בית משפט השלום בחדרה
ת"א 7220-04-20 כץ נ' הרצמן
לפני כבוד השופטת קרן אניספלד
תובעת
אינסה כץ
ע"י עו"ד אסף מרקס
נגד
נתבע ניר הרצמן
ע"י עו"ד אפרת שגיא
פסק - דין
לפני תביעה כספית לתשלום יתרת חוב בגין מתן שירותי פיתוח תוכנה בסך של 612,411 ₪.
א. בעלי-הדין וגדרי המחלוקת
1. התובעת היא בעלת מניות יחידה ודירקטור יחיד בחברה ישראלית ששמה הנוכחי הוא אני-דב בע"מ; עד תאריך 17.3.2020 היה שמה הקודם של חברה זו אינפרוג'טק בע"מ (להלן חברת אינפרוג'טק). חברת אינפרוג'טק הוקמה בידי התובעת בשנת 2016; קודם לכן פעלה התובעת כעוסק מורשה תחת השם אינפרוג'טק.
2. הנתבע, אדם פרטי, מספק שירותי תפעול בתחום ההייטק לחברות שונות. בזמן שנוגע למחלוקת הוא כיהן כסמנכ"ל תפעול בתשלום בחברה אמריקאית – פלאקס בע"מ (להלן החברה הזרה או חברת פלאקס).
3. זו הטענה שניצבת ביסוד התביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר: בשלהי שנת 2015 נכרת הסכם בכתב בין התובעת לבין הנתבע, על-פיו הוזמנו ממנה שירותי פיתוח; נקבע סכום כולל שישולם בתמורה לשירות הבסיסי ותעריף שעתי עבור שירותים נוספים, אם יוזמנו בהמשך. התובעת סיפקה את השירות הבסיסי ושירותים נוספים שהוזמנו ממנה אך לא קיבלה את מלוא התשלום המגיע לה לפי ההסכם; נוצר חוב נומינלי בסך של 327,106 ₪ שלא שולם. הנתבע נדרש לפרוע סכום זה בצירוף ריבית הסכמית בשיעור 1.5% לחודש כשיתרת החוב נושאת מע"מ.
4. הנתבע ביקש למחוק את כותרת ההליך ולחלופין ליתן לו רשות להתגונן מפני התביעה. הבקשה למחיקת כותרת התקבלה וניתנה לנתבע הזדמנות להגיש כתב-הגנה [החלטת כב' הרשמת הבכירה מירום מיום 7.8.2020]. הוא הודיע שיסתמך על הבקשה למחיקת כותרת ומתן רשות להגן ככתב-הגנה, ללא התצהיר שניתן לתמיכתם [בקשה 7].
5. עיקר הגנתו של הנתבע התבטאה בהכחשת קיומה של עילת תביעה שנתונה לתובעת נגדו ובטענה להיעדר יריבות בינו לבין התובעת. אלו עיקריה: ההתקשרות נעשתה בין חברת אינפרוג'טק לבין החברה הזרה; התובעת אינה צד להסכם ואין לה מעמד לתבוע או עילת תביעה אישית נגד מאן דהוא. הנתבע לא התקשר עם התובעת בהסכם שבו ומכוחו הוא חב כלפיה אישית. לצרכי ההתקשרות בין חברת אינפרוג'טק לבין חברת פלאקס עמדו עם התובעת בקשר גורמים ישראליים נוספים זולת הנתבע אך היא בחרה להגיש תביעה רק נגדו, ללא בסיס. התביעה היא תגובה להבנתה של התובעת כי החברה הזרה נקלעה לקשיים והיא לא תוכל להיפרע ממנה לעת הזו, בטרם יימצא לחברה הזרה משקיע חדש.
6. בעלי-הדין פנו להליך גישור שלא צלח. בשלב הבאת הראיות הסתמך כל אחד מהם על תצהיר בחתימתו [תצהיר התובעת סומן ת/1 ותצהיר הנתבע – נ/3]. סיכומי הטענות הוגשו בכתב.
7. יאמר מיד: הנתבע נטל לעצמו חירות לצרף לסיכומיו מסמכים לא מעטים; התובעת הלינה על כך בסיכומי התגובה. צירוף תיעוד לסיכומי טענות הוא נוהג נפסד שאין לו כל מקום: אם מדובר במסמכים שהוגשו כראיות, הרי שהם מצויים לפני בית-המשפט ואין צורך להציגם שוב; אם לא הוגשו כראיה – חל איסור על הגשתם לאחר מכן, בשלב הגשת הסיכומים, לאחר שהבירור העובדתי תם [ע"א 759/81 ברש נ' עו"ד ירדני, פ"ד מה(2) 253, 270 (1986)]. לפיכך אין בדעתי להידרש לכל מסמך שהנתבע צירף לסיכומיו, תוך עשיית דין עצמית ובלי שביקש רשות מבית-המשפט לעשות כן. העיסוק שהנתבע כפה בעניין זה על בית-המשפט – עיסוק מיותר שגזל זמן שיפוטי לשם מתן פסק-הדין, יובא בחשבון בפסיקת הוצאות ההליך.
8. נתתי דעתי לראיות שהוצגו, לעדויות ולטענות בסיכומים. התביעה נדחית במלוא סכומה תוך קביעה כי ההסכם שחלש על ההתקשרות לא כונן התחייבות אישית של הנתבע כלפי התובעת – בכלל, ובפן הכספי בפרט. התובעת ידעה זאת לכל אורך הדרך; טענותיה על-אודות חבות אישית של הנתבע כלפיה באו לעולם רק לאחר שהתחוור לה שהחברה הזרה נקלעה לקשיים וכל עוד לא תאתר משקיע חדש – לא תוכל לשלם לתובעת דבר-מה נוסף. להלן יובאו הטעמים לכך. ההפניות הן לפרוטוקול דיון ההוכחות, אלא אם צויין אחרת.
9. יובהר בפתח הדברים: המחלוקת ניטשה בשאלה אם הנתבע נושא בחבות חוזית אישית ישירה כלפי התובעת, אם לאו; בהתאם לכך לא התבררו טענות אחרות כגון שיעור החוב ושאלת קיומה של הסכמה לגביו מזה וקיומן של טענות לחברה הזרה לגבי טיב השירות שהתובעת סיפקה מזה. ניתן לכך ביטוי במהלך הבירור [ר' עמ' 19 ש' 14-8, עמ' 29 ש' 27-24, עמ' 43 ש' 7-4, עמ' 44 ש' 24-22].
ב. דיון והכרעה
1. חברת פלאקס נוסדה בארצות-הברית בשנת 2015 על-ידי שלושה: גב' קארין קלוסטרמן ששימשה כמנכ"ל (להלן קלוסטרמן), מר עמיחי יפרח שכיהן כסמנכ"ל טכנולוגיות (להלן יפרח) והנתבע שכיהן כסמנכ"ל תפעול והיה אחראי גם לפן הכספי של פעילות החברה. לכל אחד משלושת המייסדים הללו הוקצו מניות בחברה הזרה [סע' 11 ב-נ/3; עמ' 22 ש' 37-15].
2. החברה הזרה גייסה משקיע לשם מימון תהליך פיתוח ראשוני של מוצר טכנולוגי; לטיבו ותכונותיו של המוצר אין השלכה על ההכרעה במחלוקת ולפיכך לא אדרש לכך [סע' 12 ב-נ/3]. השירות שהתובעת הוזמנה לספק נסב על פיתוח ראשוני זה.
3. קיימות אינדיקציות ראייתיות ברורות לכך שהתובעת ידעה מתחילת הדרך, בגדרה של ידיעה פוזיטיבית, כי היא הוזמנה לספק את השירות לחברה הזרה – לא לנתבע אישית, וכי החברה הזרה היא שנושאת באחריות לשלם לה תמורת השירות. הן תוצגנה להלן.
4. לגרסת התביעה, ההסכם שכונן את אחריותו הישירה של הנתבע נערך בכתב; לטעמה של התובעת, ביטויו בהזמנת רכש מיום 15.12.2015 שהנתבע חתם עליה [סע' 2 ונספח 2 לכתב-התביעה]. עיון מדוקדק מעלה כי תאריכו של המסמך 16.12.2015 ולא כפי שהוצג [להלן הזמנת הרכש מ-16.12.2015].
5. למקרא התביעה ניתן היה להבין שאת אחריותו האישית של הנתבע ודבר היותו צד ישיר להסכם עמה מבקשת התובעת ללמוד גם מהצעת מחיר מתאריך 3.12.2015; היא הוצגה כמסמך שהנתבע חתם עליו [סע' 2 ונספח 1 לכתב-התביעה]. בתצהיר התובעת נזנחה טענה זו לגבי הצעת המחיר; עתה ביקשה התובעת ללמוד על זיקתו הישירה של הנתבע להסכם רק על-בסיס מסמכי הזמנת רכש – בלשון רבים [ר' והשוו סע' 8 ו-11 ב-ת/1].
