בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 32302-11-20 מלמד ואח' נ' מורי
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת שרון גלר
תובעים
1. גיל מלמד
2. רון מלמד
ע"י ב"כ עוה"ד אורי דניאל
נגד
נתבעת אילנה מורי
ע"י ב"כ עוה"ד ארז הס
פסק דין
א. כללי
1. עניינו של הליך זה תביעה כספית ע"ס 3,381,423 ₪, בטענה לקיומו של חוב פתוח כלפי התובעים, בקשר עם עסקאות קונסיגנציה בסחורת יהלומים אשר עלו על שרטון.
2. עתירת התובעים המרכזית הינה לחיובה האישי של הנתבעת - גב' אילנה מורי (להלן: "הנתבעת") בסכום התביעה. זאת, על יסוד החזקתה במועדים הרלבנטיים לתביעה ב- 50% ממניות חברה משפחתית שעיסוקה בתחום היהלומים והיותה דירקטורית רשומה בחברה זו במועדים אלו. האחריות האישית מיוחסת לנתבעת ע"י התובעים בטענה כי התנהלותה בפרשה מקימה להם כנגדה עילות תביעה נזיקיות של רשלנות גזל ומרמה בקשר לחוב בגין סחורת היהלומים מושא ההליך.
3. ראיות התובעים בהליך כללו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע 1 רון מלמד (להלן: "התובע 1" או "מלמד"), וכן מטעמו של מר בן ונטורה (להלן: "ונטורה").
ראיות הנתבעת כללו תצהירי עדות ראשית מטעמה וכן מטעמם של ה"ה דליה ריגלר, עמירם ברזילי, יעקב גיא ויוסף פוריצקי (להלן, בהתאמה: "ריגלר", "ברזילי", "גיא" ו- "פוריצקי"). תצהיר שהוגש מטעם עד הגנה נוסף, מר שלומי נועם, נמחק משהעד לא התייצב למסירת עדותו.
המצהירים מטעם הצדדים נחקרו בחקירה נגדית.
4. להשלמת התמונה מובהר, כי בגין אותה פרשה ואותו חוב כספי נטען נקטו התובעים, תחילה ועוד קודם להגשתו של ההליך דנן, בהליך משפטי כנגד ירדן מורי - בנה של הנתבעת (להלן: "ירדן") וכנגד בעז מורי - בעלה של הנתבעת (להלן: "בעז"), שהינו בעל מניות בחברה המשפחתית במועדים הרלבנטיים לתובענה ומי שערב לחובות ירדן וחברה זו (ת.א.64470-11-19, להלן: "ההליך המקביל"). השתלשלות העניינים בהליך מקביל זה, אשר אף הוא מתברר לפני הח"מ, תסקר בקצרה להלן בקשר לנקודות הממשק בין שני ההליכים.
5. עוד יוזכר להשלמת התמונה, כי בהחלטתי מיום 21.7.21 נדחתה בקשת הנתבעת לסילוק התביעה כנגדה על הסף, תוך דחיית טענותיה לקיומו של השתק עילה בגין ההליך המקביל וקביעה כי למרות קיומה של תשתית עובדתית משותפת בשני ההליכים, הוגש ההליך דנן כנגד בעלת דין שונה ועל יסוד עילות תביעה נטענות שונות, אשר הוכחתן דורשת תשתית עובדתית ומשפטית נוספת ושונה. כן נדחו בהחלטה זו טענות נוספות של הנתבעת – הטענה לקיומו של השתק פלוגתא על יסוד ההליך המקביל, הטענה כי בית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות לבירור התביעה והטענה להעדר יריבות בין הצדדים. לצד זה הודגש על ידי הח"מ באותה החלטה, כי אין בהחלטה זו משום חווי דעה או הכרעה מצד בית המשפט באשר לסיכויי ההליך או המחלוקות לגופן.
6. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו ע"י הח"מ, אלא אם צוין אחרת.
ב. הרקע להליך
7. כאמור, עסקינן בתביעה כספית לפירעון חוב מצטבר, בהקשר למספר עסקאות קונסיגנציה בסחורת יהלומים. מדובר בעסקאות אשר נכרתו בין הצדדים בין השנים 2014-2019.
8. היהלומים סופקו, על פי הנטען בתביעה, לבנה של הנתבעת – ירדן וביסוד התביעה טענת התובעים, כי התמורה עבור אותם יהלומים לא שולמה להם עד היום וכי אף היהלומים עצמם לא הושבו לידיהם למרות דרישותיהם החוזרות בנושא.
9. כאמור, ירדן ואביו בעז, ניהלו במועדים הרלבנטיים את העסק המשפחתי לסחר ביהלומים וזאת באמצעות חברה פרטית משפחתית זרה, שהתאגדה בהונג קונג בשנת 2013, בשם -MORIYA (HK) LTD (להלן: "החברה" או "חברת מוריה").
10. אין חולק עד לחודש נובמבר 2018 הייתה הנתבעת, כאמור רעייתו של בעז ואימו של ירדן, בעלת 50% ממניות החברה וכן דירקטורית רשומה בה.
11. בין הצדדים לפעילות העסקית הנ"ל התנהלו לאורך השנים יחסים עסקיים שוטפים בנוגע למספר עסקאות סחר ביהלומים, כשמתכונת העסקאות כללה, בעיקרו של דבר, את מסירתה של סחורת יהלומים ע"י התובעים בקונסיגנציה לידיו של ירדן, לצורך טיפולו של ירדן במכירתם של היהלומים בחו"ל לצדדים שלישיים, תוך הסכמות בין הצדדים לאורך הדרך בדבר חלוקת עמלות המכירה ביניהם בנוגע לכל עסקה.
12. אין חולק, כי התשלומים שבוצעו לתובעים בגין סחורת היהלומים במסגרת אותן עסקאות בוצעו באמצעות החברה.
13. בחלק מעסקאות אלו, היהלומים שנמסרו אכן נמכרו והתובעים קיבלו תמורה בגינם כמוסכם בין הצדדים, כשכאמור התשלום הועבר ע"י החברה. במקרים אחרים, כאשר היהלומים לא נמכרו, הם הושבו בפועל, בהסכמה, לידיהם של התובעים.
14. בשלב מסוים, יחסי הצדדים ומתכונת הפעילות המשותפת, עלו על שרטון. על-פי הנטען בתביעה, משלב זה ואילך לא שולמה לתובעים התמורה הכספית בגין מספר עסקאות יהלומים פתוחות ואף היהלומים עצמם אשר נמסרו במסגרת עסקאות אלו לירדן, לא הושבו לידי התובעים, למרות דרישות חוזרות ונשנות מצידם.
15. משהחוב בגין עסקאות היהלומים מושא ההליך לא נפרע, ובהעדר מחלוקת באשר לעצם קיומו של החוב, מסר אביו של ירדן, בעז, ערבויות אישיות שלו לפירעון אותם חובות. ואולם, בפועל, בעז לא קיים את חובתו כערב ולא כיסה את החובות הפתוחים.
