בית משפט השלום בבאר שבע
ת"א 16359-10-22 זוברוב ואח' נ' סלע
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת אורית ליפשיץ
התובעים 1. ולדימיר זוברוב
2. קרינה זוברוב
ע"י ב"כ עוה"ד בוריס וסרמן
נ ג ד
הנתבעת נוי סלע
ע"י ב"כ עוה"ד רבקה שחר
פסק דין
מבוא
1. לפניי תביעה כספית לתשלום סך של 375,000 ₪, פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם מכר, אשר לטענת התובעים נערך בין הצדדים.
2. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב מעמדה של "טיוטה סופי" (כך במקור) שהועברה בין ב"כ הצדדים ביום 10/7/22 למכירת נכס והאם טיוטה סופית זו, אשר בפועל הצדדים לא חתמו עליה, התגבשה לכדי הסכם מכר מחייב, מכוחו זכאים התובעים לפיצוי מוסכם בגין הפרתו.
מיהות הצדדים
1. התובעים בני זוג נשואים אזרחי מדינת ישראל, אשר ביקשו לרכוש נכס מגורים (להלן: "התובעים"), וניהלו משא ומתן עם הנתבעת לשם רכישת בית מגורים המצוי ברחוב שדרות הזמיר 36 במיתר (להלן: "הנכס מושא התובענה") ואילו הנתבעת הינה בעלת הזכויות בנכס מושא התובענה.
טיעוני הצדדים
2. לטענת התובעים, הנתבעת פרסמה את הנכס מושא התובענה למכירה והוליכה אותם שולל לשווא, וזאת על אף משא ומתן מתקדם ביניהם. לטענתם, לאחר מו"מ אינטנסיבי, הצדדים הגיעו לטיוטת הסכם סופית, תוך שהם מודיעים להוריה של הנתבעת שניהלו את המשא ומתן בשמה, כי הם מוכרים את ביתם ומתאמים את התשלומים בהתאם למוסכם בין הצדדים.
3. לטענת התובעים, בבוקר יום ה- 29.06.22 אישר אבי הנתבעת את הסדר התשלומים המוצע. לפיכך, באותו הערב חתמו התובעים על עסקת מכר ביתם אשר במסגרתה התשלומים הותאמו לדרישת הנתבעת.
4. לטענת התובעים, בעת הפגישה בין הצדדים ביום 10.07.22 עורכת הדין שייצגה דאז את הנתבעת הדפיסה מספר עותקים של החוזה הסופי לצורך עיון הצדדים כשאינו נושא את הכיתוב "לצורכי משא ומתן בלבד" וזאת לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות אודות כלל פרטי העסקה, אלא שכאשר הם נפגשו יחדיו, ביום 10/7/22, לצורך חתימת החוזים ובעודם יושבים עם העטים בידיהם, חזרה בה הנתבעת מהעסקה.
5. לטענתם התובעים, הצדדים השלימו את המשא ומתן, גיבשו גמירות דעת ומסוימות ולכן התגבש הסכם מכר מחייב בין הצדדים כשאר הטיוטה הסופית מהווה את הכתב הנדרש בעסקאות מכר במקרקעין.
6. התובעים הדגישו, כי בשל הסתמכותם על הסכמות אלו, הם מכרו את ביתם כדי לשלם על רכישת הנכס מושא התביעה וכאמור התאימו את התשלומים בין שתי העסקאות. לטענת התובעים, חתימת המסמך המודפס לא בוצעה בפועל רק בשל חוסר תום ליבה של הנתבעת.
7. בשים לב לגמירות הדעת, המסוימות וקיומה של דרישת הכתב, טענו התובעים כי הסכם המכר למכירת הנכס מושא ההליך השתכלל בין הצדדים, ובשל סירובה של הנתבעת בפועל לחתום על ההסכם ולקדם את העסקה, היא הפרה את ההסכם והתובעים זכאים לפיצוי מוסכם המפורט בהסכם המכר, העומד על סך של 375,000 ₪.
