סעש (י-ם) 57278-08-18 תומר בן יוסף – מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
סע"ש 57278-08-18
סע"ש 57330-08-18
סע"ש 57304-08-18
סע"ש 57298-08-18
סע"ש 57287-08-18

סע"ש 57268-08-18

סע"ש 64571-05-18

14 אפריל 2024

לפני: כב' השופט אייל אברהמי
נציג ציבור (עובדים) מר בעז סנדרוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד כהן

התובעים 1. תומר בן יוסף
2. אריאל הרוש
3. אוהד סיידוף
4. שי חדד
5. רועי זיקרי
6. ברק משה
ע"י ב"כ: עו"ד איציק אבישר ; ערן דגן
–
הנתבעת מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אלעד איזנברג; שני סדוף-פרל

פסק דין
פתח דבר
1. ההליכים שלפנינו מספקים הצצה לעולם הכדורגל בישראל. ששת התובעים בהליכים דנן, אשר הדיון בעניינם נשמע במאוחד, הם שחקני כדורגל מקצועי ששיחקו בשורות הנתבעת, מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (להלן: "מועדון הכדורגל" או "המועדון"). עיקר הטענות שהועלו נוגעות לזכאותם של התובעים לפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). כמו כן, חלק מהתובעים עתרו לתשלום פיצויים על פיטורים שלא כדין בשל מה שנטען להיות התעמרות מצד מועדון הכדורגל וכן בגין הפרשות פנסיוניות.

2. בין כל אחד מהתובעים ומועדון הכדורגל נחתמו במהלך השנים הסכמי ההעסקה לתקופה קצובה, שנערכו על גבי טופס אחיד סטנדרטי שמכונה "טופס הסכם שחקנים", אשר נוסח על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: "ההתאחדות לכדורגל" או "ההתאחדות").
3. בשנת 2018 הגישו התובעים – ה"ה תומר בן יוסף, אריאל הרוש, אוהד סיידוף, שי חדד, רועי זיקרי וברק משה (להלן: "בן יוסף", "הרוש", "סיידוף", "חדד", "זיקרי" ו-"משה", בהתאמה), תביעה נגד מועדון הכדורגל בהתייחס לתקופת העסקתם במועדון.
4. יצוין, כי תחילה הגישו התובעים כתב תביעה מאוחד, וזאת בשל מה שנטען להיות הנסיבות הדומות שעומדות ביסוד הדברים. הגם שהסכמי ההעסקה וסיפור המעשה של חלק מהתובעים דומים ואף זהים בהיבטים מסוימים; הרי שתקופת ההעסקתם, הנסיבות שהביאו לסיומה והתנאים הכספיים שניתנו לכל אחד מהם הם שונים; ומטבע הדברים מושפעים גם מכישוריהם וביצועיהם הספורטיביים של התובעים על המגרש. לנוכח האמור, נקבע כי תביעות אלו יוגשו בנפרד ויישמעו במאוחד לפני בית הדין; וכך נעשה (ראו, החלטות מיום 10.6.2018 ומיום 1.8.2018; וכן בר"ע (ארצי) 59527-06-18‏‏ טל - מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ [פורסם בנבו] (27.6.2018)).
5. בהליכים שלפנינו התקיימו ארבעה דיוני קדם משפט, ובהם נידונה בין השאר שאלת העברת הדיון למסגרת של בוררות; וכן הוגשו כתבי טענות מתוקנים, תוך מחיקת חלק מהצדדים, בשים לב למסמכים שהוצגו. כל אחד מהתובעים שלפנינו הגיש תצהיר עדות ראשית; ומטעם מועדון הכדורגל הוגשו תצהירים מאת ה"ה חיים נבון, אשר שימש כחשב ומנהל הכספים של מועדון הכדורגל; עומר עצמוני אשר שימש כמנכ"ל מועדון הכדורגל בחודשי אפריל - ספטמבר 2014; ומר משה דמאיו אשר שימש כמנכ"ל החל מחודש יולי 2016 ועד לחודש יולי 2017 (להלן: נבון, עצמוני ו-דמאיו, בהתאמה). בהמשך, התקיימו דיוני הוכחות שבהם נחקרו המצהירים על תצהיריהם; ולבסוף, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. יצוין, כי התובעים הגישו בקשה להגשת סיכומי תשובה. בנסיבות העניין לא מצאנו טעם מבורר לקבלה, ועל פניו לא היה מקום לצרף את סיכומי התשובה עצמם לגוף הבקשה, כפי שנעשה. מכל מקום הבקשה נדחית.
6. למען נוחות הדברים, נדון תחילה בשאלה המשותפת לתובעים שעניינה בזכאותם לפיצויי פיטורים כדין ודרך חישובם, תוך התייחסות לנסיבותיו הפרטניות של כל אחד מהם. בהמשך נדון בטענת חלק מן התובעים בדבר זכאותם לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בשל התנהגות מועדון הכדורגל; ולבסוף נדון בטענתו של זיקרי בדבר זכאותו להפרשות פנסיוניות בנסיבות העניין.
האם הוכחה זכאות התובעים לקבלת פיצויי פיטורים כדין
7. הוראת סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, שכותרתה "אי חידוש חוזה עבודה", קובעת כדלקמן:
"9 (א) היה עובד מועסק על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה, רואים אותו לעניין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעסיק לחדש את החוזה; סירב העובד לחדש את החוזה - רואים אותו, לעניין חוק זה, כאילו התפטר.
(ב) הצעת המעסיק לחדש את החוזה כאמור בסעיף קטן (א), צריך שתימסר לעובד לפחות שלושה חודשים לפני תום תקופת החוזה."
8. מלשון הוראת הסעיף עולה, כי זכאותו של עובד לקבל פיצויי פיטורים בשל אי חידוש חוזה ההעסקה תלויה בנסיבות סיום ההעסקה, והיא מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, קיומו של חוזה ההעסקה לתקופה קצובה מראש אשר הגיעה לסיומה; והשני, המעסיק לא הציע לעובד חידוש חוזה ההעסקה לכל הפחות שלושה חודשים קודם לסיומו.
9. ככלל, הנטל על העובד להראות קיומו של חוזה לתקופה קצובה שנסתיימה; וככל שעלה בידיו להראות זאת יעבור הנטל למעסיק להוכיח כי הציע לעובד לחדש את החוזה אך העובד סירב לכך (ע"ע (ארצי) 3-58-לג האוניברסיטה העברית ירושלים - מינטל, פ"ד(ה) 65 (1973); סע"ש (אזורי חי') 45045-01-20 Radu Ginsari - הפועל חיפה מילניום בע"מ, פסקה 6 [פורסם בנבו] (23.4.2023), להלן: "עניין Ginsari"). במצב דברים זה, שבו החוזה הקצוב הגיע לסיומו והמעסיק לא הציע חידושו במועד הקבוע, יתקיימו התנאים המנויים בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, המזכות את העובד בפיצויי פיטורים כמי שפוטר.
10. לטענת המועדון, לענף הכדורגל מאפייני ההעסקה ייחודים משלו, ומועדני הכדורגל בישראל כפופים לרגולציה מחייבת שנקבעת על ידי ההתאחדות לכדורגל, שהיא הגוף המפקח על פעילויות הכדורגל בישראל ומסדיר אותן. סעיף 10 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק הספורט") קובע כי ההתאחדות תקבע תקנונים אשר מסדירים את הניהול התקין של הענף, לרבות את פעולתם של גופי שיפוט ייחודים, את כללי השכר והתשלומים, מעברי שחקנים בין קבוצות ועוד (ראו למשל, סעיף 10 לתצהיר דמאיו).
11. בהקשר זה, נטען כי על אף שהסכם להעסקת שחקני כדורגל הוא הסכם לתקופה קצובה, שכאמור מנוסח על ידי ההתאחדות לכדורגל בדמות טופס אחיד שכותרתו "טופס הסכם שחקנים" (להלן: "הסכם ההעסקה"; נספח 1 לתצהיר נבון), הרי שלפי הנוהג הרווח בענף הכדורגל "אי חידוש הסכם ההעסקה בין אם מיוזמת השחקן עצמו ובין אם מיוזמת הקבוצה, אינו עולה לכדי פיטורים" (סעיף 9 לתצהיר עצמוני; ראו גם, סעיף 13 לתצהיר דמאיו).
12. בתצהירים שצירף מועדון הכדורגל צוין כי הטעם העיקרי לחידוש חוזה נעוץ ביכולות המקצועיות והביצועים שמפגין השחקן על המגרש (ראו למשל, סעיף 9 לתצהיר עצמוני). לדברי דמאיו בתצהירו, הצלחתו המקצועית של מועדון הכדורגל ותרומתו של השחקן בהישגיה מהווים שיקול מרכזי ברצון הצדדים להאריך חוזה אם לאו (שם, סעיף 13). בהתאם, ככל שהשחקן אינו מגלה יכולות מקצועיות על המגרש הוא צפוי לאבד את מקומו בהרכב; ובמקרים כאלה דווקא השחקן הוא זה שיבקש להשתחרר מהקבוצה ולעבור לקבוצה אחרת שבה יוכל לממש את הפוטנציאל המקצועי שלו (סעיף 9 לתצהיר עצמוני).
13. מועדון הכדורגל טוען שלמעט בעניינו של הרוש, כל התובעים לא הותירו את חותמם על המגרש ולא הראו כישורים ספורטיביים כמצופה (סעיף 10 לתצהירו של עצמוני). לפיכך, משיקולים מקצועיים גרידא וכנהוג ומקובל בענף הכדורגל – הוחלט שלא לחדש עימם חוזה; וכי החלטה מקצועית ועניינית זו אינה מהווה פיטורים לפי דין.
14. אין בידינו לקבל טענה זו. הזכאות לקבל פיצויי פיטורים לפי הוראות חוק פיצויי פיטורים, היא זכות קוגנטית שמטרתה להגן על זכויות עובד שראויות להגנה (דב"ע (ארצי) 15-4-נו‏ מועצת פועלי רחובות – מכון ויצמן למדע, פ''ד ל 163, 192 [פורסם בנבו] (1997)). לפיכך, טענת המועדון בדבר קיומו של "נוהג" בעולם הכדורגל, שלפיו אי חידוש הסכם לשחקני כדורגל אינו עולה כדי פיטורים בדין מפוטר, נוגדת את ההוראה הקוגנטית שבחוק פיצוי פיטורים ואין רלבנטיות לקיומו של "נוהג" זה (שאף לא הוכח); אין בנטען כדי להוות צידוק לכך שמדובר בפרקטיקה המותרת בדין.
15. מועדון כדורגל החפץ שסיום הסכם ההעסקה של שחקן לא יזכה בתשלום פיצויי פיטורים בעת סיום ההתקשרות, יכול לפעול בהתאם להוראת סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים. הוראה זו קובעת כי בנסיבות מסוימות הצדדים רשאים להסכים במסגרת חוזה העבודה על כך ששכרו של העובד יכלול פיצויי פיטורים. זאת, בתנאי שההסכמה נקבעה באופן מפורש, וההסכם אושר על ידי שר העבודה או מי שהוסמך על ידו. וזוהי לשונה של הוראת סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים:

"28. הסכם בין מעסיק לבין עובד, שפורש בו שהפיצויים כלולים בשכר העבודה וההסכם אושר על ידי שר העבודה או מי שהוסמך על ידיו לכך, יבוא לענין הפיצויים במקום הוראות חוק זה ובלבד שאין הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד המחייב תשלום פיצויי פיטורים."
16. בהקשר זה, המועדון מפנה לסעיף 9 לטופס הסכם ההעסקה האחיד של השחקנים-התובעים, שכותרתו "הגנה מתביעות סותרות ושכר כולל פיצוי פיטורים", ואשר נוסחו המחייב נקבע כאמור על ידי ההתאחדות לכדורגל.
17. סעיף 9(א) להסכם זה קובע את הסכמתם של הצדדים כי שכרו של השחקן מהווה את התמורה הכוללת, הסופית והבלעדית המגיעה לו בכל הנוגע להתקשרות זו, לרבות בגין פיצויי פיטורין ותנאים סוציאליים אחרים. וזוהי לשון סעיף 9(א) להסכם ההעסקה:
"מוסכם ומוצהר בזה אלא אם יוסכם אחרת בהסכם קיבוצי מיוחד, כי התמורה שעליה הסכימו השחקן והקבוצה נקבעה בהתחשב ובהבנה משותפת ועל יסוד ההנחה שהעלות שנגרמת לקבוצה כתוצאה מהעסקתו של השחקן היא העלות הכוללת הסופית והבלעדית, לרבות תנאים סוציאליים נוספים, שתהיה לקבוצה בכל ההתקשרות בין הצדדים."
18. סעיף 9(ב) להסכם ההעסקה מוסיף וקובע כי אם למרות האמור ייקבע על ידי גורם שיפוטי כי "מגיעות לשחקן זכויות נוספות כעובד, לרבות פיצויי פיטורים, כי אז מוסכם בין הצדדים כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של השחקן יהא שכר המינימום...".
19. המועדון מפנה גם לסעיף 9(ה) להסכם ההעסקה, אשר מעגן את הסכמת הצדדים, כי שכרו של השחקן יכלול פיצויי פיטורים; ושבו נקבע, כי "הקבוצה תהיה רשאית, אך לא חייבת, לפנות לקבלת אישור שר התמ"ת או מי שהוסמך על ידו בהתאם לסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורין (...) והשחקן נותן לכך את הסכמתו המפורשת".
20. לטענת מועדון הכדורגל, ההוראות הקבועות בסעיף 9 להסכם ההעסקה, ובפרט בסעיף 9(ה) לו, הן הוראות מפורשות וברות תוקף שמחייבות את הצדדים; וכי בהתאם להוראות אלה אין מועדון הכדורגל מחויב לפנות לממונה לשם קבלת אישור שלפיו פיצויי הפיטורים כלולים בשכרו של השחקן כקובע בסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים (ראו חקירתו של נבון, בעמ' 53, ש' 19-18 לפרו'). על פי הנטען, פנייה לממונה נעשית לפנים משורת הדין ובמקרים חריגים, שבהם שכרו של השחקן הוא גבוה באופן משמעותי (סעיפים 9-6 לתצהיר נבון).
21. עוד נטען, כי הסכמי ההעסקה נערכים בכפוף לבקרת התקציבים של התאחדות הכדורגל, ובתוך כך על מועדון הכדורגל לאשר את התקציב השנתי שלו הכולל את שכר השחקנים מול ההתאחדות. משכך, נטען כי קבלת טענות התובעים עשויה לפגוע קשות בתקציב המועדון ולהביא לידי גירעון תקציבי (ראו, חקירתו של נבון בעמ' 54-53 לפרו'; וכן סעיפים 14-11 לתצהירו).
22. דין טענות אלו להידחות. כפי שכבר נקבע על ידי בית הדין הארצי במקרה דומה לענייננו – ככלל אין ליתן תוקף להוראת סעיף 9 להסכם ההעסקה שנוסח על ידי ההתאגדות לכדורגל, באשר להכללת פיצויי פיטורים בשכרו של השחקן, מבלי שנתקבל לכך אישור של הממונה כנקבע בסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים; "שאם לא תמצא לומר כן הרי שהוראת סעיף 28 לחוק האמור תהיה מרוקנת מתוכן" (ע"ע (ארצי) 48902-10-19 מועדון הכדורגל הפועל חיפה מילניום בע"מ - רואש, פסקה 4 [פורסם בנבו] (16.11.2020); להלן: "עניין רואש"; ראו גם עניין Ginsari, פסקה 12).
23. עוד נקבע בעניין רואש כי אין בתקנון בקרת התקציבים של ההתאחדות לכדורגל כדי לגבור על הוראות חוק פיצויי פיטורים; ובדרישתו של השחקן לקבלת הפיצויים המגיעים לו על פי דין אין כדי להעיד על חוסר תום לב (עניין רואש, פסקה 4; עתירה להורות על ביטולו של פסק הדין נדחתה על הסף ב-בג"ץ 9190/20 מועדון הכדורגל הפועל חיפה מילניום בע"מ נ' בית הדין הארצי [פורסם בנבו] (31.12.2020)).
24. אשר על כן, נדחית הטענה כי יש בהוראת סעיף 9 להסכם ההעסקה כדי לגבור על זכויותיהם הקוגנטיות של התובעים באשר לפיצויי הפיטורים, ולהביא לשלילתן; וככל שקיימת להם זכאות לזכויות נוספות לפי הדין, אף לא ראינו לנכון לחשבן לפי שכר המינימום כקבוע בסעיף 9(ב) להסכמי ההעסקה, ובניגוד לאופן חישוב הפיצויים שקבוע בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964 (להלן: "תקנות פיצויי פיטורים"; ראו גם, סע"ש (אזורי ת"א) 48378-01-15 טננבוים נ' עמותת הפועל רעננה מחלקת הכדורגל, פסקה 31 [פורסם בנבו] (4.7.2017)).
25. על רקע האמור, נפנה לבחון את נסיבות סיום ההעסקה הפרטניות של כל אחד מהתובעים באשר לזכאותם לפיצויי פיטורים כדין; וזאת בשים לב לעדויות ולראיות השונים שהוצגו בעניינם.
תומר בן יוסף
26. בן יוסף שימש כשחקן כדורגל מקצועי בשורות מועדון הכדורגל, והועסק בו בין השנים 2012-2005 בתפקיד עמדת הבלם (סעיף 2 לתצהיר בן יוסף). בשבע שנות העסקתו של בן יוסף בשורות מועדון הכדורגל, נחתמו בין הצדדים הסכמים שונים לתקופה קצובה, אשר הסדירו בין השאר את השכר והתשלומים הנוספים שישולמו במסגרתם (סעיפים 18-17 לתצהיר נבון).
27. לטענת בן יוסף, הסכם ההעסקה בינו ובין המועדון הסתיים ביום 31.5.2012 – עם סיום עונת המשחקים לשנת 2011/12. באותה עת, הביע בן יוסף את רצונו להישאר בקבוצה, ואף המשיך להתאמן עם הקבוצה לקראת עונת המשחקים של שנת 2012/13; זאת, ללא קבלת שכר (סעיפים 17-16 לתצהיר בן יוסף). ואולם, לטענתו המועדון בחר שלא לחדש את חוזה ההעסקה עמו, הבהיר לו כי הוא אינו מצוי בתוכניותיו המקצועית לעונת המשחקים הקרובה, ולא הציע לו תפקיד בשורותיו. בנסיבות אלה, ולאחר שהחלה כבר עונת המשחקים לשנת 2012/13, חתם על הסכם ההעסקה עם מועדון הכדורגל הפועל תל אביב בשכר נמוך משמעותית מזה ששולם לו עד כה.
28. מועדון הכדורגל מצידו טוען כי בן יוסף לא הותיר חותם בקבוצה ושימש בעיקר בתור שחקן מחליף (וראו גם, חקירתו של בן יוסף בעמ' 23 לפרו', שבה הודה כי לא הצליח לממש את יכולותיו המקצועיות בתקופת העסקתו). המועדון אינו מכחיש כי לא הציע לבן יוסף לחדש את חוזה ההעסקה וכי הוא לא היה מצוי בתוכניותיו המקצועיות לשנת המשחקים הבאה.
29. לנוכח האמור, נמצא כי בן יוסף הוכיח את קיומם של התנאים המפורטים בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, קרי – כי היה בידיו חוזה לתקופה קצובה שהסתיים, וכי מועדון הכדורגל לא הציע לו לחדש את חוזה ההעסקה, ועל כן הוא זכאי לקבל דמי פיצויי פיטורים בדין מפוטר.
30. עם זאת, בפי מועדון הכדורגל שתי טענות עקרוניות שלשיטתו מצדיקות דחיית התובענה ושלילת זכאותו של בן יוסף לקבלת פיצויי פיטורים: האחד, קיומם של אישורים מאת הממונה באשר להכללת פיצויים אלה בשכרו הכולל של השחקן; והשני, חתימה על כתב ויתור באשר לסכומים אלה.
