בית משפט השלום בבת ים
ת"א 25402-07-21 אימפרשן מדיה בע"מ נ' מעלות הסנה 3000 בע"מ ואח'
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת אפרת אור-אליאס, סגנית נשיא
תובעת אימפרשן מדיה בע"מ ח.פ 513853820
ב"כ עו"ד יאיר זהבי
נגד
נתבעים 1.מעלות הסנה 3000 בע"מ- ניתן פסק דין
2.משה גולד- ניתן פסק דין
3.יהודה שלמה באבד
ב"כ עו"ד מאיר לפלר
4.גילעד יונתן חיים פיליפ- ניתן פסק דין
פסק דין
(בעניינו של הנתבע 3)
האם הנתבע 3 היה דירקטור בנתבעת 1 במועדים הרלוונטיים לתובענה זו? האם יש לחייב אותו בחובות האחרונה כלפי התובעת?
ככל שלא והתביעה כנגדו תדחה, האם יש לפטור את התובעת משלום הוצאותיו בשל הסכמות בין הצדדים על ויתור חיוב בהוצאות?
אלו השאלות שעמדו לפניי בפסק דין זה.
אציין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את מכלול הטענות והראיות שלפניי, באתי לכדי מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע 3 להידחות ועל התובעת לשאת במלוא הוצאותיו.
טענות הצדדים
טענות התובעת
1. עסקינן בתביעה כספית על סך של 172,178 ₪, אשר הוגשה ביום 13.7.2021.
2. התביעה הוגשה על ידי התובעת, חברה בע"מ המספקת שירותי שיווק ופרסום ברשת האינטרנט, כנגד ארבעה נתבעים. הנתבעת 1 (להלן "החברה") שביקשה לקבל שירותי פרסום מהתובעת, הנתבעים 2-3 דירקטורים בה ומנהלי פעילותה יחד עם הנתבע 4 והנתבע 4 גם כמי שחתם על ההסכם מטעם הנתבעת 1.
3. לטענת התובעת, בימים 1.7.2020 ו-6.10.2020 נחתמו בין התובעת לבין החברה, באמצעות הנתבע 4, הסכמים במסגרתם היה על התובעת לפעול לפרסום שני פרויקטיי נדל"ן עבור החברה ומנגד הנתבעים התחייבו לשלם לתובעת סכום כולל של 224,715 ₪ בתוספת מע"מ.
4. התובעת טענה, כי הגם שהיא מילאה את חובותיה על פי ההסכם, הנתבעים סירבו לשלם את התמורה החוזית וטענו כי החברה נמצאת בקשיים כלכליים המונעים ממנה את ביצוע התשלום.
5. לטענת התובעת היה על מנהלי החברה ומי שחתם מטעמה לוודא כי באפשרותה לפרוע את חובותיה, בטרם החתימה על ההסכמים.
6. משפניות ב"כ התובעת לנתבע 4 לצורך הסדרת התשלום לא הועילו, נאלצה התובעת לנקוט בהליך משפטי זה.
7. לטענת התובעת, ההסכם שבין התובעת לחברה הופר, כי במעשי החברה יש משום חוסר תום לב קיצוני, כי הנתבעים 2-4 הונו אותה כשלקחו על עצמם התחייבויות שידעו שלא ניתן לפרוע וכי בתנאים אלו מתקיימים התנאים להרמת מסך לפי הדין.
טענות הנתבע 3
8. הנתבע 3 (להלן "הנתבע") הגיש כתב הגנה ביום 21.3.2022. יצוין כי כתב הגנה הוגש בשם הנתבעים 1,2 ו-4 בנפרד, באמצעות בא כוח אחר ביום 24.12.2021.
9. במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע טענה מקדמית כי כתב התביעה אינו מגלה עילה או יריבות כלפיו, משהוא אינו בעל מניות בחברה ומשלא מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות. הנתבע הוסיף, כי הוא בעל מניות בחברה אחרת, וזו בעלת מניות בחברה בה עסקינן, ואולם הלכה למעשה – הוסיף וטען – התובעת מבקשת לבצע הרמת מסך כפולה, מבלי שטענה זאת באופן מפורשות.