16. בחודש נובמבר 2019 ובמסגרתו של ההליך המקביל אשר נזכר לעיל, הוגשה ע"י התובעים בבימ"ש זה, תביעה כספית ע"ס 3,391,875 ₪, כנגד ירדן ובועז. זאת, בגין אותו חוב שהינו אף החוב מושא ההליך דנן, שהוגש לבית המשפט רק כשנה מאוחר יותר. עילות התביעה בהליך המקביל, התבססו על טענה לקבלת היהלומים ע"י ירדן ללא תשלום תמורתם או השבתם בפועל, והוגדרו כעילות תביעה מכוח דיני החוזים, דיני השומרים ודיני עשיית עושר ולא במשפט. בהתאם לכך, נתבעו בהליך המקביל סעד כספי בגין היהלומים עצמם לצד פסיקת פיצויים בגין נזקיהם הנטענים העקיפים של התובעים ופגיעה במוניטין ובשמם הטוב. בהליך מקביל זה אף הוטל ביום 3.12.19 צו עיקול זמני בנוגע לנכס הרשום ע"ש הוריו המנוחים של בעז, בטענה לקיומן של זכויות לבעז עצמו בנכס זה (ע"ר 2095-12-19).
17. בהמשך, ובעקבות כניסתו של בעז להליך חדלות פירעון והקפאת כלל ההליכים המשפטיים כנגדו (חדל"פ 38762-02-20), עוכב בירורו של ההליך המקביל בנוגע לבעז (החלטה מיום 26.2.2020). במסגרת הליך חדל"פ זה הוכרעה ע"י הנאמן, בין היתר, תביעת חוב שהגישו התובעים בכל הנוגע לאחריותו של בעז לחוב כלפיהם וכן הוכרעו הליכי ערעור הנוגעים להכרעה זו (עחדל"פ (שלום-ראשל"צ) 34066-05-22, 65675-05-22, 53015-05-22 מורי ואח' נ' ממונה על חדלות פרעון מחוז ת"א ואח' (13.3.23)). ככל הידוע למותב זה, טרם בוצע בפועל תשלום דיבידנד כלשהו לתובעים על חשבון החוב כלפיהם במסגרת תיק חדלות הפירעון של בעז, וככל שיבוצע תשלום כאמור, הוא יקטין, כמובן, את היקף החוב הכולל כלפי התובעים.
18. באשר לנתבע הנוסף בהליך המקביל - ירדן, המתגורר בשנים האחרונות דרך קבע בסינגפור, הומצאה התביעה בהליך המקביל מחוץ לתחום ובהמשך, משירדן לא התגונן מפני הליך זה, ניתן כנגדו ביום 24.9.2020 פסק דין בהיעדר הגנה, בו חויב בתשלום סכום התביעה לתובעים, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד. בהמשך לכך, הוגשה, והתקבלה כפוף לפסיקת הוצאות, בקשת ירדן לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה (החלטה מיום 21.2.2023; בקשת רשות ערעור ברע"א 3151/23 נדחתה בהחלטה מיום 25.4.2023). בהמשך להתפתחויות אלו, ולאחר שירדן חזר בו מבקשתו לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום של התובענה כנגדו, הוגש בהליך המקביל כתב הגנה מטעמו, הושלמו הליכים מקדמיים וניתן צו להגשת ראיות, כך שכיום, לאחר שלל התפתחויות אלו, מתנהל ההליך המקביל כנגד ירדן בלבד, כאשר בירורו טרם הושלם.
19. בין לבין שלל ההתפתחויות הנ"ל בהליך המקביל, הוגש כאמור אף ההליך דנן, העוסק כאמור באותו חוב הנתבע בהליך המקביל, אך התביעה הוגשה הפעם כנגד הנתבעת בלבד, שלא נתבעה בהליך המקביל, וזאת כאמור בטענה לקיומה של אחריות אישית - נזיקית שלה לחוב זה.
ג. טענות הצדדים
20. טענות התובעים -
ההתקשרות בעסקאות מושא ההליך אכן נעשתה עם ירדן, אך התובעים למדו על קיומה של מעורבות ואחריות אישית לחוב כלפיהם אף של הנתבעת, כבעלת מניות ודירקטורית בחברת מוריה. זאת, כעולה מכתב ההגנה שהגיש בעז בהליך המקביל (קודם שהליך זה עוכב כנגדו עקב פתיחת הליך חדלות הפירעון). זו הסיבה לכך, לטענת התובעים, שהתביעה בהליך המקביל לא הוגשה מלכתחילה אף כנגד הנתבעת;
לתובעים קשר אישי חברי מילדות עם ירדן ויחסי אמון עמו. ירדן מצידו ניצל קשרי חברות אלו, הוליך שולל את התובעים והתנהל מולם בדרכי תרמית, תוך גזלת סחורת היהלומים וכספם;
החשבוניות הנוגעות לעסקאות מושא ההליך הינן של החברה, באשר התשלומים בוצעו באמצעותה לאורך יחסיהם העסקיים של הצדדים;
אין הכחשה מצד הנתבעת, ומצד ירדן ובעז, באשר לעצם קיומו של החוב העיקרי מושא ההליך, שתולדתו במספר עסקאות יהלומים בשנים 2014-2016, בשווי נומינאלי כולל של 698,204 דולר – 2,771.347 ₪ למועד הגשת התביעה (לאחר ניכוי סך של כ- 20,000 ₪ בגין תשלום שבוצע וטבעת שיוצרה ע"י בועז עבור התובעים);
נוכח הודאות אלו בחוב והיקפו הכספי הנתון, הרי שממילא, אין כל יסוד לטענת הנתבעת בהליך דנן כי התובעים לא הוכיחו את בעלותם ביהלומים מושא תביעתם. מדובר בטענה מלאכותית ומאוחרת, אשר לא רק שאינה רלבנטית לתחום המסחר ביהלומים בו המחזיק ביהלומים נחשב כבעליהם, אלא שאף לא הועלתה ע"י ירדן או בעז מעולם בזמן אמת ועומדת בסתירה לדפוס העסקי הנמשך בין הצדדים, אשר מעולם לא כלל דרישה ל- "הוכחת בעלות" בסחורת היהלומים באסמכתא חיצונית כלשהי כתנאי להתקשרות בעסקה או כתנאי לביצועו של תשלום בגינה;
אין חולק, כי תמורת היהלומים בעסקאות מושא ההליך לא שולמה לתובעים ואף היהלומים עצמם לא הושבו לידיהם. טענת הנתבעת לחשש כי תביעת חברה בשם וולקן אשר בבעלות התובע 1 כנגד חברת הביטוח הראל כוללת דרישה אף בגין היהלומים מושא ההליך דנן הינה טענת סרק מוכחשת שלא הוכחה, מה גם שתביעת החוב של התובעים בגין החוב כלפיהם בפרשה דנן אושרה בתיק חדלות הפירעון של בעז, בו הנאמן היה מודע לתביעת חברת וולקן מחברת הראל;