8. מאידך, לטענת הנתבעת, לא נחתם כל הסכם מכר מחייב בין הצדדים והיא אינה מחויבת לדבר. לטענתה, ביום 23.05.19 היא רכשה את הנכס מושא התובענה. התמורה בגין הנכס הועברה מחשבון הוריה שהחליטו להעביר לה ירושה בעודם בחיים. במקרה דנן, במקרה של מכירה, הרשויות עלולות לראות בעסקה זו כעסקת מתנה, ולכן קיימת הגבלה של 4 שנים במכירת הנכס בפטור ממיסוי. לטענתה עורכת הדין שייצגה אותה בשלב המשא ומתן למכירת הנכס, ציינה בפנייה מפורשות, כי קיים לה פטור ממיסוי בגין עסקת המכר.
9. לטענת הנתבעת, בשלב המשא ומתן התברר פרט זה כשגוי, וכי לאור נסיבות הרכישה של הנכס, ייתכן ויושת עליה חיוב במיסוי מקרקעין. שכן, מדובר בפרט מהותי להתקדמות הליך המשא ומתן. לטענת הנתבעת בכל חילופי הטיוטות בין עורכי הדין באימייל נכתב מפורשות כי מדובר בטיוטות ולא בהסכם מכר מחייב. כמו כן לטענת הנתבעת, הסכימו הצדדים כי המועד המחייב אותם הוא מועד החתימה ולמעשה עד למועד החתימה נקבע ליום 10/7/22, הצדדים טרם הסכימו על כל הפרטים כולל: פריסת התשלומים וכספי נאמנות. הנתבעת הפנתה לנספח ה' לסיכומי התובעים, שם מצוין מפורשות ע"י ב"כ הנתבעת כי המדובר בטיוטה סופית אולם לא הסכם מכר ובטיוטה שהעביר ב"כ התובעים, עולה כי ישנן הערות בכתב על הטיוטה הסופית.
10. נוכח זאת עתרה הנתבעת לדחיית התביעה, שכן לא התגבשה גמירות דעת בין הצדדים ומכאן שבין הצדדים לא נכרת הסכם מכר מחייב.
רקע דיוני
11. ביום ה- 17/5/23 נערך דיון קדם משפט במעמד הצדדים, בו התייצבו הצדדים בפני, והגיעו להסכמה דיונית כלהלן:
"....לאחר ששמענו את הערות בית המשפט לפיה בית המשפט סבור שמדובר במחלוקת משפטית שכן העובדות אינן שנויות במחלוקת. הגענו להסכמה לפיה העובדות הינן כלהלן:
א. הנתבעת פרסמה את הבית שבבעלותה ברחוב שדרות הזמיר 36, מיתר, ביד 2, למכירה כולל מחיר של 3,900,000 ₪.
ב. התובעים יצרו קשר טלפוני עם אביה של הנתבעת מר אבשלום שהטלפון שלו הוא הטלפון שפורסם במודעה.
ג. במסגרת השיחות שהתנהלו בין התובעים למר אבשלום הגיעו הצדדים להסכמה על מחיר שהוא 3,750,000 ₪ וסוכם בין הצדדים לפנות לעורכי הדין מטעמם.
ד. עו"ד וסרמן ניהל משא ומתן בשם התובעים ועו"ד אולגה שלמן בשם הנתבעת.
ה. הוחלפו טיוטות בין עורכי הדין.
ו. עורכי הדין של הצדדים בתיאום עם הלקוחות סיכמו על מועד פגישה במשרדה של עו"ד שלמן לצורך פגישה בין הצדדים.
ז. הצדדים נפגשו ביום 10.07.22, במשרדה של עו"ד שלמן כאשר הנתבעת מלווה עם הוריה. בפני הצדדים הונח מסמך נספח ו' לכתב התביעה נספח ו' לכתב ההגנה.
ח. הצדדים לא חתמו על נספח ו' לעיל.
ט. הנתבעת גילתה במהלך הפגישה שהיא מחויבת בתשלום מס שבח ולכן החליטה לא לחתום על נספח ו'.
י. אלמלא גילוי חובתה של הנתבעת בתשלום מס שבח הצדדים היו מתקדמים בפגישה לצורך החתימה.
