בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ת"א 27943-01-24 צוף ים בע"מ ואח' נ' מזרחי ואח'
לפני כבוד השופט אריאל צימרמן
תובעים
1.צוף ים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד קלריס דביר
ולחילופין באמצעות בעלי המניות או הדירקטורים מר דוד אלמוג וגב' רחל אדרי
2.רחל פז אדרי
3.א.ד. תדהר דלקים בע"מ
4.דוד אלמוג
ע"י ב"כ עו"ד ענת נוי פרי
נגד
נתבעים
1.יצחק מזרחי
2.ים אופקים חדשים יזום ויעוץ כלכלי בע"מ
3.עו"ד דרור ברוטפלד
4.עו"ד רז בן ארצי
5.ערן גבעתי
6.עו"ד שי ניידרמן
7.רו"ח יוסף דלרהיים
8.בנק לאומי לישראל בע"מ
פסק דין
כתב תביעה בלתי שגרתי, שאינו יכול להתברר במתכונתו הקיימת. גם לאחר הבהרות שמסרו התובעים היום בניסיון להותירו בעינו, ברי כי אין לו תקומה, ולכן יימחק, כהוראת תקנה 41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. זאת, תוך שלצדדים שמורות זכויותיהם לנקוט הליכים עתידיים, מתאימים, והנטועים בהוראות הדין, ואף בלא ליטול לעצמם סמכויות וזכויות טרם שבית המשפט הצהיר כי אלה קיימות.
1. בתמצית: כפי שהתחוור מהליך קודם שהתברר לפניי לפני כחודשיים (ת"א 49281-11-23, להלן: ההליך הקודם), ומן ההליך הנוכחי, לפנינו חברה שבעלי המניות הנצים מבקשים לדבר בשמה ולפעול בשמה לקידום ענייניהם, תוך שדומה כי כל צד עושה בחברה ככל העולה על רוחו, בזיקה רופפת במיוחד לדיני התאגידים.
2. החברה היא צוף ים בע"מ (להלן: החברה). זו חברה פרטית שנוסדה בשנת 2005, ולה נכס מקרקעין באילת שבו תחנת דלק, מקור הכנסותיה האחד ומקור מחלוקותיהם של בעלי המניות השונים בה. התובעת 2 (להלן: אדרי) רשומה כמחזיקה ב-24% מהון המניות החברה; התובע 4, דוד אלמוג (להלן: אלמוג), אחיה של אדרי, מחזיק ב-32% מהון המניות הרגילות של החברה, זאת באמצעות התובעת 3; הנתבע 1 (להלן: מזרחי), באמצעות הנתבעת 2 (להלן: אופקים) מחזיק ב-44% מהון המניות הרגילות של החברה (שבאו לו לפני שנים, בחלקם מאלמוג ובחלקם מבעל מניות קודם בשם ערן גבעתי, הוא הנתבע 5), כמו גם בשתי "מניות הנהלה", שעל טיב הזכויות הצמודות להן מחלוקת בין הצדדים. בין הצדדים חילוקי דעות גם באשר לזכויות במניות, ולא כאן נרחיב או נכריע.
3. לחברה תקנון משנת 2005 (נספח 1.2 לתביעה), המחיל את הוראות חוק החברות התשנ"ט-1999 על החברה. בנה של אדרי, אלמוג וגבעתי כרתו ביניהם בשנת 2006 'הסכם מייסדים' (נספח 1.3 לתביעה). אדרי היא חליפתו של בנה, מזרחי ואופקים – כך אישרו – נכנסו בנעלי גבעתי כצד לאותו הסכם. הסכם המייסדים קובע כי "כל החלטה הנוגעת לניהול החברה תתקבל פה אחד, ובהיעדר הסכמה ימונה בורר" (ס' 6.3). יצוין כי בדיון בהליך הקודם הסכימו הכל כי קיים תקנון גם משנת 2009; הוא לא צורף כנספח בהליך הקודם או לזה הנוכחי. אדרי, אלמוג ומזרחי משמשים מזה זמן כדירקטורים (למעט כאשר ניסו לפטר זה את זה שלא כדין מתפקידם).