במצב הדברים הקיים, לצד ובנוסף על אחריותו האישית של ירדן לחוב האמור מכוח ההתקשרות הישירה מולו, ואחריותו האישית של בעז לחוב זה מכוח ערבויות שמסר לתובעים, הרי שמוטלת אף על הנתבעת, מכוח עילות תביעה אחרות, כבעלת מניות ונושאת משרת דירקטורית בחברה, אחריות אישית לחוב הכספי מושא ההליך;
נסיבות המקרה והתנהלות הנתבעת במרמה וגזל ולכל הפחות ברשלנות במסגרת תפקידה ומעמדה בחברה, מצדיקים את חיובה האישי בפועל בחוב מושא ההליך;
העובדה שהיהלומים אינם בנמצא כיום והנתבעת אף אינה מסוגלת למסור גרסה שלמה וברורה בנוגע להשתלשלות העניינים באשר לכלל סחורת היהלומים מושא ההליך, מדברת בפני עצמה ותומכת במסקנה בדבר רשלנותה של הנתבעת, באשר ברי כי היא לא פיקחה באופן מספק על ביצוען של אותן עסקאות קונסיגנציה מושא ההליך ולא קבעה נהלי עבודה סדורים בהקשר זה;
ככל שהיהלומים הנדונים, או חלקם, אכן הועברו לצד שלישי אשר ביצע בנוגע אליהם תרמית כלפי החברה או נציגיה, כנטען ע"י הנתבעת, הרי שאף בעניין זה האחריות לכך מוטלת, לצד ירדן ובעז, אף על כתפי הנתבעת באופן אישי. זאת, באשר בתור דירקטורית ובעלת מניות בחברה היא התרשלה בכך שאפשרה את מסירת היהלומים לצד השלישי ללא קבלת בטוחה נגדית מתאימה;
לצד טענות אלו לרשלנות הנתבעת, נטען אף למרמה מצדה של הנתבעת, בטענה כי הנתבעת, בעצמה או בשיתוף פעולה עם מי מהחברה או בני משפחתה המעורבים בפרשה, גזלה את היהלומים מהתובעים בהתנהלות מרמה בה הייתה מעורבת באופן אישי;
לתובעים עצמם לא נמסר בשום שלב מי הם אותם צדדים שלישיים, לגביהם נטען כיום בהליך כי ירדן התקשר עמם בנוגע ליהלומים מושא ההליך, ומכל מקום, האחריות להתקשרויות אלו, ככל ואכן נעשו כלל, אינה מוטלת על התובעים והם אינם צריכים לשאת בתוצאותיה;
עדותה של הנתבעת בהליך דנן כללה פרטים וגרסה שנמסרו לה בעיקרם, כך לטענתה שלה, מפיו של בעז. למרות זאת, בעז עצמו לא מסר עדות בהליך כך שממילא אותה גרסה המיוחסת לו בעניינים המרכזיים להליך הינה לא יותר מאשר עדות מפי השמועה, חסרת קבילות או משקל שאין בה כדי להועיל להגנת הנתבעת;
בנוסף לכך, מדובר בגרסה שאף לגופה הינה חלקית ובלתי שלמה, באשר אינה כוללת הסבר בנוגע לגורלם של כלל היהלומים מושא ההליך אשר "נעלמו" ללא הסבר או פירוט ממשי כלשהו, כאשר הנתבעת הציגה גרסה בנוגע לשלושה יהלומים בלבד מתוך כלל היהלומים החסרים שלא הושבו לתובעים והחובות הקיימים בגינם;
הימנעותה התמוהה של הנתבעת להעיד מטעמה בהליך דנן את בני משפחתה - בעלה בעז ובנה ירדן, למרות היותן של עדויות אלו נדרשות ומתבקשות בהיותם של בני משפחה אלו מי שאף לשיטת הנתבעת היו מעורבים מרכזיים בפרשה ומצויים בפרטיה, אומרת דרשני ונזקפת לחובתה של הנתבעת ולביסוס טענות התובעים בדבר אחריותה האישית;
הנתבעת אף נמנעה מהצגת ראיות לביסוס חלקים אחרים בגרסתה וטענותיה והציגה את ראיותיה באופן סלקטיבי ומגמתי. כך, לא הוגשו על ידה דוחות כספיים של החברה לביסוס גרסתה כי לא קיבלה שכר מהחברה במועדים הרלבנטיים. אף חסר ראייתי זה נזקף לחובת מהימנות גרסתה שלא גובתה בראיות אשר הנתבעת יכולה הייתה על נקלה להשיגן ולהציגן;
בניגוד לגרסתה הכבושה של הנתבעת, אשר עלתה לראשונה רק בחקירתה הנגדית, הרי שמעדויות שהוצגו לבית המשפט עולה, כי לא קיימות בעיות כניסה של ישראלים להונג קונג וממילא יש לדחות כבלתי מבוסס ומהימן את הסברה של הנתבעת, לפיו הסיבה לרישומה כבעלת מניות ודירקטורית בחברה הייתה טכנית גרידא ונעשתה למראית עין בלבד, לצורך הקלת פרוצדורת כניסתה לביקורי משפחתה בהונג קונג. וודאי שאין בגרסה זו כדי להסביר, מדוע נדרש רישומה כבעלים של לא פחות ממחצית מניות החברה;
עדויות מטעם התובעים מלמדות, כי אנשי עסקים שונים, שעובדים מול החברה או מול ירדן או בעז, הבחינו בנוכחותה של הנתבעת מספר פעמים במשרדי החברה בהונג קונג בעת ביקוריהם שם, כשהיא ישובה בעמדת עבודה במשרד. עניין זה מלמד אף הוא על היותה של הנתבעת גורם פעיל בחברה ותורם לביסוס אחריותה האישית;
הנתבעת אמנם הציגה גרסה בדבר עבודתה בישראל בתקופה הרלבנטית, אך גרסתה בעניין זה לוקה בחוסר עקביות ובתמיכה לה הוצגה אסמכתא בלתי מספקת בדמות מכתב המלצה ולא תלושי שכר מתבקשים אשר יכולים היו להוכיח את עובדת ותקופת העסקתה באופן מספק. כמו כן, בהתאם לרישומי כניסה/יציאה מישראל שהציגה הנתבעת, היא שהתה בתקופות הרלבנטיות כ-200 ימים בשנה מחוץ לישראל, ואף בכך יש כדי לחזק את המסקנה בדבר מעורבותה בניהול החברה בהונג קונג ואחריותה האישית הנטענת;
התנהלות הנתבעת בנוגע למשכון דירת המגורים שלה ושל בעז לטובת אחיו של בעז, ועיתוי ביצועו של משכון זה - בסמוך להיפרדות הנתבעת מבעלותה במניות החברה והפסקת כהונתה כדירקטורית בה, הכל בתחילת חודש פברואר 2018, אף הם אומרים דרשני באשר לאחריותה של הנתבעת בפרשה;
הנתבעים ספגו הפסד כספי של למעלה מ- 2 מיליון ₪ עקב עסקאות הקונסיגנציה מושא ההליך, לרבות נזקים עקיפים שנבעו מהצורך בנטילת הלוואות לכיסוי חובות, על נזקי הריבית הכרוכים בכך, ונזקי פגיעה במוניטין ושם טוב.