יא. הסכימו בטרם הגעה לפגישה על מחיר המכירה, מועדי התשלום, מועד הפינוי, כל הפריטים שיישארו בבית...".
כמו כן, הצדדים הסכימו כי השאלה שבמחלוקת הינה כלהלן:
"...האם בין הצדדים נחתם מכר מחייב? והאם התובעים זכאים לפיצוי מוסכם? ".
12. בעקבות ההסכמה לעיל, הוריתי על הגשת סיכומים ועל מתן פסק דין על בסיס החומר המצוי בתיק וללא שמיעת הוכחות, והכל בהסכמת הצדדים.
13. ביום 14/8/23 הגישו התובעים בקשה להוספת ראיה, אליה צורף נספח 1 שהינו תכתובת בנייד בין התובעים לאבי הנתבעת. בהתאם להחלטת בית המשפט היה על הנתבעת להגיש את תגובתה בתוך 14 יום ונתבעת לא הגישה כל תגובה בענין.
14. התובעים הגישו סיכומיהם ביום 6/9/23 אליהם צירפו את הראיה הנוספת ואילו הנתבעים הגישו סיכומיהם ביום 10/12/23.
רקע שאינו שנוי במחלוקת
15. כפועל יוצא מהסכמת הצדדים, להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
16. אין חולק כי הנתבעת פרסמה את הנכס שבבעלותה באתר "יד 2" למכירה בציון מחיר של 3,900,000 ₪.
17. אין חולק כי בעקבות המודעה, התובעים יצרו קשר עם אביה של הנתבעת משום שמספר הפלאפון שלו הוא זה שהופיע במודעה.
18. אין חולק כי לאחר דין ודברים, הצדדים הגיעו להסכמה אודות המחיר - 3,750,000 ₪. כמו כן, סוכם בין הצדדים לפנות לעורכי הדין מטעמם.
19. אין חולק כי בין עורכי הדין שניהלו את המשא ומתן הוחלפו טיוטות. בין היתר, הצדדים הסכימו על מחיר המכירה, מועדי התשלום, מועד הפינוי וכלל הפריטים שיישארו בבית.
20. אין חולק כי הצדדים הסכימו להיפגש במשרדה של עו"ד מטעם הנתבעת לצורך חתימה על ההסכם וכי ביום 10.07.22 הצדדים נפגשו במשרדה של עורכת הדין שייצגה את הנתבעת בשלב המשא ומתן כאשר הנתבעת מלווה עם הוריה. בפני הצדדים הונח הסכם המכר.
21. אין חולק כי בסופו של דבר הצדדים לא חתמו על המסמך שהודפס ע"י עורך הדין מטעם הנתבעת, משום שבמהלך הפגישה הנתבעת גילתה שהיא מחויבת בתשלום מס שבח ולכן החליטה שלא לחתום על המסמך האמור.
השאלה שבמחלוקת
22. כפועל יוצא מהאמור לעיל, ובשים לב הסכמת הצדדים מיום 17/5/23 השאלה במחלוקת הינה האם בין הצדדים אכן היה קיים ונכרת בפועל הסכם מכר מחייב? ככל שכן, האם התובעים זכאים לפיצוי מוסכם בשל הפרתו?
23. יצוין, כי בית המשפט סבור היה, כי במחלוקת בין הצדדים, נכון וראוי היה להביא את הצדדים לפשרה אשר תייתר את ההכרעה המשפטית בתיק אולם בשים לב כי מי מהצדדים סרב לכל פשרה, להלן הכרעתי.
דיון והכרעה
24. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, הגעתי להכרעה כי על אף שהצדדים הגיעו לשלב מתקדם מאוד במו"מ ביניהם, ועל אף כי אין חולק כי היתה כוונה הדדית לכרות הסכם מכר בין הצדדים, על אף כל האמור, הרי שבסופו של יום, בין הצדדים לא נחתם הסכם המכר, ולפיכך, אין אפשרות להשית על התובעת את תשלום הפיצוי המוסכם כאילו נחתם הסכם המכר והופר, וזאת על אף כי יתכן ונגרם עוול לתובעים אשר התנהלות זהירה יותר ומושכלת יותר של הנתבעת בטרם כניסתה למו"מ, היתה חוסכת זאת.