4. בין בעלי המניות בחברה התגלעו מחלוקות לפני זמן, ולפחות משנת 2022. כל הצדדים רווי טענות חריפות כלפי האחרים והתנהלותם. כל אחד מבעלי המניות גורס גם שבדין מינתה החברה בא כוח שהוא חפץ ביקרו, אדרי ואלמוג – את עו"ד קלריס דביר (זו המייצגת לכאורה את החברה בתביעה כאן), אופקים – את עו"ד דרור ברוטפלד, שמא את עו"ד רז בן ארצי (הנתבעים 3 ו-4). התנהלות הצדדים, זו שמידת התאמתה לדיני התאגידים נתונה בספק ניכר, הודגמה בהליך הקודם: ראשית היה זה מזרחי שהחליט בחודש אוקטובר 2023, מכוחן של "מניות ההנהלה", להכריז על כי אדרי ואלמוג מפוטרים מלשמש דירקטורים, ותחתם מינה את אחיו, תוך דיווח על השינוי לרשם החברות. כתגובת נגד הגישה אדרי תלונה במשטרה. כן החליטו אלמוג ואדרי להכין מסמך המכונה "פרטיכל מישיבת הדירקטוריון של החברה" שהנוכחים בה הם "רוב בעלי המניות" (מה להם ולדירקטוריון, לא נדע), והם אלמוג ואדרי, ישיבה שאליה לא זומן מזרחי), ושם ביטלו את החלטות מזרחי והחליטו להמשיך בניהול מו"מ מסוים עם חברת דלק. עוד הכינו "פרטיכל מאסיפת בעלי מניות", בנוכחותם, שאינו אלא כתב אישום חריף כלפי מזרחי וסופו בהחלטה ל"דילול" (קרי: חמיסה מוחלטת) של כל מניות מזרחי בחברה, שמא כנגד "חובותיו לחברה", שמא בהקשר לרכישת המניות בידו מידי גבעתי, שמא בשל אי-קיום הסכם משנת 2009 עם אלמוג, שמא "בשל הנזק שגרם לתשלום למס הכנסה". לאחר מכן דאגו להודיע לרשם החברות על כי מניות מזרחי הועברו כולן לאדרי, וכי מעתה אלמוג ואדרי הם הדירקטורים, ואז לחסום את גישת מזרחי לדיווחים לרשם. כאשר נתבקשה ב"כ אלמוג ואדרי בגדרי ההליך הקודם לבאר את הבסיס המשפטי למהלך חריג זה, הסבירה ללא כחל וסרק: "הגונב מגנב פטור" (עמ' 10, ש' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 12.12.2023).
5. עניינו של ההליך הקודם היה בניסיון מזרחי באמצעות אופקים להביא לביטול השינוי השני האמור, זה שיזמו אלמוג ואדרי במרשם הנערך אצל רשם החברות. הבקשה לסעד זמני ולאחריה תביעה הוגשו נגד אדרי; החברה הוגדרה משיבה פורמלית, שמייצגה הוא עו"ד בן ארצי, אשר הביע פורמלית הסכמתו לתביעה; אלמוג אף הוא הוגדר משיב פורמלי. מנגד הגישו אדרי, אלמוג, ולדידם גם החברה – באמצעות עו"ד דביר, התנגדותם לבקשה; במסגרתה הזכירו כי מזרחי היה הראשון להכריז על שינויים במרשם, מכוח דעתו שלו, סוגיה שלא מצאה דרכה לכתב התביעה. דיון שבגדרו עמדתי על הכשל החריף הנחזה בפעולות כל המעורבים הוביל לביטול מוסכם של שני המהלכים, מזה ומזה, לשינויים שדווחו לרשם החברות. כך חזרנו למצב שבו שלושה בעלי המניות הם אף הדירקטורים, ומניותיהם בידם הושבו להם. מחלוקת (שלא דרשה פתרון בדיון בהליך הקודם) נותרה בשאלה מיהו המייצג של החברה. ועוד מחלוקת נותרה ביחס לטענת אדרי ואלמוג כי בידם לקבל החלטות בדעת רוב, ולא פה אחד כאמור בהסכם המייסדים, מחלוקת שהתחדדה נוכח רצונם של אדרי ואלמוג לקדם מהלכים הקשורים בחברה בלא מזרחי. בעניין זה, שלא היה דרוש כאמור להכרעה בהליך הקודם, הבהרתי כי ייטיבו הצדדים לנסות ולהגיע להבנות כדי לחסוך הליכים עתידיים. אך לא הצליחו, עולה.
6. עתה: כתב תביעה מטעמה של החברה (המיוצגת לכאורה בידי עו"ד קלריס דביר), כך גם של אלמוג ואדרי. בצדו בקשה לסעדים זמניים. הנתבעים: מזרחי, אופקים, עורכי דין ורואה חשבון שטיפל בענייני החברה, ואף הבנק שבו מתנהל חשבון החברה ולא פעל לסברת התובעים באופן נאות. בתביעה ובבקשה סעדים רבים מספור, בתביעה ובבקשה לסעדים זמניים גם יחד. על קצה המזלג: עתירה לסעדים הצהרתיים בעניין ניהול החברה מעמד התקנון, מינוי מורשי חתימה בחברה, מינוי מומחה חשבונאי שיבדוק את ספרי החברה ומשיכות הכספים בידי מזרחי וגבעתי, הצהרות באשר להפרת חובות אמון, הפרת חובות של בעלי מניות בחברה, סעדים בעניין "רישומים כוזבים במסמכי תאגיד", טענות מצגי שווא כלפי לבנק, דרישה לנטילת כל מניותיהם וזכויותיהם של מזרחי ואף גבעתי, סעדים הצהרתיים בדבר אי חוקיות פעולות של עורכי הדין השונים בשם החברה לכאורה, ביצוע עבירות פליליות, ועוד ועוד (ולאחר כל אלה: בקשה לפיצול סעדים). מבין כל האמור, שני הסעדים המצריכים התייחסותנו הם אלה: לקבוע כי ניתן לנהל את החברה באמצעות החלטות בדעת רוב של חברי הדירקטוריון; ולקבוע כי מינוייה של החברה (לכאורה) את עו"ד ברוטפלד או את עו"ד בן ארצי, הקשורים במזרחי, אינו כדין, והם אינם רשאים לייצג את החברה.
התביעה הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי מרכז טרם שגילו התובעים כי למעשה הסמכות המקומית לבית המשפט המחוזי בתל אביב (שכן רמת גן היא חלק משטח השיפוט של מחוז תל אביב) וביקשו את העברת ההליך בהתאם. מאז, עולה, גילו התובעים כי למעשה למחלקה הכלכלית הסמכות העניינית לדון. אך נניח לשאלות של "לא יעבירנו עוד": ממילא אין תקומה לתביעה במתכונתה.
7. משהועבר ההליך לטיפולי עמדתי על שלושה אלה (החלטתי מיום 22.1.2024): ראשית, כעקרון (ומובן שניתן לנסות ולבסס חריגים), הדירקטוריון הוא האמור לקבל החלטות בדבר הגשת תביעות ודאי נגד בעל מניות בחברה (ראו: ת"א (ת"א-כלכלית) 43013-03-17 חסין נ' בלובבנד (19.6.2018)), ואם יש החלטה יש להציגה, שכן אפשר שבלעדיה יימצא שאין היתכנות לתביעת החברה. שנית, התבקש ביאור באשר לנושא ייצוג החברה בידי עו"ד דביר דווקא, שעה שמחלוקת חריפה המוכרת היטב גם מן ההליך הקודם עניינה בשאלה מי הוא הרשאי לייצג את החברה. אחרונה, ציינתי כי כתבי טענות שאינם עומדים בהוראות התקנות; בעניין זה עמלו התובעים ותיקנו עתה.
8. היום: הבהרה מטעם התובעים, שנועדה לבאר על שום מה ניתן לברר את התביעה במתכונתה. תמציתה: לעניין הניהול, הרי שהתקנון (שאינו נוקב בדרישה להסכמה פה אחד) גובר על הסכם המייסדים; כך בפועל נהגו הצדדים; כך נהג מזרחי, כאשר גייס לצדו את אלמוג, קיבל החלטה בדעת רוב בעניין מינוי עו"ד ברוטפלד. לעניין עצם הגשת התביעה נגד מזרחי בלא קבלת החלטה במוסדות החברה, ההסבר הוא שתביעת החברה נגדו ויתר הנתבעים מוצדקת; אלמוג ואדרי כינסו נוכח החלטתי אסיפת בעלי מניות (כיצד עשו כן בלא החלטת דירקטוריון, אין לדעת) והחליטו להגיש את התביעה ולמנות את עו"ד דביר, והא לנו תביעה. לעניין ייצוג החברה בידי עו"ד דביר, הסבירו כי החברה התנהלה עד הנה "ללא יעוץ משפטי מסודר כאשר כל אחד מבעלי המניות נוטל לעצמו יועץ משפטי משלו ונוצרת אנדרלמוסיה", ועל כן החליטו בדעת רוב בחודש מרץ 2023 למנות עורך דין מסוים, שבהיעדרו ובהמלצתו מונתה עו"ד דביר.
9. לאחר העיון: אין כל אפשרות בבירור תביעת החברה במתכונתה הקיימת.
ראשית, אם יש מחלוקת חריפה עד כדי "אנדרלמוסיה" בשאלה מי יכול לייצגה, ו"כל אחד מבעלי המניות נוטל לעצמו יועץ משפטי משלו" המתיימר לכהן מטעם החברה (תיאור התובעים עצמם), הרי שיש קושי בכך שננהל תביעה מטעם החברה נגד בעל מניות מסוים, ובאמצעות ייצוג שברר לו בעל המניות האחר. קל וחומר כך כאשר בית המשפט מתבקש מפורשות להעניק סעד הצהרתי שלפיו עורך דין אחר (כאן, עו"ד ברוטפלד, המייצג גם את מזרחי) אינו רשאי לייצג החברה וכי יש להכריז על בטלות מינויו לב"כ החברה. קרי, ובנסיבות המקרה כאן, אזי ראשית יש לברר במחלוקת שבין בעלי המניות מהם סדרי הניהול של החברה, ואיזו החלטת דירקטוריון תקפה קיימת למינויו של בא כוח לחברה, ורק לאחר מכן תתייצב החברה באמצעות אותו עורך דין ותנהל את תביעתה נגד בעל המניות האחר.
יוער כי ניסיונם של אדרי ואלמוג לעקוף בעיה ברורה זו של ייצוג החברה בידי ציון בכתב התביעה המתוקן (בעקבות החלטתי הקודמת) שלפיו החברה מיוצגת בידי עו"ד דביר "ולחילופין באמצעות בעלי המניות או הדירקטורים מר דוד אלמוג וגב' רחל אדרי" הוא ניסיון נטול נפקות. החברה ודאי לא הסמיכה את אלמוג ואדרי לבוא בנעליה ולטעון טענות נגד בעל המניות השלישי.
שנית, התובעים אינם כופרים בכך שלפנינו אחד המקרים שבהם ראוי לברר תחילה האם החברה יכולה להגיש את תביעתה (ודאי נגד בעל המניות המחזיק בנתח הגדול ביותר של הון המניות הרגילות ובכל מניות ההנהלה), בדרך של בחינת קבלת החלטה בדירקטוריון בעניין הגשת התביעה (ונניח כאן לשאלות של החובות החלות על הדירקטורים לעת החלטה שכזו, או של העברת ההחלטה לאסיפה הכללית בשל עניינם האישי של המחליטים). החלטה, מתברר, לא התקבלה: לא ערב הגשת התביעה המקורית, ואף לאחר שביקשתי הבהרות כונסה אסיפת בעלי מניות (לא ישיבת דירקטוריון), נעדרת כל סמכות להגשת תביעות. אם אין חולק שהדירקטוריון הוא שצריך לקבל החלטה בדבר הגשת התביעה, וכזו אינה בנמצא, יש קושי בניהול ההליך בשם החברה נגד בעל המניות. קל וחומר כך כאשר גם על מנת לקבל החלטת דירקטוריון (ומהסכם המייסדים עולה לכאורה שכך הוא גם בעניין החלטות האסיפה) נדרש בנסיבות אחד משניים: הסכמה פה אחד (וכזו ודאי אין), או סעד הצהרתי, שבית המשפט מתבקש רק לתתו לעת סיום ההליך העיקרי, כי ניתן לקבל החלטות הקשורות בניהול החברה ובפרט הגשת תביעות גם ברוב קולות. הצהרה זו רק נתבקשה, ודאי לא ניתנה עדיין. ברור גם כי רחוקה הדרך לנתינתה: נניח לשאלה מה אומר התקנון משנת 2009, שלא צורף, ונתמקד בתקנון משנת 2005 ובהסכם המייסדים משנת 2006. מובן אמנם כי לתקנון מעמד מיוחד, שהרי דינו "כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם" (ס' 17 לחוק החברות), ועל כן אפשר שיימצא כי טענות להסכמות מאוחרות בין בעלי מניות (ודאי פתוחות לפרשנות, ודאי רק חלק מבעלי המניות) תידחינה מפני לשון התקנון (למעמד התקנון עיינו: ע"א 94/20 לוסקין נ' גבעות עולם נפט בע"מ (18.8.2022)). אך כאן המדובר בהסכם בין שלושה בעלי המניות בחברה, הם אלמוג, בנה של אדרי (שאדרי היא חליפתו), וגבעתי (שמזרחי נכנס בנעליו), המאוחר לתקנון וקובע מפורשות כי החלטות בעניין הניהול תתקבלנה פה אחד ובהינתן מחלוקת יפנו הצדדים לבוררות; ולכאורה לא פשוט יהיה לאדרי ואלמוג להתנער מכך. טענת אדרי ואלמוג כי המדובר בהסכם ששונה בהתנהגות אפשר לבוחנה (והשוו: תא (חי') 56835-10-12 עגיל נ' הובלות חץ ההר בע"מ (31.10.2016)), אך לעת הזו לפנינו רק בקשה לסעד הצהרתי שלפיו ניתן לקבל החלטות דירקטוריון שלא פה אחד חרף הסכם המייסדים, וטרם מתן הסעד אזי לכל החלטה (שממילא לא נתקבלה) להגיש תביעה נגד אחד מבעלי המניות, אין תוקף.
10. מן האמור עד הנה עולה כי לפנינו אחד המקרים החריגים שבהם ניתן לומר על אתר כי אין לפנינו תאגיד שנתן את הרשאתו לניהול התביעה בשמו, ואין לאפשר את ניהול ההליך בשמו (ראו: עניין בלובבנד, והשוו: ת"א (כלכלית) 14580-09-18 Sabros International Corp נ' תל-סאן בע"מ (8.9.2019)). בנוסף, אין בשלב זה מי שייצג את החברה. בנסיבות המקרה כאן, הרי שכל עוד לא הקדימו בעלי המניות תביעה לסעד הצהרתי שיכיר בכך שהחלטות ניתן לקבלן בדעת רוב, כל עוד לא ניתן סעד שכזה, וכל עוד לא התקבלה בעקבות האמור החלטת האורגנים המוסמכים לעניין הגשת התביעה והייצוג, אין לאפשר את ניהול התביעה. זאת ייעשה כאן שעה שבשלב זה לפנינו רק שני מחנות של בעלי מניות, המתנהלים ללא סדר והתאמה לדיני התאגידים, והמבקשים מזה ומזה לעשות שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לצרכיהם.
11. כיוון שלא עלה בידי אדרי ואלמוג (לרבות בטוענם בשם החברה) לשכנע כי יש זכות קיום לתביעת החברה (להבדיל מטענותיהם שלהם), הרי שלא ניתן להמשיך ולברר את תביעת החברה. דינה להמחק, תוך שמירת זכותה לנקוט כל הליך בעתיד, אם רק תקבל החלטה כדין לעשות כן. השאלה הנותרת היא האם למחוק את תביעת החברה ולהותיר את אדרי ואלמוג כתובעים, או שמא להורות על מחיקת ההליך ומתן הזכות לאדרי ואלמוג לנקוט הליך סדור ולהגיש תביעה סדורה. בנסיבות החריגות של המקרה כאן, רק הדרך השניה תסכון. המדובר בתביעה שבה טענות החברה וטענות חלק מבעלי המניות בה מועלות באופן מעורב, הנוגד מושכלות ראשונים של דיני התאגידים, ובאופן המקשה עד מאד על האבחנה איזו טענה באה (לכאורה) מפי החברה ואיזו מפי בעלי מניותיה, כמו גם על האבחנה אילו סעדים אמורים להינתן לחברה ואילו לבעלי המניות. בתביעה ערב רב של סעדים מבוקשים, כנזכר בתמציתיות לעיל. כל ניסיון לזהות מה מבקשת (בלא הרשאה) החברה ומה מבקשים בעלי המניות, מה טוענת החברה (שקול אדרי ואלמוג מגרונה) ומה טוענים בעלי המניות – לא יצלח כאן.
הפתרון הוא אחד: באין אפשרות לעת הזו של בירור תביעת החברה, ובאין אפשרות מעשית להפריד בין נדבכי תביעתה שלה (שהיא לא החליטה להגישה) ותביעת בעלי מניות הרוב נגד בעל מניות המיעוט, יימחק ההליך כולו. אכן, מחיקה היא סעד דרסטי, אך לא כאשר אנו מצויים בשלב מוקדם, ובידי בעלי המניות החפצים בכך להגיש תביעה כדבעי, וכאשר החברה תוכל בעתיד להגיש תביעה אף היא, אם האורגנים המוסמכים בה יקבלו החלטות כדין (לאחר שנדע כיצד אמורות אותן החלטות להתקבל לפי דין).
12. סוף דבר: באין מענה מספק מצד התובעים, הרי שהתביעה נמחקת, כסמכות בית המשפט בתקנה 41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, זאת שעה שהחברה (התובעת 1) אינה יכולה להגישה, ואת תביעתה שלה לא ניתן להפריד מתביעת בעלי מניות הרוב.
זכותם של התובעים 4-2 להגיש הליך חדש, בשמם שלהם (ובצדו כל בקשה לסעדים זמניים), אחרי שיבחנו בינם לבין עצמם היטב מי הוא בית המשפט בעל הסמכות (ותוזכר גם תניית הבוררות שבהסכם המייסדים). אם יילכו בנתיב זה, ייטיבו למקד את טענותיהם; לצמצם במספר הנתבעים שהם מכווינים את תביעתם כלפיה; לברור סעדים רלבנטיים; ולהמנע מלעתור לסעדים הצהרתיים מקום שבו הסעד אמור להיות אופרטיבי, גם אם הוא כרוך בתשלום אגרה.
בנוסף, ככל שהתובעים 4-2 יעתרו (בין היתר) לסעדים הצהרתיים אשר לדרך קבלת ההחלטות בחברה, ויזכו בסעדים שכאלה, וככל שהחברה תקבל בעתיד בעקבות האמור החלטה של האורגנים המוסמכים בעניין הגשת תביעה נגד הנתבעים כאן ובעניין ייצוגה, הרי שאז בידה יהיה להגיש כל תביעה.
מובן שעם מחיקת התביעה נמחקת גם הבקשה לסעדים זמניים. משלא נתבקשה הגשת כתב הגנה או תשובה לבקשה לסעד זמני, אין צו להוצאות.
13. למותר לציין: תקשורת עניינית בין הצדדים תוכל לקדם את ענייניה של החברה, וייטיבו הצדדים לתור אחר פתרונות מעשיים ומוסכמים ובהקדם, לטובתם שלהם, חלף ריבוי הליכים משפטיים שתועלתם מוטלת בספק. ממילא, אפילו יינקט הליך משפטי הקורא לשלול ממזרחי זכות וטו על החלטות, הדבר לא יכשיר כל החלטה שאדרי ואלמוג יבקשו לקבלה; כשם שזכות וטו למזרחי אינה מקנה לו את הזכות להפעילה במנותק מחובותיו כדירקטור או כבעל מניות לפי העניין. כך או כך, אפוא, הסכמה עדיפה בהרבה על הליכים משפטיים יקרים.