21. טענות הנתבעת -
התביעה כולה הינה בבחינת מקצה שיפורים מלאכותי להליך המקביל, שהוגש במקורו בפרשה מבלי לכלול את הנתבעת או החברה כבעלות דין;
הגשת ההליך דנן הינה בבחינת ניצול לרעה של ההליך המשפטי ונועדה ליצור לחץ על הנתבעת ומשפחתה ביצירת תחליף מלאכותי לתביעה שעוכבה כנגד בעז בשל כניסתו להליכי חדלות פירעון והיות וירדן מתגורר בחו"ל, מה גם שפסק הדין כנגדו בוטל וההליך מולו חזר להתברר;
ההתקשרות העסקית בין הצדדים בנוגע לעסקאות מושא ההליך נעשתה בין ירדן, בעז והתובעים בלבד והתובעים הודו בכך במהלך בירור התובענה, כאשר מסקנה זו נלמדת באופן ברור אף מראיות התביעה (כגון מסרונים שהוחלפו בין הצדדים);
משכך, התובעים מיצו את עילותיהם וטענותיהם בהליך המקביל באותה פרשה, בתביעתם שהוגשה אך כנגד ירדן ובעז, והם מושתקים כיום מכל טענה כנגד הנתבעת בפרשה זו, ומכל מקום יש לדחות טענות אלו כנגד הנתבעת לגופן;
אף לחברת מוריה, כתאגיד, אין כל קשר לעסקאות מושא ההליך, למרות התשלומים באמצעותה;
באשר ליריבות האישית הנטענת מול הנתבעת, כבעלת מניות ודירקטורית בחברה, הרי שמעבר לכך שאף החברה עצמה לא הייתה מעורבת בעסקאות הנדונות, הרי שהחל משנת 2018 הנתבעת אף חדלה מלשמש בעלת מניות ודירקטורית בחברה וממילא אין כל בסיס לטענה בדבר אחריותה האישית ואין כל יריבות מולה בנוגע להליך דנן, אשר הוגש לאחר מועד זה, בחודש נובמבר 2020;
אף קודם למועד סיום החזקתה במניות ורישומה כדירקטורית, הנתבעת לא הייתה פעילה בחברה או מעורבת באופן ממשי כלשהו בניהול עסקיה, לרבות בכל הנוגע לעסקאות מושא ההליך;
הנתבעת הבהירה בעדותה, כי רישום המניות בחברה ומינויה של הנתבעת כדירקטורית נעשו כעניין טכני גרידא, על מנת שהדבר יקל עליה בנמל התעופה בכניסתה להונג-קונג בעת ביקוריה החוזרים אצל בנה ונכדיה, אשר אותה עת התגוררו בהונג קונג;
לנתבעת אף אין כל ידע אישי או ניסיון מקצועי בתחום היהלומים או במסחר ועסקאות קונסיגנציה. הנתבעת חיה ועבדה בישראל במועדים הרלבנטיים ולמעט ביקורי משפחתה בהונג קונג אין לה כל קשר או מעורבות בניהול ופעילות החברה;
אי מעורבותה של הנתבעת בעסקאות מושא ההליך, בכל היבט שהוא, שומט ממילא את הקרקע לכל טענת רשלנות או מרמה אפשרית כלפיה;
הרשלנות בפרשה הינה נחלתם של התובעים עצמם, אשר לא דרשו מבעז או מירדן או מהחברה, שהינה חברה זרה על כל המשתמע מכך, כתבי התחייבות או בטוחות ממשיות אחרות כלשהן בקשר לעסקאות עמם ולסחורת היהלומים שמסרו לידיו של ירדן;
התובעים התקשרו בעסקאות הנדונות מרצונם החופשי ובמתכונת שבה ביקשו לנהל את עסקיהם, כך שהאחריות לכל סיכום וסיכון עסקי או כספי שנטלו על עצמם הינה שלהם בלבד, ומכל מקום - וודאי לא של הנתבעת באופן אישי;
בית המשפט בישראל נעדר סמכות להרים את מסך ההתאגדות בנוגע לאורגן בחברה זרה שלא התאגדה בישראל. זאת, בפרט מקום בו החברה הזרה לא צורפה כנתבעת לתביעה הן בהליך זה והן בהליך המקביל ואף לא הוגשה מטעם התובעים חוות דעת בעניין הדין הזר לביסוס אפשרות להרמת מסך בנסיבות אלו;
בעל מניות או דירקטור בחברה אינו בסטטוס מנהלה של החברה ואינו אחראי על ניהולה השוטף בהתאם לחוק החברות ולכן אף מטעם זה אין יסוד לתביעה להרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבעת או לכל טענה לאחריות אישית של הנתבעת בפרשה;
התובעים וודאי שלא עמדו בנטל ההוכחה המוגבר הנדרש לביסוס עילת התרמית ולא הניחו מסד עובדתי או גרסה ממשית מינימלית להוכחת יסודות עילת התרמית כנגד הנתבעת;
התובעים אף לא הוכיחו את עצם בעלותם ביהלומים מושא ההליך.
ד. דיון והכרעה
22. ראשית מובהר, למען הסדר, כי למרות חזרתם של הצדדים בסיכומיהם על טענות בעניין המחלוקות ביניהם בשאלות נאותות הפורום בישראל לבירור התביעה כנגד הנתבעת, קיומם של השתקי עילה ופלוגתא וכו', הרי שפסק דין זה לא יעסוק בטענות אלו, באשר אלו כבר נדונו והוכרעו בהחלטתי מיום 21.7.21 ועמדתי בעניינים אלו נותרה על כנה מהטעמים אשר פורטו בהחלטה זו.
23. עוד מובהר, כנקודת מוצא לדיון והכרעה בטענות הצדדים, כי בין הצדדים לא קיימת מחלוקת ממשית בשאלת עצם קיומו של החוב מושא ההליך או סכומו וכי המחלוקת המרכזית ביניהם בהליך דנן נוגעת לשאלת אחריותה האישית של הנתבעת לחוב זה. כאמור, עילות התביעה כנגד הנתבעת על בסיסן נטען לאותה אחריות אישית, הינן כאמור לעיל טענות לרשלנותה, כאורגן בחברה, באי פיקוח מספק על ההתנהלות בנוגע ליהלומים מושא ההליך וכן טענות למעורבותה במעשי תרמית בנוגע ליהלומים הנדונים.
24. אף דפוס היחסים העסקיים בין הצדדים לאורך שנות הפעילות העסקית המשותפת, לרבות בעסקאות מושא ההליך, הוכח לפני בגרסאות הצדדים כמתואר לעיל, כאשר מדובר בדפוס פעולה אשר בעיקרו התבסס על החזקה ומסירה בפועל של היהלומים ע"י התובעים או מי מהם ללא דרישה להוכחת בעלות באופן נוסף. דפוס זה, למעשה, אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, ומכל מקום לא הוכח לפני דפוס פעולה אחר כלשהו ע"י הנתבעת, ודי בכך לטעמי כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענת הנתבעת, שאף נטענה בשפה רפה, כי התובעים לא הוכיחו בעלותם ביהלומים מושא ההליך.