25. יצוין, כי עילת התביעה הינה הפרת הסכם מכר מחייב ותשלום פיצוי מוסכם מכוחו ולא פיצוי בגין חוסר תום לב בניהול מו"מ. פועל יוצא מכך הוא שהתובעים עתרו לחייב הנתבעת בפיצוי מוסכם בלבד ולא עתרו לחייב הנתבעת בפיצויי הסתמכות עקב ניהול מו"מ בחוסר תום לב. ולכן, סוגיות העולות לכאורה מטענות התובעים, בדבר חוסר תו"ל של הנתבעת, נזקי הסתמכות עוגמת נפש ועוד, לא ידונו כלל שכן התובעים עתרו אך ורק לפיצוי מוסכם על בסיס טענתם, כי התגבש הסכם מכר מחייב.
26. היות והסעד הנדרש בתביעה הוא פיצוי מוסכם בשל התגבשות הסכם מכר מחייב בין הצדדים והפרתו ע"י הנתבעת, סבורתני כי במקרה דנן, לא ניתן לקבוע כי טיוטת ההסכם הסופי, אשר הוחלפה בין ב"כ הצדדים, התגבשה לכדי הסכם המכר ולכן התובעים אינם זכאים לפיצוי מוסכם מכוח הטיוטה, ולהלן נימוקי:
המסגרת המשפטית:
27. סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי)-1973, קובע כלהלן:
"...חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה" כאשר ההצעה הינה בהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים ואילו הקיבול הינו בהתאם לסעיף 5 לחוק החוזים.
28. בכל הנוגע לעמדה של טיוטה שהוחלפה בין צדדים, קבע בית המשפט בת.א.58301/06/18 אסף זיו נגד שאולי עצמון [פורסם בנבו] כלהלן:
"כידוע, "טיוטה של הסכם מכר" יכולה בנסיבות מסוימות להיחשב הסכם מדחייב בפני עצמה. בנסיבות אחרות היא עשויה לשמש "חומר גולמי" בלבד, שמהווה אך שלב ביניים במשא ומתן לקראת כריתת חוזה מחייב אשר אינו כובל את הצדדים בהסכמות שנכללו בו (ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ, פ"ד לג(2) 281, 286; ע"א 5332/03 רמות ארזים, חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' שירן, פ"ד נט(1) 931, 937; ע"א 9247/10 רוזנברג נ' סבן (פורסם בנבו, 24.7.2013); ע"א 7193/08 עדני נ' דוד (פורסם בנבו, 18.7.10)).
על מנת שמסמך כזה ייחשב לחוזה מחייב, עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון - על המסמך להעיד על גמירת דעתם של הצדדים להתקשר בחוזה מחייב; השני - על המסמך להיות מסוים די צורכו".
29. במקרה דנן, ההסכם בין הצדדים ואשר על כריתתו חלוקים הצדדים, הינו הסכם מכר למכירת נכס מקרקעין, ולכן על המסמך שהוחלף בין הצדדים, לעמוד גם בדרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין (גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, בעמ' 166-165 (2005); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים, בעמ' 299-291 (1991)), שכן עסקת מקרקעין המבצעת בעל-פה הרי שדינה כדין עסקה שלא נתקיימה כלל.
30. הסכם מכר הינו חוזה קנייה וחוזה מכירה כאחד. תחת הסכם מכר, מפורטים כלל התנאים, הזכויות והחובות של כל אחד מן הצדדים וזאת עד לתום העסקה עם מסירת הנכס ורישום זכויותיו.
31. לעניין חתימות הקונה והמוכר על הסכם המכר, קבע בית המשפט בע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ ואח' נ' ג'רבי 571/79 פ"ד לז (1), 589). כלהלן:
"עולה מכל האמור לעיל, שבה בשעה שעצם קיום המסמך בכתב הוא תנאי הכרחי ומהותי לתקפותו של הסכם לעסקת מקרקעין, הרי החתימה על ההסכם, הן מצד הקונה והן מצד המוכר, מהווה גורם ראייתי בלבד, אם כי כבד משקל, אשר בא להוכיח את גמירות הדעת בין הצדדים ולאשר, שאמנם אלה הם תנאי החוזה שהוסכם עליהם. בהעדר ראיה זו יצטרך בית המשפט לבדוק בדיקה קפדנית, שמא מוכחות העובדות הנ"ל על-ידי ראיות אחרות. אין להסיק מכאן, שמזלזל אני בחשיבותה של החתימה על גבי חוזים מהסוג הנדון. אין ספק, שצדדים לחוזה, המהווה עסקת מקרקעין, ולמעשה הצדדים לכל חוזה הנערך בכתב, נוהגים לחתום על החוזה בטקס יותר או פחות חגיגי, ורוב האנשים לא יראו את עצמם קשורים בהתחייבויות ההדדיות, שהתכוונו לקבל על עצמם בכתב, כל זמן שלא חתמו שני הצדדים על החוזה .על-כן, אם נתקלים אנו בחוזה בלתי חתום, ואחד הצדדים לחוזה הכתוב יטען, כי לא הגיעו הצדדים לגמירות דעת ועל-כן אין תוקף לנוסח החוזה, הרי תהיה בהעדר החתימה בדרך כלל משום הוכחה מרחיקת לכת, ואולי כמעט קונקלוסיבית, לטובת גירסתו. אך ייתכנו יוצאים מן הכלל, אם כי נדירים, בהם ישתכנע בית המשפט, על סמך חומר הראיות המובא לפניו, שאמנם הייתה גמירות דעת בין הצדדים, למרות העובדה, שחתימתם או חתימת אחד מהם חסרות על גבי ההסכם הכתוב" .
32. ראה אף החלטת בית המשפט בה"פ 6751-03-16 צדוק נ' כהנא [פורסם בנבו] שם קבע בית המשפט:
"העדר חתימה על טיוטה מהווה ראיה חזקה להעדר גמירות דעת ולכך, שהצדדים טרם סיימו את ליבונם של כל תנאי ההסכם. על המבקשת מוטל נטל כבד להוכיח, שלמרות אי החתימה על ההסכם יש לראותם כקשורים בהסכם" .
33. בת.א.44320/06/15 אלקבץ נ' מוסך דיזל חסך שהואן בע"מ [פורסם בנבו] נפסק כי:
"העדר חתימה של חוזה מהווה בדרך כלל, ראיה לכך שהצדדים טרם הגיעו לכלל שכלולו הסופי של החוזה, כאשר הם טרם סיימו את ליבונם של כל תנאיו. ראיה זו אמנם אינה קונקלוסיבית, אך הנטל להתמודד עימה, הינו נטל כבד הרובץ על שכם הטוען לגיבושו של חוזה שטרם נחתם".
34. עוד נפסק בע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת [פורסם בנבו] כי:
"כאשר הצדדים מסכימים להיפגש לצורך החתימה על ההסכם, הסכמה זו מעמידה אותם בחזקתם, כי לא התכוונו להתקשר התקשרות חוזית מחייבת, אלא לאחר החתימה על החוזה".
35. למעשה עיון בפסקי הדין מעלה, כי ההלכה בדבר נחיצות חתימת הצדדים על הסכם המכר רוככה, וכעת המדובר בעניין ראייתי ולא מהותי, בשונה מדרישת הכתב אולם עדיין הפסיקה נתנה משקל לאי חתימת הצדדים על הסכם, כאינדיקציה לגמירות הדעת של הצדדים.
מהכלל אל הפרט:
36. בענייננו על בית המשפט לקבוע, האם הטיוטה הסופית שהוחלפה בין הצדדים ביום 10/7/22, הינה הסכם מכר מחייב שכן היא מגלמת את התנאים הנדרשים להשתכללות הסכם מכר מחייב במקרקעין, כטענת התובעים, או שמא המדובר רק בטיוטה בלבד ולכן היא אינה מחייבת, כטענת הנתבעת.
