המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 27958-09-18 פלג ואח' נ' חברת מוניות נוה בעמ ואח'
ת"א 7562-01-18 פלג ואח' נ' חברת מוניות נוה בעמ ואח'
לפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא
התובעים
1. יהודה פלג
2. פנחס ביטון
3. אליהו דרעי
ע"י ב"כ עוה"ד ק' מרץ
נגד
הנתבעים
1. חברת מוניות נוה בע"מ
2. לוי כדורי
3. נחום שמו
ע"י ב"כ עוה"ד מ' בן-יצחק
פסק דין
1. חברת מוניות נווה בע"מ היא חברה פרטית המפעילה תחנת מוניות בחיפה. התובעים הם בעלי מניות בחברה ובמועדים הרלבנטיים אף היו בעלי מוניות ועסקו בנהיגה.
בתביעתם בתיק זה טוענים התובעים כי החברה מתנהלת בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות במובן סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999. טענתם העיקרית של התובעים היא כי הנסיעות במוניות המוזמנות על ידי לקוחות החברה אינן מחולקות באופן שווה וצודק בין בעלי המניות בחברה וכי בשל כך נפגעת פרנסתם. עוד טוענים התובעים כי התנהלות החברה ונושאי המשרה בה אינה מתיישבת עם הוראות התקנון, כי נפלו פגמים בהליכי בחירת נושאי המשרה, כי ועדת המשמעת אינה פועלת בשוויון כלפי כל החברים ועוד.
2. בתביעתם עותרים התובעים כי בית המשפט יורה על מתן מגוון רחב של סעדים אשר יבטיחו את התנהלותה התקינה והשוויונית של החברה בחלוקת משאביה ויבטיחו כי החברה לא תתנהל בדרך המקפחת חלק מבעלי המניות.
רקע
3. חברת מוניות נווה בע"מ (להלן: החברה) יוסדה בשנת 1970 על ידי קבוצה של 13 נהגי מוניות שפעלו בחיפה (ראו מסמכי ההתאגדות שצורפו כנספח ב' לתביעה וכנספח ז' לתצהירו של יהודה פלג, ת/14). בהתאם לדין שחל אותה עת, חתמו מייסדי החברה על תזכיר התאגדות ועל תקנון. בתזכיר נקבע (בסעיף א') כי מטרת הקמת החברה היא "להקים, לארגן, להחזיק, לקדם, לקיים ולנהל עסקים של בעלי מוניות ומכוניות טקסי, אוטובוסים, מכוניות משא, מכוניות נוסעים ומשאות [...]". כן נקבעו מטרות נוספות שמאפשרות לחברה מגוון רחב של עיסוקים, אם כי ברור כי מטרת העל בהקמת החברה הייתה לנהל עסק של שירותי מוניות – כלומר תחנת מוניות.
4. בתקנון החברה שנחתם עם ייסודה (יכונה להלן: תקנון 1970), נקבעו הוראות שונות לגבי ניהולה של החברה. בין היתר נקבע כי מספר חברי החברה לא יעלה על 50 (סעיף 4(א) לתקנון) וכי כל העברת מניות תותנה בקבלת הסכמה של הנהלת החברה (סעיף 17 לתקנון 1970).
התקנון קבע הוראות לעניין כינוס אסיפה כללית של החברה, לעניין מינוי מנהלה (הנהלה), מינוי מנכ"ל לחברה ועוד. בתקנון 1970 אין כל התייחסות לזכויות שיש לבעלי המניות כנהגי מוניות בחברה ורכישת המניות בחברה לא הותנתה בבעלות על מונית או בנהיגה במונית. במועד כלשהו (כנראה בשנת 1990), תוקן תקנון החברה. במסגרת התיקון הוספה לתקנון תקנה 87 שמהווה למעשה תקנון משמעת ונקבע כי יוקם בחברה בית דין משמעתי שיעסוק בעבירות משמעת של בעלי המניות ושל העובדים בשירותם, במסגרת עבודתם בחברה (חלק מנספח ז' לת/14). התקנה כוללת הוראות בדבר מינוי חברי ועדת משמעת ובדבר פעילותו של בית הדין המשמעתי של החברה.
5. באסיפה כללית מיום 23/12/2003 קיבלה החברה החלטה על תיקון התקנון ואימצה תקנון חדש (צורף כנספח ט לת/14) (להלן: תקנון 2003). תקנון 2003 דווח לרשם החברות רק בשנת 2021, אם כי נטען, והדברים יובהרו בהמשך, כי החברה פעלה על פי הוראות תקנון זה מיום אישורו על ידי האסיפה.
6. בתקנון 2003 נקבעו מספר שינויים לעומת תקנון 1970 (ראו מכתבה של עו"ד קרן מרץ מיום 22/12/2003 המפרט את התיקונים). בין היתר נקבע כי כל מניה תהיה בבעלותו של אדם אחד בלבד, ולא ניתן לפצל את הבעלות במניה. עוד נקבע (סעיף 12(א)(ג)) כי "כל חבר זכאי להחזיק במניה אחת בלבד"; נקבעו הוראות מפורשות לעניין תקנון המשמעת (סעיף 87); הסדרי העבודה של הנהגים וועדת שיפוט משמעתי (סעיף 88). בין היתר נקבע כי על החלטת ועדת השיפוט המשמעתי ניתן יהיה לערער לוועדת ערעורים (סעיף 88י).
גם בתקנון 2003 אין הוראה המתנה את הבעלות במניות החברה בנהיגה במונית או בבעלות על מונית ואין התייחסות מפורשת לזכויות בעלי המניות לעסוק בנהיגת מוניות או לזכותם לקבלת עבודה מהחברה כנהגי מוניות.
7. מהעדויות עולה כי החברה מפעילה ומחזיקה תחנת מוניות הפועלת בחיפה. חלק מבעלי המניות הם גם בעלים של מוניות ונוהגים בעצמם על המוניות. חלק מהנהגים הם נהגים שכירים של החברה, שאינם בעלי מניות ואף אינם בעלי מוניות. ישנם גם נהגים שעובדים כשכירים של בעלי המניות ונוהגים על המוניות שלהם. עוד מתברר כי לכל בעל מניות בחברה זכות להפעיל מונית באמצעות התחנה, אולם חלק מבעלי המניות עובדים כנהגי מוניות גם במסגרות אחרות. לחלק מבעלי המניות יש מספר מוניות שפועלות בתחנה.
8. כל בעל מונית משלם לחברה "מס תחנה" עבור כל מונית. בעלי מניות בחברה משלמים מס תחנה בסכום נמוך מאשר בעל מונית או שכיר שאינו בעל מניה (ראו עדות אבי אבוטבול עמ' 176, תצהיר ת/14, סעיף 180 ואילך ). בעלי מניות שאינם עוסקים כנהגים מקבלים מהתחנה תשלום חודשי המכונה לעיתים גם "פנסיה" (סעיף 48 לת/14; עמ' 44 לפרוטוקול מיום 26/10/2020, עמ' 195 לפרוטוקול מיום 24/4/2022). מי שאינו מפעיל מוניות בתחנה אינו משלם מס תחנה. בעלי המניות זכאים גם לקבל דיבידנד מהכנסות החברה, להשתתף באסיפת בעלי המניות ולהתמודד על תפקידים שונים בחברה.
9. התובעים לא היו בין מייסדי החברה. התובע 1, יהודה פלג ז"ל, עבד בתחנה כנהג שכיר. בשנת 2015 רכש פלג מניה מ ספיר יוסף (דיגמל) והחל מיום 29/7/2015 הפך לבעל מניה בחברה (סעיף 8 לת/14). התובע 2, פנחס ביטון, היה נהג שכיר בחברה משנת 1997 וכעבור מספר שנים רכש מניה בחברה ממר מזרחי. החל מיום 9/3/2009 הפך לבעל מניה בחברה (סעיף 6 לת/1). התובע 3, אליהו דרעי עבד כנהג שכיר בחברה כ- 10 שנים עד שרכש מניה מאריה לוי. החל מחודש אוקטובר 2016 הוא בעל מניה בחברה (סעיף 3 לת/13).
10. הנתבע 2, כדורי לוי הוא בעל מניות בחברה ומשמש כמנהל החברה החל מחודש אוגוסט 2017 (סעיף 2 לנ/5). גם הנתבע 3, נחום שמו, הוא בעל מניות בחברה ומשנת 1994 ועד לשנת 2017 שימש כמנהל החברה (סעיף 3 לנ/6).
יצוין עוד כי כדורי לוי ויוסף שמו, שהוא בנו של נחום שמו, הם בעלי השליטה בחברת לוי את שמו בע"מ. חברה זו היא בעלת מניות בחברה ומחזיקה או החזיקה במהלך השנים מספר מוניות שעבדו בחברה.
11. עוד עולה מהראיות, ויפורט להלן, כי ישנם כמה סוגים של נסיעות מוניות בתחנה. יש נסיעות שמוזמנות על ידי לקוח מזדמן, יש נסיעות שמוזמנות מראש ויש נסיעות שמבוצעות על פי הסכמים שבין החברה לגופים שונים. סוג אחרון זה של נסיעות, מכונה כנסיעות "באשראי" או "בשוברים" נמצא במוקד טענות התובעים על קיפוח בחלוקת הנסיעות.