31. באשר לקיומם של אישורים מאת הממונה – מועדון הכדורגל הציג אישורים שניתנו מאת הממונה לפי סעיף 28 לחוק פיצויים פיטורים, ביחס להסכמי ההעסקה של בן יוסף הנוגעים לעונות המשחקים של השנים 2007/8 - 2010/11. יובהר, כי בן יוסף אינו תובע פיצויי פיטורים בגין תקופות ההעסקה אלו, ולאחר הצגת אישורים אלה פעל לתיקון כתב תביעתו. כך, שעניינה של תביעתו של בן יוסף היא לפיצויי פיטורים בגין העסקתו בעונות המשחקים של השנים 2007-2005 וכן 2011/12 בלבד, שלגביהן לא הוצגו אישורים שניתנו מאת הממונה באשר להכללת פיצויי פיטורים בשכרו של השחקן.
32. המועדון טוען כי יש לדחות את תביעתו של בן יוסף מחמת התיישנות ומחמת שיהוי ניכר. לדבריו, כל הסכמי העסקתו של בן יוסף קיבלו אישור מאת הממונה ביחס להכללת פיצויים הפיטורים בשכר השחקן. ואולם בשל מועד הגשת התביעה, כ-13 שנה לאחר שנחתם הסכם ההעסקה הראשון ביחס לעונות המשחקים של השנים 2007-2005, ובחלוף למעלה מ-6 שנים מסיום העסקתו של בן יוסף במועדון הכדורגל – לא היה ניתן לאתר אישורים אלו.
33. בהקשר זה נטען, כי בן יוסף מעולם לא פנה בנושא למועדון הכדורגל, והשיהוי הרב בהגשת התביעה מציבים את המועדון בפני נזק ראייתי מהותי, באופן שמצדיק דחייתה על הסף. עוד נטען, כי בהינתן אישורי הממונה שהוצגו באשר לעונות המשחקים של השנים 2007/8 - 2010/11, ולנוכח שכרו הגבוה של בן יוסף, יש להניח כי אישורים דומים ניתנו גם ביחס ליתר השנים שבגינן הוגשו התביעה דנן (סעיף 24 לתצהיר נבון).
34. כידוע, ישנם מספר תנאים להתגבשותו של שיהוי המצדיק דחיית התובענה על הסף: הראשון, כי השיהוי בהגשת התביעה משקף את ויתורו של התובע על זכותו; השני, כי בעקבות השיהוי חלה הרעה במצבו של הנתבע; והשלישי, עניינו בחוסר תום ליבו של התובע. לצד זאת, לבית המשפט מסור שיקול הדעת להכריע בדבר משמעות טענת השיהוי בנסיבות המקרה הספציפי שלפניו; ובכל מקרה, דוקטרינת השיהוי מוגבלת למקרים חריגים ונדירים בלבד, והיא מטילה נטל כבד על הטוען לה (ראו למשל, ע"א 8323/17 מדינת ישראל נ' בעהם, פסקה 29 [פורסם בנבו] (20.5.2019); ע"א 9839/17 הביטאט בע"מ נ' CAFOM, פסקה 33 [פורסם בנבו] (17.12.2018)).
35. במקרה שלפנינו, לא התרשמנו כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות ונדירות שמצדיקות דחיית התובענה על הסף בשל שיהוי.
ראשית, לא מצאנו כי השיהוי בהגשת התביעה מלמד על כך שבן יוסף ויתר על קבלת זכותו לקבלת פיצויי פיטורים מכוח הדין. בחקירתו טען בן יוסף כי לא היה מודע לזכאותו לקבל פיצויי פיטורין לפי החוק, והדבר נודע לו שנים לאחר מכן על ידי ארגון השחקנים (עמ' 26 לפרו'). עדותו של בן יוסף הייתה אותנטית וכנה ומצאנו לנכון לקבלה.
שנית, טענת המועדון בדבר קיומם של אישורים נוספים מאת הממונה אינה מתיישבת עם עמדתו העקרונית שלפיה אינו מחויב לפנות לממונה על יחסי העבודה לצורך אישור הסכם ההעסקה.
שלישית, מועדון הכדורגל הצהיר כי רק במקרים חריגים, שבהם שכרו של השחקן גבוה מאוד נעשתה פנייה לממונה על מנת לקבל את אישורו (סעיף 9 לתצהיר נבון). במקרה דנן, המועדון הציג כאמור אישורים רק עבור עונות המשחקים של השנים 2007/8 - 2010/11, שבהן השתכר בן יוסף שכר שנתי גבוה משמעותית מזה שקיבל בעונות המשחקים נושא ההליך. כך, בעונת המשחקים 2007/8 קיבל בן יוסף שכר שנתי בסך 1,583,620 ש"ח; בעונת המשחקים לשנת 2008/9 קיבל שכר שנתי בסך 1,339,290 ש"ח; ובעונת המשחקים לשנת 2009/10 קיבל שכר שנתי בסך 904,000 ש"ח. זאת, בשונה מעונות המשחקים לשנת 2007-2005 ועונת 2011/12 בגינן הוא תובע, שבהן קיבל שכר שנתי של 540,000 ש"ח ו- 530,000 ש"ח (בהתאמה; וראו סעיפים 19-16 לתצהיר נבון).
36. מכל מקום, המועדון לא עמד בנטל להראות כי אמנם פנה לקבל אישור מאת הממונה ביחס להסכמי ההעסקה שלפנינו; והדברים מתיישבים עם עמדתו כי פנייה מעין זו נעשית רק במקרים חריגים כשמדובר בשכר גבוה במיוחד, כפי ששולם לבן יוסף עבור עונות המשחקים לשנים 2007/8 - 2010/11; ואין הצדקה להניח אפוא כי אישורים דומים ניתנו גם ביחס ליתר עונות המשחקים נושא ההליך.
37. לבסוף, לא מצאנו חוסר תום לב בהתנהלותו של בן יוסף בנסיבות העניין, וממילא עמידה על זכותו לקבל פיצויי פיטורים שמגיעים לו על פי דין אינה עולה כדי התנהלות בחוסר תום לב המצדיקה דחיית התובענה על הסף בשל שיהוי (ראו והשוו, עניין רואש, פסקה 4ב).
38. אשר לכתב הוויתור – אין מחלוקת כי ביום 2.9.2012 חתם בן יוסף על טופס כתב ויתור שכותרתו "כתב התחייבות בלתי חוזר ואישור על ויתור, שחרור וסילוק תביעות" (להלן: "כתב הוויתור"; כתב הוויתור החתום צורף כנספח "9" לתצהירו של נבון).
39. בכתב הוויתור אישר בן יוסף את הסכמתו לסיומה המיידי של העסקתו במועדון הכדורגל (סעיף 1 לכתב הוויתור); ובו הצהיר כי אין לו כל דרישה או תביעה הקשורה להעסקתו במועדון הכדורגל, "לרבות תשלום שכר, מענקי הישגים, פיצויי פיטורין, דמי הבראה, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת, הבראה, זכויות פנסיוניות וכל תשלום נוסף לו הנני זכאי מהקבוצה בגין העסקתי ו/או בגין סיום העסקתי בקבוצה ו/או על פי כל דין" (סעיף 3 לכתב הוויתור). עוד התחייב בן יוסף להימנע מנקיטת הליכים משפטיים ומהגשת תביעות כלשהן נגד מועדון הכדורגל בכל הנוגע לעניינים שנובעים לכאורה מתקופת העסקתו (סעיפים 5-4 לכתב הוויתור). כמו כן, סעיף 8 לכתב הוויתור קובע כי כתב ויתור זה מהווה "הסכם פשרה וסילוק כמשמעותם בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים", שלפיו "פשרה לענין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי הפיטורים".
40. לנוכח האמור, טוען המועדון כי יש ליתן תוקף לכתב הוויתור, שהוראותיו הן ברורות וחד משמעיות, ואשר עליהן חתם בן יוסף מרצונו החופשי, תוך ויתור סופי ומוחלט לעניין פיצויי פיטורין או כל תשלום אחר נוסף. בנסיבות אלה, נטען כי בן יוסף מושתק ומנוע מלהעלות שנים רבות לאחר מכן טענות כבושות וכוזבות באשר לנסיבות החתימה על כתב הוויתור; ויש לייחס משקל לציפייה הלגיטימית של המועדון והסתמכותו כי בן יוסף לא יגיש נגדו הליך משפטי בעניין זה.
41. הלכה פסוקה וידועה היא כי "המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם" (דב"ע (ארצי) 10/98 - 2 קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, פסקה 1 לחוות דעתו של הנשיא אדלר (1.6.1999)). בהתאם לכך, נקבעו בפסיקה תנאים מחמירים שרק בהתקיימם יינתן תוקף לכתבי הוויתור, ובין השאר כי על כתב הוויתור להיות ברור ומפורש; וכי העובד קיבל החלטה מודעת ומושכלת בדבר ויתורו על זכאותו. על תנאים אלה והטעמים העומדים ביסודם עמד רק לאחרונה בית הדין הארצי ב-ע"ע (ארצי) אבי - וי אם וור ישראל בע"מ, פסקאות 40-39 [פורסם בנבו] (15.8.2023; להלן: "עניין וי אם וור ישראל בע"מ"):
"39. (...) כקו מנחה נציין כי הפסיקה אינה מרבה לתת תוקף לכתבי ויתור, כשמדיניות זו מיוסדת על שלושה שיקולים מרכזיים: הראשון, מימוש התפיסה הרואה בזכויות הנובעות מחקיקה המגן כזכויות קוגנטיות שאינן ניתנות לוויתור. השני, הגנה על העובד לנוכח הכרה בפערי הכוחות בינו לבין מעסיקו. פערים אלה מתקיימים גם עובר לסיום ההעסקה, שכן עובד עלול להסכים לחתום על כתב ויתור על מנת לקבל במהירות וללא עיכובים תשלומים המגיעים לו ולעיתים אף נחוצים למחייתו, ככל שלא מצא מקום עבודה חלופי. השלישי, הגנה על זכות הגישה לערכאות, המבטאת עקרון יסוד בשיטתנו, הנגזר מעקרון שלטון החוק, ומהווה ערובה למימוש מלוא הזכויות המוקנות לפרט במסגרת שיטה משפטית.
40. שיקולי המדיניות האמורים הביאו לקביעתם של תנאים מחמירים למתן תוקף לכתבי ויתור, ואלה הם: ראשית, היות הוויתור בכתב ומפורש. שנית, היות הוויתור מדעת, כשלשם כך על המעסיק ליתן לעובד חשבון ברור, מפורט ומובן של הסכומים שישולמו ובגין אלו רכיבים. שלישית, היות הוויתור רצוני וחף מפגמים ברצון, כגון כפיה, עושק והטעיה (השוו: סעיפים 14-18 לחוק החוזים). רביעית, היות הוויתור חוקי במובן זה שהוא אינו טומן בחובו ויתור אסור על זכויות קוגנטיות שאינן ניתנות לוויתור מעצם אופיין הכופה (השוו: סעיף 30 לחוק החוזים; ...)"
42. הדברים נכונים מבחינת קל וחומר כאשר מדובר בכתב וויתור שבו העובד מוותר על זכויות קוגנטיות המוקנות לו לפי חוק (בר"ע (ארצי) 54506-04-21 נאור - סאגוצ'יו, פסקה 9 [פורסם בנבו] (4.5.2021)). זאת, משום שבשונה מהסכם פשרה טיפוסי שיש בו משום "קניית סיכון" מצד שני הצדדים, "אגב ויתורים הדדיים וחלוקת הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהצדדים", באופן שמקים ציפייה כי לא ינקטו הליכים לאחריה (ע"א 7663/11 דדון נ' יהויקים, פסקה 1 לחוות דעתו של השופט דנציגר [פורסם בנבו] (29.4.2013)); הרי שבכתב ויתור מהסוג שלפנינו, הסכמות הצדדים אינן תמיד מלמדות על קיומה של מחלוקת בדבר עצם הזכאות והיקפה, וטמון קושי אפוא לוותר על זכויות קוגנטיות שאינן ניתנות לוויתור מעצם טיבן ואופיין. יפים לעניין זה דברי השופטת אופק-גנדלר בעניין וי אם וור ישראל בע"מ:
"לעניין התנאי הרביעי נחדד כי עובד אינו יכול לוותר על זכות שמוקנית לו מכוח משפט העבודה המגן, לרבות במסגרת כתב ויתור. משמע, אין בכוחו של הוויתור - להבדיל מהפשרה האותנטית - להקים מחסום מפני תובענה ביחס להפרש, ככל שקיים, בין גובה הזכות המהותית על פי דין לבין הסכום ששולם בפועל לרבות במסגרת כתב הוויתור. פשרה אותנטית משמעה קניית סיכון בהינתן מחלוקת משפטית או עובדתית ממשית וכנה לגבי עצם הזכאות או היקפה; ואילו, הוויתור מאופיין בהעדר מחלוקת ממשית על הזכאות והיקפה, קרי בוודאות הזכאות. מקום בו מדובר בפשרה אותנטית, ובפרט כאשר ארגון העובדים צד לה, ניתן בנסיבות מתאימות ליתן לפשרה (שכתב הוויתור משקף אותה) תוקף משפטי."
[שם, פסקה 41]
43. זאת ועוד. בפסיקה מצינו כי "בכל מקרה, מעסיק אינו רשאי להתנות תשלום כספים שאינם שנויים במחלוקת בחתימת העובד על כתב ויתור, גם אם מדובר בכתב ויתור מסויג, ועובד אינו חייב במעמד תשלום פיצויי הפיטורים לפרט את כל טענותיו ולהתחייב מראש שלא להעלות טענות נוספות מעבר לאותן טענות שפירט בכתב הויתור המסויג, על מנת לקבל את הזכויות המגיעות לו על פי הדין" (ע"ע (ארצי) 8582-02-13 רשות הגנים של אגודת ישראל - בוסי, פסקה 143 [פורסם בנבו] (13.10.2016)).
44. במקרה שלפנינו, מועדון הכדורגל טוען כי בן יוסף חתם על כתב הוויתור מרצונו החופשי וכי בעת החתימה היה מיוצג על ידי סוכן שחקנים מקצועי הבקיא ברזי ענף הכדורגל ושמתפקידו להגן על הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובע (ראו, עמ' 25, ש' 12-8 לפרו'; שם, הודה בן יוסף כי הגיע עם מר לירן עטיה לפגישה אך לדבריו לא כסוכן שמייצג אלא בתור "חבר").
45. מנגד, בן יוסף טוען כי אין ליתן תוקף לכתב הוויתור. בהקשר זה, בן יוסף העיד בתצהירו כי החתימה על כתב הוויתור נעשתה במהלך פגישה שנערכה עם נציגי הפועל תל אביב לשם חתימה על הסכם העסקה שבו עבר לשחק במסגרת שורותיה. לדבריו, בפגישה זו נדרש לחתום על כתב הוויתור שנשלח על ידי המועדון, וזאת כתנאי לשחרורו ממועדון הכדורגל והעברת כרטיס השחקן לידי קבוצת הפועל תל אביב (סעיפים 24-23 לתצהיר בן יוסף). בן יוסף הדגיש כי נציגי המועדון לא נכחו באותה פגישה, וממילא לא הוסבר לו משמעות הוויתור, כמו גם לא פורטו הסכומים עליהם הוא לכאורה מסכים לוותר עם חתימתו (סעיפים 27-26 לתצהיר בן יוסף). המועדון טוען כי בן יוסף לא היה מחויב לחתום על כתב הוויתור כתנאי להעברתו לקבוצת הפועל תל אביב. שכן, עם סיום העסקתו במועדון הכדורגל הפך ל"שחקן חופשי", ו"הקבוצה לא יכולה הייתה למנוע את העברתו של השחקן גם אם לא היה מסכים לחתום על כתב הוויתור" (סעיף 32 לתצהיר נבון).
46. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ובחנו את הראיות לא מצאנו שיש ליתן תוקף לכתב הוויתור, והעדפנו את גרסתו של בן יוסף; וזאת ממספר טעמים.
ראשית, מעדותו של בן יוסף עולה כי החתימה על הסכם הוויתור הוצגה לפניו כתנאי למעבר לשחק בשורותיה של הפועל תל אביב. כך, בן יוסף העיד בתצהירו כי "הובהר לי על-ידי נציגי הנתבעת והפועל תל אביב, כי אילולא אחתום על המסמך, לא אוכל לעבור להפועל תל אביב ופועל יוצא מכך, אוותר ללא קבוצה" (סעיף 24 לתצהיר בן יוסף). עדותו של בן יוסף הייתה מהימנה, וזו לא התערערה בחקירתו הנגדית (ראו, עמ' 25, ש' 26-15 לפרו').
שנית, נסיבות חתימת כתב הוויתור מלמדות על כך שכתב הוויתור נחתם בחטף ובלחץ זמן; ושלא כתולדה למשא ומתן בין הצדדים ותוך התייעצות עם עורכי דין. בהקשר זה, בן יוסף הבהיר בחקירתו הנגדית כי מועד החתימה על הסכם הוויתור היה ב-"יום האחרון של מועד ההעברות" וכי "אחרי זה אי אפשר לעבור" (עמ' 26, ש' 2-1 לפרו'; ראו גם סעיפים 26-25 לתצהיר בן יוסף); ולא מצאנו בכך שמר עטיה התלווה לפגישתו של בן יוסף, בין כסוכן שחקנים בין כחבר מן המניין, כדי ללמד על מסקנה שונה בנסיבות העניין.
שלישית, עיון בכתב הוויתור שנחתם מעלה כי לא מפורטים בו הסכומים ששולמו לבן יוסף, והמועדון אף לא טען כי הסביר לבן יוסף על משמעות החתימה על כתב הוויתור בהקשר זה.
רביעית, ובכך העיקר, לא מצאנו כי כתב הוויתור שלפנינו מתאפיין באותן תכונות שמייחדות הסכמי פשרה, וכפועל יוצא מצדיקות מתן תוקף שיפוטי. עיון בכתב הוויתור מגלה, כי אין מדובר בהסכם של קניית סיכונים בין הצדדים אלא בוויתור מוחלט של זכויות קוגנטיות המגיעות לבן יוסף על פי דין. זאת, מבלי שלכאורה ניתן דבר עבור כך מצד המועדון, אשר מודה כי לא היה יכול למנוע את מעברו גם אם לא היה מסכים לחתום על כתב הוויתור (ראו, סעיף 32 לתצהיר נבון).
47. לנוכח האמור לעיל, הרינו לקבוע כי בן יוסף הוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים בגין שלוש עונות משחקים – 2005/6, 2006/7 ו- 2011/12; ולא מצאנו עילה לשלילתם. שאלה אחרת היא דרך חישוב שיעור פיצויי הפיטורים המגיעים לבן יוסף בנסיבות העניין. לעניין זה נדרש עתה.
48. לפי תקנה 4(1) לתקנות פיצויי פיטורים, יש לחשב את פיצויי הפיטורים של העובד על בסיס שכרו האחרון. לצד זאת, תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת כי במקרים שבהם "חלה הפחתה בשכרו של עובד אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון יראו כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה". הנטל להוכיח כי אין לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שכרו האחרון של העובד מוטל על הטוען הזאת, ועליו להראות כי חל שינוי מהותי או שינוי בלתי רגיל במתכונת ההעסקה, באופן שמצדיק חישוב פיצויי הפיטורים על בסיס שכר בשיעור אחר. וראו לעניין זה, ע"ע (ארצי) 42463-09-11 ברמץ - נגריית שירן בע"מ, פסקה 20 [פורסם בנבו] (18.3.2013) (להלן: "עניין ברמץ"):
"העולה מן האמור הוא, כי על פי חוק פיצויי פיטורים, תקנות פיצויי פיטורים והפסיקה, חריגה מהכלל של חישוב פיצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון של העובד לאורך כל תקופת עבודתו תיעשה באחד משני מצבים:
20.1. שינוי מהותי שחל בתקופת עבודתו של העובד, להבדיל משינוים וקידומים בתפקיד ובשכר החלים במהלך הרגיל בעבודתו של העובד במהלך תקופת העבודה;
20.2. שינוי זמני או שינוי בלתי רגיל, דהיינו הפחתה, בשכרו האחרון של העובד.
