בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א 6409-09-21 מיכאל ואח' נ' יהלום ואח'
לפני כבוד השופטת חנה מרים לומפ
התובעים
.1 מיכאל הרצל ת"ז xxxxxxxxx
.2 עידן א.מ. פיתוח (2005) בע"מ חברות 513736165
באמצעות ב"כ התובעים עו"ד יעקב אמסטר
נגד
הנתבעים .1 אופיר יהלום ת"ז xxxxxxxxx
.2 אליהו ביטון ת"ז xxxxxxxxx
.3 מו פיתוח והשקעה בע"מ חברות 513736173
.4 קרית ענבים – המסעדה, בע"מ חברות 513628222
באמצעות ב"כ הנתבעים עו"ד לירן מיכאל ועו"ד אהרון שוורץ
פסק דין
לפניי תובענה למתן סעד הצהרתי לביטול חלקי של פעולת רישום העברת מניות, אשר בוצעה ברשם החברות ביום 28.5.2017. בגדרה של הפעולה הועברו כלל מניותיה של חברת עידן א.מ פיתוח (2005) בע"מ- תובעת 2 (להלן: "חברת עידן"), אשר הוחזקה בבעלות משותפת של התובע ואחר, בחברת מו פיתוח והשקעה בע"מ- נתבעת 3 (להלן: "חברת פיתוח"), וזאת לידי נתבע 1, אופיר יהלום (להלן: "אופיר"), ולידי נתבע 2, אליהו ביטון (להלן: "אלי"). עיקרה של התובענה להכריז על בטלות העברת חלקו של התובע במניות שהועברו.
רקע עובדתי
1. בסכסוך שלפניי מעורבים אנשי עסקים אשר התקשרו ביניהם בהסכמים שונים במגוון עסקאות. לעיתים נכרכו אלו באלו. בליבת התובענה עומדת עסקת העברת מניות, אשר קיומה ותוקפה מוסכמים על הצדדים. גדר המחלוקת ממוקד בהיבט העובדתי בקשר להיקף העסקה ולתחולתה על חלקו של התובע במניות.
2. ביום 21.9.2005, חברת עידן, שהייתה באותה העת, בבעלות של אבישי ומאיר כץ, התקשרה עם אופיר ואלי, בהסכם מייסדים להקמת חברת פיתוח (הסכם המייסדים, נספח 2 לכתב התביעה). חברת עידן החזיקה על פי ההסכם בבעלות של 36% ממניות חברת פיתוח. מטרת חברת פיתוח הייתה להקים, לנהל ולתפעל מרכז מסחרי בקיבוץ קריית ענבים על אדמת מתחם הרפת ההיסטורית (להלן: "הפרויקט"). עוד הוסכם שחברת פיתוח תנוהל על ידי אופיר. לצורך כך התקשרה בהמשך חברת פיתוח עם קיבוץ קריית ענבים בהסכם לייזום תוכנית לשינוי תב"ע במקרקעין והקמת המרכז המסחרי (נספח 6 לכתב התביעה). במסגרת ההסכם, הקימו חברת פיתוח וקיבוץ קריית ענבים חברה נוספת, היא נתבעת 4, קריית ענבים המסעדה בע"מ (להלן: "חברת המסעדה").
3. בשנת 2009, לצורך מימון הפרויקט וגיוס משקיעים, רכשו בחלקים שווים, תובע 1, מיכאל הרצל (להלן: "מיכאל") וזיזו שבתאי (להלן: "שבתאי") את חברת עידן, שכאמור, החזיקה ב 36% ממניותיה של חברת פיתוח, ובמקביל ותמורת השקעתם של מיכאל ושבתאי בפרויקט, הועברו לבעלות חברת עידן 14% ממניותיה של חברת פיתוח, כך שחברת עידן החזיקה בבעלות של 50% ממניות חברת פיתוח (מניותיה של חברת עידן בחברת פיתוח יכונו מכאן ואילך: "מניות"). באופן זה, ובתמורה להשקעתם, רכשו למעשה הרצל ושבתאי 50% מהמניות (נספח 1 לכתב ההגנה). בהקשר זה, הוגש מסמך מיום 24.6.2009, חתום על ידי אלי, וממוען להרצל ושבתאי, המאשר שאם הפרויקט לא ייצא אל הפועל, אלי ואופיר מתחייבים לרכוש את 35% מהמניות תמורת סך 360,000 ₪ (נספח 2 לכתב ההגנה).
4. בחודש מאי שנת 2014, התקבלו שתי החלטות פה אחד באסיפת בעלי המניות בחברת פיתוח, הרצל, שבתאי, אופיר ואלי (להלן: "החלטות האסיפה"), כדלהלן: ההחלטה הראשונה עניינה הסכמה שצד שלישי ירכוש את המניות בתמורה לסך 640,000 ₪ והחזר הלוואת הבעלים אשר הועמדה על ידי חברת עידן, בהתאם לרשום בספרי החברה, בסך מצטבר של 704,537 ש"ח (פרוטוקול אסיפת בעלי המניות, נספח 3 לכתב ההגנה, נ/5; להלן: "עסקת העברת המניות"). החלטה זו התקבלה לבקשת הרצל ושבתאי, בשל עיכוב באישור התוכנית לשינוי התב"ע, ובהיעדר וודאות שיתקבל; ההחלטה השנייה עניינה זכויות החתימה בחברה, ובגדרה נקבע שהן תהיינה של אופיר בצירוף חותמת החברה, וכי הרצל ושבתאי חדלים לאלתר מלשמש מנהלים בחברת פיתוח (נספח 4 לכתב ההגנה).
5. בד בבד, באסיפת בעלי המניות בחברת עידן, הלו הם הרצל ושבתאי, התקבלה החלטה לאשר את עסקת העברת כל מניות חברת עידן בחברת פיתוח, תמורת סכום כולל של 1,345,000 ש"ח; ההחלטה חתומה על ידי שבתאי כיו"ר החברה ועל ידי הרצל כעד לחתימה (ת/9; להלן: "החלטת אסיפת חברת עידן").
6. כמו כן, במסמך המוכתר כ"אישור", שאינו נושא תאריך, חתמו שבתאי "בשם חברת עידן" והרצל כ"עד לחתימה", על אישור בגין תשלום סך 500,000 ₪ באמצעות המחאה מיום 25.5.2014, וכי כנגד קבלת סך נוסף של 682,000 ₪ , באמצעות המחאה שנמסרה במעמד חתימת האישור, "תהיה השלמה של מכירת המניות ואין ולנו תהיה לנו כל תביעה או דרישה בגין המניות בחברת מו פיתוח והשקעה או כנגד מי מבעלי מניותיה". עוד נרשם, כי "כל צד יישא בכל העלויות החלות עליו לרבות כל מס שחל עליו" (נספח 5 לכתב ההגנה; להלן: "האישור").
7. בהמשך, לטענת הנתבעים ביוני 2014 (המסמך אינו נושא תאריך), חתמו הרצל ושבתאי על שטר העברת מניות, בגדרו העבירו 10,000 מניות רגילות ומניית הנהלה אחת מאחזקות חברת עידן בחברת פיתוח (הן המניות כהגדרתן בפסק-הדין). השטר מנוסח בלשון רבים ואינו מפרט את סכום התמורה ואת זהות מקבלי העברת המניות (נספח 6 לכתב ההגנה). בד בבד, נחתם הסכם למכירת המניות, תוך שלא מולאו פרטי הרוכש ומועד ההסכם, אך נרשמו מלוא פרטי העסקה ותמורתה על ההסכם הוטבעה חותמת של חברת עידן וחתימה בכתב יד (ת/5).
8. בסמוך לכך ובאותו חודש, כך נטען, ועל יסוד הסכמות הצדדים אשר עוגנו בהחלטות האסיפה, חתם שבתאי כמנהל חברת עידן על הודעה לרשם החברות בגין העברת המניות לידי חברת ח. מ. מוטורס החזקות (1996) בע"מ. הובהר, כי ההודעה נחתמה במסגרת משא ומתן עם חברת מוטורס לרכישת המניות אשר לא הבשילה לכדי עסקת רכישה (נספח 8 לכתב ההגנה).
9. בשנים 2015-2016 הוחלפו מכתבים בין אופיר לבין עו"ד יעל בראון, אשר ייצגה את הרצל. אופיר במכתביו העלה על הכתב את פרטי עסקת העברת המניות ונסיבותיה. למכתביו, בין היתר, צורפו החלטת אסיפה חתומה על ידי הרצל ושבתאי ומאומתת על-ידי עו"ד אביעד פנחס והחלטת אסיפת חברת עידן (מכתב אופיר מיום 1.3.2015, ת/7; מכתב אופיר מיום 25.1.2016, ת/8). בהקשר זה, ובמכתב מיום 20.10.15, הממוען להרצל, העלה אופיר על הכתב את מכירת המניות, המהוות 10,000 מניות רגילות, וזאת בתמורה להחזר השקעה בסך 705,000 ש"ח ושווי המניות בסך 640,000 ש"ח (נספח 9 לכתב ההגנה; נ/4). מנגד- עו"ד בראון, במכתב מיום 21.1.2016, התרע באופיר וברפי לבל יעבירו את חלקו של הרצל במניות לידי רפי ללא תשלום התמורה בסך של 1.3 מיליון ש"ח (ת/6).
10. בשלב זה התפצלו גרסאות הצדדים- לטענת התובע, נמכר רק חלקו של שבתאי במניות, בעוד שהוא התנה את מכירת חלקו בהסדר לפירעון חובותיה של קרית ענבים נופש פלוס בע"מ (להלן: "חברת נופש פלוס"), אשר נובעים ממערך עסקי אחר ונפרד (להלן: "החוב"). לדבריו, בשנים 2016-2017 נוהל משא ומתן בנוגע למכירת חלקו במניות לידי אופיר ואלי. הרצל אינו מכחיש את חתימתו על המסמכים שהוגשו בתיק, אך לטענתו חתם עליהם מבלי לקוראם, וזאת בשל יחסי האמון עם אופיר, אשר שימש כמנהלה וכעורך דינה של חברת פיתוח. מנגד, לטענת הנתבעים כלל אחזקותיה של חברת עידן בחברת פיתוח (הן המניות כהגדרתן בפסק-הדין) נמכרו, באופן שרישום העברת המניות בפנקסי רשם החברות הותנה בפירעון החוב. עוד נטען, כי המסמכים משקפים את המציאות כהווייתה, והרצל חתם עליהם מתוך הבנה והסכמה לתוכן המסמכים ולמהותם.
11. ביום 1.9.2016, נחתם הסכם בין הרצל, א.א. שינוע וגריסה בע"מ והרצל מיכאל ובניו בע"מ לבין חברת נופש פלוס, לתשלום סך 1,126,801 ש"ח "אשר יהווה סילוק סופי ומוחלט של כל חובות נופש פלוס מכל מין וסוג כלפי הרצל ו/או מי מטעמם" (נספח 10 לכתב ההגנה).
12. ביום 28.5.2017 נמסר דיווח לרשם החברות על העברת המניות, באופן ש-5000 מניות הועברו לידי אופיר ו-5000 מניות הועברו לידי אלי, ונרשם בהתאם בפנקסי הרשם (ההודעה, נספח 11 לכתב ההגנה ונספחים 12-13 לכתב התביעה; אישור בדבר רישום הודעה על העברת מניות, נספח 14 לכתב התביעה).
13. לגרסתו של הרצל, בשנים 2016-2017 הוא ניהל משא ומתן עם אופיר ואלי למכירת חלקו במניות אשר לא נשא פירות. בראותו כי כך, ביום 29.5.2017 שיגר בא-כוחו לאופיר ואלי מכתב המתריע לבל יבצעו דיספוזיציה בחלקו במניות (נספח 9 לכתב התביעה). בתגובה, הודיע אופיר במכתב מיום 11.6.2017, כי עסקת מכר המניות הושלמה בשנת 2014 ותדווח לרשם החברות לאחר סילוק סופי ומוחלט של החוב (נספח 10 לכתב התביעה).
14. בשנת 2019 הגיש הרצל לבית-משפט זה תובענה בגדרי ה"פ 3846-02-19 על דרך של המרצת פתיחה, בקשר להעברת המניות (להלן: "ההליך הקודם"). ביום 29.7.2019 נמחקה התובענה על יסוד הסכמות הצדדים להעברת ההליך לבוררות, בתוך כך, הורה בית המשפט כי להליך הבוררות יש לצרף את שבתאי כנתבע נוסף בשל נחיצותו לבירור הסכסוך, וכי אין לצרף את חברת המסעדה להליך הבוררות, בכפוף להתייצבותה למסירת עדות או כל חומר שיידרש ממנה לפי הוראות הדין.
15. הליך הבוררות לא הסתייע ובשנת 2021 הוגשה התובענה שלפניי.
עיקרי טענות הצדדים
טענות התובעים
16. ליבת טענתו של הרצל היא, כי עסקת העברת המניות נכרתה מול שבתאי באופן אישי, כבעלים במשותף של חברת עידן, ולפי שיעור אחזקותיו בחברה, ללא שפעל כמנהל החברה ובשמה. בהקשר זה ציין, כי לא הוצג פרוטוקול המסמיך את שבתאי לחתום בשם חברת עידן. משכך, לדידו, אין בהסכם דנן כדי לחייבו להעביר את חלקו במניות. הרצל הבהיר, כי נתן הסכמתו להתקשרות של שבתאי עם אלי ואופיר, תוך שהביע נכונות למכור גם את חלקו במניות תמורת סכום זהה של כ- 1.3 מיליון ₪. עם זאת, הדגיש כי סירב להגיע להסכמות עד לפירעון החוב, ורק משהוסדר החוב, התנהל משא ומתן בשאלת תמורת חלקו במניות, אשר לא הבשיל לכדי הסכם.
17. בכתב התביעה נטען, כי העברת המניות בוצעה ללא חתימה על שטר העברת מניות וללא הסכמה, בכתב או בעל-פה, בגדרו של מעשה מרמה. ברם, בדיון קדם המשפט מיום 14.7.2022, העיד הרצל כי חתם על כל מסמכים אשר כוננו את עסקת העברת המניות והובאו כראיה בהליך בו עסקינן, מתוך אמון באופיר, וללא שקרא את המסמכים או היה מודע לתוכנם, כך שאין בהם כדי לשקף את מצבת אחזקת המניות כהווייתה. לגרסתו בסיכומיו, ממילא המסמכים נעדרי תוקף משפטי ומהטעם שלא הושלמו פרטיהם כדין, ובכלל זה מועד חתימתם ופרטים מהותיים נוספים, והם נותרו בגדר טיוטות. בהקשר זה הוסיף וטען, כי אופיר, עורך-דין במקצועו, פעל בעסקאות כעו"ד וייצג את כל הצדדים לרבות את הרצל, ובמסגרת זו אופיר ערך את כל המסמכים שנדרשו לפעילות החברות, ובפרט את מסמכי העברת המניות, ושררו בין הצדדים יחסי אמון, בין היתר, על רקח יחסי עו"ד- לקוח.
18. זאת ועוד, נטען שלמעשה לא בוצעה פעולה של העברת מניות כי אם דילול מניות, ככל הנראה לצורכי מס, ואין לה עיגון בכתב בהסכמות הצדדים, ומשכך דינה להתבטל בהיעדר תוקף משפטי.
19. מעבר לכך, ולחלופין, טען הרצל כי גם אם התקשר בהסכם למכירת מניותיו בשנת 2014, לא ניתן להשלים את העסקה בשנת 2017 ובאותם תנאים, ומשכך דינה להתבטל.
20. בסיכומיו, התנגד הרצל להרחבת חזית בעדויותיהם של אופיר ואלי, אשר טענו כי כספי המכר שולמו לידי שבתאי בהתאם לבקשתם של הרצל ושבתאי. לשיטתו, טענה זו הועלתה לראשונה בעדויות ההגנה, ומשכך לא הביא לעדות את שבתאי בהיעדר נחיצותו לבירור הסכסוך בהתאם ליריעת המחלוקת, אשר הוגדרה על ידי הצדדים בכתבי טענותיהם. בהקשר זה טען, כי ההגנה היא שנזקקה לתמיכה בעדותו של שבתאי ויש לזקוף לפתחה את המחדל באי הבאתו לעדות. עוד נטען, להרחבת חזית בקשר לטענת ההשקעה בפרויקט ועליית שווי המניות לאחר שנת 2014.
21. אשר על כן, עתר הרצל להצהיר על בטלות העברת חלקו במניות, המהווה 25% ממניותיה של חברת פיתוח, בטענה להעברה במרמה או קיפוח בעלי מניות המיעוט.
טענות הנתבעים:
22. אופיר ואלי טענו לרכישת מלוא המניות, בחודש מאי 2014, וזאת בהתאם להחלטות האסיפה. לדידם, העסקה הושלמה בחודש יוני 2016, ובמועד זה אישרו הרצל ושבתאי בחתימתם את קבלת מלוא התמורה, וחתמו על שטר העברת מניות. עם זאת, בשל חובותיה של חברת נופש פלוס לחברת א.א. שינוע המצויה בבעלות הרצל הוסכם, כי רישום העברת המניות יבוצע רק עם סיום ההתחשבנות בקשר לחוב, וכי עד למועד זה תדולל אחזקת חברת עידן ממחצית מניות חברת פיתוח לכדי רבע מהמניות. ביום 11.9.16 חתמו הרצל וחברת נופש פלוס על הסכם פשרה לסילוק סופי ומוחלט של החוב. בנסיבות אלו, ובהתאם להסכם העברת המניות, ביום 28.5.2017 נמסר לרשם החברות הדיווח בגין העברת המניות לידי אופיר ואלי.
23. בסיכומיהם, התנגדו הנתבעים להרחבת חזית בטענותיו של הרצל, אשר מחד גיסא, טען בכתב התביעה שלא חתם על שטר העברת בעלות, ולא נתן את הסכמתו בכתב או בעל פה להעברת המניות, ומאידך גיסא, בעדותו בדיון קדם המשפט מיום 14.7.2022 ובמהלך שמיעת הראיות שינה גרסתו וטען, כי חתם על המסמכים ללא ידיעת תוכנם, ומתוך מתן אמון באופיר. בנוגע לאי הבאתו לעדות של שבתאי, נטען, כי התובע כלל את שבתאי ברשימת עדיו, ועל כן יש לזקוף לחובתו את אי הבאת שבתאי לעדות. מה גם, שבהליך הקודם, כאמור, הורה בית המשפט על צירופו של שבתאי כנתבע לכל הליך עתידי, מה שלא נעשה על ידי התובע.
24. עוד טענו הנתבעים בסיכומים, כי יש לדחות את הטענה לקיפוח בעלי מניות המיעוט, מכוח סעיף 191 לחוק החברות, ומהטעם כי העברת המניות בוצעה כדין וטענה זו שמורה רק לבעלי המניות, וממילא לא הובאה תשתית ראייתית למעשה של קיפוח.
25. זאת ועוד, הנתבעים הוסיפו וטענו בסיכומיהם להשקעות משמעותיות בפרויקט לאחר שנת 2014 אשר העלו את שווי המניות.
26. עוד, עתרו הנתבעים לדחיית התובענה מטעמי שיהוי, כאשר, לדבריהם משנת 2014 לא העלו התובעים כל טענה כלפי הסכמתם להעברת המניות.
27. סופו של דבר, עתרו הנתבעים לדחיית התובענה. בנוסף לכך, עתרו לדחיית התובענה כנגד חברת המסעדה, זאת לנוכח החלטת בית המשפט בהליך הקודם בגדרה נקבע, כי חברת המסעדה לא תצורף כבעלת דין בכל הליך עתידי.
הראיות במבט על
28. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית של מנהלת החשבונות דגנית בציר זנזורי (להלן: "דגנית") ורו"ח חגית כהן (להלן: "חגית"), שתיהן ממשרד רו"ח זיו האפט, אשר טיפל בעניינה של חברת פיתוח. שתיהן העידו בבית המשפט בישיבת שמיעת הראיות ביום 23.3.2023, בהשלמת חקירה ראשית, והשיבו בחקירה נגדית לשאלות ב"כ הנתבעים.
29. בנוסף לכך, ביום 23.3.2023 העידו מטעם התובעים, רפי כהן (להלן: "רפי") והתובע בעצמו; כמו כן, העידו נתבעים 1-2. במהלך שמיעת העדויות הוגשו מוצגים לבית-המשפט מטעם שני הצדדים.
30. עם זאת, על אף שנכלל ברשימת עדי התביעה, שבתאי לא הובא למתן עדות בבית-המשפט. ב"כ התובעים ויתר על עדותו בתחילת פרשת התביעה. בקשתו להעיד את שבתאי כעד הזמה, ולאחר פרשת ההגנה, נדחתה בהיעדר עילה לזימונו כעד הזמה.
31. יצוין, כי הנתבעים ביקשו בישיבת קדם המשפט מיום 14.7.2022 להעיד את מירב יוסף, מזכירה בחברת פיתוח, אשר התייצבה לישיבת שמיעת הראיות, אולם ויתרו על העדתה.
32. במהלך שמיעת הראיות לפניי, הציגו הנתבעים קלסר מסמכים (להלן: "הקלסר"), בטענה שזה אותר אך בסמוך לדיון במסגרת הליך אחר. הוחלט להתיר לב"כ הנתבעים להציג מסמכים מהקלסר לעדים לצורך קבלת התייחסותם, וזאת משיקולי יעילות הדיון ובירור האמת, ולאחר שבית המשפט התרשם שהדבר לא נבע מחוסר תום לב. יוער בהקשר זה, כי הצדדים לא הגישו בקשות לבית המשפט בעניין גילוי מסמכים ושאלונים. כמו כן, ניתנה לב"כ התובעים הזדמנות לעיין בקלסר והדיון הופסק לשם כך (ר' עמ' 100-106). המסמכים אשר הוצגו לעדים הוגשו כראיות בהליך זה, ונסרקו לתיק באמצעות מערכת נט-המשפט.
33. בתום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב, והשלימו סיכומיהם בעל-פה בדיון נוסף מיום 19.7.2023.