25. כן יחודד, כי התובעים אינם טוענים לאחריותה האישית של הנתבעת מכוח דיני הרמת מסך, ולא עתרו בגדר תביעתם בהליך דנן להרמת מסך ההתאגדות של החברה, אלא שכאמור הם הגישו תביעתם אך על יסוד עילות תביעה וטענות לאחריותה האישית של הנתבעת, כבעלת מניות ואורגן בחברה במועדים הרלבנטיים להליך וכמי שהתנהלה ברשלנות ואף בדרכי מרמה וגזל. משכך, ולמרות התייחסותה של הנתבעת לנושא הרמת מסך בסיכומיה, אין מקום וצורך להידרש בפסק דין זה לשאלת האפשרות או העדר האפשרות להרמת מסך במקרה דנן, בו מדובר בחברה זרה, שלא נתבעה בהליך דנן.
26. ומכאן, לגוף העניין.
27. כנקודת מוצא יוזכר, כי מסגרת הדיון הנורמטיבית לבחינת עילות תביעה וטענות בדבר אחריות אישית של בעל מניות ודירקטור בתאגיד בגין עוולות נזיקיות מוסדרת בדין ובפסיקה. בסע' 46 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") מפורטים האורגנים בחברה - האסיפה הכללית, הדירקטוריון והמנכ"ל, בסע' 53(א) לחוק זה נקבע, כי חברה חבה באחריות בנזיקין על עוולה שבוצעה בידי אורגן שלה ובסע' 54(א) לחוק נקבע, כי אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן של החברה לחברה עצמה, כדי לגרוע מאפשרות הטלתה של אחריות אישית על כתפיו של האורגן, מקום בו אחריות כאמור הייתה קיימת אלמלא אותו ייחוס של פעולותיו לחברה.
היינו, הטלת אחריות אישית על אורגן בחברה הינה אפשרית, באותם מקרים בהם ימצא, בהתאם לדיני הנזיקין, כי אותו אורגן אכן היה מעורב באופן אישי בביצוע עוולה נזיקית בקשר למילוי תפקידו בחברה, כאשר כאמור, במקרים אלו - עובדת החזקתו בתפקיד אורגן בחברה וייחוס אפשרי של פעולותיו אף לחברה עצמה, לא די בהם כדי להגן על האורגן מפני חשיפה אישית אפשרית זו.
באשר לדרכי הוכחתה הנדרשות של אחריות אורגן כאמור, נקבע בפסיקה כי נדרשת הוכחתם של שני תנאים מצטברים - יסוד נפשי של מודעות וכוונה של האורגן למעורבות באירועים הנדונים שגרמו לנזק וכן מעורבותו האישית של האורגן בפועל באירועים אלו וקשר סיבתי בין מעורבות זו לבין קרות הנזק הנטען. לצד זה נקבע, כי ככלל יש לשמור על עקרון אחריותה המשפטית הנפרדת של החברה שבה מכהן האורגן הנתבע וכי עצם הקושי בהגשת תביעה כנגד החברה, או הקושי להיפרע ממנה, אין בו כשלעצמו כדי להצדיק הטלת חבות ואחריות אישית על אורגן בחברה (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח (5) 662; ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ' יואל אורן ואח', פ"ד לה (4) 253).
עוד תצוין עמדה לפיה, לצורך הגשמת תכלית סעיף 53(א) לחוק ובטרם הטלת אחריות אישית על אורגן בחברה, יש ראשית להטיל אחריות על החברה. ראה, למשל, בספרה של המלומדת הדרה בר-מור, דיני תאגידים כרך ג האוניברסיטה הפתוחה , 66 (2009): "המבנה העובדתי משקף בן–אדם שמבצע פעולה מזיקה. אם המבצע פועל בשירותה של חברה, קיימות שתי כתובות להטלת אחריות: המבצע עצמו, והחברה שבשירותה הוא פועל. השלב הראשון הוא שלב הטלת אחריות על החברה: כדי להגשים את הרעיון הבסיסי של אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, מוטלת, בראש וראשונה, חבות על החברה שהפעולה המזיקה בוצעה בשירותה. בשלב השני נבחנת הטלת חבות על המבצע עצמו".
28. המסגרת הנ"ל רלבנטית, כמובן, לשתי העוולות הנזיקיות אשר בגינן מבקשים התובעים להטיל על כתפי הנתבעת, כאורגן בחברת מוריה, אחריות אישית בפרשה – עוולת הרשלנות ועוולת התרמית.
29. לגוף המקרה דנן, לאחר ששקלתי את תמונת הראיות הכוללת שהוצגה לפני ואת טענות הצדדים, על רקע המסגרת הנורמטיבית המחייבת הנ"ל, אני מוצאת כי התובעים לא הוכיחו, ולו בדוחק, מי מעילות תביעתם, תרמית או רשלנות, לביסוס אחריותה האישית של הנתבעת כלפיהם בפרשה מושא ההליך.
30. טעמי בעניין זה יבוארו להלן.
31. ראשית יוזכר ויובהר, כי לגרסת התובעים, התקשרותם בעסקאות היהלומים מושא ההליך ואף התנהלותם לאורך הדרך בביצוען של אותן עסקאות, נעשו מול ירדן באופן אישי, ולא מול החברה, תוך שירדן הינו מי שלו מיוחסת ע"י התובעים אחריות למחדלים שהביאו לכישלון העסקאות ונזקי התובעים. גרסתם של התובעים בעניין מרכזי זה הוצגה תחילה בתביעתם בהליך המקביל ובהמשך, בהליך דנן.