נטל ההוכחה כי אין לחשב את פיצויי הפיטורים על יסוד שכרו האחרון של העובד מוטל על הטוען כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס שכר בשיעור אחר". [ההדגשות במקור - א'א']
49. לטענת בן יוסף יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לו על יסוד שתי תקופות ההעסקה: האחת, לפי שכרו הקובע עבור תקופות ההעסקה לשתי עונות המשחקים שבין השנים 2007-2005; והשנייה, לפי שכרו עבור תקופת העסקתו האחרונה לעונת המשחקים 2011/12, אשר בסיומה פוטר מעבודתו במועדון הכדורגל. זאת, לשיטתו בשל ההפחתה המשמעותית שחלה בשכר עבודתו בתקופה השנייה והמאוחרת.
50. באשר לתקופת ההעסקה הראשונה – לפי הסכם העסקתו של בן יוסף מיום 21.7.2005, במהלך כל אחת מעונות המשחקים של השנים 2005/6 ו-2006/7 יעמוד שכרו השנתי בסך של 540,000 ש"ח, שישולם ב-10 משכורות חודשיות שוות בסך 54,000 ש"ח (סעיף 4.1 להסכם ההעסקה מיום 21.7.2005 שצורף כנספח 1א לתצהיר בן יוסף, וכן סעיף 6 לתצהירו). עוד הוסכם בין הצדדים כי בכל אחת מהעונות יקבל בן יוסף "מענק חד פעמי" בסך של 225,000 ש"ח (סעיף 4.2 להסכם ההעסקה); וכן סך של 6,500 ש"ח ברוטו בגין כל נקודת ליגה (סעיף 4.3 להסכם ההעסקה). לטענת בן יוסף, תוספות שכר אלו בדמות "מענק חד פעמי" ופרמיה בגין נקודות ליגה הוענקו לו ללא כל תנאי והם מהווים אפוא חלק משכר היסוד הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
51. באשר לתקופת ההעסקה השנייה – לפי הסכם העסקתו של בן יוסף מיום 14.8.2011, "המשכורת הבסיסית הכוללת" במהלך עונת המשחקים לשנת 2011/12 היא בסך 530,000 ש"ח שתשולם ב-10 משכורות חודשיות שוות בסך 53,000 ש"ח (סעיף 3.1 להסכם ההעסקה מיום 14.8.2011, שצורף כנספח 1ב לתצהירו של בן יוסף). כמו כן, נקבע כי בן יוסף יהיה זכאי לקבל בנסיבות מסוימות מענק בסך של 3,000 ש"ח בגין כל נקודת ליגה שבה תזכה הקבוצה במהלך אותה עונת משחקים, וזאת בכפוף לכך שהלה היה שותף במהלך המשחק שבגינו ישולמו המענקים (סעיף 3.5 להסכם ההעסקה). יובהר, כי בכל הנוגע לתקופת ההעסקה השנייה, בן יוסף מודה כי המענק בגין נקודות ליגה לא הוענק לו "באופן אוטומטי" אלא בכפוף להשתתפות פעילה במשחק או רישום בטופס המשחק ועל כן אינו עותר להכללת רכיב שכר זה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו בגין אותה תקופת ההעסקה (סעיף 15 לתצהיר בן יוסף).
52. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא מצאנו כי בן יוסף עמד בנטל המוטל עליו להראות כי חל שינוי מהותי ובלתי רגיל במתכונת העבודה שלו אשר מצדיק סטייה מהכלל המנחה שלפיו סכום פיצויי הפיטורים יחושב על בסיס שכרו האחרון של העובד; וזאת גם אם נניח כי תוספות השכר שניתנו במסגרת תקופת ההעסקה הראשונה מהוות חלק משכר היסוד של העובד, ועל כן חלה הפחתה מסוימת בשכר הקובע בתקופת העסקתו האחרונה.
53. בן יוסף הפנה לפסיקות שונות של בית הדין הארצי שלפיהן יש לחשב את פיצויי הפיטורים של העובד בנפרד לגבי כל אחת מתקופת ההעסקה; אך אין הנידון דומה לראיה. שכן, באותם מקרים אמנם חלו שינויים מהותיים בתפקידו של העובד ובמתכונת ההעסקה שלו, באופן שהצדיק חישוב השכר הקובע באופן שונה. כך למשל, בעניין דב"ע (ארצי) נו/3-269 מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה (25.2.1997), נדונה זכאותו של עובד לפיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתו בבית החולים בתור אח, סטז'ר ורופא. באותו מקרה, הוכר קיומו של שינוי מהותי ויסודי במתכונת ההעסקה של העובד בתקופות השונות, אשר הצדיקו חישוב על בסיס תקופות ההעסקה נפרדות. ואולם, ברי כי אין זה מקרה זה דומה לעניינו של בן יוסף, אשר הועסק לאורך כל התקופה באותו תפקיד ותחת מתכונת העסקה דומה.
54. דווקא, עניינו של שחקן הכדורגל אילוז אליו מפנה התביעה בסיכומיה, ממחיש כי לא מתקיים בענייננו שינוי מהותי ויסודי המצדיק סטייה שהשכר יחושב באופן שונה (ע"ע (ארצי) 671/07 אילוז - הפועל באר שבע התאגדות לתרבות גופנית, פסקאות 23-22 [פורסם בנבו] (5.4.2009)). באותו מקרה, נידון עניינו של שחקן כדורגל מקצועי, אשר שיחק שנים רבות בקבוצת הפועל באר-שבע, ואשר לאור גילו המתקדם הוצע לו להמשיך להיות מועסק בתור עוזר מאמן, ולא בתור שחקן מן המניין; והוא נענה להצעה. באותו עניין, הוכרה זכאותו של אילוז לפיצויי פיטורין בגין כל תקופת העסקתו בקבוצה – הן בתור שחקן כדורגל הן בתור עוזר מאמן; ולשם קביעת שיעור פיצויי הפיטורים נעשה חישוב נפרד בגין כל אחת מתקופות ההעסקה (ע"ב (אזורי ב"ש) 3298/06 אילוז - ההתאגדות לתרבות גופנית הפועל באר שבע, פסקאות 70-67 [פורסם בנבו] (8.11.2007)).
55. לעומת זאת, במקרה של בן יוסף לא נעשה שינוי מהותי וחריג באופי העבודה הרגיל או במתכונת ההעסקה שלו. כפי שעולה מהראיות, לאורך רוב תקופת העסקתו בן יוסף שימש בתור שחקן מחליף בתפקיד הבלם, ולא הצליח לממש את יכולותיו על המגרש. בן יוסף אף לא הוכיח כי בתקופות ההעסקה השונות חל שינוי מהותי בתרומתו להצלחת הקבוצה. אמנם, מבחינת השכר ישנה הפחתה מסוימת בשכר הקובע – הן מבחינת גובה שכר הבסיס (במקום שכר שנתי בסך 540,000 שולם שכר שנתי בסך של 530,000 ש"ח), הן מבחינת תוספות השכר שניתנו לכאורה ללא תנאי במסגרת תקופת ההעסקה הראשונה – אך אין מדובר בהפחתת שכר הנובעת משינוי מהותי ובלתי רגיל, שמצדיק בנסיבות העניין סטייה מהקו המנחה לתשלום פיצויי פיטורים על בסיס השכר האחרון של העובד, כמצוות תקנה 4(1) לתקנות פיצויי פיטורים; ולא מצאנו מקום להורות על שיטת חישוב שונה שנבחנת על פי תקופות ההעסקה שונות.
56. לנוכח האמור, הרינו לקבוע כי השכר הקובע של בן יוסף לצורך חישוב פיצויי פיטורים יהיה בהתאם להסכם העסקתו האחרון מיום 14.8.2011, אשר לפי הפירוט שצירף בן יוסף בכתב תביעתו המתוקן עומד על שכר חודשי ממוצע בסך של 44,166 ש"ח (530,000/12 ש"ח; ראו, סעיף 15.4, בעמ' 6 לכתב התביעה המתוקן). בהתאם, ישולם לבן יוסף פיצויי פיטורים בסך 132,498 ש"ח (44,166 ש"ח * 3 עונות משחקים), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ברק משה
57. מאז היותו ילד צעיר, משה התאמן באגודה של מועדון הכדורגל, ושימש במשך מספר שנים כשחקן כדורגל מקצועי בשורות המועדון בתפקיד עמדת הקשר (סעיף 1 לתצהיר משה).
58. אין מחלוקת, כי למשה היה הסכם ההעסקה קצוב עד ליום 31.5.2014 – עת סיום עונת המשחקים לשנת 2013/14; ועם סיומו מועדון הכדורגל לא הציע לחדשו עבור עונת המשחקים של שנת 2014/15, ואף הובהר על ידי נציגיו כי הסכם העסקתו לא יחודש (ראו, סעיף 3 לתצהיר משה; וסעיף 117 לתצהיר נבון).
59. לנוכח האמור, ומשקבענו כי ההוראות החוזיות בהסכם ההעסקה האחיד של השחקנים והטענה לקיומו של נוהג נטען בענף הכדורגל, אינם מהווים עילה לשלילת פיצויי פיטורים – הרינו לקבוע כי משה הוכיח את התנאים המפורטים בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, קרי – כי היה בידיו חוזה לתקופה קצובה שהסתיים, וכי מועדון הכדורגל לא הציע לו לחדש את חוזה ההעסקה, ועל כן הוא זכאי לקבל דמי פיצויי פיטורים בדין מפוטר.
60. להשלמת התמונה יצוין, כי כחודשיים לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, פנה משה למוסד למעמד השחקן של ההתאחדות בבקשה לשחרורו ממועדון הכדורגל ולקבוע כי המועדון אינו זכאי לפיצוי כלשהו בגין אימון והכשרתו או לחילופין לקבוע את שיעור פיצוי זה. זאת, בהתאם להוראות המחייבות של תקנוני ההתאחדות (סעיפים 6-5 לתצהיר משה; סעיף 14 לתצהיר דמאיו).
בהחלטת הוועדה למעמד השחקן מיום 6.8.2014, הוחלט כי המועדון זכאי לפיצויי בגין אימונו וקידומו של משה בסך של 90,000 ש"ח, ובכפוף לתשלום זה יהיה משה זכאי לעבור ללא תנאי לכל קבוצה מקצוענית בישראל (ההחלטה בעניינו של משה, צורפה כנספח 33 לתצהירו של נבון). בהמשך לכך, משה שילם את הסכום האמור למועדון וחתם על הסכם ההעסקה עם קבוצת הכדורגל "הפועל ירושלים" ששיחקה בליגה הלאומית בשכר נמוך משמעותית (ראו, עמ' 44 לפרו'; וכן סעיף 7 לתצהיר משה). סברנו כי בדברים אלה, אשר התרחשו לאחר סיום ההתקשרות בין השחקן למועדון הכדורגל, אין כדי לשלול את זכאותו הקוגנטית לפיצויי פיטורים, וכי אין בפנייתו להשתחרר מהקבוצה בנסיבות העניין משום "הסכמה" לאי חידוש הסכם ההעסקה מצידו.
61. למעשה, המחלוקות שבין הצדדים בעניינו של משה נוגעות לשני עניינים עיקריים – האחד, משך תקופת ההעסקה במועדון הכדורגל; והשני, שיטת חישוב השכר שישמש בסיס לפיצויי הפיטורים.
62. באשר למשך תקופת העסקתו של משה בשורות מועדון הכדורגל – לטענת משה בתצהירו, הוא הועסק כשחקן כדורגל במועדון החל מעונת המשחקים לשנת 2008/9 ועד לסיום עונת המשחקים לשנת 2013/14 – כלומר במשך 6 עונות משחקים (סעיף 2 לתצהיר משה). מנגד, מועדון הכדורגל טוען כי משה החל לשחק בשורותיו מתום עונת המשחקים לשנת 2009/10 ועד לתום עונת המשחקים 2013/14.
63. מהראיות שהוצגו עולה כי בין מועדון הכדורגל ומשה נחתמו שני הסכמי ההעסקה לתקופה קצובה – האחד הסכם ההעסקה מיום 8.3.2009 בקשר עם עונות המשחקים 2009/10, 2010/11 ו-2011/12 (סעיף 3.1 להסכם ההעסקה מיום 8.3.2009, אשר צורף כנספח 29 לתצהיר נבון, להלן: "הסכם ההעסקה הראשון"); והשני, הסכם ההעסקה מיום 22.8.2012 בקשר עם עונות המשחקים לשנים 2012/13 ו-2013/14 (הסכם ההעסקה מיום 22.8.2012 צורף כנספח 31 לתצהיר נבון, להלן: "הסכם ההעסקה השני").
64. לאחר שעומת משה בחקירתו הנגדית עם הסכם ההעסקה הראשון, תיקן את עדותו והודה כי הסכם העסקתו בשורות הבוגרים של המועדון היה לתקופה של 5 שנים (עמ' 43, ש' 26-24 לפרו'). לצד זאת, משה טוען כי כבר בעונת המשחקים לשנת 2008/9 נטל חלק בפעילויות ובמשחקי המועדון במסגרת ליגת העל, ולצורך חישוב תקופת זכאותו יש לראותו כעובד של מועדון הכדורגל גם במהלך עונת משחקים זו.
65. אין בידינו לקבל טענה זו. מהראיות עולה כי הסכם ההעסקה הראשון נחתם ביחס לעונת המשחקים 2009/10, ואף משה הודה כאמור בחקירתו כי היה לו הסכם ההעסקה עם המועדון במשך חמש שנים. בתצהירו אין שום התייחסות לפעילויות קונקרטיות ולמספר המשחקים שלטענתו נטל חלק בעונת המשחקים לשנת 2008/9, ואף לא הובאו על ידי ראיות אחרות שתומכות בגרסתו, ואשר מהן ניתן ללמוד על קיומה של מערכת יחסי עבודה מחייבת בינו ובין המועדון באשר לאותה תקופה.
66. אשר על כן, הרינו לקבוע כי תקופת עבודתו של משה לצורך זכאות לפיצויי פיטורים הינה בגין 5 עונות משחקים שבין השנים 2009/10 - 2013/14.
67. באשר לאופן חישוב השכר שישמש בסיס לפיצויי הפיטורים – המועדון טוען כי העסקתו של משה נחלקת לשתי תקופות ההעסקה: הראשונה, לפי הסכם ההעסקה הראשון שבו השתכר 4,200 ש"ח לעונת משחקים; והשנייה לפי שכרו הקובע בהסכם ההעסקה השני עבור עונות המשחקים לשנים 2012/13 ו-2013/14.
68. כעולה מהראיות, הסכם ההעסקה הראשון של משה לעונות המשחקים לשנים 2009/10 - 2011/12, נחתם עם הגיעו לגיל בוגרים ובהיותו חייל בשירות סדיר. בהתאם, נקבע כי שכרו יעמוד על "השכר המקסימאלי המותר לתשלום לחיילים" (סעיף 4.1 להסכם ההעסקה הראשון). לפי תצהירו של נבון, אשר לא נסתר, שכרו החודשי של משה בתקופות ההעסקה אלו עמד בסך של 4,200 ש"ח (סעיף 114 לתצהיר נבון). ואולם, לאחר שחרורו מהצבא, נחתם הסכם ההעסקה שני בנוגע לעונות המשחקים לשנים 21012/13 ו- 2013/14, שבו נקבע כי בגין עונת המשחקים לשנת 2012/13 תינתן משכורת שנתית בסך 144,000 ש"ח; ובגין עונת המשחקים לשנת 2013/14 תינתן משכורת בסך 180,000 ש"ח (סעיפים 3.2-3.1 להסכם ההעסקה השני).
69. נוכח העובדה כי מועדון הכדורגל לא הוכיח כי נעשה שינוי יסודי באופי העבודה הרגיל של משה ובמתכונת העסקתו, לרבות במידת תרומתו להצלחת הקבוצה; והואיל ותנאיי השכר של משה בהסכם ההעסקה הראשון נבעו מהיותו חייל בשירות סדיר ולא עקב הסכמה שמקורה במשא ומתן; סברנו כי יש לחשב את פיצויי הפיטורין לפי תקנה 4(1) לתקנות פיצויי פיטורים, שלפיה השכר הקובע לפיצויי פיטורים יחושב לפי שכרו האחרון של העובד; ולא מצאנו הצדקה להחיל שיטת חישוב שונה לפי תקופות ההעסקה שונות.
70. אשר על כן, הרינו לקבוע כי השכר הקובע של משה לצורך חישוב פיצויי פיטורים יהיה בהתאם לשכרו האחרון לפי הסכם ההעסקה השני, אשר לפי המפורט בתצהירו עמד על שכר חודשי ממוצע בסך של 15,000 ש"ח (180,000/12 ש"ח; סעיף 9 לתצהיר משה). בהתאם לכך, ישולם למשה פיצויי פיטורים בסך 75,000 ש"ח (15,000 ש"ח * 5 עונות משחקים), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
אוהד סיידוף
71. סיידוף שימש כשחקן כדורגל מקצועי בשורות מועדון הכדורגל בתפקיד עמדת השוער, והועסק במועדון במשך 6 עונות משחקים – החל מעונת הכדורגל לשנת 2008/9 ועד לתום עונת המשחקים לשנת 2013/14 (סעיף 2 לתצהיר סיידוף).
72. מהראיות שלפנינו עולה כי חוזה ההעסקה הראשון של סיידוף נחתם ביום 9.7.2008 בקשר לעונת המשחקים לשנת 2008/9 (חוזה ההעסקה צורף כנספחים 15-14 לתצהירו של נבון, להלן: "חוזה ההעסקה הראשון"). חוזה ההעסקה זה נחתם בהיותו של סיידוף חייל בשירות סדיר, ובין השאר הוסכם בו כי בגין העסקתו תשולם לסיידוף משכורת חודשית בסך 4,200 ש"ח (סעיף 3.1.1 להסכם ההעסקה הראשון).
73. אין מחלוקת כי במרוצת השנים נחתמו בין הצדדים הסכמים נוספים לתקופה קצובה, שבהם חל שיפור בתנאיי השכר שהוענקו לסיידוף (ראו למשל, הסכם ההעסקה מיום 12.8.2010 בקשר עם עונות המשחקים 2009/10 - 2012/13, שצורף כנספח 5 לתצהירו של סיידוף, וכן סעיפים 60-58 לתצהיר נבון).
74. הסכם ההעסקה האחרון של סיידוף נחתם ביום 19.8.2013 לגבי עונת המשחקים 2013/14 (הסכם ההעסקה מיום 19.8.2013, צורף כנספחים 17-16 לתצהיר נבון, להלן: "הסכם ההעסקה האחרון"). בהתאם להסכם זה, המשכורת הבסיסית הכוללת של סיידוף בגין עונת משחקים זו תעמוד על סך של 289,597 ש"ח (סעיף 3.1 להסכם ההעסקה האחרון).
75. לסיידוף טענות רבות שנוגעות לנסיבות סיום העסקתו במועדון הכדורגל, וביניהן טענות לגבי התנכלות והתעמרות מצד המועדון, אליהן נתייחס בהמשך פסק הדין. מועדון הכדורגל מצידו אינו מכחיש כי לא ביקש לחדש את הסכם ההעסקה של סיידוף עם סיומו, וכי לא הוצע לו תפקיד אחר במועדון.
76. לדברי עצמוני, אשר שימש כמנכ"ל הקבוצה באותה תקופה, מדובר בהחלטה מקצועית גרידא. שכן, סיידוף לא הותיר חותם בקבוצה, כמעט שלא שיחק בה, ועל כן "הוא סיים את דרכו בקבוצה בתום עונת 2013/14" (סעיף 11 לתצהיר עצמוני).
77. כפי שנקבע לעיל, הזכות לקבל פיצויי פיטורים כדין חלה גם במקרים של אי חידוש חוזה ההעסקה של השחקן מטעמים מקצועיים; וככל שמועדון הכדורגל רצה לכלול את פיצויי הפיטורים בשכרו של השחקן, היה עליו לקבל את אישור הממונה על כך. במקרה דנן, מועדון הכדורגל לא הציג אישורים מאת הממונה בדבר הכללת הפיצויים בשכרו של סיידוף בהתאם לסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, וכאמור לא מצאנו בטענות שהועלו כדי להצדיק שלילת פיצויי פיטורים המגיעים לו מכוח הדין.