37. במסגרת הכרעה זו יידרש בית המשפט לקבוע, האם על סמך טיוטה סופית, בשעה שהצדדים קבעו מועד להיפגש על מנת לחתום על ההסכם, ניתן לקבוע כי המדובר בהסכם מכר מחייב גם אם בסופו של יום, אחד מהצדדים סירב לחתום על ההסכם.
38. סבורתני כי מקום שצדדים קבעו להיפגש על מנת לחתום על הסכם המכר, ניתן להסיק כי החלטת הצדדים להיפגש על מנת לחתום על ההסכם, הינו הביטוי המובהק לכך שגמירות דעתם הינה בחתימה על ההסכם.
39. ויודגש- ההלכה הפסוקה מתייחסת לנסיבות בהן הסכם לא חתום אכן יכול להיחשב כהסכם, אך מדובר בנסיבות אחרות מהנסיבות בענייננו, ומדובר במקרים בהם אקט החתימה הינו טכני, והצדדים גילו הסכמה מלאה. בענייננו, המוכרת לא חתמה, לא כאקט טכני אלא כי התנגדה לחתום.
40. בענייננו- העדר החתימה אינו פרט טכני. אין עסקינן במקרה בו קיים חוזה ללא חתימה, אשר מסיבות טכניות לא ניחתמה, ולכן הפסיקה הקובעת כי הסכם יכול להיחשב כהסכם גם ללא חתימת הצדדים, אינה רלוונטית ואינה יכולה להתקיים לענייננו.
41. בעניינו- הנתבעת התנגדה למכירה הלכה למעשה, ולפיכך לא חתמה בסופו של יום על ההסכם!
42. ב"כ הצדדים החליפו ביניהם טיוטות, הגיעו לשלב מתקדם מאוד, אך לא חתמו על ההסכם, ואין אפשרות לקבוע כי ההסכם הופר מבחינה משפטית , ככל שלא נחתם. וידגש- הטיוטות הוחלפו בין ב"כ הצדדים כאשר בין ב"כ הצדדים היתה הסכמה עקרונית, ככל הנראה לנוסח הסופי ולכן המסמך שהועבר בסופו של יום ביום 10/7/22 הוגדר ע"י עורכת הדין מטעם הנתבעת "טיוטה סופי".
43. סבורתני כי עורכת הדין מטעם הנתבעת, הבינה וידעה כי המדובר בטיוטה אשר מקובלת עליה ועל ב"כ התובעים, אולם לצורך התחייבות של המוכרת והקונים עצמם, נדרש כי הצדדים לעסקה יקראו את ההסכם, יעירו הערות ורק לאחר מכן יחתמו על המסמכים.
44. הצדדים הסכימו ביניהם על קביעת פגישה מסודרת בנוכחות באי כוחם, אשר במהלכה תודפס הטיוטה הסופית שהועברה בין ב"כ הצדדים והצדדים יקראו ורק לאחר מכן יחתמו על המסמכים. הסכמת ב"כ הצדדים על הנוסח הסופי של הטיוטה, אינו מלמד על גמירות הדעת של המוכרת היא הנתבעת, בהליך שלפניי.
45. המקרים בהם בית המשפט יכיר בטיוטת הסכם מכר, שלא נחתם ע"י המוכר והקונה, כהסכם מכר מחייב, הינם מקרים חריגים ביותר, וסבורתני כי המקרה הנדון אינו נופל להגדרה זו. במקרה דנן, הגיעו התובעים ואבי הנתבעת להסכמות כלליות בקשר לתשלום ועוד, אולם בסופו של דבר, פרטי המו"מ נמסרו לטיפולם של ב"כ הצדדים, אשר ניהלו את המו"מ והחליפו ביניהם טיוטות ואף החליפו טיוטה סופית. סבורתני כי במקרה דנן, היתה הבנה בין הצדדים וב"כ כי לצורך השתכללות הסכם המכר, יש צורך במפגש משותף של כל הצדדים, קריאת ההסכם על ידם וחתימה של הנתבעת על ההסכם.