32. התובעים אמנם טענו בתביעתם בהליך דנן, כי למרות גרסתם זו בדבר התקשרות והתנהלות מול ירדן (ובעז כערב), הרי שהם למדו על טענות למעורבות החברה בהתקשרות וניהול העסקאות מושא ההליך, וזאת, לראשונה, מכתב הגנתו של בעז בהליך המקביל (שהוגש קודם לכניסתו להליך חדלות הפירעון ועיכוב ההליך המקביל בכל הנוגע אליו). הם אף טוענים, כי בעקבות גרסת הגנה זו של בעז בהליך המקביל, הונח הבסיס להגשת תביעתם כנגד הנתבעת בהליך כאן, כאורגן בחברה. ואולם,
33. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, גם אם זו גרסת ההגנה מפיו של בעז בהליך המקביל, הרי שזו אינה גרסת ההגנה של הנתבעת בהליך דנן, אשר הבהירה באופן עקבי, כי למיטב ידיעתה ההתקשרות מול התובעים נעשתה ע"י ירדן באופן אישי ולא ע"י החברה. גרסתה זו של התובעת תואמת, למעשה, את גרסתם של התובעים עצמם, הטוענים לאורך כל הדרך להתקשרות ישירה שלהם מול ירדן, בכובעו האישי, וזאת לגבי כלל העסקאות בין הצדדים לאורך השנים, לרבות העסקאות מושא ההליך. שנית, וזה העיקר לטעמי בנקודה זו, ביסוד כל הליך משפטי ניצבת גרסת בעל הדין התובע, עליה מושתתות עילות תביעתו. גרסה זו, כידוע, אינה יכולה לכלול טענות עובדתיות חלופיות, וודאי לא בהקשר לעניינים מרכזיים הניצבים בלב התביעה. היינו, התובעים עצמם יכולים להחזיק בגרסה עובדתית אחת בלבד, מטעמם שלהם, בנוגע לשאלה המרכזית בדבר זהות הגורם שהינו מי שעמו התקשרו בעסקאות מושא ההליך וזהותם של מי שאחראים כלפיהם להשבת היהלומים או תשלום תמורתם ולנשיאה בנזקיהם בפרשה. כאמור, התובעים טוענים לכל אורך הדרך, בשני ההליכים, כי התקשרותם נעשתה מול ירדן באופן אישי וכי מולו, ולא מול החברה, הם התנהלו לאורך הדרך בכל הנוגע לעסקאות אלו. על יסוד גרסתם זו אף תבעו, באופן אישי, אך ורק את ירדן (כאחראי ישיר) ובעז (כערב) ונמנעו מהגשת תביעה כלשהי כנגד החברה, הן בהליך המקביל והן בהליך דנן.
34. מובהר, כי התובעים אף לא ביקשו לתקן את תביעתם בהליך המקביל לאחר שלמדו על גרסת הגנתו של בעז שטען להתקשרות עם החברה בעסקאות הנדונות (וגרסתו הדומה של ירדן בכתב ההגנה שהוגש מטעמו לאחרונה בהליך המקביל), ולא עתרו לתיקון טענותיהם או להוספת החברה כבעלת דין נתבעת בהליך המקביל. כאמור, אף בהליך דנן, שהוגש כביכול בעקבות טענות ההגנה של בעז בהליך המקביל בדבר היות ההתקשרויות עם החברה, התובעים לא הירפו מגרסתם העקבית בדבר נסיבות ההתקשרות וזהות הגורם עמו התקשרו (הנדרשת להם כמובן לצורך התנהלות בהליך המקורי המקביל הפתוח כנגד ירדן) ולא כללו טיעון עובדתי השונה, וודאי לא באופן ממשי, מהגרסה עליה מושתת ההליך המקורי המקביל, לפיה התקשרותם החוזית בעסקאות מושא ההליך נעשתה מול ירדן באופן אישי.
35. אכן, באופן עקרוני יתכן מצב דברים, שבו ההתקשרות החוזית נעשתה מול גורם מסוים, בעוד שהאחריות לנזקי התובע מהפרת ההתחייבויות כלפיו בגין אותה התקשרות תוטל על גורם אחר (בנוסף או ללא הטלת אחריות על המתקשר החוזי, בהתאם לנסיבות כל מקרה). כן יתכן, כי בעת הגשת הליך משפטי נעלמו מעיניו של תובע עובדות מסוימות, כגון בנוגע למעורבותו או אחריותו של גורם נוסף בפרשה, עובדות אשר נודעו לו רק מכתב ההגנה, כפי שנטען במקרה דנן. ואולם, במצב דברים זה, מצופה מתובע, במידה והוא מקבל את הטיעון העובדתי החדש שהובא לידיעתו על ידי הצד שכנגד ומשלים עמו, לבקש לתקן את כתב תביעתו וזאת לעניין גרסתו בכתבי הטענות מטעמו ובעיקר – לצורך שינוי או הוספת בעל דין נתבע לתביעתו. מכל מקום, בעת הכרעה בהליך עצמו (להבדיל מהכרעה בבקשה לסילוק על סף ששיקוליה שונים), אין לקבל טיעון עובדתי שאינו קוהרנטי ועקבי מפיו של בעל דין.
36. במילים אחרות, אין לקבל טענות תובע, הטוען לפני בית המשפט טיעון מעין זה – 'לגרסתי, ההתקשרות הייתה עם פלוני והוא גם מי שהפר את ההתקשרות עמי, נהג כלפי בחוסר יושר והגינות ועליו לשפות אותי בגין נזקי עקב כך; ואולם, כיוון שאותו פלוני טוען, כי ההתקשרות לא נעשתה עמו אלא עם חברה שקשורה אליו, ולמרות שאיני מקבל טענות אלו בהליך מול פלוני, נקטתי בהליך משפטי נוסף, כנגד אורגן בחברה, ובו אני טוען לאחריותה שלה, וזאת תוך שאני ממשיך לאחוז בגרסתי העובדתית המקורית לאחריותו של פלוני'.
37. ודוק. אין מדובר בטיעון עובדתי משלים, או בטיעון משפטי חלופי, שהינם אפשריים. מדובר בטענות עובדתיות שונות, שאינן מתיישבות זו עם זו. שהרי, תובע הסבור כי פלוני הינו מי שאחראי כלפיו, ועומד על גרסתו זו למרות טענות הגנה של אותו פלוני, כיצד זה ישמע בטענה הפוכה ושונה, כי ההתקשרות וההתנהלות אכן נעשו עם החברה וכי משכך, אורגן החברה אף הוא נושא באחריות כלפיו ?
38. יובהר בעניין זה, כי אין אך מדובר בשאלת זהותו של הגורם המתקשר בעסקאות מושא ההליך בלבד, והאם היו אלו ירדן באופן אישי או החברה אשר כרתו את עסקאות היהלומים מושא ההליך מול התובעים או מי מהם. מדובר בטיעון התובעים באשר להשתלשלות האירועים אף לאחר ההתקשרות באותן עסקאות ומסירת סחורת היהלומים על ידם לירדן.
39. כן מובהר, כי האמור לעיל, אף אינו נוגע אך ורק לעובדת אי הגשתה של תביעה אף כנגד חברת מוריה שהינה חברה זרה, אלא למהות הגרסה העובדתית בה מחזיקים התובעים לאורך כל הדרך, בשני ההליכים. שהרי, טענות בדבר עסקאות שנכרתו מול ירדן וטענות בדבר התנהלות מרמה של ירדן ובעז כלפי התובעים בנוגע לעסקאות אלו, תוך הכחשה מלאה של גרסת ההגנה כי העסקאות נכרתו עם החברה ונוהלו על ידה ולא ע"י ירדן בכובעו האישי, טענות אלו אינן מתיישבות עם הגשת התביעה דנן כנגד הנתבעת על יסוד היותה בעלת מניות ודירקטורית בחברה.