טענה מקדמית נוספת הייתה כי בתובענה נתבעו סכומים מכוח הסכם שהחברה כלל לא צד להם, אלא חברת "גלעד יזמות".
10. לגוף העניין טען הנתבע כי הוא סיכם על העברת אחזקות המניות בחברה, באמצעות חברה שבבעלותו, לידי צד ג' (חברת איי.אי.סי תמ"א האסיף בע"מ), כבר בחודש פברואר 2020, אולם בפועל המניות לא הועברו עד למועד הגשת כתב ההגנה מחמת שיקולי מס. בפועל, כך לטענתו, הנתבע לא מעורב בפעילות החברה מזה 3 שנים, לרבות בהתקשרויותיה.
11. מכאן, שלגישת הנתבע אין כל מקום לחייבו בתשלום סכום כלשהו כלפי התובעת.
ההליך שהתנהל לפניי
12. נוכח חשיבות העובדות הנוגעות לניהול ההליך, לצורך הדיון בשאלת ההוצאות, אני מוצאת לנכון לפרט את אופן ניהול ההליך מתחילתו ועד סופו, בפסק דין זה, כפי שהוא עולה ממערכת נט המשפט ומהראיות שהוצגו לפניי.
13. עם הגשת כתבי ההגנה, נקבע מועד לקדם משפט ליום 15.6.2022.
14. ביום 14.6.2022, יממה לפני הדיון הקבוע, הגישו הנתבעים 1,2 ו-4 (להלן "הנתבעים הנוספים") בקשה בהסכמה לפיה "הצדדים מבקשים לעדכן כי הם נמצאים במגעים מתקדמים לפשרה". לכן ביקשו לבטל את הדיון. אציין כי בבקשה זו, שהוכתרה בכותרת "בהסכמה", לא נעשתה כל אבחנה בין הנתבע לנתבעים הנוספים, משמע ניתן להבין ממנה כי המגעים וההסכמה היא של כל הצדדים.
15. הדיון נדחה ליום 11.7.2022.
16. ביום 6.7.2022 הגישה התובעת הודעה, בהסכמת הצדדים, לפיה עתיד להיחתם הסכם פשרה בין הצדדים בימים הקרובים ולכן ביקשה לדחות את מועד הדיון. הדיון בוטל ונקבע כי התובעת תגיש הודעת עדכון עד ליום 12.9.2022.
17. משלא הוגש הסכם פשרה, ביום 13.9.2022 ניתנה החלטה לפיה, ככל שלא יוגש דבר עד ליום 18.9.2022, תמחק התביעה.
18. או אז הגישה התובעת הודעה, ביום 18.9.2022, לפיה נחתם הסכם פשרה בין הצדדים במסגרתו נקבע כי הוא יקוים בתוך 60 ימים ממועד החתימה ולכן מתבקשת אורכה קצרה. זו ניתנה.
19. ביום 23.10.2022 הגישה התובעת בקשת אורכה נוספת לקיום הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים. גם הפעם זו ניתנה.
20. ביום 6.11.2022 בשעה 09:22 הגישה התובעת הודעה כי ההסכם לא קוים ועל כן מתבקש לקבוע מועד לדיון.
21. באותו היום, בשעה 09:27 שלח ב"כ התובעת הודעת דוא"ל לבאי כוח הנתבע והנתבעים הנוספים בה כתב כך "...מצ"ב הודעה שהוגשה לתיק. אנא אשרו קבלה בדוא"ל חוזר" (נספח 7 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע- נ/1). זו אותה הודעה שהוגשה מספר דקות קודם לכן.