דיון והכרעה
34. כאמור, המחלוקת בהליך שלפניי מתמקדת בשאלת היקף עסקת העברת המניות, והאם בוצעה בשמה של חברת עידן וחבקה את כלל אחזקותיה בחברת פיתוח, או שמא ההתקשרות בוצעה באופן פרטני מול שבתאי ובהתייחס לחלקו בלבד במניות חברת עידן.
35. בגדרי הסכסוך שלפניי, יש לבחון את משמעות מסמכי היסוד של עסקת העברת המניות, והאם הם כוללים גם את חלקו של הרצל במניות. בהמשך לכך, ונוכח ההסכמה, כי מכירת חלקו של הרצל במניות מותנת בתשלום החוב, יש לבחון את טענתו החלופית של הרצל, לפיה עמדה לו הזכות לדרוש את עדכון התמורה, בהתאם לשווי המניות במועד רישום העברתן.
על עסקת העברת המסמכים והיקפה
36. עסקת העברת המניות אינה שנויה במחלוקת ונטועה היטב במכלול הראיות בתיק, ובפרט: בהחלטות האסיפה; באישור על העברת התמורה; ובשטר העברת מניות. התובע הודה בחתימתו על המסמכים, אך טען שעל חלקם חתם כעד לעסקת העברת המניות עם שבתאי, ועל חלקם חתם ללא ידיעת תוכן המסמכים, מתוך אמון אשר רחש לאופיר. מנגד, אופיר ואלי עומדים על כך שהועברו מלוא מניותיה של חברת עידן בהסכמתו ובידיעתו הברורה של הרצל.
37. כלל נקוט בידינו, ומכוחו של סעיף 25(א) לחוק החוזים, כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". נקודת המוצא לפרשנות הסכם היא לשונו, וחזקה כי יש בו לשקף את אומד דעת הצדדים ולתחום את גבולות הפרשנות (עע"מ 1122/22 רשות מקרקעי ישראל נ' ניהול יזמות והשקעות בע"מ (1.1.2023)). בשלב הראשון בפרשנותו של הסכם, יש להעדיף את המשמעות הלשונית העולה ממנו, אשר מגשימה בצורה המיטבית ביותר את תכליתו הסובייקטיבית של ההסכם (רע"א 6388/19 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' הופמן (22.6.2023)). בשלב הבא, בהיעדר התוויה לשונית, יש להתחקות אחרי אומד דעתם של הצדדים, ובהיעדר ראיות, יש לפרש את ההסכם על פי תכליתו האובייקטיבית ובהתחשב במהות ההסכם ובראי צדדים סבירים והוגנים (רע"א 6388/19 לעיל; ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 26 (1995); ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019)).
38. תחילה יבחנו מסמכי היסוד אשר כוננו את עסקת העברת המניות, ובשלב הראשון על פי לשונם, כפי שיפורט להלן:
החלטת אסיפת חברת עידן (ת/9)
39. המסמך הוגש כראיה על-ידי התובעים, המאשרים את תוכנו וחתימתו. המסמך אינו נושא תאריך, אולם אין חולק כי נחתם בשנת 2014, ככל הנראה בחודש יוני או בסמוך לו. המדובר בפרוטוקול של אסיפת בעלי המניות והמנהלים של חברת עידן, הם הרצל ושבאי, תוך שנרשם שיו"ר האסיפה הוא שבתאי, אשר התכנסו והחליטו "פה אחד", כהי לישנא:
1. החברה מאשרת את ההסכם למכירת כל המניות שלה בחברת מו פיתוח והשקעה בע"מ.
2. החברה מאשרת כי מלוא התמורה בגין המניות הכוללות את ההשקעה והתשלום עבור המניות הועברה אליה בסך כולל של 1,345,000 ש"ח ואין לה יותר כל דרישה או טענה בגין המניות.
הפרוטוקול נחתם על ידי שבתאי כיו"ר האסיפה, ועל ידי הרצל כ"כעד לחתימה".
40. לשונה של ההחלטה ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. ההחלטה נחזית להיות תקינה בשם כל בעלי המניות בחברה. ההחלטה מתייחסת לכלל המניות ולא לחלקו של בעל מניות מסוים, מפרטת את התמורה הכוללת של העסקה המרובדת להחזר ההשקעה ולשווי המניות שנמכרו, ומוסיפה כי אין לחברה כל דרישה וטענה בקשר למניות. ההחלטה חתומה כדין על-ידי יו"ר האסיפה, כאשר בעל המניות הנוסף מאשר את החתימה על גבי הפרוטוקול. פרשנותו של מסמך גדורה בדלת אמות של לשונו ומתחם הפרשנות של ההחלטה דנא מצומצם, ואינו יכול להכיל את גרסתו של הרצל שנמכר חלקו של שבתאי בלבד במניות, והוא חתם כעד על מנת לשקף את הסכמתו למכירת חלקו של שותפו.
החלטות האסיפה (נספחים 3-4 לכתב ההגנה, נ/5)
41. המדובר בשתי החלטות של אסיפת בעלי המניות בחברת פיתוח. ההחלטות נתקבלו באסיפה בנוכחות כל בעלי המניות בחברת פיתוח: הרצל; שבתאי; אופיר; ואלי. קיומן של אספות בעלי המניות וההחלטות שנתקבלו, אינם שנויים במחלוקת; אציין, כי ההחלטות אינן נושאות תאריך, אולם ככל הנראה התקבלו בחודש מאי 2014. בהחלטה הראשונה (נספח 3 לכתב ההגנה; נ/5), נרשם ברחל בתך הקטנה, כי הרצל ושבתאי מחזיקים בחלקים שווים בחברת עידן, אשר מחזיקה במחצית מניותיה של חברת פיתוח; וכי חברת עידן העמידה הלוואת בעלים, באמצעות הרצל ושבתאי, בסך כולל של 704,537 ש"ח; כי חברת עידן רכשה את מניותיה של חברת פיתוח בשעתו תמורת סך 260,000 ש"ח; כי לבקשת שבתאי והרצל המעוניינים "לצאת", "באופן שצד שלישי ירכוש את מניות חברת עידן בחברת מו (המכונה חברת פיתוח- ח.ל) בתמורה לסך של 640,000 ש"ח ויחזיר את הלוואת הבעלים שהועמדה כאמור לעיל. לשם כך יחתמו עידן על הודעה על העברת המניות". ההחלטה נחתמה על ידי הרצל, אופיר ואלי והוטבעו חותמות של חברת עידן ושל חברת פיתוח. בהחלטה השנייה (נספח 4 לכתב ההגנה), נרשמה נוכחות "מניין חוקי", ליו"ר האסיפה מונה הרצל. הוחלט, כי הרצל ושבתאי יחדלו ממועד זה מלשמש מנהלים בחברת פיתוח וזכויות החתימה יהיו של אופיר בצירוף חותמת החברה. הרצל חתם על ההחלטה כיו"ר האסיפה וחתימתו אומתה על ידי עו"ד אביעד פנחס. שבתאי חתם אף הוא על ההחלטה. תוכנה של ההחלטה ומהותה אינן שנויות במחלוקת.
42. הנה כי כן, לשון ההחלטות ברורה ומתייחסת למכר כל מניות חברת עידן, ללא פיצול בין בעלי מניותיה, ההתייחסות להרצל ולשבתאי היא כמקשה אחת, ובכובעם כבעליה של חברת עידן, כאשר כל ההתקשרות וההתחשבנות הכספית היא של חברת עידן כישות משפטית עצמאית. סבורתני, שיש קושי לטעון שנוסח ההחלטות יכול להכיל פרשנות של ממכר חלקי ומסוים של חלקו של שבתאי בלבד במניות. ההחלטות מלמדות, כי עסקת העברת המניות בוצעה בשם חברת עידן והתייחסה לכל המניות, והתמורה נקבעה לפי השקעות של חברת עידן והסכום בו רכשה את המניות בתוספת רווח המכר. שמם של שבתאי והרצל נזכר בהחלטות כבעליה של חברת עידן, כאשר כל ההתקשרות בוצעה עם חברת עידן, ולא עם כל אחד מבעלי מניותיה כאורגן נפרד.
43. עם זאת, הרצל מכחיש את קיומן של אסיפות חברת פיתוח והחלטותיה וטען, כי הוחתם על ההחלטות על-ידי אופיר, במסגרת חתימה על אספות מסמכים, ללא שקרא את המסמכים וללא שידע את תוכנם ומהותם. ובסוגיה זו אדון בהמשך.
אישור (נספח 5 לכתב ההגנה).
44. ביוני 2014, נחתם האישור בגין תשלום סך 500,000 ש"ח באמצעות המחאה מיום 25.5.2014, וכי כנגד קבלת סך נוסף של 682,000 ש"ח, באמצעות המחאה שנמסרה במעמד חתימת האישור, "תהיה השלמה של מכירת המניות ואין ולנו תהיה לנו כל תביעה או דרישה בגין המניות בחברת מו פיתוח והשקעה או כנגד מי מבעלי מניותיה". עוד נרשם, כי "כל צד יישא בכל העלויות החלות עליו לרבות כל מס שחל עליו". שבתאי חתם על האישור כשהוא מציין מתחת לחתימתו את שמו ואת שמה המלא של חברת עידן. הרצל חתם "כעד לחתימה". ניסוחו של המסמך בכותרתו מעורר קושי, מהטעם ששבתאי חתם "מחברת עידן" ולא בשם חברת עידן. עם זאת, בחתימתו מטה חתם שבתאי מעל לשמו ושם החברה. מתחם הפרשנות של לשון האישור עשויה לסבול פרשנות כגרסתו של הרצל. דא עקא, המסמך מתייחס למניות, כמינוח ברור, בהמשך להסכמות קודמות, ומפרט את קבלת התשלומים על פי הסכמים קודמים, שכאמור, מלשונם מתייחסים לכלל מניותיה של חברת עידן, ולא לחלקו המסוים של הרצל בלבד. מה גם, שהאישור ננקט בלשון רבים "...אין ולא תהיה לנו תביעה...", ללמדך ששבתאי אינו פועל בחתימת האישור "בכובעו" הפרטי והאישי. מכאן, שהפרשנות המתקבלת שיש בה לקיים את ההסכמים בין הצדדים, בגינם נחתם האישור, היא שמדובר בטעות סמנטית בתחביר האישור, וכי האישור, כפי חתימתו, ותוכנו מתייחס לחתימתו של שבתאי "בכובעו" כיו"ר חברת עידן, הפועל בשם החברה בכובעו כבעל מניות בשמו של אינטרס פרטי.
הסכם למכירת המניות (ת/5).
45. בהסכם בין חברת עידן לצד שני שאינו ידוע, למכירת 100,000 מניות רגילות בחברת פיתוח, נשאר מקום ריק למלא את שווי התמורה. על ההסכם הוטבעה חותמת חברת עידן ומעליה חתימתו של הרצל. ככל הנראה ההסכם נחתם בחודש יוני 2014 לצורך מכירת המניות לצד שלישי עתידי. ההסכם הוגש כראיה מטעם התובע אשר איננו חולק על תוכנו וחתימתו.
שטר העברת מניות (נספח 6 לכתב ההגנה).
46. בשטר מאשר שבתאי "מעידן א.א. פיתוח (2005) בע"מ", העברה של 10,000 מניות רגילות ומניית הנהלה אחת, בחברת פיתוח, כאשר מקבל ההעברה והתמורה לא מולאו ונשארו ריקים. השטר חתום על ידי שבתאי תחת שמה של חברת עידן, לצד חתימתו של הרצל.
47. במכלול הדברים, דומה, כי לשונם של מסמכי היסוד ברורה, ולכל הפחות יש בה כדי להתוות את אופן פרשנות המסמך, כך שעסקת העברת המניות התייחסה לכלל מניותיה של חברת עידן, ולא רק לחלקו של שבתאי במניות. הכחשתו של הרצל את קיומן של אסיפות בעלי המניות בחברת פיתוח אינה מפחיתה ממשקלם הראייתי של החלטות אסיפת חברת עידן, האישור והסכם העברת המניות.
48. עם זאת, נוכח הכחשתו וטענתו להסכמות שלא באו לידי ביטוי מפורש במסמכים, ובמצב המשפטי הנוהג, לצורך פרשנות עסקת העברת המניות, יש לבחון את תכליתה הסובייקטיבית של העסקה ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, בין היתר, לפי הנסיבות החיצוניות של ההסכם והתנהגותם של הצדדים לאחר כריתתו (רע"א 6388/19, לעיל; ע"א 4628/93, לעיל; ע"א 7649/18, לעיל).
49. עתה, נבחן את העדויות שנשמעו לפניי בנוגע לכוונת הצדדים ולנסיבות ביצוע העסקה.
50. על עסקת העברת המניות העיד הרצל, כי הוא ושבתאי הסכימו לקבל כל אחד 1.3. מיליון ₪, ובסך הכל 2.6 מיליון ₪, תמורת המניות, תוך שהתנה את הסכמתו בפירעון חובותיה של חברת נופש פלוס; שבתאי לא רצה להמתין, לקח את כספו ויצא (עמ' 63 ש' 26-31). הרצל הבהיר שהחוב של חברת נופש פלוס נפרע ללא קשר להעברת מניות חברת פיתוח (עמ' 56 ש' 5-11; עמ' 63 ש 4-22). לגרסתו, רק בשנת 2016-2017, אופיר התחיל לטעון שעסקת העברת המניות כללה את כל אחזקותיה של חברת עידן, לרבות חלקו של הרצל (עמ' 64 ש' 31- עמ' 65 ש 2).
51. בחקירתו הנגדית של הרצל הושמעה הקלטת שיחה משנת 2014 בינו לבין אופיר. הרצל אישר את קיום השיחה ותוכנה וביקש להעמיד פרשנות לדבריו בשיחה, בתוך כך טען כי התקיימה לאחר חתימת המסמכים, כמפורט לעיל.
52. בתחילת השיחה הרצל נשמע אומר לאופיר, "הוא יכול ללכת לחתום, אני אין לי בעיה"; בעדותו, הבהיר, כי התכוון ששבתאי יכול ללכת לחתום והוא לא יחתום עד שישולמו חובותיה של חברת נופש פלוס (עמ' 79 ש' 22- עמ' 80 ש' 5). בהמשך ההקלטה נשמע הרצל אומר לאופיר, "אני חייב לסגור את הנושא של המס וכל הדברים" (עמ' 80 ש' 8), "...מה, נסתדר. תתנו לי קצת זמן, איזה שבוע-שבועיים לבדוק את החומר, ו [,] כמו שאתם רוצים לחתום גם אני רוצה לחתום אבל אני רוצה להיות בטוח ולראות על מה אני חותם" (עמ' 80 ש' 23-25), בסוף השיחה הרצל אומר "תתנו לי לבדוק את הדברים. תתנו לי לבדוק את העניינים... אני מצדי מכרתי לכם את המקום, שלום על ישראל" (עמ' 81 ש' 5-7). בהמשך ההקלטה נשמע הרצל מסכים לעגן את הסכמותיו עם אופיר על הכתב ומבקש תשלום על כל עבודות העפר שביצע (עמ' 82 ש' 5-13); לגרסתו, התשלום בגין העברת המניות בסך 1.3 מיליון ₪ היה ברור ולכן לא הזכירו. בהמשך, שוחחו בעניין תשלום התמורה בגין העברת המניות, הרצל הוקלט אומר "...רק בעוד שלושה חודשים התשלום הראשון, וזה גם לשאבי. לא אליי..." (עמ' 82 ש' 27-28); לגרסתו לא היתה לו זכות בכסף ששולם עבור חלקו של שבתאי במניות, ולכן הכסף שולם לשבתאי (עמ' 82 ש' 29- עמ' 83 ש' 1). בהמשך ההקלטה אופיר אומר "לא, לא בגלל זה. אם אני רוצה להכניס מישהו במקום, אם אני רוצה לעשות משהו זה, אני צריך שיהיה לי את הדברים", והרצל השיב "אתה יכול להכניס. אתה יכול להכניס. תביא בן אדם, אני אחתום לו, בא קונה, תביא, אני אחתום לו שהעברתי לו את המניות" (עמ' 83, ש' 3-6), בהמשך הרצל נשמע מרגיע את אופיר שאין לו מה לחשוש "זה סגור. מבחינתי אתה יכול לסמוך על המילה שלי. זה סגור" (עמ' 84 ש' 6); לגרסת הרצל בעדותו, התכוון למניותיו של שבתאי (עמ' 83 ש' 7).
53. אשר לחתימת המסמכים- הרצל הרחיק עצמו מכל ידיעה על היתכנות הקמת הפרויקט והמסמכים עליהם חתם. לגרסתו, לא ידע דבר מלבד שיש לו בעלות במחצית הפרויקט, אופיר ניהל את העסקים, והוא חתם על כל מסמך שאופיר הביא לחתימתו, מבלי לקרוא את המסמך ומבלי לשאול על תוכנו, ולרבות המחאות (ראה למשל- עמ' 53 ש' 35- עמ' 54 ש' 5; עמ' 87 ש' 5-23, עמ' 90 ש' 17-18). בהקשר זה, הוסיף וטען כי אופיר פעל כעורך-דינו בכל הקשור לעסקיה של חברת פיתוח ומכאן יחסי האמון המוגברים ביניהם. לשיטתו, בהתאם, חתם על האישור כעד לחתימה בלבד, "...קרא לי אופיר, "תבוא תחתום עד שאני משלם כסף לשבתאי". חתמתי. עוד הייתי תמים, עוד אני תמים, מאמין..." (עמ' 55 ש' 30-31). כך גם לא ידע להשיב עד מתי המשיך להשקיע כספים בחברת פיתוח, ולא התעניין מי מימן את בניית הפרויקט (עמ' 88 ש' 18-36).
54. בתמיכה לגרסתו של הרצל, נשמעו עדויות על מנת לבסס את אומד דעתו בתקופת העסקה. חגית העידה, כי אמנם נכחה בפגישה בהשתתפות הרצל, שבתאי, אופיר ואלי במסגרתה הרצל הודיע שברצונו לצאת מהעסקה (עמ' 14 ש' 4-20), אולם בהמשך הרצל מסר לה שלא הגיעו להסכמות בנוגע לשיעור התמורה (עמ' 14 ש' 32-36). חגית הבהירה, כי היא איננה מצויה בפרטי העסקה (עמ' 15 ש' 29- עמ' 16 ש' 20), לא שימשה רואת חשבון של חברת פיתוח (עמ' 12 ש' 12-17) וכל ידיעותיה הן מפיו של הרצל (עמ' 18 ש' 35-36). בעדותה יש כדי ללמד, לכאורה, על עומד דעתו של הרצל בזמן אמת, אלא שלא הוברר מתי הרצל מסר לה שלא הגיעו להסכמות בנושא התמורה- האם במועד חתימת עסקת העברת המניות בשנת 2014, או לאחר שהתעוררו חילוקי הדעות בין הצדדים בתום סילוק החוב, שהווה תנאי לרישום העברת המניות. דגנית העידה, כי שימשה כמנהלת חשבונות של חברת פיתוח בשנת 2013 ועד תחילת 2014 (עמ' 24 ש' 3), וטיפלה בהתחשבנות האישית של הרצל ושבתאי בחברת פיתוח (עמ' 24 ש' 31- עמ' 25 ש' 27), אך לא הייתה מעורבת בהסכם להעברת המניות וחישוב תמורתו. (עמ' 25-27). משכך, עדותה אינה יכולה לתרום תרומה ממשית ליריעת המחלוקת.
55. רפי העיד על יחסיו העסקיים עם אופיר אשר כללו בדיקת היתכנות לרכישת 25% ממניותיה של חברת פיתוח. בחקירתו הנגדית הבהיר, כי ידע שהרצל ושבתאי היו שותפים בחברת פיתוח (עמ' 42-44) והוצג לו אישור חתום על ידי הרצל שחברת עידן מכרה את המניות (עמ' 44 ש' 11-35), אין לו ידיעה מעבר לכך על עסקת העברת המניות, לרבות היקף ההשקעה של הרצל ושבתאי בפרויקט (עמ' 51 ש' 5-19). לעדותו, בשנת 2015, בפגישה עסקית עם הרצל, שאיננה קשורה לחברת פיתוח, הרצל הציג את עצמו כשותף בחברה. רפי שוחח עם אופיר והבין שישנה מחלוקת בנוגע למניותיו של הרצל בחברת פיתוח (עמ' 35-36). במהלך חקירתו הוברר קיומו של סכסוך בינו לבין אופיר המתנהל בערכאות המשפטיות, ובתוך כך העיד רפי על רצונו לנקום באופיר (עמ' 41 ש' 1-25). בנסיבות אלה, יש קושי לייחס משקל לעדותו, מה גם שאין בעדותו כדי לשפוך אור על בירור התובענה בהיעדר ידיעה אישית של רפי על עסקת העברת המניות, וכל שכן בזמן אמת. כל עדותו מתמצית באמירתו של הרצל שיש לו מניות בחברת פיתוח, ולאחר שנתגלעו חילוקי הדעות בינו לבין אופיר.
56. לאור האמור, ולהתרשמותי מהעדים, מצאתי שלא ליתן אמון בעדותו של הרצל אשר לא הייתה קוהרנטית, עומדת בסתירה לשיחה המוקלטת, כאשר לא שוכנעתי לקבל את הסבריו אשר אינם עומדים בהלימה למסמכי היסוד בעסקה. הרצל ניסה להרחיק עצמו מניהול הפרויקט והחברה והעיד, כי שם מבטחו באופיר עד כדי כך שלא ידע עד מתי השקיע כספים בחברת פיתוח. יודגש, כי אין מדובר באדם מן הישוב, אלא באיש עסקים מצליח ובעלים של כמה חברות, על כן יש קושי לקבל את גרסתו שהלך שבי אחר אופיר. לעניין גרסתו שאופיר ייצג אותו בניהול עסקיה של חברת פיתוח, לא הובאה תשתית ראייתית אפילו מינימלית לטענתו, ובכלל זה לא הוצג ייפוי כוח או ראיה להתקשרות בייצוג. למעשה, אין בעדותו כדי לתאר סיטואציה של הידברות בין הצדדים על ייצוג. מה גם, שאופיר חתם על המסמכים כבעל מניות, ולמעשה ברוב המסמכים נעדרה חתימתו, ואין בעריכתו את המסמכים כדי להעיד כי ייצג את הרצל כעורך-דינו. ככלל, לא נמצאו תימוכין לגרסתו של הרצל בעדויותיהם של חגית, דגנית ורפי בהתייחס לגרעין הקשה של יריעת המחלוקת, ובשאלת אומד דעתם של הצדדים לעסקת העברת המניות בזמן עריכת המסמכים וחתימתם.
57. לא זו אף זו, לכך מצטרפת הימנעות מהבאתו של שבתאי לעדות שיש לזקוף לחובתו של הרצל. "כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי אלו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בכך ניתן משקל לראיה שלא הובאה" (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא (3) 1(2006)). כבר בהליך הקודם שהתנהל בבית משפט זה, נקבע בהחלטת בית המשפט שיש לצרף את שבתאי לתובענה בהיותו בעל דין נדרש והכרחי לבירור הסכסוך. התובעים לא קיימו את החלטת בית המשפט, אך כללו את שבתאי ברשימת עדיו, וויתרו על עדתו רק בפתחה של ישיבת שמיעת הראיות. בית המשפט הביע את דעתו, כי עדותו של שבתאי נחוצה, ונתן לב"כ התובעים הזדמנות לזמנו לעדות, לרבות על דרך של היוועדות חזותית בשל מצבו הרפואי הנטען, אולם ב"כ התובעים ויתר על עדותו. למרות זאת, במהלך עדותו פנה הרצל לבית המשפט וטען שעדותו של שבתאי נחוצה לבירור התובענה. כך למשל העיד כי נוכח גרסתו של אופיר, פנה לשבתאי בשאלה האם קיבל את הכסף גם עבורו, "פניתי לשבתאי, באמת, באמת, חייבים שיבוא שבתאי, יבוא, שכבוד השופטת תסכים" (עמ' 65 ש' 4-5, 11-14). למעשה, עדותו של שבתאי בעלת משקל משמעותי להוכחת גרסתו של הרצל בשאלת היקפה של עסקת המניות, ומי קיבל את כספי התמורה. למרות זאת בחר התובע שלא לצרפו כצד להליך, ושלא לזמנו באמצעות בית המשפט לעדות. רק בסוף שמיעת הראיות ביקש ב"כ התובעים לזמן את שבתאי לעדות, אך לאור התנהלותו, כאמור, כאשר ויתר במפורש על עדותו של שבתאי בתחילת פרשת התביעה, בהתחשב בסדרי הדין הנוהגים בישראל, ומאחר שהסתיימה פרשת ההגנה, ונוכח התנגדותו של ב"כ הנתבעים, ובהיעדר עילה לזימונו של שבתאי כעד הזמה, נדחתה בקשתו. בנסיבות אלו, התנהלותם של התובעים אומרת דרשני, ועניין זה מצטרף לקשיים, כאמור, בעדותו של התובע.
58. אל מול כל אלה, עומדת עדותו של אופיר שהייתה קוהרנטית, עקבית, מפורטת, השתלבה בחומר הראיות בתיק לרבות השיחה המוקלטת, נתמכה בעדותו של אלי, ומצאתי ליתן בה אמון. אופיר העיד, כי אסיפת בעלי המניות בחברת פיתוח התכנסה בחודש מרץ 2014 לבקשת הרצל ושבתאי, אשר ביקשו למכור את המניות לאלתר ולסיים את השותפות בפרויקט (עמ' 11 ש' 3-13), כלל מניותיה של חברת עידן נמכרו תמורת סך של כ-1.3 מיליון ש"ח (ראה למשל עמ' 144 ש 34- עמ' 145 ש' 3;עמ' 155 ש' 35-עמ' 36 ש' 18). בהמשך הבהיר, כי פרטי מקבל המניות והתמורה בשטר העברת המניות, כמו גם בהסכם להעברת המניות (ת/5), נותרו ריקים כי עדיין לא נמצא רוכש ובשל ההבטחה להרצל שלא ירשמו את העברת המניות עד לסילוק חובותיה של חברת נופש פלוס (עמ' 130-132). עוד העיד, כי שבתאי חתם בשם חברת עידן והכספים שולמו לשבתאי בהתאם לבקשתם של הרצל ושבתאי, מה גם שחברת עידן לא ניהלה חשבון עו"ש בבנק; הרצל חתם על המסמך לבקשתו כ"עד" (עמ' 116 ש' 22- עמ' 117 ש' 12).על שטר העברת המניות חתמו שבתאי והרצל (עמ' 117 ש' 14-19). לגרסתו, הרצל שינה עורו כאשר ראה שהפרויקט יצא אל הפועל והצליח (עמ' 116 ש' 12-19; עמ' 124 ש' 3-7).
59. אשר לשיחה המוקלטת ולחתימת המסמכים- העיד, כי זו התנהלה לאחר שסוכמה עסקת העברת המניות ואופיר העביר להרצל ושבתאי מסמכים לחתימה, וביניהם: החלטות האסיפה ושטר העברת המניות; עו"ד יעל בראון אשר ייצגה את הרצל ושבתאי בעסקה עיינה במסמכים ואופיר עמד איתה בקשר בנושא (עמ' 117 ש' 30- עמ' 118 ש' 3). לדבריו, המסמכים נחתמו במועד המאוחר לשיחה (עמ' 118 ש' 9-10). בחקירתו הנגדית, עמד על גרסתו שהרצל לקח את כל המסמכים לבדיקה של רואי-חשבון ועורכת-דינו יעל בראון, ורק לאחר ההתייעצות תיאם עם אופיר מועד לחתימה על המסמכים וחתם במעמד הפגישה (עמ' 141-143). בהקשר זה ובנוגע למערכת יחסיו עם הרצל, הכחיש אופיר שפעל כעורך-דין בהתקשרויות העסקיות בין הצדדים, וכל שכן לא כעורך דינו של הרצל (עמ' 107 ש' 8-12). גרסתו איתנה בחקירתו הנגדית, ולא נסתרה על ידי הראיות, כאמור. אדרבא, היא נתמכת בדבריו של הרצל בהקלטה על כך שרוצה לבדוק את ענייני המס: "אני חייב לסגור את הנושא של המס וכל הדברים" (עמ' 80 ש' 8).
60. יתרה מזו, עדותו של אופיר נתמכת בעדותו של אלי, אשר דבק בגרסתו באופן עקבי וקוהרנטי גם בחקירתו הנגדית, והעיד כי המניות היו בבעלות חברת עידן ועמה בוצעה ההתקשרות בעסקת העברת המניות, תוך שניתנה התחייבות לב"כ הרצל שלא יבוצע רישום עד לסילוק החוב (עמ' 174 ש' 33-35). עוד לגרסתו, ממועד עסקת העברת המניות, הרצל לא היה מעורב ולא התעניין בפרויקט, לא ביקש את חלקו ברווחים, כך גם לאחר סילוק החוב בסוף שנת 2016. לגרסתו, בשנת 2019 הרצל ביקש את מניותיו בחזרה (עמ' 172-173).
61. אשר לשאלת אופן ביצוע ההתחשבנות הכספית עם הרצל ושבתאי, העיד אופיר כי איפסו בכרטסת הנהלת החשבונות של חברת פיתוח את הלוואת הבעלים של הרצל מיד עם השלמת העברת המניות ולאחר תשלום החוב, למרות שבפועל פרעו את הלוואת הבעלים של שבתאי והרצל במסגרת עסקת העברת המניות (עמ' 157 ש' 30-32; עמ' 159 ש' 7- 27). בהמשך הבהיר, כי הרישום בכרטסת הנהלת החשבונות התנהל תחת שמותיהם הפרטים של הרצל ושבתאי, אולם "הם לא החזיקו במניות באופן פרטי, הם החזיקו מניות רק באמצעות עידן" (עמ' 160 ש' 18-20). בחקירה חוזרת הבהיר, כי דגנית ניהלה את כרטסת הנהלת החשבונות וערכה את הרישומים (עמ' 169 ש' 1-7). אומנם, ניהול ההתחשבנות הכספית של חברת עידן תחת שמם של הרצל ושבתאי באופן פרטני ונפרד תמוה, עם זאת, במכלול הראיות בתיק, ולאור התרשמותי מאמינות העדים ומהימנות גרסתם, לא מצאתי שיש לייחס להתנהלות זו משקל מכריע.
גמירות דעתו של הרצל
62. על הלך רוחו של הרצל בעסקת העברת המניות ניתן ללמוד מהשיחה המוקלטת בה נשמע מאשר לאופיר, כי הוא יכול להתקשר עם צד שלישי לרכישת המניות: "זה סגור. מבחינתי אתה יכול לסמוך על המילה שלי. זה סגור" (עמ' 84 ש' 6); הרצל אמנם טען, כי התכוון לחלקו של שבתאי במניות, אולם, כאמור, גרסתו לא נתקבלה, והתרשמתי כי מהשיחה עולה שהשניים דיברו על כל מניות חברת עידן. מה גם, שהרצל עיין במסמכים והתייעץ עם מומחים עובר לחתימתו על מסמכי העברת המניות וחזקה שבחתימתו התכוון לקיום ההסכמות ולמכירת מניות חברת עידן כפי שנוסחו במפורש במסמכים. מעבר לכך, אין במסמכי עסקת העברת המניות אזכור לחוב ולהתניית העברת המניות בתשלום החוב. למעשה, כל השיח בנושא זה התנהל בין הצדדים בעל פה, ובהמשך בא לידי ביטוי בחלופת המכתבים בין הצדדים, לאחר פרוץ הסכסוך. הרצל העיד שהתנה את הסכמתו בפירעון החוב (עמ' 63 ש' 26-31), ומנגד, העידו אופיר ואלי שהעסקה השתכללה לידי תוקף מחייב תוך שהבטיחו להרצל שלא ישלימו את העברת המניות ברישום עד לתשלום החוב (ראה למשל- עמ' 174 ש' 33-35). גרסתו של הרצל אינה מעוגנת בחומר הראיות בתיק אשר מעיד על שכלול תוקפה המחייבת של העסקה ביחס לכל מניות חברת עידן, ובכלל זה חלקו של הרצל במניות, ללא שבא לידי ביטוי כי התנה את הסכמתו בתשלום החוב.
63. טרם סיום, ונוכח הטענות לדילול מניות יובהר, כי לאחר ששמעתי את העדויות, התרשמתי שאין בכך כדי לתרום לבירור היקפה של עסקת המניות, והאם היא כוללת את חלקו של הרצל במניות, במובחן מאופן יישום העסקה. פעולת דילול המניות בוצעה כחלק מהוצאתה לפועל של עסקת העברת המניות, ולהתרשמותי מעדויות הצדדים, בשל היבטי מיסוי. מכל מקום אופן ביצוע ההעברה אינו בא בגדרי יריעת המחלוקת בתובענה דנן.
64. לאור כל האמור לעיל, על-פי הלשון המפורשת של מסמכי היסוד של עסקת העברת המניות, בשים לב לכללי הפרשנות הנוהגים, ולאחר שהתרשמתי מהעדויות שנשמעו לפניי, לעניין כוונת הצדדים, ובשים לב לכך ששבתאי לא הובא לעדות, על רקע מכלול הראיות, שוכנעתי כי התובעים לא הניחו תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענותיהם בכתב התביעה ולא עלה בידם להוכיחה.
טענתו החילופית לעדכון התמורה במועד הרישום
65. לצד האמור, ובהתחשב במסקנה אליה הגעתי כי יש במסמכי היסוד לשקף את העברת כלל מניות חברת עידן, יש להידרש לטענתו החילופית של הרצל בסיכומיו, כי גם אם אכן הסכים למכר מניותיו הרי שבחלוף הזמן קמה זכותו לדרוש תמורה מתואמת למועד רישום העברת הזכויות.
66. יודגש, בפתח הדברים שבהינתן התוצאה אליה הגעתי, כי עסקת מכר המניות התייחסה לכלל מניות עידן ובתמורה לסכום כולל של כ- 1.3 מיליון ש"ח, אין בגרסת הרצל כדי להועיל לו, ואסביר. הסכמת הצדדים על דחיית רישום העברת המניות למועד סילוק החוב מהווה "תנאי מתלה". סעיף 27(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע, כי "חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מתלה)....". הכללתו של תנאי מתלה בהסכם איננה גורעת מתוקפו המשפטי המחייב מרגע כריתתו וכל תכליתה ומשמעותה היא בדחיית מועד ביצוע ההסכם, הא ותו לא (רע"א 6734/09 סלון ירושלים מוצרי חשמל בע"מ ואח' נ' כלליר תפעול ואחזקה בע"מ (26.8.2012)). תנאי מתלה יכול להיעשות בכל דרך, במפורש או מכללא, בכתב או בעל-פה (ע"א 189/86 דורון לוי נ' אפרים פיינגלבט, פ"ד מב(4) 206 (1988)), אך אין בו כדי לכרסם בשכלולו של ההסכם.
67. כך גם בעניינו, דחיית מועד רישום העברת המניות אינה גורעת או פוגמת בתוקפן המחייב של הסכמות הצדדים, לרבות בסוגיית התמורה, ואם הרצל ביקש שלא לכבול את עצמו לתמורה מסוימת עד לסילוק החוב, היה עליו להביא את רצונו לידי ביטוי מחייב בכתב. לא שוכנעתי, ממכלול הראיות בתיק ומהתרשמותי מהעדים, כי רצונו זה בא לידי ביטוי בשיח בין הצדדים, וכל שכן לא גובשה הסכמה המשקפת את רצונו בכתב. לאור תוצאה זו, לא מצאתי לדון במחלוקת בין הצדדים לעניין תוקפו של הרישום ברשם החברות, אשר אינו נדרש להכרעה בפסק-הדין.
סיכום
68. סופו של דבר, לא מצאתי כי התובעים הניחו תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענותיהם בכתב התביעה, על כן שוכנעתי שדין התביעה להידחות.
69. מעבר לכך, ומהטעמים שהובאו בסיכומי הנתבעים, ועל יסוד קביעת בית משפט זה בהליך הקודם, מצאתי שחברת המסעדה לא נדרשה בהליך זה, ויש לדחות את התביעה בעניינה גם בשל היעדר עילה והיעדר יריבות.
70. אשר לשאלת ההוצאות- התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. סכום זה נפסק תוך התחשבות בכך שההליך נוהל באופן ענייני וממוקד, לא הוגשו תצהירים מלבד בעניינן של שתי העדות, התקיימו ישיבת קדם משפט אחת, ישיבת הוכחות אחת, וישיבה קצרה נוספת להשלמת סיכומים בעל פה.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ט כסלו תשפ"ד, 12 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.