6. ודוק: בכתב-התביעה נזכרה הזמנת רכש יחידה. הוא הוגש בסדר דין מקוצר, ללמדך כי התובעת שקלה ומצאה שהיא צרפה לתביעה את מלוא התיעוד שכונן את ההסכם הנטען בינה לבין הנתבע. אין בסעיפי התביעה זכר להזמנות רכש נוספות זולת ההזמנה מ- 16.12.2015. אכן, הזמנות רכש נוספות נזכרו בגוף ההתכתבות בין הצדדים אשר צורפה לתביעה [שם, סע' 14 ונספח 5]. דא עקא, אין בכך כדי לשנות מן הקביעה כי התובעת, שהגישה הליך בסדר דין מקוצר, נדרשה להזכיר בטיעוני התביעה באופן ברור ומפורש כל מסמך מהותי שיש לו רלוונטיות ליחסי הצדדים – לרבות הזמנות רכש נוספות שאינן זו מיום 16.12.2015. היא לא עשתה כן. זו דוגמא אחת, לא יחידה, לגילוי חלקי, בררני, בו נקטה התובעת.
7. אין מחלוקת שהקשר בין התובעת לבין החברה הזרה והנתבע נוצר באמצעות יפרח, אחד ממייסדי חברת פלאקס ובעל מניות בה. אף זאת הסתירה התובעת בכתב-התביעה. ניתן לכך ביטוי בכתב-ההגנה [שם, סע' 14]. בתצהירה אישרה זאת התובעת, תוך הצגתו של יפרח כמכר שלה; לפי עדותה הראשית, יפרח היה הראשון שהציג לה את הפרויקט אשר נדרש לשירותי פיתוח תוכנה והוא שיצר את הקשר בינה לבין הנתבע, תוך תיאור אופי זיקתו של הנתבע לפרויקט [סע' 7-4 ב-ת/1]. בחקירה נגדית שוב אישרה התובעת כי הקשר בינה לבין הנתבע נוצר על-ידי יפרח; עתה הציגה אותו לא כמכר סתם אלא כידיד שלה וציינה שיפרח היה מי שליווה את ההתקשרות מטעם הלקוח – בעל דברה החוזי של התובעת – מן הפן המקצועי [עמ' 3 ש' 36-32].
8. די בגרסת התובעת בעניין זה בתצהירה – גרסה שנכבשה בכתב-התביעה ולא גולתה, כדי ללמד כי יפרח הוא עד מהותי מאין כמותו לטיעוניה של התובעת. אם יש ממש בגרסתה, אזי היה ביכולתו של יפרח לאשר בעדותו כי מתכונת ההתקשרות לצרכי הזמנת שירותי הפיתוח מהתובעת הייתה מתן התחייבות אישית של הנתבע לשלם עבור השירות. לכל הפחות היה בידו להעיד כי כך הוא הציג את הדברים בפני התובעת, או כי אמר לה דברים שמהם הייתה עשויה להבין כי היא אינה מתקשרת עם החברה הזרה אלא עם הנתבע באופן אישי – וכי הנתבע יחוב אישית בתשלום עבור השירות שהיא תספק. עוד הודתה התובעת כי נסעה עם יפרח לאוקראינה בקשר עם השירות שהוזמנה לתת [עמ' 4 ש' 19 עד עמ' 5 ש' 2; נ/1]. חזקה שגם בנסיעת עבודה זו דנו התובעת ויפרח בעניינים שיש להם זיקה ישירה לטענות שביסוד התביעה, קרי, לזהותו של מזמין השירות מהתובעת.
9. חרף הדברים הללו, התובעת נמנעה מזימונו של יפרח להעיד בלי שסיפקה לכך כל טעם שיניח את הדעת [עמ' 4 ש' 14-1]; אין די בטענתה כי התקשרה עם הנתבע באופן אישי על-מנת להצדיק את הימנעותה מהעדתו של יפרח. לשם הוכחת הטענה, התובעת נזקקה לעדותו של יפרח כדי שתספק תימוכין ראייתיים לגרסה שניצבה בליבת התובענה. אלא שהתובעת בחרה להסתמך בעניין מהותי זה על עדותה היחידה – עדות בעל-דין כמשמעה בסעיף 54(2) לפקודת הראיות. על-מנת שייקבע ממצא לטובת התובעת על-בסיס עדותה היחידה נדרשת הנמקה. כפי שיובהר להלן, הנמקה כזו אינה בנמצא. אי-זימונו של יפרח, עד רלוונטי, בידי התובעת מקים נגדה חזקה כי היה בעדותו – אילו נשמעה, לעמוד לה לרועץ ולצדד דווקא בגרסתו של הנתבע כי החברה הזרה התקשרה עמה בהסכם להזמנת השירות תוך חבות כלפי התובעת בתשלום עבורו, ולא הוא באופן אישי [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)].
10. התובעת טענה שכל ההתנהלות לגבי הפן הפיננסי של מתן השירות הייתה אל-מול הנתבע אך הודתה שאת הצעת המחיר שהכינה היא שלחה ליפרח. הצעת המחיר נושאת תאריך 3.12.2015; היא צורפה לתצהיר התובעת והופנתה ליפרח לבדו [נספח 1 ל-ת/1; עמ' 5 ש' 15-13; עמ' 22 ש' 13-7]. מסמך זה (להלן הצעת המחיר) הוכן על-ידי התובעת עוד לפני ששיגרה הזמנת רכש כלשהי לגבי ההתקשרות. מסמך זה שערכה התובעת מעיד כי כבר בשלב הראשוני של המגעים עם יפרח – בטרם נחתמה ולו הזמנת רכש אחת, היה ידוע לה היטב כי בעלת דברה החוזית, מזמינת השירות, היא חברה – לא אדם פרטי, וודאי לא הנתבע אישית.
11. הצעת המחיר שהכינה התובעת נפתחה במשפט זה: "בהמשך לשיחתנו, הנני מתכבדת להגיש הצעת מחיר למתן שירותי פיתוח תוכנה לחברתכם עבור הפרויקט FluxIO" [ההדגשה הוספה]. כאשר הדברים הוצגו לתובעת, ניכר היטב כי היא מתחמקת ואינה מתמודדת עמם – קל וחומר התמודדות רצינית שתציל את תביעתה מדחייה. כך אמרה: "אני חברה, עסק, מבחינתי זה היינו הך ולכן [...] השתמשתי במונח חברה, כי זו הצורה שבה אני מגישה הצעות מחיר לכל לקוח שלי" [עמ' 5 ש' 18-17].
12. אם התובעת לא השכילה להבחין בין חברה – ישות משפטית מסוג מסוים מאוד, לבין עסק או מתקשר פרטי, אין לה להלין אלא על עצמה. היא לא הציגה הצעות מחיר לגבי לקוחות אחרים על-מנת לתמוך בטענתה כי לכל לקוח – פרטי או מוסדי – היא מתייחסת כאל חברה. אין ליתן אמון בעדותה של התובעת והיא לא הייתה אלא התפתלות שנועדה להציל את תביעתה מכליה; כבר בזמן ההתקשרות הנדונה כאן הבחינה התובעת היטב בין חברה, עסק, עוסק ואדם פרטי שפועל לא בשם עצמו אלא כאורגן שלהם [ר' למשל עמ' 13 ש' 7-1].
13. לעת הגשת התצהיר, בשונה משלב הגשת התביעה, שוב לא הסתירה התובעת כי הוחלפו חמישה מסמכים מסוג הזמנת רכש לגבי השירות שהוזמן ממנה – ולא רק הזמנת הרכש מ-16.12.2015 שאותה ציינה בכתב-התביעה ובה ביקשה לראות את ההסכם אשר נכרת בינה לבין הנתבע. תאריך הזמנת הרכש הראשונה הוא 13.12.2015 ותאריך האחרונה –16.12.2015. הזמנת הרכש שבה ביקשה התובעת לראות את ההסכם בין הצדדים אשר מקים חבות אישית של הנתבע כלפיה נחתמה ביום 16.12.2015 ונשלחה אליה מיד לאחר מכן; כותרתו של מסמך זה היא "Purchase Order # 150004 Rev4"; לשיטת התובעת, זו ההזמנה המהותית והקובעת שחלשה על ההתקשרות.
14. הכותרות שנושאות ארבע הזמנות הרכש הראשונות הינן Purchase Order # 150004, Purchase Order # 150004 Rev2, Purchase Order # 150004 Rev3 ו- Purchase Order # 150004 Rev4; דובר בגרסות שונות של אותה הזמנת רכש. ביום 9.12.2015, לפני שכל הזמנות הרכש הללו הוכנו ונשלחו, התקיימה בחברת פלאקס פגישה שכונתה 'ישיבת ההתנעה' (להלן ישיבת ההתנעה). בתצהירו הדגיש הנתבע כי השתתפו בה הוא, קלוסטרמן, יפרח, תום – נציג המשקיע אשר גויס לשלב הפיתוח הראשוני (להלן נציג המשקיע), ואף התובעת; מן הדברים שהוצגו בפגישה היה נהיר, גם לתובעת, כי מדובר בהתקשרות עם החברה הזרה ולא עם הנתבע באופן אישי [סע' 15 ב-נ/3].
15. בתצהירו ציין הנתבע כי ישיבת ההתנעה הוקלטה; הוא צירף תמליל של החלק הראשון שלה והעתק של המצגת שהוצגה בה [סע' 15 סיפא, סע' 16 ונספחים 3-2 ב-נ/3]. בדיון ההוכחות התנגד בא-כוחה של התובעת לצירוף המסמכים הללו משום שלא גולו על-ידי הנתבע בגילוי מוקדם [עמ' 20 ש' 36 עד עמ' 21 ש' 2]. נקבע כך: "ההתנגדות שהעלה ב"כ התובעת בפתח חקירתו הנגדית של הנתבע על תצהירו נרשמה. אין צורך להכריע בה כעת והצדדים יוכלו להתייחס אליה בסיכומים. ב"כ התובעת רשאי להפנות לעד שאלות על אודות הנספחים שנמנו בהתנגדות והדבר לא יחשב כוויתור על ההתנגדות" [עמ' 21; ר' גם עמ' 6 ש' 33-21]. בעלי-הדין התייחסו לכך בסיכומיהם באופן מפורט.
16. התובעת נחקרה על-אודות ישיבת ההתנעה. היא אישרה שהתקיימה ביום 9.12.2015, בנוכחותה [עמ' 5 ש' 39-38]. התובעת לא חלקה על כך שבישיבת ההתנעה הוקרנה המצגת שהנתבע צירף לתצהירו [נספח 3 ב-נ/3; להלן המצגת]. במצגת נכלל שקף אשר תיאר את תפקידי הגורמים בחברה הזרה; הנתבע כונה שם "VP Operations", קרי, סגן מנהל לענייני תפעול. גם זיהויים ותפקידיהם של אנשים אחרים שהוצגו שם – קלוסטרמן (CEO), יפרח (VP R&D), טל קטרן (Chairman) ומאיר בראלי (Production Manager) – מתיישבים עם היותה של החברה הזרה תאגיד, לא עסק או מיזם של אדם פרטי. התובעת נקבה, בעומדה על דוכן העדים, בתאריהם של הנתבע, של יפרח ושל קלוסטרמן כפי שהוצגו שם ולא טענה כי לא הבינה את משמעות הדברים במועד שבו נטלה חלק בישיבת ההתנעה [עמ' 6 ש' 35 עד עמ' 7 ש' 20]. יש לשוב ולהדגיש – ישיבת ההתנעה נערכה בטרם הוכנה ונחתמה הזמנת רכש כלשהי, לרבות זו מ-16.12.2015 שבה ביקשה התובעת לראות את ההסכם להזמנת השירות שנכרת בינה לבין הנתבע.
17. בחקירה נגדית נדרשה התובעת להתמודד עם הנחזה מהמצגת – קרי, כי מזמין השירות הוא חברה, לא אדם פרטי – וכי הדבר היה ידוע לה היטב בזמן-אמת. היא כשלה בכך: תחילה התחמקה מלהשיב; בהמשך מצאה מפלט בטענה כי לא ידעה את הנתונים שעלו מן המצגת בעת שחתמה על החוזה אל-מול הנתבע [עמ' 7 ש' 30-19]. מדובר במענה שחשף את חוסר אמינותה של התובעת. גם לשיטתה, ההסכם בינה לבין הנתבע נחתם במועד מאוחר לישיבת ההתנעה, אחרי יום 9.12.2015. אם הבינה מן המצגת כי מדובר בחברה, לא במזמין פרטי, אזי הבנה זו הייתה נחלתה בעת שנחתמו לאחר מכן הזמנות הרכש. גרסתה לא הייתה כי תחילה סברה שהיא מתקשרת עם חברה, אך בהמשך הדבר שונה להתקשרות עם אדם פרטי – הנתבע. לגרסה כזו אין זכר בכתב-התביעה; בעלי-הדין התנגדו הדדית להרחבת חזית המחלוקת ביחס לכתבי-הטענות [עמ' 20 ש' 34 ועמ' 21 ש' 11-10]. מעדות התובעת לגבי המצגת עלה אפוא כי לאור הדברים שהוצגו בה, היא ידעה שמזמינת השירות היא חברה – חברת פלאקס אשר הוצגה בה באורח פרטני, תוך התייחסות לתפקיד שכל אחד מהנוכחים בישיבת ההתנעה ממלא בה.
18. הדברים הללו מתיישבים היטב עם הצעת המחיר שהתובעת הכינה ושלחה אל יפרח לפני ישיבת ההתנעה – הצעת מחיר אשר שיקפה את ידיעתה כי מדובר בהתקשרות עם חברה. שני המקורות הראייתיים – הצעת המחיר והמצגת, מוליכים לאותה מסקנה.
19. לצד המצגת הגיש הנתבע תמליל של שיחה קצרה באנגלית אשר נערכה בישיבת ההתנעה וקדמה להקרנת המצגת [נספח 2 ב-נ/3; להלן תמליל השיחה]. גם התובעת נטלה חלק בשיחה בשפה שבה נערכה, אנגלית. הדובר העיקרי בשיחה היה יפרח: הוא הציג עצמו בתחילת השיחה כשותף מייסד (Co-funder) ומנהל טכנולוגיות ראשי (CTO) בחברה הזרה [שם, עמ' 1 ש' 22 עד עמ' 2 ש' 1]. התמליל הוגש באמצעות חוות-דעת מומחה.
20. אני דוחה את מבוקשה של התובעת להתנגד להגשת המצגת ותמליל השיחה משום שהם נערכו בשפה האנגלית ולא תורגמו בידי הנתבע לעברית. אכן, בקדם-משפט שנערך ביום 14.6.2022 ניתנה החלטה: "עד יום 1.12.22 יגישו בעלי הדין הודעה משותפת בדבר תרגום שנעשה על ידם לגבי תוכנם של המסמכים באנגלית המצויים בתיק ואשר צורפו לתצהירי הצדדים. ככל שתוגש הודעה משותפת כזו, אין צורך בתרגום רשמי של המסמכים. מסמך שלא תהיה הסכמה לגבי תוכנו, יגיש מי שצירף אותו לתצהירו תרגום רשמי ומוסמך שלו עד יום 15.1.23". אפילו לא קיים הנתבע החלטה זו לגבי המצגת ותמליל השיחה, התובעת אינה עשויה להיבנות מכך. התמליל נסב על שיחה לא ארוכה שהיא נטלה בה חלק פעיל. השיחה התקיימה במקור באנגלית. אין בפי התובעת טענה כי היא השתתפה בשיחה – ואמרה דברים במהלכה, בלי שהבינה את תוכנה. הדברים יפים גם בהתייחס למצגת אשר הוקרנה בישיבת ההתנעה. מדובר בהתנגדות שלוקה בחוסר תום לב ואין לה מקום.
21. באותו אופן יש לדחות את התנגדות התובעת לקבילותם של תמליל השיחה והמצגת משום שלא גולו בידי הנתבע בגילוי מוקדם, טרם הגשת התצהירים. האיסור על קבלת מסמך שמוצג בידי בעל-דין כראיה משום שלא גולה על-ידו בגילוי מוקדם אינו מתקיים בחלל ריק; מטרתו למנוע מצב בו בעל-הדין האחר מופתע על-ידי מסמכים שלא היו בידיעתו, שהוא לא נחשף אליהם קודם, ולכן גם לא היה עשוי למסור לגביהם גרסה בראיותיו [רע"א 5268/22 יואר אלזו השקעות בע"מ נ' אאורה ישראל, יזמות והשקעות בע"מ (2022)].
22. הסנקציה של אי-קבילות מסמך מחמת אי-גילוי מוקדם לא נועדה לספק הגנה לבעל-דין שמכיר היטב את המסמך, שהמסמך היה בידיעתו – ואף הינו בעל חשיבות לגרסתו, אך הוא עצמו נמנע מלצרפו מטעמים של התנהלות טקטית פסולה [רע"א 4234/05 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ (2005);רע"א 5361/23 סלקום ישראל בע"מ נ' השקמה אן.ג'י.אן. תקשורת בינלאומית 105 בע"מ (2023)].
