בית משפט השלום בירושלים
ת"א 19372-01-21 גולן ואח' נ' מור ואח'
בפני כבוד השופטת הבכירה מרים קסלסי
תובעים 1. אופיר גולן
2. גלית גולן
3. אושרי סרגוסטי
ע"י ב"כ עו"ד ריקי אופק אבן צור
נגד
נתבעים 1. אורן מור
2. אייל מור ( נמחק)
ע"י ב"כ עו"ד שלי סלע ואבי חג'ג'
פסק דין
רקע
1. התובעים 1 ו-3 ונתבע 1 עבדו יחד במדינה (הנהלת בתי המשפט). תובע 1 שימש כמנהל תשתיות מחשוב, תובעת 2 היא אשתו.
תובע 3 עובד כממונה גזברות ארצית (להלן: "אושרי"), נתבע 1 שימש כנאמן מחשוב (להלן: "אורן").
2. התובעים הלוו/השקיעו כספים אצל נתבע 2 אחיו של אורן, בתמורה לריבית של 10% כל חצי שנה.
תובע 1 (להלן: "אופיר") הלווה בפעם הראשונה בנוב' 2014 סך של 25,000 דולר וקיבל חזרה בתוך 5 חודשים את הקרן בתוספת 12%. במהלך השנתיים הבאות הלווה סכומים נוספים, עליהם קיבל את התשואה המובטחת בלבד, וכשביקש בינואר 2018 לקבל את כל כספו חזרה, הפסיק לקבל גם את הרווחים המובטחים.
תובע 3 השקיע 100,000 ₪ ב-2018, וקיבל ב-2019 10,000 ₪ בלבד ("הריבית").
3. לאחר שמרבית הכספים לא הוחזרו לתובעים, לאחר שהמתינו לראות האם אורן פועל להשבת הכספים ונכזבו, הגישו התובעים את התביעה שבפניי.
התביעה נגד נתבע 2 (להלן: "אייל") וההודעה לצד שלישי שהגיש אחיו נגדו, נמחקו בשל העדר אישור מסירה. יצוין כי נגד אייל ננקטו הליכי פשיטת רגל בארה"ב.
4. סכום התביעה הועמד על סך 300,000 ₪: 210,000 ₪ לתובעים 1 ו-2 ביחד ולחוד ו-90,000 ₪ לתובע 3. התובעים הפחיתו מקרן החוב את הסכומים שקיבלו ע"ח הריבית ובכך למעשה הם תובעים השבה בלבד, ללא הריבית ההסכמית ואף ללא הפרשי הצמדה וריבית, מיום דרישת כספם, אלא מיום הגשת התביעה ואילך.
במסגרת סעד זמני עוקלו כספים השייכים לאורן בסכום של 250,000 ₪ (החלטה מיום 10.3.21).
עילות התביעה
5. התובעים טוענים כי אורן שותף לעוולת התרמית, בכך ששכנע והציג מצג שווא רשלני טרם השקיעו הסכומים, וכי חטא כלפיהם בחוסר תום לב בשלב המו"מ. עוד טענו כי אורן פעל מתוך אינטרס אישי שכן קיבל עמלות בשיעור של 10% על כל השקעה שהשיג עבור אחיו.
6. עוד טענו התובעים כי אורן התחייב בעל פה לערוב להחזר הסכום טרם ההשקעה והתחייב פעמים נוספות לאורך התקופה וגם מאוחר להיווצרות החוב, כשהיה ברור שאחיו לא יחזיר הסכומים.
טענות הנתבע
7. אורן מור הכחיש כל חבות אישית וטען כי לא פתח במסכת שכנועים ולחצים על חבריו לעבודה, הוא עצמו השקיע והפסיד, כך גם אביו ובני משפחה נוספים. עוד הכחיש כי היה לו אינטרס כלכלי בהבאת משקיעים נוספים לאחיו, הוא לא קיבל עמלות כנטען כלפיו, וכשחבריו הפסיקו לקבל כספים, גם הוא לא קיבל. אורן משוכנע כי לאחיו נותרו כספים שהוא מסתירם וכי מצבת הנכסים בהליך פשיטת הרגל שננקטה נגד אחיו בארה"ב אינה משקפת את המציאות.