22. במענה לכך, השיב ב"כ הנתבע לב"כ התובעת "בהמשך לשיחותינו הרבות בעניין זה, לפיהן בתביעה (כך במקור- א.א.א) נגד מרשי תידחה ללא צו להוצאות, אנא אשר זאת בחוזר" (ת/2).
23. אין חולק כי לא ניתן מענה בכתב בחוזר לדוא"ל זה. התובעת טענה בסיכומיה כי המענה החיובי ניתן בשיחות טלפון בין באי כוח הצדדים ולא בכתב, אולם הוסיף וציין, בהגינותו, כי באי כוח הצדדים לא העידו בתובענה זו. ואכן, נושא זה לא קיבל כל ביטוי בתצהירי הצדדים, בראיות שהוגשו או בעדויות.
24. מכל מקום, אותה הודעה שהוגשה ביום 6.11.2022 הועברה באותו היום לתשובה. וכך נכתב בתשובת הנתבע מיום 13.11.2022:
"...נתבע 3 כלל לא היה צד להסכם הפשרה בין התובעת לבין יתר הנתבעים והוא כלל אינו מודע לתוכנו של הסכם זה, מאחר וכפי שטען נתבע 3 כל העת, אין כל עילה ו/או יריבות כנגדו.
משכך, ובטרם יוכל נתבע 3 להתייחס לבקשה האמורה, מתבקש בית המשפט להורות לתובעת לחשוף את תוכנו של הסכם הפשרה, אשר יש בו כדי להשליך על בירור טענות הצדדים (ההדגשות במקור- א.א.א).
25. ביום 14.11.2022, לאחר עיון בתשובה, נקבע קדם משפט בנוכחות הצדדים ליום 28.11.2022. עוד נקבע כי לקדם המשפט יובא נוסח הסכם הפשרה.
26. ערב הדיון, ביום 27.11.2022 בשעה 17:10, הוגשה בקשה לפיה הוחלף הייצוג של החברה בסמוך לאותו מועד, וב"כ החברה ביקש להמשיך ולקיים שיח אל מול ב"כ התובעת לצורך בחינת גיבוש הסדר. הדיון נדחה ליום 26.12.2022.
27. ביום 25.12.2022 הוגשה בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים. צוין כי בהמשך להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 5.7.2022, הוסכם כי החברה תשלם לתובעת סכום כולל של 150,019 ₪ והתביעה כנגד נתבעים 2-4 תידחה ללא צו להוצאות. אמנם מכותרת הבקשה ומתוכנה עולה כי הבקשה מוגשת בהסכמת כל הצדדים אולם הלכה למעשה נשאה רק את חתימות ב"כ התובעת וב"כ החברה.
28. על כן, בהחלטה מאותו היום, נקבע כי הדיון יבוטל, אולם יש לצרף את חתימות הנתבעים 2-4, משבא הכוח החדש מייצג את החברה בלבד.
29. ביום 26.12.2022 הודיעו נתבעים 2 ו-4 כי הם מקבלים את ההסכם ומאשרים את דחיית התביעה כנגדם ללא צו להוצאות.
30. ביום 26.12.2022 הודיע הנתבע כי הוא מתנגד לדחיית התביעה כנגדו ללא צו להוצאות. בהודעה חזר על עיקר טענותיו בכתב ההגנה והוסיף, בין היתר, בזו הלשון:
"...מאז פתיחת התיק ניהלו התובעת והנתבעת 1 מו"מ שנתבע 3 לא היה צד לו, והוא אף הוסתר ממנו...
...
ביום 14.11.2022 הורה בית המשפט הנכבד על קיום דיון ביום 28.11.2022.
נתבע 3 נערך לדיון זה.
ביום 27.11.2022 הוגשה בקשה מטעם נתבעת 1 לביטול הדיון וביום הדיון, לאחר שהח"מ ונתבע 3 נערכו לקיום הדיון, ניתנה החלטה הדוחה את הדיון ליום 26.12.2022.
אתמול, ביום 25.12.2022 פנה הח"מ אל ב"כ התובעת על מנת להבין האם הושגו הסכמות בין הצדדים שייתרו את הדיון, תשובת ב"כ התובעת הייתה 'נכון לעכשיו, אין סיכום והתשלום עדיין לא הוסדר' (התכתובת זו צורפה כנספח 7 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע).
לאור האמור נערך הנתבע 3, פעם נוספת, לדיון.
אתמול בשעה 17:27 הודיע ב"כ התובעת, בהודעה חד צדדית כי 'הגענו להסכמות ואנחנו מגישים בקשה מתאימה לבית המשפט'. יוער כי נוסח הסכם הפשרה כלל לא הועבר לח"מ..." (ההתכתבות צורפה כנספח 7 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע. ההדגשות במקור- א.א.א).
31. ביום 27.12.2022 הגישה התובעת הודעה, במענה לתשובת הנתבע, כי "היא תשמח למלא את רצון הנתבע 3...לנהל את התביעה כנגדו עד פס"ד". לכן, ביקשה התובעת ליתן תוקף של פסק דין להסכמות התובעת אל מול החברה והנתבעים 2 ו-4 ולקבוע מועד לדיון בעניינו של הנתבע 3.
32. עוד באותו היום ניתנה החלטה לפיה מוצע לתובע ולנתבע לבחון שוב גיבוש הסכמה. עוד הוצע כי, ככל שלא תגובש הסכמה (כדי לחסוך בהוצאות), התביעה כנגד הנתבע תידחה והכרעה בסוגיית ההוצאות תינתן מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
הנתבע הסכים. התובעת התנגדה.
33. משכך, ביום 28.12.2022 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות התובעת, החברה והנתבעים 2 ו-4. באשר לנתבע 3 ניתן ביום 3.1.2023 צו להגשת ראיות.
34. ראיות התובעת הוגשו ביום 5.2.2023 (תצהירו של מר טל ספיבק על נספחיו- ת/1). ראיות הנתבע הוגשו ביום 2.3.2023 (תצהיר הנתבע על נספחיו- נ/1).
35. ביום 21.6.2023 התקיים קדם משפט מסכם בו, לאחר עיון בראיות, ניתנה הצעה על ידי לפיה התביעה כנגד הנתבע תידחה תוך תשלום הוצאות בסכום של 8,000 ₪. הנתבע הסכים להצעה. במועד זה נקצב מועד לקבלת עמדת התובעת להצעה זו וכן התובענה נקבעה לשמיעת הוכחות וסיכומים בעל פה. תוכן ההצעה תועד בפרוטוקול הדיון.
36. הודעת התובעת לא הוגשה. ביום 27.9.2023 התקיימה ישיבת הוכחות בה העידו מתצהירי הצדדים ולאחר תום שמיעת עדותם נשמעו סיכומים בעל פה.
דיון והכרעה
37. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכדי מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע להידחות ויש מקום לחייב את התובעת בכל הוצאות הנתבע בגין ניהול ההליך.
השאלות לדיון
38. אלו הן השאלות העומדות לדיון לפניי:
38.1 האם הנתבע היה דירקטור בחברה במועדים הרלוונטיים?
38.2 האם יש להטיל על הנתבע חבות כלפי התובעת?
38.3 האם הייתה בין התובעת לנתבע הסכמה כי התביעה כנגדו תדחה ללא צו להוצאות והאם היא מחייבת את הנתבע?
38.4 מהו סכום ההוצאות שיש לחייב בו את התובעת?
האם הנתבע היה דירקטור בחברה במועדים הרלוונטיים?
39. מהראיות שלפניי עולה כי הנתבע לא היה דירקטור פעיל בחברה החל מחודש דצמבר 2019, עובר להתקשרות התובעת עם החברה. מעדות הנתבע עולה כי הלכה למעשה הוא הפסיק את פעילותו במועד זה, אולם רישומו כדירקטור ברשם החברות, כמו גם בעלות החברה שבבעלותו במניות החברה, הוסרו רק במחצית שנת 2022, משיקולי מס.