78. מועדון הכדורגל טוען כי סעיף 1.5 להסכם העסקה האחרון קובע תנאי מתלה לחידוש הסכם ההעסקה של סיידוף בדמות השתתפות פעילה במעל ל-10 משחקים רשמיים; ומשלא התקיים תנאי זה, נטען כי ההסכם פקע כדין.
79. סעיף 1.5 להסכם ההעסקה שמצוי בחלק המבוא, מתייחס לאפשרות להארכת הסכם "באופן אוטומטי" בעונת המשחקים לשנת 2013/14, וזאת בכפוף להשתתפות פעילה של 10 משחקים רשמיים של קבוצת הבוגרים. לצד זאת, בפתח הסכם ההעסקה נקבעה אופציה להארכת "תקופת ההסכם לעונת משחקים נוספת", וזאת בכפוף להסכמת שני הצדדים [ראו, "והואיל" השני בפתח הסכם ההעסקה האחרון, שלפיו "הקבוצה מעוניינת להתקשר עם השחקן בהסכם לעונת המשחקים 2013/14 עם אפשרות הארכה לעונת משחקים נוספת (2014/15) כמפורט להלן והשחקן מעוניין לשחק בקבוצה למשך התקופה הנ"ל ובתנאים האמורים"].
במקרה דנן, אין ספק כי לא התקיימו הנסיבות להארכה אוטומטית של הסכם ההעסקה האחרון לפי סעיף 1.5 להסכם זה; ומהראיות שהוצגו עולה כי המועדון לא ביקש לחדש את חוזה ההעסקה של סיידוף בגין עונת משחקים נוספת, ובהתאם סיידוף לא הביע רצון לשחק בעונה זו.
80. לנוכח האמור, נמצא כי סיידוף הוכיח קיומם של התנאים המפורטים בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, קרי – כי היה בידיו חוזה לתקופה קצובה שהסתיים, וכי מועדון הכדורגל לא הציע לו לחדש את חוזה ההעסקה, ועל כן הוא זכאי לקבל דמי פיצויי פיטורים בדין מפוטר.
81. אשר על כן, הרינו לקבוע כי תקופת עבודתו של סיידוף לצורך זכאות לפיצויי פיטורים הינה בגין 6 עונות משחקים שבין השנים 2008/9 - 2013/14.
82. באשר לאופן חישוב השכר שישמש בסיס לפיצויי הפיטורים – המועדון טוען כי יש לחלק את תקופת העסקתו של סיידוף לשתי תקופות: הראשונה, לפי הסכם ההעסקה הראשון שבו הועסק בתור חייל והשתכר 4,200 ש"ח לעונת משחקים; והתקופה השנייה בגין 5 עונות משחקים שלשיטתו יש לחשבן על פי שכר המינימום כנקבע בסעיף 9ב להסכם ההעסקה של סיידוף (ראו, נספח 15 לתצהיר נבון).
83. גם במקרה זה לא ראינו מקום לפצל את שיטת החישוב של השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים שלהם זכאי התובע, ולא מצאנו לסטות מהקו המנחה הקובע כי השכר יחושב על פי שכרו האחרון בהסכם ההעסקה. תנאיי השכר של סיידוף בעונה הראשונה נבעו מהיותו חייל בשירות סדיר ולא עקב הסכמה שמקורה במשא ומתן (וראו סיפא סעיף 3.1.1 להסכם ההעסקה הראשון, שבה הוסכם כי ככל שהשחקן ישוחרר משירות צבאי במועד מוקדם יותר, "יסכמו הצדדים על התמורה לא הוא זכאי בגין כל חודש בה שיחק בפועל בקבוצה במהלך תקופת ההסכם .."). מועדון הכדורגל לא הוכיח כי נעשה שינוי יסודי באופי העבודה הרגיל או במתכונת ההעסקה של סיידוף; ומהראיות שהוצגו לפנינו עולה כי שכרו של סיידוף עלה במהלך השנים באופן שמתיישב עם תכליתו של חוק פיצויי פיטורים שנועד לפצות את העובד על פי שיעור השתכרותו האחרון (עניין ברמץ, פסקה 18).
84. לנוכח האמור, הרינו לקבוע כי השכר הקובע של סיידוף לצורך חישוב פיצויי פיטורים יהיה בהתאם לשכרו האחרון לפי הסכם ההעסקה האחרון, אשר לפי המפורט בתצהירו עמד על שכר חודשי ממוצע בסך של 24,133 ש"ח (289,597/12 ש"ח; סעיף 30 לתצהיר סיידוף). בהתאם לכך, ישולם לסיידוף פיצויי פיטורים בסך 144,798 ש"ח (24,133 ש"ח * 6 עונות משחקים), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
שי חדד
85. חדד שימש כשחקן כדורגל מקצועי בשורות מועדון הכדורגל בתפקיד עמדת המגן והקשר, החל מעונת הכדורגל לשנת 2007/8 ועד לתום עונת המשחקים לשנת 2013/14. במהלך תקופה זו אף כיהן כקפטן המשנה של הקבוצה (סעיפים 2-1 ו-5 לתצהיר חדד).
86. ביום 27.8.2007 נחתם הסכם ההעסקה הראשון בין חדד ובין מועדון הכדורגל בקשר לעונות המשחקים 2007/8 ו-2008/9 (סעיף 1.4 להסכם העסקה מיום 27.8.2007, אשר צורף כנספח "9" לתצהירו של חדד, להלן: "הסכם ההעסקה הראשון"). בשל היותו של חדד חייל בשירות סדיר נקבעה משכורת חודשית בסך 4,200 ש"ח (סעיף 3.1.1 להסכם ההעסקה הראשון). כמו כן, ניתנה לקבוצה הזכות להאריך את תקופת ההסכם למשך שלוש עונות משחקים נוספות (סעיף 1.5 להסכם ההעסקה הראשון; וראו גם סעיף 3.3 להסכם זה).
87. במהלך השנים ועד לסיום העסקתו של חדד בתום עונת המשחקים לשנת 2013/14, נחתמו בין הצדדים הסכמים נוספים לתקופה קצובה, שבהם חל שיפור בתנאיי השכר שהוענקו לו (ראו למשל, סעיף 85 לתצהיר נבון, וכן נספח 22 שצורף לו).
88. בחודש ספטמבר 2012 נחתם הסכם העסקתו האחרון של חדד בקשר עם עונות המשחקים 2012/13 ו-2013/14 – היינו עד ליום 30.5.2014 (סעיף 1.4 להסכם ההעסקה, אשר צורף כנספחים 24-23 לתצהיר נבון, להלן: "הסכם ההעסקה האחרון"). בגין כל אחת מעונות משחקים אלה, הוסכם כי תשולם לחדד משכורת שנתית בסך 290,500 ש"ח (סעיפים 3.1 - 3.2 להסכם ההעסקה האחרון).
89. אין מחלוקת בין הצדדים כי חוזה העסקתו של חדד לא חודש לעונת המשחקים 2014/15. חדד העלה בתצהירו טענות שונות שעניינן בהתנכלות והתעמרות מצד המועדון שהתרחשו בסמוך לסיום העסקתו במועדון, ושלגביהן נתייחס בהמשך. מנגד, המועדון טוען כי חדד לא הוכיח את עצמו מבחינה מקצועית ולא מצא מקום בשורות ההרכב הפותח של הקבוצה; ועל כן, משיקולים מקצועיים גרידא הוחלט שלא להאריך את הסכם העסקתו (סעיפים 13-12 לתצהיר עצמוני).
90. כאמור, דחינו את הטענה כי המועדון רשאי שלא לחדש את חוזה ההעסקה מטעמים מקצועיים מבלי לשלם לשחקן פיצויי פיטורים כדין; ואף בעניינו של חדד לא הוצגו אישורים מאת הממונה להכללת פיצויי פיטורים בשכרו השנתי של השחקן לפי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים.
91. לנוכח האמור, ומשהוכח כי היה בידי חדד חוזה לתקופה קצובה שהסתיים ביום 30.5.2014, וכי מועדון הכדורגל לא הציע לו לחדש את חוזה ההעסקה האחרון, הרי שמתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים; ובהתאם לכך, חדד זכאי לפיצויי פיטורים בדין מפוטר.
92. שאלה נפרדת היא תקופת העסקתו של חדד במועדון לשם חישוב פיצויי הפיטורים שמגיעים לו על פי דין.
93. סעיף 3.2 להסכם ההעסקה הראשון, אשר כותרתו "השאלת השחקן במהלך תקופת ההסכם" קובע כי למועדון הכדורגל שיקול דעת בלעדי להשאיל את השחקן לכל קבוצה אחרת למשך אותה עונה, כאשר בסיומה יושב השחקן לקבוצה (סעיף 3.2.1 להסכם ההעסקה הראשון). במצב דברים זה, נקבע כי "תהיה הקבוצה משוחררת מתשלום כל התחייבויותיה הכספיות כלפי השחקן" (סעיף 3.2.2 להסכם ההעסקה הראשון).
94. ואכן, בעונות הכדורגל לשנים 2008/9 ו-2009/10, הועבר חדד בהשאלה למועדון הכדורגל הפועל רמת גן גבעתיים (2006) בע"מ (להלן: "הפועל רמת גן"); ובתום תקופת ההשאלה, כלומר מעונת הכדורגל לשנת 2010/11, חזר לשחק בשורות מועדון הכדורגל (סעיף 2 לתצהיר חדד).
95. חדד אינו תובע פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתו כשחקן כדורגל בפועל רמת גן; ותביעתו בהקשר זה מתייחסת רק לחמש העונות שבהן שיחק בשורות מועדון הכדורגל, קרי- בגין עונות המשחקים לשנים 2007/8, 2010/11, 2011/12, 2012/13 ו-2013/14.
96. לטענת המועדון, תקופת ההשאלה בת השנתיים, שבמהלכה הפועל רמת גן שילמה את משכורתו של חדד והייתה מעסיקתו הבלעדית, מנתקת את יחסי העבודה שבין הצדדים; ולפיכך חדד אשר לא השלים שנת עבודה ברציפות במסגרת עונת המשחקים לשנת 2007/8 – אינו זכאי לפיצויי פיטורים בגינה, וכי דרישתו בנושא התיישנה. מנגד, חדד טוען כי תקופת ההשאלה לא קטעה את רציפות יחסי העבודה בינו ובין מועדון הכדורגל. לטענתו, במהלך תקופת ההשאלה הוחזק כרטיסו בידי הנתבעת, "אשר נותרה המחזיקה הבלעדית בזכויות העסקתי על פי תקנוני ההתאחדות" (סעיף 3 לתצהיר חדד). עוד נטען, כי על פי סעיף 3.2.1 להסכם ההעסקה הראשון שבין הצדדים, עם תום תקופת ההשאלה היה עליו לחזור באופן אוטומטי לשורות מועדון הכדורגל; וכך אכן נעשה.
97. כידוע, על התובע מוטל הנטל להוכיח קיומה של מערכת יחסי עבודה רצופים. סוגיית העברתו והשאלתו של שחקן כדורגל בין קבוצות שונות נדונה ב-ע"ב (אזורי ב"ש) 2629/01 דוידי - הפועל באר שבע [פורסם בנבו] (2.1.2006), להלן: "עניין דוידי". ערעור שהוגש על פסק דין זה נדחה ב-ע"ע 105/06 דוידי - הפועל באר שבע [פורסם בנבו] (27.1.2008)). בעניין דוידי, נקבע כי יש לבחון את טיבה ומהותה של מתכונת ההעברה של השחקן בין קבוצות, ובתוך כך יש להבחין בין מתכונת של השאלה שאינה אלא "ניתוק ארעי", שאינו מפסיק את רציפות העבודה, ואשר בסיומה חוזר השחקן לשחק "אוטומטית" בשורות המועדון; לבין מתכונת של העברה, שבה חדל השחקן להיות חלק מהמועדון וכרטיסו נמכר לקבוצה האחרת. וראו את שנאמר בפסקה 51 לפסק הדין בעניין דוידי:
"גם לדעת הנתבעת יחסי העבודה שבין הצדדים הינם יחסים מיוחדים המחייבים התייחסות מיוחדת ושונה מן הכלל. על מערכת יחסים זו חלה מערכת הוראות ותקנונים בבחינת מערכת מיוחדת במינה אשר תכליתה לענות על הצרכים המיוחדים של ניהול תקין של פעילות ספורטיבית תחרותית. על רקע עובדה זו, כאשר מוסכם בין הצדדים, כי עם תום תקופת ההשאלה שב השחקן ל"קבוצת האם" ללא תנאי ואין צורך בפעולה משפטית נוספת, הרי גם אם בתקופה בה הושאל – לא שיחק בפועל ב"קבוצת האם" ולא קיבל הוראות או כספים מקבוצת האם – אין לראות בתקופת ההשאלה על רקע האמור לעיל כתקופה המפסיקה את רציפות עבודתו כשחקן בנתבעת."
98. לאחר שבחנו את הראיות ושמענו את עדויות הצדדים מצאנו לקבל את גרסתו של חדד, שלפיה השאלתו לא קטעה את רציפות עבודתו במועדון הכדורגל. כפי שעלה מעדותו של חדד, ההחלטה בדבר ההשאלה נועדה לקדם את האינטרסים המשותפים של המועדון ושלו (עמ' 30, ש' 7-6 לפרו'); וכי הוא הושאל לפועל רמת גן לטובת צבירת ניסיון וקבלת דקות משחק על המגרש (עמ' 29, ש' 28-27 לפרו').
99. בתום תקופת ההשאלה, חדד חזר "באופן אוטומטי" לשחק בשורות המועדון, ללא כל תנאי ומבלי שהמועדון נדרש לשלם תמורה נוספת בגין זאת, באופן שמעיד על כך שהמעבר לפועל רמת גן היה במתכונת של השאלה שאינה מסיימת את יחסי העובד-מעביד. נעיר כי "השאלת" עובד אינה דבר חריג ונדיר והיא מתקיימת במסגרות עבודה שונות. תקופת ההשאלה אינה מנתקת את יחסי העבודה בין הצדדים.
100. מסקנה זו שלפיה ההשאלה הייתה בגדר "אירוע זמני", ומועדון הכדורגל לא נדרש לנקוט בפעולה משפטית נוספת על מנת לקבל את כרטיס השחקן בחזרה – והמועדון אף לא טוען אחרת, מתיישבת עם סעיף 3.2 להסכם ההעסקה הראשון שפורט לעיל, ושלפיו בסיומה של תקופת ההשאלה חדד "יושב לקבוצה, והכל בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי של הקבוצה" (סעיף 3.2.1 להסכם ההעסקה הראשון).
101. בכל מקרה, כפי שנקבע בעניין דוידי, אין בכך שבתקופת ההשאלה המועדון משוחרר מכל התחייבויותיו הכספיות כלפי השחקן, כפי שגם קבוע בסעיף 3.2.2 להסכם העסקה הראשון, ואין בכך שחדד לא שיחק בשורות המועדון אלא קיבל את הנחיותיו המקצועיות מהפועל רמת גן – כדי ללמד על ניתוק מערכת יחסי העבודה בנסיבות דנן.
120. לנוכח האמור, הרינו לקבוע כי חדד זכאי לתשלום פיצויי פיטורים עבור 5 עונות המשחקים שבהן שיחק בשורות המועדון, וכי אין בתקופת ההשאלה כדי לקטוע את רציפות מערכת יחסי העבודה שבין הצדדים.
103. מועדון הכדורגל טוען כי גם במקרה זה יש לחלק את תקופות ההעסקה לצורך חישוב השכר שישמש בסיס לפיצויי פיטורים לשתי תקופות ההעסקה. האחת, בתקופה שבה חדד היה חייל בשירות סדיר; והשנייה בתקופה שאחרי ההשאלה. גם כאן דין הטענה להידחות. מועדון הכדורגל לא הוכיח כי נעשה שינוי יסודי באופי העבודה הרגיל או במתכונת ההעסקה של חדד המצדיק לפצל את שיטת החישוב של השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, ולא מצאנו לסטות מההוראות הקובעות כי השכר יחושב על פי שכרו האחרון בהסכם ההעסקה, כפי שקבענו ביחס לשחקנים האחרים כאמור לעיל.
104. לנוכח האמור, הרינו לקבוע כי השכר הקובע של חדד לצורך חישוב פיצויי פיטורים יהיה בהתאם לשכרו האחרון לפי הסכם ההעסקה האחרון, אשר לפי המפורט בתצהירו עמד על שכר חודשי ממוצע בסך של 24,208 ש"ח (290,500/12 ש"ח; סעיף 30 לתצהיר חדד). בהתאם לכך, ישולם לחדד פיצויי פיטורים בסך 121,041 ש"ח (24,208 ש"ח * 5 עונות משחקים), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
רועי זיקרי
105. זיקרי שימש כשחקן כדורגל מקצועי בשורות מועדון הכדורגל בתפקיד עמדת החלוץ, החל מעונת הכדורגל לשנת 2013/14 ועד מחצית עונת המשחקים לשנת 2016/17 (סעיף 1 לתצהיר זיקרי).
106. ביום 10.9.2013 נחתם הסכם ההעסקה בין הצדדים לתקופה קצובה של 4 עונות משחקים – החל מעונת המשחקים לשנת 2013/14 ועד תום עונת המשחקים לשנת 2016/17 (סעיף 1.4 להסכם העסקה מיום 10.9.2013, אשר צורף כנספחים "26"-"27" לתצהיר נבון, להלן: "הסכם ההעסקה מיום 10.9.2013").
107. בהסכם ההעסקה מיום 10.9.2013, נקבע כי "המשכורת הבסיסית" של זיקרי תגדל עם כל עונת משחקים. כך, שבעונת המשחקים לשנת 2013/14 תעמוד על סך של 180,731 ש"ח; בעונת המשחקים לשנת 2014/15 תעמוד על סך של 251,152 ש"ח; בעונת המשחקים לשנת 2015/16 תעמוד על סך של 328,482 ש"ח; ובעונת המשחקים האחרונה לשנת 2016/17 תעמוד על סך של 448,195 ש"ח (סעיפים 3.5-3.2 להסכם ההעסקה מיום 10.9.2013).
108. כעולה מתצהירו של זיקרי, עם חתימתו על הסכם ההעסקה, הוא הוערך כבעל פוטנציאל משמעותי למועדון הכדורגל, ובתמורה למעברו ניאות המועדון לשלם בגינו דמי הכשרה בסך של כ-50,000 ש"ח, וכן לשאת בשכר טרחת עורך הדין הכרוכה במעברו לשחק במועדון הכדורגל (סעיף 2 לתצהיר זיקרי).
109. ברם, ההערכות לחוד ומציאות לחוד. לטענת מועדון הכדורגל, זיקרי לא הראה כישורים ויכולות גבוהות על המגרש, ומיעט להשתתף במשחקים הרשמיים של המועדון. בהקשר זה ציין דמאיו בעדותו, כי זיקרי "לא תרם את התרומה שציפו ממנו למרות הכסף הגדול שהשקיעו בו" (עמ' 47, ש'14-13 לפרו').
110. בעונת המשחקים לשנת 2014/15 הושאל זיקרי לקבוצת "הכח מכבי עמידר רמת גן" (להלן: "הכח רמת גן"), בשכר נמוך בשיעור ניכר מזה שהוסכם בהסכם ההעסקה מיום 10.9.2013. תקופת השאלה זו נמשכה עונה אחת, ובעונת המשחקים העוקבת לשנת 2015/16 הוחזר באופן אוטומטי לשורות המועדון (סעיפים 4-3 לתצהיר זיקרי). יצוין כבר כאן, כי זיקרי אינו תובע פיצוי בגין תקופת ההשאלה, וגם במקרה זה אין בידינו לקבל את הטענה שתקופה זו קטעה את מערכת יחסי העבודה שבין הצדדים.
111. לקראת עונת המשחקים לשנת 2015/16, נחתם בין הצדדים "נספח מתקן להסכם העסקה מיום 10.9.2013" (להלן: "הנספח המתקן להסכם", שצורף כנספח "11", בעמ' 17 לתצהיר זיקרי). בנספח המתקן להסכם, צוין כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בסוגיית התשלום לשחקן ביחס לעונת המשחקים לשנת 2015/16, ולצורך סילוקה הוסכם על הפחתה של המשכורת השנתית של זיקרי לסך כולל של 170,500 ש"ח (סעיף 1 לנספח המתקן להסכם).