12. נספר עוד כי החברה מעסיקה סדרנים העובדים במשמרות והם שמעבירים הזמנה של כל נסיעה לנהג (ראו עדות אבי אבוטבול עמ' 154, 155). הסדרנים פונים לנהגים באמצעי קשר שונים, טלפון, מערכת ג'י. פי. אס או מערכות קשר. עם זאת, ישנם נהגים אשר מקבלים הזמנות לנסיעות גם באמצעים אחרים, שלא דרך התחנה, כולל הזמנות בין נהגים מתחנות שונות, הודעות בקבוצת מסרים ועוד. חלק מטענות התובעים, כפי שיפורטו בהמשך, עוסקות באופן חלוקת הנסיעות על ידי הסדרנים.
ההליכים והתביעות
13. ביום 3/1/2018 הגישו התובעים את תביעתם הראשונה בתיק 7562-01-18. בתביעתם זו עתרו לקבלת סעדים להסרת קיפוח ולביטול תוצאות הבחירות לדירקטוריון החברה כפי שהתקבלו באסיפה כללית של בעלי המניות מיום 3/8/2017. בכתב התביעה פורטו טענות בדבר אי סדרים בניהול אסיפת בעלי המניות שבה הוחלט, בין היתר, על בחירתו של כדורי לוי כמנהל החברה. עוד הועלו טענות שונות לגבי קיפוח התובעים לרבות בהליכים משמעתיים שננקטו כנגדם, בהליכי רכישת מניות על ידי אלי דרעי ובחלוקת הנסיעות.
14. בד בבד עם הגשת התביעה עתרו התובעים גם לקבלת סעדים זמניים שונים, למניעת קבלת החלטות על ידי דירקטוריון החברה, למניעת עסקאות בנכסי החברה, לקבלת מידע ועוד.
15. בדיון שנערך לפני כב' השופט העמית ג' גינת, ביום 7/2/2018 הסכימו הצדדים לפנות לגישור. כמו כן נרשמה הצהרתו של בא כוח החברה, עו"ד מורן בן יצחק ולפיה "[...] הסדרן הראשי – מר אברהם אבוטבול (הנוכחי באולם המשפטים), וכן כל יתר הסדרנים בתחנה של המשיבה 1, ינהגו בחלוקת הנסיעות בין הנהגים חברי התחנה בשוויון מלא בין כולם. בכלל זאת, יערך רישום מלא של כל הנסיעות וציון של חלוקת הנסיעות בין הנהגים".
הצהרה זו סיפקה את התובעים ולא ניתן צו שיפוטי כלשהו בעניין חלוקת הנסיעות.
16. בהתאם למוסכם פנו הצדדים להליך גישור לפני עו"ד יורם גורי.
בדיון נוסף שנערך ביום 29/3/2018 לפני השופט ג' גינת, הועלו טענות נוספות על ליקויים בהתנהלות החברה. בסופו של דיון הוסכם על המשך הליכי הגישור. הצדדים הגיעו להסכמות נוספות, לרבות בעניין אופן הפעלת התחנה, וכך ציין בעניין זה כב' השופט גינת בהחלטתו (סעיף 3 לעמ' 5):
כאות של רצון טוב, מוסכם שבשלב זה תופעל תחנת המוניות בשיוויון כלפי כל החברים ונהגי המוניות הפעילים, בהתאם להוראות הדין ולתקנון דהיום. הוראות אלה יחולו גם לגבי המבקש 3. ברור שאין באמור כאן כדי לפגוע בטענת המשיבים, כי כך הם נוהגים מאז ומתמיד, וכך ינהגו גם בעתיד.
17. בין לבין ובעוד הצדדים מצויים בהליך גישור, הגיש התובע 1, יהודה פלג ז"ל, תביעה נוספת כנגד הנתבעים (תיק 27958-09-18). גם בתביעה זו העלה פלג טענות בעניין קיפוח ועתר לסעדים למניעת הקיפוח. בתביעתו זו התמקד התובע בהחלטות שהתקבלו באסיפה כללית של בעלי המניות בחברה שהתקיימה ביום 27/8/2018. באותה אסיפה נדונו טענות שהעלו חברים שונים בנוגע להתנהגותו של פלג. בין היתר נטען כי פלג מסרב לבצע נסיעות באשראי ממפעלים, משמיץ את החברה ואת הנהלתה ועובד עם מוניתו שלא במסגרת התחנה. בסופה של האסיפה הוחלט על ידי רוב בעלי המניות שנכחו באסיפה "להדיח" את פלג מחברותו בתחנה. משמעות ההחלטה הייתה לשלול ממנו את הזכות לקבל שירותים מהתחנה ולשמש כנהג בתחנה. נקבע כי לא נפגעה זכותו כבעל מניות בחברה והוא יקבל את כל ההטבות המגיעות לבעל מניה שהפסיק לנהוג במונית, ובתנאי שלא יעבוד בתחנה אחרת (להלן: החלטת ההדחה).
18. ביחד עם הגשת התביעה עתר פלג גם לקבל סעדים זמניים ובהם סעד לעיכוב ביצוע החלטת ההדחה. גם תביעה זו והבקשה לסעדים זמניים נקבעו לדיון לפני השופט העמית ג' גינת.
19. בין לבין, ובטרם נערך דיון בבקשה לסעדים זמניים, הוגשה בקשה נוספת לסעדים זמניים בתיק 7562-01-18. בבקשה זו שהוגשה על ידי דרעי נטען כי ביום 17/10/2018 התקבלה החלטה בהנהלת החברה להשעותו מחברותו בתחנה למשך 30 יום בשל התנהגות לא ראויה ו"התפרצות ביום המכירות של החברה" (להלן: החלטת ההשעיה). גם בקשה זו נקבעה לדיון לפני השופט גינת.
20. בטרם נדונו הבקשות לסעדים זמניים, הועבר התיק למחלקה הכלכלית בבית המשפט. הדיון בשתי התביעות אוחד והתיקים הועברו לטיפולי (החלטה מיום 26/11/2018).
21. בדיון שנערך לפניי ביום 2/12/2018 הושגו הסכמות לגבי שתי ההחלטות מושא הבקשות לסעדים זמניים (החלטת ההדחה והחלטת ההשעיה). הוסכם כי גם פלג וגם דרעי, ישובו לעבודה סדירה בחברה. כן הוסכם כי הטענות כנגד פלג יובאו לדיון לפני ועדת המשמעת של התחנה שתפעל על פי הוראות התקנון (סעיף 88 לתקנון 2003). עוד הוסכם כי פלג ודרעי יחדלו מניהול מגעים להתקשרות עם חברות אחרות.
בדיון נרשמה גם הצהרת החברה ולפיה "[...] חלוקת העבודה בין הנהגים, לרבות מר דרעי ומר פלג תעשה באופן שוויוני בהתאם לנהלי החברה" (פסקה 3 להחלטה מיום 2/12/2018).
22. בהתאם למוסכם התקיימה ועדת משמעת בעניינו של פלג ואושרה החלטת ההדחה (ראו בקשה מס' 30). בקדם המשפט שנערך ביום 13/2/2019 הוסכם כי חלף הגשת ערעור על החלטת ועדת המשמעת, יושעה מר פלג לתקופה של 6 חודשים מיום 14/2/2019 ועד 13/8/2019.
23. באותו דיון נדונו גם טענות מקדמיות של הצדדים, ובסופו נקבע כי על התובעים להגיש כתב טענות מתוקן ומאוחר. כן נקבעו הוראות לעניין הליכי הגילוי והעיון והגשת תצהירים.
24. ביום 7/3/2019 הוגש כתב תביעה מתוקן ומאוחד והוא כתב התביעה העומד להכרעה כעת.
25. בכתב התביעה המתוקן חוזרים התובעים וטוענים כי החברה מתנהלת בדרך המקפחת חלק מבעלי המניות תוך מתן עדיפות ל"מקורבים". בכתב התביעה מעלים התובעים גם טענות נוספות בעניינים שונים, ובהם העדר שקיפות בהתנהלות החברה, פגמים בהחלטות אסיפת בעלי המניות ובהחלטות הדירקטוריון, התנהלות לא תקינה ומקפחת בטיפול משמעתי בתובעים, פגמים במינוי בעלי תפקידים ועוד.
בפסקאות 65 - 66 לכתב התביעה המתוקן מבהירים התובעים את עיקרי טענותיהם:
65. לסיכום מכל האמור לעיל עולה כי השוויון, האמת והשקיפות לא היו נר לרגליהם של הנתבעים. נהפוך הוא, הנתבעים פעלו כל העת בחוסר שקיפות, בחוסר הגינות, בחוסר תום לב משווע, בניגוד עניינים מובהק, עשו לביתם תוך קיפוח זועק לשמיים של יתר חברי התחנה, בכללם התובעים, בכל פן בהתנהלותם הכוחנית בתחנה – ומשעה שהוגשה תביעת התובעים החריפו את מעשיהם הנלוזים ופתחו ב"מסע ציד" כנגדם, כדי שיבטלו את תביעתם, ובכלל זה נקטו בכל פעולה אפשרית כנגד התובעים; פעולות אלימות שלהם ו/או של שלוחיהם, השעיות ממושכות, הדחות לצמיתות – באופן בלתי חוקי מנוגד לדין ולתקנון החברה עצמה – תוך פגיעה במעמדם בחברה, בפרנסתם, במשלח ידם ואף בשמם הטוב.
66. תביעה זו מוגשת לשם השגת הצדק הנדרש בין כלל החברים בתחנה, למען חלוקה שוויונית של הנסיעות, למען תפסק השחיתות הן במינוי "מקורבים לצלחת" לתפקידי מפתח שונים בהליכי בחירות פסולים והן ברדיפת חברים "המעזים" לפצות פה ולחשוף את הנעשה בחברה וחשוב מכל – למען הפסקת חוסר השוויון והקיפוח הזועקים מתוך פעולותיהם של הנתבעים.