40. טיעון וגרסה עובדתיים מפי בעל דין אינם בבחינת עניין "מודולרי" אשר יכול להחליף פנים ושמות לפי הצורך ונדרשים לגביו עקביות והעדר סתירה פנימית, אשר יאפשרו לבית המשפט לרדת לחקר האמת ולהכריע בטענות בעלי הדין, במישור העובדתי והמשפטי. בענייננו, גרסת התובעים כי החברה אינה צד להתקשרות ואף ההתנהלות לאורך הדרך בביצוע אותן עסקאות, על המחדלים הנטענים בהקשר זה, הינה גרסה שייחסה אחריות לירדן, ובזווית מסוימת אף מול בעז (כערב לירדן). גרסה זו אינה מתיישבת עם טיעון עובדתי מאוחר לאחריותה של הנתבעת לאותם מחדלים מכוח היותה בעלת מניות ודירקטורית בחברת מוריה, שלשיטת התובעים איננה צד להתקשרויות בעסקאות היהלומים הנדונות ולחוב הנתבע מכוחן, אלא שמשה כצינור תשלום בלבד. מדובר בלוליינות משפטית שאינה אפשרית, הגובלת לטעמי בשימוש לרעה בהליכי בית משפט.
41. זאת ועוד. כאמור, החברה עצמה, בה שימשה הנתבעת כאורגן ובגין התנהלותה הנטענת כאורגן בחברה היא נתבעה בהליך דנן, חברה זו, לא נכללה כלל בהליכים המשפטיים בהליך המקביל ובהליך זה. התובעים בחרו לתבוע את הנתבעת בלבד וביקשו להטיל עליה אחריות אישית מכוח תורת האורגנים בשל מעשיה ומחדליה הלכאוריים בתפקידה כאורגן בחברה זו. היינו, התובעים, אשר ביקשו לשמר לעצמם את הטענה כי החברה אינה צד להתקשרות וביצועה, מן הסתם לצורך תביעתם האישית בהליך המקביל, דילגו בהליך דנן מעל החברה ואישיותה המשפטית הנפרדת, והם מבקשים לצד הטלת אחריות אישית על ירדן בהליך המקביל, לייחס אחריות לאורגן בחברה, היא הנתבעת, מכוח היותו אורגן כאמור, וזאת למרות גרסתם כי החברה אינה צד אחראי בפרשה, למעט עובדת ביצוע התשלומים באמצעותה בהתקשרויות אחרות. התנהלות זו מצד התובעים טומנת בחובה, לטעמי, כשל לוגי. שהרי, כיצד תוטל אחריות על אורגן בחברה כלפי התובעים, בקשר לפעולותיו או מחדליו בכובעו זה, לצד גרסה כי החברה עצמה אינה קשורה להתקשרות הנדונה ?
42. לו התובעים היו משלימים עם טענת ההגנה בהליך המקביל לפיה העסקאות וביצוען נעשו מול החברה ולא מול ירדן באופן אישי, יתכן וניתן היה לייחס הגיון פנימי כלשהו לעמדתם בהליך דנן כנגד הנתבעת, ולשקול האם הינה אפשרית אף ללא תביעה כנגד החברה עצמה. ואולם, האם יכולה גרסה נמשכת מצד התובעים בדבר העדר התקשרות עם החברה והתנהלות מול ירדן באופן אישי להתיישב עם תביעה כנגד הנתבעת בגין פעולותיה או מחדליה כאורגן בחברה ? אני סבורה, כי התשובה לכך הינה שלילית.
43. למעלה מן הצורך יובהר להלן, כי לא מצאתי ביסוס ממשי לטענות התובעים בדבר אחריותה האישית של הנתבעת כאורגן בחברה, אף לגופן. כידוע, לצורך הטלת אחריות נזיקית על אורגן בחברה יש לבסס לגביו באופן אישי את המבחנים "הרגילים" של דיני הנזיקין להטלת אחריות בעוולות הנטענות והיסודות הנדרשים להוכחתן, ולא די בעצם היותו של נתבע אורגן בחברה (ר' עניין צוק אור לעיל, בעמ' 697; רע"א 7875/06 אמירה זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (נבו 29.11.2009) פסקה 12 לפסק הדין; ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי (נבו 1.8.2010) פסקה 48 לפסק הדין).
44. כאמור לעיל, אין מחלוקת על כך שהנתבעת רשומה כבעלת מחצית ממניות החברה ודירקטורית בה בזמנים הרלוונטיים לתביעה. הנתבעת בעדותה הסבירה כי רישומה כדירקטורית בחברה ובעלת מניות של 50% ממניות החברה מגדירה אותה כתושבת הונג קונג, והדבר מקנה לה אישור מעבר מהיר, וכן מונע ממנה עמידה ממושכת בתורי הכניסה (ר' עדותה של אילנה מורי, עמ' 76 ש' 31-36, עמ' 77 עמ' 1-27). התרשמותי היא, כי מדובר בגרסה כנה ואותנטית ולא מצאתי כי הופרכה. אכן, חלק מעדי התביעה דיווחו בעדותם כי הם עצמם לא נתקלו בעיכובים או קשיי כניסה להונג קונג בביקוריהם שם (עדות גיא, עמ' 63 לפרוטוקול הראשון, ש' 23 -31; עדות ברזילי, עמ' 57 לפרוטוקול הראשון, ש' 25 -31; עדות פוריצקי, עמ' 67 לפרוטוקול הראשון, ש' 24 – 34). ואולם, ראשית עדים אלו, בשונה מהנתבעת, העידו בנוגע לשהות קצרה בהונג קונג, ושנית, כאמור התרשמותי היא מכנות עדותה של הנתבעת בנושא זה, גם אם בפועל לא היה הכרח ממשי ברישום כבעלת מניות לצורך הקלת כניסתה או שהותה שם. יוער, כי עדות מקצועית כלשהי בנוגע לנושא אשרות הכניסה להונג קונג והתנאים השונים הנוגעים לנושא, לא הוצגה מטעם התובעים.
45. כן מובהר, כי איני סבורה, כי התובעים עמדו בנטל השכנוע המוטל על כתפיהם להוכחת טענתם בדבר היותה של הנתבעת גורם פעיל בחברת מוריה. הנתבעת ועדה נוספת מטעמה – גב' ריגלר, העידו בדבר חוסר מעורבות אישית כלשהי של הנתבעת בענייני החברה, מגוריה ועבודתה בארץ בתקופות הרלבנטיות, הגעתה להונג קונג לביקורים משפחתיים בלבד והעדר כל ידע וניסיון בתחום הגמולוגיה – יהלומים (עדות ריגלר בעמ' 52 ש' 11 -12, עמ' 53 ש' 2- 11; עדות הנתבעת בעמ' 79 ש' 11- 14). התרשמתי מעדות אותנטית ומהימנה של הנתבעת והעדה הנוספת בעניין זה. יצוין, כי חקירתה של הנתבעת התמקדה בהיותה בעלת מניות ודירקטורית בחברה ולא בפעילות או מעורבות עסקית אישית שלה בענייני החברה. (ר' למשל עדות הנתבעת בעמ' 75 ש' 12-25 לפרוטוקול הראשון).