112. עוד הוסכם בנספח המתקן להסכם כי יתר הוראות ההסכם מיום 10.9.2013 בקשר עם עונת המשחקים לשנת 2016/17 ימשיכו לחול על הצדדים (סעיף 4 לנספח המתקן להסכם). בהתאם, המשכורת השנתית של זיקרי לעונת המשחקים האחרונה נותרה בסך של 448,195 ש"ח (סעיף 3.5 להסכם ההעסקה מיום 10.9.2013).
113. יצוין, כי לזיקרי טענות רבות בנוגע לנספח המתקן להסכם. בין השאר, נטען כי מועדון הכדורגל דרש ממנו להפחית את משכורתו השנתית באופן משמעותי בתמורה "לקרדיט מקצועי גדול יותר" (סעיף 13 לתצהיר זיקרי); ולדבריו נציגי המועדון איימו עליו, שככל שלא תושג הסכמה בנדון – זיקרי לא יורשה לקחת חלק בפעילויות המועדון עד לסיום הסכם ההעסקה מיום 10.9.2013, כלומר עד לתום עונת המשחקים לשנת 2016/17 (סעיף 12 לתצהיר זיקרי).
114. כך או אחרת. גם בעונת הכדורגל לשנת 2015/16 לא הצליח זיקרי למצוא את מקומו במועדון. לקראת פתיחת עונת הכדורגל לשנת 2016/17, הודיע לו מועדון הכדורגל כי "לאור יכולתו המקצועית הירודה הוא אינו מצוי בתוכניות המקצועיות של הקבוצה וספק אם ישולב במשחקי הקבוצה בעונה הקרובה" (סעיפים 32-31 לתצהיר דמאיו; סעיפים 17-16 לתצהיר זיקרי). בנסיבות אלה, התבקש זיקרי לחפש קבוצה מחליפה ואף הוצע לשלבו בקבוצה שהסכימה לקבלו לשורותיה, אך זיקרי דחה הצעה זו (סעיף 32 לתצהיר דמאיו).
115. לדברי זיקרי, לאחר שסירב לקבל את ההצעה, הובהר לו על ידי נציגי מועדון הכדורגל, לרבות על ידי בעל המועדון, מר אלי טביב (להלן: "טביב"), כי אם לא יענה לדרישה לשחרורו ולמעברו לקבוצה אחרת, ינקטו נגדו צעדים שיובילו לסיום הקריירה הספורטיבית שלו (סעיפים 18- 21 לתצהיר זיקרי). בהתאם, כך נטען, החל המועדון לנקוט כלפיו בשורת צעדים, וביניהם אסר עליו להשתתף באימוני הקבוצה; מנע ממנו לקיים שגרת אימונים אפקטיבית שמובילה להישגים; קיים לו מסגרת אימונים נפרדת; ונמנע מלהעמיד לו מענה נאות לצרכיו המקצועיים (סעיף 22 לתצהיר זיקרי).
116. במצב דברים זה, זיקרי פנה למוסד הבוררות של התאחדות הכדורגל, בבקשה לשחרור מידי מהמועדון בשל הפרה יסודית של הסכם ההעסקה מיום 10.9.2013; בתשלום מלוא שכרו לפי הקבוע בהסכם ההעסקה האמור בגין יתרת עונת הכדורגל לשנת 2016/17; ובפיצוי בגין נזקים לא ממוניים בדמות פגיעה במוניטין ועוגמת נפש (סעיף 26 לתצהיר זיקרי).
117. ביום 9.11.2016 ניתן תוקף של פסק בורר חלקי להודעה מוסכמת שהוגשה מטעם הצדדים, בדבר שחרורו של זיקרי משורות המועדון וגריעתו ממצבת שחקניו, ובדבר רשותו לשחק בכל מועדון כדורגל אחר באופן מידי; זאת, מבלי לגרוע מטענות הצדדים באשר לתביעות הכספיות של זיקרי (להלן: "פסק הבוררות החלקי", אשר צורף כנספח "28" לתצהיר נבון).
118. בהמשך לפסק הבוררות החלקי, ולאחר שחרורו מן המועדון, זיקרי חתם על הסכם ההעסקה בקבוצה אחרת המשחקת בליגה הלאומית, על פי תנאים כספיים נמוכים בשיעור ניכר מאלו שנקבעו בהסכם ההעסקה מיום 10.9.2013 (סעיף 29 לתצהיר זיקרי).
119. הצדדים חלוקים בשאלה אם הסכם ההעסקה בוטל באופן שמזכה את זיקרי בפיצויי פיטורים בדין מפוטר. מועדון הכדורגל טוען כי הגשת התביעה למוסד הבוררות מהווה התפטרות מצד זיקרי; זאת, משביקש להשתחרר באופן מידי ולפני מועד הסיום הנקוב בהסכם ההעסקה הקצוב. אשר על כן, נטען כי לא מתקיימים התנאים שמזכים את העובד בפיצויי פיטורים כדין.
120. מנגד, זיקרי טוען כי המועדון הביא לסיומו של הסכם ההעסקה. לטענתו, התנהלותו הפסולה של המועדון מהווה הפרה יסודית של הסכם ההעסקה באופן שמזכה בפיצויי פיטורים כדין. בהקשר זה, נטען כי תקנוני ההתאגדות ודיני הספורט מחייבים את השחקן לפנות למוסד הבוררות לשם קבלת סעד של שחרור מהמועדון מחמת הרעת תנאים, פגיעה או הפרה יסודית של ההסכם; ואין לראות בכך משום התפטרות או חוסר תום לב.
121. נקדים אחרית לראשית, ונקבע כי דין טענת מועדון הכדורגל להידחות. כפי שעולה מחומר הראיות, לקראת פתיחת עונת הכדורגל לשנת 2016/17, המועדון החליט שאיננו מעוניין עוד בשירותיו של זיקרי. זאת, בהתאם לעמדת הצוות המקצועי, לתרומתו השולית למועדון, ובשים לב לתנאים הכספיים בהסכם העסקתו. התרשמנו כי פעולות המועדון בעניינו של זיקרי, ובכלל זאת הרחקתו מאימונים קבוצתיים ומהצבת מסגרת ספורטיבית נאותה, לא נבעו משיקולים מקצועיים גרידא אלא היו התנהלות מתוכננת מראש, שנועדה להוות "אמצעי לחץ על מנת לפתור את הבעיה", כפי שהודה מנכ"ל הקבוצה דמאיו בחקירתו הנגדית (עמ' 48, ש' 8 לפרו'). במצב דברים זה, הטענה כי זיקרי הוא זה שבחר להביא את הסכם העסקתו לידי סיום בטרם הגיעה התקופה הקצובה בה לקיצה – היא מוקשית; ולא מצאנו לנכון לקבלה. נוסף על כך, התרשמנו כי פנייתו של זיקרי למוסד הבוררות לשם שחררו מהמועדון הייתה בהסכמת שני הצדדים וכמתחייב לעשות בנסיבות העניין על פי התקנון (ראו, חקירתו של דמאיו, בעמ' 48, ש' 24-23 לפרו'; וסעיף 14 לתצהירו שלפיו ככל שהצדדים מבקשים לפטר או להתפטר מהמועדון עליהם לפנות למוסד הבוררות של ההתאחדות)
122. מכל מקום, אף אם נניח כי זיקרי הוא זה שהחליט לסיים את הסכם ההעסקה טרם סיומו, הרי שיש לייחס להתנהלות המועדון בעניינו, כפי שזו פורטה לעיל, כאל הרעה ברורה בתנאי עבודתו, באופן שמצדיק לראות את "התפטרותו" כפיטורים שמזכים בקבלת פיצויי פיטורים, וזאת בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.
123. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, שכותרתו "התפטרות אחרת שדינה כפיטורים, קובע כדלקמן:
11. (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים.
124. על פי הלכה הפסוקה, על מנת להוכיח זכאות לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף זה, על התובע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: האחד, קיומן של נסיבות המעידות על "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" של העובד או נסיבות "שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; השני, התפטרות העובד הייתה כתוצאה מנסיבות אלה; השלישי, יידוע המעסיק על הכוונה להתפטר ומתן הזדמנות נאותה לתקן את הדרוש תיקון – אך כשעל פניו, אין תוחלת של ממש בפנייה מוקדמת ובמתן התראה סבירה, לא תישלל הזכאות לפיצויי פיטורים מטעם זה בלבד. וראו לעניין זה דברי כב' השופטת גליקסמן ב-ע"ע (ארצי) 28475-03-20 סלמאן - אקובג בע"מ, פסקה 41 [פורסם בנבו] (7.12.2020):
"כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת"
125. במקרה דנן, מתקיימים כל התנאים האמורים. כפי שעולה מחומר הראיות והדברים שפורטו לעיל, לאחר שזיקרי סירב לקבל את הצעות המועדון בדבר מעבר לקבוצה אחרת, החל המועדון לנקוט כלפיו שורת צעדים שכללו הרחקתו משחקני המועדון ואי שיתופו במסגרת הפעילות והאימונים הסדירה שבמועדון. זאת, בדרך שמנעה ממנו לקיים שגרת אימונים אפקטיבית, מקצועית ותחרותית, הנדרשת למימוש יכולותיו המקצועיות ולתרומה פוטנציאלית להצלחת הקבוצה. מצאנו כי התנהגות זו עולה כדי "הרעה מוחשית בתנאי העבודה"; ולחילופין מהווה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". כמו כן, סברנו כי מתקיים קשר סיבתי ישיר וברור בין התפטרותו של זיקרי להרעה בתנאי העבודה; ומשעה שהובהר לו על ידי נציגי המועדון, לרבות על ידי בעל המועדון טביב, כי אין בכוונתם לתקן או לשנות הרעה זו, הרי שלא הייתה תועלת במתן התראה סבירה.
126. לנוכח האמור, הרינו לדחות את טענות מועדון הכדורגל, ויש לקבוע כי זיקרי זכאי לקבל פיצויי פיטורים כדין ביחס ל-2.5 עונות המשחקים שבהן שיחק בשורות המועדון, כלומר בגין עונת המשחקים לשנת 2013/14, עונת המשחקים לשנת 2015/16 ובגין מחצית מעונת המשחקים לשנת 2016/17. כנקבע לעיל, אין בתקופת השאלתו של זיקרי לכח רמת גן כדי לקטוע את רצף תעסוקתו במועדון הכדורגל, וממילא הוא איננו תובע את המועדון בפיצויי פיטורים בגין תקופה זו.
127. באשר לשיעור השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים. זיקרי טוען כי יש לחייב את המועדון בתשלום פיצויי פיטורים בסך 93,373 ש"ח. זאת בהתאם לשכר הנקוב בהסכם ההעסקה מיום 10.9.2013, אשר לפי המפורט בתצהירו עמד על שכר חודשי ממוצע בסך של 37,349 ש"ח (448,195/12 ש"ח; סעיף 37 לתצהיר זיקרי). מנגד המועדון טוען כי בנסיבות העניין יש לערוך את החישוב לפי שכרו של זיקרי בעונת המשחקים לשנת 2015/16, העונה האחרונה שבה שיחק בשורות המועדון, ושבה הופחת בהסכמה שכרו השנתי והועמד בסך של 170,500 ש"ח (סעיף 2 לנספח המתקן להסכם; סעיף 111 לתצהיר נבון).
128. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, והגם שיש טעם בטענת המועדון, לא מצאנו כי הוכחה הצדקה ברורה לסטות מתקנה 4(1) לתקנות פיצויי פיטורים, שלפיה השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים יהיה שכרו האחרון המוסכם של העובד. כך בייחוד, משנקבע והובהר בנספח המתקן להסכם כי "הוראות ההסכם בדבר עונת המשחקים 2016/17 נותרו על כנן"; באופן שמלמד על הסכמה לתת תוקף לשכר הקובע שננקב בהסכם ההעסקה מיום 10.9.2013 בסך 448,195 ש"ח. יתר על כן מהראיות עולה כי לא נעשה מהלך מתוקן של הפחתת שכר (שימוע כדבעי ביחס לשינוי השכר, לא זו אף זו לא שוכנענו שההפחתה נבעה בשל יכולת פחותה של השחקן, אלא משיקולים אחרים).
אשר על כן, הרינו לקבוע כי המועדון ישלם לזיקרי פיצויי פיטורים בסך 93,373 ש"ח (37,349 ש"ח * 2.5 עונות משחקים), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
אריאל הרוש
129. בחרנו לסיים את חלק זה בדבר הזכאות לקבלת פיצויים פיטורים כדין עם עניינו של הרוש, וזאת, משני טעמים עיקריים:
הראשון, מקרה המעשה של הרוש שונה משל יתר התובעים. הרוש כיהן כקפטן הקבוצה, ואין חולק על כך שהראה יכולות וביצועים טובים על המגרש (למשל, סעיף 10 לתצהיר עצמוני);
השני, תיאור עניינו של הרוש מציג טענות שונות בדבר התנהלות פסולה מצד המועדון; והצגת הדברים כמפורט להלן, תהווה הקדמה לצורך הדיון בחלק הבא שעניינו בזכאות לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. כך בקצרה, וכעת בפירוט.
130. מאז ומעולם הרוש השתייך לאגודת הכדורגל של המועדון. הוא החל דרכו בקבוצת הילדים, דרך קבוצת הנוער וכלה בקבוצת הבוגרים. הוא שימש כשחקן כדורגל מקצועי בשורות מועדון הכדורגל בתפקיד עמדת השוער, והועסק במועדון במשך 7 עונות משחקים – החל מעונת הכדורגל לשנת 2007/08 ועד לתום עונת המשחקים לשנת 2013/14 (סעיפים 2-1 לתצהיר הרוש). במהלך תקופה זו אף כיהן כקפטן של הקבוצה, וככזה נחשב לאחד השחקנים הבכירים בה (סעיף 3 לתצהיר הרוש).
131. ביום 23.7.2007 נחתם הסכם ההעסקה הראשון בין הרוש ובין מועדון הכדורגל בקשר לעונות המשחקים 2007/8, בתמורה למשכורת חודשית בסך 4,200 ש"ח, וזאת בשל היותו חייל בשירות סדיר (סעיפים 6-5 להסכם ההעסקה הראשון). במהלך השנים נחתמו בין הצדדים הסכמים נוספים לתקופה קצובה, שבהם חל שיפור בתנאיי השכר של הרוש.
132. כך, ביום 15.8.2010 נחתם הסכם ההעסקה בין הרוש ומועדון הכדורגל ביחס לעונות המשחקים לשנים 2010/11 - 2014/15 (להלן: "הסכם ההעסקה משנת 2010", שצורף כנספח "12" לתצהיר נבון). בהסכם ההעסקה זה נקבע כי "המשכורת הבסיסית" של הרוש בעונת המשחקים לשנת 2010/11 תעמוד על סך של 650,000 ש"ח; בעונת המשחקים לשנת 2011/12 תעמוד על סך של 1,071,000 ש"ח; בעונת המשחקים לשנת 2012/13 תעמוד על סך של 1,226,400 ש"ח; בעונת המשחקים לשנת 2013/14 תעמוד על סך של 1,405,200 ש"ח; ובעונת המשחקים האחרונה לשנת 2014/15 תעמוד על סך של 1,610,880 ש"ח (סעיפים 3.5-3.2 להסכם ההעסקה משנת 2010). בהמשך חתמו הצדדים על נספח מתקן להסכם ההעסקה משנת 2010, שבו שונו תנאי השכר של הרוש, ובמקומם הוסכם כי בגין עונת המשחקים לשנת 2012/13 יעמוד השכר בסך 1,242,480 ש"ח; ובגין עונות המשחקים לשנת 2013/14 ו-2014/15 יעמוד השכר השנתי על סך 1,500,000 ש"ח (להלן: "הנספח המתקן להסכם ההעסקה", שצורף כחלק מנספח "3" לתצהיר הרוש, בעמ' 38-31).
133. אין מחלוקת על כך שבמהלך עונת הכדורגל לשנת 2013/14, מועדון הכדורגל הלין את שכרם של כלל שחקני המועדון. לדברי הרוש, מתוקף תפקידו בתור קפטן הקבוצה התבקש על ידי השחקנים לפנות בעניין זה לבעל הקבוצה (סעיפים 8-7 לתצהיר הרוש). לדבריו, השיחה שנערכה בין השניים כללה אמירות קשות מצד טביב, אשר סירב בתוקף לשלם לשחקנים את השכר המגיע להם על פי דין (סעיפים 10-9 לתצהיר הרוש).
134. נוכח האמור, החליטו חלק מן השחקנים, כאקט של מחאה, שלא להשתתף באימון המסכם לפני משחק הליגה האחרון לעונת הכדורגל 2013/14. כמו כן, השחקנים פנו לנציגות ארגון שחקני הכדורגל בבקשה לייצוגם בשל הלנת השכר האמורה (הליך זה נידון בהרכב בראשותי ב-ס"ק (אזורי י-ם) 5530-06-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ [פורסם בנבו]; ובסיומו שולם לשחקנים השכר המולן, כמפורט בפסק הדין מיום 25.6.2014).
135. לדברי הרוש, אשר לא נסתרו, מאותו שלב החלה הידרדרות משמעותית ביחסיו עם המועדון, ובפרט עם טביב. כמפורט בתצהירו, מועדון הכדורגל דרש ממנו לשנות את חוזה העסקתו, ולחתום על הסכם חדש הכולל הפחתה משמעותית בשכרו השנתי (סעיף 13 לתצהיר הרוש).
136. הרוש טוען כי דרישה זו להפחתת שכר לוותה באיומים מצד טביב לפגיעה בפן המקצועי, במוניטין, בשמו הטוב ובמעמדו במועדון; ומשסירב הרוש להיענות לדרישתו, הנחה טביב את הצוות המקצועי להרחיקו משחקני ומפעילות המועדון (סעיפים 17-14 לתצהיר הרוש). כך, נאסר על הרוש להשתתף בשגרת האימונים של שחקני המועדון, ותחת זאת הורו לו להתאמן בנפרד בצידי המגרש במסגרת תוכנית אימונים חלופית (סעיף 17 לתצהיר הרוש). נוסף על כך, במכתב מיום 30.7.2014, הובהר לו כי "המועדון אינו רואה בך בשלב זה כמיועד להוות חלק מהרכב קבוצת הבוגרים" (סעיפים 18-17 לתצהיר הרוש).
137. לנוכח האמור, בסמוך לתחילת עונת הכדורגל 2014/15, פנה הרוש למוסד הבוררות של התאחדות הכדורגל, בבקשה לסעד הצהרתי של שחרור מידי משורות המועדון בשל הפרה יסודית של הסכם ההעסקה; לתשלום כספי של מלוא שכרו לפי הקבוע בהסכם ההעסקה בגין עונת הכדורגל לשנת 2014/15; וכן בתשלום חובות כספיים העומדים לכאורה לזכותו במועד זה (סעיפים 20 ו-24 לתצהיר הרוש).
138. ביום 11.8.2014 ניתן פסק הבוררות בעניינו של הרוש, שבו התקבלה בין השאר בקשתו לשחרור מידי משורות מועדון הכדורגל לאחר שנקבע כי התנהלות המועדון מהווה הפרה יסודית של ההסכם; וכן המועדון חויב בתשלום משכורת של 4 חודשים עבור שכרו לחודשים 9-6 (כולל) לשנת 2014. יצוין, כי פסק בוררות זה אושר בבית המשפט המחוזי מרכז וניתן לו תוקף של פסק דין (הפ"ב (מחוזי מר') 6102-12-14 הרוש נ' מועדון הכדורגל א.ג בית"ר ירושלים (2001) בע"מ [פורסם בנבו] (30.12.2014). פסק הבוררות ופסק דינו של בית המשפט המחוזי, צורפו כנספח "4" לתצהיר הרוש).