26. התביעה נסמכת על הוראת סעיף 191 לחוק החברות, שעניינו מתן סעדים למניעת קיפוח. לטענתם של התובעים, חלוקת משאבי החברה מבוצעת בצורה בלתי הוגנת ובלתי שוויונית, העולים כדי קיפוח של חלק מבעלי המניות.
27. התביעה הוגשה כנגד החברה וכנגד מנכ"ל החברה כיום, כדורי לוי, ומי שהיה מנהל החברה בעבר נחום שמו.
28. התובעים עותרים בתביעתם למתן סעדים נרחבים להסרת הקיפוח. בכתב התביעה מונים התובעים יותר מ-20 סעדים מבוקשים ובהם ביטול הליכי הבחירות לדירקטוריון ויו"ר דירקטוריון החברה, בישיבה מיום 3/8/2017 ו-7/1/2019, ביטול כל ההחלטות שהתקבלו בדירקטוריון לאחר מועד זה, גילוי מסמכים שונים של החברה, מניעת קיפוח בחלוקת נסיעות, מינוי כונס נכסים לחברה להבטחת קיום הסעדים ועוד.
29. הנתבעים כולם הגישו כתב הגנה משותף. לטענת הנתבעת כתב התביעה קורא למעשה לבית המשפט לנהל את החברה תוך פגיעה בזכויותיהם הקנייניות של בעלי המניות. הנתבעים מכחישים כי נפלו פגמים כלשהם בהחלטות החברה, לרבות בהחלטות למינוי הדירקטוריון. הנתבעים מכחישים את טענות הקיפוח השונות. לעניין חלוקת הנסיעות נטען כי הנסיעות מחולקות בין הנהגים על פי משתנים שונים ועל פי מיטב שיקול דעתם של סדרני העבודה. נטען כי התובעים השתתפו בכל הליכי הבחירות וכי התובע 2 – ביטון, היה חבר הנהלה במשך שנים רבות. רק לאחר שלא נבחר שוב להנהלה החל להעלות טענות כנגד התנהלות החברה. עוד נטען כי החברה פועלת בשקיפות וכי כל המידע נמסר לחברים על ידי רואה החשבון של החברה. נטען כי כל דוחותיה הכספיים של החברה עומדים לעיון החברים וכי התובעים קיבלו את כל המידע לו הם זכאים בהיותם בעלי מניות בחברה.
30. הנתבעת טוענת כי דין התביעה כנגד נושאי המשרה בעבר ובהווה, הנתבעים 2 – 3, דינה להידחות, שכן טענות התובעים אינן מופנות אליהם באופן אישי. במיוחד נטען כי יש למחוק את התביעה כנגד הנתבע 3, שכן כיום הוא אינו מנהל החברה ולא ניתן להורות על סעדים כלשהם למניעת קיפוח כנגדו.
הערה מקדימה
31. הדיונים בתיק זה נמשכו זמן רב. לצערי כל הניסיונות להביא את הצדדים להבנה לא צלחו. עוד אציין כי כתב התביעה, תצהירי העדות והראיות שצורפו על ידי התובעים כללו פרטים רבים, פירוט של אירועים שונים שחלקם אינם רלבנטיים להליך, עד כי "מרוב עצים לא רואים את היער". מרוב פרטים קשה לרדת לסוף דעתם של התובעים ולהבין את מלוא טענותיהם. התובעים זימנו לעדות עדים רבים מקרב הנהגים והעובדים בתחנה בלי הגשת תצהירים מקדימים, ובמקרים רבים עדים אלו לא סייעו לגרסתם וחקירתם הכבידה והאריכה את הדיון שלא לצורך. גם סיכום טענות התובעים רצוף פירוט נרחב של עובדות ואירועים, עד כי קשה למקד את הטיעון.
בנסיבות אלו אנסה בפסק הדין למקד את הדברים ולהתייחס לטענות כסדרן.
32. עוד אזכיר כבר כעת כי התובע 1, יהודה פלג ז"ל, הלך לעולמו בטרם הסתיימו ההליכים בתיק. פלג מסר תצהיר עדות ראשית וחקירתו הנגדית הופסקה בשל מצבו הרפואי. לצערנו פלג לא שב לאיתנו ולא ניתן היה להשלים את חקירתו. למרות זאת, ובהתאם להלכה, אין להתעלם מתצהירו ומתשובותיו בחקירה הנגדית הקצרה שהופסקה ואלו קבילים כראיה. כמובן שיש לתת לעדותו משקל מתאים בשים לב לכך שחקירתו טרם הושלמה (ראו ע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל העולמית הוועד הפועל עמותה רשומה נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד(1) 686 (1990); ע"א 8493/06 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד סד(2) 256 (2010); ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל (29/12/2015)).
דיון והכרעה
33. תביעת התובעים בעיקרה נסבה על טענתם ולפיה החברה מתנהלת בדרך המקפחת חלק מבעלי המניות בה. קיפוח זה נמצא לטענתם בפעולות שונות ובמיוחד בחלוקת הנסיעות בין הנהגים ובעלי המניות. כמפורט להלן טענה זו של התובעים דינה להידחות. גם מרבית טענותיהם בנוגע לפגמים בהתנהלות החברה ומוסדותיה דינן להידחות בכפוף למספר הערות כפי שיפורטו בהמשך.
את הדיון אפתח בסוגיה משנית שעלתה במהלך הדיונים, מהו התקנון התקף בחברה; האם תקנון 1970 או תקנון 2003?. לאחר מכן אסקור בקצרה את ההלכות בעניין תביעות לסעדים להסרת קיפוח בחברות, אבחן את זכויותיהם של התובעים בחברה ואכריע בטענת הקיפוח. בהמשך פסק הדין אתייחס לטענות לגבי פגמים בהתנהלות החברה ובבחירות למוסדותיה.
תקנון החברה
34. כפי שפורט לעיל עם יסודה של החברה חתמו מייסדיה על תזכיר התאגדות ועל תקנון 1970. תקנון זה תוקן, ככל הנראה בשנת 1990 (שכן בעותק שהוצג לעיוני לא צוין התאריך). ממסמכי רשם החברות שהוצגו לעיוני עולה כי באסיפה הכללית מיום 23/12/2003 קיבלה החברה החלטה על אימוץ תקנון חדש. תקנון זה כולל, על פי מכתבה של עו"ד קרן מרץ, מספר שינויים לעומת תקנון 1990 (תקנון זה כונה על ידי לעיל תקנון 2003). תקנון 2003 לא דווח לרשם החברות במשך שנים רבות ורק בשנת 2021 פנתה החברה לרשם החברות ודיווחה על שינוי התקנון (ראו עדותו של רו"ח מוסטפא עמ').
35. התובעים טוענים כי מאחר שהתקנון החדש לא דווח לרשם החברות, הרי שהתקנון התקף לצורך הכרעה בהליך הנוכחי הוא תקנון 1970 בלבד. לעומתם טוענים הנתבעים כי תקפו של התקנון אינו מותנה בדיווח וכי מכל מקום, החברה ובעלי המניות נהגו מאז שנת 2003 על פי תקנון 2003 וראו בו כתקנון המחייב.
36. במחלוקת זו דעתי כדעת הנתבעים. תקנון של חברה תקף מרגע קבלת החלטה במוסדותיה של החברה לאשרו (ראו סעיף 16 לחוק החברות הקובע שהתקנון תקף מרגע ההתאגדות). כך גם שינוי של תקנון תקף מרגע קבלת ההחלטה על השינוי, או במועד מאוחר יותר שקבעה החברה בהחלטתה. עיכוב בדיווח לרשם החברות על ההחלטה אינו פוגע בתקפו של השינוי (ראו סעיף 21(א) לחוק החברות, ע"א 759/00 עיזבון נחמן גולדשטיין ז"ל נ' פסגות ברנטורה בע"מ, פ"ד נח(3) 711 (2004); ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' מולר, פסקה 22 (25/9/2016); ת"פ (ת"א) 736/03 רופין נ' שויד (9/9/2003)). כך כיום על פי הוראות חוק החברות, וכך גם בעבר עת דיני החברות נשלטו על ידי פקודת החברות (ראו סעיף 15 לפקודת החברות, התשמ"ג-1983, הקובע כי יראו שינוי בתקנון כאילו היה כלול בו מלכתחילה, וכן ע"א 161/80 מוניץ נ' "אתגר" הקלוב הישראלי החדש למסחר ביהלומים בע"מ, פ"ד לה(3) 795, 801 (1981)).
37. הטעם בדבר הוא כי תקנון חברה כמוהו כחוזה בין חברי החברה המחייב אותם מרגע כריתתו (ראו סעיף 17(א) לחוק החברות; ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1) 673, עמ' 696 (2004); ד"נ 39/80 ברדיגו נ' פדרליין, פ"ד לה(4) 197, עמ' 215 (1981)). גם אם תקפו של התקנון אינו מבוסס רק על העיקרון החוזי, הרי שאין חולק כי לדיווח לרשם החברות ולרישום אצל הרשם יש משמעות דקלרטיבית בלבד.
38. כך או כך, אין חולק כי החברים נהגו בניהול ענייני החברה על פי תקנון 2003 (ראו עדות מוסטפא, עמ' 115; עדות נחום שמו עמ' 215 – 216; עדות לוי כדורי, בעמ' 192). גם התובעים עצמם סמכו טענותיהם על תקנון 2003 (ראו למשל הסתמכותם על סעיף 88 לתקנון 2003 בדיון מיום 2/12/2018; פסקה 35 לבקשה מס' 30 שבה סומכים התובעים על תקנון 2003).