40. עדות זו לא רק שלא נסתרה, אלא קיבלה חיזוק מעד התובעת, אשר העיד כי בהתקשרות התובעת בהסכמים אל מול החברה, מושא תובענה זו, לא הייתה לנתבע כל מעורבות, מכל סוג מין שהוא.
41. מאחר, שכפי שיפורט להלן, סבורתני כי בנסיבות העניין וככל שהדבר נוגע לתביעת התובעת, אין צורך לקבוע האם אכן הנתבע היה דירקטור באופן המטיל עליו חובות ככזה אם לאו, הרי שלא אכריע בשאלת מהות חובות הנתבע כדירקטור כלפי התובעת, מעצם רישומו ככזה בתקופות הרלוונטיות. לגישתי, כפי שיפורט להלן, גם לו נראה בנתבע כדירקטור במועדים הרלוונטיים, אין כל הצדקה להטיל עליו חבות כלשהי כלפי התובעת.
42. אוסיף ואציין כי בדיון שלפניי, כמו גם בסיכומים שנשמעו, עלה נושא הבעלות במניות החברה, אולם הלכה למעשה מעיון בכתב התביעה ניתן להבין כי התובעת אינה טוענת שהנתבע הוא בעל מניות בחברה. לטענתה, הוא דירקטור בה. התובעת אף מצרפת נסח של החברה בה מצוין כי בעלות המניות של החברה הן שתי חברות בע"מ. כפי שעלה מעדות הנתבע ומסיכומי בא כוחו, הנתבע הוא בעל מניות באחת החברות.
מכאן, שאין לקבוע כי הנתבע הוא בעל מניות בחברה באופן ישיר.
האם יש להטיל על הנתבע חבות כלפי התובעת?
43. לפי כלל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת יש להפריד בין חבות החברה לבין חברות בעלי מניותיה והדירקטורים הפועלים מטעמה (ראה זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות 39-40 (2023)).
44. הוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן "חוק החברות") קובעת מהם התנאים האפשריים להרמת מסך, תוך חיוב בעלי מניות בחבות אותה חייבת, ברגיל, החברה בלבד.
45. עיון בכתב התביעה מלמד כי לטענת התובעת הנתבע (יחד עם נתבעים 2 ו-4) הונה אותה כאשר לקח על עצמו התחייבויות בשם החברה, בעת שידע שמצב הכלכלי אינו מאפשר את התשלום אותו חייבת החברה.
כן טענה התובעת כי הנתבע היה צריך לדעת שהחברה לא תוכל לעמוד בביצוע התשלום נוכח מצבה הכלכלי וכי הוא נטל על עצמו ועל החברה סיכון בלתי סביר.
מכאן טענה, שלפי הוראות סעיף 6 לחוק החברות, יש להורות על הרמת מסך וחיוב הנתבע בחובות החברה.
46. אלא שבהליך שלפניי לא הוצגה כל ראיה המלמדת כי יש תימוכין ראייתי לטענות עובדתיות אלו. בראיות שהובאו לפני בית המשפט אין כל בסיס לחלופות שבסעיף לחוק החברות. כך, לא הוכח – אף לא לכאורה – כי פעילות הנתבע הייתה במטרה להונות את התובעת או לקפחה, או כי החברה נוהלה במימון דק, תוך פגיעה בתכלית פעילותה ונטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולת הפירעון שלה.
47. בנוסף, הדבר לא עולה מהתצהיר שהגיש עד התובעת כתצהיר עדות ראשית מטעמה ולא מהמסמכים שצורפו לו. הדבר גם לא עולה מעדותו. ההפך הוא הנכון. מעדותו עולה כי לנתבע לא הייתה כל מעורבות בהתקשרות החוזית שבין התובעת לחברה, כי הוא לא ניהל משא ומתן, הוא לא חתם על ההתקשרות והוא אף לא היה מעורב בשלב שלאחר החתימה, כאשר לטענת התובעת הסכום שהיה צריך להשתלם לה לא שולם.
48. כידוע, לא בקלות יורם מסך ההתאגדות [לעניין זה ראה ע"ע 1170/00 פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ פד"ע ל"ח 817, 821 [פורסם בנבו] (2003)] וכי האמור יבוצע במקרים חריגים בלבד [ראה ע"א (מחוזי י-ם) 4606-90 מוברמן נ' תל מר בע"מ פ"ד מו(5) 353 (1992)]. בהעדר כל ראיה בתובענה זו אשר תהלום הרמת המסך, אין מקום לקבל טענה זו של התובעת.
49. זאת ועוד, אין מקום להטלת אחריות אישית על הנתבע בכובעו כדירקטור החברה גם אם נראה בו ככזה במועדים הרלוונטיים. הגם שהפסיקה הכירה באפשרות הטלת אחריות אישית על פונקציה של חברה [ע"א 9916/02 בן מעש נ' שולדר חב' לבניה בע"מ [פורסם בנבו] (5.2.2004)], שלא מכח דוקטרינת הרמת המסך (המייחסת אחריות אישית רק לבעל מניה בחברה), אין לכך כל הצדקה בתובענה שלפניי.
50. טענת התובעת בעניין זה מוקדה בטענת חוסר תום לב מצד הנתבע. ואולם, לאמור לא הובאה כל ראיה. היפוכו של דבר. כפי שצוין, עד התובעת העיד, כי מול הנתבע לא נוהל כל משא מתן, לא נוהלה התכתובת או מגעים אחרים. לא ברור, אם כן, באיזה אופן פעל הנתבע בחוסר תום לב בנסיבות אלה, שעה שלא פעל כלל מול התובעת. לא די בטענה כי הנתבע דירקטור בחברה, וכי החברה חייבת כסף לתובעת. יש להציג ראיות אשר תלמדנה על אחריות אישית של הנתבע כלפי התובעת כפונקציה של החברה ואלו לא הוצגו.
51. במכלול האמור, אין מקום להרמת מסך ("רגילה" או כפולה) בין החברה (הנתבעת 1) ובין הנתבע, ואין מקום לייחס אחריות אישית כלשהי של הנתבע, כדירקטור בחברה, כלפי התובעת. דין התובענה, אם כן, להידחות לגופה.
האם הייתה בין התובעת לנתבע הסכמה כי התביעה כנגדו תדחה ללא צו להוצאות והאם היא מחייבת את הנתבע?
52. בחינת הראיות ביחס לסוגיה זו מלמדת, כי הדין עם הנתבע.
53. נוכח הודעת הנתבע כי הוא דורש את קבלת הוצאותיו בגין ניהול הגנתו בתיק זה, ולאור החלטתי מיום 27.12.2022, הודיעה התובעת ביום 28.12.2022, בין היתר, כי "... היא אינה מסכימה עוד לדחות את התביעה כנגד הנתבע 3 ללא צו להוצאות ולמעשה היא תעמוד על כך שהנתבע 3 יישא בהוצאותיה הראיות בגין הליך זה".
54. בתצהיר מנהל התובעת, מר ספיבק צוין, כי הוא אינו יודע מדוע סירב הנתבע להסכים לדחיית התובענה כנגדו ללא צו להוצאות, תוך שהנתבע ביקש "לנהל את ההליך". עם זאת צוין, כי בהעדר הסכמה כאמור, "נעתרה" התובעת לדרישה לנהל את ההליך עד תומו. ובהתאם לכך, תצהירי התובעת עוסקים בהתנהלות העסקית, וסיבות שבשלן, כך לסברת התובעת, יש לחייב באופן אישי את הנתבע בחיוב המוטל על החברה.
55. זאת ועוד, אין חולק כי להודעת הדוא"ל מיום 6.11.2022 לא ניתן מענה בכתב, אף שלפי תוכן ההודעה נדרשה הסכמה של התובעת לאמור בו. אף שהתובעת טענה, כפי שפורט מעלה, כי ניתנה הסכמה כזו בעל פה, הרי (שכאמור) לא הוצגה, לתמיכה בכך, כל ראיה.
כך, לא הוגש תצהיר פרקליט, לא פורטו שיחות שנטען שנעשו, ככל שנעשו (או תרשומות שלהן), מהם ניתן להסיק על הסכמה בעל פה.
56. המסקנה מדברים אלה, אם כן, כי התובעת עצמה לא סברה שקיימת הסכמה מחייבת בינה לבין הנתבע באשר לדחיית התביעה ללא צו להוצאות והיא עמדה על קיום ההליך לגופו כנגד הנתבע. שאם לא כן, הייתה מבקשת את דחיית התביעה ומותירה את סוגיית ההוצאות להכרעה, תוך העלאת טענות בדבר ויתור הנתבע על הוצאותיו.
57. נוכח מכלול האמור, אין מקום לקבל את טענת התובעת, לפיה הוסכם – בהסכמה מחייבת – כי התובענה נגד הנתבע תדחה ללא צו להוצאות.
מהו סכום ההוצאות שיש לחייב בו את התובעת?
58. בסיכומיה, ציינה התובעת, כי לשיטתה הסכום הנתבע מהנתבע, עתה, הוא ההפרש בין הסכום שנקבע לתשלום בהסכם הפשרה עם החברה (150,049 ₪) והסכום הנתבע בתובענה (172,178 ₪). משמע, הסכום הנדרש מהנתבע עומד על סך 22,159 ₪.
59. הנתבע הגיש חשבון שכר טרחה, לפיו הוא חייב לשלם לבא כוחו עבור הייצוג בתובענה זו סכום של 19,129 ₪. החשבון מפרט חיוב לפי שעות, בהתאם לתעריף משתנה, ובהתאם למשימות שנדרשו לביצוע עבור הגנת הנתבע בתובענה זו.
60. דומה כי עתה, המסקנה העיקרית מניהול התובענה, כי מדובר בתובענה חסרת כל בסיס. כפי שצוין, ביחס לטענת הרמת המסך לא הוגשה כל ראיה. באופן דומה, לא הוגשה כל ראיה הנוגעת לאחריות אישית של הנתבע בפעילות החברה מול התובעת. זאת ועוד, מעדות עד התובעת עצמה עולה, כי לא הייתה כל מעורבות של הנתבע במערכת ההסכמית בה עסקינן.
61. התובענה הוגשה, כאמור, ע"ס 172,178 ₪, וזהו הסכום לו היה חשוף הנתבע בניהול הגנתו כנגד תובענה זו. רק בסיכומים, ולשאלת בית המשפט, ציינה התובעת כי הדרישה מהנתבע, עתה, היא ע"ס 22,159 ₪. הדבר נעשה בשלב מאוחר במיוחד, לאחר חקירת עדים ולאחר התנהלות רבה.
62. בהינתן האמור, בהינתן סכום הסיכון לו היה חשוף הנתבע; בהינתן העובדה כי נוהל הליך הוכחות מלא, הועדו עדים והצדדים סיכמו בעל פה; בהינתן הערות בית המשפט ביחס לתשתית הראייתית הדלה עד מאוד שהובאה להוכחת טענות התובעת ביחס לנתבע; ובהינתן סכום שכר הטרחה המתאים לתובענה זו (ביחס לסוגה וסכומה) על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, ראיתי לנכון לקבל את מלוא טענות הנתבע ביחס לסכום שכר הטרחה ושפורט בחשבון החיוב שצורף לתיק בית המשפט.
סיכום
63. נוכח כל האמור – התובענה כנגד הנתבע 3 נדחית.
64. התובעת תשיא בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסכום של 19,129 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה, שכן אחרת יישא הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.