46. כנגד גרסת הגנה זו, סמכו התובעים את טענותיהם בדבר מעורבות ופעילות של הנתבעת בחברת מוריה בפועל, על עדותו של עד התביעה ונטורה, אשר העיד כי במספר הזדמנויות בהן ביקר במשרדי חברת מוריה בהונג קונג, הוא פגש את הנתבעת במשרדי החברה, ישובה, לדבריו, בדסק עבודה משרדי והיא אף נכחה בפגישות מסוימות ומסרה לידיו מסמכי הנוגעים לעסקאות יהלומים (עדות ונטורה בתצהירו וכן בעמ' 31 לפרוטוקול השני, ש' 1 -5). אני סבורה, כי לא די בעדות זו בכדי לערער את גרסת הנתבעת לעיל ובכדי להרים את הנטל בנוגע לטענת התביעה המרכזית בדבר מעורבות פעילה של הנתבעת בענייני החברה, כאורגן בה. ראשית, מדובר בעדות ונטורה לגבי מספר הזדמנויות בודדות בשנה בלבד. בהקשר זה יוער, כי בתצהירו נטען למקרים רבים, אך בעדותו בחקירה נגדית הובהר כי מדובר במקרים בודדים. שנית, עדות זו לא נתמכה בראיות או עדויות ממשיות נוספות כלשהן, אשר ניתן היה לצפות כי תובאנה, לרבות גרסאות תובעים מפורטות בנושא, ככל ואכן מדובר במעורבות הנתבעת בענייניהם. שלישית, עדות ונטורה לגופה הינה כללית ובעיקר יש בה כדי ללמד על נוכחות הנתבעת במשרדי החברה וישיבתה הפיזית בנקודה כזו או אחרת במשרד, בעת ביקוריה שאינם מוכחשים, אין בה כדי להעיד בהכרח על היותה גורם פעיל באופן שוטף בחברה.
47. יובהר, כי בנוסף על גרסת הנתבעת וגב' ריגלר, אף העד פוריצקי אישר כי עיקר התקשרותו ומגעיו מול חברת מוריה נעשו מול בעז וירדן או מול עובדת בשם ברניס וכי לא נתקל בגורמים נוספים שם (עדות פוריצקי בעמ' 66 ש' 27 -36, עמ' 67 ש' 1 -19 לפרוטוקול הדיון הראשון). אף עדי ההגנה נוספים – ברזילי וגיא, העידו כי הנתבעת לא הייתה מעורבת בענייני החברה וכי מגעיהם היו מול בעז, ירדן וברניס בלבד וכי לא נתקלו בנתבעת שם (עדות ברזילי בעמ' 56 ש' 17- 27; עדות גיא, עמ' 62 ש' 22- 34).
48. אם לא די בכך, התובע 2 בעצמו העיד באופן עקבי, כי התנהלותו בנוגע לעסקאות מושא ההליך נעשתה רק מול ירדן ולא מול אילנה וכי אין לו ידיעה אישית אודות מעורבות או פעילות של הנתבעת בנוגע לענייני התובעים או בנוגע למעורבות אחרת כלשהי בפעילות החברה. תובע זה אף אישר בעדותו, כי הטיעון הנוגע וקשור לחברה נולד בעקבות כתב ההגנה של בעז בהליך המקביל (ר' תשובה לשאלון סע' 4.1 לתצהיר ההגנה; עדות מלמד בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 28- 30; עמ' 27 לפרוטוקול ש' 7 -28; עמ' 34 לפרוטוקול ש' 30 -35). התובע 2 אף אישר בעדותו, כי למעשה התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מכיוון שהתובעים הבינו כי אין להם מי להיפרע ("לא היה לי ממי להיפרע אז תבעתי את אילנה", עדות מלמד, עמ' 21 ש' 9-12 לפרוטוקול הראשון).
49. במצב דברים זה, הרי שמלבד עצם היותה של הנתבעת בחלק מהמועדים הרלבנטיים לעסקאות מושא ההליך רשומה כבעלת מניות ודירקטורית בחברת מוריה, אני מוצאת כי לא הוכחה לפני מעורבות ממשית כלשהי שלה בענייני חברת מוריה, וודאי לא אחריות אישית שלה כאורגן לחוב כלפי התובעים או נזקיהם. ממילא, לא הוכחו לפני עילות התביעה בגין רשלנות או תרמית המיוחסות לנתבעת בגין מעשים או מחדלים בהקשר לתפקודה כאורגן בחברת מוריה או בגין שיתוף פעולה פסול מצידה עם בני משפחתה ירדן ובעז. הטענות בעניין זה נותרו בסופו של יום כטענות בעלמא, החסרות אחיזה ראייתית ממשית ואינן מתיישבות עם גרסת התובעים המרכזית. לא למותר להזכיר בהקשר זה את רמת ההוכחה המוגברת הנדרשת מבעל דין התובע בעילת תרמית (ע"א 125/89 בלס נ' ערן פילובסקי, פ"ד מו(4)441, פסקה 7; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, פסקה 3).
50. בשולי פסק הדין מובהר, כי אני ערה לטענת התובעים בעניין חסר ראייתי מצד ההגנה. אכן, הנתבעת הסתפקה בהצגת גרסתה שלה כגרסה מרכזית לתמיכה בטענות הגנתה ולא הוצגו לפני בית המשפט עדויות מטעמם של ירדן ובעז, המצויים בפרטי הפרשה ומעורבים בה אישית, אף לשיטתה של הנתבעת עצמה. כמפורט לעיל, העדים הנוספים מטעמה מסרו עדויותיהם בהיבטים אחרים של קו ההגנה. התובעים מבקשים לזקוף חסר ראייתי זה, שהינו לטעמם מכוון ונועד להסתרת התמונה העובדתית המלאה מעיני בית המשפט, כתורם לביסוס תביעתם. עמדתי בעניין זה מורכבת משניים - מחד, אני סבורה, כי אכן מוטב היה שהיו מובאות לפני בית המשפט עדויותיהם של ירדן ובעז אף בהליך דנן, על מנת לתמוך בגרסתה של הנתבעת ולשפוך אור על פרטי הפרשה החסרים. מאידך, יש לזכור כי חסר ראייתי מצד ההגנה אין בו כדי לשחרר את התובעים מנטל השכנוע להוכחת יסודות תביעתם, המוטל על כתפיהם לאורך כל הדרך ואין בחסר זה כדי לטעון את התביעה וראיותיה במה שאין בהם, במקרה דנן – ביסוס גרסת התביעה לעניין מעורבות החברה ו/או הנתבעת כאורגן בה, בעסקאות מושא ההליך, כתנאי הכרחי לכל טענה להטלת אחריות על כתפי הנתבעת. יוער, כי פתוחה הייתה הדרך לפני התובעים לבקש מבית המשפט את זימונם של ירדן ובעז כעדים חיצוניים, לאחר שנוכחו לדעת כי עדויותיהם לא נכללו כעדויות הגנה. משכך, ובהתחשב במכלול נסיבות המקרה, איני מוצאת כי די בחסר ראייתי זה כדי להועיל לתובעים להשלמת החסרים בתביעתם, במישור העובדתי והמשפטי, אשר נדונו לעיל.
ה. סיכום
51. נוכח כלל הקביעות והטעמים לעיל, תוצאת ההליך הינה דחיית התביעה.
52. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.