39. המסקנה מן האמור היא כי תקנון 2003 הוא התקנון התקף החל מיום החלטת האסיפה הכללית ב-23/12/2003, ועל כן זכויות וחובות בעלי המניות במועדים הרלבנטיים להליך הנוכחי הן אלו הקבועות בתקנון 2003.
קיפוח בעלי המניות
40. ההליך מתמקד בטענות שונות בדבר קיפוחם של התובעים כבעלי מניות בחברה. התביעה הוגשה על פי סעיף 191 לחוק החברות המעניק לבית המשפט סמכות למתן סעדים להסרת קיפוח ולמניעת קיפוח של בעלי מניות, ועל כן בטרם נבחן את טענות הצדדים בהליך, נקדים מספר הערות כלליות על טענת הקיפוח.
41. התובעים מבססים את תביעתם על עילת הקיפוח של בעלי מניות, המעוגנת בסעיף 191 לחוק החברות, הקובע כדלקמן:
(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.
(ב) [...].
סעיף 192(ב) לחוק החברות מוסיף ומורה לבעל מניה להימנע מלקפח בעלי מניות אחרים.
המונח קיפוח, שבא תחת השימוש במונח "עושק המיעוט" שהיה קבוע בסעיף 235 לפקודת החברות, פורש בפסיקה באופן רחב. המושג קיפוח מהווה למעשה הוראת מסגרת שלתוכו יצקו בתי המשפט משמעויות שונות. תכליתה של הוראה האוסרת על קיפוח בעלי מניות נועדה למנוע מצבים שונים של חלוקת משאבי החברה בצורה בלתי הוגנת בין בעלי המניות (ראו ע"א 3432/17 טופז נ' יוכט, פסקה 25 (16/4/2020); ע"א 2718/09 גדיש קרנות גמלאים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28/5/2012); ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון (28/2/2016); ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238 (1996); א' חביב סגל דיני חברות, כרך א' 610 (2007); ע' שפינדל, י' זכות, מאבק בעלי מניות: עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית 18-17 (2017)).
42. בתי המשפט קבעו, כי על מנת להכריע האם מעשים מסוימים עולים כדי קיפוח בעלי המניות, יש לבחון האם נפגעו "הציפיות הלגיטימיות" של בעלי המניות הטוענים לקיפוח (ראו ע"א 5025/13 הנ"ל, פסקה 8; ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת (1/9/2015); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר, פ"ד סב(1) 456 (2006)). התשובה לשאלה מהי פגיעה בציפיות הלגיטימיות תשתנה בשים לב לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בין היתר יבחנו ציפיות בעלי המניות בהתחשב באופי החברה, בהסכמים שבין בעלי המניות, בצרכי החברה, במצבה הכלכלי, בתנאי השוק בו פועלת החברה, בהיסטוריה של החברה ועוד (ע"א 2786/18 בכר נ' קופרלי (30/12/2021); ע"א 8712/13 הנ"ל, ע"א 3432/17 הנ"ל, ע"א 7798/17 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ נ' גני באר שבע בע"מ, פסקה 21 (18/4/2019); ה"פ (מרכז) 43159-06-19 מרכז ש.י.ר. בע"מ נ' בשמת השרון בע"מ, פסקה 22 (7/12/2021)).
43. בחינת עילת הקיפוח היא אוביקטיבית ואינה סוביקטיבית, דהיינו אין צורך לבחון את מניעיו של המקפח אלא בשאלה האם תוצאת המעשה מקפחת (ראו צ' כהן, בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות, כרך ב' 131 (מהדורה שנייה, 2008); ע"א 8712/13 הנ"ל, פסקה 65; ע' שפיגל וי' זכות הנ"ל, עמ' 18).
44. עוד נזכיר כי הנטל המוטל על הטוען לקיפוח הוא נטל לכאורי. הוכח קיפוח במידה לכאורית, עובר הנטל לכתפי המקפח לשכנע כי פעל כדין, וכי פעולותיו אינן בבחינת קיפוח בעלי המניות (ראו ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ פסקה 74 (28/12/2009); ע"א 5025/13 הנ"ל, פסקה 8; ע' שפינדל וי' זכות הנ"ל, עמ' 112).
זכויות בעלי מניות לחלוקת נסיעות
45. טענתם המרכזית של התובעים היא כי חלוקת הנסיעות בין הנהגים בעלי המניות בחברה פסולה, שכן הנסיעות מתחלקות בין הנהגים באופן מקפח תוך מתן עדיפות ל"מקורבים" להנהלה. הכרעה בשאלה זו מחייבת התייחסות לשתי סוגיות, האם עומדת לבעלי המניות זכות לקבלת נסיעות מהחברה בחלוקה שוויונית; והאם חלוקת הנסיעות בפועל מקפחת את התובעים.
נפתח את הדיון בסוגיית זכויות בעלי המניות בחברה.
זכויות בעלי מניות
46. זכויותיהם של בעלי מניות מכוח החזקת המניות קבועים בהוראות הדין ובמסמכי ההתאגדות של החברה. הדין מקנה לבעל מניות בחברה שלוש זכויות מרכזיות; הזכות להצביע באסיפת בעלי המניות וכך להשפיע על התנהלותה וניהולה של החברה (ראו א' חביב סגל דיני חברות כרך ב', 307 (2004); ז' גושן וא' אקשטיין, דיני חברות, 292 (2023); הזכות לקבלת דיבידנד (חביב סגל הנ"ל עמ' 329 וז' גושן וא' אקשטיין הנ"ל בעמ' 294) והזכות לקבלת מידע (ז' גושן וא' אקשטיין הנ"ל עמ' 289). זכויות ההצבעה והזכויות לקבלת דיבידנד עשויות להיות כפופות להוראות שונות במסמכי היסוד של החברה במסגרת חלוקת הון המניות של החברה לסוגים שונים (ראו ז' גושן וא' אקשטיין הנ"ל בעמ' 61 ביחס לזכויות ההצבעה לפי סוגי המניות ובעמ' 294 ביחס לזכות לדיבידנד).
47. פרט לזכויות אלו עשויות לעמוד לבעל המניות זכויות נוספות שנקבעו בתקנון החברה, ובתנאי שנקבעו כזכויות המוקנות לבעלי המניות בכשירותם ככאלה (ראו צ' כהן הנ"ל, בעמ' 89; ע"א 161/80 הנ"ל, בעמ' 800; ד"נ 39/80 הנ"ל, בעמ' 209). זכויות נוספות אלו הן בעיקרון זכויות חוזיות הנובעות ממערכת החוזים שבין בעלי המניות לחברה, כלומר ממסמכי היסוד של החברה והחלטות אסיפת בעלי המניות (ראו צ' כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות, כרך א' 10 (מהדורה שנייה, 2006)).
48. לעיתים אופייה המיוחד של החברה מחייב לקבוע כי לבעלי המניות זכויות מיוחדות נוספות לאלו המוכרות בדין. כך למשל מציגה המחברת צ' כהן בספרה הנ"ל (עמ' 95) מקרה של חברה שבה לבעלי המניות הוענקו זכויות מיוחדות התואמות את אופי החברה, מדובר היה בחברה שהוקמה לצורך רכישת חלב מבעלי משקי חלב והכנת מוצרי חלב ממנו. בהתאם למסמכי היסוד של החברה, כל בעל מניות היה מחויב לספק את החלב שברשותו לחברה והחברה התחייבה לקבל את מלוא החלב המסופק על ידי החברים. הזכות לספק חלב הוענקה רק לבעלי המניות ונאסר על החברה לרכוש חלב מיצרנים אחרים.
49. נעיר עוד כי לעיתים הזכות לדיבידנד עשויה ללבוש צורות שונות. זכותו של בעל המניות להשתתף בחלוקת רווחיה של החברה עשויה למצוא ביטויה בחלוקת משאבים של החברה ולאו דווקא בחלוקת כספים. כך למשל יכולה חברה לחלק מניות הטבה, לבצע רכישה עצמית של מניות או לחלק נכסים (ראו א' חביב – סגל הנ"ל עמ' 337, 338; ע"א 226/85 שאשא חברה לניירות ערך והשקעות בע"מ נ' בנק "אדנים" למשכנתאות והלואות בע"מ, פ"ד מב(1) 14 (1988)). גם חלוקה של נכסי או משאבי החברה עשויה בנסיבות מתאימות להיחשב כחלוקת רווחיה של החברה, ועל כן יראו בה חלוקת דיבידנד לבעלי המניות (השוו לדעת הרוב בע"א 9308/20 פקיד שומה עכו נ' בית חוסן בע"מ (13/2/2023) שם נקבע כי בחברות שהן "מעין שותפויות", ברכישה עצמית יראו את בעלי המניות הנותרים כמי שקיבלו דיבידנד)).
50. כאמור החברה בענייננו פועלת כתחנת מוניות ועיקר עיסוקה הוא בהתקשרות עם לקוחות והפנייתם לנהגי המוניות החברים בתחנה.