23. מאחר שהתובעת השתתפה בישיבת ההתנעה, תוכנן של השיחה שתועדה בתמליל ושל המצגת שהוקרנה בפגישה היו בידיעתה. ישיבת ההתנעה קדמה למועד בו חתם הנתבע על הזמנת הרכש שכוננה, לשיטת התובעת, את ההסכם שחל על ההתקשרות ושמכוחו הנתבע חב כלפיה אישית בתשלום התמורה. מעדות התובעת לפני – אף-על-פי שלקתה בהתחמקות, עלה כי מהדברים שנאמרו והוצגו בישיבת ההתנעה היא הבינה כי מזמין השירות הוא חברה. היה על התובעת לנהוג גילוי מלא, לציין את ישיבת ההתנעה ולפרט את שהוצג בה בכתב-התביעה ולכל הפחות בתצהיר עדותה הראשית. כך נדרש מתובע שפונה לבית-המשפט כדי לקבל סעד [ע"א 6460/21 פרץ נ' כהן (2023)].
24. התובעת נמנעה מכך ונקטה גילוי חלקי, בררני ומגמתי. לתובעת שזו דרכה לא עומדת הזכות להסתתר מאחורי טענת אי-גילוי מוקדם בידי הצד האחר על-מנת למנוע הגשת ראיות ששופכות אור על הכזב בטענותיה ועל מהימנותה גרסתה. אי-הגילוי שנקטה היא אינו נופל בחומרתו מאי-גילויים של המצגת ותמליל השיחה בידי הנתבע בגילוי מוקדם. בנסיבות הללו, על-בסיס שיקול הדעת השיפוטי שהוענק בסיפא לתקנה 114א בתקנות סדר הדין האזרחי משנת 1984 אשר חלה בנדון, אני מקבלת את המצגת ותמליל השיחה כראיות קבילות למרות אי-גילוין בגילוי מוקדם בידי הנתבע.
25. לא-זו-אף-זו. כבר צויין ויודגש שוב: גם אם בשפה רפה, אישרה התובעת כי מה שהוצג לה בישיבת ההתנעה כונן הבנה כי היא מתקשרת עם חברה. במועד זה עדיין לא נחתם עמה כל הסכם לגבי מתן השירות והתמורה המגיעה בגינו. התובעת אף אישרה כי הצעת המחיר – שתאריכה 3.12.2015 ואשר קדמה על ציר הזמן לישיבת ההתנעה, לא נחתמה בידי איש, בין על-ידי הנתבע ובין בידי גורם אחר בחברה הזרה [עמ' 5 ש' 31-27]. הנתבע אישר זאת [עמ' 23 ש' 23-21]. נובע מכך שבישיבת ההתנעה – בטרם נחתם הסכם, הוצג לה כל המידע לגבי מיהותו וזהותו של מי שעתיד להתקשר עמה לשם מתן השירות; היא הבינה שמדובר בחברה. עדות זו עומדת על רגליה העצמאיות – ופועלת לחובת התובעת, גם אם תמליל השיחה והמצגת לא יתקבלו כראיה (ולא אלה פני הדברים).
26. הדברים הללו עולים בקנה אחד עם עדות הנתבע, לפיה מלוא הנתונים על-אודות החברה הזרה והיותה מזמינת השירות הוצגו לתובעת בישיבת ההתנעה, לצד זהותם ותפקידיהם של מייסדי החברה הזרה והגורמים הקשורים בה בהקשר של הזמנת השירות; היא יודעה גם לגבי התקציב שהמשקיע העמיד לשלב הפיתוח הראשוני [עמ' 29 ש' 24-17].
27. התובעת אישרה שכל הזמנות הרכש – לרבות הזמנת הרכש מ-16.12.2015 שבה ביקשה לראות את ההסכם שעליו נסמכו טענותיה בדבר חבות אישית ישירה של הנתבע כלפיה, נחתמו במועד מאוחר לישיבת ההתנעה [עמ' 11 ש' 19-18]. התובעת נאלצה להודות בכך, לא לפני שדבקה בחוסר זיכרון בעניין מהותי זה ובית-המשפט חייב אותה לעיין בתיעוד ולהשיב [עמ' 11 ש' 17-4]. בצר לה ביקשה לשנות את גרסתה וטענה שמשא ומתן לקראת חתימת ההסכם החל לפני ישיבת ההתנעה [עמ' 7 ש' 37-36]. אין לכך זכר בכתב-התביעה או בתצהירה. עדות התובעת בחקירה נגדית הייתה משתנה ומתפתחת, לא עקבית, זאת בהתאמה לאי-הצלחתה להתמודד עם הראיות שהוצגו לה והמסקנה הברורה שעולה מהן. גם הנתבע הדגיש שישיבת ההתנעה קדמה להזמנות הרכש [עמ' 24 ש' 14-13].
28. ביום 3.12.2015 – בעת שהכינה את הצעת המחיר, ידעה התובעת שהיא מתקשרת עם חברה. ביום 9.12.2015 – במועד בו נערכה ישיבת ההתנעה בהשתתפותה, ידעה התובעת והבינה שהיא מתקשרת עם חברה. גם לשיטתה, לא אירע דבר-מה ששינה את מתכונת ההתקשרות וזהות המזמין בין המועדים הללו לבין התאריכים המאוחרים יותר שבהם הוכנו ונחתמו הזמנות הרכש. לא היה לה אפוא כל יסוד לסבור כי מתווה העסקה שונה כך שבעל-דברה החוזי הוא הנתבע באופן אישי, לא החברה הזרה.
29. מה נובע מכך? ראשית, היה ידוע לתובעת היטב כבר בראשית הדרך שהיא מתקשרת עם חברה; בהתאמה, ערכה את הצעת המחיר לשם מתן השירות לחברה, כך באופן מפורש, שחור-על-גבי-לבן. שנית, הצעת המחיר נערכה כך בהמשך לשיחה שהתובעת קיימה עם יפרח; היא ציינה זאת בהצעת המחיר בלשון מפורשת וברורה. זו ראיה נוספת למחדל המהדהד שבאי-זימונו של יפרח ליתן עדות מטעם התובעת וכפועל יוצא, בהלימה לכך, לעוצמת החזקה הראייתית שנלמדת מן המחדל לחובת התובעת. שלישית, בין משלוח הצעת המחיר אל יפרח לבין משלוח הזמנת הרכש הראשונה השתתפה התובעת בישיבת ההתנעה וגם בה למדה כי היא עתידה להתקשר עם חברה, לא עם אדם פרטי. כל הדברים הללו מלמדים על תוכן ידיעתה ואומד דעתה של התובעת כאשר שוגרה הזמנת הרכש הראשונה סמוך לאחר מכן – ביום 13.12.2015, והוחל במתן השירות. אני קובעת אפוא שאין ממש בטענתה כי סברה בזמן-אמת שהיא מתקשרת עם הנתבע באופן אישי או כי הוא לבדו אחראי לתשלום עבור השירות. מדובר בטענת בדים שנולדה למפרע, זמן רב לאחר מכן, לא בגרסת אמת.
30. אני דוחה אפוא בשתי ידיים את מבוקשה של התובעת להישמע בטענה כי לא ידעה ולא הבינה שהיא מתקשרת עם חברת פלאקס [עמ' 7 ש' 38 עד עמ' 8 ש' 7]. זו טענה לא כנה שאינה מתיישבת עם הראיות: עם לשונה של הצעת המחיר שהתובעת ניסחה, עם מכלול הנתונים שהוצגו לה בישיבת ההתנעה ועם ראיות נוספות שתוצגנה להלן. התובעת לא מסרה בכתב-התביעה ובעדותה הראשית כי קיימה שיחה מקדימה עם יפרח, שלחה לו הצעת מחיר בה התייחסה לחברה והשתתפה בישיבת ההתנעה שבה הוצגו כל הגורמים הנוגעים בדבר בחברת פלאקס – אך היא לא הבינה באותו זמן שהיא מתקשרת בהסכם עמה. מדובר בטענה שיש לטעון ברחל-בתך-הקטנה, לא לשלוף לעת מצוא, בשיהוי ניכר, כדי להדוף ראיות שמזימות את הגרסה שעליה נסמכה התביעה.
31. התובעת אישרה שבישיבת ההתנעה הוצג נציג המשקיע; היא התייחסה אליו כנציג של המשקיע ב-Flux – החברה הזרה, לא כנציג של משקיע שיספק מימון לנתבע כדי שיוכל להתקשר עמה אישית לשם הזמנת השירות [עמ' 8 ש' 37-26]. התובעת מסרה כי למיטב זיכרונה, הנתבע כלל לא נכח בישיבת ההתנעה; אם השתתף בה, אזי לא זכור לה שהוא אמר דבר-מה. כאשר עומתה עם הפער בין חלקו השולי של הנתבע בישיבת ההתנעה לבין מבוקשה להציגו כמי שהתקשר עמה בחוזה להזמנת השירות ונטל על עצמו אחריות אישית לקיימו, הודתה התובעת שהנתבע הוא רק "הפן הפיננסי" בעסקה – שאינו מבין ואינו בקיא בתחום התוכנה שעליו נסב השירות [עמ' 9 ש' 28-18]. מי שהינו "פן פיננסי" לא ניצב לבדו; הוא היבט של גורם אשר חורג מזהותו האישית. גם בכך גלומה הודאה עקיפה של התובעת כי ידעה שאינה מתקשרת עם הנתבע אישית אלא עם חברה שבה הוא ממלא תפקיד מן ההיבט הפיננסי של ההתקשרות – ואילו יפרח ידידה ממלא תפקיד מקצועי בתחום השירות שיינתן על-ידה.
32. התובעת, עקבית בחוסר אמינותה, ניסתה להתכחש לכך וביקשה למצוא מפלט באמירה כי התקשרה "עם עוסק מורשה של הנתבע"; באותה נשימה טענה שלא עניין אותה כל כך מה נאמר בישיבת ההתנעה [שם, ש' 34-31]. דין הטענה דחייה. אדם בר דעת שהיה משתתף בישיבת ההתנעה, בשים לב לתוכנם של המצגת ותמליל השיחה, היה יודע ומבין שהוא מתקשר עם החברה הזרה, לא עם אדם פרטי. הדברים יפים גם בהתייחס לתובעת. היא אישרה, במענה לשאלת בית-המשפט, כי בישיבת ההתנעה היה לה ברור אל-מול מי היא מתנהלת ומי אחראי לפן הפיננסי [עמ' 10 ש' 13-10].
33. בעדותה לפני אמרה התובעת כי יפרח הציג לה את הנתבע "הבעל, הבעל, שהפן הפיננסי שמולו אני אמורה להתנהל" [עמ' 10 ש' 5-1]. יש הבדל מהותי בין הצגת הנתבע בידי יפרח כבעלים של העסק המזמין לבין מי שמטפל בפן הפיננסי של הזמנת העבודה עבור החברה הזרה. הדברים הללו אך מדגישים את גודל מחדלה של התובעת בבחירתה לא להשמיע את עדותו של יפרח. יתרה מכך, היא טענה כי בשל הצגתו של הנתבע באופן זה, הפנתה את הצעת המחיר אל הנתבע. המסמכים שצרפה שוללים זאת: הצעת המחיר מוענה אל יפרח והתייחסה לישות מזמינה שהינה חברה. עמדתי על כך לעיל.
34. מאחר שהתובעת הבינה וידעה היטב כבר ביום 9.12.2015 – לכל המאוחר בתום ישיבת ההתנעה, ולמעשה כבר ביום 3.12.2015 – בעת משלוח הצעת המחיר, כי היא מתקשרת עם חברת פלאקס וכי הנתבע ממלא בה תפקיד, לא מעבר לכך, חל עליה נטל כבד לשכנע כי במועד מאוחר יותר – עם עריכת הזמנות הרכש לשם מימוש ההתקשרות, חל שינוי בזהותו ואופיו של הגורם שהתקשר עמה. לטענה זו אין זכר בכתב-התביעה או בתצהיר התובעת, ולא בכדי; ממילא, נטל השכנוע לגביה לא הורם.
35. יש לקבוע אפוא כי עוד בטרם נחתמה הזמנת הרכש הראשונה היו הבנתה ואומד דעתה של התובעת כי היא מתקשרת עם חברת פלאקס, לא עם מאן דהוא באופן אישי; היא ידעה, הבינה והסכימה כי הנתבע יהא בעל-דברה מטעם החברה הזרה בנוגע להיבטים הפיננסיים של מימוש ההסכם – בדיוק כפי שיפרח מילא תפקיד זהה אל-מולה בהתייחס להיבטים מקצועיים של מתן השירות. כך נובע מהצעת המחיר שהתובעת ערכה, כך נובע מהשתתפותה בישיבת ההתנעה והמידע שהוצג בה, וכך עלה בסופו של יום גם מן העדות המתפתלת, הנמנעת והמתחמקת שהיא מסרה בחקירה נגדית.
36. הזמנות הרכש שנשלחו ונחתמו במועד מאוחר יותר – מתאריך 13.12.2015 ואילך, לא שינו מכך. התובעת לא הראתה – ולמעשה כלל לא טענה – כי מתווה ההתקשרות וזהותו של הגורם המתקשר עמה שונה באורח מהותי, מחברה לאדם פרטי, לאחר שהתקיימה ישיבת ההתנעה. בעניין זה, הנטל חל עליה מהיותה 'המוציא מחברו'.
37. בעלי-הדין הכבירו טיעונים בשאלה איזו מהזמנות הרכש שיקפה את ההסכם שנכרת עם התובעת לגבי השירות ותמורתו. לא מצאתי ערך רב בעיסוק זה – ודאי לא ערך שישפיע על תוצאת ההתדיינות ועל ההכרעה בשאלה אם ההסכם נקשר עם החברה הזרה או עם הנתבע באופן אישי. כל הזמנות הרכש נשאו בכותרתן את הכיתוב Flux Farm Ltd לצד שמו של הנתבע, בצמוד לכיתוב זה. אדם בר דעת היה מבין היטב כי זו הישות המשפטית שעמה הוא מתקשר – לא עם הנתבע, בעל תפקיד בחברת פלאקס, באופן אישי.
38. התובעת ידעה והבינה זאת היטב. היא הצהירה שההסכם למתן השירות נכרת עם העסק שלה – פרוג'טק (כעוסק מורשה, לא חברה), בעוד שהיא – אינסה כץ – ששמה מופיע על-גבי מסמכיה לצד הכיתוב 'פרוג'טק', היא רק אשת הקשר למימוש ההסכם. התובעת יצרה גזירה שווה בין מציאות זו בעסקה לבין הזמנות הרכש והכיתוב שהופיע בראשן – קרי, שם החברה Flux Farm Ltd ולצדו שם הנתבע [עמ' 13 ש' 7-3]. נובע מכך שהבנתה של התובעת הייתה כי הישות שעמה התקשרה היא חברת פלאקס, ואילו הנתבע הוא איש הקשר מטעם חברת פלאקס לצרכי מימוש ההתקשרות.
39. התובעת התאמצה לנתק את הזמנת הרכש מ-16.12.2015, ואת הזמנות הרכש בכלל, מן המסכת העובדתית שקדמה להפקתן וחתימתן בידי הנתבע, במהלך מלאכותי שאיננו מחויב לערך גילוי האמת. אלא שהזמנות הרכש לא התקיימו בחלל ריק. יש להן זיקה להתנהלות העובדתית שקדמה להן ושהניחה את הקרקע להתקשרות שנסבה על הזמנת השירות. הנתבע הדגיש זאת בעדותו לפני ודחה את ניסיונה של התובעת להציג את הזמנת הרכש מ-16.12.2015 כהסכם שמבטא את ההתקשרות [עמ' 30 ש' 17-9].
40. הזמנת הרכש הראשונה הופקה ונחתמה רק אחרי שהתובעת שוחחה עם יפרח-ידידה וקיבלה ממנו מידע, אחרי שבעקבות שיחתה עימו היא שלחה לו הצעת מחיר עבור ישות מזמינה שכונתה על-ידה חברה, ואחרי שהיא נכחה בישיבת ההתנעה שבה הוצגו כדבעי חברת פלאקס – מזמינת השירות, ובעלי התפקיד בה שיש להם נגיעה להתקשרות עם התובעת. במציאות זו, אין כל ספק שהנתבע חתם על כל אחת מהזמנות הרכש בשם החברה הזרה – בתפקידו כמנהל התפעול בה ומי שאמון על הפן הפיננסי של ההתקשרות מטעם חברת פלאקס; אין כל ספק שכך התובעת ראתה והבינה את הדברים בזמן-אמת, בטרם חדלה לקבל תשלום עבור השירות עקב מיצוי ההשקעה שהועמדה לשלב הראשון של הפיתוח, ויצאה לתור אחר גורם חלופי שממנו תוכל להיפרע.
41. אני מקבלת אפוא את עדות הנתבע כי חתם על הזמנות הרכש – כולן, לא כצד חוזי ישיר להסכם שנסב על הזמנת השירות אלא כבעל תפקיד בחברת פלאקס, בכובעו כמנהל תפעול בחברה הזרה – בדיוק בכשירות שבה הוצג לתובעת מראשית הדרך ולכל אורכה, טרם הזמנת השירות ובמהלך מימוש העסקה [עמ' 28 ש' 37 עד עמ' 29 ש' 14; עמ' 34 ש' 11-1]. עדותו מתיישבת עם מכלול הראיות בעוד שגרסת התובעת נסתרת על-ידן.
42. התביעה הוגשה – תוך יצירת מראית עין של התאמתה לסדר דין מקוצר, על-בסיס טענה אחת ויחידה: הנתבע נושא באחריות ישירה לתשלום לתובעת משום שהוא בעל-דברה החוזי ורק הוא מי שהתקשר עמה אישית בהסכם שמכוחו היא זכאית ליתרת התמורה. כאמור, הובעה התנגדות הדדית להרחבת חזית המחלוקת. התביעה לא הוגשה בטענה כי חבותו של הנתבע כלפי התובעת נובעת מאחריות עקיפה שלו, בין מטעמים שקשורים במתכונת ההתאגדות של החברה הזרה, בין משום שלא כלל את שם החברה הזרה לצד שמו וחתימתו בשולי הזמנות הרכש ובין מכל סיבה אחרת שתכונן חבות עקיפה.
43. טיעון על-אודות אחריות עקיפה של הנתבע לא נכלל בתביעה; לא בכדי, הוא לא בא לידי ביטוי בתצהיר התובעת. ספק בעיניי אם היא רשאית להעלותו כטענה עובדתית חלופית, קרי, כי הנתבע חב כלפיה אישית במישרין מהיותו צד ישיר להסכם עמה, אך אם יימצא כי לא אלו פני הדברים – אזי ההסכם נחתם עם החברה הזרה ויש להשית על הנתבע חבות עקיפה להתחייבויותיה של חברת פלאקס כלפי התובעת. תורת ההשתק השיפוטי מונעת מן התובעת העלאת גרסות עובדתיות שונות, סותרות [רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005); ע"א 1351/06 עו"ד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (2007); רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (2013); ע"א 739/13 בן-ציון, עו"ד נ' המועצה המקומית אבן יהודה (2014); ע"א 732/15 פקיד שומה נ' בנלי (2016); ע"א 1248/15 Fisher Price inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ (2017)].
44. זאת ועוד: האופן שבו חתם הנתבע על הזמנות הרכש נטול נפקות בענייננו. הוא עשה כן בשם חברה זרה, לא בשם חברה ישראלית. לא זו בלבד שהתובעת לא טענה דבר בעניין זה, היא לא הוכיחה שהדין שחל על החברה הזרה מאפשר הטלת חבות אישית על הנתבע בשל הצורה בה חתם על הזמנות הרכש או מכל סיבה אחרת, בגדרה של אחריות עקיפה. עסקינן בדין זר שיש להוכיחו בבית-המשפט בישראל כשם שמוכיחים עובדה, באמצעות חוות-דעת מומחה; התובעת לא עשתה כן [ע"א 5664/93 כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נא(4) 114, 121-120 (1997) וההפניות שם].
45. בהתאמה, התנגד הנתבע לשינוי והרחבה של חזית המחלוקת תוך כדי הבירור – במהלך שמסיט את התביעה מאחריות חוזית ישירה שלו להתקשרות עם התובעת למהלך שונה בתכלית של יחוס אחריות עקיפה, מכוח חבותה של החברה הזרה. ההתנגדות התקבלה [עמ' 35 ש' 19 עד עמ' 37 ש' 17].
46. התובעת גרסה שחתימת הנתבע לבדו על הזמנות הרכש מלמדת כי הוא זה שהתקשר עמה באופן אישי, שכן מבנה זכויות החתימה בחברת פלאקס לא אפשר לנתבע לחתום לבדו על מסמכיה [סע' 51 ב-ת/1]. ודוק: הטענה לא הועלתה לשם הוכחת חבות עקיפה של הנתבע להתחייבויות של חברת פלאקס כלפי התובעת, אלא נועדה לשמש ראיה לכך שהוא התחייב כלפי התובעת באופן אישי. הנתבע ציין בתצהירו כי הוא בעל זכות חתימה בחברת פלאקס, כך שחתימתו יחד עם חתימה של מנכ"ל החברה אפשרה לבצע תשלום מחשבון החברה הזרה בתקופה הרלוונטית [סע' 10 ב-נ/3].
47. בעדותו לפני הבהיר הנתבע כי די בחתימתו היחידה על-גבי הזמנות רכש כדי לחייב את חברת פלאקס, ואילו חתימה שלו ושל גורם נוסף בחברה הזרה דרושות לשם העברת תשלום מחשבון הבנק של החברה [עמ' 34 ש' 12 עד עמ' 35 ש' 8]. הנתבע העיד כי העברת תשלומים לתובעת מחשבון חברת פלאקס נעשתה על-פי מתווה זה של זכויות החתימה בחברה הזרה, והוא טיפל בנושא כבעל תפקיד בחברת פלאקס ומי שהיה אמון על הפן הפיננסי של ההתקשרות [עמ' 40 ש' 37 עד עמ' 42 ש' 17]. עצם טיפולו של הנתבע בהעברת תשלום לתובעת מחשבון חברת פלאקס אינה מספקת ראיה להיותו מתקשר חוזי ישיר עמה – כשם שליוויו של יפרח את ההתקשרות והפיתוח מהפן המקצועי לא כונן חבות אישית שלו כלפי התובעת, אף לשיטתה.
48. גם לאחר שההתקשרות יצאה לדרך והתובעת החלה במתן השירות, יש ראיות שתומכות בכך שהיא ידעה ידוע היטב – ללא צל ספק – כי השירות ניתן לחברה הזרה וכי החברה הזרה היא שעמה התקשרה בהסכם למתן השירות, לא הנתבע באופן אישי.
49. בעדותה הראשית הציגה התובעת את הנתבע כמי ששילם לה שני תשלומים ראשונים עבור השירות [סע' 35 ב-ת/1]. מדובר בהצגה מטעה ומסלפת; התשלומים הללו נעשו מחשבון החברה הזרה [סע' 23-22 ב-נ/3]. תשלום נוסף קיבלה התובעת בתחילת הדרך לא מחברת פלאקס במישרין אלא מחשבון של חברה אחרת – ע.מ. בראלי בע"מ, אשר נמצאת דווקא בשליטתו של יפרח [סע' 35(ג) ב-ת/1]. אף-על-פי-כן, התובעת לא ייחסה ליפרח-ידידה אחריות אישית לתשלום ולא צרפה אותו להליך כנתבע נוסף.
50. לשם קבלת תשלום במהלך ההתקשרות הפיקה התובעת חשבוניות לחברה הזרה, בדיוק לפי שם הישות שהתנוסס בראש הזמנות הרכש – Flux Farm Ltd. היא לא הפיקה ולו גם חשבונית אחת לנתבע אישית. בשלב מוקדם של מימוש ההתקשרות הנפיקה התובעת חשבונית עסקה שכללה רכיב מס ערך מוסף, לשם קבלת מקדמה; הובהר לה כי החברה הזרה איננה חבה בתשלום מע"מ ולפיכך על התובעת להוציא חשבונית חדשה, מתוקנת, והיא עשתה כן [סע' 21 ונספח 6 ב-נ/3; עמ' 39 ש' 29 עד עמ' 40 ש' 9]. התובעת אישרה זאת [עמ' 16 ש' 22 עד עמ' 17 ש' 4].
51. התנהלות זו מבטאת ידיעה של התובעת כי בעלת דברה החוזית היא חברת פלאקס; אני דוחה את מבוקשה לתרץ את התנהגותה בטענה כי פעלה בהוצאת החשבוניות לפי הנחיות של הנתבע [סע' 42 ב-ת/1]. אם קיבלה הנחיות מהנתבע – כגון לגבי רכיב המע"מ, ידעה היטב כי הדבר נעשה בכובעו כאורגן של חברת פלאקס בהקשר הפיננסי, לא כמי שהתקשר עמה למתן השירות באופן אישי וישיר. גם בהקשר זה, המענה שניתן על-ידי התובעת בחקירה נגדית היה לא מספק בגלוי וחשף את חוסר האמת בטענותיה [עמ' 15 ש' 27 עד עמ' 16 ש' 18; עמ' 17 ש' 18-11].
52. הסכום שנתבע כולל רכיב מע"מ, במהלך מנוגד להתנהלות התובעת בזמן-אמת. בעומדה לחקירה נגדית, לא עלה בידי התובעת לספק לכך הסבר מניח את הדעת; עדותה הייתה מופת של התפתלות, באופן שתאם את הרושם השלילי מאוד שהותירה עדותה לפרטיה וכמכלול [עמ' 19 ש' 39-15].
53. אילו היה צל של אמת בטענתה של התובעת כי סברה שהתקשרה עם הנתבע וכי הוא חב אישית כלפיה בתשלום, אזי היה עליה לעורר שאלה מפורשת על כך, ביוזמתה היא, בשתי הזדמנויות מוקדמות של מתן השירות: תחילה, כאשר נדרשה להוציא חשבונית על שם החברה הזרה; בהמשך, לאחר שהוציאה חשבונית שכללה מע"מ לשם קבלת מקדמה, כשהובהר לה כי התמורה משולמת על-ידי החברה הזרה ויש להוציא חשבונית מתוקנת ללא מע"מ. התובעת לא שאלה דבר, באופן שמעיד על ידיעתה והבנתה כי בעלת דברה החוזית מראשית הדרך היא חברת פלאקס, לא הנתבע אישית.
54. העברת המקדמה מחברה שבבעלות יפרח מספקת תמיכה נוספת לקביעה לעיל כי היה על התובעת לזמן את יפרח להעיד מטעמה ולהראות באמצעותו כי התשלום נעשה לא עבור החברה הזרה אלא עבור הנתבע – כצד ישיר להסכם עם התובעת. כריבוי הטעמים אשר הצדיקו את השמעתו של יפרח כעד מטעם התובעת, כך גודל מחדלה שבאי-זימונו; כגודל המחדל, כך עוצמת החזקה הראייתית שקמה נגד התובעת בעטיו. מנגד, אין ולא כלום בכך שיפרח לא זומן כעד מטעם הנתבע.
55. מעמדם של תובע ונתבע שונה. נטל השכנוע ביחס לכל רכיבי עילת התביעה מונח על כתפי התובעת, מהיותה 'המוציא מחברו'; עליה להביא די ראיות שתרמנה את הנטל. רק אם הצליחה בכך, יעבור הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור אל הנתבע [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)]. ראיותיה של התובעת לא צלחו את רף מאזן ההסתברויות ולא העבירו לנתבע את הנטל להביא ראיות לסתור ולהראות כי בניגוד לנחזה מראיות התובעת, השירות הוזמן בידי חברת פלאקס ולא על-ידו באופן אישי. מאחר שנטל השכנוע הראשוני שנותר על התובעת לא הורם, לא נדרש הנתבע להשמיע עדים – ובכללם יפרח, לשם הבאת ראיות לסתור.
56. אני מקבלת את עדות הנתבע כי נקט גילוי מלא כלפי התובעת. הוא יידע אותה כי המימון שהמשקיע העמיד לחברת פלאקס תם והיא לא תוכל לפרוע את חשבונותיה עד שיגוייס הון נוסף ממשקיע חדש [עמ' 38 ש' 37-16; עמ' 42 ש' 33-27; עמ' 45 ש' 12-1]. בתצהירו ציין הנתבע כי הקושי בגיוס הון נוסף נבע גם מן השירות הלקוי שהתובעת סיפקה [סע' 26 ב-נ/3]; אין בדעתי להידרש לנושא זה, אף לא לשאלה אם הייתה בין המתקשרים הסכמה או דווקא מחלוקת לגבי יתרת הסכום שיש לשלם לתובעת. ההכרעה כאן נסבה על השאלה אם בעל-דברה החוזי שחב כלפי התובעת ביתרת תשלום, יהא שיעורה אשר יהא, הוא הנתבע או החברה הזרה. בנושא זה יש לקבל את גרסת הנתבע ולדחות את טענות התובעת שביסוד התביעה. הדבר מייתר הכרעה בכל נושא נוסף בהליך הנוכחי.
57. התובעת לא חלקה על כך שהיא יודעה בידי הנתבע על-אודות הצורך לאתר משקיע חדש בטרם יועבר תשלום נוסף עבור השירות. מסמך שהתובעת הוציאה לאחר שיודעה על כך מלמד גם הוא כי ההתקשרות נעשתה מראשית הדרך ולכל אורכה בינה לבין החברה הזרה, לא עם הנתבע אישית. ביום 11.5.2017 שיגרה התובעת לנתבע הודעת דוא"ל שזו תוכנה: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית מאתמול, בחור בשם פיטר צריך ליצור איתך קשר, הוא התעניין בפלקס ויתכן שהוא יכול להיות משקיע פוטנציאלי. כפי שסיכמנו בטלפון, במידה והעיסקה איתו תסגר, התשלומים הראשונים ממנו יהיו בראש ובראשונה לסגירת החוב שיש לפלקס מולי, רק לאחר סגירת כל החוב שיש לכם מולי, אז יהיה ניתן להשתמש בכספים של אותו המשקיע לצרכים אחרים" [סע' 29 ונספח 8 ב-נ/3].
58. התובעת לא צרפה מסמך זה לתצהירה באופן ישיר, חרף חשיבותו; לא נמצא בפיה הסבר לכך והיא הצהירה שיש ברשותה מסמכים רבים נוספים שלא הציגה כי החליטה על דעת עצמה שאין להם חשיבות [עמ' 14 ש' 23-9]. התובעת מצאה מפלט באמירה הסתמית כי ניסתה לסייע לנתבע לאתר משקיע – בעוד הוא משתמש בכך באופן ציני ומכוער [סע' 48 ב-ת/1]. באמירות מסוג זה אין כדי לסייע לה, אף לא לחפות על כך שהיא בחרה לצרף תיעוד חלקי, כטוב בעיניה, ולא להציג לבית-המשפט – כנדרש מתובע שידיו נקיות – את מלוא המסכת הראייתית והתיעוד שבאמתחתה.
59. בעינה עומדת העובדה: כאשר התובעת הבינה שחשבונותיה לא ייפרעו עד תום בעקבות מצוקה תזרימית של חברת פלאקס – על-רקע מיצוי ההשקעה הראשונית שהועמדה לה, היא התייחסה לכך כחוב של החברה הזרה אליה – לא כחוב של הנתבע. היא עשתה כן בכתב, באופן ברור ומפורש. אילו היה ממש בטענות התביעה, הייתה התובעת שולחת לנתבע הודעה שונה בתכלית ומעמידה אותו על כך שאילוצי החברה הזרה אינם מעניינה והוא שחב בתשלום משום שהתקשר עמה אישית בהסכם להזמנת השירות. הודעה כזו אינה בנמצא. יש ליתן לכך את מלוא המשמעות הראייתית לחובת התובעת. כאשר היא עומתה עם תוכנו של הדוא"ל שבו ייחסה את החוב לחברת פלאקס, לא השכילה ליישבו עם גרסת התביעה ושבה ונמלטה למחוזות של השערה והנחה [עמ' 14 ש' 39-24]. כבר צויין: מדובר בהשערה והנחה שלא היו ולא נבראו; שכלל הראיות סתרו והפריכו אותן.
60. קריאה מדוקדקת בתצהיר התובעת מספקת תימוכין לקביעה שבזמן ההתקשרות, ידעה והבינה שהיא קושרת הסכם עם חברת פלאקס, לא עם הנתבע אישית. התובעת הודתה שבשיחתה הראשונה עם יפרח, הלה מסר לה כי הנתבע הוא "בעלים או שותף בכיר" [סע' 7 ב-ת/1]. אלו ביטויים שלא מאפיינים מתקשר חוזי פרטי. לנוחיותה ולצרכיה, התובעת התייחסה לישות מזמינת השירות במילים "פרוייקט פלאקס" [שם, סע' 5]. פלאקס הוא שמה של החברה הזרה, לא של דבר-מה ערטילאי שניתן לכנותו 'פרויקט'. על-פי הצעת המחיר וישיבת ההתנעה, התובעת ידעה והבינה היטב כי מזמינת השירות היא החברה הזרה – לא פרויקט, לא בעלים שלה וגם לא מי מהשותפים בה באופן אישי. כל אלה קדמו למועד בו נחתמו הזמנות הרכש. נוכח הקביעות לעיל, אין מנוס מלקבוע כי הצהרת התובעת, לפיה "כלל לא דובר איתי על שום חברה" [סע' 10 ב-ת/1], איננה אמת.
61. אף אין אמת בהצהרתה של התובעת כי "בעת ההתקשרות עם הנתבע לא דובר עם הנתבע על חברת פלאקס" [סע' 39 ב-ת/1]. לדידה, ההסכם בינה לבין הנתבע התבטא בהזמנת הרכש מ-16.12.2015 [סע' 15 ונספח 3 ב-ת/1]. כבר צויין כי בראשו נושא מסמך זה את הכיתוב Flux Farm Ltd לצד שמו של הנתבע, בצמוד לו, הן בצד ימין עליון של הדף והן בצד שמאל עליון שלו; אין כל ממש במבוקשה של התובעת להפחית מהנפקות שנודעת לכך בטענה כי דובר רק בציון כתובת להמצאת חשבונית, לא בדבר-מה מעבר לכך. לא למותר להזכיר: היא ידעה שהיא עתידה להתקשר עם חברה כבר ביום 3.12.2015, בעת שערכה ושלחה ליפרח את הצעת המחיר; במסמך זה – בניגוד לגרסת התצהיר הערוכה בקפידה לצרכי התביעה – ציינה התובעת באופן מפורש כי מתן שירותי פיתוח תוכנה הוא "לחברתכם עבור הפרויקט FluxIO". את הדברים הללו, שיש להם משמעות ברורה, דאגה להשמיט מהגרסה שהובאה בתצהירה [שם, בסע' 5].
62. יתרה מכך: הצהרת התובעת כי לא דובר עמה טרם ההתקשרות על חברה כלשהי נסתרה מתוך תצהירה שלה, על-פיו "ידעתי שהנתבע מתכוון לעבוד ביחד עם שותפים או חברה או התאגדות כלשהי, מבחינתי זה לא שינה שכן מי שעמד מולי היה הנתבע, חברו הטוב של עמיחי - ואני סמכתי עליהם ועל כך שהנתבע הוא שביצע את ההזמנה" [סע' 41 ב-ת/1]. נוכח מכלול הראיות שמוליכות כולן לאותה תוצאה, יש לדחות את טענתה של התובעת בחקירה נגדית כי למרות הופעת שם החברה הזרה – Flux Farm Ltd – על-גבי הזמנות הרכש, יצאה מנקודת הנחה ש'פלאקס' יכול להיות שם עסק מסחרי [עמ' 12 ש' 25-19]. עסקות אינן נקשרות על-סמך הנחות אלא על-פי מידע; הידיעה הברורה כי הצד השני להסכם הוא חברת פלאקס הייתה נחלתה של התובעת לפני שהונפקה ונחתמה הזמנת הרכש הראשונה.
63. יש לקבל את עדות הנתבע, לפיה התובעת ידעה בידיעה ממשית כי היא מתקשרת עם חברת פלאקס וכך הדבר הוצג לה מבראשית, גם על-ידו. כך אמר: "[...] בכל הגרסאות בכל ההזמנות שיצאו זה היה מול החברה האמריקאית והכל נעשה מול החברה האמריקאית מהפגישה הראשונה שאני נפגשתי איתה אני אמרתי לה באופן אישי [...] כבר בפגישה הראשונה אני הצגתי לה שיש חברה אמריקאית עם משקיעים היא ידעה את כל הדברים לכל אורך הדרך היא נפגשה עם כל צוות החברה [...]" [עמ' 30 ש' 38-32].
64. לצד הקשיים הגלויים בתצהירה, עדות התובעת לפני הייתה לא אמינה ולקתה בחוסר התמודדות ממשית עם מה שהוצג לה. היא שבה וחזרה על כך שהתקשרה עם 'עוסק מורשה' של הנתבע – ולכן עמו באופן אישית, כמנטרה, לא כעדות אותנטית אשר נושאת עמה כוח שכנוע [ר' למשל עמ' 4 ש' 7, 14 ו-18-17; עמ' 9 ש' 31; עמ' 12 ש' 27-25]. לא בכדי, התובעת סייגה את טענתה כי התקשרה עם הנתבע – לא עם החברה הזרה, בשלל אמירות סובייקטיביות שלא עולות בקנה אחד עם המציאות העובדתית האובייקטיבית שהצטיירה מן הראיות ['מבחינתי' בעמ' 9 ש' 31 ש' ובסע' 41 ו-43 ב-ת/1, 'תוך שאני מאמינה' בסע' 24 ב-ת/1, 'מתוך אמונה' בסע' 34 ב-ת/1]. אומד דעתה הממשי במועד הזמנת השירות ומתן השירות היה שונה; התובעת ידעה והבינה שהיא מתקשרת עם חברה, לא עם אדם פרטי.
65. טענת התובעת כי הנתבע ניצל את היותה צעירה וחסרת ניסיון היא נטולת נפקות, מעבר לכך שלא הוכחה די הצורך לגופה. התביעה לא הוגשה בעתירה לביטול הסכם בעטיין של עילות כהטעיה, טעות או עושק; עילתה שונה מעיקרה ומכוונת דווקא לאכיפה.
66. לא ניתן ליישב בין שלל אמירותיה הסותרות של התובעת, בתצהיר ובעדותה לפני. היא ניסתה לכפות על העובדות למפרע את טענות התביעה על-מנת שתוכל להיפרע מהנתבע, במהלך שלא תאם את החוזה הממשי שנחתם לשם מתן השירות בינה לבין החברה הזרה ואת ידיעתה והבנתה זאת כבר ביום 3.12.2015 ולכל אורך הדרך של מימוש ההתקשרות. היה על התובעת להפנות אפוא את תביעתה נגד חברת פלאקס. את תביעתה נגד הנתבע יש לדחות, תוך מתיחת ביקורת על צריכת זמן שיפוטי בעילה שהיא כוזבת מעיקרה.
67. אכן, בתצהיר הנתבע נפלו אי דיוקים בעניינים עובדתיים. כך לגבי התאריך שבו נשלחה לתובעת הזמנת הרכש האחרונה – בניגוד לנחזה ממנה [עמ' 25 ש' 29 עד עמ' 27 ש' 32]; כך גם לגבי הטענה כי התובעת חסרת מעמד לתבוע משום שהתקשרה עם החברה הזרה לא במישרין אלא באמצעות חברה בבעלותה – טענה לא נכונה, שכן חברת אינפרוג'טק נוסדה על-ידי התובעת רק לאחר שהשירות הוזמן ממנה ובהתכתבות שקדמה לתביעה הנתבע לא חלק על כך [עמ' 31 ש' 15 עד עמ' 33 ש' 32]. עוד הצהיר הנתבע כי מלוא התשלומים לתובעת נעשו על-ידי חברת פלאקס, אך הודה שאחד מהם נעשה בידי חברה שבבעלות יפרח, ע.מ. בראלי בע"מ [השוו סע' 23 ב-נ/3 לעמ' 38 ש' 39 עד עמ' 39 ש' 15]. אין ספק שמדובר באי דיוקים שצריך היה להימנע מהם. בה בעת, הם אינם מסייעים לתובעת ואינם מספקים ראיה להוכחת התביעה. אי דיוקים בתצהירו של הנתבע יובאו בחשבון בקביעת ההוצאות החלות בד-בבד עם דחיית התביעה, לצד צירוף מסמכים לסיכומים שגם הוא פועל לחובת הנתבע במישור פסיקת ההוצאות.
68. בעינן עומדות כל הקביעות לעיל לפיהן התובעת כשלה בהוכחת תביעתה מהחל עד כלה וכי ההליך בא לעולם במהלך שלקה בחוסר תום לב, כדי לייצר למפרע כיס שממנו התובעת תוכל להיפרע – חלף החברה הזרה שעמה, ורק עמה, היא התקשרה למתן השירות. זאת ועוד: עדות התובעת לקתה גם היא באי דיוקים עובדתיים שנמנו לעיל, זאת לא בעניין בודד.
ג. סיכומם של דברים
1. די באמור לעיל כדי להוביל לדחיית התביעה כולה ואין צורך להידרש לטענות נוספות מעבר לכך. התביעה נדחית אפוא.
2. יש להשית על התובעת הוצאות בסכום משמעותי שיבטא את מורת הרוח מהליך סרק בו נקטה – הליך שהנתבע נאלץ להתגונן מפניו ושבירורו גזל זמן שיפוטי רב. התובעת ידעה היטב לכל אורך הדרך כי בעלת דברה החוזית היא החברה הזרה – לא הנתבע. היא אישרה זאת במהלך מימוש ההתקשרות, גם לאחר שיודעה על-אודות קושי כספי שבעטיו לא שולמו לה חשבונותיה עד תום בידי חברת פלאקס. התביעה נגועה בניסיון פסול להתעשר על חשבון הנתבע, אדם פרטי, ללא עילה ממשית – חלף נקיטת ההליך הנדרש נגד החברה הזרה. בהקשר זה יש להביא בחשבון שהתובעת לא חויבה בהוצאות בד-בבד עם קבלת בקשתו של הנתבע למחיקת כותרת.
3. מאחר שגם בעדות הנתבע נפלו אי דיוקים עובדתיים – כמתואר לעיל, ובשל הפסול בו חטא הנתבע בצירוף מסמכים לסיכומיו תוך הכבדה על תהליך כתיבת פסק-הדין, יוגבל שכר הטרחה שייפסק לנתבע לתעריף המינימלי. אלמלא הפגמים הללו, היו נפסקות לו הוצאות בסכום גבוה יותר.
4. התובעת תשלם לנתבע את הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 36,800 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).
5. הסכום הפסוק ישולם על-ידי התובעת תוך שלושים יום מן המועד שבו יומצא לה פסק-הדין. סכום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד מועד התשלום בפועל.