139. בפי המועדון שתי טענות עיקריות שלשיטתו מצדיקות שלילת זכאותו של הרוש לקבלת פיצויי פיטורים כדין: האחד, הרוש התפטר ולא פוטר על ידי המועדון, ועל כן אינו זכאי לפיצויים בדין מפוטר; והשני, קיומם של אישורים מאת הממונה באשר להכללת פיצויים אלה בשכרו הכולל של השחקן כנדרש בסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים. כפי שיפורט להלן, דין טענות אלה להידחות.
140. באשר לטענה כי הרוש התפטר ולא פוטר – מועדון הכדורגל טוען כי הרוש ביקש להשתחרר באופן מידי מהסכם העסקתו כשנה לפני מועד סיומו הנקוב, מבלי שנתן התראה מוקדמת בדבר כוונתו להתפטר ומבלי שניתנה למועדון הזדמנות נאותה לתקן את ההרעה. בנסיבות אלה, כך נטען, לא ניתן לראות בהתפטרותו כפיטורים.
141. דין טענה זו להידחות. כפי שעולה מחומר הראיות והדברים שפורטו לעיל, מועדון הכדורגל מנע מהרוש להשתתף בפעילויות ובאימונים הסדירים של המועדון, תוך הכללתו במסגרת אימונים נפרדת, הרחקתו מיתר השחקנים, ופגיעה במעמדו במועדון וביכולותיו המקצועיות. לדברי הרוש, החלטות אלה לא נבעו משיקולים מקצועיים גרידא אלא היו פעולות מכוונות מצד טביב שנועדו לפגוע בו במטרה לגרום לו לחתום על הסכם ההעסקה חדש שכולל הפחתת שכר משמעותית.
142. טענות אלה לא נסתרו והן אף נתמכות בעדותו של עצמוני, שהיה מנכ"ל הקבוצה באותה תקופה. עצמוני הודה בחקירתו הנגדית כי הרוש תרם לקבוצה ואף כינה אותו בתור "שוער מצוין" (עמ' 51, ש' 9 לפרו'). כמו כן, עצמוני הבהיר בחקירתו כי ההחלטות לביצוע בעניינו של הרוש התקבלו על ידי טביב באופן אישי (עמ' 49, ש' 28-27 ובעמ' 50, ש' 2-1 לפרו'). כך, ש"במקרה שלו ספציפית צריך לשאול את אלי טביב" (עמ' 51, ש' 17-14 לפרו'). ואולם, לא רק שהמועדון נמנע מלהעיד את טביב אלא שהוא לא העמיד גרסה נגדית לעדותו של הרוש בדבר נסיבות סיום ההעסקה והגשת הבקשה למוסד לבוררות.
143. אשר על כן, מצאנו לקבל את גרסתו של הרוש באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים; וכמפורט להלן הגענו לכלל מסקנה כי במקרה דנן מתקיימים התנאים המצטברים לקבלת פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, שמזכים בפיצויים כדין מפוטר.
144. ראשית, התנהלות המועדון בעניינו של הרוש, כפי שזו פורטה לעיל, בין היתר, אי תשלום השכר המוסכם במועד ומניעת שיתופו באימון ובמשחקים, מהווה נסיבות המעידות על הרעה מובהקת בתנאי עבודתו כשחקן כדורגל מקצועי בשורות המועדון, ובפרט בתור מי שכיהן עד אותה עת כקפטן קבוצת הבוגרים של המועדון ותרם להצלחתה. לחלופין, מדובר בנסיבות מובהקות "שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו" (סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים). שנית, מתקיים קשר סיבתי ישיר וברור בין הגשת הבקשה לשחרורו המיידי מהמועדון לבין ההרעה בתנאי העבודה של הרוש; ובכל מקרה מועדון הכדורגל לא העמיד גרסה נגדית בעניין. שלישית, הוכח כי ההרעה בתנאי העבודה לא נבעה מטעמים מקצועיים ואובייקטיביים אלא מהנחיות מכוונות מצד טביב להרעה בתנאי עבודתו של הרוש; וכי המועדון הבהיר לו במכתבו מיום 30.7.2014, כי "אינו רואה בך בשלב זה כמיועד להוות חלק מהרכב קבוצת הבוגרים". בנסיבות אלו לא מצאנו טעם בפנייה מוקדמת ומתן התראה סבירה למועדון. בהתאם, לא מצאנו בכך שהרוש נמנע מלעשות כן ופנה למוסד הבוררות בבקשה לשחררו, משום הצדקה לשלילת הזכאות לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, ואנו דוחים את טענות המועדון בעניין זה.
145. באשר לקיומם של אישורים שניתנו מאת הממונה לפי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים – מועדון הכדורגל טוען כי קיבל את אישור הממונה להכללת פיצויי פיטורים בשכרו הכולל של הרוש ביחס לעונות המשחקים שבין השנים 2010/11 - 2014/15. לפיכך, נטען כי גם אם יש לקבל את תביעתו של הרוש לפיצויי פיטורין הרי שהיא נוגעת רק לתקופה שבה השתכר במשכורת של חייל, שבה הוסכם כי לא התבקש אישור הממונה.
146. בהקשר זה, המועדון הציג את הסכם ההעסקה משנת 2010 כהגדרתו לעיל, ביחס ל-5 עונות המשחקים שבין השנים 2010/11 - 2014/15, אשר על גביו הוטבעה חותמת מאת הממונה מיום 25.11.2010, המאשרת הכללת פיצויי פיטורים בשכר העבודה לפי הסכם ההעסקה זה, תוך שצוין בכתב יד "ובלבד שהחל מעונת המשחקים 2011-2012 יופרשו בגין שכרו שעד 8 פעמים שכ"מ, הפרשות פנסיוניות מלאות (כדרישת הממונה הראשי)".
147. מועדון הכדורגל לא טוען כי ביצע הפרשות אלה בהתאם לנקבע באישור הממונה, וראיות מסוג זה אף לא הוצגו לפנינו. אדרבה, המועדון טוען כי "על פניו יש סתירה בין האישור שניתן על ידי הממונה לבין הוראות הטופס שכן בהתאם להוראות הטופס, הקבוצה אינה יכולה לשלם לשחקן מעבר למה שהוסכם, כאשר השכר כולל פיצויי פיטורים ונלווה" (סעיף 44 לתצהיר נבון). ברם, לא הוכח כי מועדון הכדורגל הביע לפני הממונה את דעתו בנושא בזמן האמת, וממילא לא נטען כי אישור הממונה שונה בהתאם.
148. בנסיבות אלה, יש לקבל את עמדתו של הרוש, שלפיה ההוראה בדבר ביצוע הפרשות מהווה תנאי מתלה להכללת פיצויי פיטורים בשכרו של השחקן, ומשלא קוים תנאי זה כלשונו וככתבו על ידי המועדון, הרי שהאישור שניתן על ידי הממונה איננו תקף; ולפיכך יש להורות על תשלום פיצויי פיטורים כדין בגין כל תקופת העסקתו בשורות המועדון – החל מעונת המשחקים לשנת 2007/8 וכלה בעונת המשחקים לשנת 2013/14.
149. לנוכח האמור, הרינו לקבוע כי המועדון יישא בתשלום פיצויי פיטורים להרוש בגין 7 עונות משחקים בסך 875,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. זאת בהתאם לשכר הנקוב בנספח המתקן להסכם ההעסקה, שבו נקבע כי שכרו החודשי יעמוד בסך של 125,000 ש"ח (סעיף 1 לנספח המתקן להסכם ההעסקה; וכן סעיף 36 לתצהיר הרוש). בהקשר זה, לא מצאנו לקבל את טענות המועדון בדבר פיצול תקופות ההעסקה, וגם במקרה דנן לא ראינו לנכון לסטות מהכלל המנחה הקובע כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שכרו האחרון של התובע.
150. למען הסר ספק, יוער כי לא מצאנו ממש ביתר טענות ההגנה שהעלה המועדון בכל הנוגע לנושא זכאות התובעים לקבלת פיצויים כדין. כן יוער, כי חלק מהטענות שהועלו על ידי המועדון אף מהוות הרחבת חזית אסורה, ובכללן הטענה כי לפי סעיף 9ד להסכם ההעסקה סכומים אלה היו צריכים להיות מקוזזים משכרו של השחקן לקופת הפנסיה שבבעלותו, ודינן להידחות מטעם זה בלבד.
פיצויים בגין פיטורים שלא כדין
151. בפרק זה נתאר בקצרה את טענותיהם של הרוש, זיקרי, סיידוף וחדד, שלפיהן מועדון הכדורגל התנהל כלפיהם בחוסר תום לב משווע, תוך הפרה יסודית של חוזה ההעסקה ביניהם, באופן שמזכה אותם בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
152. פיטורים שלא כדין הם פיטורים לא הוגנים, כגון כאלה שנפל בהם פגם בהליך הפיטורים או כאלה שבוצעו בחוסר תום לב, באופן שמהווה הפרה יסודית של חוזה העבודה על ידי המעביד (שלי אביב ייני "פיצויים עונשיים סמויים בגין פיטורים שלא כדין המהווים הפרת חוזה עבודה" מחקרי משפט לא 449, 463-462 (2018)). בהתאם, עובד אשר פוטר שלא כדין רשאי לתבוע פיצויים בגין הנזק שנגרם לו בשל ההפרה היסודית של חוזה העבודה (בג"ץ 4485/08 אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב, פסקה 11 [פורסם בנבו] (5.10.2009)).
153. ארבעת התובעים מתארים בתצהיריהם התנהלות פוגענית וכוחנית מצד מועדון הכדורגל, ובפרט מצד טביב בעל המועדון, במטרה לפגוע במזיד בקריירה המקצועית, במוניטין ובמעמדם בענף הכדורגל. טענות התובעים בהקשר זה מתייחסות לשתי תופעות הקיימות בענף הכדורגל: הראשונה, סוגיית הדרת שחקנים ממסגרת הפעילות הספורטיבית של המועדון, כפי שתואר לעיל בעניינם של הרוש וזיקרי. השנייה, סוגיית תשלום דמי הכשרה למועדון הכדורגל בשל מעברם של שחקנים למועדונים אחרים, כפי שנטען על ידי חדד וסיידוף. נפנה לבחון סוגיות אלה.
הדרת שחקנים ממסגרת הפעילות הספורטיבית של המועדון
154. נפתח ונציין כי עניינם של הרוש וזיקרי אשר פורטו לעיל, חשפו לפנינו תופעה פסולה בעניין הדרתם והרחקתם של שחקני כדורגל מקצועניים ממסגרת הפעילות הספורטיבית של המועדון, כאמצעי להפעלת לחץ לעזוב את המועדון או לחתום על הסכם ההעסקה חדש שאינו מטיב עימם.
155. אמנם, למועדון הכדורגל כמעסיק נתונה פררוגטיבית ניהולית, ומכוחה של פררוגטיבה זו נובעת זכותו לנהל את הקבוצה על פי ראות עיניו, ובכלל זאת שלא לשתף שחקנים במשחקים הרשמיים של המועדון, בנסיבות שבהן אינם מראים יכולות וכישורים מקצועיים כמצופה מהם. ואולם, הפעלתה של אותה פררוגטיבה ניהולית כפופה לחובותיו של מועדון הכדורגל לנהוג בסבירות, בתום לב ובהגינות כלפי השחקנים (סע"ש (אזורי חי) 42897-08-19 דילמוני - הפועל חיפה מילניום בע"מ [פורסם בנבו] (29.3.2022)).
156. חובות תום הלב וההגינות המוטלות על המעסיק, באות לידי ביטוי גם בזכותו של העובד "לסביבת עבודה ראויה ומכבדת, שההחלטות בה מתקבלות באופן ענייני, ושאין בה פגיעה בכבוד האדם שלו על היבטיו השונים" (ע"ע (ארצי) 51279-03-19 שלום בן חמו - עיריית בת ים, פסקה 32 [פורסם בנבו] (10.9.2021); ראו גם, ע"ע (ארצי) 35032-12-21 גולן - חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 35 [פורסם בנבו] (16.7.2023)).
157. בהתאם, נפסק כי התנהלות פוגענית מתמשכת מצד המעסיק, שיוצרת סביבת עבודה עוינת ובלתי נסבלת עבור העובד, היא בלתי חוקית; ויש בה כדי להקים עילת תביעה בגין התעמרות והפרת חוזה עבודה (ע"ע (ארצי) 21934-02-21 חקמון - מדינת ישראל‏, פסקה 39 [פורסם בנבו] (6.9.2022), להלן: "עניין חקמון").
158. כידוע, התעמרות במקום העבודה היא מרובת פנים. קשת המעשים הבאים בגדרה היא רחבה וכוללת שלל התנהגויות בלתי לגיטימיות שנועדו להשפיל, לבזות, לנדות ולפגוע בדימוי העצמי וביכולותיו של העובד במסגרת העבודה. כך למשל, "באמצעות מידור לא ענייני, זלזול והקטנה של יכולות מקצועיות, הפעלת-יתר של סמכויות ניהוליות, ניכור המגיע כדי השפלה, או נידוי חברתי (גם אם מרומז)" (עניין חקמון, בפסקה 39). לצד זאת, הובהר כי המבחן לקיומה של התנהגות פוגענית בסביבת העבודה הוא מבחן אובייקטיבי, אשר אינו מבוסס על רגשותיו הסובייקטיביים של בעל הדין. וכך, סוכמו העקרונות המנחים שהתגבשו בהלכה הפסוקה בעניין זה:
"ראשית, התעמרות בעבודה אינה כוללת רשימה סגורה של מקרים, ומדובר - ככלל - בהתנהגות חוזרת או במספר אירועים נפרדים (גם אם שונים זה מזה), להבדיל מאירוע חד-פעמי. שנית, קיימת חשיבות לבחינת טענות התובע כמכלול, שכן בחינת הטענות במנותק זו מזו עשויה להוביל להחמצת התעמרות שבאה לידי ביטוי בתמונה השלמה והכוללת. שלישית, לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או התנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה, שהרי "מינון מסוים של חיכוכים ומתחים הינו בגדר הכרח בלתי יגונה בהתחשב באופיים הדינמי של יחסי העבודה. משכך, לא כל חיכוך מהווה התנכלות, אולם יש ועוצמתו תגיע כדי התנכלות..." (...). נדרש לפיכך שההתנהגות תהווה התעמרות גם במבחן אובייקטיבי, ולא די בתחושה סובייקטיבית של פגיעה. קריטריונים למבחן האובייקטיבי טרם התגבשו, ויש להניח כי יתבססו בין היתר על אמות מידה של מידתיות, סבירות וענייניות; על היקף הסטייה מנורמות ארגוניות וחברתיות; ועל החובה להעמיד לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת שאין בה השפלה או פגיעה בכבוד, וכל זאת תוך שמירה על המרקם העדין של היחסים במקום העבודה, מבלי ליצור "משפוט יתר", ותוך איזון מול סמכותו ואפשרותו של מעסיק או ממונה מטעמו לנהל את הדרוש ניהול"
[עניין חקמון, פסקה 40]
159. במקרה דנן, מצינו כי מועדון הכדורגל אסר על השתתפותם של הרוש וזיקרי בפעילויות ובאימונים הסדירים של המועדון, תוך הכללתם במסגרת אימונים נפרדת, הרחקתם מיתר השחקנים, ופגיעה ביכולותיהם המקצועיות ובמעמדם במועדון. החלטות אלה כאמור לא נבעו מטעמים עניינים ומקצועיים אלא היו פעולות מכוונות מצד המועדון כאמצעי פסול להשגת מטרותיו השונות; וככאלה הן אינן נכללות בגדר הפררוגטיבה הניהולית המוקנית למועדון, ואין ביניהן לבין פעולות ניהול תקין דבר. אשר על כן, מצאנו לקבל את הטענה כי התנהלות המועדון מהווה הפרה יסודית של הסכם ההעסקה, כי היא לוקה בחוסר תום לב, ויש בה משום התעמרות במקום העבודה.
160. שאלה אחרת היא מהו הסעד הראוי בנסיבות המקרה. ככלל, הסעד המקובל במקרים של פיטורים שלא כדין והתעמרות בעבודה הוא פסיקת פיצויים כספיים לטובת העובד (בג"ץ 4284/08 קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, פ"ד סג(3) 766, 785-782 (2010); עניין חקמון, פסקה 54).
161. לטענת מועדון הכדורגל, הרוש וזיקרי הגישו תביעות לפיצוי כספי למוסד הבוררות בגין פיטורים שלא כדין בטענה כי הדרתם מפעילות המועדון מטעמים לא עניינים ושלא בתום לב מהווה הפרה יסודית של הסכם ההעסקה. משכך, נטען כי פסקי הבוררות שניתנו בעניינם יוצרים מניעות והשתק מהעלאת טענות ביחס לאותה עילה בהליכים דנן. מנגד, נטען כי למוסד הבוררות אין סמכות עניינית לדון בזכאות לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין מכוח משפט העבודה, ועל כן לא ניתן להחיל בענייננו דוקטרינות שונות מתחום ההשתק השיפוטי.
162. פיטורים שלא כדין והתעמרות במקום העבודה מקימים לעובד עילת תביעה חוזית בגין הפרת חובת תום הלב שחלה על היחסים החוזיים שבין הצדדים (עניין חקמון, פסקה 54). לפיכך, ובשונה מהנטען, אין מדובר בזכות סטטוטורית לפיצויי פיטורים מכוח חקיקת מגן שאינה ניתנת לוויתור על ידי העובד, אלא בעילת תביעה חוזית הנובעת מהפרת חובתו של המעסיק לנהוג בתום לב ובהגינות (רעות שמר בגס "צדק פרוצדוראלי וכבוד העובד בהליך הפיטורים – עיונים בהלכת השימוע" עבודה חברה ומשפט יג 175, 213 (2012)). משכך, לא מצאנו כי עילת תביעה זו אינה יכולה להתברר לפני מוסד הבוררות, וסברנו כי ניתן להחיל בהקשר זה דוקטרינות שונות של השתק עילה ומניעות.
163. כידוע, הכלל המנחה בעניין השתק עילה קובע כי "אם תביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך – בית המשפט לא ייזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם אם היא מבוססת על עילה זהה" (ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ, פסקה 7 [פורסם בנבו] (4.3.2010)). הבחינה לשאלה אם קיים השתק עילה הוא מבחן "זהות העילות", כפי שנקבע ב-ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ, פסקה 42 [פורסם בנבו] (11.7.2021):
"כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, על בית המשפט לבחון מבחינה מהותית האם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשני ההליכים זהה ואת מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים"
על רקע האמור, נפנה לבחון את טענות הצדדים.
164. באשר לתביעתו של זיקרי. כאמור, לנוכח התנהלותו הפסולה של המועדון המתוארת לעיל, זיקרי הגיש כתב תביעה למוסד הבוררות של התאחדות הכדורגל (כתב התביעה צורף כנספח "3" לתצהיר דמאיו). בכתב התביעה עתר זיקרי לשחרור מיידי מהמועדון בשל הפרה יסודית של הסכם ההעסקה מיום 10.9.2013; בפיצוי כספי של מלוא שכרו לפי הקבוע בהסכם ההעסקה האמור בגין יתרת עונת הכדורגל לשנת 2016/17; ובפיצוי בגין נזקים לא ממוניים בדמות פגיעה במוניטין ועוגמת נפש (סעיף 26 לתצהיר זיקרי; וראו גם, פירוט הסעדים שצוינו בפתח כתב התביעה).
165. בהמשך לפסק הבוררות החלקי כהגדרתו לעיל, שהורה על שחרורו המיידי של זיקרי משורות המועדון, ביום 10.9.2017 ניתן פסק בוררות ביחס לסעדים הכספיים שהתבקשו בכתב התביעה בגין הפרת הסכם העסקה, הכוללים פיצוי בגין הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם לזיקרי כתוצאה מהפרת ההסכם בחוסר תום לב בנסיבות העניין (להלן: "פסק הבוררות"; שצורף כנספח "12" לתצהיר זיקרי).
166. בתמצית, בפסק הבוררות נקבע כי התנהלותו של המועדון כלפי זיקרי ואי-שיתופו במסגרת האימונים הסדירה של המועדון, במטרה להוות אמצעי לחץ לעזיבתו, מהווים "הפרה בוטה" של חובות המעסיק, ועולים כדי קיום הסכם שלא בתום לב (פסקאות 37-27 לפסק הבוררות). עם זאת, נקבע כי זיקרי לא נקט באמצעים סבירים להקטנת הנזק בכך שלא פעל למציאת פתרון מוסכם, וסירב להצעות שונות שהוצגו לו על ידי הקבוצה, בדרך שיש בה משום חוסר תום לב והפרת חובת הקטנת הנזק (פסקאות 45-40 לפסק הבוררות).