51. עיון במסמכי היסוד של החברה, בתזכיר ובתקנון 1970, וכן בתקנון 2003, מלמד כי לבעלי המניות לא נקבעו זכויות כלשהן בנוגע לקבלת נסיעות מהחברה. תקנון החברה לא קובע כי בעל מניות חייב להחזיק בבעלותו או בחזקתו מונית ולנהוג בה, אין חובה להעמיד מונית לרשות התחנה ואין בו כל הוראה המקנה לבעל מניות זכות כלשהי לקבלת נסיעות מהחברה. מהעדויות עולה כי ישנם בעלי מניות שאינם בעלי מוניות ואינם נוהגים במוניות (ראו למשל יוסף ספיר שהוא בעל מניות שפרש לגמלאות, עמ' 138 לפרוטוקול, עדות אבי עזר בעמ' 108), וישנם בעלי מוניות שעובדים עם התחנה אך אינם בעלי מניות (ראו למשל עדות רוני חסין עמ' 69 ועדות יונה אמיל עמ' 78). עוד מתברר כי חלק מבעלי המוניות (בין אם הם בעלי מניות ובין אם לאו), מעסיקים גם שכירים שנוהגים במוניות שלהם (ראו למשל ביוסי את שמו, עמ' 165, עדות יצחק מלר ביחס לסמי מרציאנו ואריה קלינגהופר, עמוד 42 לפרוטוקול, עדות מומי דרעי, עמ' 57 לפרוטוקול). מתברר גם כי לחלק מבעלי המניות יש יותר ממונית אחת (למשל, ליוסי שמו או לחברת ללוי את שמו, ראו עדות יוסי שמו בעמ' 164, 165 לפרוטוקול וכן העדויות לפיהן מספר המוניות בחרה עולה על מספר בעלי המניות עמ' 157).
52. אין ספק כי לכל בעל מניה בחברה יש ציפייה כי החברה תנהל את התחנה לטובת כלל בעלי המניות ותספק עבודה לכל נהגי המוניות הפועלים בתחנה. גם בעל מניות שאינו בעלים או מחזיק של מונית, מעוניין כי התחנה תדאג לעבודה לכלל הנהגים שכן רק אם הנהגים יתפרנסו מעבודתם, הם ישלמו מיסי תחנה ויתחלקו עם התחנה בעמלות עבור נסיעות (ככל שהתחנה זכאית לעמלה).
53. עוד ניתן ללמוד כי תנאי לקבלת עבודה, כלומר לחלוקת נסיעות לבעל מונית (בין אם הוא גם בעל מניות ובין אם אינו בעל מניה), הוא תשלום מיסי התחנה (ראו סעיף 113 לת/13.). מי שאינו משלם מיסי תחנה אינו זכאי להשתתף בחלוקת הנסיעות בתחנה.
54. בעלי מניות משלמים מיסי תחנה נמוכים יותר אשר מי שאינו בעל מניות. זוהי אחת ההטבות הניתנת לבעל מניה (עמ' 184 – 185, 199). יתרה מזו, כאשר לבעל מניה יש מספר מוניות, הוא רשאי לשלם מיסי תחנה מופחתים רק עבור מונית אחת ועבור שאר המוניות הוא משלם מחיר מלא (ראו למשל עדות עמ' 184 – 185).
55. ניתן לראות כי הזכות לקבלת נסיעות אינה זכות הצמודה למניה ואינה זכות של בעלי המניות ככאלו. הזכות לקבלת נסיעות היא זכותם של מי שמשלם מיסי תחנה, בין אם הוא משלם מיסי תחנה מלאים – מאחר שאינו בעל מניה, ובין אם משלם מיסי תחנה מופחתים בהיותו בעל מניה בחברה. מכאן מתחייבת המסקנה כי ככל שנפלו פגמים בחלוקת הנסיעות בין נהגי המוניות, וככל שיתברר כי חלק מנהגי המוניות קופחו בחלוקה, הרי שאין מדובר בקיפוחם של בעלי המניות מכוח זכויותיהם ככאלו, אלא בקיפוחם של הנהגים – משלמי מיסי התחנה.
56. לכאורה ניתן היה לסיים את הדיון בטענת הקיפוח בחלוקת נסיעות בקביעה זו, ולפיה הזכות לחלוקת נסיעות אינה זכות של בעלי המניות אלא של נהגי המוניות. למרות זאת, ולמען שלמות התמונה אתייחס גם לטענות לגופן.
57. משלל העדויות שנשמעו מתברר כי חלוקת הנסיעות בתחנה היא מורכבת למדי וכי לא ניתן להגיע למסקנה הנטענת בדבר קיפוח מי מנהגי המוניות. הואיל ואיש מבעלי המניות, מבעלי המוניות או מהנהגים אינו מחויב להעמיד לרשות התחנה את מוניתו בכל עת שיידרש ואינו מחויב לקבל נסיעות רק דרך התחנה, אין למעשה כל דרך להבטיח חלוקה שוויונית של הנסיעות המחולקות על ידי סדרני העבודה בתחנה.
58. הנסיעות בתחנה אינן שוות ועל כן קשה לדבר על חלוקה שוויונית שלהן. ישנן נסיעות שנחשבות רווחיות יותר וישנן נסיעות שהן רווחיות פחות (ראו עדות אבי עזר עמ' 111, עדות יונה יעקב, עמ' 62, עדות יונה אמיל, בעמ' 80). מטבע הדברים הנהגים מעוניינים לקבל נסיעות רווחיות יותר. עוד מתברר כי ישנם אילוצים נוספים; כך למשל יש לקוחות שאינם מוכנים לנסוע ברכבים מסוג מסוים (ראו נ/1, סעיף 11(א)), או שאינם מוכנים לנסוע עם נהג שמעשן ויש ריח עשן במכוניתו (ראו נ/1 סעיף 11(ג)). יש לקוחות שמבקשים לנסוע עם נהג ספציפי המוכר להם מנסיעות קודמות וכו' (עדות התובע דרעי עמ' 152; עדות אהוד הולנדר בעמ' 99, עדות אשכנזי בעמ' 197, עדות אריה ששון בעמ' 170).
59. גם לנהגים יש העדפות שונות. יש מי שמעוניין לנסוע בעיקר בשעות הלילה ויש מי שמעוניין לנסוע רק בשעות בוקר מוקדמות או מספר מצומצם של שעות ביום (עדות יונה אמיל לגבי התובע פלג, בעמ' 84, עדות אהוד הולנד בעמוד 103, עדות נתן אשכנזי בעמ' 187, עדות הרצל עזרא בעמ' 179). יש נהגים שמוכנים לנסוע בנסיעות יומיות קבועות ויש מי שאינם מוכנים לכך (ראו עדות אבי אבוטבול עמ' 152). יש מוניות גדולות, המתאימות ל-6 נוסעים ויש מוניות קטנות יותר ויש צורך להתאים את המונית למספר הנוסעים (ראו עדות יוסף ספיר בעמ' 135). יש מוניות גבוהות, שאינן נוחות לעליה לאנשים מבוגרים ויש מוניות שאינן מתאימות לנסיעה עם מזוודות וכדומה (ראו עדות אבוטבול, עמ' 152).
60. עוד צריך לזכור כי הנהגים אינם מחויבים לאסוף רק נוסעים בהפניה מהתחנה. כך מתברר שחלק מהנהגים, לרבות חלק מהתובעים, מבצעים גם נסיעות המוזמנות מהן ישירות, בין טלפונית, בין באמצעות אפליקציה של "גט טקסי" ובין בכל אמצעי התקשרות אחר (ראו עדות מלר עמ' 42, עדות מומי דרעי, אחיו של התובע, עמ' 56; עדות רוני חסין עמ' 71; עדות שלומי מרציאנו עמ' 86; עדות התובע דרעי עמ' 140; 142; עדות פליקס ברלין עמ' 166).
61. עוד נזכור כי חלוקת הנסיעות מותנית גם בזמינות של כל נהג בכל רגע נתון. כן ברור כי אם נהג נמצא בקרבת לקוח תינתן לו עדיפות על פני נהג שמצוי במרחק רב, למרות שהנהג המרוחק ממתין זמן רב יותר לקבלת נסיעה וכדומה (ראו עדות רוני חסין עמוד 70).
62. הפניה של הסדרנים לנהגים נעשית באמצעים שונים. לחברה יש מערכת GPS שמאפשרת לסדרן לדעת את מיקומו של נהג ולהתאים לו את הנסיעות בהתאם (ראו נ/1 סעיף 14, עדותו עמ' 154, עדות מרציאנו בעמוד 87). הפניות לנהגים נעשות באמצעות טלפון, מכשירי קשר ובאמצעות מסרונים (נ/1 סעיף 16, עדותו בעמ' 155). חלק מהנהגים מקושרים זה עם זה, בין ישירות ובין באמצעות קבוצות מסרים כמו ווטסאפ, ומעבירים פרטי נסיעות ללא עדכון התחנה וללא תיאום עם הסדרן (ראו עדות אריה ששון בעמ' 173-172).
63. חלק ניכר מטענות התובעים על קיפוח בחלוקת נסיעות מתמקד בחלוקת נסיעות ב"שוברים". נסיעות השוברים הן נסיעות המבוצעות עבור לקוחות שהתקשרו עם החברה בהסכמים מוקדמים (ראו למשל הסכם עם אוניברסיטת חיפה- ת/22, הסכם עם סונול - ת/24, הסכם עם מרכז משען – ת/23). בהתאם להסכמים עם הלקוחות (בדרך כלל מפעלים או מוסדות גדולים), מתחייבת התחנה להעמיד לרשות הלקוחות נהגים לביצוע הסעות של עובדים, בעלי תפקידים וכדומה. התמורה עבור הנסיעות נקבעת מראש, על פי תעריף/מחירון, שמצורף להסכמים. את התמורה משלם המוסד המזמין ולא הנוסע. בעת ביצוע נסיעה עבור מזמין שכזה, מקבל הנהג "שובר" המעיד על ביצוע הנסיעה. את השוברים מעבירים הנהגים לחברה. מהעדויות עולה כי הגב' ליאת מולנר ממונה על בדיקת השוברים. על פי עדותה היא אוספת את השוברים ובודקת את התמורה המגיעה בגין כל נסיעה על פי המחירון המוסכם עם הלקוח המזמין (עמ' 154). הרישום נעשה על פי מספר המוניות ולא על פי שם הנהג, שכן לעיתים הנהגים מתחלפים בנסיעה (שם).
