תע (ק"ש) 58631-11-22 נ' ק' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון

בית משפט לענייני משפחה בקריית שמונה

ת"ע 58631-11-22 ק' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח'

ת"ע 58670-11-22 ג' ואח' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח'

ת"ע 58664-11-22 ג' ואח' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח'

ת"ע 58617-11-22 ק' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון

ת"ע 58604-11-22 ג' ואח' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח'

תיק חיצוני: 42424_6

לפני כבוד השופט רן ארנון

תובעת
נ' ק'
ע"י ב"כ עוה"ד עירית מלקוביץ-נירקו

נגד

נתבעים
1. האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון משרדי ממשלה 570000605
2. המנוח
3 – 6
הנתבעים 3-6 ע"י ב"כ עוה"ד לארי גולדשטיין

פסק דין

לפניי מספר הליכים בעניין עזבונו של המנוח ז"ל (להלן: "המנוח") שהלך לבית עולמו ביום 8.8.2022 המתנהלים בין ילדי המנוח מנישואים קודמים (נישואים שניים) ואשתו מנישואיו השלישיים, לה היה נשוי ביום פטירתו. למנוח שני ילדים נוספים מנישואיו הראשונים, שאינם צד להליכים ואינם יורשים לפי צוואות המנוח.
תחילת הליכים אלה בבקשת הנתבעים לקיום צוואת המנוח מיום 30.1.2013 (ת"ע 58604-11-22), על בקשה זו הוגשה התנגדות התובעת ובמקביל בקשתה לקיום צוואת המנוח מיום 10.1.2019 (ת"ע 58617-11-22, 58631-11-22); ביום 21.11.22 הוגשה התנגדות הנתבעים לקיום צוואות המנוח ובקשה לקיום צוואה בכתב יד מיום 11.6.2019 (ת"ע 58664-11-22, 58670-11-22). הליכים אלה הועברו על ידי כב' הרשמת לענייני ירושה לבית משפט זה.
לפיכך, ועל פי האמור בתקנה 21 לתקנות הירושה, תשנ"ח- 1998 הקובעת כי מבקש צו קיום הצוואה יירשם כתובע ואילו מגיש ההתנגדות יירשם כנתבע, ובענייננו מאחר ששני הצדדים הגישו בקשות לקיום והתנגדויות ולצרכי נוחות הדיון תירשם אלמנת המנוח כתובעת וילדי המנוח יירשמו כנתבעים.
רקע עובדתי ומשפטי
1. המנוח נפטר ביום 8.8.2022 בעודו נשוי לאשתו השלישית נ', היא התובעת, והותיר אחריו 6 ילדים – XXX ו - XXX מנישואיו הראשונים, XXX, XXX, XXXX, ו-XXXX מנישואיו השניים, הם הנתבעים כאן.
2. עוד הותיר אחריו המנוח 2 צוואות בעדים.
צוואה ראשונה מיום 30.1.2013 בה זוכים ילדיו הנתבעים מנישואיו השניים בלבד (להלן: "הצוואה הראשונה").
צוואה נוספת מיום 10.1.2019 בה זוכים רעייתו התובעת במחצית והנתבעים מתחלקים במחצית (1/8 לכל ילד) (להלן: "הצוואה השנייה").
3. נוסף על אלו הותיר אחריו המנוח שלושה מכתבים בכתב ידו –
האחד מיום 11.6.2019 וכותרתו 'מכתב פרידה', מיועד לילדיו ולרעייתו ובו התייחס לשני ילדיו מנישואיו הראשונים שאינם מוזכרים בשתי הצוואות האחרות, וציין כי הם מבוססים ועל כן מבקש להוריש את רכושו לילדיו האחרים, הנתבעים 3-6 כדי לסייע להם (להלן: "מכתב הפרידה מיום 11.6.19"). הנתבעים הגישו בקשה לקיומו של מכתב הפרידה כצוואה לאחר הגשת התנגדות התובעת לצוואה הראשונה.