8. בכל הנוגע להתחייבות אורן להחזיר לתובעים את כספם, הוא הכחיש שהתחייב טרם השקעת הכספים, ואילו בשלב שבו היה ברור שאחיו לא יחזיר הכספים (משנת 2019 ואילך), הוא מודה שאמר שיחזיר הכספים לאחר שימכור את ביתו, אך לטענתו אמר זאת בשל לחץ ואיומים שהופעלו עליו מצד התובעים.
דיון בראיות
9. התובעים צרפו תיק מוצגים ובו חוזה חתום בין אופיר לאייל (בשם חב' בבעלותו), אימיילים, אישורים בדבר העברות בנקאיות ותדפיסי תכתובות בטל' הנייד בין התובעים לאייל ובין התובעים לאורן.
10. בפניי העידו אופיר ואושרי (תובעים 1 ו-3), וכן עובד בשם ארז גולדברג. ארבעה עובדים נוספים שמסרו תצהיר לא התייצבו ותצהירם הוצא מתיק ביהמ"ש וכן הוצא נספח ב' שהוא תדפיס שיחות הווטסאפ בין תובעת 2 שלא העידה לבין אייל. מאידך, תדפיס שיחה בין גלית לאורן (נספח ג') נותר כראיה ובו ביום 13.12.2018 כותב אורן בין היתר כך:
"...האמיני לי אין עקיצה ואין מריחה הייתי שם בעצמי לפני חודש וחצי בלוס אנג'לס עם הורי והלכתי עם אחי לבנק זאת אומרת המתנה אנחנו בשלבים pending וראיתי שהכסף קיים ובמצב של הסופיים של התלהליך ואמרתי לאופיר אומר גם לך גם אם אצטרך למכור את בייתי אני אחזיר לכם את הכסף זה מראה לכם כמה אני אוהב אותכם..."
11. ארז גולדברג העיד כי העביר כספים לאייל במרץ 2016, קיבל שלוש פעמים תשלומי ריבית ובאוגוסט 2018 כשביקש חזרה הכסף, הבין מתירוצים שקיבל שלא יראה את כספו. הוא בחר שלא להצטרף לתביעה שבפניי, משום שאין לו את המשאבים הנפשיים והכלכליים לעשות כן. בחקירתו אישר כי אורן או אביו לא היו ערבים להשקעתו (פרו' מתומלל, ש' 115), אולם אורן אמר לו "אני אמכור את הבית שלי ואני אביא לך את הכסף, אבא שלי יביא לך כסף, אבל זה היה רק אחרי התסבוכות" (שם ש' 151-153).
12. תובע 3 (להלן: "אושרי") העיד כי השקיע 100,000 ₪ באוקטובר 2018, וזאת לאחר שכנועים רבים, שכללו ביצוע שיחה מרובעת בזום של אייל אורן סרגוסטי ואשתו שסירבה להשקיע, ובשיחה זו שוכנעה. לטענת אושרי במועד זה ידע אורן כי אופיר וארז ביקשו חזרה את כספם ולא נענו. שיחות רבות נערכו בווטסאפ בין התובע לאורן. באחת מהן ביום 12.11.2019 אומר אורן: "אני טס לשם למחוק אותו נמאס לי כבר כל המצב הזה אתה תראה". סרגוסטי עונה "אני רוצה את הכסף בחזרה. אם הבית שלי יכנס למתח אשתגע" (נספח ד' עמ' 28).
13. אושרי טען כי מלבד הבטחות בע"פ של אורן, ישנה הודאה בכתב, בווטסאפ מיום 23.4.20 בה אמר לאורן: "ידעת שאופיר וארז נפל איך שכנעת אותי לכל החרא הזה?" ואורן משיב: "אני אשם שחרר"... אמכור את הבית עכשיו ואתן לך 100 קיי עכשיו, ההאשמות הם עליי, הבנתי". (ציטוט מתוך הטלפון הוקרא ונרשם בפרו' בש' 530-535).
אושרי מאשר כי ההבטחות של אורן ניתנו "אחרי כבר שהיה את הנפילה" ואחרי שאורן פוטר ממקום עבודתו (נחשד בגניבת מחשבים ממקום עבודתו).
14. באפריל 2019 קיבל אושרי 10,000 ₪. אין מחלוקת בנוגע לסכום שהשקיע והסכום שקיבל, ברם הסכם הלוואה חתום או עם פרטים אודות הסכום ותנאי ההלואה, לא צורף.
לשאלה מה היה האינטרס של אורן השיב אושרי שאורן אמר לו שהוא מרויח עמלה של 10% מכל השקעה (ש' 587-611).
15. אופיר גולן ישב באותו חדר עם אורן והכיר אותו למעלה מ-10 שנים. הוא חתם על הסכם מול אייל ביום 11.11.14. לצורך מימון השקעתו לקח הלוואה בסך 100,000 ₪, כאשר אורן חתם כערב לה מול הבנק. (ש' 1241-1244).
בתחילה קיבל הן את הרווחים והן את הקרן, ברם שלוש השקעות אחרונות לא הושבו. אופיר לא חשד בכוונות מרמה של אורן. "מהתחלה הבנתי שהוא איתי, שהוא גם מנסה" (ש' 1132). באוקטובר 2018 הוא עדיין מקווה שאיל יחזיר הכסף. אורן מדווח לו מחו"ל שראה ש"הכסף בפנדינג", הכוונה שיש כסף והוא ממתין להעברה לישראל. (גם אורן העיד כך).
אופיר העיד כמו אושרי שאורן אמר לו "שעל כל אחד שהוא מביא הוא מקבל עמלה לא יודע כמה אבל הוא מקבל" (ש' 884, ש' 938-939). כתמיכה לכך צורף מסמך או צלום מסך חלקי (נספח י"ב וצילום צבעוני שלו עמוד לאחר מכן), שם נרשמה העברה של 4,000 דולר מחשבונה של חב' WELLS FARGO לחשבונו של אורן. מועד ההעברה ומטרת העברה אינם ידועים.
16. בהקשר למהימנותו של אורן, סיפר אופיר כי אורן נחשד בגניבת מחשבים ממקום עבודתו, הוא עצמו חזה בסרטון מצלמות האבטחה וראה כיצד אורן מגיע בשש וחצי בבוקר למחסן הנהלת בתי המשפט מקום שהוא לא אמור להיות, ולוקח משם שני מחשבים. בהתחלה אורן כפר באשמה וכשהציגו לו הצילומים הודה. (ש' 821-854). אורן פוטר ממקום עבודתו סמוך לחודש נובמבר 2020 (בשיחה מיום 3.11.20 אומר אורן שהוא מחוסר עבודה, נספח ד' עמ' 25 למטה-עמ' 26). במועד זה כבר היה ברור שהכסף לא יוחזר ואופיר תוהה בשיחות הווטסאפ ביניהם האם עזיבתו של אורן את עבודתו קשורה. אורן הודף ארוכות את הטענה שהוא עשה יד אחת עם אחיו. אופיר מבהיר בעדותו שהאמין לאורן.
"רק בדיעבד אחרי שכל העניין התפוצץ ואחרי שפיטרו אותו אז עשיתי רול בק, הסתכלתי אחורה, הבנתי מה הולך פה. הבנתי הבן אדם נוכל, הוא משכנע אנשים מההנהלה להשקיע, הוא גונב מחשבים, שבעים מחשבים הוא גנב מהבתי משפט, אתה יודע את זה? שבעים, כן שבעים" (ש' 1172-1176)..."תראה, אני הייתי עם אורן, עד שהוא לא פוטר הייתי איתו חבר, לא ידעתי את כל מה שהוא עשה, לא הבנתי, רק בדיעבד אחרי שהוא פוטר ואחרי שדיברתי עם אנשים ומה שהוא עשה והוא משקר אנים והוא אומר לזה ככ ולהוא ככה ואליי הוא אומר משהו אחר ואחרי שהוא מדבר עם מוישה הוא מלכלך עליי, הוא איתי מדבר הוא מלכלך על אושרי ועל כולם הוא מלכלך אז רק אחר כך בדיעבד הבנתי שאורן הוא התחמן פה" (ש' 1206-1211).
עדות הנתבע
17. בתצהירו ובחקירתו מעיד אורן שהיה שבוי ברושם שלאחיו יכולות עסקיות גבוהות, עוד ב-1992 כשנסע לארה"ב וחי איתו למשך שנתיים. בשנים הרלוונטיות להשקעת הכספים 2014 ואילך, הוא סמך עליו "זה אח שלי, סמכתי עליו".
הוא טען שגם הוא הפסיד כספים אצל אחיו, אך לא צירף ראיות להוכחת חובו של אחיו אליו, על אף שהעיד כי הגיש תביעת חוב בארה"ב והפעיל חוקר. על פי עדותו השקיע ב-2014 40,000 דולר בשתי פעימות, וקיבל "עשרה אחוז כמוהם, כל חצי שנה עשרה אחוז".(ש' 1460). אסמכתא אחת להעברת 4,000 דולר צורפה על ידי התובעים.
18. אורן אישר כי לפחות שלוש ארבע או חמש פעמים קיבל סכומים מאחיו, "כמו שהם קיבלו אותו דבר" (ש' 1334), עד שהבנק עצר זאת (כנראה בשל חשש להלבנת הון), ואז קיבל את הכסף באמצעות העברות בינ"ל בדואר. כשהפסיקו הכספים להגיע, אייל אחיו אמר לו את מה שאמר לתובעים, "אתם תקבלו את הכספים שלכם, אני בדיוק כמוהם, תבינו אני בצד שלכם" (ש' 1527).
19. עדותו היחידה של אורן כבעל דין שגם הוא בין המפסידים דרושה היתה סיוע וכזה לא מצאתי. לא ניתן לשלול כי עדותו לגבי ה-4,000 דולר שהועברו אליו ושהם 10% החזר מהלוואה של 40,000 דולר מהווה עדות כבושה, שנועדה להסתיר כי מדובר בהעברות עמלות. מכל מקום, גם בהנחה שדיבר אמת וקיבל לפחות חמש פעמים 10%, הרי שאחיו החזיר לו מחצית מהסכום שהשקיע/לווה, ולכן האמרה בסיכומים שאחיו חייב לו מאות אלפי שקלים אינה מדויקת בלשון המעטה.
20. אורן העיד כי נסע עם אביו ללוס אנג'לס כדי לבדוק מה קורה. אייל לקח אותם לבנק והציג להם שישנם כספים "הם באמת היו בפנדינג. ערבב ערבב אותי כמו שהוא ערבב אותם וזהו, מאוד פשוט" (ש' 1345-1347). אורן מודה כי לא ראה את ביתו של אחיו, "הוא גר בשכירות, הוא בא אלינו לבית מלון" (ש' 1378), וכשב"כ התובעת טוענת כי על פי מסמכי פשיטת הרגל אין לאייל שום נכס ואין כסף בחשבון, משיב לה אורן שהוא חושב שיש לאחיו כסף (ש' 1547) וכי הוא מאמין שאחיו מעלים כספים והליך פשיטת הרגל "הכל בולשיט" (ש'1818, ש' 1821). הוא סיפר שהעסק של אייל היה ייבוא מסין צמיגים וג'נטים לרכבי האמר, של צבא ארה"ב (ש' 1607-1608).
21. משעומת אורן עם הטענה שערב להלוואה שאופיר לקח לצורך השקעתו הראשונה, כראיה למעורבותו בעוקץ, השיב שלהפך, זה מלמד שלא ידע שיש לו אח שסרח (ש' 1550). לדעתי זה מלמד על כך שסמך על חברו אופיר שיעמוד בהחזר ההלוואה ובנוסף, רצה שאופיר ישקיע אצל אחיו. מדובר ב-25,000 דולר ראשונים שהושבו לאופיר והוא בחר להשקיעם שוב. לטענת אורן לא הכריח ולא שכנע "אנשים בוגרים רצו להשקיע”)ש' 1762).
22. אורן אכן מכר את ביתו, אך לטענתו, היה זה משום שהיו לו חובות ולא רק בשל השקעותיו אצל אחיו (ש' 1581). את דבריו לכל אחד מהתובעים שימכור הבית ויחזיר הסכומים אישר, אך טען שאת אופיר הוא אוהב וזה אמר לו "שהוא ייכנס מתחת לגלגלי משאית", וגם אחרים הפעילו לחץ, לא רק בעבודה אלא גם המשפחה, גיסתו ואחרים "לא היתה לי ברירה. אני אמרתי להם טוב אני אמכור את הבית, אני אתן לכם מה שזה, אני באמת אמרתי את זה, לא אמרתי שלא אמרתי" (ש' 1620-1623). כשנשאל האם הבטיח זאת בזמן העסקה, השיב: "לא, זה היה הרבה אחרי, הרבה אחרי" (ש' 1626).
23. התובעים טענו כי העובדה שאורן ביקש מכל אחד מהם לא לדבר עם יתר העובדים מלמדת אף היא על ניסיונו שלא לחשוף המרמה. אורן משיב: "יכול להיות שהיו כאלה דברים ואמרתי את זה כי לא רציתי פה יותר מדי גלים ומדיה ושיהיה שיח על זה, יכול להיות, אבל זה לא מאלמנטים שזה יסתיר מזה, יסתיר מההוא. " (ש' 1681-1684). אבל לא הסביר מדוע. מתכתובות הווטסאפ אני למדה שבתקופה שבין נוב' 2018 לפחות ועד אוגוסט 2020 אורן היה מעונין למשוך את הזמן ככל שניתן, אולי קיווה שיוכל להשיג כספים מאחיו, ואולי ביקש למלט נכסיו מהם ומאחרים. על סמך התחייבותו ודבריו המתינו התובעים עוד שנתיים ימים.
24. לטענה כי שכנע אנשים נוספים להשקיע גם כשהיה לו ברור שהוא אינו מקבל עוד כספים, השיב אורן: "לא חושב. אני כן זוכר שחנן, הם מכירים אותו, פנה אליי כשהבנתי כבר שיש בעיה ואותו חבל שלא הבאתם בתור עד, אמרתי לו אתה לא נכנס". מי שהיה צריך להביא עד כזה שתומך בהגינותו של אורן, להבנתי, זה אורן ולא התובעים. לטענת אורן רק בנוב' 2020 כשעזב את עבודתו הבין שאחיו בבעיות כלכליות.(ש' 1719) אורן העיד כי הנזק הכי גבוה נגרם לאביו שנאלץ אף הוא למכור את ביתו, וכי נכון להיום אין הם מדברים עם אייל. (ש' 1797). אביו של אורן גם הוא לא הגיע להעיד.
דיון והכרעה
האם אורן היה שותף למעשי עוולה ומרמה כלפי התובעים
25. כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע ובין בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות (ראו ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון [פורסם בנבו] (11.04.2013), וקודם לכן בע"א 202/72 חברת החשמל לישראל נ' החברה הארצישראלית לקירור (1973), [פורסם בנבו], שם הודגש ש"חזקה על אדם שלא עבר עבירה, כל עוד היפוכו של דבר לא הוכח.".
26. מהראיות שהוצגו בפניי איני משוכנעת אפילו שאייל אחיו של אורן ביצע הונאת פונזי, או עבירות מרמה ומצג שווא, וכי לא מדובר באיש עסקים שנכנס למצוקת תזרים מזומנים וחיפש בכל דרך מימון ביניים תוך התחייבות לשלם ריביות גבוהות (20% בשנה), ואולי בעצם לא מדובר בריביות לא סבירות, בהתחשב באלטרנטיבות האחרות, גם בישראל יכולה ריבית חריגה להגיע לשיעור קרוב (ראו צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), התש"ל-1970) והסיפורים על הלוואות נשך בשוק האפור שהחריפו את המצב ידועים.
27. לא מצאתי כי הוכח שכבר ב-2014 מועד ההשקעה הראשון ידע אייל או אורן שהכספים לא יוחזרו, לאייל היה לכאורה עסק לגיטימי, הוא לא עסק בהשקעות אמיתיות או מדומות כמו מיידוף, ולכן, אני דוחה מחוסר הוכחה, את טענות המרמה, מצג שווא או חוסר תום הלב שטענו התובעים כלפי אורן, בוודאי נכון הדבר במועדים שבו ניתנו ההלוואות לאחיו.
28. בנוגע לתובע 3 שהשקיע 100,000 ₪ בחודש אוקטובר 2018, ספק אם ניתן להאשים את אורן במרמה או מצג שווא, שכן תובע 3 שוחח ארוכות עם אייל טרם השקעתו והתרשם ממנו באופן ישיר וכך בין היתר כתב לו: "ללא קשר להשקעה הזו במידה ויהיו בעתיד עסקאות קצרות עם תשואה יפה אני מוכן להתעניין". באותה התכתבות מיום 10.10.18 אושרי מספר לאייל על עסקאות קודמות (לפני 10 שנים במפעל פורנו בלוס אנג'לס, ואח"כ בהקמת אתר שמכר), ובכלל אמר לו: "יש לי המון רעיונות" (נספח ו' עמ' 50).
29. גם אופיר אמור היה להיכנס להשקעה בעיניים פקוחות, הוא איש שעוסק בכספים והעיד על עצמו שהשוק הפיננסי נהיר לו. הן אופיר והן אושרי השקיעו כספים אצל אייל מרצונם החופשי. הרצון לעשות רווחים קלים עיוור אותם בנוגע לסיכון שלקחו. שניהם הצטערו עד מאוד שלא הקשיבו לנשותיהם.
האם אורן התחייב להשיב לתובעים את כספם?
30. בכל הנוגע לטענת התובעים לפיה אורן ערב מלכתחילה לכספים, והם הסתמכו על כך, הרי שלא באה בפניי כל ראיה לכך, ולא די בעדות בעל פה של בעל ענין.
יחד עם זאת, בכל הנוגע להתחייבות מאוחרת ליצירת החוב, הרי שיש לטענה זו ממש.
ראשית, אפנה לסעיף 1ב' לחוק הערבות תשכ"ז-1967, לפיו ""ערבות יכול שתהיה לחיוב כולו או מקצתו, קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב", בסעיף 3 נקבע: "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה". אין דרישת כתב, לא בחוק הערבות ולא בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, הקובע בסעיף 23 כי "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים". מהוראה זו נלמד שככלל, בהעדר הסדר אחר בחוק או בחוזה, אין מניעה להכיר בתוקפו המחייב של חוזה שנערך בעל פה, ובלבד שתתקיימנה הדרישות החיוניות לכריתת חוזה, כאמור בפרק א' לחוק החוזים (ראו: ע"א 528/86 פולגת נ' בלכנר [פורסם בנבו] (1990); ע"א 705/88 אינקומר בע"מ נ' צוקר [פורסם בנבו] (1988); ע"א 416/89 גל-אור נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ [פורסם בנבו] (1992)).
31. במקרה שלפניי, אורן התחייב בכתב, במסגרת הודעות הווטסאפ ואף אישר בעדותו שאכן אמר שימכור את הבית ויחזיר הכספים לשלושת התובעים.
אשר על כן אני קובעת כי אורן התחייב להחזיר לתובעים את כספם, לאחר שימכור את ביתו.
האם ההתחייבות של אורן בוטלה?
32. אורן טען כי התחייבותו זו ניתנה תחת לחץ ואיומים. לא מצאתי כל ראיה לאיומים כאלו שהופנו כלפי אורן. יתירה מזו, סעיף 17 לחוק החוזים קובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה", לא מדובר בחוזה בטל (VOID).
33. ההלכות הנוגעות ליישום סעיף זה ידועות. יחד עם הפרשנות המרחיבה לפיה גם כפייה כלכלית ולא רק פיזית, יכולה לבוא בחשבון סעיף 17, נקבע כי על הטוען לכפייה כלכלית לעמוד בשני מבחנים: איכות הלחץ ועוצמתו. יש צורך שהלחץ הכלכלי יהיה בלתי ראוי, כרוך בפסול מוסרי, חברתי או כלכלי, ובנוגע לעוצמת הלחץ, הרי שיש לבחון התשובה לשאלה האם הייתה למתחייב חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ. (ראו ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ [פורסם בנבו] (1994); גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (ירושלים, תשס"ה-2005). לסקירה מלאה לרבות התייחסות המשפט העברי ראו ת.א (מחוזי ים) 5072/03 ישפרו חברה ישראלית להשכרת מבנים בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] ( 2007) מפי כב' השופט משה דרורי))
34. משלל הראיות והעדויות שבפניי אני מגיעה למסקנה כי ערבותו של אורן ניתנה מתוך רצון חופשי, הכרתו בתרומתו להפסדים שנגרמו לחבריו, והרי הוא זה שהביא לידיעתם את ערוץ ההשקעה "הנפלא" הזה, אצל אחיו. אני מאמינה לתובעים 1 ו-3 שאורן אמר להם שהוא מקבל מאחיו עמלה, בין אם זה נכון ובין אם לאו, ואף אם ויתרו התובעים על טענה זו בדיון המקדמי (ס' 28 לסיכומי הנתבע), אין לכך חשיבות, שהרי כידוע תקפותה של ערבות אינה מותנית במתן תמורה לערב.
35. לא מצאתי שהוכח כי נפל פגם ברצונו החופשי של אורן להתחייב כלפי התובעים ולחזור ולהתחייב כך יותר מפעם אחת. האמרה של אורן שלא הייתה לו ברירה לא פורשה ולא הוכחה. אזכיר כי גם בכתב ולא רק פנים אל פנים, חזר אורן על התחייבותו. אי נעימות או נקיפות מצפון שגרמו לו התובעים אינם פסולים, אינם מהווים כפייה או לחץ כלכלי, ובנוסף לא נשלחה הודעת ביטול, כך שהתחייבות זו ממשיכה להיות בתוקף.
36. אשר על כן אני קובעת כי אורן התחייב לערוב לחובו של אחיו ואף נקב מועד שבו יפרע החוב, אם אחיו לא ישלם – והוא מועד מכירת דירתו. אורן אכן מכר את דירתו טרם הגשת התביעה, ולכן מועד מימוש הערבות הגיע.
סוף דבר
37. אני מחייבת את נתבע 1 לשלם לתובעים 1 ו-2 ביחד ולחוד סך של 210,000 ₪ ולתובע 3 סך של 90,000 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (27.1.21 ) ועד התשלום בפועל.
38. בנוסף, אני מחייבת את התובע בהשבת אגרת בימ"ש, וכן בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 30,000 ש"ח.
39. אני מאשרת העיקול הזמני שהטילו התובעים על כספי הנתבע, עד לגובה סכום פסק הדין.
40. אני מורה על החזרת הפיקדונות שהפקידו כתנאי לקבלת העיקול הזמני, באמצעות באת כוחם, בניכוי חובם בגין מחצית שניה של אגרה.
ניתן היום, ח' טבת תשפ"ד, 20 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.