64. עבור הנסיעות גובה החברה תשלום מהלקוח, המחושב על פי המחירון המוסכם, ומעבירה תשלום לכל נהג על פי היקף הנסיעות שבוצעו עבור הלקוח. העדה ליאת מולנר הדגישה כי לעיתים נופלות טעויות והנהגים פונים אליה לתיקון טעויות. לעדותה היא רק מתקנת על פי המחירון, אולם אינה משנה את המחירים (עמ' 161). בכל מקרה התשלום נקבע רק לפי המחירון.
65. מהעדויות עולה כי ישנם נהגים שהם בקשר מיוחד עם הגופים הקשורים בהסכמים עם החברה. כך למשל מתברר כי נהג בשם אריה ששון, הוא איש הקשר עם חברת בז"ן (עמ' 155), הנהג אנג'ל הוא איש הקשר עם הטכניון (עמ' 197), וכך הלאה. מתברר גם כי לנהגים שונים היכרויות עם לקוחות חיצוניים. במקרים אחדים הנהג המבקש קשר עם לקוח, מתקשר עם התחנה והתמורה מועברת באמצעות התחנה (ראו למשל עדותו של אהוד הולנדר עמ' 95, 104).
66. התובעים קובלים על כך שחלוקת נסיעות השוברים אינה מחולקת באופן שווה. חלק מהנסיעות מחולקות על ידי אנשי הקשר ללקוחות, כמו על ידי אריה ששון או אנג'ל, לאנשים המקורבים אליהם. גם הסדרנים, כך נטען, אינם מחלקים את נסיעות השוברים באופן שוויוני.
67. דין הטענות להידחות. מהעדויות של חלק ניכר מהנהגים שהעידו עולה כי רבים מהנהגים אינם מעוניינים לבצע נסיעות עם שוברים משלל סיבות. יש מי שהעיד כי נסיעות עם שוברים אינן רווחיות, התשלום, על פי המחירון נמוך, והוא מבוצע באשראי (ראו למשל עדותו של יונה יעקב עמ' 62, עדותו של שלום אוסיפוב עמ' 66, עדות אמיל יונה עמ' 80 שכינה נסיעות אלו כ"נסיעות דפוקות", עדות אבי עזר, עמ' 111). יש מי שאינו מעוניין בנסיעות בשוברים שכן אלו נסיעות בשעות קבועות שאינן מתאימות לכל אחד, או בשל כך שהן מונעות ביצוע נסיעות מזדמנות טובות יותר. יש מי שאינו מעוניין בנסיעות למרחקים גדולים (עדות דוד כהן עמ' 93).
68. מהעדויות עולה גם כי לעיתים הסדרנים נאלצים לפנות לתחנות מוניות אחרות כדי להיעזר בנהגים מתחנות אלו לבצע נסיעות עם שוברים, שכן הנהגים בתחנה אינם מעוניינים בנסיעות (ראו עדות יוסף ספיר עמ' 157; עדות יונה אמיל בעמ' 81 ו- 84).
69. מתברר כי גם התובעים מבצעים נסיעות עם שוברים וכי גם להם העבירו נהגים נסיעות בשוברים שלא באמצעות סדרן התחנה (ראו עדות אלי דרעי עמ' 138 שורות 8-10 ביחס לנסיעות שלא באמצעות הסדרן אלא באמצעות הווטסאפ, ובעמ' 140 ביחס לנסיעות בשוברים; עדות מומי דרעי עמ' 54- 56 שם הוא מציין כי עד לתחילת ההלכים בתיק זה היה מקבל נסיעות רבות ולדבריו היה "מלך").
70. התובעים ביקשו להסתמך גם על "חוות דעת" שערך עבורם העד לירון הבר (ת/3). העד לירון הבר הבהיר כי הוא סטודנט בטכניון הלומד תכנות. לבקשת התובעים הכין עבורם תכנה אשר חילצה נתונים ממסמכים שהועברו לתובעים וערכה אותם בטבלה (סעיף 5 לת/3). בהתאם, כך נטען, אפשר ללמוד על היקף הנסיעות בשוברים של כל מונית, את התמורה ששולמה ואת סיכום התשלומים לכל מונית.
71. עדות זו אינה יכולה להועיל לתובעים. ראשית, העד לירון הבר אינו עד מומחה. גם על פי עדותו זו התכנה היחידה שהכין לאחרים (עמ' 47). דבריו הובאו בתצהיר ולא נערכו בחוות דעת. שנית, העד עצמו הבהיר כי עשה רק בדיקה מדגמית. את התכנה התקין במחשב של באת כוח התובעים והיא זו שחילצה את הנתונים (ת/3 סעיף 6). לבסוף ציין כי לא ברור איזה מידע ואילו נתונים הוזנו לתכנה, ולא ברור האם ניתן להסיק מסקנה כלשהי מהבדיקה. אין כל התייחסות למשתנים השונים של הנהגים (כגון מספר שעות עבודה, מספר נהגים למונית וכדומה), לסוגי הנסיעות של כל נהג וכדומה.
72. התובעים ניסו לבסס טענותיהם גם על היקף ההכנסות השונה אצל הנהגים למיניהם (ראו סעיף 202 ואילך לת/13, ותצהירו של הבר). גם הסתמכות זו אינה מספקת כדי להצביע על פגם כלשהו בחלוקת הנסיעות בין הנהגים. ראינו כי חלק מהנהגים עובדים גם בעבודות אחרות שאינן נהיגה (ראו למשל עד התביעה רוני חסין, שעבד גם כנהג מונית וגם בעירייה). ישנם נהגים שעובדים גם כנהגים בתחנות אחרות או בהסדרים נפרדים (עדות אהוד הולנד, בעמ' 95). ישנם נהגים שמעסיקים במונית נהגים שכירים, והמונית עובדת 24 שעות ביממה וישנם נהגים שעובדים מספר שעות מוגבל ביום (ראו ההפניות בסעיף 59 לעיל). במצב זה לא ניתן ללמוד מסיכום ההכנסות על קיפוח של נהג כלשהו.
73. התובעים צירפו את חוות דעתו של רו"ח י' ואקנין (ת/4). רו"ח ואקנין סמך את חוות דעתו על הנתונים שהתקבלו על ידי באת כוח התובעים על פי התכנה שהכין הסטודנט לירון הבר (עמ' 48 – 49). רו"ח ואקנין ערך השוואה בין הכנסותיהם של התובעים להכנסות של מר כדורי לוי, מר יוסי שמו, חברת לוי את שמו בע"מ, מר מרציאנו וגורמים נוספים, שהוגדרו על ידו כ"מקורבים".
74. מעיון בחוות דעתו ומתשובות העד בבית המשפט עולה כי למעשה לא ערך כל "חוות דעת" אלא רק סרק בטבלאות וגרפים נתונים שהוצגו לו על ידי התובעים (עמ' 49). העד כלל לא בדק את נכונות ואמינות הנתונים שנמסרו לו (שם).
75. בטבלאות אלו ובגרפים שהוצגו אין שום דרך להגיע למסקנה אותה מבקשים התובעים להסיק. כך למשל יש השוואה בין הכנסות כל אחד מהתובעים, להכנסותיו של כדורי לוי, אלא שהכנסות כדורי לוי מבוססות על שתי מוניות – או שני מספרים. בהשוואה ליוסי שמו אין התייחסות לכך שליוסי שמו 5 מוניות – או מספרים. יש גם פערים עצומים בין הכנסותיהם של התובעים. כך למשל הכנסות דרעי עולות לאין שיעור על הכנסותיו של ביטון, ואין כל הסבר לכך. אם התובעים כולם קופחו, הרי שהדבר צריך למצוא ביטוי באופן דומה אצל כולם.
76. זאת ועוד, במרבית השנים הכנסותיו של דרעי עלו על הכנסותיהם של כל שאר הנהגים מכל אחת מהמוניות שלהם. רק ההכנסה המצטברת מכל המוניות עלתה על הכנסתו של דרעי. אין בחוות דעת כל התייחסות לכך ולמשמעות הדברים לגבי טענת הקיפוח. המסקנה המתחייבת היא שבחוות דעתו של רו"ח ואקנין אין שום תועלת להכרעה בטענת הקיפוח.
77. התובעים צירפו עדויות רבות של נהגים, לרבות תמלולי שיחות שנערכו בין הנהגים לבין חוקר פרטי שהציג עצמו כנוסע והקליט את השיחות עם הנהגים. שיחות שבין נהג מונית לבין חוקר שהציג עצמו כלקוח אינן יכולות לשמש בסיס להוכחת הקיפוח. תלונות של נהגים לפני לקוחות במסגרת שיחה בין נהג ולקוח אקראי, אינה יכולה להוות תחליף לעדות. ודוקו, חלק ניכר מהנהגים עומתו בדיון עם הדברים שאמרו לחוקר וחזרו בהם ממה שנאמר לחוקר (ראו למשל עדות שלום אוסיפוב, עמ' 65; עדות דוד כהן בעמ' 92).
78. חלק מהנהגים שזומנו ציינו בעדותם כי הם חשים בקיפוח וכי בחלוקת הנסיעות ניתנת עדיפות לגורמים המקורבים להנהלה (ראו למשל עדות מומי דרעי, עמ' 54; עדות נתן אשכנזי בעמ' 187). לעומת זאת, חלק מהנהגים, גם כאלו שזומנו לעדות על ידי התובעים עצמם העידו כי אינם מוצאים כל פגם בחלוקת הנסיעות וכי אינם חשים בקיפוח כלשהו (ראו למשל עדות וקנין עמ' 75, עדות אמיל יונה עמ' 84, עדות מרציאנו עמ' 90, עדות דוד כהן עמ' 94, עדות הולנדר עמ' 103, עדות אבי עזר עמ' 111).