שני מכתבי פרידה נוספים, מיום 18.6.19, וכותרתם 'מכתב פרידה'. אחד מיועד לילדי המנוח (מבלי לאזכר את רעייתו) זהה כמעט לחלוטין למכתב הפרידה מיום 11.6.19 ובתוספת המילה "צוואה" בתחתית המכתב לאחר המילה "אבא". לגבי מכתב זה לא הוגשה בקשה לקיום והמסמך המקורי הוגש במהלך ישיבת ההוכחות, שאז נטען כי הוא מהווה צוואה (להלן: "מכתב הפרידה מיום 18.6.19").
מכתב הפרידה השני מיועד לרעייתו (להלן: "מכתב הפרידה מהתובעת").
4. בין מועד עריכת הצוואה השנייה לבין מכתבי הפרידה, ביום 23.3.2019, התקבלה חוות דעת מאת ד"ר XXX לפיה המנוח סובל מפגיעה בזיכרון לטווח קצר שמקורה בתחילת מחלת האלצהיימר.
5. ביום 23.7.19 נבדק המנוח על ידי ד"ר XXX, רופא המשפחה של המנוח מזה שנים רבות וזה כתב בסיכום הרפואי כי התרשם שהמנוח צלול ושיפוטו תקין.
6. ביום 28.8.2019 המנוח חתם על ייפוי כוח מתמשך לטובת רעייתו התובעת ובתו הנתבעת 6. ייפויי הכוח נכנס לתוקפו ביום 5.11.2019, וביום 2.1.2020 חתמה התובעת על ביטול מינויה כמיופת כוחו, לטענתה מתוך רצון לכבד את ילדי המנוח ולשמור על רצף טיפולי בו.
7. בסוף שנת 2019 עבר המנוח שני אירועים מוחיים וחלה החמרה במצבו הקוגניטיבי. לאחר האירוע השני הפך המנוח לסיעודי, מטופל בביתו על ידי עובד סיעודי, עד לפטירתו ב- 8.8.22.
8. לרשמת לענייני ירושה הוגשו צוואותיו וההתנגדויות להן וההליכים לקיום צוואות המנוח הועברו מהרשמת לבית משפט זה ביום 27.11.22.
9. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 2.7.23 (בהקלטה) במהלכה הוגש כמוצג מכתב הפרידה מיום 18.6.19 לתיק בית המשפט. כאמור מסמך זה לא הוגש לרשם לענייני ירושה לצורך קיום צוואה. העדים לצוואה השנייה, מר א', שגם ערך את הצוואה, ורעייתו הגב' ר', הגישו תצהירים באשר לחברותם עם בני הזוג וכן באשר לנסיבות עריכת הצוואה והם נחקרו בישיבת ההוכחות. תמלול הקלטת הישיבה הוגש לבית המשפט ביום 23.7.23.
10. יוער, כי אף שנטענו טענות ביחס לזהות כותב מכתבי הפרידה, טענות לזיוף וכן טענות לעניין כשרותו של המנוח בעת כתיבתם, לא מונו מומחים, זאת לאחר שהתובעת הודיעה כי היא איננה מעוניינת בכך.
11. סיכומי הצדדים הוגשו לרבות סיכומי תשובה, והגיעה העת למתן פסק דין.
טענות התובעת
12. המנוח והתובעת (להלן יחד: "בני הזוג") נישאו זה לזו ביולי 2010 לאחר מספר שנות זוגיות. בני הזוג קיימו חיי זוגיות מלאים, ואף שלתובעת דירה בXXXX ולמנוח דירה בקיבוץ XXXX, הם התגוררו יחד כ- 5 ימים בשבוע בדירות לסירוגין, ושררה ביניהם אהבה ודאגה הדדית. בין התובעת לילדי המנוח היו יחסים טובים.
13. התובעת הייתה אמידה יותר והשקיעה רבות בזוגיות, לרבות רכישת רכב שנרשם על שמה והוחזק על ידי המנוח, ונסיעות משותפות, כשהתובעת נשאה בחלק הארי של התשלומים והמנוח השתתף כפי יכולתו.
14. כמו כן, התובעת סייעה למנוח בשיפוץ דירתו. התקנת מטבח וריצוף חדשים, רכישת מוצרי חשמל, פינת אוכל, ועוד מוצרים רבים לבית. את צוואתו משנת 2013 ערך המנוח על רקע שיוך דירות עתידי בקיבוץ והבהיר לתובעת בשנים 2014-2015 כי זכויותיהם בדירה שוות.
15. ביום 10.1.2019 ערך המנוח צוואה שנייה. קדמה לכך פגישה עם עו"ד XXXX, עורכת הצוואה הראשונה, שנתנה למנוח עותק מהצוואה הראשונה וביקשה שיכתוב את השינויים המבוקשים. בעצת עוה"ד כתב המנוח ביום 2.1.2019 מסמך "ביטול צוואה" בכתב ידו, בו הוא מבטל את צוואותיו הקודמות.
16. את הצוואה השנייה ערך עבור המנוח מר א', חבר ותיק של התובעת ומשנת 2003 גם של המנוח. בני הזוג ביקרו את מר א' ורעייתו ר' בביתם ואלו שימשו כעדים לצוואה.
17. בחודש מרץ 2019 המנוח הגיע לאבחון אצל ד"ר XXX לאחר שצצו תופעות של שכחה. ד"ר XXX איבחן כי המנוח בתחילתה של מחלת האלצהיימר וכי עיקר הליקוי בזיכרון לטווח קצר. הומלץ למנוח להימנע מנהיגה. במאי 2019 החל בקבלת טיפול תרופתי.
18. האמור לא השפיע על שמחת חייו של המנוח שנותר ערני והגיוני, ועמד על דעתו לחדש את רישיון הנהיגה שלו. התובעת צירפה תמונות וסרטונים מאירועים שונים לאורך שנת 2019 שיש בהם ללמד לטענתה על שמחת החיים של המנוח ומצבו הטוב.
19. באוקטובר 2019 לאחר שעבר אירוע מוחי ואושפז, נזקק המנוח לעזרה צמודה בכל שעות היממה, והתובעת נאלצה להתמודד לבד עם הטיפול בו בעוד שילדי המנוח כמעט ולא מבקרים. לטענת התובעת פנתה גם לעו"ס הקיבוץ בבקשה לעזרה.
20. לדברי התובעת, לאחר טיפול רצוף במנוח, ילדיו החליפו אותה בטיפול בו למספר ימים בהם נסעה לביתה בXXXX, אך כששבה לדירת המנוח בקיבוץ גילתה כי חפציה האישיים נעלמו ואיתם מזכרות מחייהם המשותפים. לטענתה, ילדי המנוח התייחסו אליה בצורה משפילה וגירשו אותה מבית המנוח ומהקיבוץ בעזרת אנשי הקיבוץ. לאחר שגורשה מהקיבוץ על ידי ילדי המנוח לא חזרה עוד ללון בבית וביקרה את המנוח אחת לחודש.
21. לאחר התדרדרות נוספת במצבו של המנוח, לרבות נפילה על הראש בסוף חודש נובמבר 2019, לקחה התובעת את המנוח לבדיקת רופא הקיבוץ וזה דרש את פינוי המנוח לבית החולים, התובעת ובנה לקחו את המנוח לבית חולים. לטענתה בינה לבין ילדי המנוח היו חילוקי דעות באשר לאופן הטיפול במנוח והשמתו בבית סיעודי.
22. אין כל בסיס ואמת בטענות הנתבעים על קרע ביחסי בני הזוג. גם בזמנים שלא התגוררה בקיבוץ דאגה התובעת למנוח לכל מחסור ולכל בקשה מצד ילדיו. לטענתה איש מילדי המנוח או גורם מטעם הקיבוץ לא עדכן אותה על פטירתו.
23. לפי גרסתה היא מעולם לא ראתה את מכתבי הפרידה שהוגשו על ידי הנתבעים ושנכתבו באופן מכוון בימים שלא הייתה עם המנוח, וקיים שוני ניכר ביניהם לבין מכתבים אחרים של המנוח, בדגש על סגנון הכתיבה שאינו מאפיין את המנוח ומכתביו הקודמים לתובעת.
24. הצוואה הראשונה - הנתבעים הגישו העתק מהצוואה הראשונה בניגוד לנדרש על פי חוק הירושה, זאת לאחר שלא עלה בידיהם למצוא את הצוואה המקורית.
25. הצוואה השנייה - בניגוד לטענות הנתבעים, התובעת לא לקחה חלק בעריכת הצוואה השנייה ולא הייתה עדה לעשייתה. התובעת התלוותה למנוח על ידי זה שהסיעה אותו לפגישה עם עוה"ד בכפר גלעדי. הנתבעים לא הוכיחו שלמנוח לא היה רישיון נהיגה במועד עריכת הצוואה השנייה. רק לאחר הביקור אצל דר מנביץ' במרץ 2019, אליו נהג המנוח בעצמו, וקבלת חוות דעתו הרפואית, לא התאפשר למנוח לחדש את רישיון הנהיגה.
26. עריכת הצוואה התבצעה בחדר סגור, ללא נוכחות התובעת וכך גם החתימה עליה. לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח. העד לצוואה השנייה העיד כי המנוח הגיע עם צוואתו הראשונה, דבר המחזק את המסקנה כי המנוח ידע מה רצונו וכי צוואתו השנייה משקפת נאמנה את רצונו. הנתבעים לא הוכיחו כי נפל פגם בעריכתה וכי החברות בין התובעת לבין עדי הצוואה, שהיו גם חבריו של המנוח עצמו, אין בה כדי להוריד או להעלות בכל הנוגע לכשרות הצוואה. יש לקבוע כי הצוואה השנייה כשרה ותקפה.
27. מכתב הפרידה מיום 11.6.19 – מסמך זה אינו עומד בדרישות חוק הירושה לעניין צוואה בכתב יד שכן הוא אינו נושא את חתימת המנוח ואף לא את שמו, אלא מסתיים במילה "אבא". לפיכך תטען התובעת כי מדובר במסמך בעל אופי משפחתי ולא צוואתי משפטי, ואינו מראה על גמירות דעת לכתוב צוואה. עוד נטען כי לא מדובר בפגם הניתן לריפוי.
28. עוד תטען התובעת כי לא כל מסמך בעל אופי צוואתי ייחשב כצוואה, יש להבחין בין תרשומות אישיות או בקשות של המנוח לבין צוואה אמיתית שבה הוראות סופיות ומחייבות.
29. עצם העובדה שהמנוח השתמש בכותרת 'מכתב פרידה' ושב וחוזר על המילים מכתב פרידה בגוף הטקסט, מעידה כי המנוח לא ראה במסמך זה כצוואה, בייחוד שעה שכבר ערך 2 צוואות בעדים אותן הכתיר בכותרת "צוואה", חתם עליהן כנדרש בחתימתו ות.ז. וכמו כן ערך מסמך ביטול צוואה. המנוח מזכיר במכתב הפרידה מיום 11.6.19 את כל ילדיו ואת אשתו התובעת, אך ללא כל התייחסות לחלקה של התובעת, ולא מביע התייחסות לכך שמדובר בצוואתו האחרונה. לו רצה לשנות את ההוראות ביחס לחלקה של התובעת היה המנוח צריך לתת הוראות ברורות, זאת לאחר שציווה את רכושו לתובעת 6 חודשים קודם לכן.
30. אין חולק כי המנוח ידע כיצד לערוך צוואה וידע להבחין בין צוואה לבין מכתב שאינו צוואה.
31. מכתב הפרידה מיום 11.6.19 נמצא מנותק מהבלוק וגזור מסימני החיבור לבלוק, בעוד שמכתב הפרידה מהתובעת נושא את סימני הניתוק.
32. מכתב הפרידה מיום 18.6.19 – מסמך זה זהה כמעט לחלוטין למכתב מיום 11.6.19 כאשר התווספה לו המילה "צוואה" לאחר המילה "אבא". תוספת זו מחזקת את הטענה כי המנוח ידע להבדיל בין מכתב פרידה לבין צוואה, וודאי שהדבר מעיד על כך שהצוואה השלישית איננה צוואה.
33. הנתבעים בחרו שלא לגלות את קיומו של מכתב הפרידה מיום 11.6.2019 ולא להגישו לרשם הירושות בתואנה כי סברו שלא מדובר בצוואה ואף לא לצרפו לתצהירים.
34. הנתבעת 6 העידה בחקירתה כי המכתב מיום 11.6.19 נמצא יחד עם עוד מסמכים רבים, אך כי לא ראתה את המכתב מיום 18.6.19 (עמ' 23). אף אחד מהנתבעים לא צירף לתצהירו את המכתב מיום 18.6.19 לגביו טענו כי מדובר בצוואה. הנתבע 4 העיד בחקירתו כי מכתב הפרידה מיום 18.6.19 נמצא כחלק מבלוק צהוב שהיה בדבריו של המנוח, כחודש חודשיים לאחר פטירתו.
35. בשונה מהצוואות הראשונה והשנייה, מכתבי הפרידה נמצאו במקומות נסתרים בתוך קלסר רב מסמכים. אדם החפץ כי צוואתו תצא לפועל ותמומש מוסר אותה למי מיורשיו או לרשם הירושות או דואג להשאירה במקום שתמצא בנקל.
36. יתרה מכך, שאלת כשרותו של המנוח בעת כתיבת מכתבי הפרידה עומדת בספק רב, שכן אובחן כחולה במחלת האלצהיימר כבר ב 3/19. בין מועד זה לבין האירוע המוחי ב-10/19 חסר מידע רפואי בנוגע למצבו של המנוח. בחודשים אלה הראה המנוח תסמיני מחלה כגון עצבנות וחוסר סבלנות והתנהלותו הצריכה ערנות רבה.
טענות הנתבעים
37. המנוח השאיר אחריו 3 צוואות – שתיים מהן צוואות מודפסות בעדים וכן צוואה בכתב ידו (מכתב הפרידה מיום 11.6.19) לפיה מוריש את כל נכסיו לארבעת ילדיו מנישואיו השניים – היא צוואתו האחרונה.
38. התובעת העלתה טענות ביחס לכשרות המנוח לצוות במועד עריכת הצוואה האחרונה וכן טענות לזיוף, אך לא ביקשה מינוי מומחים להוכחת טענותיה. למעשה בחקירתה הודתה התובעת כי אין כל ראייה לזיוף או חוסר כשרות המנוח. גם טענתה כי המנוח היה נתון ללחץ מצד הנתבעים לא הוכחה.
39. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לשכנע כי דין הצוואה האחרונה פסלות. הצוואה תקינה ועומדת בהוראות חוק הירושה לעניין צוואה בכתב יד. התובעת לא הוכיחה כי לא מדובר בכתב ידו של המנוח וכאמור ויתרה על בדיקת המסמך על ידי מומחה. מהמכתבים השונים שהוגשו על ידי התובעת אשר נכתבו על ידי המנוח עולה בבירור כי כתב ידו תואם את כתב היד שבצוואה האחרונה.
40. בניגוד לטענת התובעת הוכח בחקירתה כי אין כל עקביות במיקום התאריכים במסמכים שונים לאורך חייו של המנוח. ומאחר שהתובעת לא הביאה כל ראייה אחרת לביסוס טענה זו, וכאמור לא הביאה מסמך זה לבדיקת מומחה, הרי שאין לקבל טענותיה בענין זה.
41. לעניין החתימה על מכתב הפרידה נטען כי אין בחוק הוראות כיצד צריכה להיראות החתימה או איזה רכיבים צריכים להיות כלולים בה. כל עוד ברור כי המסמך מביע ומשקף את רצונו האמיתי של המנוח, וכך ברור באשר לצוואה בכתב ידו, ניתן לרפא את הפגם של חתימת המנוח במילה "אבא" באמצעות סעיף 25(א) לחוק. זאת ועוד, השימוש במילה "אבא" מעידה דווקא על הקשר הנפשי והרגשי בין המצווה לילדיו.
42. התובעת חזרה בה מדרישתה למנות מומחה לעניין מצבו הרפואי של המנוח בזמן כתיבת מכתבי הפרידה, וזאת מהטעם שלא נמצאה כל ראיה לאי כשרותו במועד זה. מהחומר שהוגש לבית המשפט, לרבות תמונות וסרטונים של המנוח שהוגשו על ידי התובעת עצמה, עולה בבירור כי ביום 11.6.19 היה המנוח צלול בדעתו ובעל יכולת שיפוט תקינה.
43. המנוח נבדק על ידי רופא המשפחה ד"ר מושל ביום 23.7.2019 וזה אישר כי המנוח, המוכר לו שנים רבות, צלול ושיפוטו תקין. כחודשיים לאחר הצוואה בכתב יד, ביום 28.8.2019, עוד חתם המנוח על ייפוי כוח מתמשך לטובת התובעת והבת XXX, וחזקה כי היה צלול בעת הזאת. כל עוד לא נשללה כשרותו המשפטית של המנוח הוא היה כשיר לערוך צוואה.
44. לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד הנתבעים, או לקיחת חלק באופן כלשהו בעריכת מכתב הפרידה, ואף לא הובאה לכך כל ראייה, ולא הוכח כי מי מהנתבעים ראה את מכתבי הפרידה לפני פטירת המנוח.
45. לעומת זאת, התובעת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה השנייה, תוך ניצול מצוקת המנוח ותלותו בה והשפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת. התובעת התלוותה אליו לפגישה עם עוה"ד, כמו כן התובעת לקחה את המנוח לערוך צוואה אצל חבריה הקרובים (שאף שימשו כעדים) ולא אצל עו"ד ניטרלי, ועשתה זאת הרחק מביתו וילדיו. התובעת שהתה עמו בזמן כתיבתה והתערבה בעריכת הצוואה למעלה מגבולות המותר.
46. רצון המנוח מפורש וברור, והוא להוריש את מעט הרכוש והזכויות שצבר לארבעת ילדיו מנישואיו השניים בלבד, כך עולה מצוואתו הראשונה והאחרונה (מכתב הפרידה מיום 11.6.19). מתוך מצוקתו הבהיר את רצונו האמיתי במכתב בכתב ידו.
47. ילדיו הנתבעים הם שסעדו אותו בשבועות האחרונים לחייו, טיפלו בו ולקחו אותו לבדיקות רפואיות. כמו כן, הנתבעים התעקשו כי המנוח יטופל במסגרת ביתו בקיבוץ כפי שרצה ולא במוסד סיעודי כפי שרצתה התובעת. לאחר האירוע המוחי שעבר המנוח התובעת לא לקחה חלק בטיפול בו ולא השתתפה במימונו, ולמעשה הגיעה לבקר רק מדי פעם בפעם.
48. לאחר פטירתו של אביהם היו בידי הנתבעים שתי צוואות – האחת מיום 30.1.2013 לגביה סברו הנתבעים כי היא צוואתו האחרונה, וכן מכתב פרידה מיום 11.6.2019, שלימים הסתבר לנתבעים כי מדובר בצוואה מקורית העומדת בתנאי חוק הירושה ולפיכך תקפה, אז הוגשה לרשם לקיומה.
49. מאז נודע לתובעת על קיומה של צוואה מאוחרת לצוואה שבידה היא מנסה לשכנע את בית המשפט בכל טענה ובכל אמצעי כי הצוואה איננה תקפה, אך טענותיה מתבססות על דעתה האישית בלבד ללא גיבוי ראייתי כלשהו.
50. התובעת יודעת כי במועד כתיבת מכתבי הפרידה היה המנוח צלול וכשיר לערוך צוואה. המנוח לא רק חתם על צוואה, אלא כתב אותה בכתב ידו באופן ברור ומפורש ויש לדחות כל טענה בדבר אי כשירותו. התובעת מתעלמת מחוות הדעת הרפואיות שניתנו לפני כתיבת הצוואה השלישית.
51. מבוקש לקבוע כי מכתב הפרידה מיום 11.6.19 של המנוח היא צוואתו האחרונה והחוקית. לחילופין, מבוקש לפסול את הצוואה השנייה בשל השפעה בלתי הוגנת ולקבוע כי הצוואה הראשונה היא צוואתו התקפה והחוקית של המנוח.
דיון והכרעה:
52. אומר כבר בפתח הדברים, כי לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם ועל יסוד כל הראיות שהוגשו לבית המשפט מצאתי לנכון לקבל את התנגדות התובעת ביחס ל"מכתב הפרידה מיום 11.6.19", ולקבוע כי הצוואה התקפה אותה יש לקיים היא צוואת המנוח השנייה מיום 10.1.2019. שהיא גם צוואתו האחרונה.
53. בהתנגדויותיהם טענו הן הנתבעים והן התובעת שלל טענות בגינן יש לפסול צוואה אחת ולקיים האחרת.
54. טענות הנתבעים התמקדו בכך שצוואת המנוח השנייה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח, ושמכתב הפרידה הוא למעשה צוואה תקפה אשר נכתבה בעת מצוקתו של המנוח, המלמדת על רצונו האמיתי להוריש את רכושו לארבעת ילדיו הנתבעים בלבד, ומבטלת את צוואותיו האחרות של המנוח.
55. התובעת דחתה את הטענות להשפעה בלתי הוגנת ומיקדה טענותיה בכך שהמנוח ידע כיצד לערוך צוואה, וכי מכתבי הפרידה הם לכל היותר תרשומת אישית שאינה עומדת בכללי חוק הירושה לעניין צוואה תקפה, ובכלל תקפותם מוטלת בספק בשל העדר כשרות המנוח לצוות במועד כתיבתם. כן הועלו טענות זיוף.
56. קיימים לפניי שלושה מסמכים שהוגשו לקיום ולגביהם יש לקבוע מה צוואתו התקפה של המנוח. בנוסף, לאחר ישיבת קדם המשפט, הוגש מסמך נוסף, מכתב פרידה מיום 18.6.19 הנטען ע"י הנתבעים כי מדובר בצוואה, אך לגביו לא הוגשה בקשה לקיום.
57. מובאים להלן מכתבי הפרידה מיום 11.6.19 ומיום 18.6.19, אדון בהם יחדיו מאחר שהם זהים כמעט לחלוטין. בנוסף מובא מכתב הפרידה מהתובעת להשלמת התמונה.