167. לנוכח האמור, ובנסיבות העניין, נפסק כי אין מקום לחייב את המועדון בפיצוי ממוני של השלמות השכר ליתר עונת המשחקים, ורכיב תביעה זה נדחה (פסקה 64 לפסק הבוררות). לצד זאת, ולאור התנהלות המועדון, נפסק לזיקרי פיצוי בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו לו, על דרך האומדנה בסך 10,000 ש"ח. וכך נקבע בפסקה 66 לפסק הבוררות:
"אשר לתביעת השחקן לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו לו עקב התנהגות הקבוצה כלפיו, אכן אני סבור כי היה בהתנהגות זו כדי לגרום לו עוגמת נפש, לירידה בכושר המשחק שלו ולפגיעה במוניטין, אולם בהתחשב בכך שהוא טרם הספיק לצבור בעולם הכדורגל מונטין רב – דומני שפסיקת סכום מסוים לטובתו, אף אם לא גבוה במיוחד, תהווה פיצוי נאות עבורו ויהא בה במידה מסוימת גם להפגין את מורת רוחי שלי מאופן התנהלותה של הקבוצה כלפיו. פיצוי מעין זה נפסק על דרך האומדנה, ובנסיבות מקרה זה – תוך שלקחתי בחשבון במסגרת שיקוליי גם את העובדה כי הקבוצה תיקנה את דרכיה, אם כי באופן חלקי, באפשרה לשחקן להתאמן ממועד מתן פסק הבוררות החלקי ועד למועד שחרורו ממנה בכל מסגרת קבוצתית אחרת – מצאתי לנכון לפסוק לשחקן פיצוי בגין נזקים לא ממוניים בסכום של 10,000 ש"ח".
168. זיקרי לא השלים עם פסק הבוררות, והגיש הליך לביטולו בבית הדין האזורי בתל אביב (ת"ב (אזורי ת"א) 5128-11-17 זיקרי - מועדון הכדורגל א.ג בית"ר ירושלים (2001) בע"מ [פורסם בנבו]). במסגרת הליך זה הגיעו הצדדים להסכמה שבמסגרתה יינתן לזיקרי פיצוי כספי נוסף בסך של 40,000 ש"ח. פשרה מוסכמת זו קיבלה תוקף של פסק דין ביום 29.5.2018 (פסק הדין מיום 29.5.2018, צורף כנספח "4" לתצהיר דמאיו; וראו גם חקירתו של זיקרי בעמ' 36-35 לפרו', שבה טען כי הפיצוי המוסכם מגלם את הנזק הממוני שנגרם לו בגין אובדן הכנסה בשל הפרת ההסכם שלא בתום לב).
169. בנסיבות אלה, מצאנו לקבל את טענות מועדון הכדורגל בדבר קיומו של השתק עילה, ושלפיהן זיקרי מיצה את עילת התביעה ביחס לסעדים הכספיים-חוזיים המגיעים לו בגין הפרת ההסכם בחוסר תום לב. זאת, מן הטעם של מניעת כפל פיצוי בגין אותו נזק ובגין אותה עילת תביעה, כמו גם בשל התנהלותו של זיקרי בנסיבות העניין, אשר בחר להגיש תביעה זו בסמוך לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בעניין הפיצויים הכספיים שקיבלה תוקף של פסק הדין בבית הדין האזורי; הסכמה שנועדה לסיים אחת ולתמיד את המחלוקות שביניהם בהקשר זה. אשר על כן, תביעתו של זיקרי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.
170. באשר לתביעתו של הרוש. כאמור, גם הרוש פנה למוסד הבוררות של התאחדות הכדורגל, בבקשה לסעד הצהרתי של שחרור מידי משורות המועדון בשל הפרה יסודית של הסכם ההעסקה; לתשלום כספי של מלוא שכרו לפי הקבוע בהסכם ההעסקה בגין עונת הכדורגל לשנת 2014/15; וכן בתשלום חובות כספיים העומדים לכאורה לזכותו במועד זה (סעיפים 20 ו-24 לתצהיר הרוש). בפסק הבוררות שניתן בעניינו של הרוש, נקבע בין השאר כי התנהלות המועדון כלפיו מהווה הפרה יסודית של ההסכם, והמועדון חויב בתשלום משכורת של 4 חודשים עבור הנזק הממוני שנגרם לו.
171. בשונה מעניינו של זיקרי, אין מחלוקת כי הרוש לא תבע במפורש במסגרת הליך הבוררות פיצויים בגין נזקים בלתי ממוניים מסוג עוגמת נפש ופגיעה במוניטין, שנגרמו לו מחמת הפרתו של ההסכם עקב התנהלות המועדון. לטענת מועדון הכדורגל, הרוש היה רשאי להעלות טענות בגין נזקים לא ממוניים בהליך הבוררות, וככל שנמנע מלעשות כן – אין לו אלא להלין על עצמו; והוא מושתק ומנוע מלתבוע אותם במסגרת ההליך דנן.
172. לאחר ששקלנו את מכלול הדברים, החלטנו לדחות את תביעתו של הרוש לפיצויי פיטורים שלא כדין, וזאת משני טעמים עיקריים.
173. ראשית, עיון בפסק הבוררות מגלה כי בעת קביעת סכום הפיצוי שנפסק התחשב הבורר בפגיעה במוניטין שנגרמה להרוש. זאת, כחלק מהנזק הממוני שנגרם לו בשל התנהלות המועדון כלפיו בנסיבות העניין. וראו לעניין זה, פסקה 25 לפסק הבוררות:
"לאחר שבחנתי ושקלתי את כל הטענות והראיות שהובאו בפניי, לרבות כמובן מסמכים שהוגשו, לאור התרשמותי מהעדים שהופיעו בפניי ועל מנת שהכרעתי תהיה צודקת, החלטתי, כי גירסתו של התובע אמינה וכי יש בהתנהגותה של הנתבעת, התנהגות שלא בתום לב, העולה לכדי הפרה יסודית של ההסכם, כאשר התנהגות זו כוללת שני מרכיבים, האחד 'ייבושו' של התובע, באיצטלה של החלטה מקצועית, דבר הגורם לתובע לנזק ניכר, הן כספי והן תדמיתי. (...)"
174. שנית, אף אם נניח כי הפגיעה במוניטין לא גולמה בשיעור הנזק הממוני שנפסק, סברנו כי משעה שהרוש בחר להגיש תביעה למוסד הבוררות שכוללת סעד לפיצוי כספי בגין עילת תביעה חוזית בדבר הפרה יסודית של הסכם שלא בתום לב, מן הראוי היה לכלול בה את כל הטענות והסעדים שניתן לבקש, לרבות סעד של פיצוי בגין ראשי נזק לא ממוניים דוגמת עוגמת נפש, כפי שנעשה בתביעתו של זיקרי. מסקנה זו מתיישבת עם הכלל של השתק עילה שמחייב את התובע לרכז בתביעתו את מכלול הטענות והסעדים הנוגעים למסכת עובדתית מסוימת וכן עם הצורך לסופיות הדיון, יעילות ומניעת הטרדה של נתבעים בעניין שכבר נידון והוכרע בפני גורם שיפוטי מוסמך (ע"ע (ארצי) 33143-09-13 ביתן - אוניברסיטת בן גוריון, פסקאות 13-11 והאסמכתאות שמובאות שם [פורסם בנבו] (2.1.2017)).
175. סיכומו של דבר, מקרים של הדרת והרחקת שחקנים מפעילותו הסדירה של המועדון עשויים להקים בנסיבות המתאימות עילת תביעה חוזית בדבר הפרת הסכם העסקה שלא בתום לב המזכה בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. כפי שהובהר, אין מדובר בפיצוי בהתאם להוראותיו הקוגנטיות של חוק פיצויי פיטורים אלא בטענה לפיצוי חוזי מחמת הנזק שנגרם עקב הפרת ההסכם. בנסיבות העניין מצאנו כי עילת תביעה זו מוצתה במסגרת הליכי הבוררות שנקטו זיקרי והרוש, וכן מוצו הסעדים השונים שניתן לבקש בגין אותה עילה. אשר על כן, אין בידינו לקבל את טענותיהם בהקשר זה – והן נדחות.
תשלום פיצויים בגין הכשרה ואימון של שחקן הכדורגל בעת מעבר בין קבוצות
176. לענף הכדורגל הסדרים וכללים ייחודים הנוגעים ליחסי העבודה בין השחקן והמועדון. אחד מאותם הסדרים ייחודים עוסק בזכויות הכלכליות של מועדון הכדורגל בכרטיס השחקן ולזכאותו בנסיבות מתאימות לפיצויי הכשרה בגין אימונו ופיתוחו המקצועי של השחקן בעת מעבר בין מועדני כדורגל שונים הרשומים בהתאחדות (סעיף 15 לתצהיר דמאיו).
177. סעיף 10 לחוק הספורט קובע בין השאר כי מעברם של ספורטאים בין אגודות ספורט יוסדרו בתקנוניה המחייבים של התאחדות הכדורגל, וזאת בכפוף לקבוע בסעיף 11א לחוק הספורט. סעיף אחרון זה, שכותרתו "העברת ספורטאים", מעגן את הזכויות הכלכליות של המועדון לקבלת "תשלום או גמול לאגודה שממנה מבקש הספורטאי לעבור (...) על בסיס שיקולים אלה: (1) גיל הספורטאים; (2) תקופת פעילותם של הספורטאים באגודה שממנה הם מבקשים לעבור; (3) המשאבים שהושקעו באימונם ובקידומם של הספורטאים" (סעיף 11(ב1) לחוק הספורט).
178. מכוח סעיפים 11-10 לחוק הספורט, התקינה ההתאגדות את תקנון הרישום, שמחייב את כל קבוצות הכדורגל הפועלות במסגרת הענף (להלן: "תקנון הרישום", שצורף כנספח "19" לתצהיר נבון). סעיף 6ח(1) לתקנון הרישום, עוסק בזכויות הכלכליות של מועדון הכדורגל כתוצאה מהעברתו של שחקן לקבוצה אחרת, וזו לשונו:
"כל הזכויות הכלכליות הנובעות מהעברה/השאלה של שחקן תהיינה רק בידי הקבוצה ממנה עובר השחקן, לרבות קבוצות קודמות ו/או קבוצה אליה עובר השחקן ו/או בידי השחקן עצמו. הזכות להחליט לגבי רישום, העברה והשאלה של שחקן וכן לגבי הסכם התקשרות שלו עם הקבוצה, הינה אך ורק של הקבוצה ממנה מועבר או אליה עבר השחקן בעת פעולת הרישום ו/או של השחקן על פי הקבוע בתקנון זה"
179. תקנה 12 לתקנון הרישום מסדירה את תהליך העברת השחקן מהמועדון שבו הוא רשום לקבוצה קולטת אחרת. לפי תקנה 12ב2 לתקנון הרישום, העברת שחקן כדורגל מקצועי שסיים את חוזהו עם קבוצה מקצוענית שבה היה רשום, רשאי לעבור לשחק כדורגל בקבוצה מקצועית אחרת שרשומה בהתאחדות; והעברתו תזכה את המועדון ממנו עבר לפיצויי הכשרה בגין אימונו וקידומו של השחקן העובר משורותיו.
180. על אף האמור, קובעת תקנה 12ב2(5)(ד) לתקנון הרישום כי שחקן שגילו מעל ל-24 שנים רשאי לעבור למועדון כדורגל אחר ללא תשלום פיצויי הכשרה, אלא אם זו הפעם הראשונה שהשחקן עובר מהקבוצה שבה שיחק את מרבית שנותיו בכדורגל, ובמקרה שכזה מועדון הכדורגל יהא זכאי לפיצויים בגין פיתוחו המקצועי של השחקן מגיל צעיר (סעיף 15 לתצהיר דמאיו). יצוין, כי מעבר של שחקן מקבוצה מקצוענית לקבוצה אחרת שאינה מקצוענית אינו כרוך בתשלום פיצויי הכשרה למועדון הכדורגל שבו היה רשום (תקנה 12א3(א) לתקנון הרישום)
181. החובה לשלם פיצויי הכשרה בגין פיתוחו המקצועי של השחקן חלה בין אם המעבר לקבוצה מקצוענית אחרת מתרחש במהלך תקופת ההסכם לתקופה קצובה, בין אם בתום התקופה הקצובה. ככלל, גובה סכום פיצויי ההכשרה שישולם למועדון הכדורגל עבור קידומו ואימונו של השחקן, נקבע במסגרת המשא ומתן בעניין תנאי ההעברה בין מועדון הכדורגל לקבוצה הקולטת או השחקן (תקנה 12ב2(3) לתקנון הרישום). בהיעדר הסכמה על שיעור פיצויי ההכשרה המגיעים למועדון הכדורגל עבור העברתו של השחקן – יקבע סכום הפיצוי על ידי המוסד למעמד השחקן, שהוא גוף מעין שיפוטי של התאחדות הכדורגל (תקנה 14 לתקנון הרישום). וכך סוכמו הדברים בסעיף 15 לתצהירו של דמאיו:
"זכויות הקבוצה בשחקן הינן כאלה שהקבוצה רשאית "למכור" זכויות אלה לקבוצה אחרת, ולקבל דמי העברה בגין האמור. האמור מצביע על יחסי עבודה מיוחדים המתקיימים בתחום. היחסים מיוחדים עד כדי כך שגם בתום תקופת ההסכם, בנסיבות מסוימות, על מנת שהשחקן יעבור לקבוצה אחרת הוא נדרש לפנות למוסד למעמד השחקן בהתאחדות לכדורגל על מנת שזה יפסוק תשלום "פיצוי בגין אימון" לקבוצה המעבירה, בהתאם לסיטואציה. למעשה, תנאי זה מתקיים תמיד במעברים בין קבוצות עד הגיעו של השחקן לגיל 24, וכאשר מדובר במעברים בין קבוצות לאחר גיל 24, כאשר מדובר בהעברתו הראשונה של השחקן, ובהעדר הסכמה אחרת"
182. לטענת חדד וסיידוף, אשר הסכם ההעסקתם הקצוב הסתיים בתום עונת המשחקים 2013/14 – לא רק שהמועדון לא הציע להם לחדש את הסכם ההעסקתם לעונת משחקים נוספת אלא שהוא מנע במזיד את העברתם לקבוצה מקצועית חלופית בישראל. זאת, באמצעות דרישה לתשלום פיצויי הכשרה בגין אימונם ופיתוחם המקצועי, בסכומים בלתי סבירים ומידתיים, באופן שמנע ניהול משא ומתן עם קבוצות קולטות מובילות בענף, והוביל לפגיעה בקריירה המקצועית שלהם.
183. נציין, כי חדד וסיידוף שיחקו במרבית שנותיהם במועדון הכדורגל, עוד בהיותם נערים צעירים, וזאת כאמור עד תום עונת המשחקים לשנת 2013/14. כפי שכבר צוין, במהלך עונת המשחקים לשנת 2013/14 הלין מועדון הכדורגל באופן שיטתי את שכרם של שחקני המועדון, ובהמשך נעשתה פנייה מצד השחקנים לנציגות ארגון שחקני הכדורגל בבקשה לייצגם בדרישתם לתשלום השכר. כאמור, שיחה שהתקיימה בנושא בין הרוש לבעל המועדון טביב כללה אמירות קשות כלפי שחקני המועדון וסירוב לשלם את השכר. כתוצאה מכך, החליטו השחקנים, ולמצער חלקם, שלא להשתתף באימון המסכם לפני משחק הליגה האחרון. לטענת סיידוף וחדד, מועדון הכדורגל "סימן" את שניהם בתור חלק מיוזמי המחאה וממובילי המרד נגד המועדון, והחל להתנכל להם באופן אישי, תוך פרסום ידיעות בתקשורת שנועדו לפגוע בשמם הטוב (סעיפים 14-3 לתצהיר סיידוף; סעיפים 16-7 לתצהיר חדד).
184. חדד אשר שימש כאמור בתור קפטן משנה של הקבוצה העיד בתצהירו כי לאחר שהמועדון לא הציע לו לחדש את חוזה ההעסקה עם סיום עונת המשחקים לשנת 2013/14, קיבל מספר הצעות לחתום בקבוצות כדורגל משתי הליגות הבכירות בישראל, וביניהן הפועל חיפה, הפועל באר שבע וקריית שמונה. לדבריו, המשא ומתן לא הבשיל לכדי חוזה מחייב בשל דרישתו המופרזת של המועדון לקבל בגין אימונו פיצויי הכשרה בסך של למעלה ממיליון ש"ח (סעיף 18 לתצהיר חדד).
185. לטענת חדד, בשל סכום הפיצוי הגבוה שדרש המועדון, לא הצליח למצוא קבוצה מקצועית קולטת שמשחקת בליגה הישראלית. על כן, בעונת הכדורגל לשנת 2014/15 נאלץ לעבור לשחק ברומניה, מעבר אשר אינו מזכה את המועדון בדמי הכשרה, ולחתום בקבוצת "פטרלול פולישט" שמשחקת בליגת הכדורגל הרומנית, בשכר נמוך מזה ששולם לו (סעיפים 21-20 לתצהיר חדד).
186. ואולם, חודשים בודדים לאחר מעברו של חדד לרומניה חזר ארצה עקב הכרזתה של הקבוצה הרומנית על פשיטת רגל. עם חזרתו חתם על הסכם ההעסקה קצר טווח של 4 חודשים במועדון הכדורגל מ.ס עירוני אשדוד (להלן: "עירוני אשדוד"; סעיף 23 לתצהיר חדד). בהמשך לכך, הגיש מועדון הכדורגל עתירה למוסד למעמד השחקן של ההסתדרות בבקשה לחייב את עירוני אשדוד לשלם לו פיצויי הכשרה בסך 500,000 ש"ח בגין קידומו ואימונו של חדד; זאת, בהתאם לתקנה 12ה1 לתקנון הרישום, הקובעת כדלקמן:
"שחקן שעבר מקבוצה בישראל (להלן: "קבוצת האם") לקבוצה בחו"ל ובטרם חלפו 10 חודשים ממועד העברתו נרשם בקבוצה מקצוענית בישראל, בין בהעברה ובין בהשאלה (להלן: "הקבוצה הקולטת"), תהא קבוצת האם זכאית לקבל מהקבוצה הקולטת פיצוי כספי כפי שיקבע ל ידי הועדה ל[מ]עמד השחקן, ובתנאי שהתקיימו כל התנאים שלהלן :א. קבוצת האם לא הייתה זכאית לקבל פיצוי מהקבוצה בחו"ל בגין אימונו וחינוכו של השחקן, כקבוע בתקנון פיפ"א. ב. קבוצת האם הייתה זכאית לקבל פיצוי מהקבוצה הקולטת כקבוע בתקנון זה, לא היה השחקן עובר ישירות מקבוצת האם לקבוצת הקולטת, במועד בו עבר לקבוצה בחו"ל ג. קבוצת האם אינה זכאית לקבל תמורה כספית כלשהי מצד שלישי לרבות מהשחקן, בגין חזרתו של השחקן לישראל ורישומו בקבוצה הקולטת."
187. בהחלטת המוסד למעמד השחקן מיום 26.4.2015 בעניינו של חדד, שצורפה כנספח "10" לתצהירו, נפסק כי עירוני אשדוד תשלם למועדון הכדורגל דמי הכשרה בסך של 7,500 ש"ח. לטענת חדד, הפיצוי שנפסק מהווה אינדיקציה ברורה לסכום המופרז שדרש המועדון בגין אימונו והכשרתו; ויש בכך כדי ללמד על התנהלות שלא בתום לב מצד מועדון הכדורגל, שנועדה לפגוע ולחבל במזיד בקריירה המקצועית שלו.
188. לאחר שעיינו בחומר הראיות שלפנינו, סברנו כי בנסיבות העניין עמידתו של המועדון על זכותו לקבל פיצויי הכשרה בגין אימונו ופיתוחו של חדד במשך מרבית שנותיו בעולם הכדורגל אינה עולה כדי התנהלות שלא בתום לב, שמצדיקה פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
189. תחילה יצוין, כי לא מצאנו שהחלטת המוסד למעמד השחקן מיום 26.4.2015 מבססת את טענותיו של חדד. בשונה מהנטען על ידו, עיון בהחלטה מגלה כי סכום פיצויי ההכשרה הנמוך שנפסק למועדון הכדורגל נבע מהעובדה שחוזה העסקתו של חדד עם עירוני אשדוד נחתם לתקופה קצרצרה בלבד. כך, שסכום הפיצוי "משקף את התקופה המוגבלת (4 חודשים) במהלכם היא אמורה ליהנות משירותיו" (סעיף 7 להחלטה). בנסיבות אלה, נקבע כי אין מקום "להעניש קבוצה על כך שהחתימה שחקן ששב מחו"ל, לתקופה מוגבלת של 4 חודשים ושככל הנראה קבוצת האם שלו לא חפצה בשרותיו לאותה תקופה" (סעיף 4 להחלטה).
190. לצד זאת, בהחלטה האמורה מפורטים הישגיו השונים של חדד במסגרת תקופת הכשרתו במועדון הכדורגל, תוך שצוין כי אם היה ניתן להטיל את פיצויי ההכשרה על השחקן ולא על הקבוצה הקולטת, "הייתה מלאכתנו קלה יותר" (סעיף 4 להחלטה). כמו כן, במסגרת ההחלטה ניתנה למועדון אפשרות להגיש עתירה נוספת לקבלת פיצויי הכשרה, ככל שחדד יחתום על הסכם עם קבוצה אחרת בתום עונת 2014/15. ואכן, עיון בהחלטה מאוחרת שניתנה על ידי המוסד למעמד השחקן מיום 7.10.2015, בנוגע לחתימתו של חדד עם קבוצת הפועל קטמון ירושלים בעונה שלאחר מכן, מלמד כי למועדון הכדורגל נפסק פיצוי כולל בסך 60,000 ש"ח בגין אימונו והכשרתו של חדד. יצוין כי ההחלטה השנייה שניתנה בעניינו של חדד במוסד למעמד השחקן צורפה רק לתצהירו של נבון; ועניין זה לא גולה על ידי חדד, כפי שהיה מצופה בנסיבות העניין – ובכך מצאנו משום חוסר תום לב (נספח 25 לתצהיר נבון; וראו בהקשר זה גם את חקירתו של חדד בעמ' 32, ש' 13-4 לפרו', שבה טען כי "לא יידעו אותי" לגבי קיומה של ההחלטה הנוספת, הגם שהודה כי היה מודע לכך שהמועדון דרש לקבל פיצוי הכשרה בגינו מהפועל קטמון).
191. בעיקרו של דבר, חדד טוען כי עם סיום חוזה העסקתו דרש המועדון לקבל בגין מעברו דמי הכשרה גבוהים מהסביר והמקובל, שלדבריו הועמדו על סך של מיליון ש"ח, דבר שהוביל לכך שלא הצליח למצוא קבוצה חלופית בישראל. ואולם, בסופו של יום, בתום עונת המשחקים לשנת 2013/14 חדד היה שחקן חופשי שרשאי לעבור לשחק בכל קבוצה מקצוענית אחרת; וככל שסבר כי המועדון דורש סכום פיצוי מופרז עבור הכשרתו ממועדונים המבקשים לקלוט אותו לשורותיהם, היה רשאי למנוע את דרישתו באמצעות הגשת עתירה למוסד למעמד השחקן של ההתאחדות שייקבע את שיעור הפיצוי המגיע למועדון, אם בכלל.
192. חדד הודה בחקירתו הנגדית, כי קיבל החלטה מודעת ומשוכלת שלא להגיש עתירה בעניין זה למוסד למעמד השחקן. זאת, בהמשך להמלצותיו של סוכנו להימנע מנקיטת הליך שכזה כנגד המועדון, ולהתחמק מתשלום דמי השבחה באמצעות מעבר לקבוצה קולטת בחו"ל. וראו לעניין זה דברי חדד בעמ' 30, ש' 27-16 לפרו':

"ש. מה קורה אם שחקן דורשים עליו דמי השבחה שחושב שהם גבוהים מידי מה עושה
ת. הולך לוועדה למעמד השחקן. אני לא הלכתי. כי אמרו לי זה בן אדם שלא כדי להתעסק איתו. אתה תפסיד את העונה , תשב בבית. הוא ידחה את הוועדות. בנתיים אתה תשב בבית הערך שלך ירד. תסמוך עלינו נביא לך קבוצה בחו"ל הרי אם אתה טס לחו"ל שנה אחת הדמי השבחה מתבטלים. הבטיחו לי שאצא לחו"ל. בסוף חודש אוגוסט הוציאו אותו לרומניה לא היתה לי אפשרות לחזור. שחזרתי לארץ בינואר הוא המשיך לעשות לי נזקים.
ש. יכולת ללכת לוועדה למעמד השחקן טביב יכול לדרוש מיליון ₪ הוועדה יכולה לקבוע גם 20 מיליון ₪ אתה החלטת לא ללכת לוועדה למעמד השחקן
ת. נכון. אותו זמן ניהלו אותו הסוכנים שנותנים לי עצות ומדריכים אותי. אם אני לוקח סוכן אני סומך עליו שיעשה לי הכי טוב לקריירה שלי. אז יש לי סוכן שמכיר את הבן אדם ויודע אם מי הוא מתעסק הוא יודע מי הטיפוס ואומר לי שי אל תתעסק תעזוב זה יקח המון זמן תגמור בבית. אני יביא לך קבוצה בחו"ל אז ברור שאני יקשיב לסוכן שלי"
193. נוסף על כך, לא מצאנו ממש בטענתו של חדד כי "נאלץ" לעבור לשחק בליגה הרומנית עקב התנהלות המועדון בעניינו. כאמור, מעדותו של חדד עלה כי בחירתו לעבור לשחק ברומניה נבעה משיקולים כלכליים, ומתוך רצון להימנע מתשלום דמי ההכשרה למועדון הכדורגל. כך גם לא מן הנמנע, כי בחירתו לעבור לשחק ברומניה נועדה לפתוח לפניו הזדמנויות חדשות ולחשוף אותו לפני קהל אירופאי; וייתכן שכך היה אלמלא נכנס המועדון הרומני להליכי פירוק. מכל מקום, חדד בחר משיקוליו וטעמיו שלא להגיש עתירה למוסד למעמד השחקן, ולא מצאנו בהתנהלות המועדון ועמידתו על זכותו לדמי הכשרה בנסיבות העניין משום התנהגות בחוסר תום לב שמצדיקה פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – ודין הטענות בעניין זה להידחות.
194. בדומה, לא מצאנו לקבל את טענותיו של סיידוף בנושא. סיידוף טען בתצהירו כי לקראת סוף עונת המשחקים לשנת 2013/14 קיים מספר שיחות טלפוניות עם נציגים מטעם מועדון הכדורגל מכבי חיפה בעניין החתמתו כשוער הקבוצה, אלא שלדבריו המשא ומתן לא צלח לאור דרישתו של המועדון כי מכבי חיפה תשלם לו דמי השבחה בסך 200,000 ש"ח (סעיפים 18-16 לתצהיר סיידוף).
195. לטענתו, פיצויי ההכשרה שדרש מועדון הכדורגל תמורת העברתו מופקעים. לדבריו, ניסה להגיע להסכמות עם המועדון לתשלום דמי הכשרה בסך 100,000 ש"ח אך הצעתו נדחתה (סעיף 20 לתצהיר סיידוף). בנסיבות אלה, נטען כי נמנעה ממנו האפשרות לעבור לקבוצה מקצוענית אחרת והוא נאלץ לעבור למועדון הכדורגל הפועל קטמון אשר משחקת בליגה החובבנית; מעבר אשר אינו מזכה את המועדון בדמי הכשרה (סעיפים 22-21 לתצהיר סיידוף).
196. גם במקרה זה, לא סברנו כי דרישתו של המועדון לקבל דמי הכשרה מהווה התנהלות שבחוסר תום לב, וזאת בשים לב שסיידוף שיחק במרבית שנותיו בשורות המועדון. בדומה למקרה של חדד, משהסתיים חוזה העסקתו של סיידוף היה רשאי לחתום בכל קבוצה אחרת כשחקן חופשי. ככל שסבר כי התנהלות המועדון חסרת תום לב, היה עליו לפנות למוסד למעמד השחקן של ההתאחדות בבקשה שייקבע את שיעור הפיצוי המגיע למועדון הכדורגל בנסיבות העניין. סיידוף, משיקוליו וטעמיו, בחר שלא לעשות כן אלא לעבור לשחק בליגה החובבנית – ואין לו אלא להלין על עצמו.
197. סיידוף מוסיף וטוען כי בסמוך לפתיחת עונת המשחקים השנייה שלו בשורותיו במועדון הפועל קטמון, הגיש מועדון הכדורגל עתירה למוסד למעמד השחקן לקבלת פיצויי הכשרה בסך 500,000 ש"ח. עתירה זו נדחתה על הסף בהחלטת המוסד למעמד השחקן מיום 6.10.2015 (ההחלטה צורפה כנספח "8" לתצהיר סיידוף). לטענת סיידוף, האמור מהווה עדות לכך שהמועדון ביקש לפגוע בו באופן אישי ולחבל בקריירה המקצועית שלו תוך התעשרות שלא כדין. ואולם, עיון בהחלטה שצורפה מלמד כי הבקשה לפיצויי הכשרה נדחתה משום שלמועדון לא קמה זכות חוזית לפי התקנון לקבל פיצויי הכשרה בנסיבות העניין; ולא מהטעם שמועדון הכדורגל דרש דמי הכשרה מופקעים או מאחר שלמועדון לא מגיע כלל פיצוי בגין הכשרתו של סיידוף במשך כעשור וחצי.
198. לנוכח האמור, הגענו לכלל מסקנה כי חדד וסיידוף לא הוכיחו כי התנהלות מועדון הכדורגל בעניינם ודרישתו לקבל פיצויי הכשרה בגין אימונם ופיתוחם המקצועי לאורך שנותיהם הרבות במועדון עולה כדי עמידה על זכות שלא בתום לב. משכך, לא מצאנו לפסוק להם פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – ותביעתם בהקשר זה נדחית.
אי-תשלום הפרשות פנסיוניות
199. נסיים את פסק הדין עם טענתו של זיקרי כי מועדון הכדורגל הפר את חובתו להפקיד לקרן הפנסיה שברשותו את מלוא ההפרשות הפנסיוניות המגיעות לו על פי דין.
200. כידוע, בשנת 2008 הוחלה חובת ביטוח פנסיוני על כלל העובדים בישראל, אשר עוגנה בצו הרחבה [נוסח משולב] לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, התשס"ח-2008 (להלן: "צו ההרחבה"). מתוקף צו הרחבה זה מחויבים על פי דין, הן המעסיקים והן עובדיהם, להפריש מדי חודש סכום מסוים לטובת החיסכון הפנסיוני של העובד (סעיף 6 לצו ההרחבה).
201. זיקרי טוען בתצהירו כי מועדון הכדורגל העביר לקרן הפנסיה שברשותו "תשלומים חלקיים בלבד" של ההפרשות הפנסיוניות, וצירף לכתב תביעתו תחשיב חוב של ההפרשות הפנסיוניות החסרות בסך 12,605 ש"ח (סעיפים 39-38 לתצהיר זיקרי; טבלת אקסל שבה פורט תחשיב החוב צורפה כנספח "9" לכתב התביעה המתוקן, להלן: "תחשיב החוב").
202. הטענה העיקרית שבפי המועדון היא שזיקרי כבר תבע פיצוי בגין תשלומי פנסיה במסגרת הליך הבוררות, ועל כן הוא מושתק ומנוע מלטעון בעניינם בהליך זה. אך, אף אם נכונה הטענה כי זיקרי ביקש בהליך הבוררות סעד בעניין תשלומים פנסיוניים – אין בכך כדי להקים השתק ומניעות. שכן, עילת תביעה זו כלל לא נידונה וממילא לא הוכרעה בפסק הבוררות; ועסקינן בזכות קוגנטית המעוגנת בצו הרחבה, אשר לבית הדין סמכות שיפוט בה.
203. לגופו של עניין, המועדון לא הציג גרסה סדורה הנוגעת לשאלת החבות בתשלום הפרשות פנסיוניות בנסיבות העניין; ומלבד תחשיב החוב שנערך על ידי זיקרי, לא הוצבה לפנינו כל תשתית ראייתית בנושא. כך למשל, לא צורפו תלושי שכר, טפסי 106 שעליהם מתבסס לכאורה תחשיב החוב, אישורים מקרן הפנסיה על העברת כספים או כל מסמך רלבנטי אחר המעיד על תשלומם של כספים אלה, ולמצער על תשלום חלקם.
204. עיון בתחשיב החוב שצורף מגלה כי זיקרי תובע פיצוי בגין אי ביצוע מלוא הפרשות לקרן עבור כלל תקופת העסקתו במועדון, לפי הפירוט הבא: חודשים 09/2013 - 12/2013, שבהם כלל לא הופרשו תשלומים לטובתו, סך של 5,297 ש"ח; חודשים 01/14 - 05/14 וחודש 08/14 סך של 1,589 ש"ח; חודשים 07/2015 - 12/2015 סך של 3,245 ש"ח; חודשים 1/2016 - 12/2016 סך של 366 ש"ח; וחודשים 1/2017 – 2/2017 סך של 2,108 ש"ח – ובסך הכל הפרשות פנסיוניות בסכום מצטבר של 12,605 ש"ח.
205. לאחר שבחנו ושקלנו היטב את הדברים, לא מצאנו כי זיקרי הוכיח את זכאותו לפי דין להפרשות פנסיוניות בגין חצי שנת העסקתו הראשונה בשורות המועדון בעונת הכדורגל 2013/14, כלומר בגין החודשים 09/2013 - 12/2013 ובגין החודשים 01/14 - 03/2014. לעומת זאת, מצאנו לקבל את תביעתו ביחס ליתר התקופה שבגינה התבקש לפסוק פיצוי בגין הפרשות פנסיוניות. הכל כפי שיוסבר להלן.
206. סעיף 6(ה) לצו ההרחבה קובע, לצורך זכאותו של העובד להפרשות פנסיוניות מהמעסיק, תקופת המתנה בת חצי שנה מתחילת תקופת העסקתו במקום העבודה, אלא אם כן היה העובד מבוטח קודם לכן בביטוח פנסיוני כלשהו. וזו לשון סעיף 6(ה) לצו ההרחבה:
"... העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני ולביצוע ההפרשות על פי צו זה, כמפורט בסעיף ד' לעיל, מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה (להלן – תקופת המתנה). עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל ביום הראשון לעבודתו בשיעורים שנקבעו בפסקה (ד) לעיל; ..."
207. במקרה דנן, זיקרי לא הוכיח כי הייתה ברשותו קרן פנסיה פעילה קודם לתחילת תקופת העסקתו במועדון; ואף לא מן הנמנע שלא כך הדבר. בהינתן שזיקרי חתם במועדון בגיל 21, כלומר הגיל שרק החל ממנו מחויב המעסיק להפקיד לטובת העובד הפרשות פנסיוניות (סעיף 4(7) לצו ההרחבה; וכן ראו, סעיף 6 לתצהיר זיקרי, שבה צוין כי בעונת המשחקים השנייה בשורותיו במועדון היה בן 22, ומכאן שבעונת המשחקים הראשונה היה בן 21 לכל היותר).
208. כך או אחרת. בנסיבות העניין, סברנו כי לצורך הוכחת טענתו היה על זיקרי להראות כי ערב מועד תחילת העסקתו במועדון הכדורגל, היה מבוטח והחזיק בקרן פנסיה פעילה. שכן, מדובר בעובדות הידועות לו מידיעה אישית. ברם, זיקרי לא טען בתצהירו כי טרם תקופת העסקתו החזיק בהסדר פנסיוני כלשהו, ולא הוצגו אישורים על קיומה של קופת פנסיה פעילה המזכה בביצוע הפרשות מהיום הראשון לעבודתו. אשר על כן, לא מצאנו כי הוכח שמגיעות לזיקרי הפרשות סוציאליות על פי דין בגין ששת חודשי העבודה הראשונים שלו בשורות המועדון – ודין רכיב תביעה זה ביחס לתקופה המתייחסת לחצי השנה הראשונה כאמור להידחות.
209. לעומת זאת, וכפי שצוין לעיל, מתקבלת תביעתו של זיקרי ביחס ליתר התקופה שבגינה התבקש לפסוק פיצוי בגין השלמת ההפרשות הפנסיוניות. זאת, משום שבחלוף חצי שנה של ההעסקה מחויב מועדון הכדורגל להפקיד לטובת זיקרי הפרשות פנסיוניות על פי הדין.
210. בכתב ההגנה הכחיש מועדון הכדורגל באופן כללי את הטענה בעניין עצם החבות לפיצוי וטען כי "מלוא ההפרשות הועברו לקרן הפנסיה לפי דין" (סעיף 224 לכתב ההגנה). טענה זו היא בעצם טענת "פרעתי", שמעבירה את הנטל לכתפי המועדון להוכיח כי אכן הפקיד לשחקן את מלוא ההפרשות הפנסיוניות שהיה מחויב להעביר לפי דין – ולא מצאנו כי המועדון עמד בנטל זה.
211. כאמור, המועדון נמנע מלמסור גרסה סדורה בעניין זה בתצהירים שהוגשו מטעמו; לא צירף אישורים המעידים על העברת כספים לקרן הפנסיה, ואף נמנע מלחקור את זיקרי על תחשיב החוב שהגיש ועל ההפרשות הפנסיוניות החסרות לשיטתו.
212. משלא הרים המועדון את הנטל המוטל עליו ולא הציג תחשיב נגדי מטעמו, וכן בהיעדר ראיות אחרות, מצאנו לקבל את תחשיבו של זיקרי ולקבוע את הזכאות בהתאם לסכומים שננקבו בו. לאור זאת, אנו פוסקים לזכותו של זיקרי בגין רכיב זה סך של 6,513 ש"ח (שהם מחצית מהסכום הנקוב בשורה השנייה לתחשיב החוב שצורף וכן הסכומים הנקובים בשורות 5-3 לו).
213. לסיום נדגיש כי פעלנו בהתאם להחלטת בית הדין הארצי לעבודה, לפיה תביעת התובעים צריכה להתברר בפנינו. עם זאת, אנו סבורים כי הטענות של הצדדים צריכות להתברר במסגרת של בוררות בפני מוסד הבוררות של ההתאחדות, וזאת לאור המיוחדות של התחום וההוראות הסטטוטוריות הקבועות בעניינו – כמו גם המחויבות למסגרת הבינלאומית.
סוף דבר
214. אנו מחייבים את מועדון הכדורגל לשלם לתובעים את הסכומים הבאים כמפורט להלן:
א. תומר בן יוסף – המועדון יישלם לבן יוסף פיצויי פיטורים בסך 132,498 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ב. אריאל הרוש – המועדון יישלם להרוש פיצויי פיטורים בסך 875,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ג. אוהד סיידוף – המועדון יישלם לסיידוף פיצויי פיטורים בסך 144,798 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ד. שי חדד – המועדון יישלם לחדד פיצויי פיטורים בסך 121,041 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ה. רועי זיקרי – המועדון יישלם לזיקרי פיצויי פיטורים בסך 93,373 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין; וכן פיצוי בגין הפרשות פנסיוניות בסך 6,513 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ו. ברק משה – המועדון יישלם למשה פיצויי פיטורים בסך 75,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
215. כמו כן, מועדון הכדורגל יישלם לכל אחד מששת התובעים הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח (כלומר סכום כולל של 12,000 ש"ח); וכן שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח (כולל מע"מ) – ובסך הכול המועדון יישלם הוצאות משפט ושכר טרחה בסכום כולל של 42,000 ש"ח.
216. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.
ניתן היום, ו' ניסן תשפ"ד, (14 אפריל 2024), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.