79. דומני כי בסיכום כל הראיות בעניין חלוקת הנסיעות ניתן להגיע למסקנה כי במבנה התחנה ובסוג הפעילות של התחנה, אין כל אפשרות מעשית לחלק נסיעות בשוויון מלא. היקף המשתנים בכל הזמנה, סוגי הנסיעות השונות, רצונותיהם השונים של הלקוחות ורצונותיהם של הנהגים, סוגי המוניות וכדומה, אינם מאפשרים לבצע חלוקה שוויונית של הנסיעות. תפקידם העיקרי של סדרני העבודה היא להבטיח מתן שירות טוב, מהיר ויעיל ללקוחות, ועל כן עליהם להתאים את חלוקת הנסיעות לתכלית זו (ראו דברי אבי אבוטבול עמ' 153).
80. אף כי לא ניתן לשמור על שוויון מלא בחלוקת נסיעות, אין פירושו של דבר כי חלוקת הנסיעות יכולה להיעשות ללא כל מגבלה. חלוקת נסיעות צריכה להיעשות באופן הוגן ותם לב, תוך שמירה על זכותם של הנהגים המשלמים את מיסי התחנה להתפרנס. כך ברור כי על הסדרנים לחלק את הנסיעות על פי שיקולים עניינים לטובת מתן שירות ללקוחות, להימנע מהעדפה מכוונת של נהגים מקורבים על פני נהגים אחרים, להימנע מהפליה מכוונת של נהגים מסוימים, והכול תוך שמירה על כבודם של כל הנהגים בתחנה.
81. מהעובדות שהתבררו בהליך זה לא שוכנעתי כי חלוקת הנסיעה אינה הוגנת ואינה עניינית, וכי הסדרנים מחלקים נסיעות מתוך הפליה מכוונת של מי מהנהגים, לרבות של התובעים. שוכנעתי כי הסדרנים פועלים על פי מיטב שיקול דעת, בהתאם לנסיעות המשתנות והמורכבות הנדרשות באספקת השירותים המיטביים ללקוחות. גם אם במקרה כזה או אחר ניתן היה לפעול אחרת, וגם אם פה ושם טעו הסדרנים בשיקול דעתם, אין בכך די כדי לקבוע כי החלוקה מקפחת מי מהנהגים או מבעלי המניות בחברה. זאת ועוד, אין לפניי שום ראיה כי מי ממנהלי החברה מתערב בחלוקת הנסיעות או כי ניתנו הנחיות כלשהן לסדרנים להיטיב עם קבוצה מסוימת של נהגים או לקפח קבוצה אחרת. הסדרנים העידו, ועדותם לא נסתרה, כי לא קיבלו הנחיות שכאלו (סעיף 19 לנ/1 וחקירתו מיום 6/3/2022; עדות יוסף ספיר מיום 6/3/2022).
82. לאור כל האמור, מתחייבת המסקנה כי טענתם של התובעים כי חלוקת הנסיעות מבוצעת באופן המקפח את זכויותיהם כנהגים או כבעלי מניות דינה להידחות.
קיפוח בהליכי משמעת
83. התובעים מלינים על כך כי בהליכי המשמעת שננקטו כנגדם פעלה החברה באופן מקפח. התובעים מפרטים את ההליכים שננקטו כנגד דרעי שהושעה לטענתם 4 פעמים, וכן את ההליכים שננקטו כנגד פלג עד להדחתו מהחברה.
לטענת התובעים הליכי המשמעת שננקטו כנגדם הם תגובה של החברה ומנהליה לדרישותיהם ותביעותיהם, ללא נימוקים ענייניים. עוד טוענים הם כי כל הליכי המשמעת שננקטו על פי תקנון 2003, הם בטלים שכן נפלו פגמים בקבלת התקנון.
84. כפי שפורט לעיל, מצאתי כי תקנון 2003 הוא תקנון תקף, ועל כן גם ההוראות בדבר הליכי המשמעת שנכללו בו תקפות. נזכיר גם כי כל התובעים רכשו מניות והחלו חברותם בחברה לאחר שנת 2003, כלומר לאחר שהאסיפה אישרה את תקנון 2003. התובעים ידעו, עם רכישת המניות כי החברה פועלת בפועל על פי תקנון 2003, ולכן אין להם להלין כי ננקטו כנגדם הליכי משמעת על פי אותו תקנון.
85. מהעדויות עולה כי הליכי משמעת ננקטו גם כנגד נהגים אחרים על פי אותו תקנון, כמו למשל העד שלומי מרציאנו שהעיד על העמדתו לדין (עמ' 87; ראו גם עדות הולנדר עמ' 97, ליאת מולנר עמ' 160, עדות ברלין עמ' 169).
86. מתברר גם כי חלק מהתובעים נבחרו במהלך השנים לתפקידים שונים בהנהלת החברה. כך למשל ביטון נבחר להנהלת החברה בשנת 2012 וכיהן עד 2017 (עדותו עמ' 28, עמ' 30). ביטון גם היה חבר ועדת הביקורת של החברה משנת 2010 (עמ' 29). דרעי התמודד מספר פעמים על תפקיד בהנהלת החברה אך לא נבחר באסיפת בעלי המניות (ראו עדותו עמ' 135, 136).
87. אין ראיה כי בכל התקופה שבה היו התובעים או חלקם חלק מהנהלת החברה, הם העלו טענות כנגד תקפו של תקנון המשמעת, התנגדו להליכי המשמעת וכדומה (פלג אמנם הצהיר כי טען שתקנון 2003 אינו תקף אך אין ראיה כי התנגד להליכי המשמעת או לתקנות המשמעת). אין זאת אלא שהטענות שהעלו בתביעה לגבי תקפם של הליכי המשמעת, הן טענות שהועלו בדיעבד.
88. לגופם של דברים נזכיר, כי החברה הודיעה כי ככל שיהיה צוך תוקם ועדת ערעור על החלטות בענייני משמעת (פרוטוקול מיום 13.2.2019), כי עניינו של דרעי נדון לפני ועדת המשמעת וכי הושגו הבנות בעניינו, ללא צורך בדיון לפני ועדת הערעור. בנסיבות אלו, ברי כי לא הוכח כי הליכי המשמעת שננקטו כנגד התובעים מקורם בניהול מקפח או בניסיון מכוון לפגוע בהם בשל הגשת התביעה. כל מקרה נדון לגופו, ואם לתובעים טענות לגבי תוצאות הליכי המשמעת, אין בכך להצביע על קיפוח כלשהו.
עיון במסמכים
89. לתובעים טענות שונות בנוגע להעמדת מסמכים של החברה לעיונם. טענות אלו התבררו בהליכי הביניים והחברה העמידה לעיונם את כל המסמכים שהתבקשו בהליך. עם זאת, חוזרים התובעים וטוענים כי החברה מונעת מהחברים לעיין בכל המסמכים (ראו גם עדותו של ביטון עמ' 30, 31, עדות פלג עמ' 201, עדות דרעי עמ' 148).
90. מהעדויות עולה כי סוגיית העיון במסמכים גררה בעבר מחלוקות. כך למשל העיד מר הולנדר כי בעבר לא אפשרו לעיין במסמכים אך כיום ההנהלה מאפשרת את העיון (ראו עמ' 96). כדורי לוי הבהיר כי כאשר התבקש לאפשר עיון במסמכים פנה לייעוץ משפטי, אך לא התנגד למתן זכויות עיון (עמ' 191).
דומה כי סוגית העיון במסמכים מצאה את פתרונה במהלך השנים וכיום יש הבנה לגבי זכותם של החברים לעיון במסמכים מסוימים. עם זאת, ראוי להבהיר כמה סוגיות.
91. סעיפים 184 ו-185 לחוק החברות קובעים את העיקרון בדבר זכותו של בעל מניות לעיון במסמכי החברה, וכך נאמר:
184. לבעלי מניות זכות עיון במסמכי החברה המפורטים להלן:
(1) פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, כאמור בסעיף 90;
(2) מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים כאמור בסעיף 129;
(3) מסמך שברשות החברה, כאמור בסעיף 185;
(4) תקנון ודוחות כספיים כאמור בסעיף 187;
(5) כל מסמך שעל החברה להגיש לפי חוק זה ולפי כל דין לרשם החברות או לרשות לניירות ערך, העומד לעיון הציבור ברשם החברות או ברשות ניירות ערך, לפי הענין.
185. (א) בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה:
(1) המסמך נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו-268 עד 275;
(2) בחברה פרטית - אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה.
(ב) החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל מניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה.
92. רואים אנו כי זכותו של בעל המניות לעיון במסמכי החברה אינה בלתי מוגבלת והיא מצומצמת לרשימת המסמכים הקבועים בסעיפים האמורים. יתרה מזאת, לחברה אפשרות להגביל את זכות העיון בנסיבות המיוחדות שפורטו בסעיף 185(ב) לחוק החברות ובהן, על הגנה על סודותיה המסחריים של החברה (ראו רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית (12/1/2016); י' דנציגר הזכות למידע אודות החברה, 16 -17 (2000)).
93. מקור נוסף לזכות העיון מצוי בתקנון 2003. בסעיף 69(ג) לתקנון נקבעה זכותם של בעלי המניות לעיון בהחלטות של האסיפה הכללית ואסיפות ההנהלה וכי אלו "[...] יהיו פתוחים לביקורת החברים חינם אין כסף במשך שעתיים בכל יום עבודה של המשרד".