46. התובעים מבקשים לקבוע כי חילופי הטיוטות המתקדמים עד מאוד ומעמד החתימה, שקולים למצב בו הצדדים חתמו על ההסכם. השאלה שעל הצדדים לשאול עצמם הינה, מה הנפקות של הטיוטות הללו, כאשר אינן חתומות ע"י הצדדים, והאם הן שוות ערך להסכם? סבורתני שבמקרה דנן, התשובה הינה שלילית. סבורתני כי בענייננו, הצדדים לא הגיעו לשלב של גמירות הדעת, והנתבעת, אשר יתכן שלא התנהלה באופן הגון או אחראי, לא הגיעה לגמירות הדעת אשר הבשילה להתחייבות חוזית למכור את הנכס מושא ההסכם.
47. יצוין, כי התייחסות לנוסח של טיוטה סופית, שהועברה בין עורכי הדין של הצדדים, כאשר הצדדים קבעו ביניהם פגישה מסודרת לצורך קריאה סופית של טיוטת ההסכם וחתימה עליו, כהסכם מכר מחייב, תביא לחוסר וודאות משפטית, לחשש לנהל מו"מ בין צדדים ולריבוי תביעות משפטיות.
48. סבורתני, כי במקרה בו ב"כ המוכר והקונה מחליפים ביניהם טיוטות וקובעים מפורשות מועד לפגישה משותפת לצורך קריאת הטיוטה הסופית וחתימה עליה, המסקנה המתבקשת היא כי הצדדים הסכימו כי גמירות דעתם הינה בחתימה על ההסכם ולא לפני כן.
49. לפיכך אני קובעת כי על אף שהמו"מ הגיע לשלבים הסופיים שלו, ועל אף שהתובעים השקיעו משאבים רבים, ולא מבוטלים, במו"מ ובעסקה הנרקמת, עדיין עסקת המכר לא השתכללה הלכה למעשה ולא יצאה אל הפועל. כוונת הצדדים היתה כי רק עם חתימת הסכם ע"י שני הצדדים, תקום גמירות הדעת בין הצדדים. ככל שזו לא היתה כוונת הצדדים, מדוע קבעו פגישה בנוכחות הצדדים על מנת לחתום על ההסכם? הצדדים גילו דעתם, אחד כלפי השני ובאמצעות עורכי דינם, כי רק חתימת ההסכם ע"י הצדדים בפגישה שתערך במשרדו של ב"כ, היא המועד הקובע לכניסתו של ההסכם לתוקף.
50. בסופו של יום, היות ואני קובעת כי הסכם המכר לא נחתם בסופו של יום, ואין עסקינן בפרט טכני אשר נשכח או אשר ארע בשוגג אלא בכוונה מלאה של הנתבעת אשר ברגע האחרון הגיעה לכלל החלטה כי אינה מעוניינת בביצוע העסקה הזו, מסיבותיה שלה, לאור זאת, לא ניתן להחיל על מי מהצדדים את הסעיפים בהסכם המתייחסים להפרה יסודית שלו.
51. לא נעלמה בעיני בית המשפט פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת.א.8967/07/18 גרוס נגד גוטליב [פורסם בנבו] ( להלן: "ענין גרוס"), שם קבע בית המשפט כי ישנו הסכם מכר מחייב על אף שהצדדים לא חתמו על הסכם שכזה. כאמור, פסק דין של בית המשפט המחוזי הינו פסק דין מנחה, אולם במקרה דנן נסיבות העובדתיות שונות מהנסיבות בתיק לעיל. בענין גרוס, נתנו המוכרים לעורכת הדין מטעמם, אישור לחתום בשמם על ההסכם ועורכת הדין הודעה לקונים כי הכל מוכן והיא מוסמכת לחתום בשמם. קרי- עורכת הדין, הביעה את גמירות הדעת כי ההסכם מוכן והיא מאשרת אותו בשם המוכרים. במקרה שבכותרת, עורכי הדין רק היו מיופי כוח לנהל את המו"מ בין הצדדים ולא נטען וכל שכן, לא הוכח, כי הם היו מורשים לחתום בשמם על ההסכם. ולכן, ההבנות אליהם הגיעו עורכי הדין, לא היו הסכמה של הצדדים עצמם על הטיוטה הסופית ולכן, יש לשער, נקבע מועד לחתימה, על מנת שהקונים והמוכרת, יעברו על הטיוטה הסופית ויאשרו אותה.
52. לסיום אבקש לציין כי מתוך כתבי הטענות וסיכומי התובעים עולה כי לטענתם, הנתבעת ואביה ניהלו את המו"מ בין הצדדים בחוסר תום לב שכן שאלת תשלום מס השבח ע"י הנתבעת, צריכה היתה להתברר על ידה מבעוד מועד ולא להמתין עד לרגע האחרון.
53. באשר לתובעים, אין חולק כי הם הסתמכו על רכישת הנכס, והדבר התבטא במעשיהם בפועל. התובעים הסתמכו על רכישת הנכס, על כל המשתמע מכך. מבחינתם היתה גמירות דעת מלאה והם האמינו כי הם מתקשרים בהסכם המכר לקניית הנכס. והנתבעת מאידך, לכאורה, פרסמה את מודעת המכירה ללא שעשתה הכנה בסיסית ו"שיעורי בית", ומבלי שהיתה מודעת להשלכות הכספיות המלאות של המכירה ושל עסקת המכר. מוכרת סבירה היתה מבררת את כלל השלכות המכירה לעומק, לפני פרסום הנכס וכניסה למו"מ, ובקיאה בפרטים הללו, בטרם פרסום הנכס ובטרם כניסה למשא ומתן בעניין הנכס.
54. ויודגש- צדדים המתקשרים ביניהם למו"מ בעניין נכס לוקחים בחשבון וצריכים להיערך לכך שהמו"מ לא יצלח, מכל סיבה שהיא. דה עקא שצדדים המתקשרים במו"מ נערכים לכך שהמו"מ לא יצלח עקב סיבות שונות. בענייננו, עסקינן בפרט אשר הנתבעת גילתה אותו, במעמד החתימה, לא בשוגג ולא עקב אי יכולת לדעת אותו לפני כן, אלא אך ורק בשל חוסר אחריות בהתנהלותה, היות ויש לצפות ממוכר סביר שידע פרטים אלו לפני שהוא מפרסם את הנכס למכירה כולל מחירה. המוכרת יכולה וצריכה היתה לדעת פרט זה לפני ההתקשרות ולפני פרסום הנכס למכירה, אשר כאמור כלל אף את מחיר הנכס.
55. אולם היות והתובעים עתרו בתביעתם לפיצוי המוסכם, כאילו נכרת החוזה, והיות וקבעתי כי לא נכרת חוזה בפועל, הרי שלא ניתן לפצות את התובעים לפי הסעד אשר עתרו לו ואת שאלת תום הלב של הנתבעת, התובעים לא ביקשו להעמיד לפתחי וממילא הנתבעת לא הגישה את תגובתה לטענה זו ולכן אין מקום לדון בטענה זו, על אף חוסר הנוחות הקיים בענין.
56. על אף האמור, סבורה אני כי בנסיבות העניין, ועל אף שאני קובעת כי דין התביעה להידחות, לפי הסעד הנתבע בה, סבורה אני כי בנסיבות העניין ולאור כל אשר פורט לעיל, אין להשית הוצאות לטובת הנתבעת בנסיבות העניין.
סוף דבר
57. נוכח האמור לעיל, דין התביעה להידחות, ועם זאת, עצם פרסום הדירה בציון המחיר המוצע שעליו הצדדים ניהלו משא ומתן, מבלי שנעשתה בדיקה ראשונית לגבי בדיקתם של נתונים בסיסיים אשר המוכרת יכלה לדעת עליהם לפני פרסום הנכס למכירה, כגון מס שבח וכו', מהווים לכאורה, חוסר תום לב והתנהלות לא סבירה של מוכרת.
58. כאמור לעיל, בנסיבות העניין ולאור הנימוקים שפרטתי איני עושה צו להוצאות, היות וכאמור לעיל, התביעה אמנם נדחית, במתכונת הנוכחית של הסעד הנדרש בה.
59. זכות ערעור כחוק.