי אין המקרה קיצוני כדי להיענות לסעד זה.
172. בעניין ע"ע (ארצי) 21733-02-22 ג'ג'או בימרו - קבוצת סעד (06.07.2022), נקבע כי עובד שקשר קשר של 'שותפות' עם מנהלו ויועצת חיצונית להגדיל את הסיכון למעסיקה ויצירת רווח לטובת ה'שותפות' הפר את חובות האמון ותום הלב המושתות עליו ואישרר את פסק הדין האיזורי שפסק פיצוי לא ממוני בסך 60,000 ₪ ושלילת פיצויים בשיעור 28%. עם זאת, בנסיבותיו האישיות ונוכח הסכמת המעסיקה שם, הופחת הפיצוי הלא ממוני ל-30,000 ₪.
173. ראו גם את השוואת הפסיקה בפסק דינו של כב' השופט אילן סופר בפרשת מאפיית אבגר, למקרים שבהם נדרשו סעדים של שלילת פיצויים וגם בגין הפרת אמון ותום הלב. באותו מקרה, התקבל הערעור על פסיקת פיצוי לא ממוני בסך 60,000 ₪, על דעתה החולקת של כב' השופטת אופק – גנדלר, וזה בוטל, אולם הנימוקים לגבי הביטול לא היו אחידים. השופט סופר מצא כי יש לתת חשיבות לתקופת העבודה הארוכה, שבכללותה הייתה תקינה, לכך שמעשי הגניבה לא היו שיטתיים ולא הוכח היקפם וכי בסופו של דבר, נשללו 50% פיצויי פיטורין, כך שהוא 'נענש' דיו. השופטת דיבנר לעומתו, ביטלה את הפיצוי כאמור מהטעם שלא הוכחו נזקים, ולכן מדובר למעשה בפיצוי 'ללא הוכחת נזק'. כן סברה כי אי אפשר לפסוק לטובת תאגיד פיצוי בגין עוגמת נפש.
174. בענייננו, אין חולק כי מעשי הנתבע מהווים הפרה בוטה של יחסי האמון בין הצדדים, בפרט כי מדובר ביחסים ארוכים ונוכח תפקידו הניהולי הבכיר של הנתבע.
175. עם זאת, לא קיבלנו את מלוא הנזק הממוני שתבעה התובעת ברכיב ההשבה לצד הקביעה כי על הנתבע להשיב את הסכומים שמצאנו כי הוכח שנטל שלא כדין מהתובעת.
176. הסעד למתן צו הצהרתי לשלילת הפיצויים והודעה מוקדמת שאף הוא נפסק לחובת הנתבע, מהווה סעד של פיצוי עונשי על מעשי הנתבע – ויוזכר כי לא הובאה לפנינו משמעותו הכספית של סעד זה. ברי כי מדובר בנזק משמעותי לנתבע נוסף לעצם פיטוריו.
177. נזקי הנתבעת הלא ממוניים מקבלים ביטוי בסיכון לחשיפתה לתביעה בגין הפרת איסורי ההגבלים העסקיים, פגיעה ביושרה כתוצאה מקשריו עם מתחרים, השלכת מעשי הנתבע על עובדי המתקן שניהל הנתבע ועובדי התובעת ככלל, בין היתר, פגיעה בחוקי המשמעת ובהיררכיה הניהולית.
178. בנסיבות, מצאנו כי נכון יהיה לחייב את הנתבע בסכום 40,000 ₪ בגין הפרת חובות האמון, תום הלב וחוזה העבודה.
פיצוי בגין הוצאות החקירה שערכה התובעת – 50,000 ₪
179. בסיכומיה טוענת התובעת כי חקירת מעשי הנתבע דרשה תשאול נרחב, ומפנה לתצהירי החוקרים שהגישה במסגרת עדיה. נוסף מפנה לכך שנדרשו ימי עבודה מרובים של מנהלי החברה – מיון המסמכים, ריכוזים וימי עבודה שנדרשו להליך זה ולסיום עבודתו של הנתבע.
180. בסיכומיו טוען הנתבע כי הסכומים לא הוכחו ולא הוצגה אסמכתה לתשלום.
181. ערן העיד כי הוא עובד חברה חיצונית, ולא של התובעת (עמ' 32, ש' 2), וכי ביצעו יום חקירה אחד (28.2), (שם, ש' 8). את החקירה ביום 28.2. ביצעו להב מעודה (ראו תצהירו ועדותו, עמ' 41-40 לפרו'), ודרור צור (פרילנסר, עמ' 42, ש' 23). נוסף, יריב פרגן ועידן שור, ביצעו מעקב אחרי התשאול שנעשה לנתבע ונסעו אחריו למתקן (ראו תצהיריהם). אף שבדוחות יש פירוט של שעות המעקב והוצאות, לרבות מס' ק"מ, לא הוצגו החשבונות ששולמו בגין המעקב.
182. בעניין ס"ע (אזורי ת"א) 40857-07-11 אלכסנדר פינדיורין - זיסמן בן ציון (נבו 17.05.2015) שולמו הוצאות חקירה ככל שהוכחו.
183. אף כי יש ראיה לכך שנשכרו ארבעה חוקרים לצרכי מעקב אחרי הנתבע, ומעורבותו של ערן מגיני בתחקור הנתבע ופתיחת הכספת, הרי שלא הוכחו הוצאות החקירה וגם לא כומתו כלל – אין מידע לגבי עלויות החוקרים הפרטיים, עלויות יום מעקב או עלויות מעורבותו של ערן. ברי כי כל הנתונים האלו בידיעת התובעת ולא ברור מדוע לא הציגה אותם כדי לבסס עליהם את טענותיה.
184. משכך, אנו דוחים רכיב תביעה זה.
שכר טרחה והוצאות התובעת
185. התובעת טוענת בסיכומיה כי יש להשית הוצאות לדוגמה ושכר טרחה ריאלי על הנתבע ובפרט כי שילמה לבא כוחה 120,000 ₪ בגין הטיפול בתיק, לרבות הכנת הסיכומים.
186. הנתבע טוען כי זו טענה בעלמא, שלא גובתה בחשבוניות ששולמו בפועל וכי אין מדובר בשכר ריאלי.
187. אכן לא הוצג חשבון שכר טרחתה של באת כוח התובעת בהליך זה. הדרישה לפסיקת הוצאות ריאליות נדחית.
188. התביעה שהוגשה הוגשה ע"ס 1,646,250 ₪ לחילופין 256,850 ₪ ולחילופי חילופין 200,000 ₪, מעבר לסכומי הפיצויים והודעה מוקדמת שאשרנו לשלול מהנתבע, בסיום ההליך נפסקו לחובת הנתבע סך של 212,831 ₪ בסעד חובת ההשבה וסך של 40,000 ₪ פיצוי לא ממוני. כן נקבע שיש לשלול מהנתבע 65% מפיצויי הפיטורים ואת מלוא דמי ההודעה המוקדמת.
189. בהתחשב בכל האמור, אנו קובעים את סכום ההוצאות על סך של 12,000 ₪.
190. לסיכום, על הנתבע לשלם לתובעת –
א. אנו שוללים זכאות הנתבע לפיצויי פיטורים בשיעור 65% ומלוא דמי ההודעה המוקדמת.
ב. סך של 212,831 ₪ - השבת כספים שנטל מהתובעת.
ג. סך של 40,000 ₪ בגין פיצוי לא ממוני על הפרת חובות אמון ותום הלב, וכן הפרת הסכם העסקה.
ד. סך של 12,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
191. הסכומים כאמור ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
192. על פסק דין זה זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך שלושים יום.
ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ד, (12 אוקטובר 2023), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.