סעיף 77 לתקנון 2003 מקנה למנהלי החברה סמכות לאפשר, על פי שיקול דעתם, מתן זכות עיון לחברים בפנקסי ובחשבונות החברה, וכך נאמר:
המנהלים יחליטו מדי פעם בפעם איך ובאיזו מידה ובאיזו זמן ומקום ועל פי איזה תנאים או תקנות יהיו כל פנקסי החברה וחשבונותיה או מסמכים פתוחים לבקורת חברים שאינם מנהלים ולחבר שאינו מנהל לא תהיה זכות עיון בכל פנקס או חשבון או מסמך של החברה אלא אם נתנה לו זכות זו על ידי החוק או הודעה לכך מאת המנהלים או על ידי החברה באספה הכללית.
ברי כי על המנהלים, המפעילים את שיקול הדעת למתן זכות העיון בפנקסי ובחשבונות החברה, לפעול בהגינות, בתום לב ולאפשר את העיון לחברים בתנאים ובמועדים שנקבעו, על מנת שכל פעילות החברה תתנהל בשקיפות, הכל בכפוף להטלת מגבלות לשמירת זכויות החברה כאמור בסעיף 185(ב) לחוק החברות כמפורט לעיל.
94. הנתבעים אינם כופרים בזכות העיון של החברים ומדגישים כי לצורך הגנה על סודותיה המסחריים של החברה, כמו מחירי הנסיעות שנקבעו עם לקוחות, נקבע מנגנון לגילוי מסמכים. בהתאם מועבר כל המידע לחברי ועדת הביקורת המפקחים על פעילות החברה (עדות מוטי אשכנזי, בעמ' 124). הדו"ח השנתי עומד לעיון החברים ובאסיפה השנתית מתייצב רואה החשבון ונותן סקירה של הדוחות (עמ' 119).
95. דומה כי כל עוד יעמדו לעיון החברים כל המסמכים כמפורט בסעיפים 184, 185 לחוק החברות ובסעיף 69(ג) לתקנון, וכי העיון במסמכים המפורטים בסעיף 77 לתקנון יימסרו לעיון במגבלות סבירות שייקבעו על ידי האסיפה וההנהלה, אין בכך כל פגם ולבטח אין בכך להצביע על קיפוח. ברי שאסיפת בעלי המניות יכולה לקבוע מנגנון עיון אחר, נרחב יותר או מצומצם יותר, ובלבד שתישמר לבעלי המניות האפשרות לפקח על עסקי החברה ולקבל באסיפת בעלי המניות החלטות מושכלות. מכל מקום, אין במנגנון שנקבע וחל על כל בעלי המניות כדי להעיד על קיפוח של התובעים או מי מהם.
טענות לגבי החלטות החברה
96. בתביעתם טוענים התובעים לאי סדרים בניהול אסיפת בעלי המניות מיום 3/8/2017 שבה מונה כדורי לוי לשמש כמנהל החברה.
איני מוצא מקום לדון בטענות לגבי אי סדרים, מינוי יו"ר לאסיפה וכדומה, שכן חלפו כבר מספר שנים, ומאז אותה אסיפה נערכו אסיפות נוספות, הנהלת החברה נבחרה שוב וברי שאין כל עילה עניינית להחזיר את "הגלגל" לאחור ולבטל את ההחלטות ואת כל מה שנעשה על ידי ההנהלה שנבחרה.
תשלומים לתחנה ולבעלי המניות
98. לטענת התובעים אי הסדרים בחברה מתפרשים גם על תשלומי מיסי תחנה ותשלומי "פנסיה לגימלאים". את עיקר טיעוניהם הפנו להקלות שניתנו לטענתם למוניות של לוי את שמו בע"מ. התובעים טוענים כי חברת לוי את שמו חויבה בחסר וכי היה עליה לשלם סך נוסף של 894,067 ₪ (סכום משוערך). עוד העלו טענות כנגד תשלומי ה"פנסיה" ל"גמלאי התחנה", דהיינו תשלומים שמשולמים לבעלי מניות שאינם בעלי מוניות ואינם עובדים כנהגים. נטען גם כי ביום 1/1/2018 קיבלה הנהלת החברה החלטה ולפיה על בעל מניות המחזיק במונית אך אינו עובד בתחנה לשלם 1/3 ממסי התחנה. החלטה זו, לטענת התובעים, אינה חוקית ודינה להתבטל.
98. משלל העדויות עולה כי החברה נוהגת לפעול בכל הנוגע למסי התחנה כדלקמן: כל בעל מונית משלם לתחנה מסי תחנה בסכום קבוע; בעלי מוניות שהם גם בעלי מניות משלמים סכום מופחת; בעלי מניות שאינם בעלי מונית מקבלים תשלום חודשי המשקף בקירוב את ההנחה הניתנת לבעלי מניות המשלמים מסי תחנה. ההנחה במסי התחנה והתשלום לגמלאי התחנה מהווים למעשה הטבה לבעלי המניות ודרך לחלוקת משאבי החברה.
99. מהמסמכים שהוגשו, ובשים לב לעדויות שנשמעו, לא ניתן להגיע למסקנה כי חברת לוי את שמו משלמת מסי תחנה מופחתים שלא כדין. כפי שעולה מעדותו של העד רו"ח מוסטפא, ומרשימות המסים ששולמו (מוצגים ת/10-ת/12), ניתן לראות כי מספר המוניות שהיו בהחזקת חברת לוי את שמו ואשר פעלו בתחנה השתנה (עמ' 118-117). עוד העיד העיד כי במוניות של לוי את שמו נוהגים מספר נהגים, ולכן אין לחייב אותה במסי תחנה לפי מספר הנהגים אלא לפי מספר המוניות (עמ' 119).
בטענותיהם ובחישוביהם התייחסו התובעים למספר הנהגים ולא למספר המוניות, וכפי שהובהר, מסי התחנה משולמים בגין הבעלות במונית ולא לפי מספר הנהגים העובדים על כל מונית. התובעים לא ערכו חוות דעת מפורטת שבוחנת את נתוני האמת, כלומר מספר המוניות בכל חודש והיקף תשלומי מסי התחנה, ולכן אין לשעות לטענתם בדבר החיוב בחסר של מוניות לוי את שמו או בדבר היקף החוב.
100. עם זאת, מהעדויות התברר כי מנהלי התחנה מעניקים מעת לעת הנחות בתשלומי מסי תחנה (ראו למשל עדות נחום שמו בעמ' 226; עדות כדורי לוי בעמ' 196; עדות אשכנזי בעמ' 184; עדות יוסי שמו בעמ' 175). העדים הסבירו כי ההנחות ניתנו מטעמים ענייניים, כגון שהותו של נהג בתקופת מחלה, ימי אבל, השבתה של רכב, נסיעה לחו"ל וכדומה. עוד עולה כי המנהלים ראו עצמם מוסמכים, על פי החלטות ההנהלה, להעניק הנחות (עדות כדורי לוי, עמ' 196).
101. איני סבור שניתן להסיק מהאמור קיפוח של התובעים, אולם דומה כי מקום שבו מוענקות הטבות והנחות לחלק מהנהגים בתשלום מסי התחנה, יש לקבוע אמות מידה ברורות למתן הנחות שכאלו. הותרת ההחלטה למתן הנחות לשיקול דעת בלעדי של מנהלי החברה, עלולה להביא למתן הטבות בלתי שוויוניות וליצור תחושה של איפה ואיפה. על כן ראוי כי החברה תקבל במוסדותיה, החלטות מפורטות בדבר אמות המידה למתן הנחות בתשלום מיסי התחנה, בדבר הגורמים המסמכים להעניק הנחות, תקופת ההנחות המרבית ובדבר האישורים הדרושים למתן הנחות.
סוף דבר
102. לאור כל האמור, דינה של התביעה להידחות. לא הוכח כי לבעלי המניות זכות לקבלת ולחלוקת נסיעות באופן שוויוני, ולא הוכח כי חלוקת הנסיעות על ידי גורמי החברה נעשית בדרך שאינה הוגנת או מקפחת קבוצות מסוימות של נהגים. לא שוכנעתי גם כי החברה מתנהלת בדרך שיש בה משום קיפוח אחר של התובעים, בין במסגרת הליכי המשמעת שננקטו כנגדם, הליכי הבחירות או בכל דרך אחרת.
עם זאת, כפי שהובהר לעיל, על החברה להקפיד על מתן זכות עיון במסמכים לבעלי המניות כפי שהובהר בפסקה 95 לעיל, ולהבטיח כי גביית מסי התחנה ומתן הנחות מתשלומי המס ייעשו על פי אמות מידה שיאושרו על ידי מוסדות החברה ובתנאים שייקבעו כמפורט בפסקה 101 לעיל.
103. ההליכים בתיק זה נמשכו זמן רב, כתבי הטענות שהוגשו הכבידו על ניהול הליך יעיל והיקף המסמכים שהוגשו היה רחב מאוד, לעתים קרובות שלא לצורך. התובעים זימנו לעדות עדים רבים, שחלקם תמכו בעמדת הנתבעים דווקא.
בנסיבות אלו, ראוי היה לחייב את התובעים לשאת במלוא הוצאותיהם של הנתבעים. עם זאת, הואיל והתובעים הם בעלי מניות בחברה וכדי לא להרבות מחלוקות, אסתפק בפסיקת הוצאות בסכום מתון יחסית.
104. על כן, אני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 60,000 ₪. כמו כן, יישאו התובעים בתשלום שכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיונים.